אילת השחר/קידושין/סב/א
והיכא דעבד בחד מינייהו עבד קמ"ל. הנה לפי"ז נשתנה כל המצוה, דאליבא דאמת כל המצוה הוא בשביל להטהר, וכאן הוי ס"ד דאע"ג דכבר טהור הוא מ"מ יש סתם מצוה להזות פעם שני' בלי שזה יגרום טהרה.
תוד"ה בשלמא לרבי חנינא בן גמליאל. דומיא דאם יעברו שאנו רוצים שיעברו ואם לא יעברו יפסידו כך אנו רוצים שיתקיימו דבריה שלא שכב איש אותה. הנה בדבר העתיד שייך אנו רוצים, אבל על מה שהי' מה שייך לומר שאנו רוצים, דמאי דהוי הוי, אמנם להמבואר בפנ"י לתרץ קושית הט"ז מגט שכי"מ דאם מתי מקרי הן, דכאן מטרת הבאתו אותה שלא יצטרך לגרשה, וע"ז מתכונים דרצונו דהיינו עיקר מטרת הבאתו, וזה הנקרא דרוצה וזה ההן, משא"כ בגט מעשה הגט הוא הדבר אשר מביאו לעשות וזה מקרי ההן.
תוד"ה חנקי. ואע"ג דהוי לאו קודם להן הא אמרינן מהכא פותחין בזכות תחילה. והיינו דלא מתרץ כמו שכ' התוס' לעיל בד"ה בשלמא דכל מה שאנו רוצין שיהי' הוא ההן. וצ"ב נהי דפותחין בזכות תחילה מ"מ סוף סוף אינו כלשון שצריך בתנאי, ואולי כיון דיש צורך להזכיר קודם הלאו משום דפותחין בזכות לכן הוי לשון טוב גם כשהלאו קודם להן, משא"כ בתנאי קודם למעשה צריך דוקא כן, וכמש"כ רש"י במשנה דאין כח בהתנאי לבטל מעשה דקדמי' וצ"ע.
רש"י ד"ה שלא הטעתו. אלא הוא הטעה את עצמו וכיון דלא פירש לאו כל כמיני' דהו"ל דברים שבלב. משמע אם פירש דאינו רוצה לקדשה רק אם היא כהנת מהני להיות לו דין טעות אפילו לא הי' כמשפט התנאי, והנה כאן דלא הוי כמקח טעות בלי שדיבר, הרי דאין אומדנא דרצה כהנת דוקא, ומסתבר דאפילו אם פירש לא יהי' אומדנא דרוצה דוקא כהנת ולא יהי' צריך להועיל בלי שיעשה כדין תנאי עם דיניו, לפמש"כ המשנה למלך (בפ"ו מה' אישות הל' א' בד"ה ואם חסר) דגם תנאי לשעבר צריך למשפטי התנאים [ועי' בשו"ת רעק"א מהדו"ת סי' נ"א דביאר דלפי"ז גם מקח טעות דאמרינן דאינו רוצה לא הי' מהני בלי שנתחדש דין תנאי], א"כ אין הטעם משום דהוי דברים שבלב, וממש"כ רש"י הטעם דהוי דברים שבלב משמע דס"ל דתנאי לשעבר אי"צ משפטי התנאים.
לכשיתלשו ונתלשו מהו. והנה משמע דהאי דינא הוא גם במעשר, ואע"ג דבינתיים יגדלו הפירות והתלושין יהיו פחות מעשירית של המחוברין, כי המחוברים הא צומחין בינתיים, וכן בתרומה למה נפטרו מה שיוסיפו הפירות הא עוד לא חל עליהם פטור כיון דלא חל תרומה של מה שעדיין מחוברין אלא כשיתלשו, נהי דחל דין מעשה הפרשה, מ"מ הא יחול רק כשיתלשו על אלו שהיו כעת, ובשלמא אם הי' חל כבר כעת תרומה אז על מה שנתוסף לא מצינו חיוב תרו"מ כיון דבדין פירות הם כבר פטור, אבל אם חל כשיתלשו קשה, ולא משמע דיצטרך להוסיף ולתרום על מה שגדל אח"כ, ועיין בתוס' ב"ק דף ס"ט בנטע רבעי דהקשו מה מהני לפירות שיגדלו אח"ז, ועמש"כ שם באילת השחר בס"ד.
רש"י ד"ה ונתלשו מהו. שתהא תרומה למפרע. כבר העיר ברש"ש דהא רק יהי' תרומה כשיתלש דכעת לא שייך שיחול ע"ז תרומה, ונדחק בזה, והעירוני ממנחות דף ע' דמשמע דשייך תרומה גם במחובר, ועיין רש"י לקמן ע"ב בד"ה לא, דביאר ג"כ דכיון דלא חשוב לא חייל עליה שם תרומה למפרע, דמשמע אם הי' חל הי' חל למפרע.
והי' אפשר לומר דלכאורה איך מהני הפרשת תרומה על אחר זמן הא כלתה קנינו, ועי' בתוס' יבמות דף צ"ג א' ד"ה קנוי' שכתבו דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי וחשוב כאילו מוסרם ליד הקונה לעמוד בידו ולקנות כשיגיע הזמן שקבע, ויתכן דרש"י יפרש דבתרומה היכא שאינה ראוי' כעת לחול תרומה, ע"כ הא דמהני הוא משום דנהי דאין כעת תרומה, מ"מ חל שם תרומה כעת על אח"כ דלכן לא כלתה קנינו, וזהו מש"כ למפרע, ונפק"מ שלא יוכל כבר לחזור ולבטל, כי כשיתלש יחול אפילו אם בינתיים יחזור, ולא דמי לכל מעכשיו ולאחר זמן דהתם ס"ל לרש"י לעיל נ"ט ע"ב דהוי כתנאי אם לא אחזור בי, כיון דכשלא יחזור חל למפרע ממש, משא"כ בדשלב"ל יועיל כבר לענין שלא יוכל לחזור ולכן לא כלתה קנינו.
ועיין רש"י בע"ב ד"ה דלמא כי היכי דתפסי, דכתב גם בקידושין של אחרי שתתגרש דכיון דמצי לקדש כעת תפסי בה קידושין לאחר זמן מהשתא, ולהאמור ע"כ גם שם דכוותיה דכעת כבר מקודשת על אחרי שיגרשנה, אלא דצ"ע דהא בקידושי כסף לא אמרינן כלתה קנינו משום דשיעבוד המעות קיים, וא"כ הוי ככל קידושין לאחר זמן דאי"צ להוסיף כל הנ"ל.
תוד"ה אין תורמין. דהא קרא בתלוש מיירי. היינו כמו שמבואר ברשב"א דכתיב כי תקחו וזה בתלוש, ובפי' הברטנורה (פ"א דתרומות משנה ה') כתב דהרמה לא שייך במחובר, וכיון דכתיב והרמותם הרי מיירי בתלוש וע"ז כתיב ממנו למעט מחובר.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |