משך חכמה/שמות/יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משך חכמה שמות יט

א

בחודש השלישי לצאת בנ"י. המתבונן יראה כי זה אין בכל התורה דוגמתו, דענין חודש מתחלת בוי"ו החיבור או ויהי בחודש השלישי כו' רק היכי שהוא באמצע הענין כמו בבהר בחקותי שמתחיל הענין בבהר ומסיים בבחקותי וכאן מתחיל כמו בבראשית ומזה מוכח כדפרש"י ובמכילתא ואל משה כו' דזה היה קודם מתן תורה ויכתוב משה את כל דברי ד' זהו מבראשית ועד מתן תורה ויקח ספר הברית זה הספר מבראשית עד מתן תורה ועד בחודש השלישי כתב קודם מ"ת ומבחודש השלישי כתב אחר מ"ת והתחיל לכתוב כמו מבראשית בענין המתחיל בפ"ע ויעוי' גיטין דף סמך דפליגי אם מגילה מגילה כו' וזה ענין אחר ודו"ק.

ב

ויסעו מרפידים וכו'. פירוש, כי בקריעת י"ס האמינו במשה, אך אחרי כן ברפידים שאין נופל זרעו של עשו אלא ביד זרעו של יוסף, לחם יהושע נתקררה אמונתם במשה, לכן אמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן, פירוש צמצום נפלא בהתלבשות גדולה, כדי שישמע העם שיוכלו לשמוע בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם ולא יתקרר כמו שהיה בעת קריעת י"ס והבן.

ה

והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. פירוש כי לא מיבעי בשעה שהעמים הם שקועים באמונות המוטעות ואינם מכירים היוצר היחיד, אלא אף בשעה ועת שיהיה שמו אחד ויהיו הכל מכירים ויודעים אמיתות השי"ת אז יהיו הם הסגולה, וזה אף כי לי הארץ שהארץ כולה יהיה לי לשמי כולם יהיו מכירים שם ד' ג"כ תהיו סגולה. והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. או יתכן דאמר כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול כו' שם ד' יהי' בסוף מנחות דקרו לי' אלדה דאלדה הנה מכירים השם יתברך אבל משתתפים אחרים ואינם מכירים אמיתתו יתברך וכמו נבוכדנצר שקרא לבל שהוא אלודיו ובכל זה העיד כי הוא בשמים אלודי ישראל עליון על כל וזה שיקרה שבנ"י מושפלים ונרדפים אכן אם היו נושעים לעולם באמת אז השכילו כל העמים שד' אחד ושמו אחד ויזנחו עצביהם ופסיליהם ויעשו שכם אחד לבוא אל האמת לכן אמרו וכל החיים יודוך סלה ויהללו את שמך באמת, אימתי יגיעו לזה בזמן שהאל ישועתינו ועזרתינו סלה שלא יראה בשום השפלה לעובדי אל אמת וזה ביאור הכתוב הללו את ד' כל גוים שבחוהו כו' בשביל שבאתם לידיעת האמת ולעבוד ד' שהוא לבדו המשגיח ומהוה כל ולא מסר שום כח לזר רק ד' אחד לבדו ולו לבדו ראוי להתפלל בשביל זה

שאתם רואים כי גבר עלינו חסדו ואמת ד' לעולם כו' וזה שאמר שתראו להיות מקושר להשם יתברך באופן שתהיו סגולתו עד כי מזה יבואו כל העמים להכיר השי"ת ויהי' לי כל הארץ שיגיעו מזה לידיעת האמת בד' ודו"ק היטב.

ח

ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ד' נעשה. הנה מצות התורה יש אשר לכהנים ויש אשר ללוים ויש לכה"ג ויש למלך, או לסנהדרין, ויש למי שיש לו קרקע ובית רק בכלל ישראל צריכה התורה להתקיים וכל ישראל ערבין זה לזה ובקיומם כולן מקבלין שכר, ואתן צאן מרעיתי אדם אתם, שכל האומה הישראלית הוא אדם אחד, יש אשר הוא כלב [כמו שאמרו צדיקים לבן של ישראל] ויש כראש, ויש כעין והוא שנמצא ראשי העדה עיני העדה, וכל אחד צריך לקיים מצוה התלויה בו ובכללותם הוא אדם שלם, לכן על מצות שאין לקיימם צריך ללמוד, דכל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב כו' או להחזיק לומדי תורה, לכן להלן ענו כל אשר דבר ד' נעשה ונשמע יש מהם שנעשה מה ששייך אצלינו ויש שנשמע שנלמד ונבין פנימותם והלכותיהם וחוקותיהם, אבל כאן ענו כל העם יחדיו כל אשר דבר ד' נעשה, שבכללות העם כאחד כולם יחדיו יעשו כל אשר דבר ד' וכל אחד יעשה השייך לו ודו"ק.

ט

ויגד משה את דברי העם אל ד'. במכילתא ובשבת פרק רע"ק זו מצות הגבלה יעוי"ש ברש"י באורך. ונראה דזו שאמר שהענן יכסה את כל ההר ובענן לא יהי' רק משה כמו שאמר הנני בא אליך בעב הענן שרק משה יהי' בעב הענן והעם העומדים תחת שפולי ההר ישמעו בדברי אליך ויעוין מורה ח"ב פרק ל"ב מה שהאריך שישראל שמעו קול הדבור ולא הדבור עצמו זה מחלוקת בגמ' ד' ע"ב ל"ק הא בפני כו' ואב"א ל"ק הא בקריאה הא בדבור יעוי"ש ובגמ' שם ויכסהו הענן להר וזה רמוז מצות הגבלה שנאמרה בג' בחודש ולרבנן בד' לחודש ודו"ק היטב.

י

וכבסו שמלותם, תרגום אונקלוס ויחוורון לבושיהון וכן להלן בעשיה ויכבסו שמלותם, פירש וחוורו לבושיהון. וזה כלל גדול, כי במקום שהכוונה הוא טבילת בגדים תרגם ויצטבעון, והיכי שהכוונה לכיבוס בעלמא תרגם ויחוורון, וכן פירש"י ז"ל דבריו בסוף תזריע עיי"ש. והנה ביבמות פרק החולץ (יבמות דף מ"ו ע"ב), ור"י באבות נמי טבילה הוי מנ"ל אילימא מדכתיב לך על העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם כו' במקום שטעון כבוס אינו דין שטעון טבילה, ודלמא נקיות בעלמא ההוא כבוס לאו משום טומאה הוי דליטעון טבילה מקו"ח אלא שיהיו בגדיהם לבנים והגונים לקבל פני שכינה, רש"י, אלא מהכא ויקח משה ויזרוק על העם וגמירי דאין הזיה בלא טבילה, א"כ האונקלוס לטעמיה דמפרש לקמן ונסיב משה את דמא וזרק על מדבחא לכפרה על עמא וא"כ לא היה הזיה על העם, וזה כשיטת ר' אליעזר בן הורקנוס רבו דבאמת הוי מילה בלא טבילה ומל ולא טבל גר מעליא הוי, לכן מפרש כאן דנקיותא בעלמא ומשום זה תרגם ויחוורון לבושיהון שאינו רק לליבון לא לטבילה ודו"ק, אבל לקמן בפ' בהעלותך גבי לוים וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו כו' וכבסו בגדיהם והטהרו, ושם תרגם ויחוורון לבושיהון וזה צ"ע דכיון דאין הזייה בלא טבילה הלא כבוס בגדים היה ע"כ לטבילה והיה לו לתרגם ויצטבעון וצ"ע כעת וכן במטות וכבסתם בגדיכם יעוי"ש.

ויתכן לומר כאן דיצטבעון הוא על הטהרה שבלא חציצה כלל וחציצין הלכה למ"מ, ואז עדיין לא נאמרה הלכות חציצה, והיה כיבוס ככיבוס משום טהרה שלא קפדינין אחציצה לכן תרגם ויחוורון.

יב

הגבלת את העם סביב לאמור הענין דהכבוד האלקי והנבואה היה עד מקום שישראל עומדים גד ההר, וכמו שאמר פנים בפנים דבר ד' עמכם בהר. וכמו שבעזרה אמר בתורת כהנים שמותר בנגיעה ואסור בביאה משום דהכתלים הם חוצצים בין משכן ד' לחוצה, כן כאן היו ישראל המחיצות החוצצים בין גלוי כבוד אלקים לזולתו, ולכן ההר היה אסור בנגיעה שלא כלתה מקום הכבוד מן ההר, ולכן אמר כי הכבוד יש לו גבול ומה גבולו זה העם סביב, וזה והגבלת במה את העם עם העם סביב, שהם יהיו המגבילים לכן השמרו לכם כו' ונגוע בקצהו כו'. ויאמר ד' כו' העד בעם פן יהרסו אל ד' לראות זהו על ההבטה הנבואית יותר מכח אלקי השופע עליהם שיעמיקו להביט אל דברים שכיסה עתיק יומין ויאמר משה כו' לא יוכל העם לעלות למעלה נבואה כזו כו' הגבל את ההר וקדשתו כו' לך רד ועלית, פירש שלא תדמה כי הכבוד והגלוי יהיה רחוק ממקום ישראל לא כן כי פנים בפנים ידבר עמהם והגלוי יהיה סופו עד מקום שעומדים העם והם יהיו המחיצות למקום הכבוד וההר הוא כמו ההיכל ואצל העם הוא כמו עזרה וכמו שאמרו במנחות שקדושת ההיכל אינו רק כשנכנס דרך עזרה, כן קדושת ההר אינו רק למי שנכנס דרך מקום שעומדים העם לכן לך רד ועלית כו', כי אז תחול הקדושה עליך ביתר שאת, והכהנים והעם אל יהרסו כו' ובמנחות דף כ"ז הוא אצל הנכנס לבית הכפורת דממעט דרך משופש אפילו בדרך ביאה כמוש"פ בתוס' שם יעוי"ש ודו"ק.

ולכן כיון שישראל המה היו מחיצות הכבוד והמה היו משכן לאלודות כן נשאר קדושתן לעולם וכמו שאמר ושכנתי בתוכם וכמוש"ב היכל ד' המה ולכן גלו לבבל שכינה עמהם וכמו מחיצות וקרשי המשכן אבל ההר קדושתו לשעה וכמו כל מקום שעמד המשכן, לכן בהר כתוב ההיתר תיכף במשוך היובל המה יעלו בהר שמעיקרא לא נתקדש רק לשעה אבל ישראל קדושתן לעולם לכן אחר זמן התיר להם שובו לאהליכם ודו"ק.

וזה ביאור הילקוט ויעמוד העם מרחוק מבית הבחירה ודבר עמו דכתיב וירא המקום מרחוק שישראל היו הן המחיצות לההר וקדושתן קדושת עולם לכן היה משפט ההר כמו בית הבחירה ואברהם קראו הר ויצחק שדה ולכן וירא המקום מרחוק פי' בזמן שראה אברהם שלא יהי' בית רק בבנין שלישי וציון שדה תחרש וישלטו בו ידי ישמעאל ועמים אחרים לכן אמר לנעריו ישמעאל ואליעזר שבו עם החמור כו' שלא תלכו לההר כי עוד רחוק שיאמרו כל הגוים נקומה ונלכה בית ד' או יתכן כי אם לא חטאו בעגל ולא נשתברו הלוחות הי' חירות משעבוד מלכיות והיה אז בית הבחירה לבית.

יג

לא תגע בו יד. פירוש, לא תעלה על דעתך שימות שיומשך הנשמה למקור המקורין וכמו נדב ואביהוא, ולכן אמר כו' אם בהמה אם איש בגדר אחד ואופן אחד בלא הבדל ודו"ק.

לא תגע בו יד. הנה מצאנו יד ד' על נבואה וזה ע"פ גדר במקום שהיה חסר הכנה כראוי להנבואה כמו באליהו וישן ויגע כו' כו' שהי' צריך ליגע בו וביחזקאל שראה כבוד השי"ת בכפר הוא בחוצה לארץ מקום שאינו מוכן לנבואה כתוב יד ד' לכן אמר שלא יעלה על הדעת שבעת התגלות כבוד הש"י לכל המון ישראל ומקום שירד הש"י וכל קדושיו עמו אז גם על מי שאינו מוכן אם יגע בהר תנוח עליו הרוח לכן השמרו ונגע כו' לא תגע בו יד שלא ינוח על העולה הרוח הנבואה רק סקל יסקל כו' ודו"ק.

במשוך היובל המה יעלו בהר, מה שאמר ההיתר תיכף (והיתר דלכו לאהליכם אמר בסוף) משום שלמדה תורה ד"א שלא יסיים בדבר רע שכתוב לא יחיה וזה שכוונו חז"ל דבאמת כל עיקר הדת היה כדי לעקור מלבות בנ"י עניני ע"ז ולהראות להם כי לא ראו כל תמונה, וכמו שהארכתי לעיל כי אין קדושה בשום נברא רק להבורא יתברך, וזה שאמר שלא תדמו כי ההר הוא ענין קדוש ובסיבתו נגלה השם עליו, לא כן בני ישראל, כי במשוך היובל וכו' יעלו בהר והוא מעון חיות ובהמות, רק כ"ז שהשכינה עליו הוא קדוש מסיבת קדושת הבורא ית"ש, לכן אמר כי לא המקום מכבד כו' אלא האדם מכבד את מקומו כו' וזה רעיון נכבד. ולכן בבית עולמים שקדושתן לעולם לכן שלא ידמו שיש קדושה בעצם הבנין לכן מותרים ליגע כל הטמאים אף טמאי מתים מאחוריו וכמו שדרשו בתו"כ פ' תזריע מלא תבוא דמאחוריו מותרין ליגע בו כל הטמאים להראות דרק ממי ששכן שמו בתוך הבית הזה אתה ירא ובפנים ממנו קודש לא מאחוריו ודו"ק שפנים הלוחות והעדות ומשכן הכבוד.

במשוך היובל המה יעלו בהר למדו מכאן ריש ביצה דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו, ופירשו תוס' דבלא קרא הוי ידענא דהא לא נאסר רק משום שכינה וכשנסתלקה שכינה מותר. והענין צריך ביאור, דהא סד"א לאסור משום תשמישי קדושה והוי כקדושת עולמית קדושה קבועה כמו דחזינא לענין מחנה דאמר בעירובין כיון דכתיב עפ"י ד' יחנו ועפ"י ד' יסעו כמאן דקביעי דמי (נ"ה ע"ב) ונראה משום דמחובר לא מיתסר וכמו בעו"ג דמחובר לא מיתסר, והא דנתקדש ההיכל והעזרות אף בחורבנן ובמגילה בסוף אף כשהן שוממין הרי הן בקדושתן משום דבחפר בה שיחין ומערות מיתסר גם בעו"ג כמו דאמר בע"ז דף נ"ד ע"ב. ובמעילה דף כ' משוה לענין מחובר עו"ג להקדש יעו"ש בזה היטב. עוד נראה כמו שבארנו בכמה מקומות דעל ידי מעשה גבוה לא נתקדש שום דבר רק בהקדישו האדם. ולזה מוכרחין אנו לפרש המקרא הלא אתה העדותה בנו כו' הגבל את ההר וקדשתו, לא שהשם צווה למשה שיקדש ההר, רק שהוא שב אל השי"ת שהוא יקדש אותו במה שירד לעיני כל העם על ההר, ואינו צווי רק הוא עתיד [עבר מהופך ע"י הוי"ו לעתיד]. עוד נראה שלכן אמרו ז"ל מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה, והלא היה מקום הכבוד למעלה מי' ולא נתקדש קרקע ההר ודו"ק בכ"ז.

יז

ויתיצבו בתחתית ההר, מלמד שכפה עליהן הר כגיגית. פירוש, שהראה להם כבוד ד' בהקיץ ובהתגלות נפלאה, עד כי ממש בטלה בחירתם הטבעיי ויצאה נשמתם מהשגת כבוד ד', והיו מוכרחים כמלאכים בלא הבדל, וראו כי כל הנבראים תלוי רק בקבלת התורה, (וכמדומה שכבר עמדו ע"ז) ואמר רבא מכאן מודעא רבא לאורייתא, והא דכופין בקרבנות עד שיאמר רוצה אני, טעמו כפירוש הרמב"ם בהלכות גירושין ספ"ב, וזה לשונו הזהב, ואין אומרים אנוס אא"כ נלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה כו' אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצוה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנוס עצמו בדעתו הרעה כו' מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצות ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו כו' עכ"ל, וזה עיון נפלא בעצמו, ומתאים בשיטתו במש"כ בהלכות סנהדרין, דאם אנסוהו לבוא על הערוה במקום דיהרג ועל יעבור ועבר חייב מיתה שאין קשוי אלא לדעת עיי"ש ובזה כתב בהלכות יסודי התורה, דאם עבר ולא נהרג אינו חייב רק שעבר מצות עשה של קדוש השם עיי"ש. וטעמו, דכל העבירות כחילול שבת וע"ז וכדומה אם האדם עושהו ע"י אונס אין זה עשיה ברצון בעצם הדבר, רק סיבת ה

כרח העונש מביאו לעשות זה בלא חפץ פנימי, אבל גבי ערוה האיש שנתקשה הוא אינו מצד שעושה זה מחמת פחד העונש רק הוא עשייה מהתרגשו בחימום תאות הערוה, מזה נתקשה, ובידו היה להתאפק על תאותו ולבלי להתקשות, א"כ הוא עושה מחפץ התאוה, זה נקרא רצון להתחייב באונסין, אף שבאמת הנה מצד הפחד והעונש, מסיר מאתו יראת השם, וא"כ מתחמם בטבע אל הערוה כמו אל אשתו המותרת לו, בכ"ז הוא נקרא רצון, א"כ גם הכא, שרצון נפש הישראלי נוטה בטבע ובחפץ נמרץ פנימי לקיים מצות ד', רק עצת היצר תקפה עליו, מיד כשיוכה מכות אכזריות יוסר חפץ החומר ועושה המעשה שמגרש או מביא קרבן, זהו חפץ פנימי לעצמיות המצוה הוא רצון גמור, ולהרמב"ן דפליג עליו תמן בחידושיו וסובר שאין זה רצון בודאי גם הכא לא נקרא רצון ודו"ק. ולפ"ז מוכרח דבהתקרבו אל הערוה עדיין הבחירה בלבבו שלא להתקשות ולא אמרינין דיצרו הוא דתקפו וכמו באשה אפילו אומרת הניחו עיי"ש ומסולק מה שנתקשו האחרונים מהך דר"א מחייב על כל כוח וכוח, ותוס' יבמות כ"א ד"ה גזירה ביאה ראשונה עיי"ש, וקרוב לזה תמצא בפני יהושע פסחים דף כ"ו עיי"ש ודו"ק בכ"ז. ולפי שיטת רבינו משה דקטן שנתגייר הגדיל יכול למחות נשאר גר תושב ופרשו באור שמח הלכות איסו"ב פרק י"ב אם כן אף דמודעה רבא מכל מקום נשארו גרי תושב ולכן נענשו בבית ראשון על עו"ג ושפ"ד ועריות דברים שגר תושב מוזהר אבל כי הדר וקבלוה בימי אחשורוש נענשו גם על שאר מצוות ודו"ק.

כא

פן יהרסו אל ד' לראות ונפל ממנו רב. הענין דברוב חכמה רוב כעס, וסביביו נשערה מאוד כי על קלה שבקלות נידון, וכן כל השלם יותר בצורתו ושכלו התגבר על חומרו, כאשר יפול יופסד יותר, וכמו שרואין אנו בדברים גשמים שהחומרים אשר איכותם היא צורתם כשיפלו יפסדו לגמרי, לכן כאשר ראה ד' את אשר יעשו עגל מסכה, ויפול מישראל כשלשת אלפי איש, לו היו במעלה יותר עליונה ובהשגה יותר דקה ובהירה באלקותו יתברך, אז בעון העגל לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט, לכן אמר פן יהרסו אל ד' לראות במעלה רמה מאוד ונפל ממנו רב בעת שיחטאו (העגל) [בעגל] ויפול מהם כשלשת אלפים איש, לכן אל יהרסו אל ד' לראות ויהיו נידונין כשוגגין ודו"ק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.