ספר המקנה/קידושין/סב/א
בגמרא אמר רבא מלתא וכו'. נראה כוונתו משום דבכל הני דלמעלה התנאי בהן ולאו הוא בדבר א' אבל הכא אי נימא דחרב תאכלו היינו חרב ממש אינו דבר והיפוכו כדפי' רש"י בריש בחוקותי בפסוק לחמכם לשובע ונתתי שלום בארץ שמא תאמר הרי מאכל והרי משתה אם אין שלום אין כלום ת"ל ונתתי שלום בארץ הרי דאפשר שיהי' שניהם ברכה בארץ וגם מלחמה וא"כ תקלי לר"מ דאינו תנאי כפול לכך אמר דחרב תאכלו אינו חרב ממש אלא שיהא רעבון א"כ הוי ת"כ בדבר א' ודו"ק:
בתו' ד"ה בשלמא לרחב"ג וכו'. וקשה הא כל תנאי וכו'. כבר כתבנו לעיל דדבריהם אלו הם מדברי רבא בגיטין דף ע"ה שהקשה מלשון זה על שמואל דאיתקין בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ע"ש ולולי דבריהם הי' נראה דאין ראי' משום די"ל דר"מ בעצמו באמת ס"ל דלא בעינן הן קודם ללאו כדמוכח מתנאי דסוטה דהוי לאו קודם להן אלא כיון דאמרינן בס"פ שבועת העדות דמודה ר"מ באיסורא דלא בעינן ת"כ ופריך והרי סוטה דאיסורא הי' ואמר ר' תנחום חנקי כתיב ומשני שאני סוטה דאיסורא דאית בי' ממונא הוא ופי' רש"י ז"ל גביות כתובתה ונראה דהיינו דוקא לר"מ דס"ל בכתובות דף נ"ו ע"ב דכתובה דאורייתא והיינו טעמא דמקשה הכא מסוטה דאע"ג דר"מ מודה באיסורא מ"מ הכא דאית בי' ממונא שמפסדת כתובתה שהוא מדאורייתא הוי לי' ממונא אבל למאי דקיי"ל כתובה דרבנן א"כ סוטה הוי לי' איסורא דלית בי' ממונא ובכה"ג בוודאי לא בעינן ת"כ כדאיתא שם דמוכח משתוי יין ופרוע ראש ע"ש וא"כ ע"כ הא דכתיב תנאי לאו משום ת"כ אלא כדמשני רחב"ג הכא וא"כ אין ללמוד מכאן דמהני בלאו קודם להן וממילא דילפינן מתנאי ב"ג וב"ר דהוי הן קודם ללאו והיינו דמקשה התם רבא על שמואל דאתקין בגיטא לאו קודם להן מכדי כל תנאי מב"ג וב"ר ילפינין דהא שמואל ס"ל בכתובות דף יו"ד ע"א דהם אמרו והם אמרו אלמא ס"ל דכתובה דרבנן כמ"ש תוס' שם א"כ לדידי' ליכא למילף מסוטה ושפיר ניליף מב"ג וב"ר אבל לר"מ עצמו י"ל דבאמת מהני אפי' לאו קודם להן ואפשר דס"ל לתוס' מדקאמר התם במתני' תנאי שאינו כתנאי ב"ג וב"ר משמע אפי' לאו קודם להן לא והני דבעינן ממש כתנאי ב"ג וב"ר ובזה הוכרחו לתרץ דכיון דלר"מ דס"ל דכתובה דאורייתא ה"ל בסוטה איסורא דאית בי' ממונא ואפ"ה אמר אם לא שטית תחלה ע"כ צ"ל דזה מיקרי הן מה שאנו רוצים כמ"ש התוס' ולפ"ז נראה לתרץ קושי' הט"ז בהקדמתו לי"ד דמאי מקשה לשמואל גבי אם לא מת לא יהא גט דהתם נמי נימא הכי דכיו' שהוא רוצה שלא למות הוי לי' הן די"ל דאין חילוק זה מוכרח אלא אליבא דר"מ דס"ל כתובה דאורייתא אבל למאי דקיי"ל כתובה דרבנן הוי לי' סוטה איסורא דלית בי' ממונא ליכא למילף מהתם דהך סברא דמאי שאנו רוצים חשיב הן וא"ל דאפ"ה כיון שמצינו דלר"מ מוכרח הך סברא א"כ מנ"ל באמת למיעבד איפכא הא לסברת ר"מ גרע טפי כיון דאנו רוצים שלא ימות הוי לאו קודם להן לסברת ר"מ ז"א די"ל דהיינו טעמא באמת דרבא שתיקן לכפול אם לא מתי ואם מתי ואם לא מתי א"כ ממ"נ הוי הן קודם ללאו אפי' לסברת ר"מ ובזה אתי שפיר טפי דאצ"ל דכל מה דתיקן לומר בתחלה אם לא מתי והוא מיותר לגמרי לרבא דאינו אלא משום דאקדומי פורענותא ולא אמר הכי התם לשמואל אלא בטעם מה שהקדים אם לא מתי אבל לרבא צ"ל דהוסיף הכפל בתחלה אם לא מתי משום שלא יתחיל הפורענות והוא דחוק ולפמ"ש אתי שפיר טפי דבאמת אף דרבא ס"ל דאין סברא זו דמה שאדם רוצה מיקרי הן מוכרחת לדידן כיון דקי"ל כתובה דרבנן מ"מ כיון דלר"מ מוכרח לומר הך סברא איכא לספוקי שמא באמת הדין כן אף שאינו מוכרח וא"כ איכא ריעותא אם לא יאמר אלא אם מתי ואם לא מתי הוי זה לאו קודם להן כסברת ר"מ לכך תיקון שניהם שאמר ואם לא מתי ואם מתי ואם לא מתי דממ"נ הוי הן קודם ללאו אלא דהא דלא תיקון ואם מתי ואם לא מתי ואם מתי דהוי ג"כ ממ"נ הן קודם ללאו מיהא בזה שפיר שייך דלא מקדים איניש פורענותא ודו"ק:
עוד י"ל לדעת הרמב"ם דבמעכשיו לא בעינן דיני תנאי הא דמקשה מסוטה אע"ג דהוו עונש ממעכשיו היינו משום ר"מ דס"ל דהשבועה הי' אפי' לעתיד אם תטמא א"כ י"ל דרבא ס"ל דסברא זו מ"ש תוס' דמה שאנו רוצים הוי הן אינו מוכרח אלא לר"מ אבל חכמים דפליגי על ר"מ בלא אטמא אינו מוכרח סברא זו ודו"ק:
והנה לכאורה קשה על מ"ש הב"י בח"מ סימן למד בהא דאמרינן אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה משום דאיכא למישקל כתובתה כדיני ממונות דמי דבעידי קידושין כיון דקי"ל דארוסה לית לה כתובה לא הוי כדיני ממונות וצריך דרישה וחקירה וא"כ גם הכא דאמרינן גבי סוטה דהוי איסורא דאית ביה ממונא משום דאית לה למשקל כתובה נהי דבתנאי גירושין שייך נמי סברא זו כיון דאיכא למישקל כתובה הוי איסורא דאית ביה ממונא ולכך בעי ר"מ ת"כ גבי גירושין כדאיתא בגיטין דף ע"ו מ"מ גבי קידושין כיון דל"ל כתובה הוי לכאורה כאיסורא דלית בי' ממונא משמע הכי דעיקר מלתא דר' מאיר הוא בתנאי קידושין דקבע רבי פלוגתא גבי קידושין כמ"ש בספ"י. ונראה דלק"מ דדוקא התם דהעדים מעידים שקידשה אף בקידושי כסף לא הוי כדיני ממונות שהרי אין מקדש יכול לתבוע את הכסף כיון שאומר שקידשה אבל הכא שקידשה על תנאי ואם לא נתקיים התנאי צריכה להחזיר כסף קידושין א"כ הוה איסורא דאית ביה ממונא ואף דקדושי שטר לית ביה ממונא מ"מ הא איתא בכתובות דף ע"ד דהא דיש תנאי בביא' אף דאינו יכול לקיים ע"י שליח משום דאתקיש הווית להדדי א"כ כיון דבקדושין כסף אית ביה ממונא כנ"ל וגם בקדושי ביאה אית ביה ממונא משום כתובה לא מיבעיא אי ביאה נישואין עושה דפשיטא דיש לה כתובה ואפי' למ"ד דביאה אירוסין עוש' מ"מ כיון דעיקר כתובה הוא מוהר הבתולות יש לה כתובה וא"כ אפי' בקידושי שטר מקשינן הווית להדדי ושפיר בעינן בהו דיני תנאי. ודוק:
בתוס' ד"ה הנקי כתיב וכו' וקשה דא"כ הוי מעשה קודם לתנאי וכו'. כבר כתבתי לעיל דיש ליישב קושייתם דלא בעינן תנאי קודם למעשה אלא בתחלת הדברים כי היכא דליהוי כפל שהיא עיקר התנאי תוך כ"ד של המעשה ואפשר דהתוס' לא ניחא להו בהא משום הא דאיתא בגיטין דף ע"ה ולימא לא יהא גט אם לא מתי ומשני משום דהוי מעשה קודם לתנאי ואמאי הא התם כל לשון תנאי אינו אלא אם לא מתי וקי"ל דתוך כדי דיבור הוא כדי שאילת תלמיד לרב כדאי' במכות דף וי"ו א"ל ר"פ לרבינא והיינו שלש תיבות כמ"ש הש"כ בח"מ סי' רנ"ה א"כ כיון דאם מתי אינו אלא שתי תיבות אפי' אם יקדים המעשה יהא כפל תוך כ"ד. מיהא בלא"ה קשה לי דמנ"ל להתוס' דבלאו בעינן תנאי קודם למעשה דהא לפירש"י במתניתן דאם מעשה קדים לא אתי תנאי ומטל מעשה ולא שייך למימר בלאו דאם אמר המעשה קדים כגון אם תתן לי מאתיים זוז תהיה מקודשת ולא תהא מקודשת אם לא תתן שבשביל שהקדים לא תהיה מקודשת יתבטל כל התנאי ותהיה מקודשת הא אדרבה הרי הקדים שלא תהיה מקודשת ואם נאמר דמ"ש תוס' דהוה מעשה קדים לתנאי היינו דלא אתי תנאי ואת כי שטית ומבטל מעשה דחנקי ואפי' אם לא זינתה תחול האלה גם ע"ז קשה דמנ"ל דלמא כיון שהקדים ואם לא שטית הלקי הוי כתנאי קודם למעשה שאחריו ותו דאפי' אי ס"ל להתוס' דגזירת הכתוב הוא דבעי' תנאי קודם למעשה אפי' בלאו כמו שמצינו בתנאי ב"ג וב"ר שהקדים התנאי למעשה בין בהן בין בלאו מ"מ נראה דאין ראיה משם משום דמה שאמר ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען והיילו שיתן מהם חלק בארץ כנען כדאמר לעיל והוא דוקא בתנאי שאם לא יעברו ולא יטלו בארץ גלעד אבל אם יעברו ויטלו בארץ גלעד שוב אין להם חלק בארץ כנען ואם היה אומר המעשה קודם לתנאי דהיינו ונאחזו בתוככם אם לא יעברו ה"א כיון דהמעשה של ונאחזו בתוככם בארץ כנען הוא קודם לתנאי אם לא יעברו אפי' אמר יעברו ויטלו בארץ גלעד אפ"ה להם חלק בארץ כנען כיון דהוי מעשה קודם לתנאי וכיון שהי' בכאן בלאו תנאי אחר הוצרך להקדם גם בלאו תנאי קודם למעשה אבל גבי סוטה דאינו אלא תנאי א' שא"א להיות הנקי וחנקי ביחד א"צ בלאו תנאי קודם למעשה ולפ"ז י"ל דממילא מוכרח מ"ש תוס' דמה שאדם רוצה ליקרא הן דהא בתנאי הזה שאם לא יעברו יטול בארץ כנען ואם יעברו לא יטלו בארץ כנען האי לאו קודם להן ע"כ צ"ל כיון דרצונו הי' שיעברו מיקרי זה הן קודם ללאו גם בתנאי השני ונר' לענ"ד ליישב דבריהם דהוכיחו סברת' זו דאפי' בכפל התנאי בעינן תנאי קודם למעשה מסוגי' דגיטין דף ע"ה ע"ב דאתקין שמואל בגיטא אם לא מתי וכו' ופריך ולימא לא יהא אם לא מתי ומשני משום דבעינן תנאי קודם מעשה וכבר כתבנו לעיל דמוכח מסוגי' דלעיל גביה אז תינקי מאלתי דכל מעשה בשב ואל תעשה לא מיקרי מעשה וע"כ צ"ל משום דלא שייך לשנות הלאו מן ההן יאמר יהא גט אם מתי הוי מעשה קודם לתנאי ואי נימא דבכפל התנאי אין צריך להקדים המעשה לתנאי הדר' קושיא ללוכתי' על שמואל דס"ל דסגי בתרי זימנא ולא בעי הן קודם ללאו דנימא לא יהא גט אם לא מתי ויהא גט אם מתי אלא ע"כ דבכפל התנאי נמי בעינן התנאי קודם למעשה ומזה ראיה לדברינו לעיל ומיהא דוקא ביהא גט אם מתי וכן בחנקי אם זינתה דהוא בקום ועשה דלא אתי תנאי ומבטל מעשה כנ"ל ודו"ק:
במתני' לאחר שיחלוץ לך ובירושלמי א"ר ינאי נמנו מנין שאין קידושין תופסין ביבמה וכו' שמואל אמר בעניותינו צריכי ממנו גט אמר ר יוסי בר בון מתני' לאחר שיחלוץ לך יבמיך אבל לאחר שימות יבמיך ה"ז מקודשת. ואינו מובן דאם בידו לקדש' עכשיו מאי חילוק יש בין מיתה לחליצה ונראה לפרש עפ"י מה דאיתא בריש פרק המגרש אמר אביי קידשה ראובן חוץ משמעון וכו' קידושי דשמעין לא אהני כלום פירש רש"י כיון שאין קידושי שמעון מועיל לאסור על שום אדם לא הוי קדושין א"כ י"ל כיון דקיי"ל דאין אסור חל על איסור והכי ס"ל לשמואל גופא בפרק כל הבשר א"כ כיון דיבמה אסורה בלאו כל אדם הא דתפסי בה קידושין היינו משום דמועילם לאסור על היבם עצמו ותו כיון דמועילם לגבי יבם מועילם נמי לכל אדם דה"ל איסור מוסיף לפ"ז נראה דיבמה שהיא אסורה ליבם באיסור עשה או עשה ולא תעשה דמדאורייתא חולצת ולא מתייבמות כדילפינן מקרא פרק כיצד דף כ' א"כ בכה"ג שהיא אסורה לכל אדם ואין קידושין מועילים כלום לאסור דלא מהני קדושין כלום ולפ"ז י"ל מדנקט מתניתן לאחר שיחלוץ יבמך ולא נקט לאחר שימות היינו משום דמיירי דוקא ביבמה שאסורה ליבם ועומדת לחליצה דאז אין קדושין תופסין משום דלא מהני מידי. ואין זה דחוק דבלא"ה כתבו התוס' בכתובות דף נ"ח ע"ב דמיירי ששמעה מן היבם דדעתו לחלוץ דאניה לא הוי עבידי דאתי לפמ"ש אין צריך לזה דמיירי ביבמה שאסורה ליבם ממילא עומדת לחליצה ושפיר מייתי רבי יוסי בר בון ראיה לדברי שמואל דקידושין תופסין ביבמה מדקתני דוקא בכה"ג שעומדת לחליצה ולא נקט שימות יבמך כמו בלאחר שימות בעליך דמיירי בגוסס כמ"ש תוס' בכתובות שם. ונראה דר"י דיליף ביבמות דף כ"ב מהך מתני' דאין קידושין תופסין ביבמה לשוק לשיטתי' אזיל דס"ל בפ' גיד הנשה דף ק"ג דאיסור חמור חל על איסור קל כמ"ש תוס' ביבמות דף ל"ב ע"ב בד"ה אמר ר' יוסי וכו' א"כ כיון דא"א חמור מיבמה לשוק שפיר חייל על איסור יבמה לשוק וע"כ דאין קדושין תופסין בכל יבמה לשוק ונראה די"ל דר"י נמי מפרש לאחר שיחלוץ ביבמה שאסורה ליבם מדאורייתא ועומדת לחליצה וקמ"ל דאפי' ביבמה כזו אין קדושין תופסין בהם ולא אמרינן כיון דבהך קרא דלא תהי' אשת המת וכו' כתיב יבמה יבוא עלי' דוקא בעומדת לכם אין קדושי' תופסין קמ"ל דאפי' בעומדת לחליצה אין קדושין תופסין וכעין זו כתבו תוס' ביבמות דף מ"ט בד"ה הכל מודים דכיון דעומדת לחלוץ פשיטא בה תופסין קדושין ע"ש והיינו דלא אוקי ר' יוחנן מתני' כר"ע משום דס"ל כר' ישבב לקמן דף ס"ח דס"ל דלר"ע אפי' בחייבי עשה אין קידושין תופסין וא"כ לא משכחת יבמה שאסורה להתייבם ועומדת לחליצה דלר"ע חייבי עשה פטורה אפי' מחליצה ור"ל דמוקי כר"ע י"ל דס"ל כר' סימאי שם וק"ל:
שם. במתני' אם היתה מעוברת וכו'. כן היה הגירסא בספרים שלפנינו וכן משמע להדי' בפי' משניות להרמב"ם ז"ל דגריס הכי. ולכאור' תמוה דהא דאמרינן בש"ס לקמן דראב"ן דס"ל דעד שלא הגיע שליש וכו' היינו בשחת דהוי כהוכר עוברא אלמא רבנן דפליגי עליה פליגי אפילו במעוברת והוכר עוברה ועיין במהרש"א בתוס' ד"ה ואומר ר"ח שכתב די"ל דסיפא ר"מ הוא ויותר י"ל דכולה ר"מ היא דהא כתבו בכתובות דף נ"ט ע"ב בד"ה לאחר שאתגייר וכו' וז"ל ועוד מתרץ דכל הני דהכא איכא לאוקמא בדעבידי דאתי ע"ש א"כ י"ל מתני' מיירי בדלא עבידי דאתי ובזה מודה ראב"י ור"מ דאינה מקודשת וקמ"ל בסיפ' דאפי' היא מעוברת לא חשיבי עבידי דאתי עד שהוכר עוברה אלא דאכתי קשה לר' יוסף לקמן בשמעתין דס"ל דראב"א מיירי באגם דהוי כלא הוכר עוברה א"כ קשה דמתני' דבעינן הוכר עוברה הוא דלא כמאן דלרא"י לא בעינן הוכר עוברה ולרבנן לא מהני ועיין לקמן בסוגיא מ"ש ליישב הגירסא וק"ל:
בתוס' ד"ה אין תורמין וכו'. מדכתיב ממנו דדריש בספריולא מן המחובר וכו'. בספרי שלפנינו הגירסא והרימותם ממנו ולא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש (ובפסוק בהרימכם את חלבו ממנו איתא שם ה"ז אזהרה לב"ד שלא יהי' תורמין אותו אלא מן המחובר ולא תשא עליו חטא מנין שאם הופרש שלא מן המחובר שאתה בנשיאות עון וכו'. ונראה דט"ס הוא וצ"ל מן המובחר כדר' אילעאי שאמר מנין שאם תרום מן הרע על היפה וכו' וכוונת התוס' על ממנו קמא) אך מ"ש תוס' דהאי קרא בתלוש מיירי אינו מובן כן מלשון הספרי שלפנינו אלא משמעות הספרי שיהא תרומה והשירים בענין א והיינו שירום את חלבו מאותו דבר עצמו כונו מן החדש על הישן וגם אינו מובן כוונתו מה דמשמע להו דקרא מיירי בתלוש וא"ל משום דכתיב כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר וגו' דלשון קיחה משמע בתלוש לדדריש שם בספרי כי תיקחו בפירו' הכתוב מדבר וכו' ז"א דע"כ אי מפרשינן האי קרא דוהרימותם ממנו כמשמעו בתרומת מעשר לא שייך שנפרו' עליו מן המחובר דהא אינו מפריש תרומת מעשר אלא מן המעשר ואיך יהי' מחובר דהא כבר הי' תלוש כשהפריש מעשר אא"כ נימא דבדיעבד הוי מעשר במחובר וקמ"ל קרא שאם כבר הפריש מעשר במחובר שלא יעשהו תרומת מעשר על התלוש אבל אי נימא דאפי' בדיעבד אין תרומה ומעשר במחובר כלום לא שייך קרא דמחובר בתרומת מעש' כלל אע"כ דהאי קרא אתי לאורוי' על תרומה גדולה כדאשכחן כה"ג לענין אומד ומחשבה דכתיב בתרומת מעשר וקאי על תרומה גדולה כדאיתא בסוף פ' כל הגט א"כ תו אין ראי' דקרא איירי בתלוש והי' נראה לפרש דס"ל לרש"י ז"ל דלענין שצריך להפריש על התלוש ואינו מועיל התרומה לעשותו חולין עד שיפריש עליו כשהוא תלוש היינו מראשית דגנך נפקא דמשמע דקאי על עיקר התבואה שהיא שלך שאינו יכול לתקנו עד שתהא נקראת דגן וקודם זה א"א לתקן אבל עדיין לא ידעינן שאינו יכול להפריש מן המחובר על התלוש או דה"א דקאי רק על התרומה לחוד שיהא מידי דמדגן ולא על השירים אלא כיון דאמר רחמנא והרימותם ממנו דמשמע שיהא התרומה והשירים בענין א' ילפינן מיניה נמי שתהא התרומה כמו השירים דהיינו דפי' רש"י ז"ל דעיקר ילפותא מראשית דגנך והא דלא אמרינן דקרא לא מיירי אלא לכתחילה י"ל דס"ל לרש"י ז"ל דטובא דגן כתיב ומדשינה עליו הכתוב ע"כ לעכב ודו"ק:
ומה שהקשה תוס' וקשה דא"כ לדבריו בתלוש נמי קודם שהתמרח וכו'. באמת לכאורה תלי' בפלוגתא דתנאי אי קרינן ראשית דגנך או ראשית דגונך כדאיתא בגיטין דף מ"ז ורש"י בעצמו פי' בפסחים דף מ"ז גבי מפריש תרועת חמץ בד"ה שהיתה לו שעת הכושר וכו' וז"ל וכל זמן חיבורו לא היה ראוי לחול שם תרומה עלי' דראשית דגנך כתיב משנדגן ודיגון לשון אסיפה והעומדת כרי הוא ע"ש והיינו כמ"ד ראשית דגונך ובאמת התם קאי אליבא דר"ע ור"ע ס"ל ראשית דגונך כדאיתא במנחות דף ס"ז ע"ב מיהא מזה אין קושיא על רש"י דבאמת משעה שנתלוש הוה התחלת הדיגון ונגמר בשעת מירוח כמ"ש הריטב"א בשמעתין וכיון דא"א לפרש על גמר דיגון מקרא דהקדימו בשיבלין כמ"ש תוס' וכדאיתא בברכות דף מ"ז ע"ב דילפינן שם מקרא ע"ש ע"כ קאי על התחלת הדיגון היינו משנתלש כמ"ש הריטב"א ז"ל. מיהא איפכא קשה למ"ד שם בגיטין גבי דגנך ולא דיגון נכרי דקרינן ביה דגנך ולא דגון ככרי ופוטר דגן נכרי משהביא שליש ביד הנכרי דה"ל דגן נכרי א"כ דלדידיה נימא נמי דמשהביא שליש יכול להפריש עליו נמי ובאמת אינו כן דכל זמן שהוא מחובר אעפ"י שהוא נגמר לגמרי ועומד לתלוש לא אמרינן הכא כל העומד לתלוש כתלוש דמי כדמוכח בשמעתין דאי לאו דבידו לתלוש הוי כמחוסר מעשה אע"ג דכבר עומד לקצור וכן מוכח להדיא בהא דפסחים דקאמר דאחמיץ במחובר וקי"ל דכל זמן שהוא יונק מן הקרקע אינו מקבל חימוץ כדאית' בא"ח סי' תס"ז אע"כ שכבר נגמר לגמרי ואפ"ה קאמר דלא הי' לו שעת הכושר לתרומה עד שיתלוש לגמרי כדפי' רש"י שם כנ"ל ונר' דאף למ"ד דגנך אתי שפיר דליכא למימר דדגנך אתא למעט שלא יתרום קודם הבאת שליש דוודאי קודם הבאת שליש לאו בר חיוב תרומה כדאיתא בראש השנה דף י"ג דיליף שם מקרא דקודם שהובא שליש אין שם תבואה עלי' וע"כ קרא לאחר הבאות שליש וממילא דה"ה אפי' משנגמר לגמרי דאין לחלק בזה לענין תרומה. ונראה עוד דתלי' בפלוגתא דראב"י ורבנן דאי נימא דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם שפיר י"ל דקרא מיירי קודם הבאת שליש ואצטרך קרא שלא יועיל התיקון קוד' הבא' שליש לאח' שיבי' שליש אבל למאי דקימ"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואין מועיל לאחר החיוב מה שתורם קודם החיו' א"כ א"א לפרש כלל על קודם הבאת שליש דפשיטא דאינו מועיל דה"ל דבר שלא בא לעולם וע"כ בתורם לאחר הבאת שליש ולפ"ז נראה דהכא בשמעתין דקאי אליבא דת"ק דר' אב"י שפיר פי' רש"י דאפי' אי קרינין ב' דגנך מוכח דקאי לאחר הבאת שליש אבל בפסחים דקאי שם אליבא דר"ע כדאית' שם בברייתא ור"ע הא ס"ל ביבמות דף צ"ג דאדם מקנה דבר שלא ב"ל להכי פי' רש"י דס"ל דגונך כדס"ל לר"ע במנחות כנ"ל דלמ"ד דגנך ליכא הוכחה על המחובר הגמור דהא י"ל דקרא אתא שלא יפריש קודם הבאת שליש לכשיבא שליש. מיהא בזה הי' אפשר לומר כיון דהתם בפסחים הם דברי רב הונא בר"י דרב יהושע י"ל דלשיטתו אזיל דמוקי לה לקמן בשמעתין אליבא דר"ע באומר יקדשו ידי לעושיהם וס"ל לר"ע דאין אדם מקנה דבר שלא ב"ל. אך נראה דס"ל לרש"י דהא בפסחים קאי אפי' לראב"י כדאית' שם בברייתא שני דראב"י ס"ל כר"ע וראב"י ס"ל שמעתין דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם לכך פי' רש"י שם דקרינן דגונך כנלענ"ד ודו"ק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |