הטור הארוך/שמות/יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הטור הארוך שמות יט

א

בחדש השלישי. היה ראוי לומר ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני בחדש השלישי לצאתם מארץ מצרים כדרך שאומר בשאר המסעות אלא בשביל שביאתם לסיני היתה שמחה להם ומצפים לו כי היו יודעים שהיה להם לקבל התורה בעבור זה התחיל בחדש השלישי לומר שבאו מדבר סיני כאשר היו מצפים ואח"כ חוזר לומר כשאר המסעות:

ביום הזה. פי' ביום שהתחיל החדש. ור' אברהם כתב אולי היה המרחק בין הר סיני ובין רפידים רב יותר ממרחק כל מסע ולכך הוצרך לומר שבו ביום באו להר סיני:

ב

ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני. הי' ראוי לומר ויסעו מרפידים ויחנו במדבר ואמר ויבואו לומר מיד כשבאו להר סיני בראותם ההר חנו שם במדבר ולא המתינו עד שיכנסו בו לבקש מקום טוב לנוח אלא חנו במדבר או בחורב שממה לפני ההר וזה טעם ויחנו במדבר:

ויחן שם ישראל נגד ההר. הזכיר בני ישראל לומר כשהבדילו האספסוף והערב רב מתוכם חנו הן נגד ההר ואפשר שאפי' הם בעצמם לא חנו כולם כנגדו אלא הזקנים והשופטים ולכך אמר ויחן לשון יחיד. מה שפירש"י מה הוצרך לומר ויסעו מרפידים לידע מהיכן נסעו הקשה הרמב"ן והלא דרך הפסוק לומר כן בכל המסעות ופי' הוא שכך רוצה לומר מפני שכל המסעות שסיפר בהן כאן אלים ורפידים נשנו באלה מסעי בשביל דברים שנתחדשו בהם שם אבל המסע הזה סיפר אותו כאן וכאן בשוה על זה הוצרך לדרוש ההיקש:

ג

ומשה עלה אל האלהים. פי' אל קצה ההר כי מיום בואם לסיני היתה שכינה בראש ההר והוא עלה בקצה ההר להזדמן לפניו ולא בא אל הערפל אשר שם האלהים:

ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר. פי' ר' אברהם וכבר קרא אליו קודם שעלה. והרמב"ן פי' לאחר שעלה קרא לו לאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל והקריאה היא כה תאמר לבית יעקב וגו':

לבית יעקב. אלו הנשים

ולבני ישראל אלו האנשים והקדים נשים לאנשים לפי שחוה על שלא צוה לה הקב"ה על אכילת עץ הדעת אכלתו והאכילתו לבעלה ולכן הקדים במתן תורה להזהיר הנשים תחלה ובשביל שחלק כבוד זה לנשים להקדימן תחלה לא רצו לפרוק נזמיהן בעשיית העגל. וי"מ לבית יעקב אלו הנמצאים היום ולבני ישראל אלו שנולדו אחרי כן:

ד

ואביא אתכם אלי. אל מקום כבודי ההר הזה אשר שכינתי שם עמכם:

ה

ושמרתם את בריתי. פי' ר' אברהם על הברית שיכרות משה עמהם אחר מתן תורה כמו שנאמר הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם. והרמב"ן פי' על הברית אשר כרת את אבותיהם להיות להם לאלהים ולזרעם אחריהם:

והייתם לי סגולה וגו' כי לי כל הארץ. פי' כל הארץ שלי ובחרתי בכם ואתם לבדכם שלי ואיני מעמיד ומשליט בכם אלא אני לא כשאר האומות שממונים עליהם צבא השמים כענין שנאמר אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים ואתכם לקח ה' וגו':

ו

ממלכת כהנים וגוי קדוש. פי' הרמב"ן ממלכת כהנים שתהיו ממלכת משמרתי וגוי קדוש לדבקה באל הקדוש כמו שנאמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם הנה שהבטיחם בעולם הזה ובעולם הבא:

ז

וישם לפניהם. כתב ר' אברהם בפה. וי"א בספר. ורבינו סעדי' פי' כמו שימה בפיהם. והרמב"ן פי' שאמר להם הנה נתתי לפניכם הדברים בחרו לכם אם תעשו כן ולכן ענוהו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע כענין שנאמר הנה נתתי לפניכם החיים והמות וכן ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם שיאמרו אם יבחרו עליהם לעשותם:

ח

ויענו כל העם יחדו. כי משה קרא לזקני העם חכמיהם ושוטריהם ושם לפניהם הבחירה שיבחרו והיה זה במעמד כל העם כי על כולם נצטוה כה תאמר לבית יעקב והם לא המתינו לעצה ובחירה ויענו כל העם למקטן ועד גדול כל אשר דבר ה' נעשה:

