אלשיך/שמות/כז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
דעת זקנים
אבן עזרא
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png שמות TriangleArrow-Left.png כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

ועשית את המזבח וגו'. מספר מזבח עולה ז"ן שהוא מבריח טללים רעים וממשיך הטובי' עשה שיגדיל ויזון עצי שטי' הם אילנות ארץ חיים כי שטים עולה כמספר ארץ חיים כי אילנות ארץ חיים הם הצדיקים כי צדיק למה הוא דומה לאילן שהיא נוטע במקום טהרה ששורשו למעלה בארץ חיים כמאמרנו על נצר מטעי כו' שנאמר על ישראל שכלם צדיקי' והוא להזהיר את האדם יהיה צדיק דומה לעץ חיים בל יחטא מזיד ואם שגג ישוב ויביא כפרתו. וש"ת מה יעשה אשר חטא מזיד שאין קרבן מכפרו לז"א ה' אמות כו' והוא העה"ז שנברא בה"א הוא כאכסדרה שפתח' פתוח מלמט' רמז לרשעי' שפותחין למו ויוצאין להרשיע ותלו לכרעיה מן הצד רמז לבעלי תשובה ליכנס משם נמצא כי מן אורך הה"א יוצאי'. ומהרוחב הם שבים וזהו ה' אמו' אורך לעומת אורך שמשם יוצאי' מפתח הה"א מלמטה בם שבים אל הה"א שהוא ה' חוזרים מן הצד שהוא ברוחב וזהו ה' אמות אורך וה' אמות רוחב. ועי"כ רבוע יהיה כי ישלים ד' רבעיו כי לא בלבד ישלים ג' חלקי נפשו בשובו נפש רוח ונשמה. כ"א גם בגופו יקדש בצד מה עם שלא יבצר כי ג' אמות שהם נפש רוח ונשמה הם קומתו שהם עיקר הקומה והרוממות ועשית ע"י הכפרת בתשוב' ראויה עד היות קירון אור לד' פנותיו מצד נפש רוח ונשמה וגם הגוף שגם הוא יזדכך ויאיר ואל תתמה כי הלא ממנו הוא כי מהגוף נעשי' כל קרנותיו הוא קרני אורותיו ע"י מעשי הגוף שבלעדו הנפש לא תמלא:

וצפית אותו נחושת. פרש"י לכפר על עזות מצח שנא' ומצחך נחושה. וע"פ דרכו שנחשת רמז אל עזות מצח יאמר שבל ישמט איש מלשוב ולהקריב קרבן מפני הבושה שיראו וידעו את אשר חטא כ"א אדרבה יהיו עז כנמר כי מנחשת שהוא עזות מצח להודות על אשר חטא יעשה צפוי קדושה על המזבח כי לזכות רב יחשב לך:

ג[עריכה]

ועשית סירותיו כו'. אמר כי סירותיו של החוטא שהיה מבשל בה אוכל למעדני' שעי"כ בא לידי חטא ונזקק להקריב קרבנות למזבח. מעתה אני מדבר לנוכח עם המוכיח ככהן ודומה לו ואו' לו ועשית מעתה שיהיו לדשנו שאפר כלחם יאכל ויעיו שהי' משרה בהם הסירו' אל המזרקות ומזרקותיו שהיה אוכל בהם בשולי הסירות ומזלגותיו שהי' מפריש בהן הבשר מהתבשיל ואפי' מחתותיו שהי' חופה בהם אש אל הכירה עתה יבטלם ויעשה אותם נחשת שיהי' עשת ולא כלים כי לא יאכל תבשיל רק פת במלח ודומה לו. ולמען יתחזק בזה יעשה לו ציור בלבו כי העה"ז היא מכבר מעשה רשת כי בו רשת פרושה על כל החיים וטובות העול' פורשי' רשת ליד מעגל ויתן אל לבו יום המיתה אשר הוא לקברות יובל במטה אשר לה ד' טבעות לד' הפאות. וב' בדי עץ ארוכים עוברים א' בכל ב' טבעות לשאת אותו ד' אנשים בד' קצות הבדי' מלמט' מגופו וזהו ועשית על הרשת שעל מחשבת הרשת יצייר עוד ענין הב' טבעות לד' קצותיו והב' בדים אשר הם לשאת אותו ע"י כוונה זו יהיו עצי שטי' שיובל לארץ חיים ולא לגיהנם כי עצי שטי' בגי' ארץ חיים. ועל ענין הרשת לא יחשוב שהוא כרשת פרושה לחייו אלא מלמטה שהוא בענייני העולם התחתון. אך לעבודת ה' יחשוב כי אורך ימים לו לבלתי יבהל בעבודה באופן שוהיתה הרשת עד חצי המזבח שהוא בנוגע אל ענייני הגוף שעליהם יחשוב שמא ימות למחר. אך לא בעניני עולם העליון. ועל מה שאמר שיזכור אשר לקברו' יובל סיי' ואמר והובא את בדיו כו' בשאת אותו. עוד יזכור לבלתי התרחב בעה"ז ולבלתי השיג גבול. או לעשות לו בתים גדולי' ועליות מרווחים כי בסופו אין לו רק צמצום בין לוחות הארון אשר יושם בו. וזהו נבוב לחות תעשה אותו כו':

כ[עריכה]

ואתה תצוה וגו' ראוי לשים לב. (א) אל או' ואתה שיראה בלתי נכון והראוי יאמר צו את בני ישראל ויקחו וגו'. (ב) שאין פה מקום צווי לשמן ולהעלות הנרות. רק אחר כלות כל מעשה המשכן. ואם רצה הקב"ה להזהירנו בדבר מעתה. יאמר אותו סמוך למעשה המנורה בפ' הקודמת. (ג) או' ויקחו אליך כי מלת אליך מלה מיותרת. (ד) או' למאור בפת"ח הלמ"ד ולא בשו"א. (ה) כי גם זה לא הי' צודק. שהראוי יאמר להאיר. (ו) או' להעלות ולא אמר להדליק. (ז) כי או' להעלות נר לאהרן יצדק הצווי ולא לישראל. (ח) שכמו שאמר צווי לישראל להביא השמן יעשה ג"כ צווי לאהרן להעריכם ולא ידבר עם ישראל וכלאחר יד יודיע שיערוך אותו אהרן ובניו. (ט) או' ל' עריכה ולא לשון עליה. (י) מה צורך להודיע לישראל סיום המקום שיערוך את הנרות שהוא באהל מועד. (יא) או' לפני ה' מי לא ידע כי האהל מועד הוא לפני ה'. (יב) או' לדורותם כי הלא לא היו רק בזמן הבית. (יג) או' מאת בני ישראל שהוא מיותר. (יד) או' ואתה הקרב אליך וכו' ואתה תדבר אל כל חכמי לב כי מלת ואתה מיותרת. (טו) או' והם יקחו את וכו' שידוע שיקחום לעשות הבגדים:

והנה לבא אל הענין. נשית לב אל או' להעלות נר. כי הלא שבעה היו והראוי יאמר להעלות נרות אך נזכירה מז"ל בתנחומא למה נצטווה ישראל להדליק המנורה הקב"ה האירו לפני בעה"ז כדי שאאיר לכם בע"ה. והנה עדין יראה כי אין בזה די באר הקושי' שיצוה ה' להאיר לפני המאור לעולם כלו בכבודו ואדרבה תכפל כי הגמול היא משל' לע"ה למאיר לפניו. והוא אינו צריך לאורנו כי הוא מאור לכל העולמות כלם:

אך לזה נשית לב עוד על מאמרם ז"ל בש"ר (פ' ל"ו) על פסוק למעשה ידיך תכסוף אמרו הקב"ה שומר ישראל. ואעפ"כ מצוה את הלוים ישמרו סביב למשכן. והנה מה שהוקשה להם ברור מללו. כי איך השומר ישראל יצוה לנו לשמור משכנו. והנה ראוי לשום שכל והבין תשובתם שאמרו שהוא ית' כוסף למעשה ידיו כי הלא זאת היא הקושי' עצמה כי איך מעשה ידיו ישמרו בית מושבו:

אך יאמר כי הנה תשוקתו ית'. לקרב מעשיו אליו וקדשם ולהאיר להם ולרוותם מכל טוב הע"ה כי חלקי ה' אמרה נפשם אך חפצו ית' שיהיה על ידי מעשיהם. ע"כ יצוה עלינו מצוה מעין האושר לא כמלך הצריך למעשה עבדיו כי הלא אם צדקנו מה ניתן לו. אך הוא כי תרי"ג מצות הן תלויות בתרי"ג אורות עליוני' נאצלי' ונאחזים בו ית'. וחשב מחשבות לצוות עלינו המצות האלו עם שאינו צריך לנו כדי שעל ידן נדבק באורות שדוגמתן למען זכותנו להעלותנו בהן עדיו. וזהו למעשה ידיך תכסוף כי יכסוף לקרב ולדבק מעשה ידיו אליו. ע"כ למען ע"י מעשיהם יזכו לשמר מכל רע ולקרבם אליו. ע"כ הטוב ההוא אשר יחפוץ להטיב לנו. יצוה עלינו דבר דוגמתו שנעשה לפניו למען עי"כ בטוב ההוא. הוא יטיב לנו. כי ע"י המצוה ההיא נאחז ונדבק באור אשר למעלה דוגמתה. כענין השמירה סביב למשכן כי למען זכות את עמו לשומרם מכל כחות חצונים בל יעכבום מליקרב אל קדושתו ית'. ע"כ יצונו נעשה דוגמתו לשמור משכנו. אע"פ שאינו צריך רק לזכותם בדומה לו:

ובזה נבא אל עניינינו. כי רצה הקב"ה להאיר לנו לעה"ב. ע"כ צוה לנו נאיר לפניו. אע"פ שאינו צריך הוא לאורינו למען נזכה על ידה יאיר לנו את נפשותינו האר' יתירה על הראוי להן מאתו יתברך:

וזאת תהי' כוונת הכתובים והוא כי הנה אין ספק. כי אחרי ראות משה את כל מעשה המשכן כי נורא הוא לעשות לו מקדש לשכון יה אלהים בתוכנו. ויצוה את עמו יקחו לו תרומה ואל בצלאל ואהליאב וכל איש חכם לב לעשות ארון מנורה ושולחן וכל כלי המשכן ואהלו ומכסהו. ואת אהרן ואת בניו לכהן לפניו ית' הלא יתחמץ לבבו לאמר. מה זאת עשה לי אלהים כי אין לי חלק בדבר הגדול הזה. ומה גם כי הוא הי' העתיד להיות כהן ואהרן לוי ונחלף הדבר בשליחות מצרים. ע"כ לדבר על לבו ולנחמו בא האלהים ואמר ואתה ומה גם בטעם שעל מלת ואתה כמגביה קול ואו' ואתה משה אל תחוש כי חלקך גדול מכלם כי הלא שלמות כלם על ידך הוא כי ע"י מה שאתה תצוה את בני ישראל בכל מצות. וגם במה שויקחו אליך שמן כו'. יזכו שעי"כ יועיל להעלות נר תמיד כמו שיתבאר להאיר להם להע"ב אך בלעדיך לא היו זוכים לכך. זהו על כללות ישראל ומה שתקנא על אהרן ובניו שהם כהנים ולא אתה. גם שלמותם ממך הוא. כי ואתה הקרב אליך את אהרן כו'. וע"י הקרב אליך יזכו. וגם הבגדים אין בהם כח לקדשם לכהן אם לא על ידך כי ואתה תדבר אל כל חכמי לב ועשו כו' לקדשו ע"י מה שיהי' על ידך זהו דרך כלל:

ונחזור אל פ' ראשון שאמר מלבד מה שעל ידך הוא שלמות ישראל. גם הארתך להם גדול' מהארת זכות מצות. מה שנתנו למשכן. שאתה כמחיה את כלם לעה"ב. כי זו רבה וגדולה מעשותם הכנה להשראת שכינה בתחתונים. כי ואתה תצוה כו':

וביאור הכתוב שהתורה עצמה אומרת תמיהת רז"ל. ותשובתם באומרם למה הי' צריך אור לפני מי שהוא מאור העול' ותשובתם שהוא להאיר לישראל בעוה"ב. והוא ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית. שהוא כתית במכתשת ולא ברחים. והלא בזה תמיה. א' כי אם הוא למען יאיר היטיב. הלא אם יהי' ישן. גם שיהי' טחון ברחים. יהי' הוא ואורו יפה מהכתית חדש:

אמנם אומר לך קושיא עצומה וגדול מהכל. הוא כי הנה השמן הזה הוא למאור שהוא למה שהוא מאור לעולם. ואיך תאיר לפני מי שהוא מאור. וזהו היות הלמ"ד פתוחה. אך אין זה כ"א להעלות נר תמיד שהוא להאיר לכם לעה"ב. להעלות מעלה מעלה. נר ה' נשמת אדם הוא של בני ישראל ותקרא נר א' כנודע כי נפשות כל עם בני ישראל א' הנה. כי כלן ממקום קדושת האחדות הן כדבר שנא' (בראשית מ"ו) כל הנפש לבית יעקב כו'. וזה יהי' תמיד לפניו ית'. בעולם שכלו ארוך. וזהו להעלות נר תמיד וע"כ לא נאמר ל' הדלקה. כי על הנפש העולם היא למעלה ידבר. וממוצא דבר באה תשובת מה שבחר ה' בכתית במכתשת חדש יותר מראש חבית של שמן ישן ומיושן. שנטחן ברחים שאחר שהענין הוא להאיר לנפש אשר הארתה העיקרי'. הוא בכשרון משולל פניות חצוניות מתחלתו. ע"כ רצה הקב"ה שיהי' השמן מתחלתו. באופן שלא יעשה שמרים כלל שלא יטח ברחים. רק במכתשת זיתים ששמנם אגור בתוכם וראי' לבל יהי מקום ליצר סמוך להרהר חלילה שצריך לאורה. הלא הוא כי באהל מועד מחוץ לפרוכת כו' ואלו היה חלילה צריך לאורה. הייתי מצוך לערוך אותה מבית לפרוכת:

ואם נשים לב אל טעם שבאהל מועד. אפשר רמז כמגביה קול ומתמיה לאמר. האם באהל מועד ששם האיר המאיר לעולם יותן נר ב"ו. אל תתמה כי ע"כ הוא מחוץ לפרוכת ע"כ היטבתי אשר אמרתי שהוא להעלות נר כמדובר. וש"ת הלא יותר היתה הכנה להעלות הנפש. אם היתה לפני העדות מבהיותה חוץ לפרוכת. מקום שבני אדם נכנסים. כי הלא הארת הנפש בעה"ב. לפני ה' היא. ואיך יעשה כל הרושם הלז לפני ה'. ע"ז אמר הלא זאת גדולת אהרן ע"פ עריכת הכוונה. בסוד ההדלקה שיערוך אותם שם. באופן שיהיה כאלו היא לפני ה' למעלה. מאירים לפניו יתב' מעלה מעלה. והיא מאמרנו על פסוק בהעלות כו' אל מול כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד. וזהו יערוך וגו' לפני ה' ולא עוד אלא שיהיה לדורותם כי הנרות שידליק תשאר הארתם לעולם לפני ה' גם אחר הבית כי מה שהאירו עד יום גלות הארץ. לעולם לא יכבה. ככל רוחניות קדושה כנודע. באופן שהארת הנפשות לעולם תהי'. ואל תאמר כי זה יהי' להעלות והאיר נפש הכהנים המדליקי'. כי הם המעריכים המנורה. לז"א מאת בני ישראל לו' כי אחר שהשמן מאת כל בני ישראל הוא. א"כ גם נפשותם יוכללו בנר תמיד האמור. כמדובר. וכהתימו לדבר על לבו. על בחינת כללות ישראל בל יהרהר כי גדלו ממנו. שעל ידם נעשה המשכן. אמר גם על גדולת אהרן ובניו. אל תשית לבך כי הלא אתה הוא הנותן להם כח אל כל גדולתם כי תקרבם. וזהו ואתה הקרב אליך את אהרן וכו' כמדובר למעלה. ואל תחשב כי הבגדים הם המכינים אותם לקדשם. ולא אתה כי נהפוך הוא. כי אתה העיקר. ואינם כ"א לכבוד ולתפארת וגם גדולת החכמי לב מאתך היא. כי ואתה תדבר אל כל חכמי לב כו':

או יהיה שיעור הענין מעין הקודם. בשום לב כי זה חמש פעמים נאמר ואתה במשה ואתה תצוה ואתה הקרב אליך כו' ואתה תדבר אל כל כו' ואתה קח לך בשמים ראש ואתה דבר אל בני ישראל לאמר אך את שבתותי תשמורו כו'. ויהיה הענין בל יאמר מרע"ה כי הכל זוכים במשכן. ואיך הוא נשאר מבחוץ. לז"א אל תחוש כי הלא לג' בחינות יתחלק האושר לישראל. והכל להם מאתך. (א) הארת נפשם בעוה"ב. (ב) שגם בעה"ז יושפע שפע השראת שכינה במעשה ידיהם. (ג) השראת שפע קדושה בכל א' מהם שהוא בשבת ע"י נפש יתירה. שהוא מעין עולם שכלו שבת. אמר לו הוא ית'. הנה כל שלש אלה. זוכים על ידך. ולמה תכסוף את הפרטים. וזהו ואתה תצוה את בני ישראל שהוא להעלות נפש כל ישראל לעה"ב. שאתה תצוה כו' להעלות נר כמדובר למעלה. ואל תאמר כי עיקר זה הוא ע"י אהרן המדליק כי הלא גם את אהרן ואת בניו אתה תקרבם. ותכינם. כי גם הכנת הבגדים ממך היא. כי הי' ע"י מה שואתה תדבר אל כל חכמי לב כו' ועי"כ לקדשו לכהנו לי. שתדבר להם הכוונה הראוי' בעשייתם לקדשו בם. וגם אחוותך תסייע. וזהו לאהרן אחיך. וגם מהשפע שלך שתטפל בדבר. ימשך שיעשו מה שלא ידעו ולא למדו לעשות מימיהם כ"א שהם יקחו את הזהב ואת התכלת כו' כי לא יעשו רק קיחת הדברים. ומאתו יתב' יעשו בידיהם מאליהם. וכל זה ממך הכל כי יאצל מן השפע אשר עליך. ויושפע בהם כמדובר:

כלל הדברים כי העלות הנפש ע"י הנרות ממך הוא. וגם הדבר השני שהיא השראת שכינה במשכן. על ידך יהיה. כי הנה ואתה קח לך בשמים ראש כו' והוא כי מלת לך מיותרת אך יאמר במה שידענו. כי במשיחת שמן המשחה. תלויה השראת שכינה במשכן כי שמן משחת קדש הוא רמז אל שמן העליון. שע"כ נקרא משח רבות שהוא שמן גדולה ואין זה כ"א ע"פ רמז סוד גבוה. ע"י משה אשר ידע לחשוב מחשבות סוד השמן וסמניו. ושיעוריו באופן קנה קדושה עצומה וצא וראה כי הלא אחרי המשח ממנו כל המשכן. וכליו והכהנים לא חסר משיעורו אפי' טיפה א'. ועד עולם שיעורו קיים ואין זה רק מהיות בו קדושה רבה. וע"כ הוצרך הכל. לימשך בו להשרות שכינה במשכן ומי האיש אשר בו כח לעשותו. אם לא האיש משה. וזה מאמרו יתב' באו' ואתה קח לך בשמים וגו'. לו' ואתה תעשה יותר מהכל להשראת שכינה. כי קח לך החלק הטוב הזה כי לך יאתה לעשות שמן משחת קדש הלא הוא מפי חכמתך וגדולתך. באופן שעי"כ ומשחת בו את אהל מועד. ואת ארון העדות ואת השולחן ואת המנורה כו' וקדשת אותם והיו קדש קדשים כל הנוגע כו'. כי ע"י עשות אתה השמן ההוא נעשה קדש קדשים עד גדר שכל הנוגע בהם יקדש. וכן את אהרן ואת בניו תמשח וקדשת אותם לכהן לי נמצא כי כל השראת שכינה במשכן. הוא דבר שבלעדו לא היתה וגם השלישית שהיא השראת קדושה בעצמה. בחיים חיותם. גם זה היה להם זכות זה נקנה על ידו שהוא נפש יתיר' בשבתות עתה ולעתיד באלף השביעי שכלו שבת. והוא ענין ישמח משה במתנת חלקו. וזהו ואתה דבר אל בני ישראל אך את שבתותי תשמורו. והוא מה שכתבנו בפ' ויקהל. כי על היות לישראל בשבת נפש יתירה. נאסר להם לעשות מלאכת המשכן בשבת. והוא מיעוט אומר אך כי אחר אומר צווי המשכן בא למעט שלא יעשוהו בשבת וזהו אך את שבתותי תשמרו וגו':

והנה בגמ' (ב"ב דף כ"ה) ארז"ל הרוצה להחכים ידרים. להעשיר יצפין. כי מנורה בדרום שלחן בצפון. והלא כמו זר נחשב כי לא תתייחס התורה רק בארון ולא במנורה:

אמנם להבין דרכם. נשים לב על ב' דברים אשר צוה אלהים לעשות באהל מועד מחוץ לפרוכת שהלא כמו זר נחשבו. (א) היא המנורה אשר בעיני רז"ל יפלא כאשר הפליגו בתמיהתם עד בלי די. באומרם האם אורו של עולם דידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרי או אשר צוה במקדש לעשות חלוני שקופים אטומים שהם צרים מבפנים ורחבים מבחוץ להורות כי לא כבתי בני איש בית ה'. כי בני האדם עושים לביתם חלונות צרים מבחוץ ורחבים מבפנים למען קלוט אהליהם הביתה אור מהחוץ שיבא ויתרבה בפנים לא כן בית ה'. רק צרים מבפנים ורחבים מן החוץ להורות כי מתוכו יצא אור ויתרחב לאור עולם. וכן הוא אומר והארץ האירה מכבודו. ואיככה נוכל וראינו. קול ה' אומר יערוך אותו אהרן כו'. (ב) וגם הוא פלאי הלא הוא זה השולחן אשר לפני ה' בשתים מערכות לחם פנים לפניו תמיד כי האם הזן את העולם כלו. מקרני ראמים עד בצי כנים נותן לחם לכל בשר. יערוך לפניו שלחן בלחם אנשים ומה גם כי הלא הכהנים יאכלוהו. ומה בצע יהיו על השולחן מערב שבת לע"ש:

אמנם אחשבה. כי בנועם שיח רז"ל. באומרם הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין האירו עינינו להביט אל מעשה האלהים כי נורא הוא כי אשר עם לבב' הוא כי הן אמת חכמים יגידו ברוח מבינתם כי ע"י ב' מיני שפע שעל הארץ יריק הוא ית'. העולם מתקיים ומתאשר. ה א' מתייחס אל הנפש. וה ב' אל הגוף. המתייחס אל הנפש הלא היא שפע רוחני נחמד להשכיל שיערה על האדם רוח ממרום רוח חכמה ותבונה רוח דעת ויראת ה'. והמתייחס אל החומר. הוא מזון לכולא לכלכלם בר ולחם ומזון והון ועושר שררה ומלכות וכל טוב גשמיי. ורצה ית' להורות לנו גודל מעלת המשכן ועשותו לו בו הוא ית' דירה בתחתונים. כמאמרו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם:

והענין כי כאשר עד לא נעשה המשכן הי' שפע המעמיד העה"ז מאתו יתב'. מתייחס המשכו מלמעלה מן השמים כסאו ית'. למטה לארץ אשר שנים המה מיני השפע המקיימים העולם זה למעלה מזה הא' מתייחס על גופי בני האדם ודומיהם הנזונים ומתפרנסים ומתמלאים ידיהם טוב ע"י השגחה ושפע אלהי. הב' שפע המגיע אל נשמות בני אדם להקנות בהם ובמרום שכלם דעת וחכמה ומשלוח מנות. כח חיוני ורוחני אל העולם השפל לקיימו כאשר יתקיים האדם ע"י הנפש החיונית אשר בו:

והנה ידוע כי כל מין מב' מיני שפע הנז'. יש לו מוצא ומקום. מקור מיוחד למעלה. לימשך משם אל העולם וכן כאשר גזרה חכמתו ית'. להביא אל הפועל אשר נתאוה להיות לו דירה בתחתונים באהל ומשכן. א' מהדברים אשר הורה היות דירתו פה הוא כי כאשר מתחלה היו ב' מוצאות למעלה אשר מכל א' היה יוצא ומתפשט כל א' ממיני השפע ממקומו כך עתה קבע ב' מיני מוצאות ומקומות כל מין שפע משניהם במשכן כי עתה עשה כאלו שם ביתו בארון ומאתו ייחד מקום השראת כח לצאת. ולהתפשט משם שפע עושר ומזון וממשלה גשמית והוא השלחן אשר לפני ה' אשר משם ימשך שפע כל טוב גשמי. ואל הב' אשר למעלה ממנו ייחד המנורה אשר משם האור יוצא לעולם כמשז"ל על פסוק והארץ האירה מכבודו ובפסוק חלוני שקופים להורות כי משם תתפשט האורה חוצה היא הרוחניות המחיה את העולם ויצדק במה שכתבנו בפסוק בהעלותך כו' שע"י כוונת אהרן ניתן העלא' רוחנית לנרות עד שאל שבעה אורות עליונים ששם הוא מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות. ומשם ימשך יתרון דעת החכמה לאדם. וע"כ המשילו רז"ל המנורה אל התורה וגם היא חיי עולם כענין וחיי עולם נטע בתוכנו. כי התורה לעולם כנשמה לגוף. וע"כ היטיבו אשר דברו. הרוצה להחכים ידרים. להעשיר יצפין כי מנורה בדרום שלחן בצפון. והוא כי אין ספק כי מציאות התורה בארון היא בקדש הקדשים במערב המשכן אך שפע אור החכמה והמדע. להבינה. ושפע המכלכל האדם בעולם אשר זה וזה מאת האלהים אשר בארון המה הלא נתייחדו ב' כלים כל א' מיוחד אל א' מהם. אור החכמה אל המנורה ואור שפע ההזנה אל השולחן. כי מהמנורה שבדרום החכמה תצא ומשלחן שבצפון זהב יאתה. והוא מאמרנו בביאור משלי על פסוק אורך ימים בימינה וכו' כי התורה שבארון במערב כשנצייר פניה מול פני כל הבא אל אהל מועד נמצאת מנורה שבדרום לימינה. ושלחן שבצפון לשמאלה וזהו אורך ימים שהוא חכמת התורה. כד"א כי הוא חייך ואורך ימיך בימינה. שהוא במנורה שבדרום. ובשמאלה אשר שם השולחן משם עושר וכבוד:

ועל פי הדברים האלה. נשית לב על פסוק שבפ' תרומה. הלא הוא ושמת את השלחן מחוץ לפרוכת ואת המנורה נוכח השלחן כו'. כי אחר שגם המנורה חוץ לפרוכת למה לא נאמר כ"א בשלחן. וגם למה מכני' ענין המנורה תוך ענין השולחן:

אך ירמזו כי הנה הארון הוא התורה. והשלחן הוא העושר אם החכם דל שאינו חכם עשיר. הלא תכבד את העשיר ממנו. באמור כי ה' כבדו. כי הלא לא כן הוא. כי דע לך כי העושר חוץ למחיצת התורה כי השולחן מחוץ לפרוכת וש"ת א"כ ראוי תהי' מנורה בפנים שהיא אור תורה כי הרוצה שיחכים ידרים. דע לך כי הכוונה היא. שתהי' המנורה נוכח השולחן. שאם יחזיק העשיר בחכם שיעסוק בתורה נכחו יהי' כי בצל החכמה בצל הכסף. ועם כל זה אין איכות מדרגותם שוה בעצם כי המנורה תתייחס אל הימין וזהו על צלע המשכן תימנה רמז לימין עליון. אך השלחן תתן אל צלע צפון כמדובר:

ומעין זה כתבנו בסוף פסוק כי בצל החכמה וגו' ובדבר הזה היטבנו לראות בציור מעשה השלחן ושעוריו דרך רמז. אל אשר יתנהג האדם בשולחנו אשר הוא אוכל עליו לחם למען על פי הכנתו במאכל שולחנו ככתוב אצלינו במקומו. מן השמים יריקו עליו שפע נחת שולחנו מלא דשן והון ועושר בביתו וגם היות שתים מערכות. שש המערכות יהיה כי כאשר אנו עושים רצונו של מקום ונכון הוא הר בית ה' כל עיקר שפע טוב הבא לעולם. היא אל י"ב שבטי ישראל המתחלקים ששה ששה כמפורש בענין הר גריזים והר עיבל. וע"כ היו שנים עשר לחמי השולחן בשתים מערכות כמספר שבטי ישראל כי בשנים עשר ככרות ההם. היה שורה השפע כי ע"כ לא היה משתנה כ"א היה חם ביום הלקחו. ומתמציתה של ישראל היו אוכלים יתר אומות עד שעונותינו היפכה השיטה וגם במנורה כתבנו כי בציורה נרמז הכנה אל האדם. לקבל נפשו אור שפע החכמה ולא יחטיא. ועוד נוסף על זה הורה לנו אבינו מלכנו במאמרו אל משה. ואתה תצוה וגו' ויקחו וגו' והוא כי הן אמת כי כל ישראל יש להם חלק בתורה להשכיל להיטיב. ולהבין בה איש לפי שכלו אך הנה אין ספק כי אפי' אם ישבו שנים יחדו. שוי ההשכלה לא ישיגו בעיונם בשוה יש ישיג למעלה מאשר ישיג חברו וגם יש יאריך בהשגתו ויש קל העיון כי כל פעם אשר יגש אל התורה היא מוצקת לו מרוח מבינתם ויש יכוין אל האמת יותר מחברו והמלך שלמה בחכמתו בא ויאר לנו פשר דבר כי הכל תלוי בכשרון המעשה כי תחלת חכמה יראת ה' ואומר ודעת קדושים בינה ובת קול בא אחריו ומלא את דבריו כי על שבית הלל היו מעבירין על מדותיהן הלכה כמותו שהוא כי על ענותנותם וטוהר לבם היו מערים עליהם רוח ממרום. מכוון אל האמת:

וזה יאמר פה ע"י מה שדרשו רמז רז"ל כאשר נזכור ואתה תצוה כו' ויקחו כו' לו' כי כאשר השמן שבנר אם זך ואם עכור ככה תהיה ההארה אשר יאיר. כך מעשה האדם לפיהם יאירו. ויריקו עליו רוח חכמה ובינה מן השמים וזהו ויקחו אליך שיקחו ממך מה שידמה אליך לפי שלמותך. וזה בג' דברים. (א) שיהיו הדברים בשלך שהשמן משל אל הגדולה. שהוא הכשרון ויהי' להם בחינת הזית שהוא נטוע בשדה. ושמנו מאיר בבית. כן תהיה אתה בעה"ז ואור מעשיך מאירים בע"ה. (ב) שיהיה זך שתהיה טהור וזך הלבב מעביר על מדותיך כהלל. (ג) שתהיה כתית מדוכה נכנע ומקבל יסורין מאהבה. ע"י שלש אלה יעלה שמנך למאור האמתי הוא ית' להעלות לך נר שתהי' אתה מעלה נר אור תורתך. עולה ומאיר ומבין נפלאות ממנה. זה יהיה תמיד ולא לפרקים. כאשר יקרה לקצת משיגי אור לעתות ההכנה ולא תמיד:

והנה ארז"ל (בברכות דף ה') שאין ישראל עושים תשובה אלא ע"י יסורין כזתים שנחבטים ונטחנים ע"כ:

וע"כ דרכם גם אנו נאמר כי ללמדנו דעת קנות עה"ב בא האלהים. והוא כי אחד מג' דברים הנקנים ע"י יסורין הוא עה"ב. והנה דרך אנשים שאין יסורין חביבין עליהם. ע"כ רמז ואמר כי כאשר אין הנר מאירה מבלי שמן. כך נר ה' נשמת אדם לא תאיר לעה"ב אם לא ע"י שמן אור תורה ומצות אשר יסגל להאיר לפני קונה. וזהו ואתה תצוה את בני ישראל שכולל כל צוויי תורה ומצות. אך לא יהיו מצות אנשים מלומדה כ"א ויקחו אליך שמן שיקחו עמהם מה שיקרבו אליך בעה"ב דרך המאיר שם עמך כשמן הזה של זית שיאירו כזית שהיא רענן. בקיץ ובחורף כך אתה תהיה נפשך רעננה בעה"ז הדומה לקיץ ולאחר המות שכל האילנות יחרבו ועל זה הנביא דבר זית רענן קרא ה' שמך. אך צריך תדמה לזית בכל פרטיו כדי להאיר בב' העולמות והן ג' דברים. (א) שלא תתגאה כי תכיר בואך מטפה סרוחה והיותך הולך למקום עפר רימה ותולעה. (ב) להסיר מתוכך כל פניה בלתי טובה. (ג) התרחק מכל תאות החומר. ולמתק מרירותו ביסורין בסבר פנים יפות. ועל ג' אלה נאמר זית זך כתית על ה א' אמר זית מה זית פריו עליון וחובטין אותו עד יפול למטה לארץ. ואח"כ יקחוהו להאיר כך אם תראה עצמך עליון וחבטוך מן השמים עד שעד ארץ ישפילוך ואז תכשר להאיר. ועל ה ב' אמר זך שהוא בלי שמרים כך אתה תהיה משולל שמרי כל פניות עכורות. ולא שיעשה מצות בעירוב שמרים ואח"כ תפרישם כדרך כל שמן שעושה שמרים ואח"כ בוררים הזך מתוכן כ"א כשמן אגורי ששמנו אגור בתוכו היוצא מאליו בלי טחינה שמתחלתו אינו בא לידי שמרים כך מתחלת מעשיך יהיו משוללי פניות ועל הג' שהוא לסבול יסורי לבטל החומר מרירות אמר כתית כזית המר בטבעו וע"י כתישה נמתק כך אתה ע"י כתישת יסורין ימתק חומרך ועי"כ תזכה להעלות נר נשמתך מעלה מעלה לפני ה' ולא עוד אלא שתזכה לאשר בשר ה' את דניאל איש חמודות באמור לו (דניאל י״ב:י״ג) ואתה לך לקץ הימין ותנוח ותעמוד כו' שלא תצטרך נפשך לבא בגלגול רק תנוח ותעמוד לקץ הימין וז"א תמיד שע"י אלה תעלה נפשך תמיד ולא תצטרך לשוב למטה לארץ בגלגול ויבא זה על נכון במז"ל (מנחות דף פ"ו) כתית למאור ולא כתית למנחות כ"א נטחן ברחים שיהי' הרמז ויקחו אליך שע"י חבטה כזית יהי' זך שמנו כנוס בתוכו ויוצא מעשה הטוב מיד בלי שמרים ע"י היותו כתית ביסורין. אז מיד יהיה למאור להעלות נר נפשו לפני ה' תמיד בלי גלגול. כלו' שאם שמנו לא יוציא החוצה וישאר בלתי אגורי. רק מעורב בחומרו ע"י פניות בלתי טובות כמקרה הזית שאחר צאת שמנו האגור בתוכו. על ידי כתישה בלבד מה שנשאר מעורב בחומר הזית וגרעיניו צריך לגלגלו ברחים למנחות כך תצטרך לגלגלך בגלגולי רחים העה"ז פעמים שלש ואז תוכן למנחות שהוא כי אחר גלגל פעמים לא יבצר מהשאר עדין קצת לכלוך אשמת דבר או צד פניות ומתמרק בגיהנם עד יטהר ואז יובל שי מנחה לה' דוגמה דזית שהשמן הנשאר מעורב בגוף הזית שאחר התגלגל ברחים נקלה באש תחת מחבת או מרחשת ואז הנקלה בו יהיה מנחה לה' וכאשר המנחה ההיא יהי' בה סולת ושמן ולבונה השמן למטה והסולת למעלה הימנו והלבונה למעלה על הכל כך הנפש ורוח ונשמה יעלו מנחה כי השמן משל אל הנפש והסולת אל הרוח העליה והלבונה אל הנשמה שהיא לבנה ולמעלה מכלן ושלשתן אזכרתה לה' ע"י מיכאל במזבח העליון וכאשר אח"כ גם בני אדם נהנים פה מזכותו. נמשל אל האוכל משארית המנחה לכהנים:

ואחר הזהיר את האדם על הכשרון הגדול אמר באהל מועד כו' לומר אל ישיאך לבך לדבר ולומר למה זה אמהר לטהר את נפשי עודני בחור לפנות את נפשי מראשיתי וטוב לי אאריך נפשי עד זקנה ושיבה כי ימלאו ימי ואז שנתים שלש לפני הרעש אתרעש לבקש על נפשי. לז"א מאמרנו על משנת ר' יעקב (אבות פ"ד) האומר העה"ז דומה לפרוזדור בפני העה"ב שהוא אל יעלה על לב איש כי אך רחוק יהיה בינו ובין המות כי אינו רק כעומד בפרוזדור אשר בפסיע' קלה ימצא עומד בטרקלין כך יאמר באהל מועד לומר תזהר בני עודך בעה"ז. שהוא כאהל בלתי קבוע כבית כ"א בית מועד לכל חי כי אל יעלה על רוחך כי רחוק אתה מאותו העולם כי אינך רק מחוץ שבפסיעה קלה תמצא פנימה כענין הפרוזדור שלפני הטרקלין ואל יראה בעיניך שיש לך שם בית מנוס כי הלא הפרוכת אשר אמרתי הוא פרגוד אשר על העדות כי שם תמצא עדות על כל מעשיך בפני ב"ד שלמעל':

או יאמר כי אתה בעצמך הוא אשר על העדות כי אתה תעיד על מעשיך כנודע מרז"ל כי טרם יתן חשבון ילמדוהו הדינים וישאלו לו לאמר העושה עון פלו' מה משפטו והוא אומרו המשפט ואז אומרים לו הלא תזכור כי אתה האיש ואומרו הן נמצא דן דינו ומעידו על כן צריך מעתה יערוך אותו אהרן כי האדם ואיבריו יערכו מעתה נר היא נשמתו ערוכה בכל ושמורה מכל חלאה בטרם אלך ואיננו וזהו יערוך אהרן ובניו כי מלת אהרן עם התיבה עולה י"ד כמספר האדם במ"ק ובניו נרמוז על אבריו ואם אין לך שיעור הקטן שאמרתי כמן הפרוזדור לטרקלין לשער חייך נקוט לך שעור האור שתשער מיום ליום שוב היום שמא תמות למחר. וזהו מערב עד בקר לפני ה' שתשער שמערב עד בקר תמצא עומד לפני ה' לדין והוא מאמר האו' (שם פ"ב) שוב יום א' לפני מיתתך כו' ולא בלבד יעלה על לבך בהכשיר עצמך לקיים עצמך. כ"א את כל העולם. כי הלא חקת עולם. כי חוקי חק עולם בכל דור הוא מאת בנ"י שהם המקיימים. וזהו לדורותם מאת בנ"י:

או ירמוז מערב עד בקר כי ימי חייך העה"ז נקרא לילה והעה"ב הוא נקרא אור ואמר כי מהתחלת הערב הוא מראשית חייך תשית לבך להיות לפני ה' והשאר כדלעיל:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.