תולדות יצחק/ויקרא/כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק ויקרא כא

א

נסמכה פרשה זו לענין אוב וידעוני לפי שאם תאמר אחר שנאסר לנו אוב וידעוני המודיעים העתידו' מי יגידם לנו לזה אמר אמור אל הכהנים והם יגידו העתידות באורים ותומים. ובמדרש צפה הקב"ה שעתיד שאול להרוג נוב עיר הכהנים ולדרוש אוב אמר ר' יהושע הראה הקב"ה למשה דור דור ופרנסיו והראהו שאול הוא ובניו נופלים בחרב אמר לפניו רבונו ש"ע מלך ראשון שעמד ידקר בחרב א"ל אמור אל הכהנים:

ב

כי אם לשארו הקרוב אליו לאמו ולאביו יש בזה ספק והוא שהיה ראוי להזכיר בתחלה אב ואח"כ אם ויאמר לאביו ולאמו וכתב ר"א כי הזכר חי יותר מהנקבה ברוב ולכן הזכיר בתחלה מיתת האם לפי שהיא תמות קודם ואח"כ מיתת האב. ויש להקשות עליו אם כן למה בכהן גדול האב קודם האם שאמר ועל כל נפשות מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא ונוכל להשיב לדעתו שאחר שהפסוק הודיענו חידוש אחד פעם אחת חזר אחר כן לטבעו ולמה שהוא ראוי ונראה להתיר זה הספק שכראוי עשה בהזכירו האם בתחלה לפי שאמר כי אם לשארו והיא אשתו לכן סמך לה אמו שהיא נקבה ונוכל לומר שהטעם שהזכיר האם ואח"כ האב לומר יטמא כהן הדיוט לאם ולא די לאם שהיא ודאי אמו שנולד בפני עדים אבל גם לאב שאין עדות ברור שהוא אביו ומי יודע כן אלא בחזקה עם היות שהוא בן יטמא לאב ובכהן גדול החידוש בהפך לא די לאביו שהוא ספק אם הוא אביו ולא ידענו זה אלא בחזקה שלא יטמא לו אבל גם לאם שהיא אמו בעדים ברורים שראו כן בשעה שנולד לא יטמא. וקישור אלו המצות בכהנים הוא לפי שהכהנים איפשר להשחית גדולתו באחד מהרבה פנים אחד במקרה חיצוני לו והוא אשתו אשה זונה וחללה לא יקחו או במקרה דבוק לו וזה המקרה הדבוק בו או הוא חולי או טומאה והטומאה אם היא תוך גופו נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה ואם בשנגע גופו מבחוץ לדבר טמא לנפש לא יטמא בעמיו ואם מצד חולי או הוא חולי כולל כל גופו או חולי פרטי באחד מאבריו אם חולי פרטי דבר אל אהרן איש מזרעך אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו איש עור או פסח ואם תאמר א"כ ימות ברעב לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל ואם חולי כולל איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל וכל זה מדבר במעלת הכהן המקריב הקרבנות. דבר אל אהרן וגו' לרצונכם תמים זכר כל אשר בו מום לא תקריבו. אחר שדיבר במעלת הכהן המקריב דיבר במעלת הקרבן עצמו והקרבן איפשר להפסל מפני א' משני דברים או במום שבו או מצד הזמן אם במום עורת או שבור וגו' אם מצד הזמן אמר שור או כשב או עז כי יולד והיה שבעת ימים תחת אמו וגו' ואמר כאן ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד והטעם לזה לפי שמצוה הקב"ה למלאך שיניע הגלגל התשיעי והוא המניע התנועה יומית או הקב"ה בעצמו מניע לו כפי חילוק סברות שיש אומרים שאותה התנועה היא מיוחדת לש"י מכל התנועות והטעם שזה הגלגל שהוא ערבות שהוא התשיעי מכריח בכל יום לכל הגלגלים להניע תנועה אחת בכ"ד שעות שתנועתם הטבעית היא למזרח והוא מכריחם שיתנועעו לצד מערב ולכן אמרו שכינה במערב פירוש שהקב"ה מכריחם לכולם שיתנועעו למערב וזאת התנועה היומית מהוה כל ההויות לכן אין ראוי שביום אחד תפסיד המין לשחוט אותו ואת בנו וזהו שאמר רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים כי זאת התנועה היא מתגאה על כל התנועות השמימיו' להיותה ממזרח למערב הפך תנועתם הטבעית שערבות מכריח להם ומניעם על כרחם וזהו שאמר וידעת היום והשבות אל לבבך וגומר כלומר דע והבן ענין היום שהוא סבוב אחד מניע לכל צבא השמים הפך תנועתם שמורה שיש הנה סבה מקפת וכוללת לכל שאר הסבות ולזאת הסבה והשבות אל לבבך וגו' וכיון שזאת התנועה היא פשוטה ואחדות בלתי מורכבת עד שמורה עמידה וקיום אין ראוי לשחוט אותו ואת בנו בזה היום הפשוט שמורה שחיטתן הפסד המין או אכזריות שהתנועה היומית הקב"ה מחיה בה ומקיים לכל העולם בכללו שזולתה יפסד כל העולם:

ה

לא יקרחה קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת קדושים יהיו וגו' הכוונה לפי שהוא דרך לקרוח הראש על האב לפי שנתן תורה על ראש הבן ולימד לו תורה או שלחו לרבו לשמוע ללמוד וללמד לז"א לא יקרחה קרחה בראשם ולפי שדרך על בן ובת למרוט זקנו מתוך צער לז"א ופאת זקנם לא יגלחו ולפי שהוא דרך לשרוט שרט על אחיו כי אחינו בשרינו הוא וכשמת אחיו שהוא בשרו דרך לשרוט בשרו לז"א ובבשרם לא ישרטו שרטת והטעם לכל זה חמשה סבות הא' שמי שהוא אהוב למלך אין ראוי שיהיה בו שרט וקרחה לפי שיאמרו הרואים שאדם אחר שרט לו או קרח לו וזהו קלון למלך וזהו שאמר קדושים יהיו לאלהיהם ר"ל פרושים משאר העם וקרובים למלך ואהובים לו. השני לפי שהעושה הרגש גדול בזה קרחה ושריטה יחשבו הרואים שעשה כן לפי שעשו לו עול ובזה מחלל את השם שהשם אל אמונה ואין עול ולזה אז"ל המתקשה על המת יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה לפי שמורה שהקב"ה עשה לו עול ולכן אומר לו הקב"ה עדיין אתה חייב יותר. הג' שנראה ממעשיו בקרחה ושריטה שהולך המת לאיבוד וזה חילול השם ולזה אמר לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה לה' אלהיך וזה דומה לאדם שאבד מרגלית והיה בוכה עליה בחושבו שהיתה שוה אלף פרחים ומנחמים אותו ואומרים לא תבכה שלא היתה שוה אלא עשר אלף פרחים אבל הכוונה אם תתגודד ותקרח על שהולך לאיבוד אינו הולך לאיבוד כי עם קדוש אתה לה' אלהיך והוא נשאר אחר המות ואלו השתי סבות כלל באומרו ולא יחללו שם אלהיהם הסבה הרביעית שהעומד על שלחן המלך ומשמש למלך ראוי שיהיה נאה ומהודר וזה הוא שאמר כי את אישי ה' לחם אלהיהם הם מקריבים. הסבה החמישית שראוי לגדול שלא יתפעל מן המקרים ולכן המלכים והשרים אינם מתפעלים במיתת קרוביהם ולזה אמר והיו קדש כלומר גדולים:

יח

שור או כשב או עז במדרש יבא שור ויכפר על שור שנאמר וימירו את כבודם בתבנית שור וכן הזכיר זהב מתחלת המשכן לכפר על זהב העגל משל למטרונא שיצא עליה שם רע באחד מגדולי המלכות בדק המלך ואין בו ממש עשה סעודה והושיבו בראש כך בדק הקב"ה ולא מצא שהתחילו אלא ערב רב ואחד מגדולי המלכות הוא אחד מטטרמולין לפרסם שלא התחילו ישראל התחיל בשור בראש הקרבנות וכן הקדים שור בפרשת ויקרא וכן הקדים פרי עץ לכפת תמרי' שהחטא היה בו לבדו וזה הוא שאמר ברעתם ישמחו מלך והכשירה התורה שלשה מינים שור לזכות אברהם שנאמר ואל הבקר רץ אברהם כשב בזכות יצחק שנאמר והנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו עז בזכות יעקב שנאמר לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים ועוד לפי שהאלהים יבקש את נרדף הבל נרדף מקין וישע ה' אל הבל נח נרדף מדורו ונח מצא חן בעיני ה' אברהם מנמרוד אשר בחרת באברם יצחק מפלשתים ראה ראינו כי היה ה' עמך יעקב מעשו כי יעקב בחר לו יה יוסף מאחיו ויהי ה' את יוסף משה מפרעה לולי משה בחירו ישראל מאומות ובך בחר ה' להיות לו לעם סגולה אף כאן שור נרדף מארי כשב מזאב עז מנמר אמר הקב"ה לא תביאו רודפים אלא נרדפים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.