מפתח/קידושין/סב/א

מפתח קידושין סב א

היינו דכתיב אם לא שכב וכו'. אי בתנאי דלשעבר בעי משפטי התנאים, הוכחה לזה מהכא. מל"מ אישות פ"ו ה"ז ד"ה ואם חסר. רע"א כתובות מ"ה. ד"ה והנלע"ד. ועי' יד המלך אישות פ"ו ה"א. ועי' ערוך השולחן אה"ע סי' ל"ח סל"ו. ועי' חת"ס ח"ד אה"ע סי' נ"ו [ויעו"ש לדחות ההוכחה דהכא הוא גם תנאי להבא לר"מ, כמבו' בסוטה י"ח:]. וכ"כ בעין יצחק אה"ע ח"ב סי' כ"ח אות י"ב, סי' ל"ז אות ל'. וע"ע בני אהובה אישות פ"ו הי"ז ד"ה והנה המשנה. ועי' קה"י נדרים סי' י"א [יעו"ש לחלק מסוטה].

הוכחה לזה ממה שהק' התוס' דליבעי הן קודם ללאו. מל"מ שם.

הוכחה לזה מתשובות הרא"ש [כלל ל"ה ס"ט]. קוב"ש ח"ב סי' מ"ב אות ב'.

י"ח דתנאי דלשעבר אי"צ משפטי התנאים. אבנ"מ סי' י' סק"א, סי' ל"ח סק"ה. ערוך השולחן אה"ע סי' ל"ח סל"ו. חת"ס ח"ד אה"ע סי' נ"ו. עין יצחק אה"ע ח"ב סי' כ"ח אות י"ב, סי' ל"ז אות ל'. וע"ע בני אהובה אישות פ"ו הי"ז ד"ה והנה המשנה.

הוכחה לזה מד' הרמב"ן [ס' הזכות ע"ו.] ור"ן [שם מ"ה:] שכ' לגבי איילונית [שם מ"ו:] דבעי' לר"מ תנאי כפול, משום דל"א מכלל לאו אתה שומע, ולא משום דבעי' משפטי התנאים, מו"מ בזה. אבנ"מ שם. ועי' מלבושי יו"ט ח"א אה"ע סי' ז' ד"ה אמנם ראיתי להגאון, לדחות. ועי' קוב"ש ח"ב סי' מ"ב משה"ק.

להסוברים דבעי' משפטי התנאים, צ"ל דמה שהוצרך לכפול כאן התנאי, הוא משום דל"א מכלל לאו אתה שומע הן. אבנ"מ שם [עפי"ד ד' הרמב"ן בס' הזכות גיטין ע"ו. ד"ה והנה, ור"ן גיטין מ"ה: ד"ה גמ', שכ' כעי"ז לענין איילונית, ועי' לעיל]. נתיה"מ סי' רמ"א ביאורים סקי"א. יד המלך אישות פ"ו ה"א. ועי' קוב"ש ח"ב סי' מ"ב, דהא המקור דבעי' תנאי כפול הוא מב"ג וב"ר, וא"כ הוא מדין תנאי, ועיי"ש ליישב.

אי יש להוכיח מדא"א לקיים תנאי דלשעבר, דאי"צ משפטי התנאים בלשעבר, או"ד דדין זה הוא משום הפלגת דברים וזה ל"ש הכא. ערוך השולחן אה"ע סי' ל"ח סל"ו יעו"ש כהצד הא'. אולם ביד המלך אישות פ"ו ה"א דחה כהצד הב'.

מוכח מהכא [מדבעי' משפטי התנאים בתנאי דלשעבר להסוברים כן] דלולא חידשה תורה דין תנאי, לא היה בכוחו לבטל מעשה ואף בלשעבר שהוא גילוי דעת, וא"כ כל קמח טעות הוא מדין תנאי. רע"א כתובות מ"ה. ד"ה והנלע"ד. ובעיקר ד' הרע"א, כ"כ הרע"א בשו"ת ח"ב סי' נ"א. ועי' ביה"ל ח"ג סי' ג' דפליג ע"ז. ועי' באו"ש פ"י ה"ב. חזו"א הל' קדושין סי' נ"ו אות ט'. ואכמ"ל.

