אוצר:בית המדרש/פרשת השבוע

בדף זה ירוכזו כל הדיונים הנוגעים לפרשת השבוע, שאלות העורכים בפרשת השבוע, ושאר הגיגים השייכים לפרשיות.

נא, נסחו היטב את השאלה ותנו לה כותרת משמעותית (לא "שאלה" או "צריך עזרה").

פרשת פקודי

שני ארונות שעשה בצלאל

"אלה פקודי המשכן משכן העדות" (שמות לח כא)

בספרו 'חזון עובדיה' בפרשתנו, מעמיד רבי עובדיה הלוי סתירה בין דברי חז"ל בתלמוד בבלי ובין דבריהם במדרש רבה. בגמרא במסכת ברכות נאמר, אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו, מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואת אומר לי עשה ארון כלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם. שמא כך אמר לך הקב"ה, עשה משכן ארון וכלים. אמר לו שמא בצל אל היית וידעת. ומשמע מדברי הגמרא שמשה ציווה לבצאל שיעשה ארון תחילה ואחר כך כלים ומשכן, ובצלאל אמר לו שיעשה תחילה משכן ואחר כך ארון וכלים.

מאידך, במדרש (ש"ר פ' ויקהל) דורשים חז"ל את הפסוק 'תן לחכם ויחכם עוד' זה בצלאל, את מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה עשה לי משכן, בא ואמר לבצלאל, א"ל מהו המשכן הזה, אמר לו שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה. אמר לו בצלאל, היכן התורה נתונה, אמר לו משאנו עושים את המשכן אנו עושים הארון. אמר לו רבינו משה, אין כבודה של תורה בכך, אלא אנו עושים הארון ואחר כך המשכן, לפיכך זכה ונקרא על שמו, שנאמר 'ויעש בצלאל', ע"כ. הרי מבואר הפך דברי הבבלי, שמשה רצה שיעשה תחילה המשכן ואילו בצלאלא אמר שאין זו כבודה של תורה, אלא יעשו תחילה את הארון ואח"כ את המשכן.

ובספר כסף מזוקק לרבי יאשיהו פינטו יישב הסתירה ע"פ המבואר במדרש ששני ארונות היו עם ישראל במדבר, אחד שהלוחות בתוכו והשני ששברי לוחות בו. ועפ"ז יישב, שתחילה עשה בצלאל ארון אחד שלא היו עליו כפורת וכרובים, אלא היה רק ארון של זהב שהניח בו את הלוחות מפני כבודה של תורה. וכשראה משה שעשה בצלאל את הארון הודה לדבריו ואמר לו לסיים עבודתו, ועל כך השיב בצלאל שראוי לעשות תחילה את המשכן ואח"כ לעשות ארון אחר שעליו כפורת וכרובים. ונמצא שעשה בצלאל שני ארונות.

לפי זה כתב החזון עובדיה, שיש לבאר כן בלשון הפסוק "אלא פקודי המשכן משכן העדות", שהזכיר פעמיים 'משכן', כי משכן אחד היינו המשכן עצמו, והמשכן השני הוא 'משכן העדות' שהוא ארון התורה שנקראת עדות. וכיון שיש להסתפק מה להקדים אם את המשכן או את משכן העדות, לכן המשיך הפסוק ואמר (פסוק כב): "ובצלאל... עשה את כל אשר ציווה ה' את משה" - שעשה שני ארונות זה קודם המשכן וזה לאחריו ובכך עשה את 'כל' אשר ציווה ה'.

פרשת ויקהל

המקדש - לא משכן לה' אלא לנו

בפרשיות העוסקות בבנייתו של המשכן, אהל מועד, יש בנותן טעם להביא את דבריו הנוקבים של רבי אברהם דוב כהנא שפירא זצ"ל בעל ה'דבר אברהם', מקצת דברים מתוך דרשה אותה מסר בחנוכת אחת מבתי המדרשות בקובנא:

אמרו חז"ל (מגילה כט.): "ואהי להם למקדש מעט", אמר רב יצחק, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבל. מן המאמר הזה אנו למדים, שבתי מדרשיות שבגולה הנם מעין מקדש עולמים. ואמרו חז"ל בספרי (פ' בהעלותך): כל מקום שנאמר 'לי' קיים לעד ולעולמי עולמים... במקדש הוא אומר "ועשו לי מקדש".

והנה זה פשוט ומבואר לכל, שקדושת בית המדרש אינה שווה ממש לקדושת מקדש, אלא שיש לשניהן דמיון ושיווי - כי על כן יקראו "מקדש מעט", ועלינו לבאר איך ובמה נשתוו.

כתוב (מלכים א' ו ד) "ויעש לבית חלוני שקופים אטומים", ואמר על זה רבותניו ז"ל (מנחות פו:): אמר רבי אבין הלוי, את מוצא מי שביקש לעשות לו חלונות, עושה אותם רחבות מבפנים וצרות מבחוץ - למה? שיהיו שואבות אור. אבל חלונות של בית המקדש היו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים - למה? שיהיה האור יוצא מבית המקדש ומאיר לעולם...

המקדש, לא משכן לה' הוא, כי מלא כל הארץ כבודו, ככתוב (ישעיה סו): "השמים כסאי והארץ הדום רגלי, איזה בית אשר תבנו לי" - אלא לנו הוא - בכדי שנקבל אורה ושפע קודש היורד עלינו כבדרך צינור במידה מרובה. שפע קודש החופף בו עלינו ורוממות עליון אשר נחזה ברוחו, יכשירונו לשעבד לבבנו לאבינו שבשמים.

ובזה נדמו אליו "בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבל" - להיות גם הם ל"מקדש מעט" - כי גם מהם תצא תורה ואורה לישראל. גם מהם יורד שפע זך וזהרה לעולם. גם מהם יפוצו מעיינות הדעת והבינה הטהורה".

מצות השבת כראיה שלא נעשו בני נח אחר חטא העגל

פרשת השבוע פרשת ויקהל פותחת בציוויו של משה לישראל על מצות השבת.

את סמיכות הפרשה לפרשת כי תשא העוסקת בחטא העגל, ביאר רבי יוסף חיים זוננפלד כך: כשחטאו ישראל בעגל ונשתברו הלוחות, נצטערו ישראל שמא ח"ו נתבטלה קבלת התורה, והרי הם כבני נח. בא משה וניחמם, בהזהירו להם על השבת - ובכך ידעו בני ישראל כי עדיין במעלת 'בני ישראל' המה, שהרי נכרי ששבת חייב מיתה.

(פניני חיים, אמרותיו של הגריח"ז מכתבי רבי משה בלוי, עמוד 530 אות יא) תורה לשמה (שיחה) 15:15, 20 בפברואר 2022 (IST)

פרשת כי תשא

בפרשת השבוע (שמות לג יב-טז) נאמר: "ויאמר משה אל ה'... ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני. ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה. ויאמר פני ילכו והנחתי לך. ויאמר אליו אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה. ובמה יוודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה".

יש לפרש, אומר רבי שמעון סופר בעל 'מכתב סופר', שהרי לכאורה אהבה ה' לישראל היא אהבה התלויה בדבר - בעבור ששומרים חוקיו ותורותיו, על כן אוהבם השם יתברך. אך אם כן, הרי אהבה התלויה בדבר אם בטל דבר בטלה האהבה. והאמת שאהבה ה' אותנו עומדת לעד, ואפילו בזמן שח"ו אין ישראל עושין רצונו של מקום, מכל מקום בנים הם למקום וחשובים אצלו יותר משאר אומות, אפילו אם ח"ו גרועים משאר האומות.

וזה ביאור דברי משה אל השם: 'ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני' - דהיינו באהבת חינם. והשיבו ה' 'פני ילכו' - פנים של זעם, ואז 'והניחותי לך' - אבל אם לא יעשו תשובה ולא יעברו פנים של זעם, לא. ועל כך אמר משה: 'אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה', בתמיה וכי לא תעלינו מזה, והרי אם תעשה כן - 'ובמה יוודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך', 'הלוא בלכתך עמנו' - שרק בלכתך עמנו בחסד ורחמים ואפילו בעת שאנחנו גרועים משאר האומות, רק אז 'ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה'.

פרשת יתרו

יתרו בגויים - קורח בישראל

פרשת יתרו היא מטבע הדברים הפרשה החשובה ביותר בכל התורה, משוב שבה קוראים על גילוי שכינת ה' בישראל ומתן תורה, כך פותח בדברים רבי חיים דוד הלוי בספרו תורת חיים. לכן, יפלא מאד, כיצד קרה שדוקא פרשה חשובה זאת, נקראת על שמו של גוי, יתרו. לכאורה ראוי היה שתקרא דוקא על שמו של משה רבינו, שעליו נאמר בנבואה (מלאכי ג כב) "זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים.

נראה כי דבר מה ניתן ללמוד ברמז זה. אכן עם ישראל הוא "ממלכת כהנים וגוי קדוש" ו"סגולה מכל העמים", אך כל זה כשמדברים על העם בכללותו ביחס לשאר העמים שלא זכו לקבלת התורה. אבל בפרטי האישים, ניתן למצוא גם באומות העולם, חסידי אומות העולם, אנשי חסד ומוסר גבוה, שאף זוכים לחלק בעולם הבא. לעומת זאת יש גם אישים מישראל, שהינם רשעים גמורים, בעלי נפש מושחתת, עד שאפילו חלק לעולם הבא אין להם כמבואר במשנה בסנהדרין (פ"ט מ"ב).

אולי לכן דוקא פרשה גדולה וחשובה כמתן תורה תקרא על שמו של גוי, יתרו, ובמקביל פרשה אחרת של ריב, מדנים ומחלוקת, שגרמה להרג רב בישראל - תקרא דוקא על שם אדם מישראל, קרח, שהיה בן יצהר בן קהת בן לוי בן יעקב - אבי האומה. ללמדך, שיש מחסידי אומות העולם בחינת יתרו ויש יהודים שהם בחינת קרח. תורה לשמה (שיחה | תרומות | דפי משנה) לא חתמ/ה

פרשת ויגש

העגלות

יש לדקדק בפסוקים מי שלח את העגלות. כי תחילה כתוב (מה יט) שאמר פרעה ליוסף "ואתה צויתה זאת עשו קחו לכם מארץ מצרים עגלות" וגו'. וכן מבואר בהמשך הפסוקים (שם פסוק כא) "ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה". אך בבשורת עוד יוסף חי ליעקב כתוב (שם פסוק כז) "וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו". ושוב חזרה התורה ואמרה (מו ה) "וישאו בני ישראל את יעקב אביהם וגו' בעגלות אשר שלח פרעה לשאת אותו", כך ראיתי מקשים וצ"ע. יעקב שלם (שיחה) 09:54, 28 בדצמבר 2020 (IST)

הפשט הוא כך: יוסף ביקש מפרעה לשלוח עגלות שיהוו סי' ליעקב כידוע שכשנפרדו עסקו בפרשת עגלה ערופה ופרעה קיים וציווה עליו לומר לאחיו שיקחו עגלות כמו שמבאר הזוהר שואתה צווית הכוונה צווית לומר ולכן פרעה נקרא ששלח את העגלות והיכא שמרומז הסימן כתוב אשר שלח יוסף.(ע"פ התורה תמימה)פלוני (שיחה) 22:46, 5 בדצמבר 2021 (IST)

יפה. אני שמעתי מהלך אחר, וראיתי שנמצא כן בבעלי התוספות ואולי גם בספורנו, שהעגלות היו כלי מיוחד למלך ולכן היה צריך שפרעה יצווה על כך בפרט ולא יכולים היום לקחת עגלות ממצרים ללא רשותו. ולפי זה יש לומר שמה שכתוב 'וירא את העגלות אשר שלח יוסף' היינו שהרי 'ויפג לבו' ולא האמין להם שאומרים לו שיוסף הוא מלך במצרים, אבל כשראה את העגלות ששלח יוסף, היינו שודאי פרעה הוא שנתן את האישור לשליחתם וכנ"ל אבל לא היה עושה כן זולת השתדלותו של יוסף או גדולתו וכיון שיוסף שלח לו את העגלות אם כן ע"כ שכוחו רב במצרים וממילא 'ותחי רוח יעקב אביהם'. ובאמת עד העת הזאת לא מצאנו בכל הפרשיות את ענין העגלות ונראה שהוא דבר שנתחדש במצרים. סיני ועוקר הרים (שיחה) 00:08, 6 בדצמבר 2021 (IST)

פרשת ויצא

ויצא יעקב מבאר שבע

רש"י מפרש לא היה צריך לכתוב אלא וילך חרנה, ולמה הזכיר יציאתו, אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם כו'.

יש לעיין מדוע אצל אברהם ויצחק לא מצאנו שכתוב לשון יציאה. ובכלי יקר ביאר שאצל יעקב היה רבותא שאף שהשאיר בבאר שבע את יצחק ורבקה שהיו אף הם צדיקים אעפ"כ מדגישה התורה שיציאתו עשתה רושם, משא"כ אצל אברהם ויצחק שפשוט הדבר שיציאתם עשתה רושם כיון שלא השאירו אחריהם אף צדיק באותו מקום.

ומאידך יעויין בגור אריה שהקשה איך עושה רושם והלא עדיין יש בו צדיק, וכתב: ומתרץ בב"ר (סח ו) אין דומה זכות צדיק אחד לזכות שני צדיקים.

עוד יישב הכלי יקר לאידך גיסא שדווקא אצל יעקב שהשאיר אחריו צדיקים היתה משמעות ליציאתו, אך אם לא היה משאיר אחריו צדיקים היו אנשי העיר שמחים ביציאתו.

עוד יש להקשות שהרי בפרשה הקודמת (פסוק ה) כתוב "וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם" ולא כתוב ויצא יעקב. ובפשטות אפשר לומר ששם בא הכתוב להורות שקיים מצוות אביו ששלחו ולכן כתוב מיד שעשה כמצוות אביו, ורק בפרשתן שבא הכתוב לפרט סיפור יציאתו כתבה התורה כן ודרשו כן חז"ל.

ובגור אריה משמע שכל דקדוק חז"ל הוא ממה ששינה הכתוב לשונו מהפרשה הקודמת ששם לא כתב ויצא וכאן כתב ויצא ואם כן אין מקום לשאלה מדוע לא נכתב כן גם בפרשה הקודמת. עוד עיין בגור אריה שהקשה כן ויישב שדוקא בפרשה הזאת, מפני שהוא מדבר עתה איך היה יעקב צדיק ונגלה עליו הקב"ה, יאמר כי יציאת צדיק כזה עושה רושם. אבל בפרשה שלפניה אינו מדבר בצדקתו כלל ולא הוי משמעות המקרא שעושה רושם. יעקב שלם (שיחה) 13:00, 27 בנובמבר 2020 (IST)

פרשת חיי שרה

ותשקהו וגו' ותאמר גם לגמליך אשאב וגו' ויתן תבן ומספוא לגמלים וגו' ויושם לפניו לאכולו וגו'

חשבתי בטעם הדבר שעל הבאר הקדימה לשאוב לו ורק אחר כך לגמליו ואילו בבית הניחו קודם לפני הגמלים, שהרי מצד הכבוד ראוי לתת קודם לאדם ורק אחר כך לגמליו אלא שישנו דין להקדים להאכיל את מזון בעלי החיים קודם אכילת האדם מצד צער בעלי חיים והנה זה מוטל לכאורה רק על האדם שעליו מוטלת האחריות לכך. ובודאי שאם יש מי ששכנו אינו מאכיל את בהמתו, אף שיהיה חיוב מצד צער בעלי חיים לתת להם אוכל אך לכאורה לגבי זה לא יהיה דין קדימה שיקדים זאת קודם למאכלו שלו. וממילא כשהיו על הבאר ששם השקתה אותם בתורת חסד הקדימה את אליעזר אך כשבאו כאורחים בצל קורתם הרי כבר הם בעלי הסעודה ובכה"ג לכאורה מוטל עליהם החיוב להקדים מאכל הבהמה, וכך עשו.

עוד יש לומר שבאמת יש חיוב להקדים מאכל הבהמה קודם למאכל בעליה וכנ"ל, אלא שיעויין במשך חכמה שביאר האופן שבו רצה לבחון אליעזר את רבקה אם בעלת שכל היא, והוא ע"י שאחרי שתשקה לו לא תוכל לשפוך המים שלא לביישו אך גם לא תוכל לקחת המים מפיו ולהביאם לבית הוריה ולכן עשתה בחכמה להשקות הגמלים כדי לשטוף בכך את הכלי. וממילא י"ל שמים כלל לא היו צריכים הגמלים לשתות, כידוע שהם יכולים לשתות מפעם לפעם ואין להם בכך צורך גדול, וכפי הנראה שלא שאבה מים בכמות המספקת לגמלים ממש שהרי גמל ממוצע יכול לשתות כ-600 בקבוקי מים או קרוב לזה וע"כ שלא היו צמאים למים. אך כשהגיעו לבית ונתנו להם אוכל, הקדימה הבהמות כדין. מצולות ים (שיחה) 13:27, 13 בנובמבר 2020 (IST)

ויקח האיש נזם זהב וגו' (בראשית כד כב)

צ"ב איך הכריע ונתן לה מתנות שידוכין קודם שהסכימה משפחתה לכך, וכפי שנראה בהמשך שעכ"פ למראית עין שאלם והיתה בידם האפשרות להכריע שלא תלך עמו. ואילו מעשה זה נוגד לכאורה לכל דבריו שמראה שסגור וחתום עמו לקחתה. מצולות ים (שיחה) 13:27, 13 בנובמבר 2020 (IST)

אולי היה זה על תנאי היה כאן רמז שמעוניין בה כי לא רצה לדבר אתה בפירושמשובב נתיבות (שיחה | תרומות | דפי משנה) לא חתמ/ה

וידבר אל בני חת (בראשית כג ג)

למה הוצרך אברהם לדבר עם בני חת ולבקש מהם שיבקשו עבורו מעפרון, הרי מערת המכפלה היתה של עפרון וכפי שרואים בהמשך הפרשה שאברהם רכשה ממנו ומדוע לא פנה אברהם ישר אל עפרון. יעקב שלם (שיחה) 00:22, 13 בנובמבר 2020 (IST)

ואפנה על ימין (בראשית כד מט)

רש"י מפרש: בנות ישמעאל. וצ"ע מדברי התוספות בבבא קמא שגיאה בתבנית:ממ: אין דף קמא במסכת בבא קמא(קמא.) שאף שהיתה לאברהם בת ושמה בכל לא רצה להשיאה ליצחק כיון שהיתה בת הגר המצרית ולא רצה להשיאו למצרים, ואם כן אף לבנות ישמעאל לא יחפוץ להשיאו ומהו שאמר אליעזר בשם אברהם שאם לא יאבו לתת לו את רבקה יפנה אל בנות ישמעאל. יעקב שלם (שיחה) 00:22, 13 בנובמבר 2020 (IST)

מגמלי אדוניו (בראשית כד י)

ברש"י: ניכרין היו משאר גמלים, שהיו יוצאין זמומין מפני הגזל שלא ירעו בשדות אחרים. צ"ב מדוע חשש שירעו בשדות אחרים וכי פחותים היו גמלי אברהם מחמורו של רבי פנחס בן יאיר שמובא בגמרא (חולין ז.) שנזהר מלאכול אוכל ספק מעושר. יעקב שלם (שיחה) 00:52, 13 בנובמבר 2020 (IST)

א) י"ל שלא רצה לסמוך על הנס.

ב) י"ל שרצה שגם אחרים יחקו אותו וממנו ילמדו וכן יעשו. Sije (שיחה) 12:39, 17 בנובמבר 2020 (IST)

לגבי התשובה השניה שהצעת, קצת קשה להכניס זאת בדברי רש"י, שהרי רש"י כותב שיצאו זמומין כדי שלא ירעו בשדות אחרים, והעיקר חסר מן הספר.

י"ל דחלוק איסור גזל מאיסור טבל וכיו"ב, עפ"י התוס' גיטין ז. ד"ה השתא, שחילקו מידי דאכילה משאר איסורים, ומשום דמידי דאכילה הוא גנאי לצדיק, וא"כ י"ל עוד דהגנאי שייך רק בדבר איסור כמו טבל ובשר חזיר, משא"כ איסור גזל. בן עזאי (שיחה) 08:34, 18 בנובמבר 2020 (IST)

בן עזאי, אם אני מבין אותך טוב אתה מתכוון לחלק בין איסור "חפצא" לאיסור "גברא"? או שגם באיסור חפצא יש מקום לחלק שאינו מוגדר כ"איסור אכילה" אלא כשהחפצא אסור באכילה ולא שהאיסור אכילה הוא מכח איסור צדדי כגזל. יעקב שלם (שיחה) 16:56, 22 בנובמבר 2020 (IST)

יעקב שלם יותר כיונתי לצד הב' שבדבריך. בן עזאי (שיחה) 21:02, 22 בנובמבר 2020 (IST)

פרשת לך לך

לך לך - להנאתך ולטובתך

רש"י פירש לך לך, להנאתך ולטובתך, שם אעשה לגוי גדול, כאין אי אתה זוכה לבנים ועוד שאודיע טבעך בעולם.

הדבר מפליא, איך אחרי כל הטעמים הללו שיזכה לבנים ויוודע טבעו בעולם, עדיין חשובה גלות זו כאחד מעשרה נסיונות. יעקב שלם (שיחה) 23:37, 29 באוקטובר 2020 (IST)

עי' אור החיים (יב ד) שמפרש "וילך אברם כאשר דבר אליו ה'" בשני אופנים: א) להודיע חיבתו של אברהם שלא נתעכב אפילו שעה אחת אלא הלך תיכף ולא נתעכב לשום סיבה ועזב את אביו ומולדתו. ב) להודיע צדקתו כי מה שהלך, לא לצד ההבטחות האמורות, אלא לעשות דבר ה', ולזה אמר 'כאשר דבר' ולא 'כאשר אמר', פירוש, שעשה הדבר לצד גזירת מלך עליו, ולא לתועלת הנמשך לו. עד כאן דבריו בקיצור. וכיוצא בו שמעתי בשם ספר 'בארת המים' שמיד שאמר ה' 'לך לך', מיד התחיל אברהם ללכת, עוד לפני ששמע את ההבטחות.

ועכשיו מתורצת קושייתך על פי שני האופנים הנ"ל: אופן א) שהניסיון היה אם ילך תיכף ומיד או אם יתעכב לשום סיבה. אופן ב) הניסיון היה אם ילך בשביל ההבטחות או כדי לקיים גזירת מלך. Sije (שיחה) 10:59, 1 בנובמבר 2020 (IST)

ויבן שם מזבח

בהרבה מקומות מצאנו בפסוקים על בניית מזבח, אבל הקרבת הקרבנות לא מוזכרת. האם יש תועלת בעצם בניית המזבח, הרי לכאורה אינו אלא אמצעי להקרבת קרבן ולמה יש צורך בהזכרת האמצעי ולא המטרה ובפרט במקומות שלא הוזכר אלא רק האמצעי. יעקב שלם (שיחה) 23:40, 29 באוקטובר 2020 (IST)

אשה יפה

כתב רש"י: ידעתי זה ימים רבים כי יפת מראה את, ועכשו אנו באים בין אנשים שחרים ומכערים, אחיהם של כושים, ולא הרגלו באשה יפה. האם כוונת רש"י לומר שהצבע השחור הוא למעשה צבע מכוער? כך מצאנו גם לגבי אשה שנחשדה כסוטה, שאם היתה יולדת שחורים יולדת לבנים. יש כאן מקום להגדיר מה זה יפה ולמה הצבע שחור או לבן קובע אותו. יעקב שלם (שיחה) 23:43, 29 באוקטובר 2020 (IST)

פרשת בראשית

אנו מוצאים הקבלה מעניינת בין צאצאי קין לצאצאי שת, קין-קינן, חנוך-חנוך, עירד-ירד, מחייאל-מהללאל, מתושאל-מתושלח, למך-למך.

עמד על כך רש"ר הירש, וכה דבריו: יש דמיון בולט - למרות השינויים הקלים - בין שמות בני שת לבין שמות בני קין: קינן - קין; ירד - עירד; חנוך - חנוך; מהללאל - מחייאל; מתושלח - מתושאל; למך - למך. אולם, דורות בני קין הלכו הלוך וירוד: קין, חנוך, עירד, מחייאל, מתושאל; בסוף הדורות עומד למך, וקורא על כולם "הבל" - למרות התרבות שהחלה להתפתח בימיו. ואילו דורות בני שת פסחו על שני הסעיפים - מטוב לרע ומרע לטוב; גם בסופם עומד למך, והוא מבשר לדור את בשורת הנחמה. אחרי אנוש בא קינן, - קרוב אל קין: הדור ירד וסר מדרך ה', אחריו מהלל - אל: התעלות אל האל; אחריו ירד: ירידה חדשה; חנוך: התעלות חדשה; מתושלח: הפקרת ההמונים; בסוף הדורות בא למך כו', עי"ש אריכות דבריו.

פרשת שלח

עמלק - שליח ה'

שמעתי מפי הג"ר מרדכי דוד נויגרשל שליט"א שבדרך רמז יש לומר שמצינו שלשה פעמים בתורה את עמלק [מלבד ב'כי תצא' שהוא משנה תורה - חזרה] והם: פרשת וישלח- נולד עמלק ונמנה בין אלופי עשיו, פרשת בשלח- ויבוא עמלק וילחם עם ישראל, פרשת שלח- בעניין המעפילים, וירד העמלקי והכנעני ויכום ויכתום וגו' והלא דבר הוא שדווקא בשלשה פרשיות אלו ששרשם הוא ש.ל.ח. נכתב עמלק, אלא לרמז לנו שגם עמלק הגדול והמפחיד הזה שחושבים שמי יודע מה הוא יכול לעולל, הוא ג"כ רק שליח של הקב"ה, [ומו"ח הוסיף, שגם עכשיו הנגיף המפחיד שכל העולם מתהפך בגללו, צריך לזכור שהוא רק שליח...] ובאמת שכן מבואר במדרש שעמלק הוא רצועת מרדות לישראל להחזירם בתשובה. וחשבתי בס"ד להוסיף, שהרי ידוע מהקדמונים [אלשיך הק' ועוד] הפירוש על שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד דהכוונה שגם מידת החסד- הויה וגם מדת הדין- אלקים הכל הוא הויה אחד חסדים ורחמים מאיתו יתברך, והנה הר"ת של שמע ישראל י' א' י' אחד הוא בגימטריה של"ב ועם התיבות- בגימטריה של"ח כהשורש הנ"ל לרמוז לנו שגם עמלק שנצטוינו למחותו הוא אינו אלא שליח של ה' והוא חסדים ורחמים על כל צרותיו ובעיותיו, כי הוא מחזיר אותנו בתשובה.

ומידי דברי בעניין עמלק ורמזיו אכתוב מה שחנן אותי ה' מכבר רמז על 'כ"י י"ד ע"ל כ"ס י"ה מלחמה לה' בעמלק', שי"ל שרומז על ה' מלחמות עיקריות שמצינו בתנ"ך עם עמלק א] כ'אשר י'רים משה ידו וגבר ישראל, ב] בציקלג עם דוד וי'כם ד'וד מהנשף ועד הערב, ג] בשאול- ע'תה ל'ך והכית את אגג, ד]אצל המן שמתחיל כשבת המלך אחשוורוש על כ'ס'א מלכותו, ה] לעת"ל שכתוב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו ומדובר בעמלק דכתיב אח"כ 'והייתה לה' המלוכה', וכידוע אין השם והכסא שלמים עד שימחה זרע עמלק במהרה ב"א. שבח המצוות (שיחה) 08:36, 14 ביוני 2020 (UTC)

פרשת בהעלותך

הגדרת עד אשר יצא מאפכם

קשה להבין לכאורה מהו הגדרת התורה לגבי המתאווים שאמרו מי יאכילנו בשר ואמר להם ה' לא יום וגו' עד אשר יצא מאפכם האם באמת יצא להם מהאף בשר? וא"כ למה? זה כ"כ נקלט לנו ב'סלנג' עד שאיננו מבינים את הפלא שבביטוי הזה.

ונראה בס"ד עפ"י המבואר בפרשה הבאה פרשת שלח שהמרגלים שהוציאו דיבת הארץ מתו במיתה משונה מדה כנגד מדה שנשתרבב לשונם עד טבורם והיו תולעים יוצאים מכאן לכאן לפי"ז י"ל גם כאן שעיקר החטא של המתאוים היה בגלל חוש הריח שהרי את טעם הבשר היה להם גם כאן שהמן הרי יכלו לטעום בו הכל כידוע ורק הריח היה חסר להם [כך יש לומר וידוע חקירת החיד"א בזה ואכמ"ל] ובפרט שבאו התגרים מאומות העולם למכור לישראל דברים כמבואר בסוף פרשת בלק וכן היו באים וצדים צבאים ששתו מנחלי המן ואוכלים בשרם והיו ישראל מריחים את הריח של הבשר ולזה חשקה נפש לכך מדה כנגד מדה היה עונשם שיצא בשר מאפם ובאו תולעים ורחשו שם אולי אם מותר לחדש כך. שבח המצוות (שיחה | תרומות | דפי משנה) לא חתמ/ה

הלשון במעשה מרים "וישמע ה'" שלכאורה צ"ב

כתוב במעשה מרים שאמרה לאהרן האך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר וישמע ה' ותיכף כתוב: והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר ע"פ האדמה ואח" ויאמרה' פתאום אל משה וגו' ולכאו' צ"ב שבפשטות היה מתאים יותר לכתוב וישמע ה' סמוך לויאמר ה' ויכתוב וישמע ה' ויאמר פתאום אל משה וגו'

ויש לתרץ בס"ד שתיבות וישמע ה' הם חלק מטענתה של מרים שאמרה שמשה רבינו הוא בטח חושב שהוא עושה כדין שפירש מן האשה וטעמו כי ה' רואה מה שהוא עושה ואעפ"כ אינו אומר לו להחזיר וע"ז טענה שלא היה לו להחליט מכח זה לבד כי הלא גם בנו דיבר ה' ואעפ"כ לא פרשנו וה' יודע מזה ואעפ"כ לא אמר לנו לפרוש? וז"ש וישמע ה' פירוש ש'שמע' שלא פירשנו [דרך כבוד כלפי מעלה לא כמו בלעם שאמר שהקב"ה 'מסתכל' בדברים הללו] ולא אמר לנו כלום וא"כ אין זו ראיה. והתורה מעידה: והאיש משה עניון ירוש לא היה עושה מדעתו חלילה לולא הסכמת ה' שאמר ואתה פה עמוד וגו' ודו"ק. שבח המצוות (שיחה | תרומות | דפי משנה) לא חתמ/ה

פרשת אחרי מות

נישואי שתי נשים (צרות)

שאלה: מדוע נשיאת שתי נשים (צרות) מותר ע״פ תורה?

בפרשת אחרי מות "וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ." לשון 'צרור' שבפסוק, הוא המקור שב׳ נשותיו של אדם נקראות "צרות" זו לזו. רש"י במסכת חגיגה ה ע"א, מפרש שמשמעות המילה צרות ביחס לשתי נשים היא: ביחד - סמוכות, כיוון שנשים אלו סמוכות זו לזו. אולם המצודת ציון מפרש כי "צרתה - שתי נשים מאיש אחד תקראנה צרות והוא מלשון צר ואויב כי על פי רוב שונאות זו לזו". עיין במשנה בסוף יבמות קטז: שצרות לא מעידים זל״ז משום ששונאת זו את זו. ובבראשית מצינו אצל למך שתי נשים אחת לתשמיש ואחת לבנים כו׳ וגם אצל האבות הקדושים מצינו שהיו מריבות בין הצרות למשל שרה והגר ורחל ולאה כו׳ (אף שח״ו להבינם כפשוטו) ואכמ״ל

לפי כל הנ״ל צ״ע מדוע באמת ע״פ תורה מותר לאדם לישא שתי נשים. הרי ע״י זה יבואו לידי מריבות כו׳ והרי התורה דרכיה דרכי נועם. באמת נשיאת שתי נשים נאסרה בחרם על ידי רבנו גרשום מאור הגולה ועיין שו״ת הר״ן סימן מח וז״ל שמא חרם זה לא לתקנת נשים לבד נעשה אלא אף לתקנת האנשים כדי שלא יכניסו מריבה לתוך ביתם כו׳

אבל עדיין ק׳ מדוע באמת מותר ע״פ תורה. האם יש אפשרות לדור בשלום ושלוה עם שתי נשים? דב״ש (שיחה) 17:26, 29 באפריל 2020 (UTC)

לא קראתי בעיון כל הצורך, אבל לכאורה, עם עבודת המידות בדרך הנכונה, הכל אפשר. וגם האנשים הם צרות זה לזה וצריכים לעבוד ולשבר יצרם כדי שיוכלו להתקיים יחד. אלא שנחלשו הדורות ובא רבנו גרשום מאור הגולה, והאיר עיניהם של ישראל. אברהם ברוכוביץ (שיחה) 17:28, 29 באפריל 2020 (UTC)

פעם שמעתי בשם הרב 'מרגליות הים' שבאמת לא מצאנו בחז"ל אף אחד מהתנאים והאמוראים שנשא שתי נשים. מצולות ים (שיחה) 17:33, 29 באפריל 2020 (UTC)

דברי רב ראובן מרגליות ז״ל נמצאים בספר עוללות.דב״ש (שיחה) 22:57, 29 באפריל 2020 (UTC)

ודאי שיש אפשרות הרי יעקב אבינו היו לו ב' נשים וכן האור החיים הק' וכן הבבא סאלי ומה שמובא להלן בשם מרגליות הים שלא מצינו מהתנאים ואמוראים שהיו להם ב' נשים זה צ"ע קצת ממה דמבואר בחז"ל שרב כי הוי מטי לדרשציב כמדומני הוי מכריז מאן הוי ליומא ואולי היה זה אחר מות אשתו ועוד צ"ע משיטת ר"י שאף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו וכי היה נושאה ביו"כ? אלא ודאי נשאה קודם לכן [וצ"ל דלא ס"ל לר"י מביתו ולא ב' בתים כמו דאמרינן גבי ייבום בית אחד הוא בונה ולא ב' בתים וצ"ע ואכמ"ל ואולי מ"מ לא מצינו בקביעות ב' נשים לאיש אחד.שבח המצוות (שיחה) 14:54, 10 ביוני 2020 (UTC)

הרב מרגליות הים עומד על הגמ' הנ"ל [יבמות לז: וביומא] דרב ורב נחמן היו מכריזים מאן הוי ליומא, ומאמרו נתפרסם בסיני תש"ז [סיני כא עמ' קעו - קעט], ויעו"ש משכ"ב. בן עזאי (שיחה) 01:11, 19 באפריל 2021 (IDT)

אם נדקדק, כמעט בכל מקום שמצאנו בתורה מי שהוסיף אישה על אשתו היתה לזה סיבה מיוחדת. עדה וצילה כתוב במדרש שזו היתה מחטאי דור המבול אחת להריון ואחת לתשמיש, אברהם נשא את הגר ע"פ בקשת שרה כי לא היו לה ילדים, יעקב נשא גם את רחל וגם את לאה כי רימו אותו ובאמת לא רצה בתחילה אלא את רחל, וכן את בלהה וזלפה בשנים שרחל ולאה לא ילדו, וע"פ בקשתן. נועם (שיחה) 02:16, 19 באפריל 2021 (IDT)

פרשת אמור

וּבַת-כֹּהֵן֩ כִּ֨י תִהְיֶ֜ה אַלְמָנָ֣ה וּגְרוּשָׁ֗ה וְזֶרַע֮ אֵ֣ין לָהּ֒ וְשָׁבָ֞ה אֶל-בֵּ֤ית אָבִ֙יהָ֙ כִּנְעוּרֶ֔יהָ מִלֶּ֥חֶם אָבִ֖יהָ תֹּאכֵ֑ל וְכָל-זָ֖ר לֹא-יֹ֥אכַל בּֽוֹ

פירש"י וזרע אין לה. ממנו. דב״ש (שיחה) 15:46, 5 במאי 2020 (UTC)

צ"ע מה כוונתו לאפוקי?

לכאורה, כוונתו למכלל לאו אתה שומע הן, שאם יש לה ולד אינה חוזרת לבית אביה, אך כל זה אם הולד הוא מאיש ישראלי אך אם נשאת לכהן ומת והניח לה בן ועדיין אוכלת בתרומה, ואחר כך נישאת לישראל ומת ואין לה בן ממנו ושבה אל בית אביה כו'. סיני ועוקר הרים (שיחה) 15:52, 5 במאי 2020 (UTC)

אם יש לה בן כהן מבעלה הראשון אינה אוכלת בתרומה מכחו? דב״ש (שיחה) 16:01, 5 במאי 2020 (UTC)

לגוף השאלה מה בא רש"י לאפוקי, אפ"ל דבא לאפוקי דס"ד דאם יש לה ולד בעלמא כבר לא תאכל בתרומה, דשוב אינה יכולה לחזור לבית אביה [ויש להוסיף ביאור בזה, אך עכ"פ יש ביאור לדברים]. בן עזאי (שיחה) 01:13, 19 באפריל 2021 (IDT)

עַוֶּרֶת֩ א֨וֹ שָׁב֜וּר אוֹ-חָר֣וּץ אֽוֹ-יַבֶּ֗לֶת א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת לֹא-תַקְרִ֥יבוּ אֵ֖לֶּה לַיהוָ֑ה וְאִשֶּׁ֗ה לֹא-תִתְּנ֥וּ מֵהֶ֛ם עַל-הַמִּזְבֵּ֖חַ לַיהוָֽה

עיין רש"י ולשון ילפת, כמו (שופטים טז כט) וילפת שמשון, שאחוזה בו עד יום מיתה, שאין לה רפואה.

וצ"ע מדוע לא כתב כן לעיל אצל מומי אדם. דב״ש (שיחה) 15:46, 5 במאי 2020 (UTC)

בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יֵאָכֵ֔ל לֹֽא-תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד-בֹּ֑קֶר אֲנִ֖י יְהוָֽה

פירש"י אני ה'. דע מי גזר על הדבר ואל יקל בעיניך.

לא הבנתי, מדוע דוקא אצל מצוה זו צריך להדגיש "דע מי גזר... ואל יקל" וצריך ביאור. דב״ש (שיחה) 15:59, 5 במאי 2020 (UTC)

פרשת תזריע

פרשתנו פותחת בדיני טומאת לידה אך משום מה מזכירה בתוך הדברים (ויקרא יב ג) "וביום השמיני ימול בשר ערלתו", הלא דבר הוא. מאיר (שיחה) 03:50, 19 באפריל 2020 (UTC)

הכלי יקר ביאר דבר זה באופן נפלא, שהרי מבואר בגמרא שהטעם למילה ביום שמיני שלא יהיו הכל שמחים ואביו ואמו עצבים לפי שהאשה טמאה טומאת לידה. הרי שמבואר היטב שאחרי שמזכירה התורה דין טומאת לידה שבעת ימים מוסיפה התורה ואומרת שלכן וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ועיין עוד בזה בכלי יקר שם ובאור החיים. ש"ס יידן (שיחה) 14:48, 24 באפריל 2020 (UTC)

פרשת וירא

מדוע לא ריפא אברהם את עצמו

בגמרא בבבא בתרא (טז:) אמרו: רבי שמעון בן יוחי אומר אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפא. וצריך ביאור לפי זה למה לא ריפא אברהם אבינו את עצמו והוצרך שיבוא מלאך לרפאותו.

ואפשר לומר שהועילה רפואה זו רק לחולי כמיחוש הראש וכדומה ולא לחולי ממכה כמילה. אמנם זה יוצדק רק ליישוב אחד בתוספות שם, שהרי התוספות שם (ד"ה שכל) הקשו והא בימי אברהם אכתי לא היה חולי בעולם כדאמרינן כו' דעד יעקב לא הוה חולשא, ויישבו התוס' ומצינן למימר דהכא בחולה של מכה איירי, ועוד יישבו ור"ת ור"י מפרשים דעד יעקב לא הוה דאיחלש היינו חולי של מיתה כו'. ואם כן בשלמא ליישוב ר"ת ור"י שעד יעקב היה חולי שאינו של מיתה י"ל שהאבן טובה הועילה לחולי זה אך לא לחולי של מכה, אך ליישוב התוס' הראשון הרי הועילה האבן לחולי של מכה שרק הוא היה בעולם ואם כן הדרא קושיא לדוכתה מפני מה לא ריפא אברהם את עצמו באבן זו.

ואפשר ליישב ע"פ המבואר בגמרא בברכות (ה:) רבי חייא בר אבא חלש, על לגביה רבי יוחנן, אמר ליה חביבין עליך יסורין, אמר ליה לא הן ולא שכרן, אמר ליה הב לי ידך, יהב ליה ידיה ואוקמיה. רבי יוחנן חלש, על לגביה רבי חנינא, אמר ליה חביבין עליך יסורין כו', אמר ליה הב לי ידך, יהב ליה ידיה ואוקמיה. ומקשינן בגמרא אמאי לוקים רבי יוחנן לנפשיה, ומיישבת הגמרא אמרי אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. ולפי זה יש מקום ליישב שאברהם לא יכל לרפאות את עצמו ע"י האבן כיון שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים.

אמנם יש לדחות יישבו זה, שהרי שם רבי יוחנן הוא שהקימו ממטת חוליו ועל זה שפיר שייך לומר אין חבוש מתיר עצמו מבין האסורים, משא"כ גבי אבן טובה שהיתה תלויה בצווארו של אברהם שלכאורה כח הריפוי היה טמון באבן ולא בנושאה, אברהם. וכן מוכח מהמשך הגמרא שם, ובשעה שנפטר אברהם מן העולם תלאה הקב"ה בגלגל חמה. הרי שאף אחרי שהפסיק אברהם לנושאה היה בה עצמה כח זה.

ובאופן אחר יש לומר, שאופן הריפוי מאבן זה הוא בחשיפה לאור האבן באופן שעד עתה לא היה חשוף לאור זה, משא"כ אברהם שבכל שעה היה נושאה הרי שבכל שעה היה חשוף לאורה ובכהאי גוונא אינה מועלת, ודוחק. מאיר (שיחה) 09:25, 13 בנובמבר 2019 (UTC)

במהרש"א (ח"א שם) הביא קושיה זו בשם יש מקשים (וראה שם שתלה באמת הקושיה ביישוב הראשון של תוס' וכדבריך). וכתב וז"ל: ובעל אמרי נועם תירץ דמילה הוא כחולשה בידי שמים וכו', וכתב על דבריו המהרש"א: והוא דחוק, ויישב באופן אחר וז"ל: ונראה דאע"ג דניתן רשות לאדם להתרפאות, ממדת תמימות לבקש רחמי שמיא.

ובעניין שכתבת להוכיח מהמשך הגמרא שהיה כח הריפוי באבן ולא בנושאה, עיין במהרש"א שם מה שביאר דבר זה ש'תלאה הקב"ה בגלגל חמה', ולפי זה אין הכרח לדבריך.

ובספר אפריון (בראשית יח א) יישב על פי המבואר בתוספתא (קידושין פ"ה הי"ז) שניתנה לו אבן זו לעת זקנותו, ואם כן יש לומר שכשמל בגיל תשעים ותשע עדיין לא היתה האבן תחת ידו.

ומה שכתבת ליישב ע"פ דברי הגמרא בברכות, כן יישב בספר עלי ורדים (ברכות שם), והוסיף להביא דברי הגמרא בעירובין (כט:) שכשנטה רבי חנינא למות בקשו חבריו רחמים עליו וחיה מפני שהשעה צריכה לו, ובמהרש"א (ח"א שם) הקשה מאי שנא מכמה מקומות בתלמוד דאשכחן שבקשו רחמים על חבריהן ולא קאמר 'מפני שהשעה' כו', ויישב שר"ח המוזכר כאן הוא רבי חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על החולה, ועל זה קאמר הגמרא שכאן התפללו עליו ולא הוא ביקש רחמים על עצמו, והטעם מפני שהשעה צריכה לו שיתרפא מחליו ואין בקשתו על עצמו מועלת כבקשת אחרים עליו כדאמרינן אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין, עכת"ד. והוא הדין לענין האבן הטובה שעל צוואר אברהם. מי אדיר (שיחה) 11:28, 13 בנובמבר 2019 (UTC)

מדוע לקח אברהם רק מעט מים

בראשית (יח ד): 'יקח נא מעט מים ורחצו רגליכם', ופרש"י 'כסבור שהם ערביים שמתחוים לאבק רגליהם והקפיד שלא להכניס ע"ז לביתו', וצ"ב אמאי אמר להם 'מעט', ולא סגי במה שיאמר להם 'קחו מים וכו', וזה מובן שיקחו כמה מים שיצטרכו לרחיצת רגליהם.

ובאור החיים כתב 'ואומרו מעט זה מנהגו לומר לאורחים להראות כי אין טורח הרבה עליהם שלא לביישם', ואינו ברור דא"כ אמאי לא אמר להם בלשון 'מעט' גם בשאר הדברים שהביא לפניהם.

וגם אין לומר, דכיון דנכרי מבטל ע"ז שלו, א"כ סגי במעט מים, דמבטל להע"ז, דכל גרגר וגרגר אית ליה שם ע"ז בפני עצמו ולכא' לא מהני מה שיבטל חלק מהגרגרים, ולא דמי לקטע ראש אזנה ראש חטמה ראש אצבעה פחסה אע"פ שלא חיסרה בטלה (ע"ז נג) דשם כולה יחידה אחת וכל שמבטל מקצתה מבטל כולה

ואפשר דכוונתו היתה, להודיע להם שאחר כן יתן להם עוד מים מלבד אלו, ושלא יחששו להשתמש במים אלו שמא לא ישאר להם לשתיה וכד' אח"כ, ולהכי דייק בלשונו לומר מעט שידעו שזהו מעט בשביל אברהם אך יש לו עוד מים אם ירצו. -- הודעה זו הושארה על ידי אנונימי

פרשת נח

מה הועילו אנשי דור המבול שנטלו פחות שמשוו"פ, הא בן נח נהרג על זה

"כך היו אנשי המבול עושים היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמוסים והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין..." (בראשית רבה לא ה).

ולכאורה לא מובן, שהרי בן נח נהרג על הגזל פחות משוו"פ, ואם כן מה היה כל ענינם של אנשי דור המבול בפעולתם זו ומה הועילו? אויצרניק (שיחה) 11:33, 31 באוקטובר 2019 (UTC)

ב' תירוצים של האור החיים וז"ל כבר קדמו ראשונים והקשו דבני נח נהרגו על פחות משוה פרוטה. ולי נראה כי המדרש מגלה כי מלבד שבטלו עיקר תורת ז' מצות עוד להם שהיו חומסים מתורת האדם השכליית, כי הגוזל פרוטה הוא דבר שהיו תובעים אותו ולא פחות משוה פרוטה והיו מתחכמים לגזול באופן שלא יתבעו אותם. גם כפי הדין נראה לי כי לא חייבה תורה לבני נח אלא על ממון הבא לידם בדרך גזילה אבל בהקפה לא יתחייבו. והגם שהרמב"ם בפרק ט' מהלכות מלכים כתב גם עושקי שכר שכיר יהרגו עליו בני נח, אינו דומה לזה שבא לידו בהלואה שיאמר חייב אני לתת לך לכשיבא זמן, ואנשים ההמה היו נוטלים ברצונו בהקפה לפרוע אחר כך וכשהיה מתרצה להקיפם היו נוטלין פחות משוה פרוטה ובהלכות הלואות לא היו דנים על פחות משוה פרוטה אם חייב לו כשיטעון פרעתי או יש לך כנגדו ודכר זה אינו בגדר מצות גזילה שיתחייב מיתה, שיאמר סבור הייתי שאין לך בידי כלום. עוד אפשר לומר שיכולין לטעון בתורת מתנה בא לידם לטעום לקנות ממנו עכ"ל. -- הודעה זו הושארה על ידי אנונימי

אני כשלעצמי חשבתי לומר כך, שהרי מבואר דדין שוו"פ אינו שיעור בממון, אלא הטעם לחלק בו בין בני נח לישראל הוא דבני נח אינם מוחלים על פחות משוו"פ וישראל מוחלים, ונראה שאפשר לדון שעצם העובדה שישראל רחמנים ובני נח אכזרים (רש"י סנהדרין נט בביאור דין זה) כשהיא לעצמה לא היתה טעם מספיק למה שב"נ אינם מוחלים על פחות משוו"פ, שהרי עדיין הדעת נותנת שלא לחזור ולהתעסק בזוטי דברים. ולכן נראה דהטעם שאין ב"ה מוחל על פחות משוו"פ הוא מחשש שמא יבואו כך לכלות כל ממונו כמו שהי' בדור המבול, אלא שישראל רחמנים ומוחלים למרות חשש זה. ומעתה אפש"ל שרק אחר דור המבול ומנהגם הנ"ל נתחדשה בעולם מציאות זו שבני נח אינם מוחלים על פחות משוו"פ, ולכן נהרגים ע"ז. וא"כ סרה הקושיא מעיקרה. האוצר בהרצה. "ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת". מערכת (שיחה) 08:55, 1 בנובמבר 2019 (UTC)

מכסה התיבה

"וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ 'וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה" (בראשית ח יג)

יש להבין מדוע ביציאתו הסיר נח את כל מכסה התיבה, הלא היה לה פתח כניסה דרכו הוא נכנס?

כמפורש קודם לכן (בראשית ו טז) "וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ וגו'" אריוך (שיחה | תרומות | דפי משנה) לא חתמ/ה

השאלה בנויה על ההנחה שהסרת המכסה נועדה לאפשר לנח לצאת מהתיבה. אם כך השאלה היתה צריכה להיות איך חשב נח לרדת מגובה של שלושים אמה לקרקע עולם. ברור אם כן שפתיחת מכסה התיבה נעשתה לצורך מטרה אחרת - לאמת את השערתו של נח שהיונה לא שבה בגלל שמצאה לה מדרך כף רגל. מאחר שלא היה ברור לנח שהאדמה יבשה לחלוטין, היה זה מעשה חסר אחריות לפתוח את פתח התיבה אולי לתוך אדמה בוצית או במקרה גרוע יותר לתוך שלולית מים אינסופית שהיתה מציפה את התיבה. הסרת המסכה נועדה לאפשר לנח לברר באופן אישי את יבושת הארץ.
אלא שעדיין יש מקום להבין מדוע לא בדק זאת נח כבר קודם שליחת היונה, או על כל פנים אחר חזרתה עליו ועלה טרף בפיה, וצ"ע. סיני ועוקר הרים (שיחה) 01:09, 1 בנובמבר 2019 (UTC)

רד"ק: ואע"פ שחרבו פני האדמה היתה טיט עדיין , כי המים חרבו ותחתיהם טיט ואינה ראויה ללכת עליה לפיכך לא צוהו האל לצאת כי ידע שהאל יצוהו לצאת כמו שצוהו להכנס. -- הודעה זו הושארה על ידי אנונימי

זה תשובה על מה? סיני ועוקר הרים (שיחה) 09:01, 1 בנובמבר 2019 (UTC)

כב' כתב במוחלט כי פתיחת מכסה התיבה היתה לבדוק כי האדמה יבשה, וברד"ק מבואר שלא היה מעלה על דעתו לצאת ללא ציווי ה' וא"כ הנחת היסוד שנח רצה לבדוק את יבשות האדמה שגויה ביסודה, דלאיזה צורך יבדוק אם לא יצא עד ציווי ה'.-- הודעה זו הושארה על ידי אנונימי

ואגב אורחא, אם כוונת הסרת המכסה כדי לראות יבשות הארץ מדוע לא בדק דרך החלון שהיה בתיבה. -- הודעה זו הושארה על ידי אנונימי

שהרי אף אם צוהר היינו אבן טובה, אך היה גם חלון שדרכו שלח נח את העורב והיונה. מי אדיר (שיחה) 11:31, 13 בנובמבר 2019 (UTC)

פרשת תולדות

ברכות יעקב בדך מרמה, ואהבת יצחק לעשיו

אשמח למראה מקומות בשאלות אלו:

א. ביאור 'טעות' יצחק אבינו [לכאורה] שעשיו הוא צדיק.

ב. מדוע לא אמרה רבקה אמנו ליצחק אבינו ישירות, את האמת על עשיו.

ג. למה סיבב ה' שהברכות יגיעו ליעקב אבינו באופן כזה.

שוב, הבקשה אינה לסברות עצמיות [עם כל הכבוד, ויש הרבה כבוד], אלא למ"מ מרבותינו מאורי הדורות מכל החוגים, או קישורים למי שדן בנושא והביא מ"מ. יישר כח ! יהודי כשר (שיחה) 12:37, 27 באפריל 2021 (IDT)

בנוגע לנדון א' - אעתיק כאן את דבריו של הגרש"ר הירש בביאורו לחומש (בראשית כה כח): רגשות ההורים היו חלוקים ביחס לבניהם - אף זו עובדה שלא יכלה להשפיע לטובה. אחדות דעות ביחס לחינוך ואהבה שווה לכל הבנים - גם אל הלקויים במידותיהם, הזקוקים לאהבה מסורה עוד יותר מהחולים בגופם - הם הם תנאי היסוד ואבני הפינה לכל חינוך. - אמנם, בכח המשיכה של הניגודים, נוכל להבין בנקל את אהבת יצחק אל עשו ואהבת רבקה אל יעקב. יצחק שהיה "עולה תמימה" התרחק מהמולת העולם והעדיף את נאות השקט בבאר לחי ראי על פני החברה האנושית ההומיה. יתכן שהוא אהב את אופיו של עשו, העז ונועז במעשיותו, המסוגל להנהיג את הבית בכשרון שעלה על שלו. כנגדו רבקה ראתה ביעקב את הדמות השלמה, הרחוקה בתכלית מכל מושגי בי תאביה. - אהדתם של יצחק ורבקה מובנת, אך אל להורים לכוון את חינוכם על יסוד רגשות עמומים ומעורפלים כאלה, עכ"ל. הרוצה להרחיב בהבנת תהליכי החינוך הנלמדים במשנת הרש"ר הירש ממעשה זה יעיין שם בכל דבריו באורך. מצולות ים (שיחה) 14:37, 27 באפריל 2021 (IDT)

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף