הטור הארוך/שמות/ו

הטור הארוך שמות ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

עתה תראה. פירש"י אבל לא ל"א מלכים משמע שעון זה גרם לו אע"ג שבשביל מי מריבה לא נכנס לארץ איפשר דהא והא גרמו לו:

ב

וידבר אלהים וגו' וארא אל אברהם וגו' ושמי ה' לא נודעתי להם. פירש"י לא הודעתי אין כתיב כאן אלא לא נודעתי פי' לא נודעתי להם במדה זו של אמיתית שלי שעלי' נקרא שמי ה' ורוצה לומר מדה אמיתית שלי דהיינו קיום הבטחה לא נודעתי להם בה שהרי עדיין לא קיימתי להם ההבטחה אע"ג דעדיין לא הגיע זמן לקיים הבטחה מ"מ עדיין לא נודע להם בקיום ההבטחה. פי' אחר פירש"י והקשה עליו שהי' לו לומר ושמי ה' לא שאלו לי וא"ת לא הודעתים שכך שמי הרי מתחלה כשנגלה לאברהם בין הבתרים נאמר לו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים ע"כ ורוצה לומר על שהקשה על זה הפי' הי' לו לומר ושמי ה' לא שאלו לי בא לתרץ ולומר א"ת לא הודיעם שכך שמו שיצטרכו לשאול פירושו כמו שהודיעו למשה שאמר לו אני ה' אלהי אביך וכתיב בתרי' ויאמר ה' ראה ראיתי וגו' ולכך שאל פירושו אבל הם שלא ידעו זה השם לכך לא שאלו פירושו לכך אמר לא מצית למימר הכי שהרי נגלה לאברהם אבינו עליו השלום בזה השם הרי שידע אותו השם אפי' הכי לא שאלו פירושו ומ"מ עיקר הדבר איני מבין למה האשים למשה על ששאל מה שמו מה אומר להם הוצרך לומר מה ישיבם אם ישאלוהו אבל האבות לא שאלו כי ידעו השם וגם משה ידעו אלא ששאל אם יפרשנו להם אם ישאלוהו. ור' אברהם כתב כי ב' שבאל מושכת עצמה ואחרת עמה ופירושו וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ובשמי ה' לא נודעתי להם פי' כי נראה לאבות באל שדי שהוא מנצח מערכות השמים לעשות עמהם נסים גדולים שלא נתבטל בהם מנהג העולם ברעב פדה אותם ממות במלחמה מידי חרב ולתת להם עושר וכבוד והם בכלל היעדים שבתורה ברכות וקללות כי לא תבא אל האדם טובה בשכר המצוה ולא רעה בעונש העבירה רק מעשה הנס ואם יוזנח האדם לטבעו לא יוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו אבל שכר כל התורה ועונשה בעולם הזה הם נסים נסתרים שיחשוב האדם שהם מנהגו של עולם ואינו כן אלא הם עונש העבירות ושכר המצות ומפני זה תאריך ביעדים שבעולם הזה ולא תפרש יעדי הנפש בעולם הנשמות כי אלה הם מופתים שכנגד התולדות וקיום הנפש והדבקה באלהים דבר ראוי הוא בתולדתה כי היא תשוב אל האלהים אשר נתנה ואם היתה הנפש מנחת תאות העולם והיתה דביקה בשם הנכבד כראוי לה דבר ידוע שאפי' אם יש במערכת הכוכבים בעת ההריון רעה שתבא עליו השם הנכבד לדבקה בו יסבב סיבה להצילו מרעתו וכן אם יש במערכת שיהי' עקר השם יתקן תולדותיו ויוליד ועל כן אמר אין מזל לישראל. והנה לא הגיע מעלת האבות לדבקה בשם כמשה אשר ידעו השם פנים אל פנים על כן יכול משה לשנות תולדות העולם ולעשות אותות ומופתים שלא יכלו האבות לעשותם. ומשה אמר ב' דברים אחד למה זה שלחתני והשני והצל לא הצלת את עמך והשיבו על האחרון עתה תראה אשר אעשה לפרעה ועל הראשון ויאמר אליו אני ה' ופירושו כי על ידי האבות נודע שמי שהוא אל שדי ועל ידך יודע שמי הנכבד בעולם לכן אמור לבני ישראל אני ה' והנה שלחתיך להודיע זה השם:

ד

וגם הקימותי. וגם שלחתיך בעבור הקימותי בריתי עם האבות לתת לבניהם שהם כמותם את ארץ כנען:

ה

וגם אני שמעתי. וגם עוד שלחתיך בעבור שעשו ישראל תשובה וצעקו אלי וכן כמו שאני עומד כן יהי' דברי קיים שאגאלם בזרוע נטוי'. ומה שפתח בוארא וסיים ושמי ד' לא נודעתי שהי' לו לומר הכל בלשון אחד וארא ובשמי ה' לא נראיתי או ואודע ובשמי ה' לא נודעתי הטעם מפני שנבואת האבות היתה במראה הלילה על כן אמר וארא אבל של משה היתה פנים אל פנים ועל כן אמר לא נודעתי להם כמו שנודעתי לך:

ו

והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים. שהבטיחם שיוציאם מארצם ולא יסבלו עוד כובד משאם ואפשר שיצאו מארצם ויהיו להם נכנעים ממקום שהם כמו להעלות להם מס על כן אמר:

והצלתי אתכם. שלא ימשלו בכם כלל:

וגאלתי אתכם. שיעשה בהם שפטים עד שיאמרו מצרים הנה לך פדיון נפשינו כי טעם גאולה כענין מכר. ופי' בזרוע נטוי' שתהי' ידו נטוי' עליהם עד שיוציאם:

ז

ולקחתי אתכם לי לעם. בבואכם אל הר סיני ותקבלו התורה:

וידעתם כי אני ה' אלהיכם המוציא אתכם וגו'. אמר ר' אברהם כי הי' ראוי במערכת הכוכבים שיעמדו עוד בגלות. וכתב הרמב"ן ואין זה מדרך הפרשה אבל אמר כאשר אציל אתכם בזרוע נטוי' שיראו אותה כל העמים תדעו כי אני ה' אלהיכם ובעבורכם עשיתי כי אתם חלק ה':

ח

ונתתי אותה לכם מורשה. ולא אמר ירושה שיוצאי מצרים לא ירשו את הארץ אלא הורישוה לבניהם:

י

וידבר ה' אל משה לאמ'. כתב הרמב"ן יש מפרשי' דמלת לאמר בכל התור' לאמ' לישראל פי' שאמ' השם למשה אמור דברי אלה לבני ישראל ובכאן לאמר לפרעה. וקשה לפי זה ממה שאמר לבן אמש אמר אלי לאמ' וכן ברוב המקומו' שכתוב וידבר ה' אל משה לאמר וכתיב בתרי' דבר אל בני ישראל אלא מלת לאמר להורות על בירור הענין וידבר ה' אל משה לאמירה גמורה לא מראה מסופקת ולא דיבור ברמז ולכן יתמיד זה בכל התורה כי נבואת משה פה אל פה לא במראה ולא בחידות ולבן אמר ליעקב אמש אמר לי לאמירה גמורה שלא אזיק לכם כי לולא זה הייתי עושה לכם נזק וכן ויאמרו בני ישראל אל משה ואל אהרן לאמר שהיו אומרים בפירוש וצועקים להם בגילוי פנים:

יב

הן בני ישראל לא שמעו אלי. פירש"י זה אחד מי' קלים וחמורים שבתורה ותימא מה קל וחומר היא זה והלא מפורש הטעם מה שבני ישראל לא שמעו לו מקוצר רוח ומעבודה קשה ומפרשים כך הוא הק"ו ומה בני ישראל לא שמעו ואינם רוצים לצאת מפחד שלא יכביד עוד עליהם פרעה כ"ש שלא ישמע פרעה להוציאם. אי נמי כיון שפרעה ראה שבני ישראל לא שמעו כ"ש שלא ישמע הוא:

ואיך ישמע אלי פרעה. סדר הענין בפסוקים הללו כי מתחלה לא ציוהו שידבר אל פרעה רק ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים ואמרתם אליו והי' איפשר שידברו הזקנים והוא מחריש והי' בוש גם מלדבר אל העם ואמר לא איש דברים אנכי והקב"ה השיבו ודבר הוא לך אל העם וכן כתיב בבואם וידבר אהרן את כל הדברים האלה וגו' ויעש האותות לעיני העם ועתה כשנצטווה משה לכן אמור לבני ישראל אני ה' דבר הוא בעצמו להם כאשר ציוהו ולא שמעו אליו וכאשר חזר וציוהו לדבר אל פרעה בעצמו אמר ואיך אדבר אליו ואני ערל שפתים והקב"ה צירף אהרן עמו וצוה את שניהם אל בני ישראל שידברו להם כל אשר ידבר ויצוה אל פרעה להוציאם מארצו ובזה נתרצה משה כי חשב שיתנבאו שניהם בכל האותות ושניהם יבואו אל בני ישראל ואל פרעה ודי שידבר האחד כי כן דרך כל שנים השלוחים שידבר האחד שהאחד ידבר והשני יחריש וחזר השם ואמר אליו אני ה' הנגלה אליך בשמי הגדול דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך כי לך יהיו הדיברות כולן ולא לאהרן עמך ואותך עשיתי שליח לפרעה אז ענה משה פעם אחרת הן אני ערל שפתים והשם אמר לו ראה נתתיך אלהים לפרעה כי אתה תבוא לפניו עם אהרן ושם תצוה אתה לאהרן ולא ישמע פרע' דבריך ואהרן בשליחותך ישמענו דבריך כאשר האלהים מצוה לנביא והנביא משמיע דבריו ומוכיח בהם והכה זו מעלה גדולה למשה זכה בה בעותנותו שהי' בוש לדבר בערלת שפתים וכן אמר והאיש משה גדול מאוד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם מדה כנגד מדה שהי' ירא שמא יתבזה בעיניהם ודלא כרש"י שפי' וידבר ה' אל משה לאמר האמור למטה הוא דיבור האמור כאן אלא שהפסיק בענין היחס וכשהשלים ענין היחס חזר לענינו הראשון וגם אין אנו צריכין למה שפירש"י אתה תדבר כל שליחות ושליחות לפי ששמעת מפי ואהרן אחיך ימליצנו ויטעימנו לפני פרעה אלא כמו שפירשתי שמשה דיבר לפני פרעה ולא שמעו ואל אהרן והוא דיבר אל פרעה:

יד

אלה ראשי בית אבותם. אין הכונה כאן ליחס אלא ללוי והזכיר ראובן ושמעון ולא התחיל בלוי שלא יהא נרא' שיהא לוי בכור היחס מכאן ואילך לכבוד משה ועל כן הקדים בראובן ושמעון ומ"מ קיצר בהם ולא הזכיר בהם אלא מיורדי מצרים אבל בלוי הזכיר תולדותיו ושנותיו ושני חיי קהת והזכיר מנין שנותיו כמו שדרשו רבותינו לידע שת' שנה של שיעבוד התחילו משנולד יצחק. ור' אברהם כתב שהזכיר שני חיי לוי לכבוד משה ואהרן ומטעם זה גם הזכיר שני חיי עמרם והזכיר ללוי גרשון וקהת ומררי ומייחס בני כל אחד ואחד מהם והוסיף ביצהר לייחס גם בני בניו שאמר ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה כי הם עיקר כונת היחס והזכיר בני יצהר בשביל קרח שסופו לריב עם משה והזכיר בני קרח מה שלא עשה כן בבני נפג וזכרי על שם סופם שכתוב בהם ובני קרח לא מתו והזכיר גם בני עזיאל בשביל מישאל ואלצפן שהוזכרו במיתת נדב ואביהוא ובני חברון שלא נתחדש בהם שום מעשה לא חשש להזכיר כאן ייחוסם:

כג

ויקח אהרן. הזכיר זה בשביל מעלת הכהונה להודיע כי אף הכהונה הוא מזרע המלוכה אחות הנשיא הגדול וגם הזכיר ליקוחי אלעזר לייחס לפנחס שגם הוא זכה לכהונה בברית עולם ואם הי' פוטיאל שם איש אין טעם להזכיר שם איש שלא ידעו מי הוא ועל כן דרשו רבותינו מבנות יוסף שפטפט ביצרו ומבנות יתרו שפיטם עגלים לע"ז והזכרו לשבח שזכו בצדקתם לכהונת עולם או שהי' פוטיאל נכבד וידוע בדורו והוזכר לשבח. ואמר מבנות פוטיאל ולא בת פוטיאל שהיו לו בנות רבות והוא בחר מהן אחת או שלא היתה בתו אלא בת בתו מתייחסת אליו למעלתו על כן לא הוזכר שמה:

כו

הוא אהרן ומשה אשר אמר. פי' לענין אמירה הקדים אהרן למשה כי הוא אמר לפרעה ולענין יציאה להוציא את בני ישראל מקדים למשה. ור' אברהם כתב הוא אהרן ומשה מקדים אהרן למשה כי הוא הגדול בשנים ועוד כי הוא התנבא לישראל קודם משה הם המדברים אל פרעה מעתה שדיברו אל פרעה הקדים משה בעבור גודל מעלתו על כן לא תמצ' בכל התורה לבד מהתחלת זה הפסוק שלא יקדים משה לאהרן. ואין טענה מאלה תולדות אהרן ומשה ומותלד את אהרן ואת משה כי כאשר נולדו הזכירם:

כח

ויהי ביום דבר. כתב ר' אברהם שהוא קשור עם פרשה שלאחריו ויהי ביום דבר מה הי' הדבר ומפרש וידבר וגו' ואע"ג שהי' הפסק בנתים לא ידענו הטעם. והרמב"ן כתב ויתכן לפרש שהוא מוסב למעלה ויהי זה שהיו הם מדברים אל פרעה מלך מצרים בעת אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים ובעבור שאמר הוא אהרן ומשה אשר אמר הי' נראה שהדבור לשניהם בשוה ועתה פי' שהדיבור למשה והמצוה לשניהם שיוציאם וזה טעם הפסק הפרשה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.