אלשיך/דברים/כח

אלשיך דברים כח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והיה אם שמע תשמע כו'. ראוי לשים לב. (א) אל כפל אומר שמוע תשמע. (ב) אומר בקול ה' ויותר היה צודק יאמר והיה אם תשמור לעשות כו'. (ג) אומר אשר אנכי מצוך היום שהוא מיותר. (ד) אומר ונתנך ה' אלהיך עליון מה היא המעלה הזאת אם שיעשו מלוכה על כל הגוים איך יאמר אח"כ יתן ה' את אויביך הקמים עליך אם הוא מולך על כלם היאך יהיו אויביך קמים עליו. (ה) אומרו ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כי הלא אחר שבאו עליו כבר השיגוהו מה הוא אומרו אח"כ והשיגוך. (י) כי אין ל' השגה צודקת רק ברודף ונרדף ואיך יהיה האיש נרדף מהברכות שיאמר שהשיגוהו. (ז) אומרו כי תשמע בקול ה' אלהיך כו' כי הלא זה היה פתח דבריו אם שמוע תשמע בקול ה' כו' ובאו עליך כו' וא"כ אחר אומרו שבשכר מה ששמוע ישמע בקול ה' הוא שיבואו עליו כל הברכות למה חזר לומר כי תשמע בקול ה' אלהיך. (ח) או' ברוך אתה בעיר כו' כי מי לא ידע כי אשר הוא מבורך בעיר שגם כי יצא השדה לא הפסיד הברכות. (ט) למה הקדים האדמה הוא הדומם לבעל חי לומר תחלה פרי אדמתך ואח"כ פרי בהמתך. (י) אומרו ברוך טנאך ומשארתך כי בכלל פרי אדמתך המה. (יא) אומרו ברוך אתה בבואך כו' מה היא הביאה והיציאה הזאת והנה ארז"ל ביאה לעולם ויציאה מן העולם אך יראה בלתי מתייחסת ברכה זו אל הקודמת ואם הוא ביאה אל הבית ויציאה מן הבית בכלל אומרו ברוך אתה בעיר גם שניהם ואם הוא ביאה ויציאה מהעיר גם בכלל או' ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה הוא. (יב) כי פסוק יתן ה' את אויביך לפניך נגפים לפניך נכנס בין הדבקים כי הלא פסוק שאחריו שהוא יצו ה' אתך את הברכ' כו' הוא מעין הברכו' שקודם פ' יתן ה' הוא יהיה ראוי יכתב למעלה הימנו. (יג) אומר יניסו לפניך כי הראוי יאמר מפניך. (יד) או' יצו ה' אתך כו' כי מלת אתך מיותרת. (טו) או' וברכך בארץ כו' כי הלא גם עד כה בארץ ידבר באומר ובפרי אדמתך. (טז) אומר יקימך ה' לו לעם קדוש כאשר נשבע לך אם כבר נשבע לך איך מחשיבו למתן שכר. (יז) אומר כי תשמור את מצות ה' מי לא ידע כי הן כל אלה לא יפעל אל כ"א עם שומרי מצותיו. (יח) אומרו וראו כל עמי הארץ כו' כי ראוי לדעת במה יראו כי שם ה' נקרא עליהם והנה ארז"ל שהם תפילין שבראש והלא כמו זר נחשב שבראות תפילין בראש ישראל שייראו מהם. (יט) אומרו והותירך ה' לטובה כו' האם היה עולה על לב אחר כל הטובות הגדולות ההם האם היה צריך לומר שיותיר אותו לטובה היתה לעושי רצונו. (כ) אומרו יפתח ה' לך את אוצרו הטוב כו' לתת מטר כו' כי הנה פסוק זה היה צודק ליכתב קודם אומר ופרי אדמתך. (כא) מה ענין והלוית גוים רבים כו' אל ראש הכתוב. (כב) אומר ונתנך ה' לראש כי הרי זה יראה ענין אומר למעלה ונתנך ה' לראש על גויי הארץ. (כג) אומר ולא לזנב ודאי שלא יהיה לזנב כי לא תהיה ברכה אלא קללה ח"ו. (כד) כי נראה כי תחת הלוך ומרבה בברכות הולך וממעט כי למעלה אמר שיהיה עליון על כל גויי הארץ ושיהיה גוי קדוש ושיראו כי שם ה' נקרא עליהם וייראו מהם ועתה אומר שלא יהיה לזנב ושיהיה רק למעלה שהוא מעט וכל הגדולה הוא שלא יהיה למטה. (כה) אומרו כי תשמע בקול ה' כו' למה נאמר זה עתה והוא פתח דבריו באומר והיה אם שמוע תשמע בקול ה' כו' ועל זה באו כל הברכות הנאמרו'. (כו) אומרו ולא תסור מכל הדברים כו' ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם האם היה עולה על לב שיהיו הברכות האלו בסורם מדרך ה' ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם. (כז) כי למעלה באומר אם שמוע תשמע כו' היה ראוי לאומרו אם שמוע כו' ולא תסור כו' ובאו עליך כל הברכו'.

אמנם כללות הענין הוא כי בא להורות לנו כי לפי הדרגת הכשרון כן ייטיב הוא יתברך והוא כי שתים הנה הדרגותיו א' קבלת עליהם כל דבר ה' מצותיו חקיו ומשפטיו כדי לשמור ולעשות אותם אך עדיין לא שמו איתם בפועל מעשה המצות עשה רק שנשמרו לבלתי עשות א' מכל מצות ה' אשר לא תעשנה. וההדרגה השנית היא שעושים כל מצות ה' אשר צוה בפועל בין מה שבין אדם למקום בין מה שבין אדם לחבירו לא בלבד שלא להצר לו כי אם גם להטיב לו בדרכיו יתברך מה הוא חנון אך אתה חנון מה הוא רחום אך אתה רחום כו' ואמר כי על ההדרגות האלו תהיה אשר ייטיב ה' לעמו כדרכו יתב' לשלם לאיש כמעשהו עוד הורה לנו יתברך על פי דרכו שגם אם יהיה איש שלא יפלוג טובה בכשרונו כזולתו והוא טוב כמוהו שמורה שמתנהג עמו במדת דין אל יקוץ כי אל דעות ה' וידע כי זה תיקונו לשלמות נפשו או לצרף הפירות עם הקרן להרבות טובו לעה"ב כר' חנינא בן דוסא ודומה לו עוד דבר שני והוא כי כל הטוב אשר ייטיב ה' לטובים לא ינכה ה' ממתן שכרם כי מתנת חנם הוא להם ועוד שכרו אתו יתברך לעה"ב עוד דבר שלישי מה בין הכנת ארץ ישראל לקלל הטוב מאתו יתברך להכנת ח"ל לצדיק אשר ימצא שם:

ונבא אל ביאור הכתובים והתכתם אמר והיה אם שמוע תשמע כו' והוא כי תחלת השגת כשרון האדם תלוי בהטות אזנו בקול ה' ולקול מוריו ולמלמדיו לשמוע מפיהם תורה ומצות לשמור ולעשות והעושה כן יאושר בארץ הלזו ומדה כנגד מדה ידענו מרז"ל כי עתיד הקב"ה להיות ראש עול' לצדיקים לדרוש להם מפיו תורה כו' שהיא מדרגה יתירה על אשר שמעו קול אלהים בהר כי שם יהיה בהתמדה שלא יקרם מות כאשר בסיני באומר ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות אך לעתיד זכים וספיריים יהיו דבקים בו יתברך שומעים מפיו תורה וישישו בשמחה מתעלסים באהבים שהוא אושר עצום מאוד ועל זאת יתפלג כל חסיד להשיגו וזה מאמרו יתברך פה לומר אני טרם יגלה טובות העולם הזה שאטיבה עמך על כשרונך הנני שם לפניך כי העיקר היא שיתך שומך כל מעיינך על דבקותו יתברך שהוא כי אם תטה אזנך לשמוע תורתו ומצותיו בעה"ז שתזכה לשמוע מפיו פנים בפנים לעתיד לבא וז"א והיה אם שמוע כלומר אם שמוע לעתיד לבא תשמע עתה בקול ה' כלומר אל יעלה על רוחך בדבר המורה צדק לך כי פי המדבר כי אם כאלו בקול ה' אתה שומע שנית שתהי' השמיעה כדי לשמור כו' וזולת האושר גם אטיב לך דרך מתנה בלי נכוי שכר בעה"ז כי הנה ונתנך ה' כו' שהוא בתורת מתנה וגם ובאו עליך כל הברכות כו' עם שהעיקר האושר כמדובר.

או יהיה ענין אם שמוע תשמע כו' לומר הלא שמתי לפניך את הטוב ואת הרע ברוך אשר יקים כו' וארור אשר לא יקים את כל דברי התורה וכן בכל ארורים האמורים למעלה היתה כנגדם ברכה ברוך אשר לא יעשה פסל כו' והנה היה אפשר כי תשמע בקול ה' הארירות מיראה או מאהבת שכר הברכות על כן הנני בא להזהירך כי והיה אם שמוע שהוא אם תרצה לשמוע לא יהיה על השכר והעונש רק תשמע בקול ה' אלהיך שהוא למה שהוא אלהיך ולשמור את כל מצותיו שהוא למה שהן מצותיו וחקיו שהוא למען שהם חוקיו אל תשית לבך אם אתנהג עמך ברחמים אם תעשה הישר או אם אתנהג עמך בדין וזה נכלל באומר בקול ה' אלהיך כלומר תשמע בקולו בין אם יתנהג עמך בשם ה' הוא שם הרחמים בין בתואר אלהים הוא דין וז"א ה' אלהיך ותקבל בין מצות לא תעשה וזהו לשמור ובין מצות עשה וזהו לעשות אך עדיין אינך עושה בפועל רק שמוע ומקבל כדי לשמור וכדי לעשות תבואתך טובה כי ישב אדם ולא עשה עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה ואז ונתנך ה' בתורת מתנה שהוא בלי נכוי שכר יתנך עליון על כל גויי הארץ והוא כי הם תחת שרים ומזלות ואתה ישראל לא כן רק תחת אלהי עולם ה' לבדו ובזה תהיה עליון על כל גויי הארץ באופן כי בבא הברכות מאתו לא ירדו אל עולם המלאכים ומשם אל עולם הגלגלים ומשם למטה לארץ כי ובאו עליך ממנו יתברך עליך ממש בלי אמצעית שר או מלאך וע"י כן והשיגוך על כל פנים מה שאין כן אם היית כגויי הארץ שהמזל שולט עליהם או אם היית מושגת על יד שרים או הוברי השמים שהיה המזל מעכב לדבר מן הדברים כאשר היה מעכב לאברהם בהולדה עודנו בח"ל אך ע"י שינתנך עליון כו' וגם ובאו עליך מאתי יתברך בלי השתלשלות עולם המלאכים ועולם המזלות כי אם למעבר בעלמא וע"כ כל הברכות ישיגוך בל תמוט אחת מהנה מלבא בך:

או יאמר והשיגוך כו' לומר אשר אמרתי לשון השגה כאלו אתה בורח ממנה הלא הוא כי תשמע בקול ה' אלהיך כלומר שאינך מכוין רק לשמוע בקול ה' למה שהוא אלהיך ולא לקבל פרס ובכן הלא תדמה לבורח מברכות וטובות העוה"ז והברכות ידמו לרדוף אחריך להשיג אותך וישיגוך וז"א לשון השגה.

או יאמר הנה טובות העוה"ז יתחלקו לג' בני חיי ומזוני והתחיל בחיי ואומר ובאו עליך כל הברכות האלה שעתיד להזכיר שהוא כי יבאו כלם אחת לאחת זו אחר זו והנה יקרה שיגזרו על איש ועל אדם טובות רבות אך לא יספיק לקבל את כלם כי הלא יום יום הולך הוא אל בית עולמו ואולי ימות טרם בא כלן עדיו. אמר הנה הברכות האלה כלם יבאו אליך כי לא תבצר אף גם אחת כי אם ובאו עליך כל הברכות האלה ואל תירא פן תאסף אל עמיך טרם התקיים כל אחת מהן בך כי הלא הנני מבטיחך כי והשיגוך כי אם היותם באים עליך ואתה הולך למות הן ישיגוך כי הן יוסיפו לך שנות חיים עד תקבל את כלם והטעם הוא כי תשמע בקול ה' אלהיך כי בשומעך את המצות אשר אנכי מצוך היום בפי בקול ה' אתה שומע כי שלוחו יתברך אני ולכן כדאי הן המצות שמפיו יתברך שתהיין הברכות שהן באות מצדן מאיכות אשר בהן להרבות ימיך באופן שאם היותך הולך יום יום לבית עולמך ישיגום כי שרפי קדש רוחניים נעשו על יד שמוע בקול ה' אלהיך והנה הברכות אשר אמרתי ובאו עליך כל הברכות כו' הלא המה ברוך אתה בעיר כו' ועניינם הוא נמשך אל הקודם לומר הלא אמרתי כי על יד אשר תשמע בקול ה' כו' תזכה לחיי העה"ז כי ובאו עליך כו' עד ישיגוך כלם שהוא באורך ימיך ושנות חיים שיוסיפו לך ועוד לך גם מזוני כי הנה ברוך אתה בעיר כו' לומר בדרך שאתה רוצה לילך להתפרנס בה מוליכין אותך אם חפצת יהי עסקך בעיר שם יצו ה' את הברכה ותהיה ברוך אתה בעיר ואם תצא השדה כי תזרע את זרעך לאכול פריה התפרנס גם ברוך. אתה בשדה הרי לך חיי ומזוני ועוד יתוסף לך גם בני שהוא כי וברך פרי בטנך וברבות האוכלים גם ה' ירבה לך הטובה כי גם וברך גם פרי אדמתך ברוב תבואות דגן תירוש ויצהר שהם עיקר המזון וגם פרי בהמתך והקדים פרי האדמה לפרי בהמה למה כי זה מוסרו יתב' שאומרו בשר לאכול ולחם לשבוע לומר כי ישבע לחם אך לא ישבע בשר כ"א מעט אכילה מה וע"כ עשה עיקר מפרי האדמה והקדומה לבהמה מלבד כי שפע הברכה בארץ הקדושה תחלה תבא אל האדמה שלעומת הארץ העליונה מאל הבהמה כנודע ליודעי חן ערכה וז"א אדמתך כי להיותם אדמתך הוא הענין והנה עד כה דברתי אם תהיה לך שדה ואדמה ובהמה אך אם לא יהיו לך ואתה שומע בקול ה' גם בהיותו מתנהג עמך במדת הדין אל תקוץ בתוכחתו כי לא ירעיב ה' נפש צדיק ולא יחסר לך בערכך ברכה להתפרנס בה כי הלא יהיה ברוך טנאך של פירות או פת שבסלך ובה תזכה להיות לך קמח ללוש ועשה עוגות כי אם במעט קמח אשר יהיה לך אצוה את הברכה לברך עיסתך במשארתך ואם גם יחסר לך טנא ומשארת כי אין דבר אשר תאמר שמת בטנא ואם אין קמח לשים במשארת והוא כענין רבי חנינא בן דוסא שהיה נזון בחרובין מלא הקב ונקי היה לביתו מכל קמח סולת ומחיה וכלכלה גם על זה אל תחוש כי הנה ברוך אתה בבואך לעולם שערום יצאת מבטן אמך ועכ"ז אתה ברוך כי העולם נזון בזכותך גם ברוך אתה בצאתך כי זכותך רב ושם תמצא ברכה מאשר לא אכלת בעה"ז ובמה תדע כי ה' עמך ואוהבך בבלתי תת לך מזון בעה"ז הלא הוא כי תראה כי יתן ה' את אויביך הקמים עליך נגפי' לפניך ואין זה כי אם כאשר ה' אתך ושרפי קדש מלאכים הסובבי' אותך המפילים אותם לפניך ולא עוד כי אם בדרך אחד יצאו אליך ובשבעה דרכים ינוסו לפניך כלומר ינוסו וימצאו לפניך תמיד בריב הבהלה שיתבהלו מרבים אשר אתך:

או יאמר ברוך אתה בבואך כו' אם תצטרך לצאת ח"ל להרויח טרף ביתך אל תחוש תאכל מתחת החצונים ותפרוש הקדושה ממך או שטומאה תדבק בך כי הנה כאשר ברוך אתה בבואך לארץ כי אתה בא אל הקדושה כן ברוך אתה בצאתך שלא תוסר קדושה ממך כי גם שם ברוך תהיה ובמה תדע כי כן הנה אם יקימו אויביך עליך בצאתך יתנם ה' נגפים לפניך כו' כבקודם ואין זה רק היראה כי מלאכיו יצוה לך לשמרך ולהפיל את אויביך ועכ"ז זאת עצתי שלא תצא ח"ל לבקש מזונך כי אם שכון בארץ הקדושה ובטח בה' ועשה טוב כי לא יגעל בך ה' מלהטיב לך שם וזהו יצו ה' אתך כו' בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך. והסר מלבך דבר שקר לומר כי יותר יבורך גבר בח"ל. כי הלא שא נא ק"ו ואמור. ומה אם בח"ל שיהודי הדר בה דומה כו'. מה גם עתה בארצו יתברך אשר בה ה' אלהיו עמו שיפרנסהו בה אם יבטח בו. וז"א יצו ה' אתך את הברכה לומר הלא ודאי הוא כי יצו ה' אתך כלומר בהיותו אתך את הברכה כו' והיכן הוא אתך הלא הוא בארץ אשר ה' אלהיך נותן לך. ואמר באסמיך לומר אל תעש לך חשבונות לומר איזה הדרך ירויח לי בארץ. והן לא אזרע שדה בית כור כי איננו לי. וכרמי שלי לא יראה ולא ימצא. ועושר ונכסים לשאת ולתת אין אתי. ומעט אשר לפני אין בו די מזון י"ב חדש. ואחרי כן אסעה ואלכה מארצו יתברך אצא בחוסר כל וטוב לי כי בעוד יש אתי אלכה לי ואסתחרה וירויח לי ומעט אשר לפני יפרון לרוב והנה האיש הזה כמקרה הכהן עם אשתו שסיפרו בירושלמי גם הוא יקרנו שהיה דחוק בא"י. ויאמר לאשתו הנני הולך בדרך ח"ל אולי שם ייטיב לי ומאומה אין בידי להניח בידך שתזכרני בו. אך אשר חלק לי ה' בבינה במראות נגעים אלמדך ויהי הוא דובר אליה משפטי צדק אשר בין נגע לנגע ולשאת ולספחת ולבהרת והשחין והנתק. ובתוך הדברים אמר אליה. דעי איפה כי כל שער שבראש האדם יש לו גומא. שהוא מקור ומבוע מימי חייתו לגדל בו. ואלו היו נוגעים מבוע של זה לזה היו עיניו כהות מראות. ויהי כשומעה ותען ותאמר לו הלא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר. והלא לשער א' משערות גופך משגיח בו הוא יתב' לתת לו מחייתו. בלתי נוגעת בחבירו. כל שכן את כל גופך מכף רגלך ועד קדקדך. שישלח ה' את מחייתך. ולא תצא מארצו ובטח בה' והוא יכלכלך. ויעש כן ולא חסר לו. והן אלה דברי מרע"ה בתורתו יתברך אל תעמוד בדבר רע לומר כי טוב יהיה לך כי תצא מארצך הקדושה. כי דל חלקך. כי הלא בטח בה' ויצו את הברכה. אך בשתים תתחתן ותצליח. א' כי לא תעשה משאך ומתנך גלוי במקום רואים לכל כ"א סמוי מן העין. כי אז במעט יצו ה' בו את הברכה. ב' שלא תהיה יושב ובטל ומה גם אם הכסף אזל מכליך לגמרי כי ששת ימים תעשה מלאבה ובה יצו ה' את הברכה וזהו ובכל משלח ידך וכל אשר אמרתי שיצו ה' את הברכה כו' היא בארץ וז"א בארץ שהיא ארץ הקדושה. ועוד אני אומר לך כי אפילו תאמר כי בא"י מדקדקין יותר במעשיך וימעטו מזונותיו בה טוב לך מעט בא"י אשר שם אתה מקבל מידו יתברך וניכר שהוא אלהיך ממה שתקבל הרבה בח"ל וז"א אשר ה' אלהיך נותן לך כי הברכה הנזכר יהיה מה שה' בעצמו שהוא הוראה היותו אלהיך נותן לך ולא שתדמה כמי שאין לו אלוה חלילה. ושמא תאמר הלא כל ההטבות והברכות האלו אינן רק גשמיות ואין נעשה בנו יתרון איכות קדושה כאשר יאות לעשות על יד עבוד את ה' כדברו יתברך באומר אם שמוע תשמע בקולי כו' תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש כי על ידי המצות מתחדש ומתקדש האדם עד היות גוי קדוש וכמאמרנו בנוסח הברכות אשר קדשנו במצותיו כי בכל מצוה שאדם עושה היא נעשה בריה חדשה וקדושה קו לקו עד קדוש יאמר לו. וע"כ יאמר נא ישראל כי בכל אשר ייעדתי לך אין דבר מזה. והראיה כי הלא אמרת יתן ה' את אויביך הקמים עליך נגפים לפניך כי יראה כי לא יבצר מאויבינו מלקום עלינו כי לא תפול חתיתינו על כל הגוים ואלו היינו קדושים באיכות הלב לא יערבו אל לבם לקום עלינו כי יראה כב"ח שמור אם וחיתתם של הצדיקים אשר צלם אלהים על פניהם תפול על פניהם לזה אמר יקימך ה' לו לעם קדוש כו' לומר הנה כל אשר דברתי עד כה הוא כי תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות שהוא קבלה בלבך כדי לשמור ולעשות עם שלילת עשות את הרע. אך עדיין לא עשית מעשה בפועל להתקדש בו. ועל כן לא הגעת בזה להשיג מעלת הקדושה ההוא להיותך עם קדוש בעצם כי אין הקדושה ההיא נקנית אלא על ידי המעשה. אך אמנם יקימך ה' לו לעם קדוש כאשר נשבע לך אך יהיה זה כאשר תשמור את מצות ה' אלהיך שהיא שמורה ועשיה בפועל. וע"י שוהלכת בדרכיו שהוא שתתנהג בחסידות מה הוא חנון אך אתה חנון כו' כי אז יתקיים בך תואר קדושה זו כי אין זה נקנה רק על ידי מעשה כשרון וחסידות. ואז על ידי כן לא אומר לך יתן ה' את אויביך הקמים עליך כו' כי לא יערבו אל לבם לקום עליך כי אם מה שאז אומר הוא וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך ולא יקומו עליך כי אם יחתו ממך והיא כי יראו כי שם תואר ה' שהיא היותו יתברך קדוש נקרא עליך שגם אתה גוי קדוש ואז ויראו ממך מלקום עליך כי עין בעין תוכר קדושתך גם בעיניהם:

או יהיה אומר כי שם ה' נקרא עליך על שמו יתברך הגדול והקדוש והוא ענין מז"ל עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה שנאמר כל הנקרא בשמי כו' ואז יהיו בעצם כל ישראל צדיקים ועל כן ויראו ממך כמדובר והוא כי יראה בך בחינת השם ההוא המורה היותו יתב' מהוה כל ההויות כן יהיו אז ישראל כמ"ש ז"ל עושים נפלאות גדולות באשר ה' אתם ככל אשר נעשה בראשונה על ידי רשומים שבדורות כשמש בגבעון דום על ידי יהושע וההיקש בכל יתר גדולים שבכל דור ודור כי בזה ידמו להשם יתברך במה שמורה בו השם ההוא והוא מאמר ספר הזוהר על פסוק כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך והוא מאמרנו על פסוק כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' כו' לומר כי מי בשחק מכל שרפי קדש יערוך לה' לעשות כמעשיו יתברך אך ימצא מי שידמה לה' לעשות כמעשיו בבני אילים הם בני אברהם יצחק ויעקב והוא מאמר ספר הזוהר שבחכמי ישראל יש דומה לו יתברך וזה ענין מקרא קדש הלזה וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך שיצדק עליך שם זה כמדובר ועל ידי כן ויראו ממך:

או יהיה ענין אומרו כי שם ה' נקרא עליך על שם אדנות שהוא שמו יתברך שיקראו אותו כמו שקראו אדם הראשון ויהיה כי יראו כי ידם מושלה להם בכל העולם כאדון על עבדיו ועל ידי כן ויראו ממך והוא אשר יתקיים לעתיד לבא:

והנה אחר אומרו מה שיהיה עם קדוש כאשר נשבע כו' ראה והנה יאמר נא ישראל למה תשים זה לגמול עשות מצוה ולכת בדרכיו יתברך והלא אפילו לא נעשה כן הבטיחנו יתברך בזה שנהיה עם קדוש לעתיד לבא ומה גם למאמר רבותינו ז"ל כי הבטיחנו יתברך בתשובה לעתיד אחר הגליות ושנהיה לו לעם קדוש כאשר נשבע ואם כן איפה מה הגמול הלז שאמרת שנהיה לעם אם לא נחטא מאחר שגם כי נחטא לא יבצר ממנו לז"א והותירך ה' לטובה לומר אינו דומה זה לזה כי הלא מה שהיה לך בהבטחה ההיא היה שאתה תמות ובניך ויאבד פרי בהמתך ופרי אדמתך בגליות שבנתים ולא היית אתה רואה בטובה כי תמות ולא יהיו לך חיים ולא תראה בטובה העתידה אך עתה בהתמדת הכשרון והותירך ה' את עצמך לטובה העתידה שתתענג בה וגם בבני כי תהיה בפרי בטנך זוכה לראות בטובה העתידה בהיותך עם קדוש שתחיה ותראה בחיי עצמך ובבני וגם במזוני שפרי אדמתך לא יאכלוהו אויביך בחרבנו' ויתן לך האלהים פירות אחרים תחתיהם כי אם בפרי אדמתך אשר היה לך בו תראה בטובה העתידה וזה טוב לך מאלו אבדת אותם ויתנו לך מן השמים אחרים תחתיהם כענין כושרא דחיותא שאמרו בגמרא על שומר שכר שחייב להשכיר עד כדי דמיהן ובענין הזה מתקיים בג' החלוקות בחיי עצמך ובבני ומזוני כי לא תמות ולא תזכה להיות עם קדוש עד אחר התחיה שתחזור לחיות וגם לא ימותו בניך ותקוה עד בא אחרים במקומם ועל דרך זה בפרי בהמתך כמדובר וכל זה שאמרתי הוא מלבד כבוד אדמת הקדש כי אם לא תהיה עם קדוש וזוכה לכל הטוב ההוא כי אחרי שובך בתשובה אחר הגליות הלא ארצך הקדושה היתה ביני וביני ניתנת ביד זרים אך עתה בהתמדת כשרונך תזכה הארץ שלא תנתן רק לך עם קדוש תתייחס אליה וז"א על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך כלומר מלבד כבוד על האדמה שעל ידי זה ה' אלהיך נותן לך כלומר ולא לזרים ויהיה משמעות מלת על כמו ויבואו האנשים על הנשים שהוא מלשון שקדמו ובאו הנשים תחלה. או יאמר כפשוטו והותירך כו' שיהיו לך על ידי התמדת הכשרון ד' טובות. (א) שוהותירך את עצמך לראות בטובה ולא תמות. (ב) בפרי בטנך. (ג) בפרי אדמתך ולא שתמות אתה ותצטרך לחיות לראות בטובה וגם לא שיאבדו בניך ותצטרך לשמוח באחרים שניתנו לך וכן בפרי אדמתך אשר היו לך (ד) שלא תגלה מאדמתך הקדושה אל אדמה טמאה בגלות טרם היותך עם קדוש כי אם תהיה תמיד וגם בכל הטובה הזאת על האדמה אשר ה' אלהיך נותן לך:

יב

יפתח ה' לך את אוצרו הטוב כו'. לבא אל הענין נזכירה מז"ל בפרקי ר"א שאמרו שיש אוצר עליון בשמים ממים שמשם הם גשמי ברכה וכשפותח הקב"ה את אוצרו הטוב ההוא אז יהיו מימיו כמים זכרים. ומימי תהום העולים מלמטה לעומת' הם מים נקבות. ועל יד שניהם האדמה מתעברת כאשה המתעברת מבעלה ועל זה נאמר כי כאשר ירד הגשם כו' כי אם הרוה את הארץ והולידה והצמיח' כו' וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום העבים נושאים מים מהים ועל הארץ יריקו ואז הארץ מתעברת כאשה הרה לזנונים כו' והנה כן אמת כי הוא יתברך אינו רוצה להשפיע דרך מתיחס לזנות כאשר הוא כשאין עושים רצונו יתב' וגם השמים במקום אוצרו הטוב יערב לקדושת המקום ההוא בצקת שפע קדושה מה שאין כן בעצור את השמים ויהיה המטר מלמטה וגם הארץ הקדושה צר לה מאד בהשקות אותה דרך זנות. כי קדושה היא מאד. נמצא כי לו יתב' וגם לשמים ממעל מקום אוצרו הטוב. וגם לאדמת הקדש להם צר בהיות ישראל בלתי עושי רצונו של מקום שיסת' אוצרו הטוב מהשפיע שפע קדוש לעולם. להשקות ארץ כקדושה. וז"א יפתח ה' כו' לומר הלא ספרתי לך ארבעה דברים שהיית מפסיד על יד היות לך גלות קודם האושר העתיד לבא. והנה עוד ראה והביטה כי הנה על ידי המשך כשרונך והתקיים בך האושר העתיד שתהיה לעם קדוש בלי הפסק גליות בנתים כי הנה עתה בלי הפסק גלות שהוא כי תעשה תמיד רצונו של מקום. הלא ישמח ה' בהשפיע שפע טוב מאוצרו הטוב כי היא שמחתו כנודע. וגם ישמחו השמים העליונים אשר בם אוצרו הטוב. ותגל הארץ הקדושה בקבלת שפע אוצרו יתברך הטוב להולידה והצמיחה. מה שאין כן אם בנתים לא תעשה רצונו של מקום שלא יפתח אוצרו הטוב אפילו בא"י וזהו יפתח ה' כו' לומר הנה עתה יפתח ה' לך בהיותך עושה רצונו יתברך כי אז לך בשבילך יפתח באופן שישמח הוא יתברך על ידך וגם ישמחו השמים כי הלא אוצרו הטוב הוא את השמים וגם תגל הארץ כי יהיה לתת מטר ארצך בעתו מה שאין כן בהיותך בלתי עושה רצונו של מקום שאז לא יפתח בשבילך וכ"ש לגוים באופן שיתעצבו כל הנאמרים באמת כל הימים אשר לא תעשה בהם רצון קונך שהוא כל ימי מיגר גלותיך עד עת קץ וש"ת ובמה יודע האוצר הטוב שהוא שלא ישמש גם לאומות שאמרת יפתח ה' לך כו' לז"א הנה לך האות והוא שלא בלבד יבורך פרי אדמתך בו בפתוח האוצר ההוא כי אם גם ולברך את כל מעשי ידיך אפילו מה שאינו תלוי בצמח השדה עד שוהלוית גוים רבים ואתה לא תלוה ואלו ברכת אוצרו הטוב היה גם לגוים איך תהיה מלוה אותם גוים רבים ואתה לא תלוה אך אין זה כ"א שהאוצר הטוב ההוא לא יהיה רק לך ולא להם:

יג

ונתנך ה' לראש כו'. כהתימו לומר ב' מדרגות הטובה א' שיתנהו ה' עליון על כל גויי הארץ עם הברכות האמורות למעלה שהוא כאשר נקבל ונשמע בקול ה' לשמור ולעשות גם שעדיין לא יעשו מעשה הטוב בפועל והמדרגה הב' והוא להקימנו לעם קדוש כו' שהוא תכלית המעלה והיא על ידי ב' מעלות הכשרון שהוא כי תשמור בפועל את כל מצותיו יתברך וגם והלכת בדרכיו שהוא להתנהג בחסידות מה הוא רחום כו' אמר עתה הלא תקשני על האמור למעלה כי הלא תפלא למה לשמוע בקול ה' לשמור ולעשות מקודם שיעשה בפועל ייטיב לו הוא יתברך כל כך כי יתנהו ה' עליון ויהיה לראש ואדרבא היה ראוי יתנהו לזנב וגם ראוי יהיה למטה מגויי הארץ משועב' להם יען לא עבד את ה' בקום עשה אל תתמה על החפץ כי יש ב' טעמים בדבר וז"א ונתנך ה' עליון כו' לומר מה שאמרתי שונתנך ה' עליון ולא אמרתי שיהיה לזנב כאשר היתה הדעת נותנת ולא עוד אלא שתהיה רק למעלה ולא תהיה למטה משועבד תחת האומות כאשר היה ראוי כי תשמע אל מצות ה' אלהיך לשמור ולעשות ולא תעשה בפועל שהוא החלוקה הא' שאמרתי למעלה אם שמוע תשמע בקול ה' לשמור לעשות אל תתמה כי הלא זה יהיה בתנאי שלא יהיה בידך שום עון וזהו ולא תסור מכל הדברים כו' והוא ענין לשון רז"ל באומר ישב אדם ולא עשה עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה ועוד טענה ב' והיא לא תביט אל מה שאינו עושה עבירה בלבד כ"א אל כל אשר היה נמשך ע"י עשות עבירה אחת כי הנה ממנה היתה נמשכת אחרת כי עבירה גוררת עבירה וכן מהשנית אל הג' וכן הולך ועובר עד עבוד אלהים אחרים וא"כ הנמנע מעבירה ימין ושמאל או מתקן בעוברו א' מהן באופן יתרוקן מכל עון אשר חטא לא יחשב לו הוא יתברך כ"א כמתקן עבודת אלהים אחרים כי עד עון זה היה מגיע בהן מכלן וז"א ולא תסור מכל הדברים כו' ללכת אחרי אלהים אחרים לעבדם:

טו

והיה אם לא תשמע כו'. ראוי לשים לב. (א) אל מלת והיה ומהראוי יאמר ואם לא תשמע כאשר בפרשת בחקותי. (ב) איך מעניש על שב ואל תעשה באמור אם לא תשמע לשמור כו'. (ג) או' אשר אנכי מצוך היום שהוא מיותר. (ד) אומרו ובאו עליך כו' והשיגוך כי אחר בואם עליו ודאי שישיגוהו ולא עוד אלא שמאומר והשיגוך יורה שהוא עתיד ואיך יצדק אחר שכבר באו. (ה) אומרו ארור טנאך ומשארתך סמוך לארור אתה בשדה משא"כ למעלה בברכות כי אם אחר עשתרות צאנך. (ו) כי בברכות נאמר ופרי בהמתך ופה לא נאמר ופרי בהמתך. (ז) אומרו ישלח ה' בך כו' מפני רוע מעלליך שהראוי יאמר על רוע מעלליך ולא מפני. (ח) אומרו אשר עזבתני כי אומר רוע מעלליך הוא מעללי' בקום עשה ואומר אשר עזבתני הוא בשב ואל תעשה. (ט) אומרו ידבק ה' בך למה לא אמר ישלח ה' בך את הדבר והיה כל הפסוק הקודם באו' ישלח ה' בך את המארה כו' כי בדבר דברה תורה ל' שליחות פ' בחקותי באומר ושלחתי דבר בתוככם. (י) אומר עד כלותו אותך כי הלא אחר השמד ואיבוד אמר בקללת פסוק הקודם באומר עד השמדך ועד אבדך מהר מה יכלה אחר כך על ידי הדבר כי כבר אבדו ונשמדו וכן קושי זה כפול ומשולש כי אחר אומר עד כלותו אותך איך אומר אחר כך יככה ה' בשחפת כו' עד אבדך הלא כבר אבדו בקללות ראשונות ויכלו בשנית. (יא) למה לא נאמר לשון שליחות או דבקות כאשר בקודמות. (יב) או' ובחרב בין מיני החלאים. (יג) אומרו והיו שמיך כו' מי לא ידע כי שמיך על ראש והארץ היא תחתיו. (יד) או' שמיך ולא אמר שמים והיה צודק יותר כי השמים שמים לה' ובארץ אשר היא לאדם לא אמר וארצך כ"א והארץ אשר תחתיך. (טו) אומר יתן ה' את מטר ארצך אבק כו' כי אחר שהשמים נחשת והארץ ברזל מה יתן ומה יוסיף באבק ואפר. (טז) אומרו מן השמים ירד עליך כי הלא האבק אינו כ"א מן הארץ. (יז) אומרו יתנך ה' נגף כו' כי אחר השמדם שאמר בפסוק הקודם עד השמידך מי יהיה נגף. (יח) אומרו והיית לזעוה כו' מי הכניס יתר ממלכות בזה. (יט) אומרו ואין מחריד מה תתן ומה תוסיף שלילת החרדה אחר היות נבלתו לעוף ולבהמה. (כ) אומרו יככה ה' בשחין מצרים כו' כי אחר הנתן נבלתו לעוף ולבהמה איך יחול עליו שחין מצרים. (כא) אומרו יככה ה' בשגעון כו' אם יאבד שכלו למה יאשם על מה שלא ישוב בתשובה להביא עליו שאר המכות שהזכיר. (כב) אומרו והיית ממשש כאשר ימשש העור כי הלא גם זה עור שהרי נאמר יככה ה' בשגעון ובעורון. (כג) אומרו ולא תצליח את דרכיך כי הלא כמו זר נחשב שאחר כל הרעות הקניינות יקללם בשלילת הצלחה וכן אומר והיית אך עשוק וגזול היא קלה מכל הדברים הרעים הנאמרים למעלה. (כד) אומרו אשה תארש כו' כי הלא מזכיר הארוסות ואנה עזב הנשואות שנשים בציון עינו וע"ד זה יקשה בסוף הפסוק וגם כל מה שבפסוק שאחר זה קלים מהקודם שורך טבוח לעיניך. (כה) אומרו והיית רק עשוק כו' כי הרי זה נאמר למעלה וגם למה שינה בזה מגזול לרצוץ. (כו) אומרו והיית משוגע כו' כי הרי נאמר למעלה יככה ה' בשגעון כו' (כז) אומרו יככה ה' בשחין רע כי הלא מכת השחין כבר נאמרה וגם אומר פה שחין רע וכי האם שחין מצרים טוב היה. (כח) שסותר סוף הכתוב אל ראשו כי תחלה אמר על הברכים ועל השוקים ואח"כ אומר מכף רגלך ועד קדקדך. (כט) אומרו יולך ה' אותך כו' למה מייחס ההולכה אליו ית' ולא אל אשמותינו ועונותינו או אל אויבינו. (ל) שלא מצינו לא בהוליך את צדקיהו בראשונה ולא את אגריפס באחרונה שעבדו שם עץ ואבן. (לא) אומרו זרע רב תוציא השדה כו' כי יחסלנו הארבה הרי אמר פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת ואמר שיהיה כל הימים ואיך יאמר ומעט תאסוף כי יחסלנו הארבה ועוד שאחר היותם והם ומלכם בגוים איך תוציא ארצם זרע וזיתים בכל גבולם והבנים ובנות שיולידו ילכו בשבי והרי כבר הלכו הם ובניהם עם מלכם. (לב) אומרו הגר אשר בקרבך יעלה כו' והוא ילוך כו' כי הלא כל זה הוא עודם יושבים על אדמתם ואיך יזכרנו אחר ענין הגלות הם ומלכם בשבי. (לג) אומרו ובאו עליך כל הקללות כו' והשיגוך כי לא שמעת בקול ה' אלהיך לשמור כו' והלא כל פסוק זה עצמו הוא היה תחלת דברי המוסר והיה אם לא תשמע בקול ה' לשמור כו' ובאו עליך כל הקללות כו' והשיגוך ולמה חזר פה לאומרו. (לד) אומר והיו בך לאות ולמופת עד עולם איך יהיו הדברים האלה לאות כי לא יצדק רק על דבר קיים ועומד. (לה) אומרו תחת אשר לא עבדת כו' כי זה סותר את הפסוק הסמוך לו כי משם יראו שאצ"ל שלא יעבדו את ה' כי אם אפילו לא ישמעו כדי לשמור ופה אמר כי את ה' יהיו עובדים אך לא בשמחה. (לו) אומרו ישא ה' עליך כי מה שיוליך אותם ואת מלכם מה ענין הגוי שישא עליהם ואין לומר שאמר זה בישיבתם בארץ אויביהם שהרי אומר והצר לך בכל שערך כו'. (לז) אומרו לשון נשיאות ולא אמר יביא ה' עליך. (לח) למה נאמרה מלת גוי זה שלש רגלים בשני הפסוקים הבאים כאחת ולא סמך על מלת גוי הראשונה. (לט) אומרו והצר לך כו' עד רדת חומותיך מהראוי יאמר עד הרס חומותיך כי לא תצדק ל' ירידה בחומות. (מ) אומרו פעם שנית והצר לך ולא סמך על הראשון. (מא) כי פסוקים אלו היה מקומם קודם לאומרו יולך ה' אותך ואת מלכך וכו' כי תחלה צרו על העיר ואח"כ היצרו את ישראל ואח"כ גלו. (מב) למה יזכיר באכזריות האיש הרך והענוג והרכה והענוגה שתרע עינה מתת מבשר ביניהם אשר יאכלו ליתר בניהם ולאיש חיקה כו' אין זה מפקידת העון:

אמנם אומר כי מתחלת התוכחות עד פסוק אם לא תשמור כו' ידבר על צרות שעד חורבן בית שני וכל ענין הגלות ההוא לדור החורבן ומפסוק אם לא תשמור והלאה ידבר על המשך הגלות עד תומו כאשר יבא הביאור בס"ד והתחיל ואמר והיה אם לא תשמע כו' ובפתח דבריו זו הורה מרע"ה ברוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו עיקר גדול באמונה הלא הוא כי ממנו ית' לא יפלא כל דבר אשר יהיה לעתיד בשמים ובארץ ויצרי מעללי איש אך לא ימשך מזה הכרח לפעולות אדם להחשיבו למוכרח במעשיו אם טוב ואם רע כי אין ידיעתו ית' מכרחת כי לא יבצר מהיות בחירת כל אדם חפשית תחת ידו כאשר יתבאר אצלנו בשערים המצויינים לנו בדורשי התורה בס"ד וז"א והיה אם לא תשמע כו' לומר והנה והיה זה אשר אני דובר כי אשר לא טוב תעשו ותענשו כי כן יהיה וז"א והיה כלומר היו יהיה הדבר הזה אך אין הידיעה מכרחת כי עדיין אני אומר אם לא תשמע בדרך ספק כי עוד יד בחירתם נטויה להרע או להיטיב וזהו והיה אם לא תשמע שנית הודיע עוד שורש אחר באמונה והוא שורש גדול שצריך יהיה נגד עיני כל אדם תמיד והוא כי כל מצות חקים ומשפטים אשר שם משה לפני בנ"י בין בכתב בין בעל פה יהיה נגד עינינו כי כאשר אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום כן כל יתר חלקי תורת ה' שבכתב ושבע"פ יהיה בלבנו כאלו גם את הכל מפיו יתב' שמענו פנים בפנים וז"א אם לא תשמע בקול ה' וכו' אשר אנכי מצוך היום כי כל אשר אנכי מצוך תתחייב להעלות עליך כי בקול ה' אתה שומע בשומעך את אשר אנכי מצוך ואין צ"ל אשר שמעת מפי בסיני השמנה דברות עם השנים שמפיו יתב' כ"א אפילו עתה שהכל שמעת ממני מאתו ית' הוא וז"א מצוך היום:

וטרם נבא על התכת המקראות כלם נתעורר על שני דברים והן הם יביאנו אל התכת הענין המקראות והנה הנם. א' כי הלא כל הרואה את התוכחות האלה העצומות והרבות מאה חסר שתים הלא ישתומם על המראה ואמור יאמר איה רחמיו ית' כי יביא את כל הקללות האלה תכופות מבלי ריוח בנתים. ב' כי אמור יאמר היתכן כי כל קהל עדת ישראל יהיו ראוים לכל הדברים המרים המאררים האלה והלא גם בדורות אנשים הבלתי עושים רצונו של מקום לא חסרו אנשי אמת כי אפילו בדורו של אחאב נמצאו שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו ואפילו בדור החורבן שם נמצאו החרש והמסגר אלף אנשים צדיקים ולמה לקו גם הם בגלות החיל ההוא והן אמת כי אשר היו כדאים למחות והיה עולה על רוחם שאם היו מוחים היו מועילים ועל שלא מיחו מתו ועליהם נאמר וממקדשי תחלו אל תקרי וממקדשי אלא ממקודשי אך שאר העם אשר לא עבדו לבעל והיו בלתי פרוצים ברשע למה לקו כחטאים בנפשותם האם גוי גם צדיק יהרג ע"כ אומר כי על שני צירים אלו יסובו הכתובים הללו והוא כי בכללות מאמריהם יורו כי הן אמת שלא כל אשם מעילות של כלם שוה יש כת אחת אשר יעשו את הרע וימשכו את ידיהם מעשות טוב ויש כת אחרת עובדים את ה' והם הכשרים שבדורות ההם אך לא בשמחה ובטוב לבב והכת הראשונה והם הנשמדים והאובדים בגליות כלל הדברים הרעים הנאמרים באומרו עד השמדך עד אבדך עד כלותו אותך אך הכת השנית יעבדו את אויביה' וייצר להם אך לא יתמו ונמשך ענין כת הראשונה עד סוף פסוק ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך כו' ומפסוק שאחריו אך מהפסוק שאחריו תחת אשר לא עבדת והלאה עד פסוק אם לא תשמור ידבר על כת השניה והנה גם בכת הראשונה אין כלם שוים כי יש מדרגות ועל היותר קשים מתחיל הפורענות והתפשט בזולת וע"כ נזכר הכל לשון יחיד ובזה יתיישב הקושי השני שהזכרנו וגם הקושי השני נהיה הולכים ומבארים בהמשך הכתובים אך לא בבת אחת מביאם הוא ית' כ"א לאט וכל צרה היא התראה לחברתה הבאה אחריה:

ונבא אל התכת המקראות אמר הנה כל דבר המתקלקל הוא הוראה על ראשיתו שהיה בלתי מתוקן כי הבנין אשר יסודו יכין לא ימוט וז"א אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור לעשות כלומר אצ"ל אם תמנע מלשמוע כ"א גם כי תשמע ולא תכוין שתהיה השמיעה כדי לשמור ולעשות את כל מצותיו וחקותיו למה שהם מצותיו וחקותיו ית' כ"א מצות אנשים או ברפיון לבב וכיוצא הלא מזה תמשך תחלה עזיבתך את ה' ואת מעשה המצות והוא אשר כיון באומרו לעשות שהוא על מ"ע ואח"כ תעבור על מצות ל"ת שהיא לעומת אומרו לשמור שהוא שמירה מעבירות וע"כ ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך לומר הנה לא תמסר ביד המזל שא"כ לא היו משיגים אותך כלם כי יש נולד במזל טוב אך יבואו מאתו יתברך עליך בלי אמצעות הוברי שמים ועל כן והשיגוך כלם.

או יאמר הנה ובאו עליך כל הקללות האלה א' לא' שהוא שאם לא תתקן ותשוב על ידי הראשונה תבא הב' וכן אם לא תשוב בשנית תבא הג' וכן עד סופו באופן שגם הם רודפות אותך כענין ותמוגגנו ביד עונינו כי כל עון נעשה משחית וקללה והוא הרודף את החוטא למוגגו והנה בהשיג אותו עון הראשון אם טרם ישיגנו הב' ישיב ממנו לא יושג ממנו אמר משה רבינו עליו השלום כמיצר על צרת ישראל ובאו עליך כלן למרק אותך א' לא' וצר לי עליך כי ישיגוך כלם כי לא תשוב ותתקן בין זו לזו לבלתי השיגוך השאר כי אם והשיגוך והתחיל בא' ואמר ארור אתה בעיר והוא כי הוא יתברך משליט המארה תחלה בעיר מקום שנעשים בה העבירות ואח"כ בשדה וזהו ארור אתה בעיר וארור אתה בשדה והנה זה דרכו יתב' להיות כי מרובה מדה טובה ממדת פורעניות כי בפורעניות מתחיל מן הקל הקל תחלה וע"כ תחלה יתחיל בנכסי' אשר לך בעיר ואח"כ במה שבשדה וזהו וארור אתה בשדה ולא סמך מיד פרי בטן כאשר בברכות שאחר אומרו ברוך אתה בשדה אומר ברוך פרי בטנך כי אם ארור טנאך והוא מטעם האמור שמתחיל בנכסים תחלה ואמר שאחר שיוארו נכסים שבעירו ושבשדה שימעטו במארה אותו המעט הנשאר לך בסל לאכול שם ימעט בטנא פעם אחרת וגם אחרי כן כי תטחן קמח ותלוש שם יצוה את המארה בעיסה במשארתך ואחר שיוארו הנכסים שהם דומים ואינם קרובים אליך ולא תקנת ושבת בתשובה יגיעו בפרי בטנך וזהו ארור פרי בטנך ואחר כך ופרי אדמתך לא היוצא מהאדמה כתבואה כי זה קדם לפרי בטן כי אם שגר אלפיך ועשתרו' צאנך שיקראו פרי אדמתך שגדלו בה וזהו שלא אמר ופרי בהמתך שגר אלפיך כאשר אמר בברכות וגם לא אמר ושגר בוי"ו אך הוא לומר פרי אדמתך שהם שגר אלפיך כו' והענין להורות לנו דבר גדול מאד והוא ענין מז"ל על סדר הבריאה כי למה ברא אלהים אדם עלי ארץ אחר יצירת כל בהמה חיה ועוף ורמש האדמה לומר אם זכית הכל כשלחן ערוך לפניך ואם לאו אומרים לך יתוש קדמך כלומר בבחירתו תלוי להיות למעלה מהכל או למטה מהבעלי חיים והטעם כי האדם מורכב מחומר וצורה משא"כ הבעל חי אם זכית והמשכת את החומר אחר הצור' העלית גם את גופך על הבעלי חיים ואם המשכת את נפשך אחר חומרך אוי לך שגרעת מהבעל חי שהם לא המשיכו נפש קדושה אחר החומר כמוך וזה הורה פה כי אחר עלות ארירת החוטא בהדרגה הזכיר ארירת ולדי בהמה אחר ארירת ולדי האדם לומר כי בעונו עליה תקרא מפרי בטן האדם לפרי בטן בהמתו כי גרע האדם ממנו אך אין זה רק בקטנים הנקראים פרי בטן ומתים בעון אביהם אשר לא קנתה נפשו עדיין יתרון הנקנה בגדלו אך לקות שבאדם עצמו בגופו שכבר הוא גדול אינו לוקה כי אם אחר פרי בטנו ופרי בהמתו ועל כן עולה הארירה אחר שגר אלפיו אל עצמו והוא אומר אח"כ ארור אתה בבואך כו' והוא כי הנה כל אדם בכל יום בקומו שהוא בא אל העולם בא בברכה כמ"ש ז"ל שאדם משלח נפשו יגעה ונלאה ומחזירין אותה לו בבקר בריאה וטובה כמז"ל שעל זה נאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך ובזה יאמר כי אחר לקות הנכסים ופרי הבטן יואר הוא עצמו וזה יכיר בבואו לעולם בבקר בבקר כי ארור יהיה בבואו לעולם בבקר כי לא ימצא מנוח שדרך אנשים למצוא וזהו ארור אתה בבואך ואז בהיותך בלתי שב בתשובה כי לא תנוח גם בשכבך בצאת נפשך כי תישן וזהו מאמר איוב כי אמרתי תנחמני ערשי כו' וחתתני בחלומות כו' כי אמר שמצרות היום ישוב ינוח בלילה כי יישן ולא ירגיש מצערו ואדרבה היה נוסף יגון על יגונו מחיתות החלומות ומראה רעות ועל דרך זה יאמר כאן וארור אתה בצאתך שהוא בצאתך מהעולם בלילה כי על צרת היום יוסיפו לך ארירה בלילה כי תישן:

כ

ישלח ה' בך כו'. אחר שהיחל בפסוק הקודם מהצרה הבאה על האדם בעצמו בא ויספר מעתה כל אשר ימשך לאדם וגם הוא בהדרגה בג' דברים. (א) שלא תהיה בתחלה רק מיני צער לגוף ממארת משלח ידו ומהומה ומגערת. (ב) שאינו רק במשלח ידו ולא בעצמו ובשרו של אדם. (ג) שאינו בידו יתברך רק על ידי שליח וזהו ישלח ה' בך כי להיותנו בנו בכורו יחוס לבלתי הכותנו בידו ובעצמו עד נרבה לפשוע ועל כן בראשונה ושלח על יד שליח את המארה כו' אך אחרי כן לא תהיה מהומה ומגערת שהיא בהלה מה כי אם הכאה ממש וגם לא במשלח ידיו כי אם באדם עצמו יכה בו וזהו ידבק ה' בך את הדבר וגם לא יהיה על יד שליח שישלח את הדבר כמה דאת אמר ושלחתי דבר בתוככם כי אם ידבק ה' בך כי לא יהיה הדבר נפרד ממנו יתברך כי אם כמי שנוטל חפץ בידו ומדביקו במקום שידו קרובה אל החפץ ואל המקום שנדבק בו כן ידבק ה' באדם את הדבר אך עדיין אינו מכה בידו בלי דבר אחר אך אחרי כן אם לא ישוב בתשובה אז יכהו בידו ממש וזהו אומרו אחר כך יככה כו' בשחפת ובקדחת כו' כי אם באדם ישנה ולא יחמול לבלתי עשות על ידו ממש:

ונבא אל התכת הכתוב אמר הלא אמרתי לך ארור אתה בעיר כו' ואם כל זה לא יספוק להשיבך בתשובה ישלח ה' כו' והוא כי כלו נכסים שבעיר ושבשדה ונספה ארירה אך בטנאך ומשארתך ושגר אלפיך כו' ולא נשאר לך להתפרנס אם לא ממעשה ידיך אשר תעשה גם זה לא תצליח כי ישלח ה' בך בעצמך צער מארה ומהומה ומגערת בבל משלח ידך אשר תעשה וכל זה שאשלך בך היה די לכלותך אך לא אעשה כן למען הניח מקום לשאר מכות לחול בך וזה ועד השמדך ועד אבדך שהוא עד ולא עד בכלל כי אם גם עד גדר שאבודך יהיה קרוב מהר וזהו אומר מפני רוע מעלליך כו':

ולבא אל הענין נשכילה בענין רוע מעללים ולא אמר על מעלליך הרעים הלא הוא מה שכתוב אצלנו בפסוק הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני והוא כי כל עון אשר יעשה האדם נעשה ממנו משחית והוא הצועק ותובע דין לפניו יתברך לפקוד העון ההוא על עושהו כמאמר ספר הזוהר על פסוק גם ה' העביר חטאתך כו' שאמר הנביא כי על יד מה שהתודה דוד ואמר חטאתי. העביר הוא יתב' את חטאתו הוא המשחית שנעשה ממנו שהעבירו שלא יתבע דין לפניו וענין זה כתבנו שהוא כוונת אומרו הסירו רוע מעלליכם מנגד עיני שהוא התחילו בתשובה באופן תסירו את המשחית שהוא רוע הנעשה מעלליכם מנגד עיני שתעביר מנגד עיני מלקטרג עליכם וכן אמרו רבותינו ז"ל כי גם כל ייסורין הממרקין את האדם מעל עונותיו ידי המשחיתים הנעשים בעונות האדם הוא כי הן הן רצועות לקותו כמה דאת אמר ותמוגגנו ביד עונינו:

ונבא אל הענין אמר הנה רבות רעות עשית. אחת אשר עזבתי את קונך בבלתי שמוע בקול ולשמור מצותיו ותקותיו כו'. (ב) כמה וכמה מעללים רעים שנמשכו מהעזיבה אמר הנה כל הרעה אשר אמרתי עד כה שאביא עליך עדיין לא הגעת ללקות ע"י המשחיתים שעשית במעלליך כ"א כל זה הוא על העזיבה שעזבתני בלבד וזהו אומרו מפני כו' לומר כי כל זה הוא קודם פקידת רוע של מעלליך הם המשחיתים שנעשו מהם שעדיין אינך לוקה רק על אשר עזבתני ועל כן אילו הייתי מכלה אותך לגמרי במכות הנזכר היכן יחולו מכות רוע מעלליך על כן אמרתי עד השמדך ועד אבדך שהוא עד ולא עד בכלל כדי לחול השאר כי הלא כל אלה הם מקודם פקידת רוע מעלליך אשר עשית בפועל כי כל זה הוא פקידת אשר עזבתני וצריך להניח מקום לחול פקידת המעללי' כמדובר:

כא

ידבק ה' בך כו'. אמר אם לא תשוב על המכות הקודמות שעל ידי שליח ידבק ה' בך את הדבר שהוא דרך ממוצע בין עשות על ידי שליח לעשות ע"י עצמו כי תחלה ישלח את המארה כו' ואחר כך ידבק ה' בידו את הדבר ואם לא תשובו לא יהיה דבר מפסיק בין ידו לגופך כי יככה ה' בשחפת ובקדחת כו' כי על רוב משובתך לא יכמרו רחמיו עליך לבלתי הכותך בידו כי אם יככה ה' ואמר כי יהיה עד כלותו אותך שהוא עד ולא עד בכלל שאם לא תשוב יככה ה' בשחפת כו'.

או יתכן יאמר ענין מז"ל ע"פ ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב שהוא כי במותם על ידי הדבר יצטרכו להוציאם חוץ לעיר לקוברם כי אין מלינים את המת בירושלים ועל ידי כן ונתתם ביד אויב אשר מארבים חוץ לעיר וזה יאמר פה ידבק ה' בך את הדבר עד כלותו אותך גם את הנשארים בלכתם לקבור מתיהם מהדבר וזה יהיה בארץ אשר אתה בא שמה לרשתה שהוא בירושלים שהוא מקום ירושה כוללת כל ישראל כאחד וזהו אשר אתה בא שמה לרשתה שהוא כל הכללות כאחת והוא מז"ל כי בית המקדש נבנה במקום שכל ישראל היה להם חלק בו ואם בשאר מקומות לא יספיק דבר לינתן ביד אויב כי בם מלינים את המת הנה בם ירבה שם ה' חולאים רעים ורבים שהם את השחפת ואת הקדחת כו' באופן ירבו המתים עד אפס מקום לקבור תוך העיר באופן יצטרכו עכ"פ ללכת לקבור חוצה ושם יפלו בחרב אויב וז"א ובחרב סמוך לד' משפחות חולאים הנאמרים והנשארי' בחיים יוכו בשדפון ובירקון שהם חלאים מתמידי' בחיים חיותם שהם קשים מהמות כי יהיה זה להם אם לא ישיבו וגם אלה ורדפוך עד אבדך שהיא עד ולא עד בכלל למען אם לא ישובו יחולו יתר המכות:

כג

והיו שמיך אשר על ראשך כו'. אמר הנה עד כה עודך מחזיק בארצך בלתי מתגרש ממנה אך אם לא תשוב עוד אעשה לך כי והיו שמיך כו' שע"י היות רעב בעיר תפזר רגלך ותצא ושם אתנך נגף כו' הוא כי הנה בפרשת ואתחנן נאמר העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ כי אבוד תאבדון מהר מעל הארץ כו' והוא כי להיותם עדים השמים והארץ ימשך כי יד העדים תהיה בם בראשונה ובמה יודע כי כן הוא אם לא שבצמצום שמיך אשר על ראשך יהיו נחשת ולא מגבולך וחוצה וכן הארץ אשר תחתך ברזל והנה לא יתחיל תחלה בדוחק רב כי אם שיהיו נחשת שיזועו מים מועטים והארץ אשר תחתיך ברזל ובכלל הדבר הורה כמ"ש ז"ל כי אין הצרה גמורה כי אלו היתה הארץ לחה ומזעת בצד מה תרקיב פירותיה והנה זה יעשו מאליהן השמים והארץ מחמת עדותן כי יד העדים תהיה בך וז"א והיו שמיך כו' אם לא תשוב אז גם יד ה' תהיה בך כי יתן ה' את מטר ארצך כו' כי זו קשה מאד מן הראשונה כי תחת היות שמיך נחשת שיהי' מטר מועט יהפוך לאבק ועפר ולמען תדע כי השגחה עליך על רוב עונך ולא מקרה רוח סועה מסער המגביה עפר למעלה ויורד למטה לארץ הלא תראה כי מן השמים ירד עליך כי רוח תשא את העפר מעלה מעלה שבעיניך תביט ותראנו כמגיע השמים ומשם ירד ועם היות הגובה רב מאד בטבע הוא כי יתפשט ברדתו מלא רוחב ארצך וארץ זולתה והלא תרא' כי לא ירד רק עליך בצמצום וז"א מן השמים ירד עליך וזה עד השמדך ולא עד בכלל כ"א קרוב ואז אשר יותרו ממך תצאו חוצה לשבוע לחם ואז יתנך ה' נגף לפני אויביך עד שבדרך א' תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס ואחר הניסה תמצא לפניו תחת מה שוהיית מתחלה לזעוה לכל ממלכות הארץ שהיית להם לזעוה שהיו חרדים וזעים ממך. או יהי' אומרו והיית לזעוה כו' נמשך ומקושר אל פסוק שאחריו והיתה נבלתך למאכל כו' וזהו הוא בחורבן בית ראשון שעליו נאמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמי' כי' שפכו דמם כמים כו' שהוא כמפורש אצלנו במקומו כי הנה היה ראוי יאמר תחלה שפכו דמם כמים כו' ואח"כ נתנו את נבלת עבדיך מאכל כו' כי אחר שפיכת דמם נתנו את נבלתם לעוף ולבהמה אך הוא כי אחר אומרו שהגוים נתנו את נבלת עבדיו ית' מאכל כו' אמר ושמא תאמר למה הנשארים בישראל לא הלכו והחרידו את העוף ואת החיה מעל גויותיהם ויקברו אותם לז"א אל יאשמו ישראל על זאת כי הלא ראו כי שפכו דמם כמים סביבות ירושלים על כן ואין קובר את החללים פן ישפכו דמם בצאתם סביבות ירושלים לקוברם וזה יאמר והיתה לזעוה לכל ממלכות הארץ והיתה נבלתך למאכל ואין מחריד מכל שארית ישראל את העוף ואת הבהמה מלאכול את נבלת החללים כדי לקוברם והוא פן יהרגום הגוים ולא בלבד היו יראים מחיל הכשדים כי אם גם מכל ממלכות הארץ כי כלם היו להם לאויבים ונלוים אל חיל הכשדים וז"א והיית לזעוה זע וחרד מכל ממלכות הארץ ועל כן והית' נבלתך למאכל לכל עוף כו' ואין מחריד מישראל את העוף ואת הבהמה לקבור את חללים מרוב הזעוה שעליה ממלכות הארץ פן יפגעו' בחרבם הקשה הנה בזה גמר ענין חרבן בית ראשון ואמר אע"פ כן היה ראוי לפחות אחרי נסוע חיל הכשדים שתצאו להחריד את העוף ואת הבהמה מעל החללים ולקוברם כי הקבורה למת כרפואה לחולים על כן אמר סמוך לחרבן יככה ה' בשחין מצרים ובעפולים כו' שתכופה של זו תזיק לזו וכן בגרב ובחרם הוא שאין לח בחוץ ויבש מבפנים שמה שטוב לזו רע לזו באופן שלא תוכל להרפא תחת אשר הלכת לרפא מחלת החלאים ברפואת הקבורה:

יככה ה' בשגעון כו'. כהתימו לדבר ולומר ענין צרת חרבן בית ראשון בא והזכיר ענין גלות מדי שאחריו ואמר יככה ה' בשגעון כו' והוא על גזרת המן להשמיד להרוג ולאבד כי היתה צרה פתאומית ועצומה שהיה יצא לבם בשומעם וז"א יככה ה' בשגעון ובעורון כו' והנה השגעון לא הוצרך לפרש כי יובן עניינו כי הוא מגודל הצרה אך על אשר אמר ובעורון ובתמהון לבב פירש ואמר מה שאמרתי ובעורון הוא והיית ממשש בצהרים כאשר ימשש העור כי תהיה ממשש ומחפש המצאות ועניינים לימלט מהצרה כאשר ימשש העור באפלה לומר אם מפאת הממלכה וזולת מציאות אחרות ואשר אמרתי ובתמהון לבב הוא כי תראה כי ולא תצליח את דרכיך שלא תמצא הצלחה בכל הדרכים אשר תמציא לימלט בו ומה גם בראות כי מרדכי שהיה אפשר יתקן בשער המלך אדרבא הוא צועק בשוקים וברחובות זעקה גדולה ומרה ונשבע שלא לבא אל שער המלך עד יתוקן הדבר וגם באסתר אשר אמרו בצלה נחיה ראוה פעם אחר פעם מזמנות את המן עם המלך באופן שהיה להם תמהון לבב וגם מאשר היית אך עשוק וגזול כו' וכמשרז"ל שהיו כל הגוים אשר בשושן מצירים את ישראל לאמר מחר אני חונקך מחר אני הורגך כו' הנה בפסוקים אלו אשר ידברו על גלות מדי אין בהם לא חולי ולא מכה ולא מיתה רק אימה וחלחלה לבד כאשר היה:

ל

אשה תארש כו'. אחרי הזכירו גלות מדיי בא והזכיר גלות יון אשר גברה ידם והצרו את ישראל ופשטה ידם בנכסיהם ובניהם ובתיהם ופרצו פרצו' בהיכל ויתכן בזה שנותו את טעמו שלא אמר ואיש אחר יקחנה כלשון האומר בפרשת שופטים כ"א ישכבנה שאינו דרך לקוחים מאישות וכן באומרו בית תבנה לא אמר ואיש אחר יחנכנה כ"א ולא תשב בו אך הוא כי תחלת פתגם מעשה הרעה אשר עשו יונים היתה גזרה שכל בתולה מאורסה לאישי ישראל תבעל להגמון תחלה וזהו אשה תארש ואיש אחר ישכבנה כי תפול למשכב איש אחר ולא לשם קידושין רק משכב דודים וכן יעשקו ביתו כי בית תבנה וחנכתו. ועודך חי לא חשב בו ישיבת עכבה מתמדת כי יעשקו אותה ויקחוה ממך. אך הכרם שעד החלול ארבעה שנים לא יעצרו כח להמתין עד השנה החמשית כ"א טרם חלול הארבעה יקחוה ממך וזהו כרם תטע ולא תחללנו:

לא

שורך טבוח לעיניך וכו'. הנה אבינו יעקב חמשה דברים המה כללו עושרו כאומרו ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה אמר הנה בחמשתן לקו קו לקו במלכות מוקדון כנגד ויהי לי שור הנה שורך טבוח לעיניך שאפילו בהיות הטביחה לעיניך כי בעיניך תראה שנשחט כראוי לא ישליטוך לאכול ממנו ולעומת או' שם וחמור אמר חמורך גזול לפניך ולא ישוב לך וכנגד הצאן אמר צאנך נתונות לאויביך ולעומת עבד ושפח' האמורים שם אמר בניך ובנותיך נתונים לעם אחר שהוא לעבדים ולשפחות ומי יתן וישאירו לך לחמך כ"א פרי אדמתך כו' יאכל עם כו' ומי יתן ולא יכך בקחתם אותו כ"א והיית רק עשוק ורצוץ מהמכות כל הימים והנה ימעט בעיניך זה בערך מראה עיניך אשר תראה לז"א והיית רק עשוק ורצוץ וכו' כי אכין ורקין מיעוטין הן כי רק מעט יראה זה לך כי לא תשתגע על זה אך מה שוהיית משוגע הוא ממראה עיניך אשר תראה והוא כי הנה כל האמור הם דברים שלא תראה כי הלא בקחתם חמורך גזול מלפניך ויוליכהו לביתם אינך רואה אשר ישתמשו בו אח"כ כ"א שלא ישוב לך וכן הצאן נתונות לאויביך ויוליכום מלפניך וכן בניך ובנותיך נתונים לעם אחר ואינך רואה מה שעושים בהם רק שאתה דן מסברא שיתעללו בהם וכיוצא וע"כ לא יצא לבך מדאגה מדבר כי אין האדם מתפעל משמועה או אומדן דעת כמו מראיה וכן יקחו פרי אדמתך ויוליכו לביתם אך דע לך כי הנה והיית משוגע ממראה עיניך אשר תראה כי יצא לבך ותשתגע מאשר תראה בעיניך ויהיה מאשר בא יון ופרצו פרצות בהיכל לעיני הכל ואשר הרגו רבים על קדוש השם כחנה ושבעה בניה ודומיהם כאשר הפליגו רבותינו ז"ל בגזרותם באומרם שהיו אומרים לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל שהוא אצלי כלו' כתבו על קרן השור לומר שמאז עשיתם את העגל חמדתם למרות עיני כבודו ית' עד בלתי השאיר לכם חלק בו וע"כ אמרו ששני גליות הרמוזים בפסוק אימה חשיכה גדולה כו' שבמלת גדולה רמוז גליות יון כי גדול כים שברו:

לה

יככה ה' בשחין רע כו'. כהתימו לדבר צרת גלות יון הזכיר גלות אדום שהיו ישראל שונאים איש את רעהו והולכים רכיל ע"כ אמר שיוכו על הברכים ועל השוקים שהיו הולכים בהם לרכילותם ואחרי אומרו בשחין רע והנה אין שחין שיהיה טוב לז"א מה שאמרתי רע הוא שיהיה שלא יוכל להרפא ואם לא תשובו יתפשט מכף רגלך ועד קדקדך ואח"כ יולך ה' אותך ואת מלכך הוא אגריפס המלך ע"י המלך טיטוס ואמר אשר תקים שהקימו מעצמם שלא כדין שלא היתה אמו מישראל והנה בלכתך שמה לפי הטבע היית עדי אובד מהעה"ז ומעה"ב לולא ה' היה לך להצילך שישלח שם עמך את שכינתו להיות עמך להנהיגך וז"א ועבדת כלומר והיית עובד שם אלהים אחרים עץ ואבן באופן שהיית נאבד מהעה"ב וגם מהעה"ז בעון ההוא כי והיית לשמה עד גדר תשוב למשל ולשנינה בכל העמים שכשירצו לומר שממה עצומה ישאו משל ממך וגם לשנינה שישננו שומותיך תמיד להיות דבר מבהיל אלא שאשר ינהגך ה' שיהיה הוא כמנהיג את בנו יהיה שמה על יד שכינתו שינהגך על ידה כי יחוס עליך אחר הגלות שתהיה עמך כמז"ל גלו לבבל שכינה עמהם והוא ענין מז"ל למה שכינה עמהם בגלות שאומר הקב"ה כל זמן שאני עמהם אין קונים שם רע וכן ארז"ל בספר הזוהר על ענין מראות יחזקאל שמספר כל מעשה מרכבה כי הוא על כי היו ישראל בבבל מתייאשי' מהקב"ה באומרם כי אלהים עזבם באופן כי היה אפשר ידבקו באלהי העמים אלילים ויחפרו ויאבדו ע"כ הראה הקדוש ב"ה את הנביא כל מרכבות השכינה וספר להם ועי"כ נחה דעתם ושבו עד ה' וזה ענין פסוקים אלו כמדובר הנה היית עובד שם אלהים אחרים עץ ואבן באופן שוהיית לשמה כו' ואין זה אלא אשר יעשה לך ה' למנהיג מבלי החילך לבא ליטהר וזה יהיה שמה משא"כ במקום אחר כי יחוס עליך אחר הגלות שמכפרת עון:

לח

זרע רב תוציא השדה כו'. אחר אומר את אשר יקרה אותם שיוליך ה' אותם ואת מלכם בגולה שב ידבר על הנשארים בא"י אחר גלות אגריפס עם הגולים עמו ועליהם אמר זרע רב תוציא השדה כו'. ואמר הלא אמרתי לך כי שכינה בגלות עם הגולים כאו' אשר ינהגך ה' שמה אמר אל יעלה על רוחכם שנסתלקה שכינה מארצכם לגמרי כי לא כן הוא כי לא זזה שכינה ממנה ועדיין קדושה בה והראיה כי עוד ישוב ה' לאט לאט עד גמור ליסרכם שתעשו תשובה אחר אשר תכנעו בראות החורבן בצד מה ותראו שלא זזה שכינה מאדמתכם כי הלא זרע רב תוציא השדה כי ה' עם הארץ אך אתה מצד עצמך שעדיין לא הטהרת מעט תאסוף וגם בתחלה לא אתן דגנך מאכל לאויביך כ"א שיחסלנו הארבה ואם לא יספיק להשיבך לקות הדגן ילקה גם התירוש כי כרמים תטע מחדש וגם ועבדת הכרמים הישנים וגם עדיין יהיה לאט עמך כי תאכל ענבים אך יין לא תשתה שלא ירבה לך להספיק גם ליין וגם לא תאגור לעשות צמוקים ולא שלא יהיו ענבים רבים בגפן כ"א שתאכלנו התולעת כי ברכת הארץ לא תחסר כי שכינה בה ואם לא יספיק לקות הדגן והתירוש אלקה גם את היצהר כי זיתים יהיו לך בכל גבולך וגם ששמן לא יחסר די ספוק מאכלך לא יספיק גם לסוך ולא מבלי אין ברכה בארץ מצד עצמה רק כי ישל זיתך את פירותיו אח"כ למה שהוא זיתך שלך שחטאתך ימנעו הטוב ממך ואם לא יספיק לקות הדגן והתירוש והיצהר תלקה גם בבנים ולא שלא תוליד הרבה וגם זה מברכת הארץ שברכה בה ושכינה בה והיא מרבה אוכלוסים כאומר למעלה ובאתם וירשתם ורביתם ולא שלא יהיו לך כלל כ"א ילכו בשבי. ואם זה לא יספיק אלקה גם את עצמכם ובשרכם שהוא כי תהרגו אתם וכל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל בשבי זה והרוגי ביתר שהיה נ"ב שנה אחר החרבן שתשאר הארץ שממה כמעט ואחר הב' גליות של ירושלים ושל ביתר אז יכנעו הנשארים בא"י ויחלו לשוב ומאז תרפה ידו יתברך מלהכותם מכות גדולות כבראשונה רק בשצף קצף שהיא להצליח יותר את הגר אשר בקרבכם והוא אומרו הגר אשר בקרבך יעלה עליך כו' הוא ילוך ואתה לא תלונו כו' ויהיה בהדרגה כי תחלה יעלה עליך שתהיה לו מעלה יתירה עליך מעלה שהיא מדרגה א' ואח"כ מעלה שנייה אם לא תשוב וזה מעלה מעלה. ואם לא יספיק זה לא בלבד יהיה שיהיה הוא עולה עליך כי אם גם אתה תרד ממדרגה שהיית בהיות לו שתי מעלות עליך נמצאו לו עליך שלש הדרגות ואם עד אלה לא תשוב תהיה לך הדרגת ירידה שניה וז"א מטה פעם שנית שהם ד' הדרגות שתים שיעלה עליך ושתים שתרד ממנו ואם עדיין לא תשוב הוא ילוך ולא יהיה שלפעמים ילוה הוא ממך כ"א ואתה לא תלונו באופן תהיה כעבד לו כי עבד לוה לאיש מלוה שהוא הדרגה חמישית ועוד יוסיף אם לא תשוב כי הוא יהיה לראש ואתה תהיה לזנב כי אשר הזנב הוא אחרון וגרוע מכל האיברים שתחת ממשלת הראש כן תהיה אתה גרוע מכל אשר תחת כל עבדיו שתחת שררתו:

מה

ובאו עליך כו'. הנה כתבנו למעלה כי ב' סוגי בני אדם היו בישראל. (א) בלתי שומעים בקול ה' לשמור ולעשות ומזה נמשך להם לעזוב את ה' ולעשות את הרע בעיניו בכל מצות אשר לא תעשינה ואשמו. (ב) סוג אחר בלתי עושים את הרע כ"א אדרבה היו עושים את הטוב ומקיימים מצות בישראל וגם המה לקו בכלל עושי הרעה. והנה על סוג הראשון דבר עד כה את כל המכות הנאמרות עד כה ואמר שבהיותן על סדר האמור יהיו לך לאות כו' על ההשגחה כי מה' המה וכהתימו הענין פירש ואמר ובאו עליך כל הקללות האלה שהם אשר ייעדתי מתחלת הענין שאמרתי ובאו עליך כו' והשיגוך עד השמדך כי הסוג הזה יגיעו עד ההשמד ואיזה הוא הסוג הראשון שהיא כי לא שמעת בקול ה' לשמור כו' כי יגיעו עד גדר השמד אך סוג האחר שקיימו מצות בישראל אל יגיעו עד גדר זה רק יצר להם בעצם גם המה וש"ת גם מציאות צרה לא תבא עליהם כי עבדו את ה' אל תתמה על החפץ כי הנני מדבר על הסוג ההוא לנוכח אתם ואומר להם תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה כו' כי הן אמת כי בין בני בית ראשון בין בני בית שני אשר היית מסוג זה כי את ה' היית עובד אך לא בשמחה ובטוב לבב שהיה לך טוב לשני הלבבות שפע מתייחס ליצה"ט לקיים בו תורה ומצות ושפע ליהנות היצר הרע מרוב שפע אכול משמנים ושתות ממתקים ותענוגים במותר לך באופן שהיה לך לעבוד את ה' בטוב שתי הלבבות מרוב כל שהוא מסבת רוב כל הוא רוב של ב' מיני השפע לכן ועבדת את אויביך שהם ב' סוגי אויבים שע"כ אמר אויביך לשון רבים הא' הוא אשר ישלחנו ה' בך ותעבדנו ברעב כו' ואחריו מי שונתן עול ברזל על צוארך הוא עול מסי' גדולי' עד השמידו אותך מהנכסים כי גם שאותם אשר היו מהסוג הראשון היו מכותם עצומות כמפורש למעלה אך לסוג הזה לא היו עמהם בצרה רק בדברים אלו וגם בצרת האויבים בחרבן הן אמת שישא ה' עליך גוי מרחוק הוא נבוכדנצר כאשר ידאה הנשר כי ע"כ אפשר קרא הנביא הנשר הגדול כו' כלומר נשר אשר ענשך אינו אלא שלא עבדת בשמחה לא יכלה אותך הגוי ההוא רק שיהיה נשא עליך בלבד וזה שלש פעמים יהיה. א' נבוכדנצר הוא גוי מרחוק. ב' גוי אשר לא תשמע לשונו הוא יון כבתחלת בית שני. שלשית גוי עזי פנים בחרבן בית שני. אך את מדי לא הזכיר כי לא היה רק צרה לפנים כמאמר רשב"י הם לא עשו אלא לפנים כו' וגם זה כל אשר יגיע לך הסוג השני שהוא אשר לא עבדת בשמחה לא תהיה מכת חרב והרג רק כי ואכל פרי בהמתך כו' עד השמדך מן הפירות אשר לא ישאיר לך דגן כו' עד האבידו אותך מרוב תבואות ובעלי חיים הנזכר ועל ידי כן והצר לך בכל שעריך מה שתהיה במצור מהאויב וטוב לך המסר בידו ותחיה מהיותך מת ברעב אך לא תתמיד לך צרה זו רק עד רדת חומותיך ואחשוב שהוא מאמרם ז"ל באיכה רבתי שמדד נבוזראדן חומות ירושלים יום אחר יום ומצא שבכל יום היו ב' אצבעות פחות מהיום הקודם כי היו נבלעות החומות ויורדות יום יום עד שנכנסו האויבים וזהו והצר לך בהיית במצור מת ברעב עד רדת חומותיך כו' כי האלהים עשה לטוב לך כי בשביה עם האויבים תאכל לחם וע"פ דרכו יורה לך ה' כי אין לבטוח בדבר זולתו ית' כי הלא אתה היית בוטח בחומות הגבוהים ועתה תראה כי אדרב' ירידתן היא טובתך וזהו עד רדת חומותיך אשר אתה בוטח בהן וכן והצר לך אתה הסוג של מקיימי מצות בהיותך גם כן במצור בבית שני יצר לך שם עד גדר שואכלת פרי בטנך מעוצם הרעב בהיותך במצור ובמצוק אשר יציק לך אויביך בהיותו במצור עליך כלומר שעל כן טוב טוב הוא לך תעבד את אויביך בערום כו' ותתו עול ברזל על צוארך כי שם תאכל כי תנתן בידו מהיותך תוך ארצך והם צרים עליך ולא עוד כי אם טוב לך כי תנתן בידי אויב שחוץ לעיר מהיותך ביד אויב שתוך לעיר הם הפריצים שבפנים ששרפו האוצרות והרעיבו את ישראל עד גדר גדול מהאמור למעלה שהוא עד בלתי תת מבשר בניו אשר יאכל ליתר בניו וזהו האיש הרך בו כו' תרע עינו כו' מתת לאחד כו' מבלי השאיר לו לעצמו כל מהבן אשר יאכל באופן שלא ימנע לתת לאחד מבניו כדי שישאר לעצמו ויחיה הוא בנותר מה שאין כן אם היה נותן גם לאחד מבניו שלא ישאר לא לו ולא לאותו הבן וימותו גם שניהם ברעב כי אם כן היה מקום לומר שעל כן היה נמנע מתת לאחד מהם למען השאיר לעצמו כאומר מוטב שימות אחד ולא ימותו שנים אך שתרע עינו הוא מבלי השאיר לו לעצמו כל באופן שבין כך ובין כך ימותו גם שניהם ועכ"ז גדול האכזריות עם גדר שעם שבין כך ימותו כלם ועכ"ז יאכל האחד ולא יתנם לשני וימות לעיניו וכל זה ממה ימשך הלא הוא מאשר יציק לך אויבך באיזה אויב אני אומר הלא הוא אשר הוא בכל שעריך הם הפריצים בתוך שעריך ששרפו האוצרות. וכן הרכה בך כו' תרע עינה כו' וגם זה מאשר יציק לך אויביך שבשעריך ועל כן בהיות בקרבך עושה בישראל הרעה הגדולה הזאת טוב לך תנתן ביד אויביך שבחוץ ותכבש העיר ועבדת את אויביך ותהיה תחת אדום ולא תחת ישראל באופן כי אתה בעל סוג העובד את ה' אך לא בשמחה כל צרתך לא תהיה רק בעבוד את אויבך ואוכלם נכסיך לא כליון וזה טוב לך כי תלקה ותחיה וטוב לך ג"כ תנתן ביד אויב מהיותך במצור ומה גם בבית שני שהיו האויבים בפנים קשים מאשר בחוץ וגם לינצל מהצרה הגדולה ההיא שיאכלו בניהם עד גדר יתאכזרו מתת לאחד מהאחרים שהיא צרה שאין גדולה הימנה וע"כ טוב לך ונחת בזה מזה:

נח

אם לא תשמור כו'. ראוי לשים לב. (א) כי הנה בפתח דבריו היחל בהתראה זו ואמר והיה אם לא תשמע בקול ה' אלהיך לשמור כו' ועל זה סידר את כל הקללות האלה ולמה חזר פה לחזור להתרות מחדש אם לא תשמור כו'. (ב) אומר הכתובים בספר הזה מי לא ידע שבספר הזה הם כתובים. ועוד כי גם בכל הה' ספרים הם כתובים. (ג) אומר לעשות ומהראוי יאמר ותעשה. (ד) אומר ליראה את השם כי מהראוי היה להפך ולומר ליראה את ה' לשמור ולעשות כי מהיראה תמשך השמירה והעשיה ולא יתהפך ואיך יאמר תחלה לשמור ולעשות ואחר כך ליראה. (ה) אומר את השם הנכבד מה הוא ענין התואר הזה פה מה שלא נאמר עד כה. (ו) או' והנורא איך מתייחס תואר זה אל הקודם. (ז) אומר את ה' אלהיך כי ידוע הוא כי על ה' אלהיו ידבר. (ח) אומר והפלא ה' את מכותך כו'. למה מייחס אותם להם ולא אמר הפלא ה' את מכות לך ולזרעך וגם מה ענין הנאמנות הלז. (ט) אומר והשיב בך את כל מדוה מצרים מה זה הייחס פה אל מדוה מצרים ומה גם כי למעלה אמר את השחפת כו' ולא הזכירה עד כה. (י) אומר אשר יגורת מפניהם כי מה יתן ומה יוסיף היות אשר יגור מפניהם אחר שבין כך ובין כך ידבקו בם וגם אומר ודבקו בך מה מוסיף בזה על אומר והשיב בך כו'. (יא) אומר גם כל חלי וכל מכה כו' יעלם ה' כו' מה היה כי במדוה מצרים אמר ודבקו בך ובכל חלי וכל מכה אמר יעלם ה' כו':

אך הנה עד כה דבר על הצרות הבאות עד חרבן בית שני וחרבן ביתר וענין הנותרים בא"י כמפורש למעלה עתה בא לדבר על היהודים האמללים הגולים אחר החרבן בגוים אשר הגלו אותם שם ואומר להם אם לא תשמור כו' לומר הלא ראית איך בהיותך עושה רצונו של מקום היטיב היטב ה' עמך ככל הכתוב למעלה באומר והיה אם שמוע תשמע בקול כו' ובאו עליך כל הברכות האלה והשיגוך כו' כי התנהג עמך ברחמים גדולים ואחרי כן בעוברך רצונו לקית ככל הכתוב עד כה עתה אל יעלה על רוחך לומר כי כל הרעות כבר באו והיו עד תומם אך אחר החרבן גם כי תעבור רצוני לא אככה כי כבר געלתי בך ואגרשך מן הארץ והיית ככל הגוים ולא אקפיד עליך כאשר בתחלה כי אדרבא דע איפה כי אם לא תשמור לעשות כו' הוא כי א' מכם והיה לך מקום לומר אולי אעזבך ולא אקפיד עליך מעתה על עברך או כי גם שאקפוד עליך יהיה אם יחד כלכם תעשו הרע אך על היחיד לא אקפיד ע"כ אמר אם אתה היחיד לא תשמור כו' שהוא כי אדם אין לו יכולת לקיים כל תרי"ג מצות ומה גם היושבים בגולה בח"ל שיעדרו מהם כל מצות התלויות בארץ אך מה ה' שואל ממנו שנשמור הבאות לידינו ונכוין לעשות את כל השאר בבואן לידינו ויעלה עלינו כאלו קיימנו את כלם ועל זה אמר אם לא תשמור כלומר אשר תקיים מה שתוכל ובכונה לעשות את כל דברי התורה שהוא את כל השאר אשר לא תשמור ותקיים כי לא באו לידך וזה אפילו יחיד כאשר אמר תשמור לשון יחיד ותכוין אל דברי התורה הכתובים בספר הזה ואשר הזכרתי לך הספר הזה מכל הד' ספרים הראשונים הלא הוא ליראה את השם הנכבד והנורא כו' והוא כי בספר הזה כתבתי לך כי אל תשית לבך לומר כי רחום ה' ומה גם שם ה' של מדת רחמים ולא יצר לך ויאמר די לצרותיך כי הלא בספר הזה כתבתי לך שאם לא תשמע אפילו היחיד בקול ה' לשמור לעשות כו' כי יככה ה' בשחפת כו' יככה ה' בשחין כו' יתנך ה' נגף כו' יככה ה' בשגעון כו' וז"א ליראה את ה' כו' לומר שאמרתי הכתובים בספר הזה ולא אל שאר ספרים הוא ליראה את ה' כו' הוא שם הרחמים כי בספר הזה הודעתי כי הוא נכבד ומכבדך יותר מדאי באומר והיה אם שמוע תשמע כו' יצו ה' את הברכה כו' יקימך ה' לו לעם קדוש כו' ונתנך ה' לראש כו' כי זה הוא כבוד גדול שכבד יכבדך מאד וז"א נכבד שהוא תואר אל היותו מכבד כד"א כי מכבדי אכבד אך גם הוא נורא כ"א לא תשמע בקול ה' הלא אמרתי לך יככה ה' כו' כי שם רחמים בעצמו נורא הוא ויהפך לך לדין ורוגז על כן אמרתי לך תשית לב אל דברי הספר הזה כי בו ימשך לך ליראה את ה' כי בו תדע באם הוא נכבד מכבד ומטיב גם הוא נורא כי שם זה הוא ה' אלהיך שהוא רחמים וגם הוא דין מתייחס לתואר אלהים מה שאין מפורשת כן בפרשת בחקותי וזה אומר את ה' אלהיך אז אם לא תשמור כו' בגוים אשר הגלית שמה הנה אז והפלא ה' את מכותך כו' כי אל יעלה על רוחך שכמו המכות הראשונות האמורות למעלה כי הלא והפלא ה' אותן שישובו גדולות מאשר היו בתחלה שפלאות יהיו עתה על אשר היו בא' וזה בשתי בחינות. א' בגודל. ב' התמדה. וז"ש על הא' מכות גדולות ועל השנית אמר ונאמנות שהוא שיתמידו כד"א מימיו נאמני' שיהיו מתמידים הפך אומרו מים לא נאמנו וגם חולאים רעים ונאמנים אשר היו לך יפליא אותם עליך שיבואו רעים ונאמנים. והנה בהיותם הראשונים עצמם תכיר כי ממני היו לך כאשר בתחלה בא"י ולא תהרהר ותאמר כי שם מקום חצונים ושרים ואינו משגיח שם רק שרי המקומות כי מהיות הראשונים אשר הכיתיך בארץ תכיר כי גם אלה ממני היו לך וזהו והפלא ה' את מכותך כו' כי תכיר כי מה' הן בהיותן מכותך כו' ועוד שנית אעשה אחרי כן כי והשיב בך את כל כו' ובמה יכירו כי מה' הן הלא הוא כי ודבקו בך כלומר ולא בגוים אשר אתה בקרבם בזה תזכור כי לא מהשר או המזל באו כ"א מאתו ית' שאם מהשר או המזל היא גם בגוים אשר אתה בתוכם היו באים כי אין שר ומערכת מבחין בין ישראל לגוים להשגיח בפרטים אך מזה תכיר כי אין זה כ"א אשר יפלה ה' בין ישראל לגוים ואמר אשר יגורת מפניהם לו' הנה אמרתי ליראה את ה' כו' ואם לא תירא ממנו יביא עליך ה' אשר לא יגורת ממנו את אשר יגורת מפניהם:

או בדרך אחרת הלא אמרתי לך ליראה את השם הנכבד כו' שהוא שם ההויה על ה' בעצמו יפלה את מכותך כו' ואם באלה לא תוסר אז והשיב בך את כל מדוה כו' אשר לא ידעו את השם הנכבד הזה כי כה אמר פרעה מי ה' לא ידעתי את ה' ולא יירא ממנו והביא עליו זעמו מדוה ההוא כך בעשותכם כמעשיהם לבלתי ירוא את השם הנכבד ההוא ישיב בכם את מדוה מצרים ובהיות באות הייסורין ההם מלומדים לבא על עון זה בעשותך כהם מיד ודבקו בך והנה אם מיד הייתי מביא עליוי כל חלי וכל מכה אחר לא כתוב בספר התורה הלא אין ספק שהיית אומר כי לא ה' פעל ועשה על כן אני נותן לך סימנים הלא המה כי תחלה אביא עליך מכות ראשונות עצמן באופן נפלא מאשר בתחלה ואחריהם כל מדוה מצרים אשר הם שני עדים כי מה' יבואו עליך ואז כאשר גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה תכיר כי יעלם ה' עליך ולא מפאת השר או מזל כי ראשונות יוכיחו גם היות החלי ומכה ההם עליך בייחוד ולא על הגוים יתנו עדיהן כי מה' יצא הדבר כי אין זולתו משגיח בפרטים:

עוד יכוין כי הנה הוא ית' מתנהג ברחמים ומייסר ועולה קו לקו תחלה בידו ית' כאומרו והפלא ה' את מכותך שבהיות ע"י שם רחמים לא יבצר מהיות צד רחמים ואם לא ישובו והשיב בם את מדוה מצרים והוא כי בבואם אותם החולאים על מצרים אין ספק כי שרא דהנהו מרעין היו מוציאין מקום לחול על ישראל כי גם המה היו עע"ג ומגדלי בלורית כמצריים אלא שהוא ית' היה מונעם מעל ישראל ככל אשר עשה בכל מכה ומכה שהביא על המצרים במצרים כדבר שנאמר והפלא ה' כו' כי במצא עון מקום לחול היתה המכה באה לחול עליהם ובזה יצדק אומר פה והשיב בך את כל מדוה מצרים שהוא כי אשר באו עדיך ומנעתים ממך עתה אשיבם שיחזרו בך ואז יעלה מדרגה אחת והוא כי בתחלה היה הוא בידו הרחמנות מכה ואחר כך כשלא שבו יכם ע"י אחר אלא שבראשונה לא יעשה רק השיב את מדוה מצרים שישובו לישראל אך לא יעלם עליהם גם לא ידביקם בידו כאומר למעלה ידבק ה' בך את הדבר כ"א ידבקו בך הם מעצמם ואם עדיין לא תשובו אז גם כל חלי כו' עוד יוסיף כי לא בלבד יניחם שידבקו בך כי אם יעלם עליך שישעבדך תחתיהם מאתו ובידו עד השמדך שהוא עד ולא עד בכלל כי לא מאסם לכלותם כמאמרנו למעלה בכל לשון כיוצא בזה וז"א מיד ונשארתם כו' כי אלו היה ההשמד גמור לא היו נגאלים ונשארים:

סב

ונשארתם במתי מעט כו'. ראוי לשים לב. (א) מה היה שעד כה דבר בלשון יחיד ועתה שינה ואמר ונשארתם בלשון רבים. (ב) אומרו במתי מעט כי ב' שבמלת במתי מיותרת. (ג) אומרו תחת אשר הייתם כו' לרוב כי מלת לרוב מיותרת. (ד) אומרו כי לא שמעת בקול ה' כו' אם היה זה קודם לאמרו אם לא תשמור לעשות כו' היה צודק לאומרו כי לא שמעת בקול ה' שהיה חוזר אל פתח דבריו יתברך שאמר למעלה והיה אם לא תשמע בקול ה' אך עתה כבר גמר גזרת הענין ההוא ועשה ראש אחר ואמר אם לא תשמור לעשות כו' ואם כן הראוי היה יאמר תחת אשר לא שמרת לעשות כו'. (ה) אומרו והיה כאשר שש כו' למה בכל המכות האמירות עד כה לא אמר כן. (ו) אומרו ונסחתם מעל האדמה שהרי למעלה נזכרה היציאה והגלות והשבי מעל האדמה:

אמנם הנה כתבנו כי דרך אב הרחמן ביסרו את בנו כי בראשונה יכנו בידו בצד הרחמים ולא ימסרנו ביד מלאכים רעים אך בשנותו באולתו יצוה את הזולת יבא ליסרה אותו אך לא יעלהו על בנו לדכאו כי אם יניחהו לפניו והוא מעצמו יכנו ובשלש ברשעו לא מלבד מלאך אכזרי ישלח בו כי אם גם יעלהו על בנו ירמסנו רגל ואם עוד רביעית ישוב לכסלה ולא יוסר באלו מאז יתאכזר אביו עליו ויאמר הנה מהיותי מיצר בצרתך וחס על מדותיך הכיתיך בדרך רחמנות בידי תחלה. ואחרי כן שהיה ראוי למעט את הרחמים חסתי מלעשות בידי הראתי פנים לזולתי ואך אותך ואחרי בהיותך ראוי לגדר אכזריות יותר שלכך אכזרי שמתי בידי עליך אך לא הכיתיך ע"י כי לא רציתי מהיותי מיצר במכותיך כי בני אתה אך בראות כי כל זה לא שוה לך ולא שבת עדי מאז מעתה לא אחוס עליך להכותך ע"י זולתי כי אכן סר מר מכותיך מלבי ואגיל שלא ייצר לי בהכותי אותך שלא ברחמים כי אם גם באדך אשחק ואשיש בהכותי אותך בידי והן ככל החזיון הזה עשה הוא יתברך לבנו בכורו כי בראשונה הכס בידו כאומר והפלא ה' את מכותך שהוא על ידו יתב' בשם של רחמים שלא יבצר בהפלאת מכותיו להיות רחמים בצד מה אך בראות שעודם מחזיקים במושבותם וצריך להכות בשלילת רחמים לא יעשה בידו רק ישוב כחות כל מדוה מצרים בפני ישראל ודבקו בם בעצמם ובשלשם באולתם לא בלבד ישים החולאים בפני ישראל ויניחם שידבקו בם כי אם גם יעלם עליהם וז"א גם כל חלי כו' יעלם ה' עליך כו' ובראות שאין צ"ל שלא שבו מדרכם כ"א אדרבא תחת היות להם אחדות מה נעשו בעלי פירוד וזהו ונשארתם במתי מעט ולא אמר ונשארת בלשון יחיד ככל אשר דבר עד כה אך הוא לומר כי הלא תקנו מדת פירוד ושנאת חנם אלו עם אלו וזהו ונשארתם לשון רבים והנה דרך עם א' שאם בהיותם עם רב היה פירוד ביניהם ואחר כך נתמעטו שקרא זה אל זה ואמר הנה נשארנו מעט מהרבה ומה לנו עוד לעצבים וקנאות ופירוד אלו עם אלו ואנחנו מתי מעט. ונאבד בפירוד לכן תהיה נא לנו מעתה אחדות ואחוה כאיש אחד חברים ומי יוכל לנו. והן זאת תלונת מרע"ה באומר ונשארתם במתי מעט לומר אלו הייתם עם רב ועדיין היה לכם פירוד אינו מן התימא כ"כ אך תלונתי היא ונשארתם בלשון רבים שהוא הוראת הפירוד בהיות במתי מעט הפך הראוי שבהתמעט עם קונים אחדות הפך זמן שהייתם רבים והייתם לאחדים וזהו אומר תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לרוב והוא כי הכוכבים שתי בחינות להם א' הרבוי ב' הפירוד כי כל א' בפני עצמה בלתי מתחברת עם זולתה אמר הנה הייתם ככוכבי השמים לא בבחינת היותם נפרדים זה מזה כי אם בבחינת הרבוי בלבד וז"א ככוכבי השמים לרוב כלומר לענין הרוב לא לענין פירוד הנה כי בהיותכם רבים היה לכם אחדות ועתה שאתם מתי מעט שמכ"ש שהיה ראוי תתאחדו אדרבא יהיה לכם פירוד ולא בלבד היה לכם אחדות בהיותכם צדיקים כי אם גם כאשר אתה החלות לעבור רצונו יתברך לבלתי שמוע בקולו וזהו כי לא שמעת בקול ה' שהוא לומר תחת אשר הייתם ככוכבי השמים לענין הרבוי אך לא לענין הפירוד ולא בלבד בהיותכם צדיקים לא היה לכם פירוד כי אם גם כאשר לא שמעת בקול ה' שהוא כאשר החלות לעבור רצונו יתברך שהוא כאשר מאנת לשמוע בקולו שהוא תחלת המוסר באומר והיה אם לא תשמע בקול ה' כו' שהוא התחל' עבור רצון קונם וידוע כי אחד מלשונות שבמלת כי היא כאומר כאשר כד"א וכי תקריב מנחת בכורים כי תכלה לעשר כי תבא אל הארץ כך אומר כי לא שמעת כו' הוא שהיה לך בחינת רוב ולא בחינת פירוד כאשר לא שמעת כו' וע"כ על עון זה לא יצר לו יתברך בהכותו בכם בידו כאשר היה בתחלה שע"כ צוה את הזולת יכה בכם אך מעתה היא מעצמו יכה בכם ואצ"ל שלא יצר לו על מכותיך כי אם אדרבא ישיש בשמחה כאשר היתה בהטיבו אותך וזה והיה כאשר שש ה' כו' כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם כו' ואז נסחתם מעל האדמה שגם אותו המעט שנשארו אחר החרבן בארץ יסחו ממנה לגמרי והטעם כי אשר אתה עתה ע"י יהושע בא שמה לרשתה לומר כי זכות האחדות מביאך לרשתה וע"כ ע"י הפירוד אמרתי ונסחתם מעל האדמה וזה אמר אשר אתה בא כו' לשון יחיד ואז על ידי עון הפירוד והפיצך ה' כו' מדה כנגד מדה:

או יאמר והיה כאשר שש כו'. לומר אל תתמהו ותאמרו הלא מאז ה' אלהינו הרבה אותנו האם לא ידע אשר התעתדנו לכל הרעה הזאת עד התמעט להיות מתי מעט ובצרה גדולה ומה הנאה היתה בכל הרבוי והטוב ההוא לז"א אין הצרה רק לכם אך הוא יתברך דן את כל האדם באשר הוא שם וכך היא רצויה לפניו בהטיבו את עושי רצונו כאשר בהתהפך בחירתם ועושה בהם משפט וזה אמר והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם שהיה בהיותכם ראויים לקבל טובה כן ישיש ה' עליכם להאביד כו' כי הוא דן באשר הוא שם וכל פעולה לפי הזמן שמחה לפניו ושאר הכתוב כדלעיל:

סד

והפיצך כו'. לעומת פירוד הלבבות ישלם ה' לך שיפריד ביניכם וזהו והפיצך ה' כו' עד קצה הארץ ואמר כי בקצה הנזכרו יעבדו ע"ג וזהו ועבדתם שם אלהים אחרים עץ ואבן ושם יצר לך העבודה ההוא שכל כך יהיה רע עליך המעשה ששם לא תרגיע:

או יאמר ובגוים ההם לא תרגיע שיצרו אותך באמור לך אולי אינך עובד את אלהיהם אלא לפנים אך בהחבא את ה' אתה ירא ומצותיו אתה עושה ועל ידי כן תברח מביניהם למלכות אחרת פן יהרגוך בעלילותם וזהו ולא יהיה מנוח לכף רגלך ומאת ה' תקבל מתנה והוא שיתן לך ה' שם לב רגז ועוקץ ונוקף לך בעבודך העבודה זרה באומרך אוי לי מיוצרי וכליון עינים מתי תמלט משם ולא תשית לבך אל עלילותם פן ישרפוך בהעלילם עליך שאת ה' אתה עובד בהחבא כי זה הוא דאבון הגוף אך לא יהיה לך דאבון רק על הנפש וזהו ודאבון נפש פן תאבד נפשך במה שתעבוד לפנים את אלהיהם ולא על יראת פן יהרגוך עם היות צרת הגוף קרובה כי והיו חייך תלואים לך מנגד שנגד עיניך תביט דוקרים ושורפים על עלילותם תמיד יתעסקו להעליל ולהרוג את ישראל בבתי פליליהם וכל כך יהיו מטפלים בדבר בלי הפסק כי ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך כי לילה ויום תירא פן יהרגוך על הדבר באומר לך כי עשית מעשה יהודים ועכ"ז כי אימות מות גופך יפלו לפניך ולא יהיה לך עיקר הדאבון רק על הנפש פן תהיה עדי אובד בעבודה הקשה אשר יעבידוך והדבר הזה היה לעם בני ישראל במלכות המתייחס אל קצה הארץ וברחו משם אל מקומותינו וישימו רבים מעמנו נפשם בכפם וה' עזרם:

או יאמר ובגוים ההם לא תרגיע. כי תבקש לך מקום תעבוד בו את ה' ולא במקום שיעבדוך עץ ואבן וכן תעשה בפועל על כי לא יהי' לך מנוח לכף רגלך ואז בראותו יתב' כי את ה' אתה מבקש אז כדי למרק עונותיך יתן לך שם לב רגז כו' והוא כי עינא וליבא תרי סרסורי דעבירה עין רואה ולב חומד ואיברים גומרים וידוע כי גם הנפש ראוי תקבל עונש כי בלעדה לא יעשו האיברים דבר ועל כן למען מרק וטהר את האדם בכל ד' בחינות אלו לכן על הלב אמר ונתן לך שם לב רגז ועל עינא שהוא הסרסור הב' אמר וכליון עינים ועל הנפש שבלעדה אין האברים גומרים אמר ודאבון נפש ועל האיברים בעצמם שהם הגוף אמר והיו חייך כו' והוא שמפרש ארבעתן מה שהגוף לוקה הוא כי והיו חייך תלואים לך מנגד ופחדת לילה ויומם שהוא שברון הגוף וגם חיי הנפש כי ולא תאמן בחייך שיהיו חיים לנפשך אחר סלוקך ומה שאמרתי שהלב והעין שהם סרסורין דעבירה יתמרקו הלא הוא כי בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר מה שבערב תאמר מי יתן בקר הוא מפחד לבבך אשר יהרהר הרהורי אימה ופחד בלילה הרי שברון אחד מהסרסורים הוא הלב ומה שבבקר תאמר מי יתן ערב הוא ממראה עיניך אשר תראה ביום ותתאוה בלילה שלא יראו עיניך ברעתך הרי בזה שברון הסרסור הב' הוא העין:

עוד יתכן ידבר על צרת הגלות החיל הזה בחבלי משיח והוא כי ב' רעות יהיו. (א) חוסר לחם. (ב) פחד אויב הבאים בחרבם הקשה אל חלק עמי ימיר כבודו באופן שיהיו חייך תלואים לך ולא כנוהג שבעולם שנפשו של אדם תלויה ביד קונו ולא ידע האדם את עתו אך אתה תדע עתך כי תראה חייך תלואים לך מנגד כ"א יהיה לך מזון ל' יום או ז' ימים יהיו חייך מנגד כי תדע תחיה ז' ימים ותמות אחר כך ומי יתן יהיו ודאים הימים ההם כי אם ופחדת לילה ויומם מחרב אויב אשר יצור עליך בחרב רעה באופן שלא תאמין בחייך הקצובים לך מנגד לפי שעור מזונך שלא יהיו ודאים לך ובגלל הדבר מי יתן ערב תאמר בבקר מה שבערב תאמר מי יתן בקר הוא מפחד לבבך אשר תפחד כי יהרהר לבך אימות מות בערב ותאמר מי יתן בקר אולי לאור היום לבקש לחם ומה שבבקר תאמר מי יתן ערב הוא ממראה עיניך אשר תראה ביום תגרה אויב ששניו יחרוק נגדך ויריק חרבו עליך ואחרי כן יצילך ויחריב אויביך עד גדר שוהושיבך ה' מצרים באניות ולא ביבשה למה שהוא בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף לראותה על כן ישיבך בים והתמכרתם שם כו' ואין קונה כי יבצר העולם מהם ואינם רק מתי מעט אך דלים שאין בידם לקנות ואתה תעמוד שיהיו יתר הפליטה הנשארת מחבלי משיח לפליטה גדולה:

סט

אלה דברי הברית כו'. הנה אומר מלבד הברית כו'. (א) יראה ייתר כי מי לא ידע כי ברית זה הוא מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב. (ב) אומרו ויקרא כו' אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' כו' כי ענין זה נאמר למעלה כמה פעמים ולמה חזר להזכיר פה את כל אשר עשה לישראל במצרים. (ג) אומרו ולא נתן לכם לב לדעת כו' כי אתא לנחומינהו צעורי קא מצער להו לאמר כי דעה חסרו ארבעים שנה. (ד) אומרו ואולך אתכם כו' כי אין לזה יחס וקשר אל הקודם. (ה) אומרו למען תדעו כי אני ה' אלהיכם מה נשתנה פסוק זה מכל משנה התורה הזאת כי כלה היא כאלו משה המדבר ופסוק זה הוא יתב' המדבר באומרו כי אני ה' ולא אמר למען תדעו כי ה' אלהיכם. (י) אומרו ותבואו אל המקום הזה כו' מה צורך אומרו המקום הזה והיה די יאמר וכאשר יצא סיחון מלך חשבון ועוג כו' ונכם ונקח את ארצם כו'. (ז) מה צורך הזכירו החלוק לראובני כו'. (ח) אומרו ושמרתם את דברי הברית הזאת למה ייחד הברית הזאת ולא את הברית אשר כרת אתם בחורב.

אמנם הנה אחר שהוא יתב' כרת ברית עם ישראל בחורב היה פתחון פה שיאמר נא ישראל מה זה היה למשה ששב ויכרות ברית פעם שנית ולא עוד אלא שהכביד ביותר באלה ושבועה גדולה על כן היה גם כן מקום לעלות על רוחם אולי משה מעצמו עשה להחזיקם בתורת ה' אך ה' לא צוה ע"כ באה תורת ה' ותעיד ותאמר אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה כלומר לא בלבד מציאות הברית כ"א גם כל דברי הברית בעצמם לא יתר ולא פיחת דבר מאשר צוה לו השי"ת וזהו אלה דברי הברית אשר צוה ה' כי אלה בייחוד הם דברי הברית בלי פחת וייתור הם אשר צוה ה' את משה בארץ מואב וכך הוא חשוב לפניו יתב' ברית זה כקודם וז"א מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב שאין אומר מלבד הברית כו' אם לא שהם שוים:

או יאמר מלבד כו' לומר כי הלא א' היה מספיק ומה צורך לכרות ברית זה פעמים וא"כ יראה ה' איזה יותר הכרחי ולא יכרות פעמים לזה אמר הנה הראשון א"א בלתו כי אז היה פנים בפנים ה' עם ישראל עין בעין וז"א מלבד הברית אשר כרת אתם שהוא אשר כרת הוא יתב' אתם ממש פנים בפנים בחורב וזה השני היה מלבד הברית המוכרח ההוא שהיה אתם הוצרך זה ושמא תאמר א"כ איפה מה זה האחרון על כן ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם הנה הברית הזה הוצרך והוכרח גם הוא והטעם כי הלא אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים לפרעה כו'. המסות הגדולות אשר ראו עיניך כו'. ועל כן היה ראוי תשתקע גדולתו ית' ותורתו ומצותיו בלבבכם עד אין תכלית ולא שוה לכם כל אשר ראיתם וחטאתם והטעם הוא כי לא נתן ה' לכם לב לדעת והוא מז"ל מכאן שאין אדם יורד לסוף דעתו של רבו עד מ' שנים והוא למה כי גשמי הוא והיה צריך להיות ע"י מתנה מאתו ית' כי שלא בטבע היה להשיג השגה קודם למ' שנה וז"א לא נתן לכם כלומר כי לא חסרו רק מתת ה' בבחינת מתנה שלא כטבעם וגם לא עינים לראות לירד עד סוף נוראות אשר ראו עיניך להכיר גדולתו ית' וגם לא אזנים לשמוע ולקבל אשר ישמיעך ה' בעצם עד היום הזה שהוא סוף המ' שנה וע"כ גם שמאז כרת אתכם ה' ברית בחורב בתחלת המ' שנה צריך עתה לכרות הברית שנית למען יושרש הדבר בעצם אחר שירדתם לסוף הדעת והכיר נפלאות אלו ולקבל בעצם ענין הברית והתורה. והנה ראה הוא ית' לתקן דבר אחד במאמר מפה וגם לומר טעם שני אל צורך כריתות הברית בפעם שנית וגם לשוב להחזיק טעמו של משה והוא כי הנה ממוצא דבר אשר דבר משה יצא עתק מפי איש לדבר ולומר על מה עשה ה' ככה שלא נתן להם מתנה טובה הזאת שיהיה להם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע מאז ולא שיצטרכו מ' שנה על כן בא הוא ית' בעצמו כמדבר לנוכח אתם ואמר אל תתמהו אם לא נתתי לכם לב לדעת כו' כי הלא לא מצדי היא המניעה רק מאיכותכם שקצר כוחכם להשיג כי הלא תראו ראיה לזה כי הנה למען תדעו כי אני ה' אלהיכם שהוא דבר אשר ראיתם במצרים פעמים רבות שפעלתי דין ורחמים כאחת להורות כי ה' הוא האלהים כי ממכת הדם שהיה ישראל שותה מים והמצרי שותה דם אפילו בשתות שניהם יחד בכוס א' וכן בכל מכה ומכה ועל הים ועכ"ז לא ידעתם עד שואולך אתכם מ' שנה במדבר לא בלו שלמותיכם כו' הנה כי הייתי פועל דין בהניעי אתכם במדבר ארבעים שנה ורחמים מצד אחר כי לא בלו כו' והייתם נזונים ובריאים עם היות שלחם לא אכלתם ויין ושכר לא שתיתם וכל זה הוצרך ארבעים שנה למען תדעו כי אני ה' בעל הרחמים אלהיכם בעל הדין כי ה' הוא האלהים וגם לזה הוצרכתם ארבעים שנה עם שראיתם כל אשר עשיתי במצרים ומה גם עתה לירד עד סוף דעת חכמת התורה להיות לכם לב לדעת כו' עד ארבעים שנה באופן שאל תתמהו על מה שלא היה לכם לב לדעת כו' עד ארבעים שנה כי מכם היה העכוב ועל הטעם שאמר משה על צורך ברי' השני הנני מוסיף טעם שני ואומר כי אז עדיין לא קבלתם טובה ולא חזקה קבלתכם בלבותיכם אך עתה אחר שותבואו אל המקום הזה הוא גבול מואב הנה קבלתם טובה כי ויצא סיחון מלך חשבון כו' ונכם ונקח את כל ארצם והיחלתם לקבל חלק הארץ ונתחלקה לראובני כו' שכבר קבלתה טובה ע"כ יאות תשוב תהיה כרית' הברית עתה שתקבלו אותה מלב ומנפש וגם הטעם אשר אמר משה שהוא על כי עד כה לא היה לכם לב לדעת כו' גם הוא אמר כי הנה ושמרתם לבבכם את דברי הברית הזאת בייחוד אשר היה אחר ירידתכם אל ההשכלה עצמית למען תשכילו את כל אשר תעשון שהיה בהשכל' התורה והאמונה ותבינו בעצם את כל אשר תעשון בעבודת הבורא ית' כנודע כי בלמוד הוא כשרון המעשה שעל כן לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה שעל ידו כי לא עם הארץ חסיד כי לא ידע איכה יעבוד את ה' ולא ישכיל פנימיות ועיקר כונתו באופן ישכיל הברית הזאת שיהיה אחר היות לכם לב לדעת תבינו ותשכילו את כל אשר תעשון שעל ידי כן תהיה מעשה ועבודת ה' נאות:

או יהיה אומרו תשכילו מלשון הצלחה לומר ושמרתם את דברי הברית הזאת שהיה באלה גדולה ומוסר עצמיי באופן שתהיה יראת ה' שקועה בלבבכם ועל ידי כן תשכילו ותצליחו את כל אשר תעשון על ידי היות יראת ה' שקועה בלבבכם:

או יאמר אל תאמרו אנוסים אתם מחמת הברית כי הלא איני אומר לשמור הברית כי אם את דברי הברית שלא תשמרו בשביל הברית כי אם בשביל דברי הברית מצד עצמם ובזה ימשך כי ועשיתם אותם שאת המצות ואת דברי התורה שלהם תעשו כי רוחניות עצום בהם וע"י השמירה הראויה אתם עושים הויה חדשה בהם רוחניות כאלו אותם אתם עושים ע"ד מז"ל שממעשה המצוה נברא מלאך סניגור וזהו ועשיתם אותם ושמא תאמרו אין אנו רואים כי אם המעשה ולא הרוחניות ואין לנו בהם רק מעשה בלי השכלה אל שורש רוחניות' לז"א דעו כי עוד על ידי המעשה תעלו אל גדולה מזו והיא שתשכילו בשכל כדבר נרגש את אשר תעשון וזה רבוי האת שהוא גם המלאך הנעשה באומרו ועשיתם אותם:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.