ט

הנה אנכי בא אליך בעב הענן. כתב ר' אברהם כי' הי' בישראל שהיו מסתפקין בנבואה אע"פ שכתוב ויאמינו בה' ובמשה עבדו שם אומר וירא ישראל ולא אמר כל ישראל וזהו שאמרו היום ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי כי לא היו מאמינים בו תחלה ואמר גם בך יאמינו לעולם שאתה נביאי כי מעתה יתאמת אצלם ענין הנבואה. וכתב הרמב"ן שאינו נכון כי לא הסתפקו כלל בנבואה כי האמינו בה מאבותיהם אלא אמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן שתגש אתה אל הערפל בעבור שישמעו דברי ויהיו הם בעצמם נביאים ולא שיאמינו מפי אחרים כמו שנאמר הקהל לי את העם ואשמיעם את דברי למען ישמעו וילמדו ליראה אותי כל הימים וגם בך יאמינו לעולם בכל הדורות ואם יקום חולם חלום או נביא וירצה להכחיש דברי שיכחישוהו לאמר שכבר ראו בעיניהם שהגעת למעלה עליונה בנבואה ולכן אמר בעבור שישמע העם בדברי עמך כי ישמעו דברי מתוך האש וידעו כי אני ה' מדבר עמך ויאמינו בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם וזהו שאמרו היום ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי כלומר שנתקיים הדבר אצלינו בראיית עינינו כאשר היה חפץ האלהים ומעתה שידענו בך שהגעת למעלה העליונה קרב ושמע כל אשר יאמר השם ושמענו מפיך ועשינו שכבר נאמנה נבואתך שהיא עליונה על כל הנביאים:

ויגד משה את דברי העם אל ה'. פי' רבינו אברהם וכבר הגיד. והרמב"ן פי' מתחלה שאמר וישב משה דברי העם אל ה' לא שאמר לו מיד תשובתם אלא ששב לפניו אל ההר עם מענה העם שבידו לאמרם והנה הכל גלוי לפניו ולא שאלו מה ענה לך העם אלא אמר לו מיד הנה אנכי בא אליך בעב הענן ואז הגיד משה דברי העם ואמר רבונו של עולם בניך הם מאמינים ויקבלו עליהם את אשר תאמר. ורבותינו דרשו אותו על מצות הגבלה שכשעלה בשלישי ואמר דברי העם אל ה' שאמרו נעשה ונשמע אז אמר לו מצות הגבלה וירד בו ביום ואמרה לעם ועלה ביום הרביעי והגיד לה' תשובת העם על מצות הגבלה ואע"פ שהיא כתובה אחר כן אין מוקדם ומאוחר. וי"מ שמתחלה אמר לשם דברי העם שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה והקב"ה שהוא מבין סתרים הבין שהי' דעתו של משה לומר שלא יאמינו אלא מה שישמעו דברי השם בעצמו ולא שישמעו מזולתו ועל כן אמר לו הנה אנכי בא אליך בעב הענן כדי שישמעו ממני ואז הגיד משה דברי העם כי כן הי' דעתם תחלה אלא שלא רצה הוא לפרש:

י

וקדשתם. פירש"י וזמנתם. ור' אברהם פי' שירחצו במים. והרמב"ן פי' שיהיו קדושים ולא יגשו אל אשה ואל כל טומאה כי הנשמר מכל טומאה נקרא קדוש:

יא

ירד ה' לעיני כל העם. פי' שכלם יראו ברדתו שם בראותם כאש אוכלת בראש ההר ולא שיראו את ה' דכתיב כי לא יראני האדם וחי:

יג

לא תגע בו יד. י"מ דאונוגע בהר קאי שאם יגע בהר וחייב מיתה לא תגע בו יד לומר אלך אחריו ואמיתהו אלא לא תגע בו יד רק ישליך לו אבנים ויסקל ואם יברח עוד אל ההר ירה יירה יורוהו המורים בחצים:

במשוך היובל. פי' ר' אברהם שופר שיתרעו בו בשנת היובל. והמעתיקים אמרו שפי' יובל כבש. ומה שהביא רש"י הדרש שדרשו בו שהוא מאילו של יצחק כתב הרמב"ן לא הבנתי והלא אותו הי' עולה ונשרף קרניו והכל וכתב ואולי צבר את עפרו והחזירו למה שהי':

המה יעלו בהר. כתב ר' אברהם על זקנים ולא אחרים ולא ידעתי למה לא יעלו כלם כיון שניתנה רשות ונסתלקה שכינה:

יד

וירד משה מן ההר. לומר שגם הדבור שאמר לו השם לך אל העם וקדשתם היום הי' בהר שהי' משה עולה בכל פעם לדבר אתו:

יז

ויתיצבו בתחתית ההר. מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ואע"פ שמעצמם נתרצו ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע י"מ שלא נתרצו אלא על תורה שבכתב ולא על תורה שבעל פה מדכתיב כל אשר דבר ה' ולא כתיב כל אשר ידבר ה'. ור' יוסף קמחי פי' ודאי כבר נתרצו ואמרו נעשה ונשמע ואחר כך כפה עליהם ההר להראות חיבתו ואמר להם בטוב עשיתם שנתרציתם שאם היית' מסרבים לא הייתי מניחכם כאשר הנחתי לשאר האומות:

יט

משה ידבר והאלהים יעננו בקול. פירש"י על י' דברות שאמרם לישראל והאלהים יעננו בקול שמסייעו לתת בו כח להשמיע הקול. וי"מ יעננו בקול כי מתחלה קודם שיצא הקול היה משה מודיע הדבור לישראל ואומר להם כוונו דעתיכם כי עתה תשמעו קול בענין כך ומיד האלהים יעננו באותו הקול ומשמיעו לעם כענין שאמר להם משה תחלה שישמעוהו. ופי' הרמב"ן דלאו אעשרת הדברות קאמר אלא ביום השלישי ירד ה' אל ההר ויתיצבו הם בתחתית ההר ומשה עלה למעלה קרוב לראש ההר ומדבר עם ישראל להורותם מה יעשו וישראל שומעים קול השם שעונהו ומצוהו על מה שכתוב אחר כך בפרשת רד העד בהם והם אינם מבינים מה מדבר עמו והוא מפרשו להם והי' זה קודם מתן תורה וגם בשעת הדברות כי משה לא עלה אל הערפל אשר שם האלהים עד לאחר מתן תורה. ור' אברהם כתב אע"פ שהי' קול השופר חזק וכל השומעו יחרד הי' באות' שעה מדבר והאלהים עונהו בקול שהי' שומע הוא לבדו ולא ימנענו השופר מלשמעו:

כא

רד וגו'. זה היה קודם מ"ת ואף בשעת מ"ת לא עלה אל הערפל אשר שם האלקים רק לאחר מ"ת וכן כתיב אנכי עומד בין ה' וביניכם:

כג

לא יוכל העם לעלות. יש תמהין על דברי משה אל ה' לא יוכל העם לעלות ומפרשים שהוא כדרך שליח החוזר אל המשלח לומר עשיתי שליחותך כך חזר לשם לומר כבר הגבלתי ההר ולא יוכל העם לעלות כאשר צויתני. ור' אברהם פי' כי השם אמר למשה רד העד בעם ולא ידע משה מה צורך שיעיד בעם כי כבר העיד בהם על כן אמר לא יוכל העם לעלות ועל כן אמר לו השם כאשר צותיך שתעיד בהם כי השם לבדו יודע שצריך להעיד בהם שנית. וי"מ שבא עתה להוסיף ולאסור אפי' מרחוק וזהו שנאמר פן יהרסו לעלות אל ה' לראות ולא נהירא דהא בתר הכי כתיב אל יהרסו לעלות אם לא שנאמר השיבו בהר העידותה בם שלא לעלות ועל הראיי' אי אפשר להם לעמוד בה שלא לראות ואז אמר לו הקב"ה א"כ יהיה כדבריך ואל תעיד בם אלא על העלייה: לשון א"א הרא"ש ז"ל. פן יהרסו אל ה' לראות וגו'. קשה לי וכי הזהירם הקב"ה על הראיי' זו היא גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה וגם לא הזהירם למעלה כי אם על העליי' ועל הנגיעה וגם בתר הכי כתיב אל יהרסו לעלות ועוד הקב"ה אמר למשה פן יהרסו לראות ומשה השיב לא יוכל העם לעלות ונראה לי לפרש שאמר הקב"ה למשה שיוסיף להם התראה פן יהרסו מעצמם לעבור התחום מתוך שהם תאבים לראות ומתוך שמחתם בראיית זיו השכינה תנוח דעתם ויעברו בלי התבוננות וגם הכהנים אל יסמכו להתקרב ואמר משה לא יוכלו לעלות כי כבר ההר מוגבל סביב ואמר לו הקב"ה לך רד ועלית אתה ואהרן שיראו שאהרן עולה שמא יראו ויהיו סבורין שהותרו לעלות לכן הזהיר הכהנים והעם ע"כ:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.