אלשיך/בראשית/לב

אלשיך בראשית לב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וישכם לבן כו'. אחר שוישב לבן שנפרד מיעקב ויעקב הלך לדרכו ויפגעו לו כו' כי הפרד הרשע מהצדיק משרה שכינה ופמליא שלו אצלו על דרך האמור באומרו אחרי הפרד לוט כו'. ושאר הכותבים יתבארו בסמוך בפרשת וישלח בסייעתא דשמיא:

ד

וישלח יעקב כו'. ראוי לשית לב על הסברא היותר מתקבלת. על פי ההכרחיות הידועים שהיו מלאכים ממש. (א) למה בחר בהם מבאנשים. (ב) כי הלא הדבר קשה להשתמש לצרכו ממשרתי עליון. (ג) אומרו לפניו כי מי לא ידע שלא היו לאחוריו. והוא הודעה לבלי צורך ויש אומרו שהוא כי שלח מאשר היו לפניו הם המלאכים ואם כן מהראוי יאמר מלפניו. (ד) אומרו אל עשו אחיו מי לא ידע כי הוא אחיו. (ה) סיומו המקומות ארצה שער שדה אדום. (ו) אומרו ויצו אותם לאמר. כי אחרי אומרו באר היטב כה תאמרו כו' כה אמר כו'. למה מקדים מלת לאמר וגם היה די יאמר כה אמר עבדך כו'. ולשתוק מכה תאמרון כו'. (ז) מה ענין אומרו עם לבן גרתי כי לא נעלם ממנו. (ח) אומר ואחר עד עתה וכן אומרו ויהי לי שור כו'. (ט) איך היה זה למצוא חן בעיניו. ונהפוך הוא כי הלא יקנא ויאמר כי גנוב הוא אתו. (י) אומרו וישובו כו'. כי אומרו אל יעקב הוא מיותר. (יא) אומרו באנו כו' והיל"ל הלכנו. ובמקום אומרו וגם הולך היל"ל וגם בא. (יב) אומרו אל אחיך אל עשו מי לא ידע כי עשו הוא. וגם הל"ל אל אחיך עשו. ומלת גם מה בא לרבות. (יג) ראוי להעיר קושיא על יעקב. מה ראה על ככה כי חרד את כל החרדה הזאת ואנה עזב כל הבטחותיו יתברך שהבטיחו והנה אנכי עמך כו' כי לא מרו לו כו'. וגם קושיא אל המלאכים אשר שלחם ולא אעזאבך למה זה חשלח מלאכים ומנחה אל תירא יעקב כי האלהים עמך ולא לחנם שלחנו לשומרך. וגם קושיא לאלהינו שלא גלה את אזנו אפי' אחר התפללו הצילני נא כו'. והנה לבא אל הענין נשית לב אל אומרו בסוף פרשה הקודמת ויעקב הלך לדרכו. (א) מה ענין אומרו לדרכו. (ב) אומרו ויפגעו בו כי לא יצדק בם לשון פגיעה כי לא בדרך נכחו היו באים כי אם יורדים שם מן השמים. והיל"ל וירא מלאכי אלהים. או וישא עיניו וירא והנה מלאכי אלהים. (ג) מה חידש באומרו מחנה אלהים זה. (ד) שהיל"ל מחנה מלאכים. (ה) למה קרא למקום ההוא מחנים:

אמנם הן אמת כי ברכות אביו מה' היו לו ליעקב כמפורש בספר הזוהר באר הטיב. אך יעקב לא אץ מהיות נדון בקרבו אולי גניבות היו עמו והיה צריך לרצות את בעל דינו. אך לא כן הוא יתברך עמו. כי אם נתונים המה לו מאתו יתברך. כי מה' יצא הדבר והוצרך להיות דרך ערמה כמפורש בספר הזוהר (וישלח דף קמ"ו) מקביל אל ענין אדם וחוה עם הנחש והנה בבא יעקב אל הארץ כיבדו יתברך כבוד גדול ע"י מלאכיו. מה שלא נעשה לו בצאתו מהר המוריה ללכת חרנה. והוא כי שם מלאכי אלהים עולים ויורדים בו מלאכים שלוותו בארץ עלו ומלאכים אחרים יורדים ללותו בחוצה לארץ. אך עתה בשובו זולת מחנה מלאכי חוצה לארץ הבאים אתו יצאו להקביל פניו מלאכי ארץ ישראל טרם יסתלקו הבאים עמו. באופן שהיה כבוד כפול שמלאכי ארץ ישראל יצאו ח"ל לכבודו. שנית שטרם הסתלק מחנה חוצה לארץ באו מחנה ארץ ישראל והיה שם לשני מחנות יחד. ולשמא תאמר למה נתוסף לו עתה הכבוד הזה. האחד שטרם עלות אשר אתו באו של ארץ ישראל. ב' כי אשר מתחלה לא רצו לצאת ח"ל עתה יצאו למענו לז"א ויעקב הלך לדרכו. לומר כי בהיותו בהר המוריה לא היה הולך לדרכו המתייחס לו הוא לארץ ישראל רק לח"ל. הפך שרשו אך עתה הלך לדרכו אל הקדושה על כן ויפגעו בו מלאכי אלהים וזה אומרו לשון פגיעה שלא ירדו מהשמים ההוא כי מלאכי ארץ ישראל המה. ואין יורדים רק בהר המוריה הוא שער השמים ולא באויר חוץ לארץ. אך ודאי בארץ ישראל ירדו ומשם באו נגד יעקב ויפגעו בו כאיש הבא לקראת חבירו להקביל פניו והוא הכיר זה ויאמר כאשר ראה. אין זה מחנה מלאכים כאשר היו מחנה אשר אתי רק מחנה אלהים הם מחנה המרכבה המיוחדים לאלהים אשר הם הפנימים הם מלאכי ארץ ישראל בעצם והוא כמתמיה איך יצאו ח"ל טרם יעבור מעבר יבוק. עוד תמה תמיהה שנית איך לא עלו תחלה אשר לווהו חוצה לארץ. וירדו אח"כ של ארץ ישראל ע"כ ויקרא למקום ההוא מחנים. לומר כי המקום ההוא זכה לשני מחנות יחד מה שאין כן הר המוריה. כ"א מחנה אחד עולים ואח"כ יורדים אחרים. או יהיה כי אם היה בלבד על ביאתו לארץ. אחר בא השני היה להם להסתלק מיד. על כן אמר בלבו כי אין זה כי אם שה' חפץ. אפייס את עשו על הברכות שנטלתי ממנו. והניח מלאכי ח"ל שאשלחם אליו לשכח חמתו. על כן וישלח יעקב מלאכים. כלו' של חוצה לארץ הנקראים מלאכים סתם ולא מלאכי אלהים וטעם אל היותם מלאכים ולא אנשים כיוון באומרו לפניו כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד.

או יאמר ויאמר יעקב כאשר ראם מרחוק. הנה מלאכי אלהים הוא זה שלפני שהם מלאכי חוצה לארץ שעמי גם הוא. ולמה באו אלו האחרים. אך הוא כי זה המקום בו מחנים ואין זה כי אם שאשלח מהם כמדובר או יאמר ויאמר יעקב כו' בשום לב אל מאמר יעקב למעלה אם יהיה אלהים עמדי כי הוא נאמר לו הנה אנכי עמך ואיך אמר כמסתפק אם יהיה אלהים עמדי אך הנה השם המבטיחו אז היה שם הרחמים באומרי והנה ה' נצב עליו כו' אני ה' אלהי אברהם כו'. והוא אמר הנה אנכי עמך ושמרתיך כו'. שהוא על פי מדת הרחמים. והנה לפעמים מדת הדין מקטרג. ואשר מי שאף מדת הדין תטיב לו על כן אמר אם יהיה אלהים. הוא מדת הדין עמדי ושמרני כו'. ועתה בבואו גם שראה הכבוד הגדול הזה. שבאו מלאכי אלהים להקביל פניו אמר כאשר ראם עדיין איני בטוח מפחד עשו. פן אני חייב לו. כי הלא מלאכי אלהים הוא מדת הדין זה. ואולי על פי מדת הדין איני בטוח. כי אינן מלאכי רחמים כנודע מספר הזוהר. כי יש כיתות מיוחדים אל מדת ה'. והנה ראה לעומת זה כבוד גדול. כי המקום הזה הוא מחנים. כי לא נסעו מזה המחנה הא'. על כן הי' בספק אם הסכים הוא ית' עמו בברכות. אם לא על כן וישלח מלאכים. והנה כתבנו כי באומרו סתם מלאכים. ואינו אומר מלאכי אלהים. הם של חוצה לארץ:

ועתה חל עליו חובת ביאור למה שלח מלאכים ולא אנשים וגם היות של חוצה לארץ ונתן ד' או ה' טעמים. והוא כי בא להכין עצמו לפיוס ולמלחמה ולתפלה ודורון. וראה כי היתה עת רצון כי היו לפניו ב' מחנו' מלאכים וטוב לבקש רחמים ולהכין עצמו לכל בעת ההיא. וגם היה נחוץ לעבור מעבר יבק לארץ ישראל. לבל עכב שם מלאכי א"י הרבה. כי על כן ניחוץ לקום בלילה לעבור המעבר ההוא. ויעבר את כל אשר לו באישון לילה ואפילה. ולא המתין עד הבקר כאשר יבא ביאורו בס"ד. על כן אמר בלבו אין זה צריך בשש ואם אשלחה אנשים לפני. מהלך יומים ושלש יתאחר הדבר על כן צריך יהיו מלאכים. כי מלאך אחד שלישו של עולם דכתיב וגוייתו כתרשיש תרי שש באופי שבפסיעה אחת הנה אצל עשו. וזה אומרו תדע למה וישלח מלאכים למען עודם לפניו הם אל עשו בלי איחור:

עוד טעם שני והוא אל עשו אחיו כי ב' בחינות לו. א' היותו עשו כי רשע הוא ועברתו שמרה נצח. בחינה שניה כי הוא אחיו ומפאת האחוה אפשר שב אפו ממנו. כמאמר רבקה עד שוב אף אחיך ממך כו'. באופן צריך מלאכים יבחינו אשר בלבו אם טוב ואם רע. מה שאין כן לבשר ודם כי יוכל לחפות ולכסות שנאה ולא יבחינו:

ועוד טעם שלישי והיא ארצה שעיר כו' והוא כי בביתו לא ישכנו רגליו פעם בחוץ בשדה אדום פעם בשעיר. ולא יכוונו האנשים המקום אשר הוא שם ויצטרכו ללכת אנה ואנה על כן הוצרך מלאכים שלא יחטיאו עוד רביעית כיון באומרו השמות והוא כי הנה היו לפניו שמות עלי אדמות. מזכרת שטמותיו על יעקב בל ישכחו ממנו כי עירו שעיר. ובה יזכור משטמת הברכות אשר היו על יד היות ידיו כידי עשו אחיו שעירות. ומשטמת הבכורה שהיא ע"י האדום האדום שיזכור ע"י שדה אדום. באופן שאם היו אנשים מסתכנים. פן תעלה חמתו באפו כי מזכרת תמיד לפניו בל יתקרר דעתו ויהרגם. וע"פ דרכו רמז טעם אל היות מלאכי חוצה לארץ באומרו ארצה שעיר שדה אדום שהוא חוצה לארץ ואין לשלוח שם של א"י:

עוד טעם חמישי כיון באומרו ויצו אותם לאמר. והוא כי הנה יעקב היה חושש פן עליו חיוב הברכות ובקש לפייס בעליהן. אך הוא ית' הקפיד על יעקב על הכנעו לפני עשו. כאמרם ז"ל על פסוק ואת למדת אותם עליך אלופים לראש כאשר הפליגו בזה במדרש באומרם שהוא הקיץ את הישן:

והנה כתבנו כי גם יעקב הי' כמסתפק אומר בלבו לו חפץ ה' להניחני ביד עשו למה הראני את כל זאת ב' מתנות מלאכיו ית'. והנה המלאכים המה ידעו כי לא הי' פחד אך הוא למען יגלו הענין שלח אותם והרא' להם מורא ופחד באמו' להם כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב לראות אולי יענו ויאמרו אליו החנם שלחנו ה' עליך אם לא לשמרך מעשו ודומה לו ולמה תירא ממנו ובזה ייטב לבו. ואם נהפוך הוא ג"כ יגלו אזנו. וז"א ויצו אותם לאמר כלומר מה שויצו אותם ולא לאנשים. הלא היא לאמר כדי לאמר הם לו. כי יאמרו לו הענין ויגלו הדבר. משא"כ אם היה משלח אנשים. אך המה ראו כי הוא ית' הסתיר ממנו גם המה הסתירו. והוא ית' הסתיר על אשר לא בטח בעצם ונכנע לפניו עם שהוא מתנצל לפניו על הדבר כאשר יבא בס"ד. והמלאכים עם שידעו כונתו ית' הסתירו על הסתירו ית'. וזו אצלי אחד מכוונות הכתוב באומרו וישובו המלאכים כו' לאמר. כלומר כי מה ששבו אליו לאמר הדברים ההם כמייראים אותו. לא שלפי האמת היה פחד. רק אל יעקב כדי לאמר תשובה היו הדברים ההם לעשות שליחותו. אך לא כן האמת מאתו ית':

ה

ויצו אותם כו'. זולת מה שכתבנו באומר לאמר. יאמר כי הנה היה דעת יעקב להורות כי דברי הכנעתו אלה להפיס דעת עשו בלבד היה. ולא כן לבו עמו והוא כי דרך ציר אמונים לרפאת שברי דברי משלחו. לשום שלום כמאמרנו על פסוק וציר אמונים מרפא. ע"כ חשש יעקב פן יאמר עשו מי יודע אם יעקב אמר למלאכים אדוני עשו ועבדך יעקב. ואולי תיקון השלוחים הוא ולא יצא מפיו כן וגם אם יאמר שיצא מפיו. הוא בסדרו דברי' לאמר אלי. אך כשהוא מדבר בביתו עם אנשיו לא כן ידבר. א"כ על הראשונה סידר הדברים לאמר. כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר כו'. ויהי לי כו' והיא כי דרך השליח לומר כה אמר כו' שעם לבן גר ויאחר עד עתה ויהי לו כו' ומשלח להגיד לאדוניו למצא חן בעיניו. אמנם אמר יעקב לא תעשון כן רק לנוכח כיוצא מפי כאלו אני המדבר עמו. וז"א כה אמר כו' לומר ככל היוצא מפי אליכם וכל זה עשה למען ישכיל עשו אם גם על זה פקחו עיניהם השולחים לבלתי שנות כדרך העולם יורה כי גם ודאי באומרו עבדך יעקב כי כך היה היוצא מפיו וזה כה אמר כו' ועדיין היה אפשר לומר אולי בדברים שאינן לדבר לעשו רק שמדבר יעקב בביתו אינו מורה הכנעה לזה הקדים ואמר ויצו אותם לאמר כה תאמרון כו'. לו' הנה אמרי אליכם כה תאמרון לאדוני לעשו אינן דברים הכרחיים לומר לעשו, כ"א מאומרי כה אמר כו'. אלא שרצה להורות שאפי' במה שהם דברים שבינו לשלוחים ולא ליאמר לעשו הוא הקורא אותו לאדוני כי אמר כה תאמרון לאדוני. ובזה ידע עשו שאמר כן ולא כה תאמרון לעשו כה אמר כו' לזה צוה ואמר שגם זה יאמרו לו ולא יתחילו מאומר כה אמר כו' וזהו ויצו אותם לאמר שצוה אותם לאמר לו שאמר כה תאמרון לאדוני כו' להורות כי גם בדברים שאינם מענין השליחות. רק שאומר להם שיאמרו לו אמר לאדוני לעשו למען יראה כי גם בקרב ביתו לאדון לו מחשיבו. גם כיון פן יחושו המלאכים על כבוד שלא יאמרו עבדך יעקב על כן הורה הכנעה גם בבלתי נאמ' לעשו להזהירם על הנאמר לו.

וכוונות הענין אל יעלה על רוחך כי ברכות אביך גברו ועשו לי את כל הכבוד הזה כי הלא ג' זוגות היו הברכות. הא' שפע טובה טל השמים כו' ורוב דגן ותירוש. (ב) יעבדוך עמים כו'. (ג) על האחים הוה גביר לאחיך כו' והיחל מהאחרון אל הראשון אל אומרו הוה גביר לאחיך אדרבה עשו הוא הגביר כי כה תאמרון לאדוני לעשו ועל וישתחוו לך בני אמך אדרבה כה אמר עבדך כי אני עבדך אשר לו מתייחס ההשתחויה לאדון וכנגד יעבדוך עמים שהוא זולת אחיו לא נתקיים כי הלא לבן לא אח הוא ובמקום שיעבדוני עמים עם לבן גרתי כעבד לו ועל משמני הארץ כו' הנה לא היתה הברכה שתבא אלי הטובה בעבודתי אשר אעבוד כעבד איש מקנת כסף שנים הרבה כי הלא על ידי שואחר עד עתה שכיר יום ולילה הוא שויהי לי שור וחמור ואין זה מברכה רק הבא מאליו ועם כל זה מה שואשלחה להגיד לאדוני אינו לקהות שניך כי אם אדרבה למצא חן בעיניך עם כל אלה כי אני עבדך וכל מה שקנה עבד קנה רבו ובו אמצא חן בעיניך. וכן קבלו רז"ל שהכל נתן לעשו על המערה כי אמר נכסי חוצה לארץ אין להם ברכה בארץ:

והנה רז"ל (ב"ר פ' ע"ה) אמרו שהקפיד הוא יתברך עליו על הכנעו תחת עשו כאשר הזכרנו ואפשר כוונו רז"ל לרמוז קצת סברא ליעקב בדבר בספרם מעשה שהיה שהכתיב ר' כתב לקיסר על יד ר' אפס וכתב מיהודה נשיא למרן מלכא אנטונינוס וקרע ר' את הכתב ואמר וכי אנא טב מסבי שאמר עבדך יעקב וצוה לכתוב מני עבדך יהודה יהודאה כו' ולא על חנם סיפרו לנו מעשה שהיה אלא כוונו שיעקב עשה ללמוד את זרעו בגלות החל הזה אשר אין להם הבטחות שהיו לו על כן הורונו רז"ל כי כן עשה רבי שלמד מיעקב ועוד לנו התנצלות אחר בדברו אליו יתברך כאשר יבא בס"ד:

והנה במדרש אמר שור זה יוסף שיצא ממנו יהושע שמכה בעמלק וחמור זה יששכר שיוצאים ממנו שיודעים מה הקב"ה עושה בעולמו שנא' ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ה' ומה יעשה ישראל וצאן אלו ישראל שנאמר ואתן צאני כו' ועבד זה דוד שנא' אני עבדך בן אמתך ושפחה זו אביגיל שנאמר הנה אמתך לשפחה ע"כ והנה מאמר הזה אומר דרשוני כי כלו מקשה:

אמנם הנה הוקשה לו אומרו שור וחמור כו'. הכל לשון יחיד ורש"י ז"ל נדחק על שם המין. אך רז"ל (שם) דרשו על המכונים בתוארים אלו והיה כי עם כל הכנעתו רמז לו שאין חיתתו עליו כי הלא ויהי לי שור זה יוסף שטנו של עשו כי על כן כאשר ילדה רחל את יוסף אמר שלחני כו' כי אז הוסר מעליו פחד עשו שיוצא ממנו יהושע שמכה תחלה בעמלק שעליו נאמר בכור שור הדר לו. וז"א שור זה יוסף כו'. וש"ת אין זה רק בימי משה שכאשר ירים משה ידו וגבר ישראל אך אחרי משה מה יעשה ליום פקודת עון אשר חטא כי ימשול בם אדום כי הוא רצועות מלקות לישראל. על כן רמז לו וחמור זה יששכר כו'. והוא כי בני יששכר יודעים ברוח הקדש מה הקב"ה עוש' בעולמו עתות הרצון ועתו' הרוגז להודיע לישראל שיעשה תשובה לתקן את אשר עותו להשיב חמתו ית'. וזהו לדעת מה יעשה ה' ומה יעשה ישראל. ובזה אין פחד אדום עליהם כי אין להם שליטה על ישראל. אלא עד יעברון על פתגמי אורייתא. ושמא תאמר אחר אבוד חכמה מבנים ואין להם תועלת זה מיששכר אז יפלו בידי אדום. וז"א וצאן אלו ישראל והוא מאמר רז"ל בויקרא רבה (פ' כ"ז) על פסוק אדם ובהמה תושיע ה' כי ישראל נקראו צאן. מה צאן מכין אותו ואינו בועט. כך ישראל סובלין יסורין כו'. וזה יאמר הלא בייסורין שסובלין ינכו אשמותם ולא תניף עליהם חרבך. ושמא תאמר הלנצח באורך הגלות יעצרו כח לסבול ייסורין לז"א ועבד זה דוד. לומר כי כאשר בסוף הגלות יצאו מייסורין אז יבא דוד הנקרא עבד לה' ויתן נקמת ה' באדום ושמא תאמר הלא בחירתו חפשית והנה יתעתד ליכשל בדם נפשות רבות ותפסיק מלכותו כאשר קרה לשאול ואיך יפול כל שארית אדום בחרבו והנה חטא בה כי יבא בחפזון לבלתי השאיר לנבל עד אור הבקר משתין בקיר לז"א הנה אביגיל הסירה המכשול הזה מלפניו באמור אליו ולא תהיה זאת לך לפוקה. וזה מאמרם ז"ל נפלאת' אהבתך לי מאהבת נשים זו מיכל ואביגיל. מיכל בעולם הזה ואביגיל בעה"ב והוא כי מיכל הציל את גופו ממות בעולם הזה והבריח' אותו ותשם התרפים וכביר העזים במקומו. ואביגיל הצילתו מעון המונעו מטוב העולם הבא. שהיא מכשול עון הפיגם במלכותו ומה גם לעתיד:

ו

וישובו המלאכים כו'. זולת מה שכתבנו באומרו לאמר עוד יכוין לומר כי אמרו לו המלאכים אתה אומר שעם שהוא עשו הוא אחיך. ובזה בטחת לשלחנו שאפשר שב אפו ממנו כמאמר הכתוב וישלח כו' אל עשו אחיו שהוא שעם שהוא עשו הוא אחיו. אך נהפוך הוא כי אדרבה אע"פ שהוא אחיך הוא עשו וז"א לומר כו' כלומר מה שראוי לאמר הוא אל אחיך אל עשו ולא לאמר אל עשו אחיך כאשר חשבת בשלחך אותנו. ובדרך הזה יצדק אומרו וגם הולך לקראתך כי הלא אין פעולת עשו תוספת על פעולתם לומר באנו וגם הולך עשו. אך בזה הבל הוא כי באנו אל אחיך ואינו כאח רק עשו רע הלבב ונוסף על רוע לבו כי וגם בפועל הולך לקראתך להצר לך והנה ארז"ל (ב"ר פ' ע"ה) שהיה רוצה ללכת למצרים לקחת המכס מאת המלך למצא אח"כ במה יאחז עם יעקב להרע לו והוא כי הוקשה למו מלת הולך שהיל"ל בא לקראתך שהן שתי תיבות דסתרן אהדדי על כן פירשו הולך מצרימה לבא ע"י כן לקראתך להאחז עמך ע"י מכס נכסיך. וע"ד הפשט יאמר הנה הליכתנו אליו היתה מתייחסת לביאה כי היתה בקירוב הלב. וביאתו לקראתך תתייחס הליכה כי אינו להקביל פניך בבחינת קירוב רק דרך פירוד הלב וזה באנו אל עשו וגם הולך לקראתך ולא היפך כטבע הענין לומר הלכנו אל אחיך כו' וגם בא לקראתך:

ועוד אפשר רמז ברבוי הגם שמרבה שרו של עשו שגם הוא בא לקראתו וכן היה כי תחלה שרו נתאבק עמו ואחר כך הגיעו עשו אליו ורבוי הגם יחזור אל השר וד' מאות איש באים עמו כלומר אך השר אינו כ"א שיקדים אליו:

ח

ויירא כו'. ראוי לשית לב (א) אל הכפל ויירא כו' ויצר לו כו' ובתחלה אמר מאד ובשנית היקל. (ב) מה תיקן במה שחצה חילו לשני מחנות. (ג) אומרו ויאמר אם יבא כו' שהיל"ל אם יכה את המחנה האחד ולא אם יבא (ד) אם הכין עצמו למלחמה כמ"ש ז"ל (שם) למה יניחהו להכות את המחנה האחת ולא ילחם עמו מיד (ה) אומרו והיה המחנה הנשאר לפליטה במה ידע שימלט הנשאר והלא גם הנצל הוא עצמו היה בספק כי הלא התחנן הצילני נא מיד אחי כו' ואיך בטח לגמרי שיהיה המחנה הנשאר לפליטה. ואם שהוא שילחם בו אם בוטח שיוכלו לו ילחם בו מתחלה. (ו) אומרו אלהי אבי אברהם כו' למה לא עירבם לאמר אלהי אבותי אברהם ויצחק כו' (ז) אומר ה' האומר אלי ולא אמר אתה אמרת אלי כו' ע"ד אומרו ואתה אמרת היטיב אטיב כו' (ח) שאחרי אומרו ואלהי אבי יצחק היה לו לומר מיד האומר אלי כו' בלי הזכיר את השם. (ט) שהלא אדרבא בהזכירו כל הבטחות אלו נעשו כאשם על פחדו ומוראו (י) באומרו קטנתי כו' שגם כי ידע שיעשה עמו חסדים הבטיחו. (יא) אומרו מיד אחי מיד עשו כי היל"ל מיד עשו או מיד אחי עשו. מהו אומרו מיד מיד ב' פעמים (יב) אומרו כי ירא אנכי אותו מי לא ידע שעל היותו ירא אותו היה מתפלל (יג) שנכנס על עצמו ויצא באם על הבנים. ואח"כ בהבטחת הזרע (יד) בכללות הענין למה הקדים שליחות המלאכים רקנית אחר היותו עתיד לשלוח דורון ולהתפלל. וגם למה הכין עצמו למלחמה קודם אל התפלה. וגם למה אחר התפלה שלח דורון:

אמנם הנה יעקב היה מסתפק. ראשונה אם שב אף אחיו ממנו ושכח את אשר עשה לו אם אין. על כן להסתלק מן הספק הזה שלח מלאכים כי המה יגלו אליו את אשר בלבבו כאשר היה כי אפי' היות ארבע מאות איש בלב א' עמו הגידו לו כי הוא והם לבבם למרע כפירש"י וכאשר נתאמת אליו כי מבקש רעתו. אז נולד לו ספק אחר אם יחוס עשו אל בלתי המית אותו בחיי יצחק. עד יקרבו ימי אבל אביו. ויטיל כעסו על כל העושר אשר ליעקב. באומרו כי מברכתו עשה את כל הכבוד ההוא. או גם על יעקב עצמו ישפוך חמתו להמיתו כי להשמיד בלבו:

עוד שנית נסתפק אם בבא עשו להמיתו ימצאו זכיות לעשו להעזר. והפכן ביעקב כענין ישיבת הארץ וכבד הוריו מאז יצא יעקב חרנה. ועל הכל אם בדין היה חייב לעשו כי גנובת הן ברכות אצלו. או הסכים הוא ית' עמו. ולא יונח כי מה' היו ליעקב אם עם כל זה בלי עון לו. יוכל עשו ברשעו להמיתו ואין מידו מציל על הדבר כי בעל בחירה הוא כנודע. כי אין הקב"ה מונע בחירת אדם. כי על כן ראובן בחר בהשליך את יוסף בבור נחשים ועקרבים. מלהניח אותו ביד אחיו כמפורש במקומו. והנה על כל זה פקח יעקב עיניו ביראתו כאשר נבאר על סדר המקראות. והוא כי בהסתלק הספק הא'. ויודע כי רע ומר לב אחיו אז ויירא יעקב כו'. והנה בגמ' אמרו רז"ל (ברכות דף י') כי ר' פלוני שראה את תלמידו מתיירא. א"ל חטאה את כדכתיב פחדו בציון חטאים כו' והוצרך לפרש פסוק אשרי העם מפחד תמיד על דברי תורה. והנה יתכן כי בהיות יעקב במבוכה זו. ראה והנה היתה יראתו מאד בקרב לבו. אז וייצר לו על כך באומרו הנה לב יודע מרת נפשו ואם לא שיש בי עון. לא היה המורא הגדול כזה בקרב לבי. וזהו ויירא ויצר לו על המורא. והיה חושש שהיא על הברכות אולי גזל הן בידו וכיוצא בדבר. על כן ויצר לו מה שלפי האמת לא היתה אשמתו. רק מה שנכנע בשליחות ששלח לעשו כאומרם ז"ל (ב"ר פ' ט"ו) שאמר הוא ית' ואת למדת אותם אליך אלופים לראש. והוא לא כן ידמה על כל מה עשה ויחץ כו' והוא כי אם עשה מהעם אשר אתו מחנה א'. ואת הצאן כו' שהוא כן מקנה קניינו אשר רכש מחנה אחר. וזהו לשני מחנות והוא לשום את מחנה הנכסים ראשונה שיפגע בו עשו תחלה ואת מחנה העם ונשים ובנים במחנה אחרון כסדרן הנז' לפנים והוא יעקב עבר לפני שני מחנות. ויאמר הנה אפשר כל כעם עשו יטיל על הנכסים באומרו כי הם משלו. אך לא לשלוח ידו בי כי בחיי אבי לא יגע בי יד או אפשר שמרוב כעסו גם עלי יעביר כוס. על כן אמר בזאת יבחן אם יבא אל המחנה האחת. הוא הראשון של הנכסים ויניח אותי עם שפוגע בי ראשונה הנה בזה אדע כי לא להמיתני בלבבו. ולכן לא אומר לו דבר. רק והכהו אניחהו להכותו כי לא אחוש על הממון ואולי ינוכה בי אשמת דבר. אך והיה המחנה הנשאר לפלטה כי אם ישלח ידו בי אשי' פני נגדו. כי לא ישלטנו ה' גם בי אחרי הכותו את מחנה הנכסים שמעין ברכותיו וגם הוא לבלתי המיתני בחיי אבא ימנע ממני אחר הטלת כעסו בראשון. וזהו והיה כו' והנה זה הוא אם יבא אל המחנה האחת ויעזוב את יעקב. ואם לא יעשה כן רק ילך אל יעקב להמיתו על חלוקה זאת היחל ואמר אלהי אבי כו' לומר הנה יש זכיות שיראה כי שנינו שוין בהם. והוא היותנו בני אברהם ויצחק. ויש לעשו שתי זכיות אשר אינן ליעקב. והן דירת הארץ וכבוד הוריו זה כמה שנים ויש זולת זה עון הברכות. אם הוא שלא הסכים הוא ית' בלקיחתן ע"כ על הראשונה אמר אלהי אבי אברהם כו' לומר הנה אין לעשו זכות אבותי. כי אינם מתייחסים להיות אבות רק לי והוא מדרש רז"ל (שם פ' מ"ז) על כי ביצחק יקרא לך זרע ביצחק ולא כל יצחק רק יעקב ולא עשו. וזה אחשוב כיון הוא ית' באמור ליעקב בצאתו מהארץ אנכי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק כו' לומר מה שאני אומר לך הארץ כו' לך אתננה אל תהרהר ותאמר כי הלא לזרעך אתן את הארץ נאמר וגם עשו מזרעו כי הלא אנכי אלהי אברהם אביך ולא אבי עשו. ומאז אמרתי לאברהם לזרעך אתן עליך כוונתי והנה בכלל מאתים מנה. כי גם יצחק לא יקרא אב לעשו רק ליעקב כנאמר לאברהם וזה מאמר יעקב אלהי אבי אברהם כו' לומר מאשר אתה אלהי אבי אברהם כאשר אמרת אלי. אני אומר כי גם אלהי אבי יצחק ולא יקרא אבי עשו. ועל כן לא כללם יחד אלהי אבותי אברהם ויצחק. ועל זכות הארץ וכבוד הוריו ל"ד שנה משא"כ יעקב לא יתכן ששתי אלה נחשבו לי לעון כי הלא בשתיהן הבטחתני להטיב לי כי ה' האומר אלי שוב לארצך היא א"י ולמולדתך הם הורי ואטיבה עמך ואלו בשתי אלה חטאתי לך איך היית מבטיחני בהן הבטחות. עוד כיון במה שלא אמר ואתה אמרת שוב לארצך כו' כי אם ה' האומר אלי והוא כמתחיל על פי דרכו לתת התנצלות לומר הנה אני אומר שהבט חתני כ"כ והלא תאשימני שאם כן תחשיבני חלילה מקטני אמנה שעל כל הבטחות אני ירא מעשו ומכניע עצמו אליו אל תשת אלי חטאות כי הלא ה' בעל הרחמים הוא האומר אלי שוב לארצך כו' ועל כן את האלהים אני ירא הוא מדת הדין פן קיטרגה עלי בשעת הסכנה כזאת. כענין מאמרם ז"ל (שבת דף נ"ה) והתוית תי"ו על מצחות האנשים כו' שצוה ה' להתוות תי"ו תחיה במצחת הצדיקים וקיטרגה מדת הדין ואמרה היה להם למחות עד שנהפך עליהם גזר דין ונאמר וממקדשי תחלו וממקודשי כו' והוא מה שכתבנו למעלה כי על זה פקח עיניו יעקב מאז הבטיחו שם הרחמים באומרו והנה ה' נצב עליו כו' והשיב יעקב אם יהיה אלהים עמדי כו' לומר ידעתי ה' כי ברוב רחמיך הבטחתני. אך הנני מסתפק פן מדת הדין תנגדני על לקיחת הברכות מאחי או דומה לזה. ולז"א אם יהיה אלהים הוא הדין עמדי כו' ועל זה עצמו אמר עתה. הנה לאבותי גם מדת הדין עמדה להם. וזהו אלהי אבי אברהם ואלהי כו' שהוא מדת הדין. אך לי ה' הוא המדת רחמים הוא אומר אלי כו' וע"כ יגורתי ממדת הדין ולא תתחזק מדת רחמים לעזור לי כי הלא קטנתי מכל כו' ועוד אני מתיירא שלא תמחה ביד מדת הדין על דבר הברכות אולי גנובות הן אתי כי לא ראיתי הסכמתך בדבר ואם הונח שהסכמת ירא אני פן בלי עון יקום עלי להרגני ולהיותו בעל בחירה לא תעכב בידו ועל זה אמר גם שאהיה חייב לו בדין או מפאת היותו בעל בחירה שמהראוי לא תמנענו. עשה זה איפה והצילני נא הפוך הנהוג בין בחינת היות אחי כי על כן אני חייב לו שנטלתי חלקו. כד"א בא אחיך במרמה ויקח ברכתך. וז"א אחי כלומר שאינו רשע בדינו כי אם מתייחס לאחי בין אם אינו זוכה בדין רק שהוא בבחי' היותו עשו שהורג נפשות כמ"ש ז"ל (ב"ר פ' ס"ג) על כי עיף אנכי אל נא תמנע להיותו בעל בחירה. וש"ת נא אלהי למה אירא כלל ולא שמתי לבי שאם כן למה הבטחתיך כל הטובות האלה עם יודעי החסדים והברכות הלא מה שאני מיצר הוא על כי ירא אנכי אותו כי מאשר נפלה עלי חתיתו אני חושש פן חטאתי לו כאמור למעלה כי לא על חנם לבי ירא וחרד כההוא דהוה מירתת ואמרו לו חטאה את. ועל הבחינה הב' אם הוא רשע ולהיותו בעל בחירה לא תמנעהו ראה נא ה' פן יבא והכני אם על בנים ואהיה גרוע מקן צפור שאתה חסת מליקח האם על הבנים ועל דבר כזה לא תניחהו בחפשיות בחירתו דנפיק מיניה חורבה רבה וש"ת הלא לא הבטחתי רק על עצמך הלא ואתה אמרת הטיב אטיב כו' שאמרת כפל הטבה ואין זה רק עלי ועל בת זוגי שהיה כגופי. גם על הבנים אמרת ושמתי את כו'. ואיך תניחם ביד זה במקום שיש חילול השם שלא יקיימו הבטחותיך:

יד

וילן שם כו'. הנה אומרו וילן שם יראה בלתי מתקשר לא למעלה ולא למטה וגם נאמר לבלי צורך וגם מה ענין אומרו מן הבא בידו. והנה אמרו רז"ל (חולין דף צ"ו) שהם אבנים טובות ומרגליות ולמה לא פירש. וכן דחקו בפירושים אחרים ויתכן כי למה שלא ענהו ה' בתחלה נרתע ונתיר' אז יותר ועל כן עמד ולן שם עד יבקש תיקון מה בל יהיה מתקרב יותר אל עשו עד יתקן. וזהו וילן שם בלילה ההוא ומיד מיהר לתקן בדורון לפייס את בעל דינו כי על הברכות היתה עיקר חששתו ולנחץ הדבר או למען יגן זכותו לא נתן מהמקנה אשר ביד עבדי' רועי עדריו רק מן הבא בידו הוא חלק מקנהו אשר היה רועה הוא בידו ונמצא אתו:

או יאמר כי לבל יתחמץ לבב עשו בל יזכור הברכות לא שלח מנחת תבואות או זמרת ארץ ומגדנות וכיוצא כי הם דברים באים מטל השמים ומשמני הארץ כו'. ויהי' מזכרת עון רק מן הבא לו מידו מיגיע כפיו וזהו מן הבא בידו. והנה כתבנו למעלה כי נהפוך הוא כי על שחש יעקב יכנע תחת עשו אחר הבטחותיו. וגם על הקדימו לשלוח מלאכים לתפלה שלח להקביל פניו מחנה אלהים על כן לא ענהו כעת ואחרי כן הראהו כי גם על שרו הגבירו כאשר יבא בס"ד. וכמשז"ל שהפר שנתן אליהו לנביאי הבעל לא היה נמשך אליהם ללכת לע"ג עד לקחו ודבר לו שגם בו מתקדש ה' כן יאמר פה ויקח מן הבא. ובמה לקחו בידו שילכו לעשו. וזהו מנחה לעשו. ושהוצרך לקחתה בידו. למה שהיה מנחה לעשו אחיו:

טו

עזים כו'. הנה ארז"ל (ב"ר פ' ע"ז) כי מכאן סמכו אל הפרש חיוב העונות לכל אדם כפי כחו כי לכל תיש ואיל נתן י' נקיבות. שהם כטיילים שאין להם מלאכה. ולפרים שהם מעין פועלים ד' לכל פר. ולעיירים שהם הולכים חוץ לעיר למלאכתם לכל עיר שנים בלבד:

וראוי לשית לב האם ללמד את עשו איך יתנהג בתשמיש הבעלי חיים כיוון. אך למה שידע כי עתידים בניו ליפול ביד עמלק. על כן מעתה עשה מעין שעיר עזאזל. במנחה ההולכת לפניו ורמז העתיד כמשז"ל (שם) על וריוח תשימו בין עדר כו'. שרימז ינתן ריוח בין צרה לצרה לבניו הבאים ביד עמלק ועל דרך זה נאמר על דרך מאמרם ז"ל בשמות רבה (פ"ב). כי על שחמל משה על טלה מהעדר. בחר בו לרעות את עמו. ועל שחמל דוד על הצאן באופן מרעיתם. הקימו למלך ישראל. וכן ר' ע"י שריחם על העכברים נתרפא. ועל דרך זה יתכן שכיוון יעקב יכמרו רחמיו יתברך. לומר ומה אם על הב"ח חס יעקב אפילו על תשמישן לפרות ולרבות יהיה באופן יוכלו שאת ולא יותש כחן ומה גם עתה הוא יתב' יחוס על בניו ישראל. לא ישליט את עמלק עליהם להכביד עולם. רק לפי כחם כאשר יוכלון שאת לאט להם. וכן ארז"ל על פסוק השבעתי אתכם כו'. שהשביע לאומות בל יכבידו העול בגלות לישראל. והנה הודעת מספר כל פרטי הב"ח האלה לפי הפשט יראה לבלי צורך:

ואפשר לנו לומר רמז מספר אחר שעניני מספר ע"פ מה שלמדונו רז"ל (ב"ר שם) כי ה' עדרים אלו רמז לצרות. ושעליהן נאמר וריוח תשימו בין עדר ובין עדר שישים ה' ריווח בין צרה לצרה בל יהיו תכופות. ואפשר הוא ע"י שוחד זה לעשו שהיה כשעיר עזאזל והוא שרו למעט הקטרוג. והנה רז"ל לא ביארו מה המה הצרות הנמשלות לעדרים האלה. ואחשבה כי הנה ה' פעמים מצינו שליחות ידי עמלק על ישראל. (א) בבא עמלק ברפידים ויזנב כל הנחשלים חוץ לענני כבוד. (ב) בסילוק אהרן שנא' וישמע הכנעני כו' יושב הנגב כמשז"ל (במדבר רבה פרשה ט"ו) עמלק יושב בארץ הנגב שבאו בדמות כנעניים וישבו מישראל שבי. (ג) בימי אחשורוש שבקש המן שבא מעמלק להשמיד כו'. (ד) בחורבן בית שני. (ה) בכרך ביתר אדריינוס קיסר. ועל כל אלה היתה עין יעקב בוכיה. ולפי הכנת הדור. אשר בכל א' מהנה ניתן לו שליטה. כי לא יכול לעכב לגמרי. והוא כי על הפעם הראשונה. שהיו אז ישראל כהעדר העזים בצד עזות מה. כי רפו ידיהם מהתורה אמר עזים מאתים. והוא כי שליטת עמלק היתה אז ב' מינים. (א) אותם שהיה הענן פולטן. (ב) מהערב רב שהיו גם כן חוץ לענן. ועל הסוג האחד אמר עזים מאתים והוא כי במ"ק עולה עזים מאתים עם הכולל ל"ד. והוא כל הנחשלים אחריך האמור בפ' כל הנחשלים עולה במ"ק ל"ד. ועל בני הערב רב אמר ותישים עשרים. כי הערב רב עולה עשרים במ"ק. ועל מלך ערד ששבה שפחה. אמר רחלים מאתים שעולים ב' תיבות אלו ל"ב. וכך עולה ישב ממנו שבי עם הכולל. ועל גלות מדי שלא שלט המן בפועל רק שציערם. אמר גמלים מניקות. והוא כמשז"ל במדרש רבה (ויקרא רבה פרשה י"ג) על ואת הגמל כו' שהוא על גלות מדי. שנקרא כך על סימן אחד של טהרה שבו:

ונבא אל הענין והוא כי במדרש חזית עשו עיקר עון ישראל שבאותו הדור על סעודת אחשורש. הנה לפי האמת היו קרובים לאנוסים כי האכילום לחייבם. וזה ירמוז גמלים מניקות. כי המדיים המכונים לגמלים הניקום והאכילום. וגם ובניהם של ישראל היונקים היו שלשים הם זכות צומות שעולים במספר קטן כ"ט. ועם התיבה עולה ל'. או יקרא גמלים אל ישראל שהיו כגמל אוכל קוצים מכאיבים. כן אכלו הם מה שהיה להם קוץ מכאוב אז היה להם זכות שהיו מניקים תורה לתלמידים. כמ"ש ז"ל (מגילת אסתר רבה פ' קי"ז) על תלמידי מרדכי ויתר תלמידים קטנים. שעל בכייתם נצולו ישראל על פי מיכאל כבמדרש. וגם ובניהם של ישראל שלשים כקודם. ועל חורבן בית שני אמר פרות ארבעים. הם ציון וירושלים חסרת יו"ד במקרא עד תושע. שמלת ציון ומלת ירושלים עולים ארבעים. ופרים עשרה הם ישראל שעולה ישראל במספר קטן עשרה גם על שנאת חנם עולה הג' תיבות במספר קטן ארבעים. כי על כן נחרב. ועל פריצים שהיו אז. וזהו ופרים עשרה כי בפריצים יש פרים ונשאר צ' ויו"ד שעולים עשרה במספר קטן. ועל אנשי ביתר ששתי תיבות אלו עולים עם הכולל עשרים אמר אתונות עשרים. ועל ריבוי תינוקות של בית רבן שהיו שם כמ"ש ז"ל (שם) אמר ועירים עשרה שהם י"א עם התיבה כמספר ראשי תיבות של תינוקות של בית רבן. יהיו כל הרמוזים במספר קטן. כי על קוטן זכיות היו כולנה:

יח

ויצו כו'. ראוי לשית לב למה לא יצוה לדבר לעשו עד ישאל הוא תחלה למי אתה כו'. וגם אומרו לאמר הוא מיותר. וגם מה הנה שלש שאלת אלו. וגם היל"ל לאדוניו לעשו:

ועוד מה צורך אומרו והנה גם הוא אחרינו. ועוד אומרו ויצו את השני כו'. למה לא כלל אותם כאחת. לומר ויצו את כל אחד מעבדיו כי יפגשך כו'. ועוד באמור אחרי העדרים לאמר. כי או' לאמר הוא מיותר ועוד אומרו ואמרתם כו' כי אחר או' ואמרתם כו' היה די יאמרו גם הנה עבדך כו' כי אמר אכפרה כו':

לכל אחד ולא לכלם באחרונה. וכן מלת גם הוא מיותר:

והנה דרך עבד איש המוליך מאדוניו מנחה לשר וגדול. שאם ישאלוהו האיש המקבל למי אתה ולמי אלה. לענות ולומר אני עבד לאדוני פלוני ומשלח דורון לאדוניו פלוני. אך אם לא ישאלוהו דבר. כי אם הוא יתחיל לדבר. יאמר עבדך פלוני משלח לך דורון זה. ולכן להיות חפץ יעקב להראות לעשו. כי גם בביתו היה בלתי מתנהג בשררה רק כעבד לעשו. צוה לראשון שלא לדבר פן יפגשהו וישאלהו עשו למי אתה. למען יראה שלא יענה עבד לאדוני יעקב כי אם לעבדך ליעקב שאפי' בנוגע אל עבד יעקב עם אדוניו. לא יקראהו אדוני בפני עשו כמשפט המדבר לפני המלך שלא יכנה בשם אדון אל זולת המלך על דרך מאמרם ז"ל (שבת דף נ"ו) שע"כ חייב אוריה החתי את ראשו למלך. שקרא אדוני את יואב בפני המלך. וזהו אומרו לאמר כי יפגשך כו'. שציוהו לאמר כאשר יפגשהו וישאלהו ולא מקודם. ואמר שישאל למי אתה כו'. והוא כי יחפוץ לדעת אם באומרו למי אתה. יענה לאדוני לעשו. וגם ירצה לדעת אם הוא מקדים לשלוח נכסיו לבית יצחק אביו ולא מנחה היא לו. וזהו ואנה תלך. ואם הוא דורון. ולמי אלה כלומר שאם הוא לי. הלא מה אלה לי אחר שהכל שלי. כי כל עושרו גנוב הוא אתו. וגם למה הדורון הוא לפניך ולא לפניו. כי דרך איש הבלתי מחזיק עצמו לשר וגדול ונותן דורון לגדול ממנו שהוא בידו מביאו ולא ביד עבדו. וא"כ למה אלה לפניך ולא לפניו. על כן אז תענה ואמרת. מה שאמרת למי אתה. לעבדך ליעקב. ואשר נסתפקת אם משלח לביתו או דורון הוא. הלא מנחה היא שלוחה. ולא תאמר אם הוא עבדי גם כל נשאר אצלו הוא שלי ואיך משלח מגמלא אונא. כי כל אשר לו לי הוא שלקח ברכתי. כי הנה כן הוא כי הלא גם אני. שאני עבדו שלך אני וזהו לאדוני לעשו. אלא שבוטח בך לא תקפי' כי מידך נתן לך ותמחול השאר. ועל אומרו לפניך כלו' שהיה ראויה יעקב עצמו מביא המנח' לפניו אל תחוש כי והנה גם הוא אחרינו. והוא בשום לב אל אחרינו ולא אמר אחרי. כי לא נזכר כעת זולת הא' אך אמר אם לא היה רק עדר זה היה בא אחר עדרו אך והנה גם הוא. שמרבה הגם. את מביאי מנחה כראשון המדבר והוא אחרינו של כל המביאים והנה עם כל א' מהבאים אחר כל עדר לא היה מדבר עד ישאלהו עשו. היה נראה מצות אנשים מלומדה להחניף אותו ולא כן לב יעקב. על כן ויצו גם את השני וגו' לאמר גם הם כראשון אך לא אחר שאלתו רק כדבר הזה תדברון אל עשו מיד במוצאכם אותו טרם ישאל וחזר ואמר ואמרתם גם כו'. והוא כי יאמר עשו בלבו הלא על מה שלא בא הוא במנחתו. הנה הא' אמר אלי שהוא בא אחר כל מביאי המנחה והיה נראה שהיה סמוך לאחרון אך הנה עברו כל ההולכים אחרי העדרים ועדיין יעקב איננו ואין זה רק דרך שררה שמשלח עם עבדיו. ובלתי בא ליכנע עם מנחתו ועודנו רחוק. כי נשאר שם הלילה להעביר כל אשר לו. על כן אמרתם בהגיע כלכם גם הנה וגו' לומר כאשר אנחנו בלתי בעלי שררה כי אם עבדים. גם הנה עבדך יעקב כלומר כמונו בלתי משתרר. ומה שהיא אחרינו עדיין ולא עם היותנו אחרונים הלא הית כי אמר אוליו גו'. ובזה יתישב אומרו גם. שאל"כ הוא מיותר ולא רצה שיבין עשו מתחלה שגם מהעדר האחרון היה רחוק. פן יחרה אפו מיד כי יבין הדבר לאט לו ואחר כל הפיוס יקבל באחרונה:

כב

ותעבור המנחה וגו'. הנה יקשה. (א) ראש הפסוק בלתי מתקשר עם סופו. (ב) מה מודיעני כי לן במחנה. ואנה ילין אם לא במחנהו. (ג) מה הנחיצות הלז לקים בלילה ולהעביר את כל אשר לו בטרם הבקר. (ד) אומרו ויותר יעקב לבדו אם עבר הכל יודע שיותר לבדו. (ה) איך נאבק איש עמו. ואיה כל מחנה אלהים. ואיך לא שמרוהו ותקע כף ירך יעקב. (ו) באומרו וירא כי לא יכול לו אם לא יוכל איך הוקע כף יריכו. (ז) אומרו לא אשלחך וגו' איזו ברכה היה חפץ אם קיום הברכות הרי אמר לו לא יעקב יאמר עוד וגו' שארז"ל שלא היתה לקיחת הברכות בעקבה וכו'. ואם כן הרי ברכו ולמה לא שלחו עד שחזר ואמר מה שמך. (ח) אומר אח"כ ויברך אותו שם שאם הוא הברכה הראשונה. הנה כבר נאמר ואם היה אחרת למה לא נתפרשה וגם אומרו שם הוא מיותר. (ט) למה זה שאל יעקב לשמו. (י) שהשיב לו למה זה תשאל לשמי ולא נתן טעם אל מה שלא ישאל שמו:

אמנם הנה כתבנו למעלה כי טרם הלכו מלאכי ח"ל אשר אתו. פגעו בו מחנה אלהים וקרא למקום ההוא מחנים על שם שתי המחנות והנה אחר שליחות המלאכים נסעו משם מחנה ח"ל ונשארו מחנה אלהים הם מחנה א"י שקדמו להקבל פניו ליכנס עמו מעבר יבק לא"י: ונבא אל הענין והוא כי הנה דרך הצדיקים לבלתי עשות עיקר מהכנות טבעיות. רק מן הסיוע האלהים והנה היה ליעקב סיוע אלהים. הוא מחנה אלהים שעמו אמר שאע"פ שותעבור המחנה על פניו לא בטח בזה. כי אם והוא לן בלילה ההוא במחנה הידוע הוא מחנה אלהים הנזכר למעלה תוך המחנה שהיה לפניו מיראתו. ועודנו עומד שם נתן אל לבו הלא מחנה ארץ ישראל זה ואולי אם אתעכב פה בח"ל לא ימתינו עד הבקר שאעבור בנחל לארץ ישראל ואם לכבודי יתעכבו אין ראוי שלמעני יתעכבו בח"ל והם מלאכי א"י ומה גם בלילה זמן השראת טומאה בעולם, על כן ויקם בלילה הוא וגו' ויעבר את אשר לו. והנה כאשר עבר הוא מעבר יבק. וגם העביר את כל אשר לו עבר גם מחנה אלהים אתם כי לכך כיון. וכאשר חזר הוא על פכים קטנים. אז ויותר יעקב לבדו בלי מחנה אלהים גם הוא אז ויאבק איש עמו. והנה חלקו רז"ל (ב"ר פ' ע"ו) אם מיכאל או סמאל שרו של עשו:

והנכון על פי המשך הכתובים שהיה שרושל עשו. והענין כי אחר אשר נצטער יעקב על שלא בטח בו ית' מבלי יכנע לעשו. אז רצה הקב"ה להראות לו גדול הוא לפניו ית' ולא יעשה לו כאשר עם זולתו. שפוקד ה' למעלה את השר כד"א יפקוד ה' על צבא המרום במרום. ואח"כ מוסר את העם אשר תחתיו ביד הטוב בעיני ה'. כי אם גם את שרו אתן בידך שאתה תכניעהו בלי שום א' ממחנה אלהים ומכ"ש אחרי כן את עשו. וזהו ויאבק איש עמו מי נתמלא אבק האיש שעמו הוא שרו וז"ש לו כי שרית עם אלהים וגו' לומר הנה דרכו ית' שהוא עצמו פוקד את צבא המרום במרום. ואח"כ ואת מלכי האדמה וגו' אך תחת אלהים אתה כי שרית עם אלהים הוא השר באדמה ומכ"ש שעם אנשים שתחתיו. ותוכל לשון עבר כאלו כבר יכולת:

או שעור הענין בשום לב אל אומרו ויקם בלילה הוא. כי מלת הוא מיותרת אך אומר הנה הוא לן בלילה ההוא במחנה אלהים הוא תוך המחנה כמדובר. ובעוד לילה המחנה ההוא עזבו. ועבר מעבר יבק לא"י ובראות עצמו משולל מהם. קם בלילה ויקם וגו' וזהו ויקם בלילה הוא כלומר מה שקם בלילה להעבירם היה להיות הוא כלו' לבדו כי מחנה אלהים כבר עבר ועל כן ויקח וגו'. ויעבר את כל אשר לו ופי' הטעם שהוא על כי ויותר יעקב לבדו. והאלהים עשה להראותו כי גם את שרו של עשו יוכל ומה גם את עשו עצמו כמדובר. כי לא היה בא אצלו להלחם בו. אם לא היה יעקב לבדו בלי מחנה אלהים. והיה באישון לילה כי אז שליטתו וגם בח"ל. ואת כל אלה הכין הוא ית' למען יערב אל לבו שרו של עשו להלחם ביעקב וזהו ויותר כו'. ובזה ויאבק איש עמו ויראהו הוא ית' כי גם בו ישליטנו האלהים ככל הכתוב. וזהו ויאבק וגו' לרז"ל (שם) מי נתמלא אבק וכו'. או על דרך הפשט מי היה נאבק ונאחז ממי האיש כי ויאבק הוא לשון נפעל והיה עד עלות השחר כי עד אז יש שליטה לחיצונים:

כו

וירא כי לא יכול לו וגו'. הנה שרו של עשו בא לפגוע בו לשלוט בכל עצמו. והוא כי יש עבירות הפוגמים בכל עצמות האדם ויש פרטיות אל א' מאבריו והנה חשב יוכל לו על דבר א"י אשר עזב וכבוד הוריו כמה שנים וכיוצא מדברים הכוללים האדם כלו. וירא כי לא יכול לו. הוא את כל עצמו אז בקש לו דבר פרטי. ופשפש ולא מצא רק בדבר שתי אחיות המתייחסות אל הירך כד"א יוצאי יריכו על פרי בטן ואז ויגע וגו' כי מצא מקום הפגם לנוח. והנה היה מקום לומר איך שרה עם אלהים והלא נקעה יריכו. לז"א בהאבקו עמו לומר כי גם שנקעה יריכו לא נהפך הנס אל הרודף. כי עדיין היה בהאבקו עמו. כי עודנו האיש מתמלא אבק מיעקב. או ע"פ דרכו בהיותו נאבק ונאחז עדיין האיש מידו ולא נתהפך הענין:

כז

ויאמר שלחני וגו'. להיותו שרו של עשו אמר שלחני כי עלה השחר ועברה שליטת חיצונים וכעת לא תהי' תפארתך שתוכל לי. והנה יעקב היה מסתפק אם היה מלאך קדוש. והיה אומר כי עלה השחר שהגיע עת אומרו שירה. או שר עשו והיה על כי אז עברה שליחתו ובין כך ובין כך אמר לא אשלחך כי אם כו'. שהוא שיקיים לו ברכות אביו. אם הוא שר עשו שהוא בעל דינו שיודה לו. וז"א ברכתני ולא אמר תברכני כי על קיום מה שעבר היא. ואם מלאך קדוש הוא גם ברכתו תעזרנו. ולהיו' כי סמאל הי' לא רצה לברכו ולהודות לו רק בישרו שהוא ית' יברכנו וזהו לא יעקב יאמר עוד וגו' כי שרית עם אלהים כו' כמו שביארנו. יכולת עם השר כ"ש עם אנשיו שתחתיו. אז כשמוע יעקב את דבריו. אז פתחה אזנו כי מה שהיה ספק אצלו היה נוטה לצד היותו סמאל. באמור אליו כי שרית כו'. שמורה כי אחר שיכול על השר. יוכל לאנשים שתחתיו. לכן להתחזק בדבר אמר לו הגידה נא שמך לראות אם יאמר מיכאל או סמאל. והוא בשומעו רגז ופחפד מלהגי' שמו פן משנה שברון ישברנו. לכן מדאגה מדבר זה ענה ואמר למה זה תשאל לשמי. כלומר הלא כל חפציך הוא על הודאתי הברכות הנני מודה וזהו ויברך אותו שם. מה שעד כה לא עשה כן רק שבישרו מה שיברכו ה' בבית אל.

לא

ויקרא כו'. ראוי לשים לב. (א) מהטיבו של שם זה. ולמה תודיענו התורה קריאתו. (ב) מי שראה ב' מחנות שרפי קדש ולא תמה. איך מראות אחד היה מן התמיהין ואמר כי ראיתי כו'. ותנצל נפשי. (ג) אומרו ויזרח לו השמש האם לו לבדו זרח. ועוד אומרו כאשר עבר את פנואל ולא אמר את פניאל כאשר קרא לו יעקב. (ד) אומרו ע"כ לא יאכלו כו' היה ראוי ליכתוב אחרי אומרו ויגע בכף יריכו ותקע כו' ע"כ לא יאכלו כו' ולא אחר סיפור שנסע אל מקום אחר. (ה) למה מזכיר כי נגע כו' ולא הפגם והיל"ל כי נקעה ירך יעקב גיד הנשה:

אמנם אחר הכירו כי שרו של עשו היה הוא תוקף הדין והרוגז. הפך המלאכים המלוים אותו אז שילם תודות לו ית'. ואמר אין זה כ"א המקום הזה שהיו בו מחנים של מלאכי אלהים עוזר לי וקרא אותו פניאל. והוא בהזכיר מאמר חכמי האמת על פסוק (תהלים ז') ואל זועם בכל יום. כי מדת אל הוא החסד זועם את מדת אלהים בל תפעול רוגז. ועד"ז יתכן אמר יעקב הנה בזכות המקום נעשה כאלו פנים שלי היו אל. כי נזעם נגד פני אלהים. זהו כח רוגז שרו של עשו כי הנה ראיתי אלהים זה פנים אל פנים. כי לא היו עמי פנים חדשות שלשום מלאך ממחנה אלהים ולא פני אדם זולתנו. רק פני ופניו ותנצל נפשי:

גם יכוין עד"ז במה שידענו כי את כחות חצונים איש אחד רואה וניזוק שנים רואים ולא נזוקים כו'. וזה יאמר אילו היה איש אחד עמי לא יפלא שלא נזקתי. אך היינו אני והוא פנים אל פנים לבדנו. ועכ"ז ותנצל נפשי הוא פליאה. ולמ"ש ז"ל (ב"ר פ' מ"ה) על פסוק ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כו'. שאמר לו הקב"ה אני בכעס ואתה בכעס. יאמר פה מה שיפלא הפלא ופלא. הוא כי אלו ראיתיו שלא בכעס או שאני לא הייתי כועס עליו לא היה פלא כ"כ אך היינו פנים אל פנים. אני בכעס והוא בכעס ושמא תאמר מה תתהלל והלא נקעה ירכך. לז"א שני טעמים אחד באומרו ותנצל נפשי לו' דבר גדול הוא בערך מה שותנצל נפשי. ועוד כי מיד נרפא. כי הנה ויזרח לו השמש והוא מהשארז"ל (ב"ר פ' ע"ח) בפסוק וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא כו'. כי השמש שבוער את הרשעים כי הנה יום בא בוער בתנו' כו' ולוהט אותם כו' שהיא חמה מנרתק' ירפא את הצדיקים. וזהו שסמך ואמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה כו' וזה יאמר פה ויזרח לו השמש. כי לו לבדו שהיה ירא ה' יזרח השמש הידוע שמש צדקה ומרפא ולמה הוצרך הלא הוא על כי והוא צולע על יריכו כדי לרפאותו. ועל שיחס יעקב בענותנותו אור פניו אל איכות המקום. ע"כ אמרה תורה כי לא כן הוא כי הלא ויזרח לו השמש לרפאתו כאשר עבר את פנואל ואלו אותו המקום היה הגורם גם רפואתו ראויה היא תהיה שם. אך אין זה כ"א שפני יעקב מצר עצמן שורה בהן אל אלהי ישראל. וע"כ להורות זה קראו עתה פנואל. לומר כי פניו של יעקב בלבד הם הגורמים שהיה בהם תואר יחס אל. לזעום את כח הרוגז כמדובר למעלה ולא שהמקום ימלא חסרונו חלילה. שמא תאמר א"כ שמיד שב ורפא לו למה לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה. לז"א ע"כ לא יאכלו כו' על כי נגע כו' ולא על מה שנמשך אח"כ כ"א נרפא הירך לא נרפא' שייכות שליטתו בגיד הנשה. עוד יכוין בל נאמר לא יאכלו את כל הירך לז"א כיון שיזרח כו' נרפא הירך. ע"כ מה שלא יאכלו הוא את גיד הנשה שהוא כי נגע כו' כי הושלט לנגוע באבר ההוא. יורה כי אחיזה מה מצא. ודי במה שנגע. או יאמר אם הפגם היה על נושאי שתי אחיות. לא יאכלוהו בני השנית ובני הלחנות כי הראשונה בהיתר היתה. לז"א ע"כ לא יאכלו בני ישראל כלם את גיד הנשה. על דבר כי נגע בכף ירך יעקב ובבחינת היות הפגם מה ביעקב כל יוצאי יריכו מקבלים רושם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף