חק יעקב/אורח חיים/תנא

חק יעקב ‏ אורח חיים תנא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) קדרות של חרס. לאו דוקא קדרות דה"ה קערות שתשמישן על ידי עירוי וכלי שני גם כן דינא הכי וכן משמעות הרמב"ם בפ"ה מה' חמץ דין ך"ה ע"ש:

(ב) של חרס שנשתמשו. וכת' האו"ה בכלל כ"ח דין מ"ג דכלים חדשים שקונין מהשוק אפי' בכלי חרס אין צריך לספק בהן לשמא נשתמשו בו דאין דרך כלל להשתמש בכלים חדשים אבל כלי מתכות שנקנים מן העכו"ם בביתו ואינו מכיר בהן ודאי שהם חדשים צריכים מספק להגעילם או ללבנם כפי תשמישן:

(ג) כל השנה וה"ה אם נשתמש בו חמץ תוך הפסח כמבואר לעיל ר"ס תמ"ב ועמ"ש שם סק"ד:

(ד) משפשן היטב. ואם לא שפשפן קודם פסח משפשפן תוך הפסח או לאחר פסח כדין לא ביער קודם פסח דמבואר לעיל סי' תל"ה וה"ה בשאר כלים שאינם של חרס אם אינו רוצה להגעילן או ללבנם ג"כ אפשר בהאי תקנתא לשפשפן ולקיימו עד אחר פסח אלא שדבר בהוה דבשאר כלים כיון שיש להם תקנה אינו עושה כן רק מגעילן או מלבנן כאשר יתבאר לפנינו:

(ה) ומצניען בפסח כ' בתשובת מהר"מ מרוטנבורג סי' תמ"א מה שיסד הפייטן קדרות חרס בשברונ' ואחר כך והתירו במחיצה מעין לטמנם לא קשה כי כן דרך הפייטנים ליסד דברי רב ודברי שמואל עכ"ל ובאמת בפיוט שלנו לא מצאתי בן רק בפיוט שבמוסף שבת הגדול של בני אשכנז מצאתי כן ולפמ"ש לעיל בסי' תמ"ז ס"ק ד' בשם הרוקח אפשר ליישב פיוט זו בדרך אחר ועי"ל דה"ק קדרת חרס בשברונם פירוש אע"פ דאין להם תקנה להפליט שום דבר אלא שבירה מכל מקום התירו בפסח על ודי מחיצות לטמנם מעין וצ"ע בפירושיהם של פיוטיהם כי אין בידי לעיין בהם:

(ו) כדי שלא יבא להשתמש בהם בפסח. משמע דאף בכלים שאינם ב"י ג"כ חיישינן כן וק"ק דהא לדעת המחבר לעיל סי' תמ"ז סעיף יו"ד נטל"פ מותר בפסח וכבר נתבאר בדברי פוסקים כמה פעמים דכל מילי דמותר בדעבד לא גזרינן לכתחלה שמא ישכח וכ"ש באותן כלים דליכא רק חשש דחמץ משהו ושמא י"ל דחמץ כיון דלא בדילי מיני' כולי שתא גזרינן טפי ולדינא אין נפקותא כיון דקי"ל בהגהות הרב דלעיל סימן תמ"ז לאסור אף במשהו ונטל"פ בפסח:

(ז) וטוב לסגרם בחדר. כן הוא ל' הטור והוא מדברי הרא"ש בתשו' כלל י"ד סי' א' ודלא כב"י ועיין בב"ח מה שהחמיר וקורא תגר על אותן המעמידין כלי בדיל של חמץ למעלה מקום שאין ידי האדם מגעת שם ועיין בספרי מנחת יעקב כלל י"ז ס"ק י"א שכתבתי בשם מו"ח הגאון מוהר"ר וואלף נר"ו השגה גדולה על הב"ח בזה כדי לקיים המנהג וכן הסכמת אחרונים והכי נהוג:

(ח) ולא לשום כלי חרס שנשתמשו בו חמין. כן הוא לשון הטור ופירש הב"י כוונתו אפי' לא נשתמש בו רק בכלי שני לא מהני בו היסק וכן הרמב"ם בפ"ה מה' חמץ השוה כלי חרס שנשתמש בו בכלי שני להשתמש בו בכלי ראשון שאין לו תקנה עכ"ל ואם כן המחבר נראה לי שהעתיק כאן כלשון הטור כוונתו לאסור אף בכלי שני כדעת הרב בהג"ה אך הר"ב בד"מ כ' דלדעת הטור אינו בולע אלא על ידי כלי ראשון או בעירוי אבל כלי שני לא דלא כב"י עכ"ל וכן הוצרך להגי' כאן על לשון המחבר שהוא כלשון הטור וי"א אפילו בכלי שני וק"ל אבל ודאי דעת המחבר עצמו ג"כ דבולע ונאסר וכן מבואר להדיא מדבריו בסמוך סעיף ה' ואם תשמישן בכלי שני הכשרן בכלי שני הרי מבואר מדבריו שיש בליעה על ידי כלי שני וכן לשון הטי"ד סי' קכ"א וכל זה פשוט דלא כמ"א ס"ק ג' שכתב שהב"י השמיט דין כלי שני אלמא הדר ביה ושא"צ להגעיל וזה אינו אלא ברור כמ"ש ומ"מ לדינא המעיין בהרי"ף והרמב"ם והרא"ש פ' כל שעה ושאר כל הפוסקים אינו מבואר כלל בדבריהם שנאסר הכלי על ידי כלי שני רק בקערות וכה"ג שתשמישן על ידי עירוי להצריך הגעלה על ידי עירוי ולזה קראוהו בדבריהם כלי שני כמ"ש המ"א וכן מבואר בכל בו להדיא בהל' פסח כ"פ האו"ה ועיין סי' תס"ז ס"ק ל"ג ועל פי זה יהיה מיושב היטב מה שהקשתי בספרי מנחת יעקב כלל ל"ג סק"ג: אכן בטי"ד סי' קך"א ובש"ל כלל ז' סי' נ"ח כ' בשם בעל הדיברות כמ"ש המחבר בסמוך סעיף ה' שאם תשמישן בכלי שני הכשרן בכלי שני וכלי שמשתמשין בו בעירוי וכו' משמע דמיירי אפי' מכלי שני וכמ"ש הש"כ בסי' ק"ה גם הט"ז מחמיר שם בכ"ש וכמ"ש גם כן בספרי מנחת יעקב כלל ל"ג וכן בספר פרי חדש ביורה דעה סי' ס"ח הפליג להחמיר בכ"ש מ"מ במקים הפסד מרובה ומניעת שמחת י"ט בפרט בכלי שאינו ב"י נ"ל להקל בדעבד אם נשתמש בכלי שנתמש בכלי שני אף בכלי חרס כיון שהסכמת רוב ראשונים ואחרונים שכלי שני אינו מבליע כלל וכמבואר בבית יוסף ביורה דעה סי' ס"ח ועיין בספרי מנחת יעקב כלל ל"ג ומ"ש שם וגם נותן טעם לפגם רבים מקילין גבי חמץ:

(ט) דלמא חייס עלייהו דשמא פקעי. כיון שהסיקו כל השנה מבחוץ משא"כ בתנורים שהסיקן מבפנים לא חיישינן דלמא פקעי ומועיל היסק וכן העלתי בספרי מנחת יעקב כלל ס' סק"ב מש"ס ופוסקים ראשונים (ועיין בסעיף ב') ודלא כב"ח ששגג בזה ועיין שם וראיתי שהאחרונים כאן ובסי' תס"א כיוונו בכל זה למ"ש שם ודו"ק:

(י) כל כלי הצריך לבון וכ' באו"ה כלל נ"ח דין ל"ה כלים הצריכין ליבון אם הגעילן בלא ליבון באור ונשתמש בו רותח התבשיל אסור אף דעבד כיון שאינו פולט הכל על ידי הגעלה וכל זמן שישתמש בו בחמין פולט מעט מעט עכ"ל ועיין ביורה דעה סימן קך"א בהג"ה וכ"כ רשב"א בת"ה:

(יא) אסור להשתמש בו אפי' צונן. והיינו דרך קביעות שמא אתי להשתמש בו חמין ואם כן אפילו הדיחו תחלה אסור אבל דרך עראי מותר להשתמש בו על ידי הדחה כל זה העליתי בספרי מנחת יעקב כלל י"א ס"ק וי"ו ודלא כעולת שבת ששגג בזה ודרך קביעות אפי' בע"פ אחר זמן אסורו אסור להשתמש בו כמ"ש שם וכן נראה הסכמת הט"ז וכן עיקר דלא כפרי חדש ביורה דעה סי' צ"ח שיש לו שיטה אחרת בדינים אלו ולפמ"ש שם הכל ניחא ודוק ועיין בסולת למנחה:

(יב) מלבנים ועפר. עיין במ"א דלבנים הנשרפין בכבשן כעין שלנו יש להם כל דין כלי חרס (אלא דלא חייס עלייהו כ"כ כמשמע מלשון ב"י עיין בו ואפשר דמהני להו הסקה אפילו תוך תנורים שלנו לדעתו ועיין מ"ש ס"ק י"ג) אבל לבנים שנתייבשו בחמה יש לה דין כלי אדמה עכ"ל:

(יג) ואם מלאו גחלים מבפנים שרי. כן היא הגירסא בש"ס שלפנינו פ' כל שעה (פסחים דף ל') ואי מליא גומרי שפיר דמי אך צ"ע קצת שם בש"ס דהא גרסינן שם על הא דאמרינן דמועיל היסק לתנור אם כן אמאי קאמר רב קדרות בפסח ישברו ליעבד להו הסקה ומשני הש"ס זה התנור הסיקו מבפנים וזה הקדרות היסקן מבחוץ וכ"ת ליעבד להו הסקה מבפנים חייס עלייהו משום דפקע' הלכך האי בוכיא היסקו מבחוץ הוא ואסור ואי מליא גומרי שפיר דמי עכ"ל. וקשה כיון דמסיק מתחלה דבקדרות כיון שהיסקן מבחוץ לא מהני אף אם רוצה להסיקן מבפנים משום דחייס עלייהן משום דפקעה ואיך מסיק דבוכיא שהוסקו מבחוץ אפ"ה כי מליא גומרי שפיר דמי וצריכיו לומר דבוכיא שאני דלא חיישינן דלמא פקעי וכאשר כ' הב"י לתרץ תמיהתו בדברי הרשב"א אך צ"ע על הב"י בתמיהתו על הרשב"א הלא כדבריו צ"ל בסוגיא דש"ס שהיא כלשון הרשב"א וכה"ג צ"ל לדעת הטור בי"ד סי' קך"א וכאן וק"ל: אכן בשיבולי לקט כלל ז' סי' נ"ח ובס' תניא כתבו וז"ל ובוכיא והוא כעין מחבת דקה אסור למיפ' בה בפסחא מ"ט היסקו מבחוץ הוא. ואי מליא גומרי והסיקו מבפנים שרי כגון מחבת של חרס שדרך להסיקה מבפנים ואופין תחתיה עוגת כיון דהיסקה מבפנים ה"ל כעין תנור עכ"ל וכ"כ הכל בו דף נ' ע"ד וז"ל דלמא חייס עלייהו דלמא פקען ולא דמי לביב של חרס (וקרי לבוכיא שבש"ס ביב נמשך אחר לשון הרמב"ם פ"ה דין ך"ב שכ' כן ע"ש) שכתבנו שאם מלאו גחלים והיסקן שמשתמש בו מנה דהתם היסקן מבפנים ואלו היסקן מבחוץ אם מסיקו מבפנים לא מסיק בהו שפיר דחייס עלייהו דשכיחין דפקעי עכ"ל. הרי להדיא מבואר מדבריהם דגם בבוכיא לא מהני הסקה מבפנים אא"כ באותו בוכיא שדרכן להסיק מבפנים (ואף שלשון הכלבו אפשר לדחוק ולפרש קצת בדרך אחר מ"מ. לשון הש"ל ותניא א"א לפרש אלא כמ"ש) ונראה שנמשכו בזה אחר גירסות ונוסחת הרי"ף והרא"ש פ' כל שעה דגרסינן בש"ס ואי מלייא גומרי והיסקו מבפנים שפיר דמי ע"כ ולפי גרסא זה קשה לכאורה דהוא כפל לשון היינו מלייא גומרי היינו היסקו מבפנים לכן מפרשים דה"ק ואי מליא גומרי היינו באותו בוכיא שהסיקו מבפנים שפיר דמי ולפי דבריהם יתיישב היטב סוגיא דש"ס ואין צריכין לדחוק ולומר דבוכיא שאני כמ"ש הב"י. והארכתי בכל זה אף דלענין דינא אפשר דלא פליגי דאינהו לא מיירי מבוכיא שנעשה מלבנים ועפר דאפשר דכ"ע מודו שהנעשים מלבנים ועפר לא חיישינן דפקעי ופלוגתייהו הוא בפי' הבוכיא שבש"ס מ"מ הארכתי לבאר הדברים לפי שראיתי שהב"י טרח לדחוק ולתרץ דברי הרשב"א ואחריו נמשכו האחרונים להתקשות בדבריו ודברי הטי"ד ובאמת אין כאן אפילו קצת קושיא כי כל הדברים לקוחים מסוגיא דש"ס להדיא וצ"ע בדברי הרשב"א גופי' ובדברי טי"ד שם וכאן בטא"ח נראה כדעת המחבר והיה מפרש דברי הרא"ש כפשוטו ולא רצה לדקדק בלשון והיסיקו מבפנים וק"ל:

(יד) סכינים מגעילן בכלי ראשון. ודוקא סכיני דפסחא או מבשר לחלב או להיפך משא"כ סכינים של איסור בעי לבון אף שאין בה גומות כל שרוצה להשתמש בחמין כמבואר ביורה דעה סי' קכ"א ס"ו ע"ש. ובמקצת נוסחי הש"ע שם נפל טעות בדפוס ועיין בפרי חדש שם ואף ע"ג דבסמוך סעיף ד' פסק המחבר דשפודין ואסכלאות בעינן ליבון אף בפסח משום דמיקרי איסורא בלע כיון ששמו עליו וכמבואר בטור וב"י ועיין ביורה דעה סי' קכ"א ומ"מ כאן בסכינים יש עוד צד להקל סמכינן על הפוסקים דס"ל דמיקרי היתירא בלע ועיין בע"ש שהניח דברי המחבר בקושיא ובאמת לק"מ וכה"ג צ"ל בדברי המחבר בסי' זה וסי' תנ"ב כמה פעמים דלפעמים היכא שיש עוד צד להקל סמכינן אסברא זו דמקרי התירא בלע ועיין בפרי חדש שם ס"ס קכ"א שהכריע דאף בסכינים של איסור סגי בהגעלה אפילו לכתחלה ובאמת נ"ל עיקר לכתחלה כפסק הש"ע שם וכ"כ באו"ה כלל נ"ח דין כ"א בשם א"ז אכן בדיעבד אין לאסור אם יגעילו והשתמש בו בחמין:

(טו) בכלי ראשון ומותרין. הב"ח ושאר אחרונים כתבו לפי שצריך להגעיל ג"כ קתייהו ע"כ אם הקתא קבוע במסמורים קטנים אינו מועיל הגעלה כייש גומות הרבה במקום המסמורים וה"ה כל שיש ב' חלקים בקתייהו וה"ה אם הקתא מקצתה בקרן או שהקתא דבוקה בברזל בדבק אין להגעילה דחייס עלייהו שמא פקעו ולבון ג"כ לא שייך גבי קתייהו אם לא שכולו פרזלא וכיון שרוב סנינים הם על דרך זה ע"כ יפה יסד הפייט אם אפשר לעשות חדשים הם משובחים והנ"ץ האריך להקל בזה ואין נפקותא בקת' כלל ועיין ביורה דעה סי' קכ"א סעיף ז' בהג"א דסכין של איסור מלבנו ומגעילו אח"כ. וכ"כ באו"ה כלל נ"ח דין כ"א או שמסיר הקתא ומלבנה או שמלבנה תחלה ומגעילה אח"כ וע"ש ומ"מ יש לנקר היטב בקתא בכל מה שאפשר קודם שמגעילו וכן המנהג וע"ל סק"ך:

(טז) שעודנו רותח. וכ' המ"א ולתחוב בו הסכין אבל אין לו להגעילו ע"י אבן מלובן:

(יז) להעביר כל חלודה. פירוש שאין צריך להשחיז רק כדי להעביר חלודה אבל אם משחיזו היטב בענין שמסיר קצת מהברזל כמבואר ביורה דעה סי' קכ"א בדברי המחבר הוי כמו לבון וע"ש בהג"ה:

(יח) כל חלודה דהיינו מה שאנו קורין ראס"ט שנעשה ממנו כמו עפרורית כשגוררין אותו משא"כ אם אין בו רק אחד מן המראות שאנו קורין פלעקי"ן אין קפידא וכ"כ הט"ז וכן הדין לענין כלי בדיל שדרך להיות מה שקורין ערד פלעקי"ן בל"א:

(יט) אם יש בו גומות. עיין בתו' והרא"ש ס"פ בתרא דעכו"ם וב"י בסי' זה וביורה דעה סימן קנ"א מבואר דבסכינים גדולים יש לחוש יותר לגומות מבסתם סכינים קטנים שאין בהם גומות והוציאו כן מהירושלמי אכן האו"ה כלל נ"ח דין י"ז כ' להיפך וז"ל ורוב סכינים דידן ובפרט הקטנים יש בהם גומות עכ"ל:

(כ) וצריך ליבון. ועיין ביורה דעה ס"ס קכ"א בהג"ה מבואר דבדיעבד אם הגעילה או השחיזה היטב והשתמש בו חמין אינו אוסר ולכתחלה צריך לבון ואם לא יוכל ללבנו היטב משום הקתא יגעילנו אח"כ ובדיעבד בליבון לבד לא נאסר המאכל ואם השחיזו במשחזת היטב בכל מקום ומגעיל' אח"כ מהני אפי' לכתחלה כמו ליבון ואם יוכל לנקות הגומות שבו ע"כ וע"ש וע"ל סקט"ו:

(כא) אין לה תקנה. וכ' המ"א ואם פותח התפירות וגרדה דשרי עכ"ל: ע"י אור. פירוש בלי מים כגון שפוד ואסכלה שצולין עליו מולייתא של חמץ צריכין ליבון דמה שבולע ע"י מים פולט ע"י מים אבל זה בלע ע"י אור ממש צריך ליבון. מ"א:

(כב) צריכין ליבון. ולא חשבינן לענין זה התירא בלע וסגי ליה בהגעלה כיון דחמץ קודם שנבלע מקרי חמץ הוי כאיסורא בלע מחמירין לענין זה ועיין מ"ש בס"ק י"ד דאין ללמוד מדין זה למקומות אחרים דלפעמים הקילו מטעם דהיתירא בלע ועיין בט"ז מה שמקשה על דין זה ועיין בפר"ת ליו"ד סימן צ"ג סק"ג:

(כג) והליבון. אף דלקמן ס"ס זה כ' המחבר שפוד שצלו בו עופות מותרין מ"מ לכתחלה צריכין ליבון ועוד דכאן מיירי שידוע שצלו בו חמץ מה שא"כ לקמן דמיירי רק מחששא בעלמא ועיין בט"ז:

(כד) עד שיהיו ניצוצין ניתזין מהם או עד שתסור קליפתו העליונה וכ"כ הרוקח סימן רנ"ח ובאו"ה כלל כ"ח דין כ' וכ"ב:

(כה) ויש מקילין מטעם דעכ"פ היתרא בלע וכ"כ הגהות מיימוני פי"ו מהמ"א להדיא גבי שפודין ובחנם השיג הט"ז על הרב בזה וע' בס"ק כ"ב:

(כו) חצובה צריך ליבון. כ' כ מהרי"ו סי' קצ"ב והוא כלי שיש לו ג' רגלים ומעמידים הקדרה או המחבת עליה ולפעמים נשפך עליו עיסה:

(כז) אם תשמישן בכלי ראשון. ע' בספרי מנחת יעקב כלל נ' ס"ק כ"א דכלי ששאב מכלי ראשון יש לו כל דין כלי ראשון מה שנשתמש בו לחומרא:

(כח) הכשרן בכלי שני. ע' בב"ח שיש מי שמחמיר לענין פסח ועמ"ש לעיל סק"ח וכבר נהגו להגעיל הכל בכלי ראשון כמ"ש הרב בהג"ה סעיף ו':

(כט) צריך לערות עליו. וכתב בד"מ וצריך ליזהר שלא יפסיק הקילוח וע' בלבוש שכתב שהעירוי צריך לערות עליו ג' פעמים והשיגו עליו האחרונים:

(ל) והוא בתוך הכלי. משא"כ חוץ לכלי לעבר השני אינו מזיק כלל:

(לא) אע"פ שלפעמים משתמשין בהם בכלי ראשון. וכתב הע"ש דאם ידוע שתוך מע"ל השתמשו בו בכלי ראשון אע"פ שעיקר תשמיש שלו הוא בכלי שני צריכין הגעל' בכ"ר דוקא אליבא דכ"ע והוא פשוט וע' בספרי מנחת יעקב כלל נ"ח ס"ק כ"ה:

(לב) ובדיעבד סגי להו בשטיפ'. וכן בדיעבד אם לא הגעיל הקערות בכ"ר ג"כ אינו אוסרין כמ"ש בספרי מנחת יעקב שם בכלל נ"ח בשם הב"ח וכן הוא לענין כוסות וכלי' אע"פ שיש לחוש שנשתהה בתוכו מע"ל ונכבש בתוכו אינו אוסר דיעבד ומבואר ביורה דעה סימן קכ"א דכלי חרס ישנים שנשתמשו בו בצונן מאחר דאי אפשר בהגעלה מיקרי דיעבד וסגי ליה במריק' ושטיפ' וכאן לענין פסח השמיט רמ"א כל זה נ"ל משום דכאן לא מיקרי דיעבד כיון דאפשר לקיימם עד אחר פסח משא"כ התם לענין הכשר כלים האסורים ודלא כע"ש שלא הרגיש בזה:

(לג) בשטיפ'. דהיינו לשפשפו תחל' הטיב במים כדי להסיר כל הדבוק עליו ואח"כ שוטפין במים כמבואר ביורה דעה סימן קכ"א:

(לד) יתן עליהן אבן מלובן. וכן נוהגין לענין הכשר השלחנות והספסלים וינגב השלחן תחלה כדי שלא יצטנן המים. אחרונים וע"ל סימן תנ"ב ס"ק י"ד:

(לה) על כל הכלי. ואע"ג דבאיזה מקום אינו נוגע האבן מי הרתיחה נוגעים שם ט"ז וכ"כ האו"ה כלל נ"ח דין ס"ז וכתב המ"א ויש להחמיר בקערות שיש להם אוגנין ובליטות כעין כפתורים שאז א"א להעביר האבן על כולם ואין להם תקנה אלא שמכניסם ליורה:

(לו) כלי אבן. וכתבו האחרונים וכן כלי גללים ומה שקורין בל"א פער"ל מוט"ר וע' מ"ש לעיל ס"ק י"ב מדין לבנים הנשרפים בכבשן:

(לז) או לקנות חדשים פי' אם אי אפשר לנקרם כדי להגעילן לפי שיש בו גומות ואם עבר והשתמש בו בלי הגעלה שרי משום דאין מליחה לכלים כמ"ש בי"ד ס"ס ק"ה מ"א. ע"ש דמלח לא מיקרי דבר חריף אא"כ מליח ביותר. ואם ידוע שנשתמש בו חמץ. ע"ל סי' תמ"ז סעיף ד' וע' בב"ח וט"ז שמחמירין שלא להגעיל כלל הסלים וכתב הט"ז שכן דעת מהרי"ל ותימא על הש"ע שהסכים להקל דלפי הנראה דברי מהרי"ל נכונים עכ"ל ונתעלם ממנו דברי הרב בסמוך סעיף י"ח בהג"ה שפסק הרב להדיא כדעת מהרי"ל דסלים שמשתמשין בהן חמץ דינם כנפה ולא מהני הגעלה אך כאן כיון שלא היה בהם חמץ ידוע רק חששא בעלמא לכן פסק דמהני הגעלה והוא פשוט:

(לח) מותרת בהגעלה וכתב ט"ז בשם הרא"ש דדוקא בתנור שנאפה בו החמץ בלא משקה צריך ליבון אבל לא המחבת דלא חיישינן שמא נתייבש השמן והחמץ נאפה בלא משקה כי עדיין יש לחלוחית משקה שם וכן הדין בקדרה של מתכת שמבשלין בה עכ"ל וביורה דעה סימן קכ"א כתב המחבר אע"פ שלענין פסח די בהגעלה לענין שאר איסורים צריכה ליבון וטעמו כיון שיש הרבה דעות במחבת דלא הוי כתשמיש ע"י האור וסגי בהגעלה ע"כ סומכין עליהם לענין חמץ דיש פוסקים דמיקרי התירא בלע וכמ"ש ס"ק י"ד וכ"ב ודלא כע"ש שהניח דברי המחבר בצ"ע גם בפר"ח לי"ד סימן קכ"א סק"ח השיג על הש"ך וט"ז ולפי מ"ש הכל ניחא וע' מ"ש בשם תשובת מהרמ"ע מפאנו סימן צ"ו חילוק אחר בין מחבת של כל השנה מלענין פסח וע"ש:

(לט) מיהו סגי ליה בהגעלה וכן נוהגין וכתב המ"א ואותן אגנות שאופין בו טוגות צריך ליבון:

(מ) אין לאסור בדיעבד. הטעם דלא אמרינן שמוליך בליעתו בכולו ואף אם יוליך בליעתו מ"מ כבכ"פ וכן מבואר ביורה דעה מדברי הטור וב"י ופסקי מהרא"י סימן קנ"א וגם בפרי חדש שם ס"ק ט"ו האריך להוכיח כן אפילו לכתחלה מותר בהכשר מקצת בכל השנה רק בפסח יש להחמיר לכתחלה מטעם שכתב הב"ח דא"א דלא בלע גם המצות טעם חמץ בכל השנה ע"י כלי ראשון כשמדיחין אותן לנקות מזוהמא וכ"כ בפרי חדש שם ס"ק ט"ז שכן עיקר ובדיעבד אין לאסור אף אם תחב בתוך המאכל הידות כי לא מחזקינן איסורא וכבכ"פ כמו שפסק הרב להדיא שם ביורה דעה ואפילו בספק גם כן יש להתיר בדיעבד וכמ"ש להדיא האו"ה כלל נ"ח דין כ"א בשם הטי"ד וכל זה דלא כמשמעות הט"ז ומ"א ע' בדבריהם ודוק:

(מא) טלאי. כל טלאי שבסעיף זה היינו מה שנקבע ע"י מסמורים אבל מה שנעשה ע"י היתוך עופרת או ברזל וכסף ושאר מיני מתכת כיון שנעשה ע"י היתוך באור ונעשה גוף א' עדיף מליבון שהוא כאלו נעשה מתחלה כן הוא הסכמות האחרונים: וכלים שמחפין בבדיל כמו כלי נחשת שיש להם בארץ תוגרמא מסיק הרא"ם ח"א סימן מ"ג דא"צ הגעלה כיון שמחפין אותו בבדיל ועיין בשכה"ג שהאריך להביא דעות החולקים על זה וכתב שכן קצת מגדולי ארץ מחמירין על עצמן ועכ"פ נראה שטוב בעיני אלהים ואדם לטובלו אחר ציפוי בבדיל בלא ברכה עכ"ל: ובפ"ח א"ח פסק דצריך הגעלה אחר ציפוי הבדיל וכן נוהגין בירושלים וע"ש:

(מב) או ישים גחלים על מקום הטלאי עד שישרוף גוף האיסור. ואז אף שקדם בליעת האוסר ניתרת כיון שנתלבן מקום הטלאי כמשמעות לשון הרשב"א בתשובה סימן שע"א והמחבר וכ"פ הלבוש. והב"ח כתב על הרשב"א דנ"ל היכא שקדם בליעת אסור לא מהני ליבון מקום הטלאי ולא ידעתי מאין יצא לב"ח לפרש כן אדרבא משמעות הרשב"א דבכל ענין שנשרף החמץ שתחת הטלאי סגי. וכנ"ל עיקר דלא כב"ח. ובשכ"ג ומ"א ראיתי שתופסין עיקר לדברי הב"ח ומתמיהים על לשון הש"ע כאן וכל זה גרם להם כשהעתיקו לדברי הב"ח העתיקו גם כן מה שסיים הב"ח וכ"כ האו"ה כלל נ"ח דין י"ט והבינו שעל דין זה קאי ועל כן תפסו דבריו לפסק הלכה ובאמת עיינתי היטב באו"ה שם ולא ראיתי שום הכרע מדבריו לדין זה והב"ח לא כתב וכ"כ האו"ה רק על סוף לשונו שסיים כי האש שורף כל דבר ומה שנשאר בו עתה לא יפלוט לעולם וזה כתב האו"ה שם להדיא ע"ש: ואם נתלבן כך או הסיר הטלאים פעם אחת עד אחר שהגעיל שוב מותר להגעיל כך עם הטלאי בכל פעם כיון ששוב לא מיקרי קדם בליעת איסור לטלאי וכל זה שהטלאי דבוק יפה בענין שאין סדק וגומא בין גוף הכלי לטלאי דאל"כ אף בקדם הטלאי צריך ליבון או להסיר הטלאי או להרחיב הסדק כדי שיוכל לנקרו והוא פשוט וכן הסכמת האחרונים:

(מג) וינקרם היטב. ואם א"א לנקר יישים עליו גחלים כדלעיל:

(מד) שמכסין בו הקדרה. כתב כן לאפוקי מאותו כיסוי שאופין עליו בצק דצריך ליבון וכמ"ש הב"י לפרש כן דעת המרדכי פכ"ש דהצריך ליבון בכיסוי אכן כפי מ"ש האו"ה כלל נ"ח דין כ"ו בשם המרדכי משמע בסתם כיסוי קדרה הצריך ליבון ואין לזוז מפסק הש"ע ובפרט בפסח דהיתרא בלע וכמ"ש לעיל סקי"ד:

(מה) כל התבשיל אסור. לפי דעת המחבר לעיל סימן תמ"ז דנ"ט לפגם שרי בפסח צ"ל דכאן מיירי דעדיין הוא ב"י שנשתמש בו בע"פ או צ"ל כדעת הנוהגים לאסור בכיסוי אף שאינו ב"י כמבואר בב"י סימן צ"ג:

(מו) שמשימין על החררה. ע' בספרי מנחת יעקב כלל ל"ה ס"ק כ"א מה שהקשתי משם לכאן וישבתי על נכון ע"ש:

(מז) ללבן המדוכה. ודוקא לענין חמץ בפסח מה שאין כן בשאר כל ימות השנה במדוכה של איסור וכיוצא בו אליבא דכ"ע סגי בהגעלה וכ"כ בהג"ה אשר"י סוף פרק השוכר את הפועל בשם ר"ת ובתשוב' מהר"מ מרוטנבו"רג סימן תמ"ז והכל בו והתניא ות"ה אך צ"ע דמדברי כל הפוסקים גבי סכינים ושפודין משמע דיותר יש להקל להגעיל לענין פסח ושאר איסורי בעי לבון וכן מבואר שם מדברי ר"ת עצמם ואפשר דדוקא כאן גבי מדוכה החמירו לפי שמצוי לדוך בו שומן ובצלים עם פירורי לחם דהוי דבר חריף כמו בית שאור לדעת רש"י והצריך לבון כמבואר בטור משא"כ במדוכה של איסור דאין חשש רק משמנונית של איסור שאין דרכו לדוך בתוכו עם דברים החריפים על כן סגי בהגעלה וכן משמע קצת בכל בו ע"ש:

(מח) ונוהגין ללבנו לכתחלה. וכתבו האחרונים דבמדוכה שלנו שלעולם אין דכין בהם חמץ רק כרכום ונעגלך לכן די בהגעלה ומ"מ טוב לנהוג להחמיר לדוך הכל קודם י"ט ובדיעבד ע"ל סימן תמ"ז ס"ק ל"ח. ואם דכו במדוכה של חמץ ושמו בתבשיל פסק מ"א דאין לאסור בדיעבד יע"ש שהניח בצ"ע:

(מט) שלא להשתמש בפסח. הכל בו כתב שני דעות א' שיש להשתמש בו מצה אפילו בחמין ע"י הפסק מפה ויש מי שאומר שאין להשתמש בו כלל רק טעונין טיחה בטיט וכן כתב הסמ"ק סימן רכ"ב שכן הוא נכון והרוקח סימן ר"נ וכ"פ רמ"א לעיל ס"ס תמ"ב ע"ש:

(נ) אפילו ע"י הגעל'. בת"ה סימן קל"א מבואר דאפילו אם רוצה לקלפו בכלי אומנות ולהגעילה אח"כ ג"כ לא מהני וכן משמע במהרי"ו סימן קצ"ג והטעם לפי שא"א לנקרו שפיר ומה"ט ג"כ אין מגעילין כלים שהיו בו תמיד קמח או משקים חמץ וכיוצא בו (ודין הכשר חביות יתבאר בסמוך) והיינו דוקא בשל עץ משא"כ כלי מתכת ובדיל נוהגין להגעיל בכל ענין אכן אם היו מחזיקין בו קודם פסח מים איזה זמן מותר להגעילו וכן הוא הסכמת האחרונים:

(נא) שלא להשתמש בנפה ע"י הגעלה אבל צריך לקנות חדשים ואם עבר וניפה בה על ידי שפשוף היטב בהגעלה אין לאסור אפילו תוך הפסח כיון דלדעת הכל בו והמחבר אפילו לכתחלה סגי בכה"ג כדאי הוא לסמוך עליו בדיעבד באיסור משהו אבל לכתחלה אין להשתמש בו אלא לקנות חדשים וכן היכי שבאו מים על הנפה שלא שפשפו אותו היטב תחלה אפילו על מקצת' אין לה תקנה להשתמש בה בפסח מהרי"ל וכתב המ"א וז"ל ונ"ל דאפילו במקום שאין שם נפה חדשה מוטב שלא ירקדו הקמח עכ"ל ולא ידעתי מאין יצא לו דין זה דהא עינינו רואות דכל שלא רקדו הקמח יש בו כמה חטים שבורים ושלימים ונאסרה המצה או העיסה כמבואר לקמן סימן תס"ז ונפה זו בדיעבד מהני בה שפשוף היטב והגעל' מכ"ש אם מרקד קודם פסח שנתבטל ולא מיקרי מבטל איסור לכתחלה כיון שעדיין שעת היתר הוא וספק משהו בעלמא לכן נ"ל דבשעת הדחק נכון לעשות בו אפילו לכתחלה דכל שעת הדחק כדיעבד דמי ואם עבר ולש העיסה ולא נתרקד הקמח אפשר לאסור כל העיסה כי הדבר ידוע שכל שלא ריקדו הקמח מצוים בהם חטים שבורים ושלמים כאשר באו כמה פעמים מעשה לידינו: ונשאלתי באחד שאמר לפי תומו שדרכו לרחוץ היטב אחר פסח הנפה כדי לקיים אותה לשנה הבאה וריקד בו קמח לפסח והתרתי מה שריקד בו בדיעבד ולסמוך על השפשוף היטב כדעת המחבר ועוד דאף אי נימא שנשאר בו דבוק כי לא שפשף היטב ונתערב תוך הקמח (וע"ל סי' תנ"ג ותס"ו דפירוד תוך הקמח חוזר וניער) אף שריקד הקמח תוך הפסח מ"מ הא נתבאר לעיל סי' תמ"ז דחמץ נוקש' בטל בס' אף תוך הפסח כיון דליכא רק חשש מאיזה פירור שנשאר דבוק משנה שעבר דהוי חמץ נוקש' ובטל כנ"ל:

(נב) שקים ישנים. לאו דוקא אלא אפי' בשק חדש ששם בו פעם אחת קמח לפסח ורוצה לכבסו לתת בו פעם שנית גם כן צריך להתיר התפירות (אחרונים):

(נג) כל התפירות. דהיינו אף גם מה שהוא בשולי השק שהוא האימרא וכן משמע שם בת"ה מהראי' דפרק דם הנדה ע"ש וכתב המ"א וכן יש לנהוג במפות שעושין עליו המצור. אם רוצה לעשות עליהם פעם שנית לא מהני מה שמהפכין אותן דחמץ מבצבץ ויוצא מעבר לעבר אלא צריך להתיר התפירות ולכבס היטב עכ"ל ובזה אפשר שאין צריך להתיר האימרא לפי שאין עושין המצות על האימרא רק באמצע מפה ואם עבר בדיעבד ועשה המצות על הסדין בלא כיבוס כלל אם הוא תוך הפסח אף דיעבד יש לאסור אך אם הפך הסדין או כיבסו אף שלא התיר התפירות אין להחמיר בדיעבד נ"ל וכן לענין השקין אם כבסו ולא התיר התפירות ונתן בתוכו קמח אין לאסור דיעבד וע"ל סימן תנ"ג ס"ק כ"א מ"ש שם:

(נד) שאין מועיל לה הגעלה. לפי שתשמישו על ידי האור וכתב הט"ז הרחת של פסח שמחזיקו לשנה הבאה א"צ שום הכשר לשנה אחרת והמחמיר להגעילו לא יפה עשה דאתי למטעי להגעיל רחת של חמץ רק ינקר היטב עכ"ל ודבריו נראים נכונים דלא כמ"ש המ"א בשם ד"מ בשם מהרי"ב דצריכ' הגעל' וכ' המ"א וגם לא מהני אם קלף הרחת ומגעילה: ואם נטל מצה ברחת שמשתמשין בו בכל השנה אם היא נקיה סגי בקליפ' שקולף המצה ואם אינה נקיה כיון שמשתמשין עליה כל השנה עוגות עם שומן נאסר כולה ואם רדו בה מצה חמוצה ואח"כ רדו בה גם שאר מצות צריכין כולם קליפה. וכתב בספר אפי רברבי בשער ע' אם הוציא מצה חמוצ' במרא ואח"כ רדו בה אחרות ונתערבו ראשונות באחרונות נתבטלו עכ"ל וזה סברא דחויה הוא שס"ל שאין איסור בלוע יוצא מכלי בלא רוטב ואין איסור אלא פת ראשונה משום שהיה קצת בעין ואם נתערב בטל אבל אנן קי"ל דכלי פולט בלא רוטב עכ"ל המ"א וגיסי הרב מהר"א נר"ו תירץ דאין כוונת אפי רברבי על אותן המצות שנטלו בה אח"כ שיבטלו הראשונות שנטלו מיד אחר שנטלו המצה חמוצה כמו שהבין המ"א אלא ראשונות כוונתו מה שנטלו קודם שנטלו המצה חמוצה שנתערבו עם מה שנטלו אחר כך ויפה כיון בזה אף שנ"ל שהלשון של אפי רברבי דוחקתו להמ"א דמדנקט שנתערבו ראשונות באחרונות מכלל דאחרונות הוי רובא דהתיר' וכדמדקדק הש"ס פ' אלו הנשרפין גבי הנסקלין בנשרפין מ"מ אין זה דקדוק כל כך בדברי הפוסקים לדחות עפ"ז דבריהם ועיין עוד במ"א שהאריך בענין בטול הזה ולע"ד דכל הדברים אלו לא נאמרו אלא למאן דס"ל יבש ביבש חד בתרי בטיל לענין פסח אבל לפי מה שנתבאר לעיל סימן תמ"ז דיבש ביבש לא בטיל בפסח ואף משש ולמעלה מ"מ חוזר וניער תוך הפסח כל שלא נתערב לח בלח ואסור לאכלם תוך הפסח כיון שהאיסור בעין בתוכ' כמבואר בדברי המ"א עצמו בסימן תנ"ח ע"ש א"כ לא שייך כאן דין ביטול כלל אלא להאכילם בע"פ לתינוק וכה"ג וסיים עוד במ"א וז"ל ונ"ל דכל זה מיירי במצה שנתחמצה חמץ גמור אבל מצה כפולה ונפוחה כיון שהוא גופא חומרא בעלמא כמ"ש סימן תס"א די לאסור הרחת לכתחלה אבל לא לאסור המצות האחרות עכ"ל. וגדולה מזו ראיתי אצל מוח"ז הגאון מהר"ש וז"ל שלא אסר הרחת כשנשאלה לפניו ממצה נפוחה או כפולה מהטעם נ"ל דחשוב כמו דעבד כי לא ימלט ברוב אפיות שלא יאסור אחד מהם משום נפוחה או כפולה ותצטרך בכל פעם מרדה חדשה גם התנור יאסור ולהסיק שנית וכה"ג התורה חסה על ממון של ישראל: ועוד דהא הכל בו והובא בב"י סימן זה פסק דאם הניח מצה יבשה אפילו חמה על כלי חמץ או אפילו על לחם חמץ חם אינו אוסר ממנו כלל והביא כן הלכה למעשה וכתב עוד שם על הרחת של חמץ וז"ל אפשר שאם ימרקנ' הרבה ויחמנ' בתוך התנור דשרי דכבכ"פ ואף דלא קי"ל כותיה מ"מ בנפוחה וכפולה שהיא גופא חומרא בעלמא הבו דלא לוסיף עלה ולא אסרינן הרחת אפילו לכתחלה וכן נוהג אחריו חמי הגאון מו"ה וואלף נר"ו: וצריך לקנות חדשה וכו' כתב בעל אמרי נועם בתשובה סימן ה' מעשה שהיה שאפו מצות קודם הפסח ברחת ונסתפקו אם היתה חדשה או ישנה שנשתמשו בה חמץ כל אפין שוין דאין במצות אלו שום חשש של איסור חמץ עכ"ל:

(נה) לפי שלפעמים נשפך המרק. אבל בלא האי טעמא אף שמצניעין לתוכו חמץ חם אין בכך כלום כיון שנותנין בו עם הכלים שבתוכם החמץ ואינו מבליע שום דבר כיון שיש הפסק הכלי להכי הוצרך הטעם שנשפך עליו המרק וזה כוונת הגהת מיימוני שהביא בב"י וחזר כאן ממה שהביא בב"י לפרש דברי הגהת בענין אחר וכן הסכמת הב"ח לדינא: ומהרי"ו סימן קצ"ג פסק דלא מהני עירוי כיון שלפעמים משימין עליו פשטי"דא רק יכשרם על ידי אבן מלובן ועירוי וכתבו עוד האחרונים בשם מהרי"ל דאף לאחר הגעלה אם נשפך עליו שום דבר בפסח אל יגביהנו כלל ואף לאחר ההגעלה לא ישתמש עליהם דבר חם אלא ע"י הפסק סמרטוטין וכל זה הוא חומרות יתידות כי די בחומרא דהגעלה וכן נוהגין וכתב הט"ז ס"ס תנ"ב וז"ל הנשים נוהגות שלא להשתמש בפסח בקדרה ששפך בו רותחין על האבן שמכשירין בו מהטעם שהריח של חמץ נכנס בו ואין בו ריח ולא טעם דאין בו איסור כלל בפסח עכ"ל. ועמ"ש בספרי מנחת יעקב כלל ך"ג ס"ק י"ב נראה דיש ב' טעמים לאסור מדינא דש"ס לכתחלה ומנהג של ישראל תורה היא אך בדיעבד ודאי דאינו אוסר:

(נו) בעירוי שלשה ימים. עיין בב"י דאפילו במזופף מהני:

(נז) והגעלת חביות. וצריך להסיר שולי החביות כדי לנקרו היטב כ"כ הרוקח סימן רס"ב. אכן האחרונים הסכימו דחבית עץ של שכר אין להגעילו כלל וכן כלי עץ שמצוין בהן גומות וכלים שהיו בו יין שרף לא מהני כלל ההגעלה דגריע גרע מבית שאור וחרוסת וכתב הט"ו מכל מקום אם בישל אותן היטב במים עם עפר עד שנסתלק הריח לגמרי מותר להגעילו:

(נח) ובדיעבד אם נתנו בהם יין. ז"ל המרדכי שהטעם השכר בטל בס' קודם פסח ואינו חוזר וניער בפסח ואין להחמיר לשער בכל החביות משום לא ידעינן כמה נפיק מינה דשאני הכא דהתירא בלע הילכך משערינן כפי מה שהיה פולטת ובטל בס' ועוד דכל הנבלע בכלל הוי כנטל"פ גם שכר ביין הוי נט"ל עכ"ל ובאמת טעם ראשון הוא תמוה מאד דאף אי נימא דעיקר כדעת הפוסקים דחמץ מיקרי התירא בלע מ"מ מה בכך כיון שלא ידעינן כמה נפיק מינה ודאי כנגד כולו משערינן דהרי לענין בשר בחלב דגם כן מיקרי היתרא בלע מ"מ בתוחב כף חולבת לקדירה של בשר או איפכא לכולי עלמא נגד כולו משערינן משום דלא ידעינן כמה נפיק מינה מה לי איסורא או התירא בלע לכן נראה לי עיקר דאין להקל אלא מטעם שני לפי מה דקיימא לן נותן טעם לפגם אסור בפסח א"כ אין להקל אלא לערות ממנו קודם פסח לחבית של פסח וכ"פ המ"א ס"ק מ' ודוקא ביין שהשכר נותן בו טעם לפגם אבל במי דבש אין להקל אלא אם כן החביות אינו ב"י: (אבל בכלי יין שרף אף אינו בן יומו אסור) מ"א עיין שם:

(נט) מבית שאור הוא הכלי שעושין בו שאור לחמץ בו העיסה וכבר כתב הרב לעיל בסימן ת"ב סעיף י"א ועיין בסימן זה סעיף י"ו דכל כלי לישה נוהגין לטוחן בטיט או ליתנם לעכו"ם.

(ס) ובית חרוסת. היינו שנותנים בו דברים חריפים עם חמץ ועיין בט"ז שמתמיה על הרב שסתם כאן כדעת המחבר דסגי ליה בהגעלה ובסעיף ט"ז גבי מדוכ' הצריך ליבון דוקא יהוא נלמד מדין הבית שאור וחרוסת ותירץ דשאני התם דמיירי במדוכ' של מתכות כיון דאפשר בליבון משא"כ כאן דמיירי בכלי עץ ובדיל דאי אפשר בליבון עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו דהא במדוכ' דלעיל כתב הרב להדיא דאם הוא של עץ אין לו תקנה בהגעלה לחוד אלא שצריך לקלפו בכלי אומנות ולהגעילו ולע"ד מעיקרא לק"מ חדא דאפשר דסמך רמ"א עצמו דבית חרוסת דמי לבית שאור דהוי כלי ליש' ובעי טיח' בטיט וכמ"ש בסקנ"ט ועי"ל דלעיל מיירי שרוצה לחזור ולדוך במדוכ' בפסח דברים חריפים כדרכו על כן מחמירין טפי משא"כ כאן אינו רוצה להשתמש בו תוך הפסח תשמישו הראשון בדבר חריף רק שאר דברים וראיה לזה דדומי' דבית שאור שודאי אינו משתמש בו תוך הפסח שאור או חמץ וק"ל:

(סא) אבל בצונן עיין מ"ש הרב לעיל בסעיף א' בהג"ה ומ"ש שם:

(סב) ושלא להשתמש אפילו בצונן אף שאינו של בית שאור וחרוסת:

(סג) ותנור של בית החורף הסכמת האחרונים דמותר בדיעבד התבשיל שנתבשל בתוכו וכן נ"ל עיקר דלא יהא אלא כשני קדרות שאינם נבלעים מזו לזו וכמבואר בט"ז ביורה דעה סימן צ"ב ס"ק כ"ט ועיין בספרי מנחת יעקב כלל נ"ה ס"ק כ"ב וכן אם הוא שעת הדחק שאי אפשר בענין אחר כדיעבד דמי ומכל מקום עכ"פ יכבד התנור היטב בכל הצדדים ויסיקהו היטב ואחר כך יטיח בטיט מקום מושב הקדרה כעובי אצבע אבל אם אפה בתוכו מצה בלי מסך מבדיל יש לאסור אף בדיעבד אכן בלבוש משמע דיש להתיר ע"י הסקה היטב אפילו לכתחלה כיון דהסיקו מבפנים (ואין צריך להסיק כל התנור מלא עצים רק מקום שדרכו להסיק כל השנה ומקום מושב הקדרה דכבכ"פ ול"ד לתנור שאופין בו שבעינן שילכו גחלים על פני כולו שדרכו להסיקו כולו וה"ה אם אופין בתנור זה וק"ל) וכן העלתי בספרי מנחת יעקב כלל ס' שכן נ"ל עיקר ועמ"ש לעיל ס"ק ט' אך מי יקל ראשו בדבר שהסכימו האחרונים גם מוח"ז החמיר בדבר כמ"ש גיסי הרב בסא"ז על כן אין להקל באפה בו מצה עכ"פ ומכל מקום בה"מ ומניעת שמחת יום טוב יש להתיר בדיעבד ובשעת הדחק אפילו לכתחלה ועל התנור מבחוץ יש להתיר בפשיטות ע"י טיחה בטיט כעובי אצבע:

(סד) בהתוך זכוכית. הסכמת רוב האחרונים להחמיר אף בהיתוך אבר:

(סה) בכלים צבועים אפילו הצבועין בכרכום או מה שקורין בלע"ך מאל"ט מהרי"ל ומהרי"ו סי' קל"ג:

(סו) כלי זכוכית וכתב מהרי"ל הל' פשח כשקינים כלי זכוכית יש ליזהר לקנות הצלולים שידוע שלא נשתמשבהם כיון שהם צלולין ועמ"ש לעיל סק"ב:

(סז) מיהו יש מחמירין וכ' המ"א בס"ק נ"ט וז"ל וכתב האגודה כלים שתשמישן בצונן כגון קנקנים וכוסות מוטב לעשות בעירוי מלהגעיל' עם כלים שתשמישן בחמין עכ"ל: וכבר כתב הטור והמחבר לעיל סעיף ט' ובסי' תנ"ב דהמגעיל קודם ה' שעות אין נפקותא בכל זה ואפשר דמה"ט נתפשט המנהג במדינות אלו להגעיל מתחל' הכלים ע"י אבן מלובן ואח"כ חוזרין ומגעילן הכל ביחד ביור' ומ"מ בהגעל' ראשונה אינו יוצא כיון שעושין אותו ע"י מים מעורב עם עפר כמבואר לקמן סימן תנ"ב גם עושין אותה כשעדיין הכלים מלוכלכים דלא מהני ההגעלה כשחמץ בעין:

(סח) וכן המנהג אבל בדיעבד אם לא נשתמש בו רק צונן סגי בהדחה ואם תשמישו בחמין או ע"י כביש' מע"ל מהני בדיעבד הגעלה כ"כ המ"א:

(סט) צלו בו בשר מלוח משא"כ אם צלו בו מולית' חמץ:

(ע) הברזות שבחביות ובתשו' מהרי"ו סי' קצ"ג כתב יש ליקח ברזות חדשות שמא היה כבר בחביות של שכר:

(עא) שתוחבין בהם כלי שתיה. ונתלחלח ממשקה שבתוכם משא"כ אם תולין אותו באוגניהם אין קפידא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---