רלב"ג - ביאור המילות/שמות/יט

רלב"ג - ביאור המילות ‏ שמות יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בחדש הוא יום ראש חדש בעצמו והעד מה שאמר ביום ההוא באו מדבר סיני ולזה יאמר החדש בשני פנים. האחד על הזמן אשר מחדש לחדש כמו חדש ימים. והשני על יום ראש החדש וכן יאמר השבת על יום השביעי מהשבוע ויאמר על כל השבוע אמר שבע שבתות תמימות תהיינה. ולפי שזה יורה כי לכל הפחות יהיה מתן תורה ביום השלישי לחדש השלישי והוא קרוב לזמן חג השבועות כי הוא בששה בסיון ויהיה אפשר שיהיו ישראל חונים שם שלשה ימים מה שאמר להם משה היו נכונים לשלשת ימים. הנה ראוי שנאמין כי יום מתן תורה היה בששה בסיון ועוד כי הו' מן השקר שתשאיר לנו התורה רושם וזכר לעת שיצאנו ממצרים לעשות בו חג הפסח ולא תשאיר לנו רושם וזכר לעת שנתנה בו התורה בזה האופן הנפלא ולזה הוא מבואר שחג השבועות הוא בעת מתן תורה והיה זה בהזכירנו ענין מתן לתורה הנפלא להעמידנו תמיד על האמונה בדבר תורה:

ב

ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר. ירצה לפי מה שאחשוב שהם חנו במדבר וחנו ממנו במקום שהיה אצל ההד כי שם הוליך אותם עמוד הענן ואפשר עוד שיהי' הרצון בזה כי ביום החדש באו מדבר סיני וזה שכבר נסעו מרפידים ביום ההוא ובאו מדבר סיני וחנו שם ביום ההוא בעינו. והנה ספר זה לפי מה שאחשוב להיות המרחק רב בין רפידים ובין מדבר סיני כמו שזכר החכם ר"ע. ועם כל זה הגיעו במדבר סיני ביום ההוא בעינו ולזה חנו שם במדבר שלא להטריחם יותר מן הראוי ואחר שכבר חנו שם זמן מה שבו לחנות נגד ההר כי עמוד הענן ועמוד האש הוליך אותם שם על פי יי' ואז עלה משה אל האלהים אל הר סיני כי ידע כי שם יתן השם יתע' תורה לישראל ושם באתהו הנבואה מהשם יתע' ואמר אליו כה תאמר לבית יעקב ותגד לבני ישראל והנה כפל הענין במלו' שונות כמו אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל והנה היה רצון השם יתע' שיאמר זה לאשר יבינו דבריו ולזה אמר זה משה לזקני ישר' והם אחר זה הגישו הדברים אל כל העם באופן שיבינו אותם אתם ראיתם הנפלאו' העצומות שעשיתי במצרים בעבור שתדעו כי אני יי' ותאמינו בי עד שכבר העתקתי אתכם מאמונותיכם הנפסדות והבאתי אתכם לעבודתי בתכלית המהירות במה שחדשתי לכם מהמופתים הנפלאים כאלו נשאתי אתכם על כנפי נשרים שהם ממהרים לעוף:

ה

ועתה אם שמוע תשמעו בקולי. לקיים מצותי ושמרתם בריתי אשר אני כורת עמכם להיות לי לעם ולקיי' דברי התורות בכללם והוא הברית הנזכר בסוף פרשת ואלה המשפטים הנה תהיו לי סגולה מכל העמים לשמר אתכם ולהשגיח בכם כי לי כל הארץ לעשות בה כחפצי ולזה אוכל לשמור אתכם מכל רע מצד יתרון השגחתי בכם ויהיה אמרו כי לי כל הארץ על דרך אמרו למען תדע כי ליי' הארץ ולא תחשבו שיהיו דברי תורותי אשר אצוה אתכם עומסים עליכם מעמס כבד ומנהיגים אתכם בשפלות ובבוז פי לא אעביד אתכם בעבודה קשה אבל אשים אתכם בני חורין ונכבדים בדרך שתהיו ממלכת כהנים ושרים וגוי קדוש לבלתי התגאל בפעולות המגונות אשר יתנהגו בהם שאר האומות כמו שאמר ועתה ישראל מה יי' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה:

