רד"ק/בראשית/לג

רד"ק ‏ בראשית לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויחץ, על לאה ועל רחל וגו', חלקם על האמהות, כי כל אחת חסה יותר על בניה, ואם תוכל תצילם ואם לא, תבכה ותבקש רחמים עליהם:

ב

וישם, אחרון אחרון חביב אולי ינוח כעסו בהריגת הראשונים ויניח האחרונים:

ג

והוא עבר לפניהם, כרחם אב על בנים, ויגע בו ולא יגע בהם ויניח הבנים או ילחם עליהם הוא ועבדיו אם לא יקבל פיוסו.

שבע פעמים, בב"ר (ע"ח) על שם שבע יפול צדיק וקם (משלי כ"ד):

ד

וירץ, כשראה שנכנע כל כך לפניו כיפר לו כל מה שעשה לו ונתמלא עליו רחמים.

וישקהו, נקוד עליו, בב"ר (שם) אמר ר"ש בן אלעזר בכל מקום שאתה מוצא כתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב, נקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה. כאן לא הכתב רבה ולא הנקודה רבה, מלמד שנשקו בכל לבו. א"ר ינאי א"כ למה נקד עליו, אלא מלמד שלא בקש לנשקו אלא לנשכו ונעשה צוארו של יעקב של שיש ושניו של עשו של שעוה, זה בכה על צוארו וזה בכה על שניו:

ה

מי אלה לך, אלה הנשים והילדים אשר אני רואה אתך ועמך מי הם, והוא ענה לו על הילדים ומעצמו ידע כי הנשים אמותיהם:

ז

יוסף ורחל, הקדים יוסף לרחל כי מרוב חמלתה עליו היתה מוליכה אותו לפניה בין ידיה; ויש דרש (ב"ר ע"ח) כי יוסף קדם והלך לפני אמו לפי שהיתה יפת תואר וכסה אותה בקומתו, שהיה גבה קומה, שלא יראנה אותו רשע ויתן עינו עליה. הה"ד "בן פורת יוסף בן פרת עלי עין":

ח

מי לך, למי, כלומר למי אתה שולח כל המחנה אשר לך ולמי אתה שולח כל הצאן והבקר הזה.

למצא חן בעיני אדני, שלחתיו אם אמצא חן בעיניך שתקבלנו:

ט

יש לי רב, אינני צריך למנחתך כי יש לי רב. ובב"ר (שם) יהי לך אשר לך א"ר אלעזר אין קיום הגט אלא בחותמיו, שלא תאמר אילולי שרמה אבינו יעקב את אביו לא נטל את הברכות, בא עשו וחתמו ואמר, אחי יהי לך אשר לך:

י

כי על כן ראיתי פניך, על כן ראוי לך לקבלה כי בלב טוב אני נותנה לך, כי כשראיתי פניך יישר בעיני כמו פני המלאך שראיתי, וזכר לו ראיית פני המלאך כדי שירא ממנו לעשות לו רע כמו שאמר לבן, כי יודע היה עשו כי יעקב היה צדיק ותמים, כמו שהיה יושב אהלים מנעריו, והאמין בו שהמלאך נראה לו. ודמיון ראיית פני אדם לראיית פני המלאך הוא על דרך הפלגה, כמו ואדני חכם כמלאך אלהים לדעת כל אשר בארץ (שמואל ב' י"ד).

ותרצני, היתה לרצון לי, או פירש אחר שרצית בי:

יא

קח נא את ברכתי, מנחתי, כמו קח נא ברכה מאת עבדיך (מלכים ב' ה' ט"ו).

אשר הבאת לך, על ידי העבדים ההולכים אחרי העדרים. וכי יש לי כל, כל עשר וכבוד.

ויפצר בו, הרבה לו תחנונים עד שקבלו.

יב

נסעה, אפשר שהוא צווי, אמר עשו נסעה אתה תחלה לפי שיש לך מקנה רב וילדים ונלכה ביחד:

ואלכה לנגדך, ואע"פ שפעמים אלך לפניך לא ארחק ממך אלא לנגדך בקרוב אליך; או יהיה נו"ן נסעה איתן הנון למדבר, כלומר אני ואתה נלכה:

יג

עלות עלי, הצאן והבקר שהם עלות, כלומר שהם מניקות ובניהם הם עולי ימים.

עלי, לנהלם לאטם.

ודפקום, ואם דפקום, וכן ונתן ה' לכם לחם צר (ישעיה ל') ואם נתן, כלומר אם ידפקום הרועים יום אחד שיצטרכו למהרם בעבורך שלא תתאחר בדרכך ימותו כל הצאן.

ומתו, הוי"ו כוי"ו נרדם ורכב וסוס (תהלים ע"ז) והדומים להם:

יד

לרגל המלאכה, המקנה נקרא מלאכה לפי שבו עבודת האדם ועסקו, וכן וכל המלאכה נמבזה ונמס (שמואל א' ט"ו ט'). אל אדני שעירה, כי שם היה שוכן אבל לא עם ביתו, כמו שכתבנו בתחלת הפרשה. ואע"פ שלא הלך שם אמר לו כן להתפייס דעתו. ובב"ר (ע"ט) לפי שקראו שמנה פעמים אדני נענש ונמלכו באדום שמנה מלכים לפני מלך מלך בבני ישראל:

טו

למה זה אמצא חן, לעשות כל הכבוד הזה, וכן, מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני (רות ב' י'):

יז

ויבן לו בית, מלמד שימות הגשמים היו. ובב"ר (שם) כמה יעקב אבינו עשה בסכות ר' אבא בר כהנא אמר שמנה עשר חדש, סכות ובית וסכת:

יח

ויבא יעקב שלם, שלא חסר דבר מכל אשר לו עם עשו ולא הרע לו אדם בכל הדרך אשר יצא מפדן ארם עד בואו לשכם ושם הרעו לו בדבר בתו, לפיכך אמר כן בבא לשכם ולא אמר כן בבאו לסכות. ובב"ר שלם בגופו שנתרפא ושלם בממונו.

את פני העיר, לפני, וכן את פני מבין חכמה (משלי י"ז כ"ד) אולי היתה העיר קטנה, והוא במקנה רב ועבדים ושפחות ולא רצה להכביד על בני העיר ונטה אהלו מחוץ לעיר באותה חלקה שקנה. ובדרז"ל (ב"ר ע"ט) ויחן את פני העיר נכנס עם דמדומי חמה וקבע תחומין מבעוד יום, הד"א שיעקב אבינו שמר את השבת קודם שתנתן:

יט

ויקן מיד בני חמור, ולא מחמור, כי אולי שלהם היתה ולא לאביהם.

אבי שכם, כי היה נכבד ומפורסם לפינך יחס אביו אליו.

במאה קשיטה, מעות כסף, ובדרז"ל א"ר עקיבה כשהלכתי לערביא שמעתי שהיו קוראים למעה קשיטה (ר"ה כ"ו) ודעת אונקלס כבשות שתרגם חורפן ותרגם גם כן כבשות הצאן (כ"א) חרפן דעאן:

כ

ויצב, באמרו ויצב ולא אמר ויבן, נראה כי לא היתה אלא אבן אחת, הציבה והעלה עליה קרבן.

ויקרא לו אל אלהי ישראל, קרא למזבח כן להיות לזכרון לאשר הצילהו האל בדרך ושלח לו מלאך, ושנה שמו ישראל, ר"ל ששר עם אל, ולפיכך שם המזבח כן. וכן קרא משה רבינו למזבח אשר בנה, ה' נסי (שמות ח') לזכרון הנס שעשה להם ה':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.