אוצר:בית המדרש/פרשת השבוע
בדף זה ירוכזו כל הדיונים הנוגעים לפרשת השבוע, שאלות העורכים בפרשת השבוע, ושאר הגיגים השייכים לפרשיות.
נא, נסחו היטב את השאלה ותנו לה כותרת משמעותית (לא "שאלה" או "צריך עזרה").
חומש בראשית[עריכה]
- פרשת בראשית.
- פרשת נח.
- פרשת לך לך.
- פרשת וירא.
- חיי שרה.
- פרשת תולדות.
- פרשת ויצא.
- פרשת וישלח.
- פרשת וישב.
- פרשת מקץ.
- פרשת ויגש.
- פרשת ויחי.
חומש שמות[עריכה]
פרשת שמות[עריכה]
פרשת וארא[עריכה]
פרשת בא[עריכה]
פרשת בשלח[עריכה]
פרשת יתרו[עריכה]
פרשת משפטים[עריכה]
פרשת תרומה[עריכה]
פרשת תצוה[עריכה]
פרשת כי תשא[עריכה]
בפרשת השבוע (שמות לג יב-טז) נאמר: "ויאמר משה אל ה'... ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני. ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודעני נא את דרכך ואדעך למען אמצא חן בעיניך וראה כי עמך הגוי הזה. ויאמר פני ילכו והנחתי לך. ויאמר אליו אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה. ובמה יוודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלוא בלכתך עמנו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה".
יש לפרש, אומר רבי שמעון סופר בעל 'מכתב סופר', שהרי לכאורה אהבה ה' לישראל היא אהבה התלויה בדבר - בעבור ששומרים חוקיו ותורותיו, על כן אוהבם השם יתברך. אך אם כן, הרי אהבה התלויה בדבר אם בטל דבר בטלה האהבה. והאמת שאהבה ה' אותנו עומדת לעד, ואפילו בזמן שח"ו אין ישראל עושין רצונו של מקום, מכל מקום בנים הם למקום וחשובים אצלו יותר משאר אומות, אפילו אם ח"ו גרועים משאר האומות.
וזה ביאור דברי משה אל השם: 'ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני' - דהיינו באהבת חינם. והשיבו ה' 'פני ילכו' - פנים של זעם, ואז 'והניחותי לך' - אבל אם לא יעשו תשובה ולא יעברו פנים של זעם, לא. ועל כך אמר משה: 'אם אין פניך הולכים אל תעלינו מזה', בתמיה וכי לא תעלינו מזה, והרי אם תעשה כן - 'ובמה יוודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך', 'הלוא בלכתך עמנו' - שרק בלכתך עמנו בחסד ורחמים ואפילו בעת שאנחנו גרועים משאר האומות, רק אז 'ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה'.
פרשת ויקהל[עריכה]
המקדש - לא משכן לה' אלא לנו[עריכה]
בפרשיות העוסקות בבנייתו של המשכן, אהל מועד, יש בנותן טעם להביא את דבריו הנוקבים של רבי אברהם דוב כהנא שפירא זצ"ל בעל ה'דבר אברהם', מקצת דברים מתוך דרשה אותה מסר בחנוכת אחת מבתי המדרשות בקובנא:
אמרו חז"ל (מגילה כט.): "ואהי להם למקדש מעט", אמר רב יצחק, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבל. מן המאמר הזה אנו למדים, שבתי מדרשיות שבגולה הנם מעין מקדש עולמים. ואמרו חז"ל בספרי (פ' בהעלותך): כל מקום שנאמר 'לי' קיים לעד ולעולמי עולמים... במקדש הוא אומר "ועשו לי מקדש".
והנה זה פשוט ומבואר לכל, שקדושת בית המדרש אינה שווה ממש לקדושת מקדש, אלא שיש לשניהן דמיון ושיווי - כי על כן יקראו "מקדש מעט", ועלינו לבאר איך ובמה נשתוו.
כתוב (מלכים א' ו ד) "ויעש לבית חלוני שקופים אטומים", ואמר על זה רבותניו ז"ל (מנחות פו:): אמר רבי אבין הלוי, את מוצא מי שביקש לעשות לו חלונות, עושה אותם רחבות מבפנים וצרות מבחוץ - למה? שיהיו שואבות אור. אבל חלונות של בית המקדש היו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים - למה? שיהיה האור יוצא מבית המקדש ומאיר לעולם...
המקדש, לא משכן לה' הוא, כי מלא כל הארץ כבודו, ככתוב (ישעיה סו): "השמים כסאי והארץ הדום רגלי, איזה בית אשר תבנו לי" - אלא לנו הוא - בכדי שנקבל אורה ושפע קודש היורד עלינו כבדרך צינור במידה מרובה. שפע קודש החופף בו עלינו ורוממות עליון אשר נחזה ברוחו, יכשירונו לשעבד לבבנו לאבינו שבשמים.
ובזה נדמו אליו "בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבל" - להיות גם הם ל"מקדש מעט" - כי גם מהם תצא תורה ואורה לישראל. גם מהם יורד שפע זך וזהרה לעולם. גם מהם יפוצו מעיינות הדעת והבינה הטהורה".
מצות השבת כראיה שלא נעשו בני נח אחר חטא העגל[עריכה]
פרשת השבוע פרשת ויקהל פותחת בציוויו של משה לישראל על מצות השבת.
את סמיכות הפרשה לפרשת כי תשא העוסקת בחטא העגל, ביאר רבי יוסף חיים זוננפלד כך: כשחטאו ישראל בעגל ונשתברו הלוחות, נצטערו ישראל שמא ח"ו נתבטלה קבלת התורה, והרי הם כבני נח. בא משה וניחמם, בהזהירו להם על השבת - ובכך ידעו בני ישראל כי עדיין במעלת 'בני ישראל' המה, שהרי נכרי ששבת חייב מיתה.
(פניני חיים, אמרותיו של הגריח"ז מכתבי רבי משה בלוי, עמוד 530 אות יא) תורה לשמה (שיחה) 15:15, 20 בפברואר 2022 (IST)
פרשת פקודי[עריכה]
שני ארונות שעשה בצלאל[עריכה]
"אלה פקודי המשכן משכן העדות" (שמות לח כא)
בספרו 'חזון עובדיה' בפרשתנו, מעמיד רבי עובדיה הלוי סתירה בין דברי חז"ל בתלמוד בבלי ובין דבריהם במדרש רבה. בגמרא במסכת ברכות נאמר, אמר רב יהודה אמר רב, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן. אמר לו, מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואת אומר לי עשה ארון כלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם. שמא כך אמר לך הקב"ה, עשה משכן ארון וכלים. אמר לו שמא בצל אל היית וידעת. ומשמע מדברי הגמרא שמשה ציווה לבצאל שיעשה ארון תחילה ואחר כך כלים ומשכן, ובצלאל אמר לו שיעשה תחילה משכן ואחר כך ארון וכלים.
מאידך, במדרש (ש"ר פ' ויקהל) דורשים חז"ל את הפסוק 'תן לחכם ויחכם עוד' זה בצלאל, את מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה למשה עשה לי משכן, בא ואמר לבצלאל, א"ל מהו המשכן הזה, אמר לו שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה. אמר לו בצלאל, היכן התורה נתונה, אמר לו משאנו עושים את המשכן אנו עושים הארון. אמר לו רבינו משה, אין כבודה של תורה בכך, אלא אנו עושים הארון ואחר כך המשכן, לפיכך זכה ונקרא על שמו, שנאמר 'ויעש בצלאל', ע"כ. הרי מבואר הפך דברי הבבלי, שמשה רצה שיעשה תחילה המשכן ואילו בצלאלא אמר שאין זו כבודה של תורה, אלא יעשו תחילה את הארון ואח"כ את המשכן.
ובספר כסף מזוקק לרבי יאשיהו פינטו יישב הסתירה ע"פ המבואר במדרש ששני ארונות היו עם ישראל במדבר, אחד שהלוחות בתוכו והשני ששברי לוחות בו. ועפ"ז יישב, שתחילה עשה בצלאל ארון אחד שלא היו עליו כפורת וכרובים, אלא היה רק ארון של זהב שהניח בו את הלוחות מפני כבודה של תורה. וכשראה משה שעשה בצלאל את הארון הודה לדבריו ואמר לו לסיים עבודתו, ועל כך השיב בצלאל שראוי לעשות תחילה את המשכן ואח"כ לעשות ארון אחר שעליו כפורת וכרובים. ונמצא שעשה בצלאל שני ארונות.
לפי זה כתב החזון עובדיה, שיש לבאר כן בלשון הפסוק "אלא פקודי המשכן משכן העדות", שהזכיר פעמיים 'משכן', כי משכן אחד היינו המשכן עצמו, והמשכן השני הוא 'משכן העדות' שהוא ארון התורה שנקראת עדות. וכיון שיש להסתפק מה להקדים אם את המשכן או את משכן העדות, לכן המשיך הפסוק ואמר (פסוק כב): "ובצלאל... עשה את כל אשר ציווה ה' את משה" - שעשה שני ארונות זה קודם המשכן וזה לאחריו ובכך עשה את 'כל' אשר ציווה ה'.
חומש ויקרא[עריכה]
פרשת צו[עריכה]
פרשת שמיני[עריכה]
פרשת תזריע[עריכה]
פרשתנו פותחת בדיני טומאת לידה אך משום מה מזכירה בתוך הדברים (ויקרא יב ג) "וביום השמיני ימול בשר ערלתו", הלא דבר הוא. מאיר (שיחה) 03:50, 19 באפריל 2020 (UTC)
- הכלי יקר ביאר דבר זה באופן נפלא, שהרי מבואר בגמרא שהטעם למילה ביום שמיני שלא יהיו הכל שמחים ואביו ואמו עצבים לפי שהאשה טמאה טומאת לידה. הרי שמבואר היטב שאחרי שמזכירה התורה דין טומאת לידה שבעת ימים מוסיפה התורה ואומרת שלכן וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ועיין עוד בזה בכלי יקר שם ובאור החיים. ש"ס יידן (שיחה) 14:48, 24 באפריל 2020 (UTC)
פרשת מצורע[עריכה]
פרשת אחרי מות[עריכה]
נישואי שתי נשים (צרות)[עריכה]
שאלה: מדוע נשיאת שתי נשים (צרות) מותר ע״פ תורה?
בפרשת אחרי מות "וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ." לשון 'צרור' שבפסוק, הוא המקור שב׳ נשותיו של אדם נקראות "צרות" זו לזו. רש"י במסכת חגיגה ה ע"א, מפרש שמשמעות המילה צרות ביחס לשתי נשים היא: ביחד - סמוכות, כיוון שנשים אלו סמוכות זו לזו. אולם המצודת ציון מפרש כי "צרתה - שתי נשים מאיש אחד תקראנה צרות והוא מלשון צר ואויב כי על פי רוב שונאות זו לזו". עיין במשנה בסוף יבמות קטז: שצרות לא מעידים זל״ז משום ששונאת זו את זו. ובבראשית מצינו אצל למך שתי נשים אחת לתשמיש ואחת לבנים כו׳ וגם אצל האבות הקדושים מצינו שהיו מריבות בין הצרות למשל שרה והגר ורחל ולאה כו׳ (אף שח״ו להבינם כפשוטו) ואכמ״ל
לפי כל הנ״ל צ״ע מדוע באמת ע״פ תורה מותר לאדם לישא שתי נשים. הרי ע״י זה יבואו לידי מריבות כו׳ והרי התורה דרכיה דרכי נועם. באמת נשיאת שתי נשים נאסרה בחרם על ידי רבנו גרשום מאור הגולה ועיין שו״ת הר״ן סימן מח וז״ל שמא חרם זה לא לתקנת נשים לבד נעשה אלא אף לתקנת האנשים כדי שלא יכניסו מריבה לתוך ביתם כו׳
אבל עדיין ק׳ מדוע באמת מותר ע״פ תורה. האם יש אפשרות לדור בשלום ושלוה עם שתי נשים? דב״ש (שיחה) 17:26, 29 באפריל 2020 (UTC)
- לא קראתי בעיון כל הצורך, אבל לכאורה, עם עבודת המידות בדרך הנכונה, הכל אפשר. וגם האנשים הם צרות זה לזה וצריכים לעבוד ולשבר יצרם כדי שיוכלו להתקיים יחד. אלא שנחלשו הדורות ובא רבנו גרשום מאור הגולה, והאיר עיניהם של ישראל. אברהם ברוכוביץ (שיחה) 17:28, 29 באפריל 2020 (UTC)
- ודאי שיש אפשרות הרי יעקב אבינו היו לו ב' נשים וכן האור החיים הק' וכן הבבא סאלי ומה שמובא להלן בשם מרגליות הים שלא מצינו מהתנאים ואמוראים שהיו להם ב' נשים זה צ"ע קצת ממה דמבואר בחז"ל שרב כי הוי מטי לדרשציב כמדומני הוי מכריז מאן הוי ליומא ואולי היה זה אחר מות אשתו ועוד צ"ע משיטת ר"י שאף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו וכי היה נושאה ביו"כ? אלא ודאי נשאה קודם לכן [וצ"ל דלא ס"ל לר"י מביתו ולא ב' בתים כמו דאמרינן גבי ייבום בית אחד הוא בונה ולא ב' בתים וצ"ע ואכמ"ל ואולי מ"מ לא מצינו בקביעות ב' נשים לאיש אחד.שבח המצוות (שיחה) 14:54, 10 ביוני 2020 (UTC)
- אם נדקדק, כמעט בכל מקום שמצאנו בתורה מי שהוסיף אישה על אשתו היתה לזה סיבה מיוחדת. עדה וצילה כתוב במדרש שזו היתה מחטאי דור המבול אחת להריון ואחת לתשמיש, אברהם נשא את הגר ע"פ בקשת שרה כי לא היו לה ילדים, יעקב נשא גם את רחל וגם את לאה כי רימו אותו ובאמת לא רצה בתחילה אלא את רחל, וכן את בלהה וזלפה בשנים שרחל ולאה לא ילדו, וע"פ בקשתן. נועם (שיחה) 02:16, 19 באפריל 2021 (IDT)
פרשת קדושים[עריכה]
פרשת אמור[עריכה]
וּבַת-כֹּהֵן֩ כִּ֨י תִהְיֶ֜ה אַלְמָנָ֣ה וּגְרוּשָׁ֗ה וְזֶרַע֮ אֵ֣ין לָהּ֒ וְשָׁבָ֞ה אֶל-בֵּ֤ית אָבִ֙יהָ֙ כִּנְעוּרֶ֔יהָ מִלֶּ֥חֶם אָבִ֖יהָ תֹּאכֵ֑ל וְכָל-זָ֖ר לֹא-יֹ֥אכַל בּֽוֹ[עריכה]
פירש"י וזרע אין לה. ממנו. דב״ש (שיחה) 15:46, 5 במאי 2020 (UTC)
צ"ע מה כוונתו לאפוקי?
- לכאורה, כוונתו למכלל לאו אתה שומע הן, שאם יש לה ולד אינה חוזרת לבית אביה, אך כל זה אם הולד הוא מאיש ישראלי אך אם נשאת לכהן ומת והניח לה בן ועדיין אוכלת בתרומה, ואחר כך נישאת לישראל ומת ואין לה בן ממנו ושבה אל בית אביה כו'. סיני ועוקר הרים (שיחה) 15:52, 5 במאי 2020 (UTC)
- לגוף השאלה מה בא רש"י לאפוקי, אפ"ל דבא לאפוקי דס"ד דאם יש לה ולד בעלמא כבר לא תאכל בתרומה, דשוב אינה יכולה לחזור לבית אביה [ויש להוסיף ביאור בזה, אך עכ"פ יש ביאור לדברים]. בן עזאי (שיחה) 01:13, 19 באפריל 2021 (IDT)
עַוֶּרֶת֩ א֨וֹ שָׁב֜וּר אוֹ-חָר֣וּץ אֽוֹ-יַבֶּ֗לֶת א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת לֹא-תַקְרִ֥יבוּ אֵ֖לֶּה לַיהוָ֑ה וְאִשֶּׁ֗ה לֹא-תִתְּנ֥וּ מֵהֶ֛ם עַל-הַמִּזְבֵּ֖חַ לַיהוָֽה[עריכה]
עיין רש"י ולשון ילפת, כמו (שופטים טז כט) וילפת שמשון, שאחוזה בו עד יום מיתה, שאין לה רפואה.
וצ"ע מדוע לא כתב כן לעיל אצל מומי אדם. דב״ש (שיחה) 15:46, 5 במאי 2020 (UTC)
בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יֵאָכֵ֔ל לֹֽא-תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד-בֹּ֑קֶר אֲנִ֖י יְהוָֽה[עריכה]
פירש"י אני ה'. דע מי גזר על הדבר ואל יקל בעיניך.
לא הבנתי, מדוע דוקא אצל מצוה זו צריך להדגיש "דע מי גזר... ואל יקל" וצריך ביאור. דב״ש (שיחה) 15:59, 5 במאי 2020 (UTC)
לא לדבר דלטוריא על ישראל[עריכה]
- "וינזרו מקדשי בני ישראל" (ויקרא כב ב)
יש לרמוז דבר מוסר בפסוק זה, כי ישראל נקראים קודש כמו שנאמר בירמיהו "קודש ישראל לה' כל אוכליו יאשמו". וזה אמר הכתוב "וינזרו מקדשי בני ישראל" היינו שלא לדבר דלטוריא על ישראל הקדושים. (לקוטי מהר"ם)
פרשת בהר[עריכה]
פרשת בחוקותי[עריכה]
חומש במדבר[עריכה]
פרשת במדבר[עריכה]
פרשת נשא[עריכה]
פרשת בהעלותך[עריכה]
הגדרת עד אשר יצא מאפכם[עריכה]
קשה להבין לכאורה מהו הגדרת התורה לגבי המתאווים שאמרו מי יאכילנו בשר ואמר להם ה' לא יום וגו' עד אשר יצא מאפכם האם באמת יצא להם מהאף בשר? וא"כ למה? זה כ"כ נקלט לנו ב'סלנג' עד שאיננו מבינים את הפלא שבביטוי הזה.
ונראה בס"ד עפ"י המבואר בפרשה הבאה פרשת שלח שהמרגלים שהוציאו דיבת הארץ מתו במיתה משונה מדה כנגד מדה שנשתרבב לשונם עד טבורם והיו תולעים יוצאים מכאן לכאן לפי"ז י"ל גם כאן שעיקר החטא של המתאוים היה בגלל חוש הריח שהרי את טעם הבשר היה להם גם כאן שהמן הרי יכלו לטעום בו הכל כידוע ורק הריח היה חסר להם [כך יש לומר וידוע חקירת החיד"א בזה ואכמ"ל] ובפרט שבאו התגרים מאומות העולם למכור לישראל דברים כמבואר בסוף פרשת בלק וכן היו באים וצדים צבאים ששתו מנחלי המן ואוכלים בשרם והיו ישראל מריחים את הריח של הבשר ולזה חשקה נפש לכך מדה כנגד מדה היה עונשם שיצא בשר מאפם ובאו תולעים ורחשו שם אולי אם מותר לחדש כך. שבח המצוות (שיחה | תרומות | דפי משנה) לא חתמ/ה
הלשון במעשה מרים "וישמע ה'" שלכאורה צ"ב[עריכה]
כתוב במעשה מרים שאמרה לאהרן האך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר וישמע ה' ותיכף כתוב: והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר ע"פ האדמה ואח" ויאמרה' פתאום אל משה וגו' ולכאו' צ"ב שבפשטות היה מתאים יותר לכתוב וישמע ה' סמוך לויאמר ה' ויכתוב וישמע ה' ויאמר פתאום אל משה וגו'
ויש לתרץ בס"ד שתיבות וישמע ה' הם חלק מטענתה של מרים שאמרה שמשה רבינו הוא בטח חושב שהוא עושה כדין שפירש מן האשה וטעמו כי ה' רואה מה שהוא עושה ואעפ"כ אינו אומר לו להחזיר וע"ז טענה שלא היה לו להחליט מכח זה לבד כי הלא גם בנו דיבר ה' ואעפ"כ לא פרשנו וה' יודע מזה ואעפ"כ לא אמר לנו לפרוש? וז"ש וישמע ה' פירוש ש'שמע' שלא פירשנו [דרך כבוד כלפי מעלה לא כמו בלעם שאמר שהקב"ה 'מסתכל' בדברים הללו] ולא אמר לנו כלום וא"כ אין זו ראיה. והתורה מעידה: והאיש משה עניון ירוש לא היה עושה מדעתו חלילה לולא הסכמת ה' שאמר ואתה פה עמוד וגו' ודו"ק. שבח המצוות (שיחה | תרומות | דפי משנה) לא חתמ/ה
פרשת שלח[עריכה]
עמלק - שליח ה'[עריכה]
שמעתי מפי הג"ר מרדכי דוד נויגרשל שליט"א שבדרך רמז יש לומר שמצינו שלשה פעמים בתורה את עמלק [מלבד ב'כי תצא' שהוא משנה תורה - חזרה] והם: פרשת וישלח- נולד עמלק ונמנה בין אלופי עשיו, פרשת בשלח- ויבוא עמלק וילחם עם ישראל, פרשת שלח- בעניין המעפילים, וירד העמלקי והכנעני ויכום ויכתום וגו' והלא דבר הוא שדווקא בשלשה פרשיות אלו ששרשם הוא ש.ל.ח. נכתב עמלק, אלא לרמז לנו שגם עמלק הגדול והמפחיד הזה שחושבים שמי יודע מה הוא יכול לעולל, הוא ג"כ רק שליח של הקב"ה, [ומו"ח הוסיף, שגם עכשיו הנגיף המפחיד שכל העולם מתהפך בגללו, צריך לזכור שהוא רק שליח...] ובאמת שכן מבואר במדרש שעמלק הוא רצועת מרדות לישראל להחזירם בתשובה. וחשבתי בס"ד להוסיף, שהרי ידוע מהקדמונים [אלשיך הק' ועוד] הפירוש על שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד דהכוונה שגם מידת החסד- הויה וגם מדת הדין- אלקים הכל הוא הויה אחד חסדים ורחמים מאיתו יתברך, והנה הר"ת של שמע ישראל י' א' י' אחד הוא בגימטריה של"ב ועם התיבות- בגימטריה של"ח כהשורש הנ"ל לרמוז לנו שגם עמלק שנצטוינו למחותו הוא אינו אלא שליח של ה' והוא חסדים ורחמים על כל צרותיו ובעיותיו, כי הוא מחזיר אותנו בתשובה.
ומידי דברי בעניין עמלק ורמזיו אכתוב מה שחנן אותי ה' מכבר רמז על 'כ"י י"ד ע"ל כ"ס י"ה מלחמה לה' בעמלק', שי"ל שרומז על ה' מלחמות עיקריות שמצינו בתנ"ך עם עמלק א] כ'אשר י'רים משה ידו וגבר ישראל, ב] בציקלג עם דוד וי'כם ד'וד מהנשף ועד הערב, ג] בשאול- ע'תה ל'ך והכית את אגג, ד]אצל המן שמתחיל כשבת המלך אחשוורוש על כ'ס'א מלכותו, ה] לעת"ל שכתוב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו ומדובר בעמלק דכתיב אח"כ 'והייתה לה' המלוכה', וכידוע אין השם והכסא שלמים עד שימחה זרע עמלק במהרה ב"א. שבח המצוות (שיחה) 08:36, 14 ביוני 2020 (UTC)