ו

אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל. כי בזה בלי ספק ראוי שיסכימו לקבל התורה ר"ל מפני התועלת הנפלא שיגיע ממנה להם עם זה שלא יכבד להם עניינה אבל יערב להם והנה בא משה מן ההר אל המחנה וקרא לישראל ואמר להם הדברים האלה אשר צוהו יי' והם הגישו הדברים לכל העם וענו כל העם יחדיו כל אשר דבר יי' נעשה:

ח

וישב משה את דברי העם אל יי'. ראוי שתדע כי הידיעות כלם הם אצל השם יתע' וישפיע לנביא אחת מהם זולת האחרת מצד הנביא כי מצד השם יתע' ישפיע לו יחד כלם אם היה אפשר זה במקבל ואולם תתיחד הידיעה בקצת הענינים מקצת מצד מה שתשוטט בו מחשבת הנביא כמו שביארנו בשני ממ"י ולזה מפני שהיה יחוד ההודעה מצד הנביא היה ראוי שיגיד הנביא מה ששוטטה מחשבתו בו וזה כלו במראה הנבואה כי ידמה לנביא ענין הגעת ענין הנבואה לו כאלו ישאל ויענה וזה אמנם יהיה באמצעות הדמיון וכבר תעמוד על אמתת זה מההשפעה אשר תהיה בחלומות הצודקים כי כבר תמצא פעמים רבות בזה האופן והנה מה שאמרו ישראל כל אשר דברר יי' נעשה היה אפשר שיובן על שני פנים. האחד שיהיה להם אות כי השם יתע' מדבר עמו אלו הדברים אשר יצוה אותם עליהם ויהיה הרצון מאמרו כל אשר דבר יי' נעשה אבל רצונינו שיתברר לנו שדבר יי' לך. והשני הוא שיהיה הדבור דבור השם יתע' לא דבור משה וזה כי אע"פ שיתברר להם שהשם מדבר עמו לא יתברר להם שיהיה הדבור אשר ידבר להם משה הוא הדבור אשר דבר אליו השם יתעלה והנה לא היו ישראל סכלים שירצו שידבר להם השם יתעלה בעצמו כי זה בלתי אפשר להם אבל רצו שיתחדש על דרך מופת מהשם יתע' מה שיודיע להם רצון השם יתעלה מזולת שישמעו זה מפי משה כמו שהכירו ענין מצות שבת מפני דמן קודם שישמעו זה מפי משה והנה השיב משה דברי העם אל יי' והבין אותם משה אז לפי האופן הראשון רוצה לומר שהם רצו שיהיה להם אות יעוד להם כי השם יתע' מדבר עמו ואז יעשו כל אשר דבר יי' לו ובאתהו התשובה מהשם יתע' לפי מה שהבין אותו משה מדבריהם לסבה שזכרנו במה שקדם ואמר אליו הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור יראה העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם במה שתדבר להם בשמי אחר שכבר יתפרסם להם שאנכי מדבר עמך והנה פירשנו ישמע יראה לפי שהחושים יבואו קצם תחת קצת לפעמים אמר ראה ריח בני:

יג

לא תגע בו יד. רוצה לומר בהר סיני כי לכבוד שם יתע' יחוייב שייראו מגעת בו כלל לא ביד ולא ברגל והנה מי שלא ישמר מזה יהיה נסקל על יד בית דין או יהיה מושלך ממקום גבוה אם בהמה אם איש שיגע בהר לא יחיה אבל יהיה נסקל על יד בית דין והנה הבהמה כוללת בהמה וחיה כמו שנבאר ברשת שמיני. וראוי שתדע כי גם האשה היתה בכלל כמו שאמרו במכילתא כי מן השקר שינהג זה הדין באיש ובבהמה ולא ינהג באשה ולזה כי האשה לחסרונה הוא יותר ראוי שתרחק מההר אשר ירד השם בו מה שהתמידה השכינה להראות מהאיש ולזה תמצא כי משה ואהרן לשלמותם עלו אל ההר כי הם היו קרובים מהש' יתע' ומזה המקום למדנו שההשלכה ממקום גבוה דינה כדין הסקילה בשוה והטעם כי בסקילה הוא שיוכה האדם באבנים או במה שידמה להם וזאת ההכאה כבר תהיה בשני פנים אם שיעתיקו האבנים וישליכום על המוכה או שישליכו אותו עליהם או על מה שינהג מנהגם כי באלו השני פנים תגיע לו ההכאה ולפי שראוי שנבחר לדון במיתה הקלה שבמיתות אשר בסוג ההוא כמו שנבאר בג"ה במה שיבא הנה ראוי שננהג בנסקלים זה המנהג רוצה לומר שנשליכם ממקום גבוה בדרך שימותו ולה היו דנין הנסקלים בזה האופן כמו שנתבאר בסנהדרין:

במשוך היובל המה יעלו בהר. הנה היובל הוא השופר שהוא מקרן הכבש כי היובל הוא כבש כמו שנתבאר במסכת ר"ה והנה הרצון באמרו במשוך היובל כאשר יתקע משה בשופר ואז יוכלו ישראל לעלות בהר וידמה שכבר תקע משה בשופר כשנסתלקה השכינה משם כמו שפירש הגאון לפי מה שכר ממנו החכם אבן עזרא וכן תמצא שאמר בספר יהושע במשוך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר:

טו

היו נכונים לשלשת ימים. הוא לפי הפשט מה שאמר לו השם יתעלה היו נכונים ליום השלישי כמו שפירש החכם אבן עזרא. ולזה אמר אחר זה ויהי ביום השלישי להורו' כי מה שאמר להם היו נכונים לשלשת ימים הרצון בו ליום השלישי וכזה תמצא שאמר ויאסוף אום אל משמ' שלשת ימי' ואחר כך זכר כי ביום השלישי התירם ממאסרם ואסר שמעון לעיניהם וכבר הביא זה הענין החכם אבן עזרא לראיה על פירושו ובכלל הנה יום מתן תצורה היה מוגבל מהשם יתע' שיהיה ביום החמישים אחר יום ראשון של פסח כי בזה היום צוה השם שיהיה חג שבועות ולה לא יתכן שיכוין השם יתעלה אל יום אחד ויוסיף משה מדעתו וישנה העניין ליום אחר ואולם אמרו זה רז"ל על צד הדרש להוציא מזה המקום דין פולטת שכבת זרע כמו שנזכר במסכת שבת:

טז

ויהי ביום השלישי בהיות הבקר. המציא השם יתע' על הר סיני בדרך המופת קולות וברקים נפלאים וכבר תמצא בזה האופן ענן כבד היה בו איד קטורי בדרך שחדש קולות מרעידים וברקים נפלאים וחדש גם כן שם ע"ד המופת קול דומה לקול שופר והיה חזק מאד וזה בתכלית הפלא רוצה לומר שיתחדש קול השופר מזולת שופר אלא שמציאות קול השופר אינו נמנע מצד עצמותו ואולם מה שהוא בלתי אפשר אצל הטבע הוא שיתחדש קול שופר מזולת שופר או מה שיאות לו וה הוא המופת אשר היה בזה והוא אצלנו במדרגת התחדש הנחש מהמטה שהוא נמנע אצל הטבע אלא שמציאות הנחש אינו נמנע בעצמותו והנה חרד כל העם אשר במחנה מאלו הקולות הנפלאים:

יז

ויוצא משה את העם מן המחנה. והושיבם בתחתית ההר ר"ל אצל תחתית ההר כדי שיראו אלו הנפלאות וישמעו דברי השם יתע' מתוך דברי האש והנה אמר לקראת האלהים לפי ששם נראה כבודו במה שחדש שם מהנפלאות העצומות והנה עלה עשן נפלא מכל הר סיני לפי שכבר ירד עליו כבוד השם יתעלה באש ונתחדש בהר בדמות רעש וחרדה בדומיון מה שיתחדש בארץ אשר נסגר בה איד קטורי וזה כלו חדש השם יתע' אז על דרך המופת:

יט

ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול. ירצה לפי מה שאחשוב כי קול השופר היה הולך ומתחזק מאד וזה היה ענין בתכלית הפלא ועוד נתחדש שם פלא אחר כי משה היה מדבר עם השם יתע' וכשהיה מגיע לו מענה מהשם יתעלה בנבואה היה מתחדש אז קול דברים מוחש ישמעו אותו ישראל ויתברר להם שהשם יתע' מדבר עמו והנה חדוש קול הדברים בזולת כלי הדבור הוא אצלנו כחדוש הנחש מהמטה וזה כי מציאות קול דברים אינו נמנע מצד עצמותו אבל הוא נמנע מצד הטבע שיתחד' בזולת כליו ולזה היה חדושו על דרך המופת ואחר שהשלים לזכור הנפלאות שחדש שם השם יתע' במעמד הר סיני שב לספר מה שצוה השם יתע' למשה אז ומה שהשיב לו משה ומה שענה אותו השם יתע' שהיה המענה ההוא בקול כמו שקדם:

כא

רד העד בעם. להזכיר אותם שלא יהרסו להתקרב אל ההר לראות כבוד השם יתעלה שירד על הר סיני באופן שיגעו בהר שמא לרוב תשוקתם לראות זה הענין הנפלא לא יתנו אל לבם לזכר מה שצוה שלא יגעו בהר ויהרסו רבים מהם לעלות ויהיה זה סבה אל שיומתו רבים מהם בסקילה:

כב

וגם הכהנים הנגשים אל יי'. ידמה שכבר קרא כהנים בני אהרן על שם העתיד ובזה האופן בעינו קראם נגשים אל יי' כי הם היו הכהנים ונגשים אל יי' בכח ואם לא היו עדיין כהני' בפועל וכן פירשו ז"ל במכילתא. וכזה תמצא שאמר הכתוב מבכור פרעה היושב על כסאו על שם העתיד והנה הזהיר אותם שיתקדשו וישמרו מעלות בהר ונגוע בקצהו פן יפרוץ בהם השם יתע' וימיתם במגפה לפי שהם אולי לא ישמרו מעלות בהר מפני ראותם שמשה ואהרן עולים בו. והנה מה משה מדוע הוסיף הש' יתע' לצוות ישר' שלא יהרסו לעלות ואמר הנה באמת לא יוכל העם לעלות אל הר סיני כי אתה העדות בנו לאמר הגבל את ההר וקדשתו לרשום בו גבול שלא יעברו ישראל הגבול ההוא ואמר משה לשם מה צורך יש בצווי הזה הלא כבר הגבלתנו וצוויתנו עם זה לקדש ישראל בדרך שיהיו נכונים ליום השלישי ולזה לא נצטרך להוסיף עתה להם אזהרה בזה וצווהו השם יתע' להוסיף להתרות אותם על זה לסבה שזכרנו. ועוד שכבר יעלה הוא ואהרן ואולי יחשבו מפני זה הכהנים והעם שאין בזה אשם אם יעלו בהר או אם יגעו בו ולזה חוייב שהוסיף להזהירם על זה שנית:

כד

והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל יי' וגו'. והנה אמרו פן יפרוץ בהם יי' ואולם לעם לא היה צריך להזכיר העונש שכבר קודמה להם הידיעה מה יהיה העונש אם יגעו בהר ואמנם הוצרכו להוסיף להזהירם שלא יעלו בהר ושלא יגעו בו לסבה אשר זכרנו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.