תולדות יצחק/בראשית/לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק בראשית לב

ד

וישלח יעקב מלאכים לפניו. היה ראוי שיאמר וישלח יעקב מלאכים אל עשו אחיו שידוע שהמלאכים ששלח לפניו שלחם ולא לאחוריו. והתשובה שהכתוב אמר והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו והמלאכים הם בשמים והיה ראוי שיאמר והנה מלאכי אלהים יורדים ועולים בו. והתשובה שהקב"ה שולח מלאכיו לשמור לצדיקים והיו מלוים ליעקב והולכים עמו וכשהיה בבאר שבע היו עמו מלאכים ממעלה גדולה וכשיצא מבאר שבע ליווהו גם כן אותם מלאכי עליון לפי שהיה עדיין בארץ ישראל אבל כשרצה לצאת מארץ ישראל עלו לשמים ומלאכי' אחרים שאינם מכל כך מעלה ירדו לילך עמו חוצה לארץ ואלו היו עמו כל זמן שהיה עם לבן ועליהם אמר ויאמר אלי מלאך האלהים בחלום יעקב ואומר הנני ויאמר שא נא עיניך וראה כל העתודים העולים על הצאן עקודים נקודים וברודים ועכשו שחוזר לארץ ישראל לבאר שבע חזרו המלאכים שילווהו קודם בארץ ישראל ללוותו בארץ ישראל וזהו שאמר ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלהים שהם המלאכים גדולי המעלה ועדיין לא הלכו מאתו המלאכים שילווהו חוצה לארץ ולזה אמר ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה פירוש ראובן שהיה אוהב לשמעון ורגיל עמו מאד ועבר זמן שלא ראהו בראותו אותו מיד מכיר אותו אבל אם לא היה רגיל עמו אינו מכירו עד אחר שעה ולפי שהמלאכים שהיו מלוים אותו בארץ ישראל והיו עמו תמיד באו עתה ללוותו בארץ ישראל לזה אמר ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה ואם לא יפורש כן לא היה צריך לומר כאשר ראם אלא ויפגעו בו מלאכי אלהים ויאמר יעקב מחנה אלהים זה ולזה אמר ויקרא שם המקום ההוא מחנים פי' שתי מחנות מלאכים מלאכים של חוצה לארץ ומלאכים של ארץ ישראל ועתה היה רוצה יעקב לשלוח מלאכי עליון לעשו מאי זה כת היה ראוי שישלח מאותם שבאו עתה מארץ ישראל ללוותו או מאותם שהיו לפניו חוצה לארץ ראוי שיהיו מאותם שהיו לפניו חוצה לארץ וזה שאמר וישלח יעקב מלאכים לפניו:

ה

עם לבן גרתי ואחר עד עתה המפרשים לא אמרו בו דבר המתיישב ונראה שאמר כן לפי שהוא חטא לעשו והיה ראוי שישאל מחילה אחר שנה או שנתים ולא יתאחר כ' שנה לזה אמר הטעם לזה שעם לבן גרתי לכן נתאחרתי לשאול בשלומך שמי שהוא שכיר אין ראוי שילך למקום אחר אלא שיהיה לעולם בשכירותו ואפילו אגרת אין ראוי שיכתוב כההוא מעשה דאבא חלקיה שחכמים נתנו לו שלום ולא החזיר להם שלום לפי שהיה שכיר יום ולא יבטל ממלאכתו במ' תעניות. או ירצה עם לבן גרתי והיה קלון לך שאכתוב לך אגרת בהיותי עובד לאחרים ולפי שכל אחי רש שנאוהו אמר ויהי לי שור וחמור. או הטעם שרצה להתחסד בעיני עשו לומר שהוא בעל מדות טובות מאד ושהברכות לא היו ברמאות אלא בתמימות ושהיה מתנחם ממה שעשה וראיה שעם לבן שהיה רמאי גרתי ואחר עד עתה כ' שנה ואיך איפשר שאני רמאי ושהתאחרתי זמן רב עם רשע ועוד כי בביתו היה לי שור וחמור ובודאי ראה בי טובות גדולות אחר שנתן כל כך בשכרי ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך. או ירצה שרצה להסיר ממנו שנאת הברכה והברכה נחלקה לג'. הא' הוה גביר לאחיך לזה אמר כה אמר עבדך יעקב. הב' יעבדוך עמים אני עבדתי לאחרים עם לבן גרתי. הג' ויתן לך האלהים מטל השמים ויהי לי שור וחמור שאינה לא מן השמים ולא מן הארץ:

ח

ויירא יעקב מאד שמא יהרג ויצר לו שמא יהרוג את אחרים ויאמר בהריגתו מאד אבל בהריגתו את אחרים לא אמר מאד בא להרגך השכם להרגו או ירצה ויירא יעקב מאד לפי שהיה סבה שחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד ויצר לו מצד הכבוד שכבד עשו לאביו. או ירצה ויירא יעקב שמא יהרג ויצר לו שאמר ודאי אחר שבא להרגני כבר מת אבי שנאמר יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי:

ט

והיה המחנה הנשאר לפליטה נראה לי שכוונת יעקב בהחלק המחנה שכשילחם עשו עם המחנה האחת ילאה בהלחמו עמהם ויהיה עיף ויגע ואז יבוא המחנה האחר של יעקב שאינם עייפים להציל למחנה הראשון שהוא עיף וזהו לפליטה וזה כדרך הלוחמים שמשימין אורב וכן המחנה הנשאר הוא אורב לפלט ולהציל למחנה שהוא מכה:

י

ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם כל המפרשים וגם בגמרא מקשים למה ירא יעקב אחר שהבטיח לו הקב"ה בבית אל ובחרן. ונראה לי שמה שיעקב נתירא הוא לפי שבבית אל הבטיח לו שתי הבטחות גדולות האחת שאמר לו שתי הטבות כמו שאמר ואתה אמרת היטב איטיב עמך. והב' ושמתי את זרעך כחול הים ואלו שתי הבטחות הם הנאמרות בבית אל כשברח מבאר שבע בברחו מעשו ועתה בחרן לא הבטיח לו אלא חצי ההבטחה האחת שמן הבנים לא הבטיח לו כלל ומן הבטחת עצמו לא הבטיח לו אלא החצי שאמר הטבה אחד לבד ולכן נתיירא מן הבנים מאד וגם מעצמו נתיירא שאינו בהבטחה גדולה כמו בראשונה. וחשב יעקב ודאי מה שעכשיו לא הבטיח לי ההבטחות כמו בראשונה אינו אלא לפי שההבטחות שהבטיח לי בבית אל כבר קיים אותם הקב"ה בשבמקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות ולכן עתה ירא אנכי ואיני ירא שיעקור את הכל רק קצתו אחר שההבטחה אינה כל כך גדולה כבראשונה וזהו שאמר ויאמר יעקב אלהי אבי אברהם ואלהי אבי יצחק ה' האומר אלי עתה כשיצאתי מחרן לשוב לארץ אבותי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיב' עמך הטבה אחת לבדה ולא שתי הטבות וגם לא הבטח' לי מן הבנים וזהו קטונתי פירוש הבטחות מועטות עתה. והטעם שלא הבטחת לי הבטחות בשלימות כמו בבית אל לפי שההבטחות שבבית אל כבר קיימת אותם בחסדים שעשית עמי כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות וזהו קטונתי כלומר נתקטנו הבטחותי עתה בחרן שלא היו שתי הבטחות כמו בבית אל אלא אחת וגם אותה היתה הבטחה קטנה שמשתי הבטחות של בית אל לא נשאר עתה אלא האחת מהן וגם אותה האחת חציה כשאמרת ואיטיבה עמך הרי שמאותם שתי הבטחות השארת חצי האחת וזהו קטונתי עתה מהבטחות כלומר הבטחה קטנה הבטחת לי ולא ב' הבטחות כראשונה לפי שכבר קיימת הבטחה אחת וחצי האחרת בשבמקלי עברתי את הירדן לכך אני צריך להתפלל הצילני נא מיד אחי כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני ולא לגמרי לא אב ולא כל האמהות רק אם אחת על בנים. ותדע למה אני ירא לפי שבבית אל הבטחת לי שתי הבטחות ועתה לא הבטחת לי אלא חצי הבטחה שבבית אל אמרת היטב איטיב עמך הרי אחת בשלימות. ועוד הבטחה בבית אל ושמתי את זרעך כחול הים ועתה לא אמרת לי כלל מן הזרע ולכן אני ירא ואני צריך תפלה ואין זה דרך רז"ל שאמר שמא יגרום החטא ולא כרש"י שאמר נתמעטו זכיותי ולא דרך הרמב"ן שאמר איני כדאי אלא קטונתי מהבטחות:

יא

קטונתי מכל החסדים כתב רש"י נתמעטו זכיותי על ידי חסדים ואמת שעשית עמי לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו. וכתב הרמב"ן ואינו נכון כי אמר אח"כ ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים ומה יועיל הבטחון ההוא אם גרם החטא אח"כ ועוד כי הזכיר יעקב שתי הבטחות שהבטיחו הקב"ה בבית אל ובחרן והזכיר תחלה מה שאמר לו בחרן ואמר ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך והוא מה שנאמר לו בצאתו מבית לבן שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך ואח"כ לא הטיב לו בכל החסדים ובכל האמת האלה שיתמעטו זכיותיו על ידיהם עכ"ל. ונוכל להשיב לקיים דברי רש"י שהקושיא הראשונה אינה צודקת שרש"י נשמר ממנה במה שפירש היטב איטיב עמך היטב בזכותך איטיב בזכות אבותיך וכוונתו לומר אני שואל הצלה בזכותי ואם לא יועיל מצד החטא אני שואל בזכות אבותי שהבטחתני בו שכן אמרת היטב איטיב עמך וא"כ אע"פ שזכותי לא יועיל זכות אבותי שהבטחתני בו יועיל והצילני בו. גם הקושיא השנית לא יצדק על רש"י בפי' שנפרש ברש"י ונבין לשונו בשנקשה שרש"י נכנס באחת ויצא באחרת אמר בראשונה נתמעטו זכיותי ואח"כ יצא בלכלוך שאמר משהבטחתני נתלכלכתי בחטא והול"ל שמא משהבטחתני נתמעטו זכיותי ועוד שבאמרו נתמעטו זכיותי נראה שלא היה בו חטא אלא שהיה חסר מזכיות ובאמרו נתלכלכתי בחטא נראה שלא די שלא נתמעטו זכיותיו אלא שהיה חוטא. והתשובה שכוונת רש"י שיעקב ידע שאע"פ שלא יהיו לו זכיות כל עוד שלא יחטא לא יענש ולז"א יעקב אני מאותה ההבטחה האחת שהיתה בבית אל נתמעטו זכיותי בחסדים עד שאם הייתי עושה עון אחד לבד אענש עליו שאם לא היית עושה לי חסדים אע"פ שהייתי עושה עון אחד הייתי מכופר בזכיות או אהיה נתלה עליו ולא אענש על העון אבל עכשיו נתמעטו זכיותי על ידי חסדים שעשית עמי מההבטחה הראשונה עד האחרונה באופן שאם עשיתי חטא קטן לבד אחר יציאתי מחרן ראוי שאענש לכך אני ירא שמא משהבטחתני עשיתי חטא ואין לי זכות לכפר אותו העון או לתלותו וזהו כוונת רש"י א"כ מאי קשיא לך מה היטיב לו אחר ההבטחה שאמר לו בחרן שוב לארצך ולמולדתך ואיטיב' עמך לשיאמר קטונתי אינה קושיא שרש"י כוונתו הוא שמההבטחה הראשונה שבבית אל נתמעטו זכיותיו בחסדים שעשה לו אחריה ומה שהיה ירא עכשיו הוא שאחר ההבטחה שבחרן נתלכלך בחטא לא שעשה לו חסדים אח"כ אלא שהר"מ מקשה שיעקב הזכיר שתי הבטחות והזכיר תחלה אותה של חרן ואמר ה' האומר אלי שוב לארצך ולמולדתך ואיטיבה עמך ועליה אמר קטונתי נתמעטו זכיותי ע"י חסדים ומאותה הבטחה של חרן לא הטיב לו זו אינה קושיא שאמת הוא שלא הטיב לו בחסדים אחריה אבל שמא נתלכלך בחטא אחריה וישוב הפסוקים כן ה' האומר אלי בחרן שוב לארצך ואיטיבה עמך ואני ירא אחר אותה הבטחה נתלכלכתי בחטא וזאת היראה היא לפי שאחר ההבטחה הראשונה שבבית אל קטונתי שנתמעטו זכיותי מאז ועד עתה שאם לא יתמעטו זכיותי ע"י חסדים לא הייתי ירא מהחטא אם עשיתי אחר הבטחת חרן. וא"ת הנה אמר קטונתי סמוך לאיטיבה עמך שנראה שאחר ואיטיבה נתמעטו זכיותיו אינה קושיא שהרי לכלוך החטא אינו בפסוק אלא בכח שמאחר שנתיירא אינו אלא לפי שנתלכלך אחר שהובטח ואנו רואים שנתיירא ומאחר שהוא בכח ישים אותו רש"י בכל מקום שירצה ולמה נשים הלכלוך אחר פסוק קטונתי ולא נשימנו קודם פסוק קטונתי שאחר שהוא בכח יוכל לבוא בסמוך עם ואיטיבה עמך ואמר אמת שאמרת ואיטיבה עמך בחרן ולא עשית עמי חסדים אחר אותה ההבטחה אבל שמא חטאתי אחריה ומצד אחר אחר ההבטחה הא' שבבית אל קטונתי שנתמעטו זכיותי ולכן אני ירא אבל אפילו שלא יועיל לי הבטחת ואיטיבה עמך שבחרן שמא חטאתי אחריה אבל אתה אמרת בהבטחה שבבית אל היטב איטיב היטב בזכותך איטיב בזכות אבותיך אע"פ שלא יועיל הבטחתי של היטב מצד החטא אבל הבטחת איטיב שהיא בזכות אבותי יועיל לעולם אפילו נתלכלכתי ובזה צדקו דברי רש"י ואין עליו קושיא כלל ועוד שהרמב"ן עצמו אמר זה לשונו והיה מתיירא אולי אפילו משיצא מלבן חטא בבאו בברית עם לבן עובד ע"ז או בדבר אחר ושגיאות מי יבין. ועוד קשיא לי על מה שאמר הרמב"ן והנה אחרי כן לא הטיב לו בכל החסדים ובכל האמת האלה שיתמעטו זכיותיו על ידיהם והנה עשה לו חסדים שהמקיים הדבר יש לו חן וחסד כמי שעשאו וכן ארז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית לפי שהקב"ה בראו וזה מקיימו. וכן בנדון שלפנינו הקב"ה הטיב לו בחסדים מהבטחה הראשונה עד ההבטחה האחרונה והיה איפשר אחרי צאתו מחרן שיאבד כל נכסיו אחר שאמר לו ואיטיבה עמך ולא אבד אותם והרי עשה לו חסדים שלא אבד אותם וכל שכן שלבן יצא לגזול ממנו בנותיו וכל נכסיו כמו שאמרו ולבן בקש לעקור את הכל ויעקב אמר ללבן עצמו כי יראתי כי אמרתי פן תגזול את בנותיך מעמי וכ"ש הצאן כמו שאמר והצאן צאני שחשבם שהיו שלו. ועוד הרבה חסד עשה עמו שדבר הקב"ה או מלאכו ללבן הרשע כדי לעשות טובה ליעקב כמו שאמר ויבא אלהים אל לבן הארמי בחלום הלילה ויאמר לו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע ואמר יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמש אמר אלי וגו' שודאי כוונתו היתה לגזול בנותיו וכל נכסיו ואולי גם בגופו רצה להזיקו:

יד

ויקח מן הבא בידו י"א עופות דורסים ובלעז אסטורי"ש שמביאים ביד וירצה מן הבא בידו של עשו שהיה יודע ציד מזה עצמו נתן לו ועזים מאתים. או יאמר מן העדר הבא בידו שאדון העדרים נותן כל העדרים לעבדיו לכל אחד עדר אחד והעדר הנבחר רועה הוא עצמו לז"א מן העדר הבא בידו מנחה. ובזה הענין יש ספקות:
הספק הא' למה לא דבר הקב"ה עם עשו בחלום כמו שדבר עם אבימלך ולבן ויאמר לו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע ולא יהיה לו צורך לדורון ולא למלחמה ולא לתפלה. ועוד שהקב"ה חס על ממונם של ישראל ואיך לא חס על ממונו של יעקב שהרויח אותו בטורח גדול הייתי ביום אכלני חורב וגו' ולא הצילו מעשו בלא שיתן מנחה:
הספק הב' כמו שאנו אומרים בבכורים ארמי אובד אבי שלבן בקש לעקור את הכל למה אין אנו אומרים עשו בקש לעקור את הכל. התשובה לראשונה שהמלאך דבר לאבימלך שהיה צדיק ולא רצה לדבר לעשו שהיה רשע ועשו יותר רשע מלבן ועוד שכפי רשעתו ושנאתו עם יעקב לא יועיל ואף על זה יש להקשות היה ראוי שינגע אותו נגעים כמו לפרעה אם לא רצה לדבר עמו בעבור רשעותו ולהשיב לשתי אלו הספקות נקשה עוד ספקות:
הספק הג' כשלא היה צריך למלאכים באו לבקרו וללוותו ובשעת הצורך ברחו ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו וגם כשאמרו וגם הולך לקראתך ות' איש עמו ויירא יעקב מאד ויצר לו אז היה השעה שיפגעו בו מלאכי אלהים ויאמר מחנה אלהים זה:
הספק הד' מדוע לא התפלל יעקב שיצילהו מלבן כמו שהתפלל שיצילהו מעשו אחר שלבן בקש לעקור את הכל:
הספק הה' מדוע לא הבטיח הקב"ה לאברהם וליצחק בדרך אשר הם הולכים שיצילם מיד הרשעים שייראו מהם שיהרגום ויאנסו נשותיהם באברהם והרגו אותי ואותך יחיו אמרי נא אחותי את למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך ועם אבימלך כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי. וביצחק כי ירא לאמר אשתי פן יהרגוני אנשי המקום על רבקה כי טובת מראה היא כי אמרתי פן אמות עליה וכמו שהבטיח ליעקב למה לא הבטיח לאברהם ויצחק:
הספק הו' בהבטחות שהבטיח הקב"ה ליצחק לעולם אמר בהם לזכות אברהם שאמר בו והתברכו בזרעך כל גויי הארץ עקב אשר שמע אברהם בקולי ויאמר אנכי אלהי אברהם אביך אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרבתי את זרעך בעבור אברהם עבדי ובהבטחות שהבטיח ליעקב לא אמר בהם בעבור אברהם ויצחק:
התשובה הכוללת לכל אלו הספקות לפי דעתי היא שכל מה שאירע לאבות סימן לבנים וכל ענייני אברהם סימן לגלות מצרים וכל ענייני יצחק סימן לגלות בבל וכל ענייני יעקב סימן לגלותינו זה וכמו שפירשו המפרשים והנה גלותינו זה הוא הרע והמר והארוך מכולם ובזה יתיישבו כל הספקות בהקדמה אחרת שהקב"ה לעולם רצה שיהיה לישראל קטיגור להחזירם למוטב והאויב הגדול והתמידי מיום שנתעברה רבקה עד זמן המשיח הוא עשו שנאמר ויתרוצצו הבנים בקרבה. ובזה הותרה הספק הא' למה לא דיבר הקב"ה עם עשו בחלום ויאמר לו השמר לך מדבר עם יעקב כמו שעשה ללבן אדרבה לא נולד עשו אלא לדבר משפטים ליעקב ולעשות לו רעות וכל יוצאי ירכו. וגם הותר הספק הב' למה לא אמר עשו אובד אבי לפי שמ"ש ארמי אובד אבי ר"ל שארמי בקש להרוג אבי יעקב והקב"ה הצילנו מידו ואיך יאמר עשו בקש להרוג ליעקב בקש ויבקש עד המשיח ועתה היא ההתחלה. וגם הותר הספק הג' כשלא היה צריך למלאכים באו ללוותו ובעת הצורך הלכו מאתו הטעם שישראל מעשיהם יקריבום לש"י או ירחיקום לא המלאכים שבמעשים טובים ינצחו לעשו ולכל המקטריגים. וגם בזה הותר הספק הד' מדוע לא התפלל יעקב שיצילהו מלבן כמו מעשו הטעם שעשו הוא האויב הגדול התמידי לכל ישראל עד המשיח ולכן צריך תפלה אבל לבן לא היה אויב אלא לשעתו ואין צריך תפלה שעיקר תפלת יעקב על ענין עשו היתה לבניו ולכל ישראל העתידים לצאת ממנו. וגם בזה הותר הספק הה' מדוע לא הבטיח לאברהם ויצחק בשעת הסכנה בעבור שעיקר ההבטחות לאבות אינו בשביל עצמם אלא בעבור ישראל העתידים וגלות מצרים וגלות בבל שאברהם ויצחק סימן להם אינם כלום בערך גלות אדום הארוך וא"כ ליעקב שהוא סי' לגלות אדום צריך הבטחות לא לאברהם ויצחק. וגם בזה הותר הספק הו' למה בהבטחת יצחק אמר בעבור אברהם ולא אמר ביעקב בעבור אברהם ויצחק עבדי שישראל בגלות הארוך הזה גלות אדום צריך זכיות גדולות ומעשים טובים ותשובה להיותם בארץ לא להם ולא זכיות האבות כפי אורך הגלות המר הזה הנה כל הו' ספקות הותרו בתשובה אחת. ויתכן להתיר הספק הג' מדוע ברחו המלאכים לעת הצורך לפי שרצה הקב"ה להראותו גדולת הצדיקים שצדיק אחד ינצח למלאך ושגדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת ואם מלאכים יסייעו ליעקב איך יאמר לו שרית עם אלהים. עוד יש ספק מה צורך למלחמת המלאך עם יעקב. התשובה לפי שיעקב גנב ברכה ובכורה ולכן צריך שיריב יעקב עם עשו לראות מי נוצח והדין עם מי בטענות שיש לזה עם זה ועשו א"א לטעון לפי שאין לו טענות שמי שאין לו מעשים אין לו טענה לכן נשים טוען בעדו והוא מלאך שרו של עשו אבל יעקב אינו צריך טוען ולא מלאך שמרע"ה לא רצה מלאך לכן צריך שיריב מלאך עם יעקב ונמצא שבאחד מהם נצח יעקב למלאך ובאחרת נצח המלאך ליעקב בענין הברכה נצח יעקב לפי שהברכה ניתן לאיש כפי שלימותו ומעשיו ולא היו מעשים לעשו ולכן ויברך אותו שם על כרחו הודה על הברכות אבל הבכורה אינה אלא טבעית למי שנולד ראשון ובזה נצח המלאך ליעקב ולכן ותקע כף ירך יעקב פי' שידו אוחזת בעקב עשו שמורה שעשו יצא ראשונה כיון שיד יעקב אוחזת בעקב עשו ולז"א ותקע כף ירך יעקב לפי שיד וכף יעקב היה אוחזת בעקב וירך עשו לכן נצחו ונשאר צולע על ירכו ועכ"ז עשה יעקב הרבה להנצל מזה שאמר הבכורה ברצונו מכרה מהו האונאה שיש בזה שמכרה בנזיד עדשים אני רוצה לפורעה ולכן שלח מנחה גדולה להסיר האונאה ועכ"ז לפי שעדיין לא נתנה נצחו המלאך:

לב

ויזרח לו השמש פירוש הרבה מלחמות נצחו הנוצחים לסבת שבאור היום היו במערב הכת האחרת ויזרח השמש נגד עיניהם ולא ראו איש את אחיו ולפי שיעקב התקין עצמו למלחמה ויחץ את העם אשר אתו לשני מחנות כדי שלא יחשוב יעקב שהשתדלותו הצילו לכן זרח השמש נגד עיניו שיראה שכל השתדלותו אינו כלום לולי ה' שהיה לו וזהו טעם לו שהזריח לו שהשמש כשזורח לכל העולם זורח:

והוא צולע על ירכו פי' חשב יעקב שמקרירות המים ומקרירות הלילה היה צולע ולא מצד שנגע בכף ירכו וכשזרח השמש ששמש מרפא בכנפיה וראה שלא הועיל אז ראה שהוא צולע ודאי ואם לא יפורש כן למה אמר ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צולע שנראה שקודם שזרח השמש לא היה צולע ורמז לו המלאך בשעשאו צולע שלא יהיה יכול עם עשו אלא בהשתחויות שכן דרך הצולע שנראה שבכל פסיעה שהולך משתחוה ולזה וישתחו ארצה ז' פעמים עד גשתו עד אחיו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.