מו"מ בדעת הרמב"ם [אישות פ"ו הי"ז] דבתנאי דמעכשיו, אי"צ משפטי התנאים, ולכאו' ה"ה בלשעבר ואי"צ לכפול, ומשום דגם אז הוא מעשה על הצד או דיש לחלק, [עי' לעיל בע"א ד"ה ר"מ אומר, משנ"ת בדעת הרמב"ם באורך]. מל"מ אישות פ"ו ה"א ד"ה הן אמת, וזכיה ומתנה פ"ג ה"ח ד"ה ואם [יעו"ש לחלק]. ועי' שיעורי הגרש"ר אות שע"ד ושע"ו. אולם עי' חת"ס ח"ד אה"ע סי' נ"ו דבלשעבר לעולם אי"צ משפטי התנאים. וכן בעין יצחק אה"ע ח"ב סי' כ"ח אות י"ב, סי' ל"ז אות ל'. וע"ע בני אהובה אישות פ"ו הי"ז ד"ה והנה המשנה. ועי' קה"י נדרים סי' י"א.

י"א [בדעת הר"מ] דבתנאי לשעבר אי"צ משפטי התנאים, אבל צריך לכפול משום דהוא גילוי דעת ובעי' שיהא מבורר, משא"כ בלהבא דהמעשה נעשה על הצד. שי' הגרש"ר שם ועיי"ש מו"מ בזה.

שיטה נוספת, דבלשעבר אי"צ תנאי כפול, אך דין שבועה חלוק משום דכתיב לבטא בשפתיים, וע"כ לר"מ דלי"ל מכלל לאו אתה וכו' צריך לכפול. בני אהובה אישות פ"ו הי"ז ד"ה והנה המשנה.

י"א דלר"מ עצמו בלשעבר בעי' ת"כ, אלא דלא קיי"ל כוותיה, מו"מ וההכרח לזה. או"ש זכיה ומתנה פ"ג ה"ח. דברי אמת. ועי' קוב"ש ח"ב סי' מ"ב. ועי' רמב"ן בס' הזכות גיטין ע"ו., מאירי לעיל ס"א. ד"ה ומכל.

אלא לר"מ חנקי מיבעי ליה. ביאור בד' הגמ' [שבועות ל"ו:] דאף דר"מ מודה דבאיסורים מכלל לאו אתה שומע הן, סוטה שאני משום דיש בו ממון, דר"ל חיוב כתובה. רש"י שם ד"ה ושאני. וע"ע ריטב"א שם ד"ה הכי וכאן בד"ה מתני', יעו"ש שהוסיף תנאי כתובה. ועי' תורא"ש לעיל ס"א: ד"ה בשלמא, גם חיוב שכ"ו. ועי' מקנה בתוד"ה בשלמא. ועי' פנ"י בתוד"ה בשלמא.

דין זה [דסוטה חשיב דיש בו ממון] הוא לר"מ דס"ל דחיוב כתובה הוא מה"ת [כתובות נ"ו:]. מקנה בתוד"ה בשלמא. ועי' לעיל בשם תורא"ש שפי' משום חיוב שכ"ו, ולפי"ז נסתלקו ד' המקנה. ועי' תוס' גיטין מ"ז: ד"ה ולביתך, [מש"כ סברא דמ"מ דרך האדם להתחייב].

אמר ר' תנחום הנקי כתיב. ק' דבסוטה י"ח. אמרי' בדסוטה איכא ב' שבועות ראשונה בלא אלה ואחת עם אלה, והכא מבו' דבראשונה איכא אלה [עי' פירש"י]. רמב"ן ד"ה אמר, בשם ראב"ד. רשב"א ד"ה א"ר. ריטב"א בשמו. ועי' מהר"י בירב ד"ה הקשה.

אלא איסורא בעלמא. ואף דא"א דינה בחנק, הכא דהוי בלא עדים והתראה ס"ד דהוי רק איסור. שלנ"ל ד"ה סד"א.

ק' דלמאי דס"ד דלא יענש, למאי באו המים המרים. מאירי ד"ה אבל. שלנ"ל ד"ה סד"א. ועי' מהר"י בירב ד"ה סד"א.

הס"ד דהוא רק איסור, הוא בכה"ג שאין המים בודקין, כגון שקדמה שכיבת בועל לבעל, ביאור בזה. מאירי שם. שלנ"ל שם. ועי' רש"ש ד"ה סד"א.

בשלמא לר"מ היינו דכתיב הוא יתחטא וכו'. ק' דהא בשבועות ל"ו: אמרי' דמודה ר"מ דמכלל לאו שומע הן. תוס' שבועות ל"ו: ד"ה ה"ג. רמב"ן ד"ה בשלמא. ריטב"א ויעו"ש ליישב בשם ר' פנחס הלוי. תורא"ש ס"א: ד"ה בשלמא לר"מ. ועי' שו"ת הרב"א החדשות סי' קי"ט. ועי' מצפה איתן ד"ה בשלמא [יעו"ש משה"ק על תי' הריטב"א בשם ר' פנחס הלוי]. ועי' חת"ס נדה ל.

אף דמודה ר"מ באיסורין דמכלל לאו אתה שומע הן, מ"מ כתבה תורה כיון דבממון בעי' לכתוב כפילות, א"נ מצי למימר ולטעמיך. רמב"ן ד"ה בשלמא. תורא"ש ס"א: ד"ה בשלמא לר"מ. ועי' שו"ת הרב"א החדשות סי' קי"ט [יעו"ש התי' הראשון].

אבל היכא דעבד בג' וח' וכו' קמ"ל. ק' מהכא להרמב"ם [פרה אדומה פי"א ה"ב] דהזה אחר יום השביעי טהור. ראב"ד בהשגות שם.

מקור לשי' הרמב"ם מסיפרי פסיקתא וילקוט. כס"מ שם. וע"ע יד רמה ד"ה והיכא.

לשי' הרמב"ם צ"ל דהגיר' בנחלת א"י שלא היתה מוחזקת דעביד ברביעי ושביעי דקמפיש ימי טהרה. מהרי"ט ד"ה ואם.

עוד בישוב שי' הרמב"ם. שער המלך יסוה"ת פ"ו ה"י ד"ה ועל. ועי' יומא ח.

המקדש את האשה וכו'. הטעם דלא תני לה לעיל מ"ט: גבי ע"מ שאני כהן וכו'. ר"ן ד"ה המקדש. מאירי ד"ה המשנה החמישית. שלנ"ל ד"ה המקדש. ועי' מהרי"ט על הרי"ף ד"ה איכא וד"ה וראיתי. ועי' להלן.

י"א דאשמעי' במתני', דתנאי כפול לר"מ הוא דוקא כשמתנה בלשון תנאי, אבל בדבר שהוא גילוי דעת אי"צ לכפול. עי' ר"ן ד"ה המקדש. ועי' מהרי"ט ד"ה וראיתי, בשם מהר"י בן לב [בדעת הר"ן כן, ויעו"ש שנחלק ע"ז וביאר ד' הר"ן משום מקח טעות]. ובעיקר הענין אי בגילוי אי"צ משפטי התנאים, עי' ר"ן כ"א. מדפה"ר ד"ה ההוא גברא, ובגיטין ל"ו: מדפה"ר ד"ה אתקין, ועי' מהרי"ט על הרי"ף ד"ה ובפרק [יעו"ש דהר"ן בגיטין ס"ל דאין לחלק בין תנאי לגילוי דעת]. ועי' רשב"א גיטין ע"ה: וחזו"א אה"ע סי' נ' סק"ג. ועי' משנ"ת לעיל נ"ט. ד"ה תנאה.

אשמעי' במתני' דלר"ח ב"ג, נמי בעי לפרש התנאי בפה ול"מ דברים שבלב. ר"ן ד"ה המקדש. מאירי ד"ה המשנה החמישית. שלנ"ל ד"ה המקדש. ועי' מהרי"ט על הרי"ף ד"ה איכא.

מפני שלא הטעתו. ק' דהול"ל מפני שלא פירש דבריו. עצמו"י ד"ה מפני. ועי' מהרי"ט על הרי"ף ד"ה איכא.

לאחר שיחלוץ וכו' אינה מקודשת. ק' לשמואל דנסתפק [יבמות צ"ב:] אי קידושין תופסין ביבמה לשוק, וצ"ל דמתני' כר"ע דחיי"ל לא תפסי [כמבו' ביבמות שם]. רשב"א ד"ה לאחר. ר"ן ד"ה המקדש. וכדאיתא ביבמות צ"ב: כ"כ בירושלמי קידושין פ"ג ה"ה. וע"ע להלן בשם הירושלמי.

לפי"ז למאי דקיי"ל כשמואל, וקיי"ל דלא כר"ע, מתני' דלא כהילכתא. רשב"א שם. ר"ן שם. ובעיקר מאי דקיי"ל כשמואל, עי' רמב"ם אישות פ"ד הי"ד. שו"ע אה"ע סי' מ"ד ס"ז.

מו"מ במש"כ הרמב"ם [אישות פ"ז הט"ו] דהמקדש לאחר שיחלוץ מקודשת, משום דבעודה יבמה תפסי בה קידושי מספק. מ"מ שם [יעו"ש דלכאו' הגיר' בר"מ, היא דהויא ספק מקודשת]. אולם בכס"מ שם פליג. ועי' מכתבי תורה קצ"ה. וע"ע בטעם הרמב"ם ומקורו, עונג יו"ט סי' קמ"ב ד"ה ואם כנים. בית אפרים אה"ע סי' מ"א עמ' קט"ו ד"ה ועפי"ז. נובי"ת אה"ע סי' נ"ד אות י"א. יד המלך שם. חי' הרי"ם גיטין עמ' ק"כ ד"ה לאיזו. צ"פ שם. חי' הגרש"ש גיטין סי' ו' דף מ"ב. שו"מ תניינא ח"ד סי' צ"ז. ישוע"י סי' מ' סק"ה. וע"ע גהש"ס לירושלמי פסחים נ"ט. וכן ע"ע תורת גיטין אה"ע סי'קל"ב ס"ב.

צ"ב מש"כ הכס"מ שם, דלהרמב"ם מקודשת ודאי, דכיון דתופס בה קידושי ספק הוי כדבר שבא לעולם, וצ"ב דלהך צד הא כלפי שמיא גליא דלא תופס. מהרי"ט על הרי"ף ד"ה לאחר. עצמו"י ד"ה ודע. ועי' נוב"י מהדו"ת אה"ע סי' נ"ד.

עוד ביאור בד' הרמב"ם. נוב"י מהדו"ת אה"ע סי' נ"ד. שו"ת עונג יו"ט אה"ע סי' קמ"ב ד"ה ואם כנים [יעו"ש ביאור עפ"י הדין דמחזיקין מאיסור לאיסור].

י"א דהיות ומעיקר הדין תופס קידושין בחיי"ל ורק ביבמה לא, י"ל דהוא מיעוט מיוחד ודוקא בזמן שהיא יבמה, ביאור בזה. נוב"י מהדו"ת אה"ע סי' נ"ד בדעת הרמב"ם.

בירושלמי מוכיח [בשם ר' יוסי] דדוקא לאחר שיחלוץ אין מקודשת, אבל לאחר מיתה מקודשת, והיינו דלאחר חליצה הוי מחוסר מעשה משא"כ במיתה. קרבן העדה שם ד"ה מתניתא. וע"ע שיירי קרבן שם ד"ה אבל.

י"א דלשי' ר' יוסי [בירושלמי שם] המקדש לאחר שימות בעלך נמי מקודשת מעיקר הדין, ורק משום איבת הבעל לא וזה ל"ש ביבמה שמת הבעל. פני משה שם ד"ה מתניתא. ועי' נוב"י אה"ע סי' נ"ד בסופו.

י"א דר' יוסי ס"ל כמ"ד אדם מקנה דשלב"ל. שו"ת רע"א תניינא סי' קט"ז.

עוד מו"מ בד' הירושלמי. שיירי קרבן שם. פני משה שם ד"ה מתניתא. מקנה ד"ה במתני'.

הבבלי פליג על הירושלמי בזה, הכרח לזה, כמה נוסחאות בזה [אי משום דס"ל דחליצה ל"ה מחוסר מעשה, או דאין לחלק בין מיתה לחליצה או טעם אחר]. שיירי קרבן שם. נוב"י שם.

י"א דלר' יוסי הטעם דאין מקודשת במתני', משום דמה שתפסי קידושין ביבמה [להסוברים כן] משום דע"י הקידושין נאסרת ליבם, וסבר דמתני' מיירי באסורה ליבם מאיזה טעם, ואין איסור חל על איסור. מקנה ד"ה במתני' [ויעו"ש דר' יוחנן בירושלמי דפליג ס"ל לשי' בחולין ק"ג. דאיסור חמור חל על איסור, עיי"ש].

ראיה לדין זה [דכשאין נאסרת מכח הקידושין על שום אדם אינה מקודשת] מגיטין פ"ב: דנתקדשה חוץ משמעון וקידשה שמעון חוץ מראובן אין מקודשת. מקנה שם. ועי' רש"י גיטין שם ד"ה ואין.

אין תורמין מן התלוש על המחובר. ואף ר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל, כיון דלא אמר לכשיתלשו, וא"כ הוי מפריש מן החיוב על הפטור. שלנ"ל ד"ה ואין.

לכשיתלשו וכו'. התורם לכשיתלשו, מהני גם בתורם ממחובר על מחובר ולאו דוקא מתלוש על המחובר, הוכחה ומו"מ בד"ז. ביאור הגר"א יו"ד סי' שכ"ז אות א'. גהש"ס לרע"א ד"ה אמר.

כל שבידו וכו'. לפי"ז בתורם על פירות מחוברים של חבירו, אף שאי"צ דעת בעלים לזה, ל"מ משום דלאו בידו. או"ש תרומות פ"ה ה"ט.

קיי"ל כר"י בזה, הוכחות לזה. רשב"א ד"ה והא דאר"י. וכ"מ בש"ר בכמה מקומות.

לאו כמחוסר מעשה דמי. יש להסתפק אי יכול לתרום תרומת מעשר לכשיתלשו וכן אי יכול לומר דהמעשר שני לכשיתלש יהיה מחולל על מעות. חזו"א דמאי סי' י"ז. וע"ע רשב"א לעיל נ"ו:

אי יש להוכיח מדאמרי' לק' ס"ב: המקדש שפחתו לאחר שתשתחרר ל"מ עיי"ש, דבמקום שמשתנה לגמרי ממה שהיה קודם ל"מ. חזו"א שם.

עוד מו"מ בזה, ואי מוכח משו"ע [יו"ד סי' שכ"ז ס"א] דמהני הפרשת חלה בעיסה דבידו לגלגל, והתם נמי הרי משתנה לגמרי. חזו"א שם.

רד"ה הנקי כתיב בלא יו"ד. ק' דאי"צ יו"ד משום שנבלע בדגש. שלנ"ל ד"ה א"ר. מהר"י בירב ד"ה א"ר.

בא"ד אם לא שכב תהא נקיה. י"ח דהנקי קאי על הצד ששטית, כלו' שיהיה גופה נקי מנשמתה, או בנוסח"א. רמב"ן ד"ה הקשה יעו"ש בשם ר"ח. וכן ברשב"א בשם ר"ח. ועי' שלנ"ל ד"ה א"ר משה"ק ע"ז, ומה שפי' באופ"א. וע"ע שפ"א סוטה י"ז. ד"ה בגמ'. ועי' משך חכמה במדבר ה' י"ט ד"ה אם.

בא"ד ולמימר חנקי ואת כי שטית. פי' אחר, דדרשי' חנקי כלו' דאם טומאה תחת אישך חנקי. רש"י סוטה י"ז. ד"ה א"ר עיי"ש.

רד"ה סד"א וכו' דלא כתיב אם יתחטא וכו'. מבו' דבמקום שכתב בלש' ציווי גם לר"ח בעי' לכפול, וזה דלא כהתוס' [ד"ה בשלמא] דבלש' ציווי אף לר"מ אי"צ לכפול. רש"ש ד"ה סד"א מצוה.

עוד מו"מ בד' רש"י. רש"ש שם.

רד"ה והזה וכו' לד"ה בעי לה. י"א דלר"מ בעי' לוהזה לומר דבהזאה אחת לא נטהר, דלר"ח יליף זה מואם לא יתחטא לדידיה מכלל לאו אתה שומע הן. יד רמה ד"ה בשלמא לר"מ. ועי' מהרש"א.

רד"ה לאחר קסבר האי תנא אין קידושין וכו'. ולמ"ד קידושין תופסין מקודשת, ומוכח דאף שיש איסור בדבר מ"מ חשיב בידו. שו"ת חמדת שלמה יו"ד סי' כ"ט. וכ"ה בהגהות הרד"ל בע"ב ד"ה אלא. עי' להלן בע"ב בד"ה לאחר שאשחרריך.

רד"ה אינה מקודשת דהו"ל דשלב"ל וכו'. אי הטעם שאין אדם מקנה דשלב"ל הוא משום חסרון גמירות דעת או משום חסרון כח למקנה דאין לקנין על מה לחול, מו"מ וחילוקי הדינים בזה. נימו"י ב"מ ס"ו: ד"ה כ' ר"ת. שיטמ"ק ב"ב קמ"ב: ד"ה הואיל, בשם תוס' הרא"ש. תשב"ץ ח"ד הטור השני סי' י"ג. מהר"ם מינץ סי' ל"ה. לבוש חו"מ סי' ר"ט ס"ד. דרישה שם ס"ג ד'. נובי"ת אה"ע סי' נ"ד אות י"ב. שו"ת הרא"מ [מרגליות] אה"ע סי' ל"ז אות י"ד. נתיה"מ סי' ר"ז סקי"ח. יד המלך אישות פ"ז הט"ו. אור החיים תולדות כ"ה ל"ג ד"ה ויאמר השבעה. ישועות יעקב אה"ע סי' קי"ט פירוש הארוך סק"ח. שו"מ תניינא ח"ד סי' צ"ז, ורביעה ח"ב סי' קס"ז ד"ה והנה. מגן גבורים ב"מ ל"ד: חתן סופר שער המקנה והקנין והשטרות פ"ו אות ב'. פלס חיים גיטין סוגיא דהקדש ונדר ד"ה והנה. חי' הגר"ח כתובות סי' קצ"ו בענין מודר ומושבע מפי אחרים ד"ה והנה עיקר. קוב"ש ב"ב אות רע"ו, ואות ת"צ, וקובץ שמועות ב"מ סי' ט"ז. שו"ת מהר"ש ח"א סי' נ"ט ד"ה ולכאו'. כלי חמדה ויצא אות ב' ד"ה ובאמת. חי' הגר"ר סי' י"ט. חסו"א דמאי סי' י"ז ד"ה ומ"מ. חזון יחזקאל נדרים מלואים לפ"ו ה"ז. שי' הגרש"ר אות רנ"ד. עי' דרכי משה השלם סי' ר"ט ובהערות שם 12 8. מהרש"א ט"ז. ד"ה בההיא הנאה. רע"א לשו"ע סי' ר"י ס"ד בשם מבי"ט סי' קל"ז. שעה"מ מכירה פכ"ב ה"ו. חי' ר' שלמה סס"י י' ד"ה דף.

רד"ה מחובר וכו'. ביאור הדברים, עי' משנ"ת בתוד"ה אין.

בא"ד וטבל הוא ביד כהן ויכול לתרום עליה ממק"א וכו'. ק' דהא הוי גזל ביד כהן ועליו להחזירה לישראל, כמבו' לעיל מ"ו: לגבי מפריש חלה שאינה חלה. תוס' חכמי אנגליה ד"ה אין. מאירי ד"ה המחובר.

י"א דמדרבנן חל התרומה ואסור לזר אף דלא נתקן בזה המחובר, וכמו לענין עציץ נקוב [לעיל מ"ו:]. שלנ"ל ד"ה ואם, בשם י"א.

רד"ה ונתלשו וכו' תרומה למפרע. ר"ל דע"י דיבורו שהיה למפרע כשהיתה מחוברת תחול התרומה עכשיו בתלוש, ולא ממש למפרע. רש"ש ד"ה ונתלשו, ויעו"ש דכ"מ ברש"י פסחים ל"ג. ד"ה שהיתה.

תוד"ה בשלמא וכו' פי' בקונ' וכו' וקשה וכו' הוה לאו קודם וכו'. הטעם שהקשו כן רק לפירש"י. עצמו"י ס"א: בתוד"ה בשלמא לר"ח. ועי' הגהות על המל"מ אישות פ"ו ה"א ד"ה הן אמת. ועי' נקודת הכסף בהקדמה ליו"ד על הקדמת הט"ז.

אי התוס' הקשו כן רק לפירש"י, הטעם שהקדימו פירש"י לקושייתם, ויש שהקשו כן בלא שהביאו ד' רש"י. עי' רמב"ן ד"ה הקשה בשם ר"ח וכן תורא"ש ד"ה הנקי [יעו"ש שהק' כן בלא פירש"י]. ועי' ריטב"א ד"ה בשלמא. עצמו"י ס"א: בתוד"ה בשלמא לר"ח. ועי' הגהות על המל"מ אישות פ"ו ה"א ד"ה הן אמת. ועי' נקודת הכסף בהקדמה ליו"ד על הקדמת הט"ז.

ישוב קו' התוס', עפימש"כ רש"י [סוטה י"ז. ד"ה א"ר]. רש"ש ברש"י ד"ה הנקי.

י"ל הקו', דהקדמת ההן הוא במעשה ולא בתנאי, וכשאומר "הנקי" תחילה חשיב שהקדים ההן כיון שבהשקאה המעשה הוא שהמים יבררו דהיא נקיה, והביטול הוא מה שיתברר שהיא זינתה, ביאור בזה. רמב"ן ד"ה הקשה, בשם ר"ח, רשב"א ד"ה הנקי בשמו. וכן בש"ר. מאירי ס"א. ד"ה המשנה החמישית. ועי' מל"מ אישות פ"ו ה"א ד"ה הן אמת. ועי' תוס' ישנים ד"ה הנקי. ועי' תורא"ש ד"ה הנקי.

הטעם שלא תי' התוס' כן. מל"מ שם. ועי' רש"ש בתוד"ה בשלמא.

י"ל הקו', דאי"צ בסוטה הקדמת ההן, משום דאי"ז מעשה על תנאי אלא שבועה, ורק לענין לכפול דימו זה לתנאים אי מכלל לאו אתה שומע הן. רמב"ן. ועי' ביאור בזה, פנ"י ד"ה כל. שער המלך אישות פ"ו ה"ב ד"ה ועי' בהריטב"א. ועי' כעי"ז בשו"ת אבנ"ז סי' תס"ח עפי"ד הראב"ד ביצה כ., ועי' בשעה"מ שם מש"ש בשם מוהר"ש אלגאזי.

י"ל עוד, דאי"צ כאן משפטי התנאים משום דהוי תנאי לשעבר, ורק לכפול משום דמכלל לאו אי אתה שומע הן. אבנ"מ סי' ל"ה סק"ה. ובעיקר הענין אי בלשעבר בעי' משפטי התנאים, עי' משנ"ת בד"ה היינו דכתיב אם לא שכב.

י"ל עוד, דאה"נ דהכהן אומר קודם חינקי ואח"כ הינקי, הטעם דהתורה כ' קודם הינקי, הטעם דאין בזה משום פתיחת בפורענות. הקדמת הט"ז ליו"ד. ובמש"כ דאין כאן משום הקדמת פורענות, עי' משה"ק בגליון מהרש"א שם אות ג'. שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סי' קי"א. ועי' סנהדרין ל"ג.

בא"ד וי"ל דאם לא שכב חשוב הן וכו'. אכתי קשה, דלא דמי לתנאי דב"ג וב"ר, ששם הקדים קיום המעשה לביטולו. מהרי"ט ד"ה בשלמא. מל"מ אישות פ"ו ה"א ד"ה הן אמת.

עו"ק דבסנהדרין ל"ג. איתא דהטעם שמקדים הכהן הצד דלא שכב, משום דאין פותחין בפורענות, ולא כטעם התוס'. מהרי"ט. שער המלך אישות פ"ו ה"ב ד"ה ועי' למהר"ש, בשם מהר"ש אלגאזי. פנים יפות במדבר ב' י"ט ד"ה אם. שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ב סי' קי"א. ויעו"ש כמה תי' בזה.

עו"ק דבגיטין [ע"ה:] לגבי גט של שכיב מרע, שאמר אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי וכו' דל"מ משום דהקדים הלאו. מהרי"ט. ט"ז בהקדמה ליו"ד. מקנה. מל"מ אישות פ"ו ה"א ד"ה הן אמת. שו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ב סי' קי"א. ועי' גליון מהרש"א על הקדמת הט"ז אות ב' בשם שו"ת בית יעקב [יעו"ש דמיירי בחולה שרוצים שימות עיי"ש]. ועי' שו"ת מהריב"ל ח"א סי' כ"ט ד"ה אבל. ועי' נקודת הכסף על הקדמת הט"ז. חכ"צ סי' קל"ז. פנ"י. וע"ע להלן בד"ה מה שאנו רוצים, יישובים נוספים בזה, ויעו"ש בגדרי ופרטי הגדרים בזה.

יש לחלק דהכא השבועה הוא לברר שהיא נקיה משא"כ בשכי"מ דאם לא מתי אינו חלק מהמעשה כלל. מהרי"ט. ועי' כעי"ז חכ"צ סי' קל"ז. פנ"י. [ויעו"ש שנחלקו בתירוצם לב' דרכים, דהם סברו דעיקר השבועה היא לברר שהיא נקיה, והמהרי"ט סבר דיתכן דהשבועה בעיקרה להמית אם זינתה]. וע"ע מל"מ אישות פ"ו ה"א ד"ה הן אמת, בדעת התוס' דעיקר השבוע שתמות.

מש"כ התוס' דבעי' שיקדים הן ללאו, הוא רק לשי' רש"י לעיל ס"א. [ד"ה ר"ח], דמודה ר"ח דבעי שיקדים הן ללאו, והתוס' [שם ד"ה כל] פליגי בזה. שער המלך שם בשם מהר"ש אלגאזי, ויעו"ש משה"ק ע"ז. וע"ע להלן בא"ד חשוב הן.

בא"ד חשוב הן. אין כוונתם דהצד השני הוא לאו, אלא שב' הצדדים חשיבי הן, הצד של כי שטית משום דנא' בלש' הן, והצד הב' משום שבזה חפץ. שער המלך אישות פ"ו ה"ב ד"ה ועי' למהר"ש.

בא"ד דשמה שאנו רוצים וכו'. ר"ל מה שאנו רוצים שיהיה מהמעשה, [כגון בשכיב מרע דאף שאנו רוצים שיחיה מ"מ אי"ז חשוב הן, אלא מה שנותן הגט שלא תהיה האשה עגונה, זהו חשיב הן]. שו"ת מהר"י בן לב ח"א סי' כ"ט ד"ה אבל [יעו"ש מה שיישב לפי"ז]. והנה בעיקר הנידון אי מה דבשכיב מרע אנו רוצים שיחיה חשוב הן, עי' מהרי"ט. ט"ז בהקדמה ליו"ד. מל"מ אישות פ"ו ה"א ד"ה אמת. שו"ת שו"מ מהדו"ק ח"ב סי' קי"א. ועי' גליון מהרש"א על הקדמת הט"ז אות ב' בשם שו"ת בית יעקב.

לפי"ז צ"ל דבסוטה ההשקאה בכדי להתירה לבעלה, אמנם י"א [דלהתוס'] ההשקאה היא בכדי שתמות אם זינתה, מו"מ בזה. עי' מל"מ אישות פ"ו ה"א ד"ה הן אמת [בדעת התוס']. ועי' עוד מהרי"ט ד"ה בשלמא. חכ"צ סי' קל"ז. פנ"י.

דין זה [דמה שאנו רוצים חשיב הן] הוא דוקא כשהוא ענין בתנאי, כגון אם יעברו שהמטרה שיעברו, משא"כ בשכיב מרע שאין הענין שלא ימות. נקודת הכסף על הקדמת הט"ז ליו"ד.

עוד בגדר מה חשיב הן, ואימת, ומו"מ בגדרי הדין. מל"מ פ"ו ה"א.

תי' התוס' הוא לר"מ דס"ל כתובה דאו' [כתובות נ"ו:] וע"כ סוטה דבר שיש בו ממון, ובעי' למשפטי התנאים, ולמאי דקיי"ל כתובה דרבנן א"כ אי"צ לחדש דמה שאנו רוצים חשיב הן. מקנה [ויעו"ש דלפי"ז א"ש הקו' משכי"מ, עי' לעיל]. ובעיקר מש"כ דמשו"כ סוטה חשיב דבר שיש בו ממון, עי' לעיל בשם תורא"ש שפי' דהטעם דסוטה הוי דבר שיש בו ממון הוא משום חיוב שכ"ו. אמנם עי' תוס' גיטין מ"ז: ד"ה ולביתך.

תוד"ה אין וכו' וקשה וכו' וליתא דהא אמר בעלמא וכו'. מה שלא הקשו ממתני' דהו"מ למינקט תלוש, דמצינן לפרש דמחובר היינו לאו לקרקע אלא מחובר בקליפות שיבלים. עצמו"י ד"ה תנן התם.

י"ל דלרש"י נמי מדגנך דרשי' דלכתחילה מתבואה אחר דיגון, ומ"מ אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ומשמע דגנך תלוש שראוי לדיגון. ריטב"א ד"ה ת"ר. ועי' מהרי"ט על הרי"ף ד"ה וגרסי'. וע"ע להלן בשם הפנ"י באופ"א.

ק' לפ' זה, דלפי"ז קודם מירוח יתחייב נמי בתרומה, ולא קיי"ל כן. מהרי"ט שם.

בא"ד לכ"נ לר"י הא דמחובר פטור וכו' דדריש בסיפרי וכו'. ק' למאי דגרסי' בסיפרי ממנו ולא מן התלוש על המחובר וכו' ולא מן החדש על הישן וכו', כלו' דממעט דלא יתרום אלא מאותו מין. מקנה ד"ה אין.

בא"ד אלא ש"מ דפסול אפי' בדיעבד וכו'. ק' דילמא מדגנך ממעט תלוש קודם מירוח לכתחילה, וממנו ממעט בין מחובר ובין תלוש קודם מירוח דלא אפי' בדיעבד. מהרי"ט ד"ה ואכתי. וע"ע מקנה ד"ה אין.

בא"ד תיפו"ל משום דכתיב דגנך וכו'. י"ל דרש"י נמי פי' כן, ונקט הדרשה מדגנך, א"נ כיון דללא הדגנך ל"ה ידעי' דהקרא מיירי בתלוש. א"כ זהו עיקר הלימוד וע"כ נקט רש"י זה. פנ"י ד"ה אין. ועי' לעיל בשם ריטב"א ליישב באופ"א.

עוד ישוב כעי"ז. מקנה בתוד"ה אין עיי"ש באורך.

י"מ דהמקור דהקרא מיירי בתלוש הוא מדכתיב "וכי תקחו מבני"י וגו' משמע דבר הניקח ביד [ודלא כהפנ"י הנ"ל]. רשב"א ד"ה אין. ר"ן ד"ה גרסי'. תוס' הרא"ש.

יש ליישב דלרש"י ודאי קודם מירוח אפשר להפריש, אלא כוונתו דא"א להפריש מתבואה קודם מירוח על תבואה של אחר מירוח. מהרי"ט ד"ה אין.

י"ל באופ"א, דהטעם דלרש"י מהני הפרשה קודם מירוח, משום דנתרבה מקרא ד"עשר תעשר את כל תבואת זרעך" ותלוש נמי בכלל. מצפה איתן ד"ה אין. ובעיקר הענין, עי' תורי"ד לעלי מ"ו. ד"ה המפריש שהביא הריבוי הנ"ל.

אי לרש"י תבואה קודם מירוח חייב להפריש תרומה, או דא"א כלל, או דאפשר אבל אין חייב, ושאר פרטי הדינים בד"ז. ריטב"א ד"ה ת"ר [הו' לעיל]. מהרי"ט ד"ה אין [הנ"ל]. פנ"י ד"ה אין. מקנה בתוד"ה אין. מצפה איתן ד"ה אין.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף