מראי מקומות/בראשית/לב
פסוק ה[עריכה]
כה תאמרון[עריכה]
בסוטה (לח.), כל מקום שנאמר 'כה' אינו אלא בלשון הקודש. וצ"ב מדוע הוצרך להזהירם לדבר עם עשו בלשון הקודש. וביאר החתם סופר עפ"מ שדרשו חז"ל (הו"ד ברש"י) עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי, ואם כן שפיר הוזקק להזהירם שיאמרו 'גרתי' בלשון הקודש לרמוז על דבר זה, מה שאי אפשר אם יאמרו בלשון אחר.
לאדוני לעשו[עריכה]
הטעם שקראו אדוני שלא בפניו - עי' נועם אלימלך, ועי' גרי"ז עה"ת.
פסוק יד[עריכה]
ויקח מן הבא בידו מנחה לעשו[עריכה]
מפני מה לא נתן לו עבדים.
המשך חכמה מבאר על פי דברי התוספתא (ע"ז פ"ד ה"א) שאסור למכור עבד לגוי שמא יצא לעבודה זרה, ואין רשות לרבו עליו לענין זה לעשותו גוי.
ביאור 'מן הבא בידו'.
רש"י פירש בידו - ברשותו.
המשך חכמה מבאר שידו הוא לשון רשות (כמבואר בב"מ נ:), ובא הפסוק ליתן טעם שלא נתן לו עבדים לפי שיש לחוש שמא יצא לעבודה זרה ואין רשות לרבו עליו לענין זה.
בשם מדרש אגדה פירש רש"י אבנים טובות ומרגליות שאדם צר בצרור ונושאם בידו.
עוד הביא רש"י שנטל מעשר ומן הבא בידו מן החולין לקח מנחה.
מעשר בהמה.
רש"י הביא דבר אחר שעישר בהמותיו ולקח מהחולין. אך בילקוט מבואר ששלח לו את המעשר ואף שהוא קדוש לפי שהחניף לרשע.
המשך חכמה מבאר שנחלקו אם מעשר בהמה בחוץ לארץ קרב, שהתוספתא היא בדעת ר"ע שאינו קרב וירעה עד שיסתאב וכיון שחייש לתקלה (כמבואר ריש פרק מעשר בהמה) לכן נתנן לעשו, אבל המשנה סברה שאם באו תמימים יקריבו ולכן פירש"י שלקח מהחולין ואת המעשר הקריב במזבח כשבא לשכם.
פסוק טו[עריכה]
רחלים מאתים ואילים עשרים[עריכה]
מדוע דווקא בגיל זה.
המשך חכמה מבאר שעיקר מלאכת רועי הצאן להגדיל העדר ושהיו הוולדות טובים ורכי הצמר. וכן שלח לו דווקא רחלים ואילים לפי שכבשה בת שנתה אינה יולדת (כמבואר בבכורות ריש פרק ד) ורחלים בנות שני שנים כמבואר במנחות (צא:) וכן פרים ופרות הם בני שלש שנים שפחות מכך אינם יולדים.
פסוק טז[עריכה]
פרות ארבעים ופרים עשרה[עריכה]
מדוע דווקא בגיל זה.
עי' פסוק קודם דברי המשך חכמה בזה.