רד"ק/בראשית/לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רד"ק ‏ בראשית לב

ג

כאשר ראם, כמו וירא וירץ לקראתם שנאמר באברהם.

מחנים, שתי מחנות מחנה מלאכים ומחנה יעקב, לפיכך קרא שם המקום מחנים, ובשם הזה נקרא מהיום ההוא ואילך כמו שראינוהו נזכר כן בספר יהושע (י"ג ל') והסכימו עמו אנשי המקום. וכן כל המקומות שהיו קוראים להם האבות כן היה שמם, וזה מברכת ה' עליהם, כמו שכתבנו בראש הפרשה:

ד

וישלח יעקב מלאכים, אע"פ שהבטיחו האל כמה פעמים היה מפחד מאחיו, כי בכעס היה עמו כשנפרד ממנו והיה מפחד ממנו שמא יגרום החטא כמו שכתבנו בראש פ' ויצא, ושלח לו מלאכים מאנשיו לפניו שיבוא הוא למצוא חן בעיניו.

ארצה שעיר, ששמע ששם היה אבל לא היה שוכן שם עם ביתו, כי בארץ כנען היה ביתו עדיין, כמו שכתוב ויקח עשו את נשיו וגו'.

שדה אדום, ארץ אדום, וכן לגור בשדה מואב (רות א'):

ה

ויצו לאמר, צוה אותם לאמר זה שאמר להם. כה תאמרו, בזה הלשון יספרו שיאמרוכן צונו יעקב שנאמר לך. כה תאמרון לאדני לעשו, לפיכך אמר לאדני לעשו:

ו

ויהי לי שור וחמור, כלם לשון כלל, וכן את הסוס אסור (מלכים ב' ז') ואיש ישראל נגש (שמואל י"ד) ורבים כמוהם, ידבר על רבים דרך כלל בלשון יחיד. למצא חן בעיניך, כדי שאמצא חן בעינך כשאודיעך טובתי כי ידעתי כי ייטב בעיניך:

ז

אל אחיך אל עשו, אמרו עשו אחר שאמרו אחיך, כלומר עדיין הוא עשו כמו שהיה בשנאתו.

וגם הולך לקראתך, ששמע שאתה בא, ואינו הולך לקראתך לשלום אלא למלחמה,

כי הוא בא בארבע מאות איש, נראה כי להלחם עמך בא:

ח

ויירא וייצר, כפל הענין במלות שונות לרוב יראתו. ובב"ר (ע"ה) זו היא יראה זו היא צרה אלא וירא שלא יהרג, ויצר שלא יהרוג.

ויחץ, אמר ר' חייא למדך תורה דרך ארץ שלא יהא אדם מניח ממונו בבית אחד:

י

אלהי אבי אברהם וגו', אתה הוא שהבטחתני בנסעי מבית אבי בזכות אבותי אלה, ואמרת לי "אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק" ובזכותם אני מתפלל לפניך שתקיים לי הבטחתך, וגם בחרן הבטחתני שנית ואמרת לי שוב לארצך והוא ארץ אבותיך שאמרת.

ואטיבה עמך, ואהיה עמך שאמר לו, וכבר כתבנו כי בשנות הדברים ישמור המקרא הטעמים ולא ישמור המלות:

יא

קטנתי, אינני שואל מאתך לפי מעשי כי ידעתי כי אני קטן ונבזה מעשית עמי כל החסדים וכל האמת אשר עשית את עבדך, והחסד הוא רוב הטובה שנתן לו, והאמת לפי שהבטיחו ואמר לו הנה אנכי עמך, והוא ברוך הוא מקיים דבריו הטוב, אבל מה שאני שואל מאתך שתשמור לי הבטחתך שאמרת לי "ושמרתיך בכל אשר תלך" ולא לזכותי, כי אולי חטאתי לפניך אלא לזכות אבותי אני מתפלל לפניך שתצילני מיד אחי מיד עשו, שאינו שומר לי אחוה כי עדיין הוא עשו שעומד ברשעו ובשנאתו אותי:

יב

אם על בנים, אם עם בנים, וכן אם על בנים רוטשה (הושע י׳:י״ד):

יג

ואתה אמרת, על דרך שאמר דוד זכר לעבדך על אשר ייחלתני (קי"ט).

היטב איטיב, כן דרך המקרא לכתוב המקור עם הפועל לחזק הפעולה. ובב"ר (ע"ה) היטב בזכותך ואיטיב בזכות אבותיך.

כחול הים, והוא אמר לו כעפר הארץ, והענין אחד, כמו שכתבנו המקרא שומר הטעמים, ושניהם נאמרו להפלגה:

יד

וילן שם, עומד ומצפה תשובת האל על תפילתו, ובין כך הכין מנחה מן הבא בידו, ואחר כן מפרש מה לקח.

מן הבא בידו, ברשותו, וכן כל אשר יש לו נתן בידי (ל"ט) ולא בא לו המלאך שהיה תשובת תפלתו עד שהכין המנחה ושלחה לפניו, וזה להודיע כי האדם שהוא בעת צרה אפילו יהיה צדיק לא יסמוך על הנס אלא ישמור עצמו בכל אשר יכול ויכין עצמו לשלשה דברים, לתפלה, לתת ממון ולמלחמה, ועל הכל ישים לבו לאל ויבטח בו והוא יעשה:

טו

עזים מאתים, יעקב אבינו היה רועה והיה יודע כמה צריכים לכמה נקבות והעזים והרחלים דרך אחד להם:

טז

גמלים מיניקות, לא ידענו למה שלח עם גמלים והפרות והאתונות הקטנים שהם יונקים, כי עם הגמלים אמר ובניהם ר"ל הקטנים היונקים וכן הפרים והעזים הם הקטנים, כי כן יראה ובניהם עם בניהם היו שלשים, ומן המין המרובה שלח רב ומן המין המועט מעט הכל לפי שכלו ולפי ידיעתו בענין המקנה. ומה שספר הכתוב מספר המנחה להודיע כי מנחה ראויה שלח לו וכן ראוי לעשות למי שצריך להשלי' עם אויביו שיכבדהו במנחה הראויה, וכן מה שנתן עדר עדר לבדו ורוח בין עדר לעדר כל זה להגדיל המנחה לפארה בעיני הרואים, כדי שיתרצה אחיו לו בכבדו אותו במנחה מפוארה, וכן בב"ר (ע"ו) למה לא הכניסם לו באחת כדי להשביע עינו של אותו רשע אתי למחסל והוא אמר קביל:

יז

ורוח תשימו, בב"ר (שם) מהו ורוח תשימו אמר יעקב לפני הקב"ה רבש"ע אם תביא צער על בני תן רוח בין צרה לצרה:

יח

ויצו, כי מכל מין ומין עשה עדר אחד ועבד אחד מנהיגם וצוה יעקב את הראשון שישיב לעשו תשובת עבד לאדניו.

יפגשך, הגימל בקמץ מעמיד נגעיה ורפה.

אלה לפניך, אלה אשר לפניך:

כ

במצאכם, המ"ם בחולם והצדיק בפתח להרחיב על האלף, ולולי זה היה המם בקמץ חטף והצדיק בשוא כמו נתפשכם את העיר (יהושע ח'):

כא

ואמרתם, אע"פ שאמר כדבר הזה ובכללו גם הנה הוא אחרינו הוסיף להם את הדבר הזה עוד, שיהיו זוכרים זה שיאמרו לו שהוא בא אחריהם.

אכפרה פניו, אסיר כעסו, כל לשון כפרה ענין הסרה, וכן וכפר בריתכם את מות (ישעיה כ"ח) לא תוכלי כפרה (שם מ"ז) וכן כפרת העון הוא הסרת העון.

פניו, ענין כעס, כמו ופניה לא היה לה עוד (שמואל א' א' י"ח):

כב

ותעבר המנחה אל פניו, כמו לפניו, וכן עוברים אל פני המלך (שמואל ב' ט"ו), ובב"ר (שם) על פניו אף הוא הוה בעקא, כלומ' לפי שהוצרך לכל זה.

והוא לן בלילה ההוא במחנה, לן שם עם מחנהו, כי לא הלך אחרי מנהגי העדרים:

כג

ויקם בלילה הוא, בחסרון ה"א הידיעה, אמר כי קם יעקב בעוד לילה אחר שישן מעט להעביר מחנהו בלילה.

ויקח, הזמינם על שפת נחל לעבור, ועבר הוא לנסות אם המים עמוקים, זהו שאמר ויעבר את מעבר יבק. מעבר, מקום שעוברים או שאין כל כך המים עמוקים שם כמו במקומות אחרים, כי נל הנהרות והנחלים יש להם מעבר ידוע.

ואת אחד עשר ילדיו, ודינה בכלל נשיו, כי עם לאה היתה, כי הבת לא תפרד מן האם. ובב"ר (ע"ו) ואת אחד עשר ילדיו ודינה היכן היתה? בתיבה היתה נתונה ונעל בפניה, אמר, הרשע הזה עינו רמה אם יראה אותה יקח אותה ממני, ר' הונא בשם ר' אבא כהן, עד דלא א"ל הקב"ה, למס מרעהו חסד (איוב ו'), מנעת חסד מן אחיך אי נסבת לא גרת, ופירש אי נשאה לא זנתה, לא בקשת שתנשא למהול, הרי היא נשאת לערל, לא בקשת שתנשאה בהתר, הרי היא נשאת באיסור, הדא היא, ותצא דינה וגו':

כד

ויקחם ויעברם, אחר שעבר הוא ונסה המים, שב על שפת הנחל ולקחם והעבירם, מי שראוי שישאם על כתיפו היה נושא ומי שהיו ראוים שיוליכם בידו היה מוליך ומעביר זה אחר זה עד שעברו כולם. בב"ר (שם) רב הונא בשם רב אידי עשה עצמו כמין גשר נסיב מהכא ויהיב הכא.

ויעבר את אשר לו, ואחר שהעביר האנשים והנשים העביר את אשר לו והוא המטלטלין, ועברו הבהמות והעבדים ואחר שהעביר הכל נשאר הוא עדיין לפקוד ולחפש אם נשאר דבר משלו. וארז"ל שחזר אחר פכין קטנים (חולין צ"א) כי הצדיקים חביב עליהם מממונם, ולמה? לפי שלא פשטו ידיהם בגזל:

כה

ויאבק איש עמו, נתאבק עמו עד שהעלו אבק,

איש מלאך, וכן והנה איש עומד לנגדו (יהושע ה') והאיש גבריאל (דניאל ט') ונקראו אישים המלאכים ושמדברים עם בני אדם ונראים להם בצורת איש כמוהם במראה או בהקיץ, ושלח האל זה המלאך ליעקב לחזק לבו שלא ירא מעשו, כי לא יכול לו, לפיכך נאבק עמו ולא יכול להפילו, כן עשו לא יוכל לו, ונאבק עמו עד עלות השחר, רמז לו בזה, כי תהיה לו אורה אחר שחשכה, כי הצרה נמשלת ללילה וחשכה לפיכך בא אליו בלילה ונאבק עמו עד עלות השחר, רמז לו שיהיה לו רוח והצלה שהוא כאור אחר חשכה:

כו

וירא כי לא יכול לו, שלא יכול להפילו.

ויגע בכף ירכו, רמז לו שעשו לא יוכל לו אבל הוא יכאב לו מצד אחר, מצד ירכו, רמז לו בזה שיכאיב באחד מיוצאי ירכו, והוא בתו שנבעלה לכנעני, לפיכך נגע בכף, כי כף לשון נקבה. וכל זה הבין יעקב ממעשה המלאך, אך דבר בתו סבר איפשר שתחלה או שתמות. וכל המעשה הזה אפשר שהיה במראה הנבואה בחלום, אע"פ שמצא עצמו צולע בהקיץ, היה לו זה מאת האל להיות בו זה לאות לפי שהיה פושע במחשבתו אחר כמה הבטחות אשר עשה עמו האל מדה כנגד מדה להיות פוסח בגופו; כי אע"פ שהיה בוטח באל בכל לבו אלא שחשב שמא יגרום החטא, אעפ"כ אחר כמה הבטחות לא היה לו להרהר ולחוש לעשו ולקראו כמה פעמים אחי ולשלוח לו מנחה גדולה ולהשתחות לו כמה פעמים, ובזה חטא, ושלם לו האל בזה העולם ולקה בגופו עונש מחשבתו; ואם תרצה תאמר כי המעשה הזה היה בהקיץ ממש, ולא היה לו אלא דמיון לבד שנדמה לו ולא היה, כמו שנאמר במלאך יהושע ובמלאך גדעון ונוכל לומר כן במלאכי אברהם ולוט, כי כל זה היה יכול להיות בדמיון, אבל זה היה בנגיעה ואי אפשר בלא גוף, לפינך נאמר שלבש גשמיות לשעתו על דרך מופת, וזהו שנגע בכף ירך יעקב והיה צולע, כי זה היה נגיעה ממש.

ותקע, ענין הסרה, כמו פן תקע נפשי ממך (ירמיה ו' ח') כלומר הסיר הבשר מעל העצם וכאב בשרו ובעבור זה היה צולע:

כז

ויאמר שלחני, כלומר אני שולחתי אליך מאת האל להבטיחך להראות אליך במעשה שעשיתי שליחותי; שלחני, כלומר אם לא תרצה יותר ממני אלך לי, ויעקב אמר לו ארצה יותר ולא תלך ברצוני עד שתברכני.

וטעם כי עלה השחר, כלומר לא תפחד בעבור שאניחך יחידי, כי כבר עלה השחר ויום הוא ותמצא עוברים ושבים בדרכך. וארז"ל מכאן שלא יצא אדם יחידי בלילה (חולין צ"א) ולא הניחו המלאך עד שהאיר היום:

כח

מה שמך, השאלה לפתיחת הדברים, כמו איכה (ג' י'), מה זה בידך (שמות ד') והדומים להם כי יודע היה מה שמו כיון ששולח אליו:

כט

ויאמר, יש רשות למלאך להוסיף על שליחותו כפי אשר יראה כמו המלאך שהציל את לוט שאמר הנה נשאתי את פניך גם לדבר הזה, או אמר לו בשם האל לא יעקב וגו'.

לא יעקב, לבדו, וכן לא גוע בעונו (יהושע כ"ב), לא אחת ולא שתים (מלכים ב' ב') שהרי ראינו שנקרא יעקב כמה פעמים הוא וזרעו.

כי אם ישראל, ונחלקו רז"ל (ב"ר ע"ח) ישראל עקר ויעקב טפלה לו ר' זכריה אמר יעקב עקר וישראל מוסיף עליו. ומה שאמר לו המלאך לא יעקב יאמר עוד שמך, בשורה היא שבשרו שהקב"ה יקרא שמו ישראל וכן עשה בבית אל, ולפיכך אמר שם ויקרא שמו ישראל ולא אמר כן הנה אבל טעם השם גלה לו המלאך.

כי שרית עם אלהים, עם מלאך, שנאבקת עמי ולא יכולתי לך להפילך.

עם אנשים, עם לבן ועם עשו, שהרי בלבם להרע לך ולא יכולו לך, כי כמו שקרה לך עם לבן כן יקרה לך עם עשו ואלופיו:

ל

הגידה נא שמך, כי לכל אחד שם לפי הענין שהפקד עליו, וכן הוא אומר לכולם בשם יקרא (ישעיה מ') וכן מצאנו שם למלאכים והאיש גבריאל (דניאל ט'), כי אם מיכאל שרכם (שם י' כ"א) ולפי ששינה שמו שאלו יעקב מה שמו לדעת על איזה דבר הוא ממונה.

למה זה תשאל, אינך צריך לדעת שמי, וכן אמר המלאך למנוח, אבל מנוח לא היה יודע שהוא מלאך כששאלו שמו, ולא ידענו למה מעלימים שמם, ובב"ר למה זה תשאל לשמי, אין לנו שם קבוע שמשתנים שמותינו לפי מצות השליחות שאנו משתלחים בה, א"ר אמי בשם אבא יוסי, כתוב אחד אומר לכלם שמות יקרא וכתוב אחד אומר לכלם בשמות יקרא, מלמד שאין שם שנוי בכוכבים, בשם שהם נקראים עכשיו כן נקראים לאחר זמן, אבל למלאכים יש שנוי שם לא כשהוא נקרא עכשיו נקרא לאחר זמן, שנאמר למה זה תשאל לשמי והוא פלאי (שופטים י"ג) איני יודע באיזה שם מתחלף.

ויברך אותו שם, מלבד שקראו ישראל שהוא לענין כדכתיב כי שרית עם אלהים, עוד ברכו ברכה אחרת. ואמר שם, לפי שעתיד לברכו בבית אל:

לא

פנים אל פנים, לאחד מן הפירושים שפרשנו שלבש גשמות היה לו דבר זה חדוש, אחר שהבין שהוא מלאך וראהו בהקיץ ממש פנים אל פנים מה שלא ראה כן פעמים אחרות. כי ראיתי אלהים פנים אל פנים, תמה איך נצלה נפשו ממנו אחרי שראוהו ממש ומראה המלאך נורא מאד, לפינך אמר פנים אל פנים,

ואמר ותנצל נפשי מה שלא אמר כן במראות אחרות. ולפי שפירשנו שהכל היה במראה הנבואה אמר פנים אל פנים למה שהיתה המראה הזאת מבוארת לו עד שעשה בה מעשה עם המלאך במראה ונאבק עמו כאשר יעשה איש עם רעהו, לפיכך אמר פנים אל פנים, כמו שאמר בנבואת משה ודבר ה' אל משה פנים בפנים (שמות ל"ג) ואמר פנים בפנים דבר ה' עמכם (דברים ה' ד') לפי שהיתה המראה גדולה ומבוארת בקולות וברקים. ואמר גם כן ותנצל נפשי, כי זה פלא גדול שנאבקתי עם המלאך וניצל נפשי, ואע"פ שהיה במראה הנבואה הנה נשאר בו דבר כאילו היה ממש.

ולזכר הדבר לדורות קרא שם המקום פניאל, וכן היה שמו לדורות. ופניאל ביו"ד ופנואל בוי"ו אחד הוא כי אותיות אהו"י מתחלפות:

לב

ויזרח לו השמש, כמו ויאור להם בחברון (שמואל ב' ב'). ויש דרש, כי לו זרחה שנתרפא בה. א"ר ברכיה לא זרחה השמש אלא לרפאתו אבל לאחרים אורה אמר ר"ה כך יהיה השמש מרפא ביעקב אבינו ומלהבת בעשו ובאלופיו, מרפה ביעקב שנאמר וזרחה לכם יראי שמי, ומלהבת בעשו שנאמר כי הנה היום בא בוער כתנור (מלאכי ג׳:כ׳).

והוא צלע על יריכו, כאשר עבר את פנואל הרגיש יותר בכאב ומצא עצמו צולע:

לג

על כן לא יאכלו בני ישראל, בני יעקב אסרוהו על עצמן לכבוד אביהם שלקה בו והם צוו לבניהם (כמצות יהונדב בן רכב לבניו שלא ישתו יין), ונאסר להם ולבניהם ולבני בניהם עד עולם, וכתבו משה רבינו בתורה על פי ה', אבל לפירז"ל בסיני נצטוו וכתבה במקומו להודיע הטעם שנאסר בעבורו.

גיד הנשה, ארז"ל כי נקרא כן לפי שנשה ממקומו ועלה (ב"ר ע"ח) כלומר נפסק ונעלה על הכף שהוא דבק בו.

אשר על כף הירך, אינו אסור מן התורה אלא אשר על הכף בלבד אבל לא מה שלמעלה ממנו ושלמטה המנו, וכן גיד החיצון כולו אינו אסור אלא מדברי סופרים ונוהג בבהמה ובחיה ונוהג בשליל ונוהג בירך ימין ובירך של שמאל אע"פ שיעקב אבינו לא לקה אלא באחת שנאמר ויגע בכף ירכו. ומחלוקת בין רז"ל (שם) ר' יהודה אומר באחת מהן נגע ובאחת מהן נאסרו ר' יוסי אומר באחת מהן נגע ובשתיהן נאסרו והלכה כר' יוסי, וחלב הגיד נאסר מדברי סופרים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.