אלשיך/דברים/יח

אלשיך דברים יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לא יהיה לכהנים הלוים כו' . ראוי לשים לב. (א) אל הסמיכות עם הקודם. (ב) אומרו ונחלה לא יהיה לו כו' כי הרי נאמר לא יהיה כו' חלק ונחלה עם ישראל. (ג) למה זה תחלה אמר עם ישראל ואח"כ אמר בקרב אחיו. (ד) אומרו וזה יהיה משפט הכהנים כו' כי הלא גם מה שאמר למעלה ראשית דגן תירוש ויצהר וראשית הגז שאמר למטה גם הם משפט הכהנים וגם אומרו מאת העם הוא מיותר. (ה) כי עד כה דבר שלא לנוכח ואחר כך אמר ראשית דגנך כו' לנוכח. (ו) סמיכות אומרו יבא הלוי כו':

אמנם הנה שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות והעולה על כלן היא כתר תורה שהכל בה וגם שבאה לאדם ע"פ בחירת עצמו. ונבא אל הענין אמר שלשה כתרים הם. א' תלויה בבחירת האדם היא התורה ולא תחוייב תמשך לבניו וזה אמר למעלה כי יפלא ממך דבר למשפט כו' וקמת ועלית כו' אל השופט אשר יהיה בימים ההם הוא ראש הקבלה חכם גדול שבישראל אשר בלשכת הגזית אשר אליו מתייחס כתר התורה אך הוא ע"י בחירה שיגע ומצא ולא חיוב תמשך לזרעו וזה אמר אשר יהיה בימים ההם שאינה תלויה רק בו בבחירתו אשר יהיה בימים ההם. אך יש כתר אחרת תלוי בבחירת העם שהוא כתר מלכות שיבחרו לשום עליהם מלך כי יאמרו אשימה עלי מלך ועכ"ז אומר הוא ית' אחר שתבחרו לשים עליכם איש כגילכם הניחו אותי שאבחר ביניכם הטוב והראוי שיבחר וז"א אשר יבחר ה' אלהיך בו אך אתה הוא המשים אותו עליך וזה אני אומר לכם כי הראוי הוא שאם בנו הגון ימלוך אחריו וזהו על ממלכתו הוא ובניו. אך יש כתר אחר הוא כתר כהונה שאינה תלויה לא בבחירת עצמו ולא בבחירת העם כ"א בבחירתו ית' שבחר מאז באהרן והוא כתר כהונה וזהו לא יהיו לכהנים הלוים כו' י בו בחר ה' כו' וע"כ בניו ראויים או בלתי ראויים לא תעדר מהם הכתר ההוא וז"א הוא ובניו כל הימים:

או יאמר בדרך אחרת. הנה כתר תורה עולה על כלם שמולך בגוף ובנפשות שאם יפלא דבר למשפט כו' שהוא נוגע אל הנפש וקמת בגופך ועלית אל המקום כו' ועל פיו אתה חי חיי נפשך ואין מלך גדול מזה. והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע כו' ומת האיש ההוא. אך כתר מלכות אינו מושל רק בגופים כי שום תשים עליך מלך שהוא על גויותיך. ויש כתר אחר הוא כתר כהונה שאין לו רק על נכסיך שתתן לו מתנות כהונה כי לא יהיה לכהנים הלויים כו' וזה יהיה משפט הכהנים כו' זה הוא שעור סמיכו' וכללו' המקראות:

ונבא אל התכתם בס"ד. והוא לדבר בלב עם בנ"י הנותנים מלחמם לשבט הלוי כל מתנות כהונה. ע"כ אמר אל יקשה בעיניך בתתך לו אשר לא עמל בו ולא גדלו. שנית כי למה יהיה להם יתרון עליך וכל העדה כלם קדושים כהם. לז"א על הא' לא יהיה לכהנים הלוים חלק ונחלה עם ישראל ולמה לא ניתן להם חלק בארץ אך דיו לעבד להיות כרבו. כי הלא הוא יתברך מהראוי למזבח משולחנו ית' יאכילם ומה גם אתה עתה שלא תקפיד ולא ירע לבבך בתתך לו וזהו אשי ה':

עוד פעם שני והוא כי ונחלתו של שבט הלוי הנזכר יאכלון והוא כי חלק נחלתם שהיה ראוי להם בארץ לקחת אתה והעלה עליך כאלו חלקם היו נוטלים עמכם האם לא היה מגיע להם שעור מתנותיך נמצא כי נחלתו של שבט הנזכר הוא מה שיאכלון. וש"ת א"כ איפה טוב טוב היה שמתחלה היה נותן להם חלק ונחלה בארץ ובתוך אחיו נחלוק נחלה לז"א ונחלה תדע למה לא תהיה לו בקרב אחיו מפני שה' הוא נחלתו שעוסק בתורה שיורו משפטיו ליעקב ותורה לישראל מלבד העבודה. נמצא שהיה אתם תמיד בנחלה ואיך היו יכולים ליטפל בתבואות ומתי יעשו מעבודת ה'. ואמר כאשר דבר לו יאמר אשר אמרו ז"ל על מה שנדר יעקב לעשר גם הבנים שכשנולד לוי נטלו גבריאל המלאך למעלה ואמר לפניו ית' הנה מעשר שלך אז ברכו ה' ונתן לו כ"ד מתנות כהונה וזה יאמר פה כאשר דבר לו ללוי הנזכר באומרו שבט הלוי. וש"ת הלא טעם זה יספיק לשדות אך בזרוע כו' למה נתנם למו דע כי זה מגיע להם בדין ומשפט וזהו וזה יהיה משפט כו' והוא כי מה שנוטל הזרוע והלחיים והקיבה בדין הוא נוטל והוא כנודע מרז"ל כי כשהרג פנחס את זמרי זכו הכהנים במתנות ההם הזרוע על שלקח רומח בידו וידקור את שניהם כו' והקיבה על שהכה את איש ישראל אל הקב"ה ואת האשה אל קבתה והלחיים על שויעמוד פנחס ויפלל. ונבא אל הענין אמר הנה בזה אין להחזיק טובה לישראל כי הנה זה יהיה משפט הכהנים מאת העם כי במשפט ובדין מגיע אליהם מאת העם כי זה העם לא היה בעולם אם לא ע"י פנחס. וזהו וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם ורמזז ענין החיוב באומרו מאת זובחי הזבח שהוא לעומת מה שהגין פנחס שהיו ישראל באשמתם זובחים את עצמם על דבר פעור ואמר הנה כל זה הוא משפט ושורת הדין מאת העם. ואין להחזיק טובה כי אדרבה החיה אתכם כאו' ית' ולא כליתי את בנ"י בקנאתי. אך מה שיתייחס למתנה מאתכם שיש להחזיק לך טובה הוא ראשית דגנך כו' וראשית גז צאנך ועל אלה אני אומר לך תתן לו כי מתנה הם מאתך וע"כ דבר בזה לנוכח כמסביר לו פנים על מתנת ידו שאינה מחוייבת מעצמה בדין כמתנות שבפסוק הקודם. ועוד טענה אחר לבל ירע לבבך בתתך לו הלא הוא כי לא מעצמו קם לומר פרנסני ואהיה כהן לאל עליון כ"א כי בו בחר ה' כו' ומה' היה לו לעמוד תמיד לשרת והוא ית' צוה לתת לו מאשר נתן לך. או יאמר על הטענה השנית שהיה לך לומר הלא כל העדה קדושים שיעמוד לשרת שם לפני ה' אני אלך ואשרת במקום אשר יבחר ה' לז"א לא מבלי הקרא ה' אלהיך בחר בו. כי אלהיך הוא כדי לך זה. אך מה מעשה ולמה תקפיד במה שבו בחר ה' עם היותו אלהיך ולא בחר אלא בו לעמוד לשרת ולא ליקרא אלהיו ולא אלהיך וזהו כי בו בחר ה' אלהיך כו'. וש"ת כי עדיין הקושיא במקומו. למה בחר בו ממני לז"א מכל שבטיך ולא אמר משבטיך והוא כי מכללות כל השבטים שהיה חוזר חלילה בהם והוא אומרו על מעשר בני יעקב כי להוציא המעשר לא נתנו הבכורות כ"א שמעון לוי יהודה יששכר וזבולון ובנימין אשר נפתלי הרי שמנה חזרו אל שמעון הרי ט' יצא לוי עשירי וזהו מכל שבטיך. כלומר מה שבחר בו לא שגעל בכם כ"א שהיה היא נלקח מכללותם על חשבון המעשר. וזה יראה מוכרח שאל"כ משמעות מכל שבטיך לא יצדק כ"א שאקח מעט מכל אחד מהשבטים. וזהו שלא נא' מכל שבטיך שהיה נראה שלא בחר בשאר. אך בזה אינו אומר אלא ע"ד האמור. וש"ת א"כ איפה כל שאר כהנים הגרים אתכם בשעריכם הרחוקים מירושלים אינן מהעומדים לשרת לפני ה' כ"א יושבים בעריהם האם לא בחר בהם ה'. אל תאמר כן כי דע לך שגם הוא ראוי לשרת מפאת נפשו וכשיבא גם הוא ישרת מיד ויקריב קרבנותיו כעומדים בבית ה' תמיד. וזהו וכי יבא הלוי מאחד שעריך כו' ובא בכל אות נפשו כי להיותו מאשר יבחר בהם ה' תאוה נפשו לבא ושרת בשם ה' אליו ככל אחיו הלוים העומדים שם לפני ה' כי לא גרע מהם וכן חלק כחלק יאכלו כו':

עוד יתכן בסמיכות פרשה זו אל הקודמת הלא הוא ללמד שני מוסרים גדולי האיכות לשום אותם בקרב לבו לעבוד את ה'. האחד. כי טוב לגבר העוני מהעושר כי הוא לתועלת נפשו כי בעושר הוא מעותד שישמן ויבעט משא"כ בעוני שאדרבא יכנע לעבוד את קונו כי יהיה עני ונכה רוח וחרד על דבר ה' וישמח ויגיל כי בו שמן חלקו לע"ה והן הוא משוש דרכו. ואיזה אושר ועושר ויקר אדר מלכות יערוך אליו. שנית כי יותר ב"ח הוא אשר הוא עבד לה' יגע בעבודתו כל ימיו מאשר הוא על עם רב כי עבד מלך מלך ומה גם של מלכו של עולם הוא המלך באמת משר מושל בשרים. באופן כי בגלל הדבר הזה האיש אשר חנן לו ה' דעת מעובדי ה' יתן אל לבו כי גדול כבודו מכל מלכי הארץ ויעבדהו בשמחה ובטוב לבב. אומר בלבו מאין ולאין הגעתי למלכות עבוד את ה' ולא געל בשרותי כי מה אני חרש מחרשי אדמה אדם להבל דמה שה' לא ישחק לי בהחשיב עצמו ראוי לעבד לו כי אף גם מלאכי אלהים עולים במעלות וכי ישלחם וילכו. ומה גם אתה אנוש רמה ובן אדם תולעה כי הירצה ה' באלפי רבבה קש וגבבה. וכמה מעלות טובות למקום עלינו שבשפלנו זכר לנו וקרבנו לעבודתו. ותקטן זאת בעיניו שהעלנו מאדמות העפר להיות לו לעבדים כי היא מלכות שלמה. כ"א עוד הוסיף להפליא כי לא אמר מה לכם עוד שכר כי אם כי תעבדון את האלהים כ"א גם מה רב טוב אשר צפן ופעל לחוסים בו עושי רצונו. ע"כ מי יתנני קל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי ויום ולילה לא אשבות מעבוד את ה' לא אנום ולא אישן ולא אפתח אזור חלצי מתאמץ בכל עוז לעבדו ולהללו. כי יצרני יוצרי מבטן לעבד לו. והן שתי אלה דברה תורה במקראי קדש האלה. על הא' סמך אל פרשת המלך ואמר לא יהיה לכהנים כו'. לומר הסכת ושמע בני מה בין עשיר בעשרו לאיש רש אשר אין לו משלו. כי הלא הגדתי מראש לך כי המלך ישראל אשר שום תשים עליך כי עשיר הוא איך הוא קרוב ליאבד כי ישמן ויבעט וכמה סמוכות הוצרכתי לשום לו בל יפול בשחת שאול כי הלא אמרתי לו לא ירבה לו סוסים לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וגם כסף וזהב לא ירבה לו מאד. וכל זה איננו שוה כ"א גם כן וכתב לו את משנה התורה והיא עמו וקרא בו כו' לבלתי רום לבבו כו'. ועכ"ז אינו מובטח בודאי שיהיה מנוחלי העוה"ב כ"א למען יאריך ימים על ממלכתו בעוה"ז. אך הכהנים הלויים כי דל חלקם כי לא יהיה לכהנים חלק ונחלה עם ישראל אז טוב להם כי אשי ה' מתכא דרחמנא בעה"ז שהוא קדש ונחלתו שינחילם ה' בעוה"ב יאכלון וש"ת הלא גם להם נחלה ערים לשבת בקרב אחיהם אינו נקרא נחלה כי אם כנותנים להם ישראל מחלקם בתורת צדקה ערים לשבת. וזהו ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו הנה כי אך דלים המה. והן הוא משוש דרכם כי בזה שמן חלקם כי ה' הוא נחלתם בעה"ב בטוחי הכשרון כי בדלותם לא יבעטו כי אדרבה אז יכנע לבבם ויהיו בטוחי אושר ע"ה. משא"כ עשיר בעשרו כמדובר. ועל הב' והיא כי יותר הוא מלך אשר הוא משרת ועבד לה'. כי הלא הנה כאשר מס המלך על העם כן מס הכהנים על ישראל ויותר. כי הנה זה משפט הכהנים מאת העם בשר לאכול הזרוע והלחיים והקבה ולחם לאכול ויין לשתות ושמן לאכול ולהאיר. כי ראשית דגנך תירושך ויצהרך וגם בגד ללבוש כי ראשית גז צאנך תתן לו. מה שאין כל הפרטים האלו במלך. וגם שאם יתנו למלך מעשר מכל לא יחוייב יהיה הראשית כאשר הניתן לכהן כאומר תתן לו ראשית דגנך כו' וראשית גז צאנך כו'. ובמה קנה המלוכה הזאת על יד היותו עבד משרת את ה' כי הנה בו בחר ה' מכל שבטיך לעמוד לשרת כו' כי עמידה ורוממות יחשבו לו השרות כי עבוד את ה' הוא מלכות באמת:

ט

כי אתה בא כו'. ראוי לשים לב. (א) למה נסמכה פרשה זו אל הקודמת. (ב) אומרו אשר נתן לך ה' אלהיך לא תלמד לעשות כי הלא אם אראה שהיא ית' נתן לי את הארץ ולא הועילו ליושביה כל התועבות ההם לינצל מידו איך אלמד מהם לעשות כתועבותיהם בהיותי בא אל הארץ אשר נתן לי ה'. (ג) אומר לא ימצא בך כו' ולא אמר לא תעביר כו'. (ד) אומר תמים תהיה כו' שאם הכונה לומר שיהיה תמים מלכת אחר התועבות ההם הרי נאמר. (ה) אומר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם כו' כי מאומר הגוים האלה מי לא ידע כי אשר הוא יורש אותם המה כי עליהם ידברו הכתובים. (ו) אומר אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו כי הרי זה היה תחלת מאמרו לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם ומה חידש עתה באומר אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו. (ז) אומר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך כי הוא לשון בלתי צודק וכמשולל הבנה כי יראה שלא נתן לו ה' ישמע אל מעוננים ואל קוסמים כו' והוא דבר קשה שנראה שהדבר בעצמו אין רע כי אם שלא נתן לו ה' כן ומהראוי יאמר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך (טעות דמוכח יש כאן וצ"ע) גם לשון נתינה לא תצדק שאין בו ממש. (ח) אומר נביא מקרבך כמוני כו' אליו תשמעון מה בא לחדש להם בזה האם לנביא כמשה צ"ל אליו תשמעון ואם אולי כי הוא כי יקום איש ויאמר כי נביא הוא ומצוה שלא ישמעו רק לאשר הוא כמוהו ובמה יודע אם הוא כמוהו שאם הוא שיעשה ככל האותות שעשה משה הנה לא עשה כן שום נביא והיו שומעים אליהם ואדרבא קצף ה' על ישראל קצף על בלתי שומעים אל נביאיהם. ואם הוא כמוני על השגת הנבואה לא כן הוא כי לא קם נביא כמוהו. (ט) כי כמו שאומר אחר כך וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה' שהוא אשר לא יבא דברו ולא יהיה למה לא אמר גם כן באומר נביא מקרבך כמוני כו' וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר כי נביא אמת הוא. (י) אומרו ככל אשר שאלת כו' כי מלת ככל תורה כי דברים רבים שאלו ואינו רק דבר אחד וגם מה הוא ענין דמיון הכ"ף. (יא) אומר לאמר לא אוסיף כו' כי אינו לאמר לזולת. (יב) אומר ויאמר ה' אלי הטיבו כו' כי הנה הנוגע אל הענין הוא תשובתו ית' באומר נביא אקים כו' כי אומרו הטיבו כו' הוא פה לבלתי צורך ומהראוי יאמר ויאמר ה' נביא אקים כו':

אמנם הן אמת כי אחת היא שעמדה עלינו להגלותינו ולהחריב את ביתינו אשר בחר בו ה' הלא היא סברת גויי הארץ ומה גם בימים ההמה האומרים כי עבים סתר לו ואין לו ית' מבא בעולם הלזה החומרי כמאמר הכתוב רם על כל גוים ה' שאומרים כי על השמים כבודו אך לא בארץ הלזו העכורה. וכמאמר המשורר באומר איכה ידע אל שסלקו ידיעתו ית' והשגחתו מעולם הגשמי הלז ע"כ בחרו להם אלהים בלתי קדושים כהוברי השמים וכסיליהם ושמש וירח וכחות חצונים טמאים ויעשו להם מיני עבודות מתייחסות להם באומרם שעי"כ יריקו עליהם מאתם שפע כי יעלה על רוחם כי להם לבדם ניתנה הארץ. וע"כ העובדים לשרי האש יעבירו בניהם ובנותיהם באש ועד"ז הם כל מיני עניינים האמורים בפרשה זו באומר מעביר כו' קוסם כו' וחובר חבר כו' שהם מיני עבודה לכחות חיצונים ומהם לכוכבים ומזלות. והן אלה קצות דרכים אשר דבקו בם עם בני ישראל בהיותם על אדמתם עד שיתשם ה' מעל אדמתם וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה. ע"כ למען הדיחם מעל הסברא הרעה הזאת בא מרע"ה ויאמר כי אתה בא כו' הנה לפניך ראיה עצומה בחוש לעיניהם כי הוא יתברך משגיח בעולם השפל ולא יעצרנו הגשם אשר מארץ הלזו מהשגיח בה הלא הוא כי אתה בא אל הארץ כלומר לא תבא במלחמה כ"א כבא אל בית אביו כל כך יקל הכיבוש באופן כי מזה תכיר כי ה' אלהיך הוא נותן מאתו ובידו. וזהו כי אתה בא כו' אשר ה' אלהיך נותן לך. ואם כן לא תלמד לעשות כתועבות כו' כי הגוים טעם עשיתם כה היא על חושבם העדר השגחתו ית' בארץ על כן יחפשו עולות הבלי גוים ההם או לאמצעיים. אך בראותך מופת השגחתו ראוי לך אל תלמוד לעשות כתועבותם כי תועבת כו'. וש"ת אני לא אעשה כתועבות הגוים שיחליטו הכח והשגחה אל כחות תחתונים אך את האלהים אני ירא ואת מצותיו אשמור אך יהיה לי הוברי השמים לעזר מעט לקרב השפע המשתלשל מאתו ית' על ידם לזה אמר אל תעשה כדבר הזה כ"א תמים תהיה כלומר בשלמות תהיה עם ה' בכל מכל כל ולא תתן חלק לזולתו אפילו לשמץ שום סעד. או יאמר פן תאמר בלבבך אם אהיה צדיק וטוב לי אשקטה ואביטה במכון קדשו ית'. אך אם אראה כי צר לי בהיותי צדיק ואם אשאל מאתו ית' על מה זה אני צדיק ורע לי ולא יענני אז אל ישת עלי חטאת כי אבקש לי דרך כישוף וכיוצא מהדברים הרעים מהם אולי אוכל הועיל. לזה אמר תמים תהיה מתנהג בתמימות בין בהיותו ית' מתנהג עמך ברחמים בין בהתנהגו עמך בדין שלא תהרהר אחר מידותיו ית' חלילה וזהו תמים היה עתם ה' אלהיך שהם מדת רחמים ומדת הדין. וגם יתכן כוון לומר ענין מאמר ז"ל כי מי האיש אשר יקרא חסיד הלא הוא אשר לא יעשה במקום שהוא שם יחידי מה שלא יעשה במקום רואים והוא מאמר הכתוב אשכילה בדרך תמים מתי תבא אלי הדרך ההוא שהוא דרך חסידות ותמימות הלא הוא כאשר אתהלך בתם לבבי בהיותי בקרב ביתי שהיא מקום שאין אנשים שלא תשורני עין רואים. וזה יאמר תמים תהיה גם בהיותך עם ה' אלהיך מקום שאין שם זולתו ית' אפילו עם לא תהרהר. וש"ת הלא אמרתי לי בני דברים. א' כי מאשר ה' נתן לי את הארץ אראה כי אין ללכת בתועבות הגוים ההם כי הלא הוא ית' לבדו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כי אין גשמית מעכבת השגחתו יתב' חלילה ומי יעזוב מקור מים חיים לחצוב לו בורות בורות נשברים. שנית אמרת לי שגם אם יצר לי לא אבקש לי אופני תיקון מפה ומפה ומה גם בהיותי צדיק ורע לי ואם לאל אדברה לא ישיב לי. והנה על כל אחת מאלה היה מקום לבעל דין לדבר ולומר. על האחד. במה אדע כי ה' נתן לי את הארץ ולא היתה סבה מאת כחות חצונים או מזלות שעזרוני או ניגדו אותם. וכן על השנית הלא או' מה אעשה ואם יצר לי ואני צדיק ואקרא ולא יענני מי יביא לי הדברים אל האלהים. על כן על הא' ראה גם ראה כי ה' הוא אשר נתן לך את הארץ ולא סבה לזולתה כי כל כחות חצינים והוברי השמים הבל המה כי הלא הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן. ואם כן אם יש ממש בדברים ההם איך אתה יורש אותם ולא הועילו להם להציל אותם מידך. אך מזה תדע כי נתן לך ה' אלהיך את הארץ כאשר אמרתי כי אתה בא כו' אשר נתן לך כו' ולא סבה מהסבות ההם. שהלא הם השומעים אל מעוננים ואל קוסמים ולא אתה ואיך נפלו הם ואתה ירשתם שאין דבר מזה כ"א אלהותו ית' וא"כ הוי אומר כי הוא ית' אשר נתן לך ולא סבה זולתה וזה אמר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך. כי במה שאתה לא כן מזה תדע כי נתן לך ה' אלהיך. ועל השנית אמר אל תקיץ בצרה ואם אינך נענה מה' כי תחפוץ לדעת על מה המכות ההם בין ידיך הלא אין זה רק מהעדרך שאינך כדאי ומוכן שידבר בך הוא ית'. אך נביא מקרבך מאחיך יקום לך ה' והוא יגיד לך כי יהיה ראוי ועל פיו תדע דברים הנוגעים אליך כענין תלונת הנביא באומר המבלי אין אלהים בישראל הלך לדרוש לבעל זבוב כו' הנה כי חפץ ה' ידרשו בנביאיו. ואמר כמוני כלומר שלא יאמר לך דבר אשר ינגד נבואתי ותורה שנתן ה' על ידי רק שיהיה כמוני ולא נגדי:

עוד כיון באומר אליו תשמעון לומר מופת גדול בנבואתו כמוני שהייתי אני עושה. שהוא כי ל"ת אל הנביא ההוא דבר אל ה' דבר על אודותי ועל דברי כי בדבר הזה שתים רעות. א' שלא יתאמת לך השגחתי בעצם שנית כי תסתפק בנבואת הנביא ההוא. ע"כ עשה זאת איפה התפלל והתחנן לפני קינך בתשובה ומעשים טובים על היותו ית' מתנהג עמך בדין. ואומר לך לך אל הנביא שיתבודד וישמיעך מה דבר ה' על אשר שאלת מאתו. כי אז בראותך בפיו תשובת דבר אשר היה בינך לה' אלהיך ולא הגדת דבר לנביא אז תבין כי ה' השגיח ושמע דבריך. ושנביאת הנביא ההוא אמתית. וזה יאמר אליו תשמעון כלומר איני אומר אליו תדרוש או תגיד כ"א שלא ישמע לך דברך להשמיע במרום קולך רק שאליו תשמעון אשר יביא מה' אלהיך אך לא שיוליך דברך אליו ית'. כי יודע אלהי כל אשר בפיך ובלבבך ברוב השגחתו בעולם השפל. ואין עיקר מה שישמע לך הנביא רק לדעת מה דבר ה' שהוא דבר שאין בך כח לשמוע מפיו כי לא נביא אתה. ולא ישולל שלא יאמר איש דרש נא בעדי את ה' שלא יקרנו עון בדבר. כ"א שאומר פה כנותן לו מופת על נבואת הנביא ההוא. והנה ממך בעצמך אני מביא לך ראיה. והוא מה שאמרתי כמוני כי לא שאלת אביא דברך אל ה' כ"א שאשמיע אתכם דבר ה' שהוא כי אמרתם קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר כו' ואתה תדבר אלינו. וזהו ככל אשר שאלת כו' לומר מה שאמרתי כמוני הוא ככל אשר שאלת כו' נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך כו' את כל אשר אצונו כך הנביא ההוא אליו תשמעון שיהיה לכם למופת זה כמדובר. כי מה שלא ידבר בך היא ית' כשתבקש ממנו דבר אינו מהעדר השגחתו ית' למטה בארץ שעל כן אולי גם בנביא תגעל נפשך לומר כי איזה דרך הלך רוח העליון לדבר עם חרש מחרשי דמה. והוא כי זה ככל אשר שאלת מעם ה' כו' שאמרת כי לא היית יכול לסבול דבר בך הוא ית' ושעל כן ידבר ה' עם משה ומשה יגיד לך הרי תורה כי אין הקב"ה מונע טובו ושפע נבואתו מבני אדם. אלא שיש מוכן לקבל ויש בלת ימוכן. והנביא המוכן ישמיע דבר ה' אל הבלתי מוכן. ועדיין היה אפשר לומר כי אז היה מפני שהיתה נבואה בהקיץ והיתה שם כבוד ה' על ההר ע"כ לא עצרו כח לשמוע אך עתה למה לא ידבר בנו ה'. לז"א ככל אשר שאלת כו' כי לא דבר אחד כוונו שהוא לשלול על היום ההוא כ"א גם להבא והוא כי אחר אומרם לא תוסיף כו' אמרו לא תראה עוד ולא אמות שיורה שגם להבא לא ירצו עוד בזה כ"א ע"י הנביא המיוחד. וז"א ככל שיורה על היות ב' שאלות שהוא אחד על היום ההוא ב' על הימים הבאים. וז"א לאמר כי אומר לא אוסף לא על היום ההוא הנורא מאד כוונו כ"א גם לעתיד שהחילו בהווה לאמר אח"כ לא אראה עוד שהוא על העתיד:

עוד יתכן באומר לאמר והוא נמשך אל מה שכתבנו באומר אליו תשמעון. והענין בהזכיר מאמר הכתוב למעלה פ' ואתחנן והוא אומרו וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי. כי אומר בדברכם אלי אין צורך לאומרו. אך הוא כי הנה ישראל אומרו אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' עוד ומתנו קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו. אז אמר משה הנה אתם חפצים אהיה אני אמצעי בין ה' ובניכם אל יעלה על רוחכם כי כאשר אתם צריכים אותי להביא דברי ה' אלהיכם ג"כ אצטרך לעלות ההרה אשר שם האלהים להביא את דבריכם אל האלהים. כי הלא הנה וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי כי אני לא זזתי מאתכם לעלות ההרה כי אם שבדברכם אלי שמע ה' ויאמר מיד לפניכם שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך שהוא מבלי תגיד לי רק בדברם אליך בלבד. חזק ואמץ הדבר לפניהם שאין להם צורך לנביא ואמצעי להשמיע במרום קולם רק להשמיע בארץ קולי. והנה שהטיבו כל אשר דברו בפה ולא בלבד הדבור גלוי לפני כי אם גם מצפוני לבם כי מי יתן והיה לבבם זה להם כו'. ונבא אל הענין והוא הלא אמרתי לכם נביא מקרבך כו' אל יעלה על רוחכם כי מה שהוא אמצעי הוא בין להבין את דבריכם אל האלהים כי קדוש הוא מכם ועכירתכם ימנע שומעו יתברך מכם כי עובי חומרכם סתר לו וגם הוא אמצעי להשמיעכם את דבר ה'. כי אינו כן כ"א כדי שאליו תשמעון. ותדעו שכך הוא כי הלא זה הדבר הוא ככל אשר שאלת כו' כי היתה שאלתך לאמר כלומר כדי שאומר אני לה' את דבריכם אשר אמרתם לא אוסף כו' אך לא הוצרך אמור לפניו יתברך דבר כי מיד ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו כלומר אשר דברו הם ולא אשר דברת אתה אלי. כי הם דברו בלבד ואתה לא דברת אלי דבר. ולכן נביא כו' לא שישמיעני מאמרך רק לתת דברי בפיו ושידבר אליהם כו'. הנה כי אז כששאלת אמצעי הורה כך הוא יתברך השגחתו הפרטית בעולם השפל וגם הורה כי לא מכל האדם מונע נבואתו רק מהבלתי מוכן כי העדרו מונעו ולא מהשם יתברך כי הלא אמר נביא אקים להם כו' ונתתי דברי בפיו. באופן כי אין ללכת חלילה אחרי אמצעיים כתועבות הגוים כי הלא גם כי רם ה' שפל יראה. ואם לא ידבר בך לא מהעדר ההשגחה רק מהעד' הכנתך. כי הלא אשר יוכן ויהי' נביא. בו אדבר אליו תשמע:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.