דרישה/אורח חיים/תקנא: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה והדגשות בידי מתנדבי האוצר)
 
מ (←‏top: סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
 
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי עליון}}


== א ==
== א ==

גרסה אחרונה מ־13:27, 14 ביולי 2020

דרישהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תקנא

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שונה הלכות
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

אלמא דכלי צמר אפי' ישנים אסורים הלכך בין כו' וכתב ב"י הלכך פי' כיון דלא שאני לן בצמר בין חדשים לישנים ה"ה נמי דאין אין חילוק בהן בין לבנים לצבועים וכן בכלי פשתן חדשים לא נחלק בין לבנים לצבועים שכולן אסורים בגיהוץ וז"ש הלכך כלים חדשים כו' עד וכן ישנים מכובסים בין לבנים בין צבועים בין דצמר בין דפשתן כולם אסורים דבכבוס לא שאני לן בין צמר לפשתן כו' רבים תמהין על ל' ב"י ז"ש דבכיבוס לא שאני לן בין צמר לפשתן משום דמשמע להו דמ"ש וכן ישנים מכובסים כולן אסורין לגהץ אפי' להניח אחר השבת הכל בבא א' וא"כ ק' להו דדברי ב"י סתרי זה את זה דאיך כתב בישנים בין צמר בין פשתן אסור להניח הא לפני זה כתב לעיל כפי' דברי הרמב"ם וכופל דברי הרמב"ן כמה פעמים דכלי פשתן לא נאסרו בישנים לא בכיבוס ולא בגיהוץ וגם מיד אחר זה כתב אהא דכתב הרמב"ן בין בישנים יוצאין מתחת המכבש דבכלי צמר בין בישנים בין בחדשים וכלי פשתן דוקא בחדשים אבל בישנים כבר נתבאר דאפילו בגיהוץ שלהם שרי. ומכח זו הקו' רוצים קצת לידחק ולומר דבכלים מכובסין אסור הגיהוץ טפי מבכלים יוצאים מתחת המכבש ויש שרוצים לדחוק ולפרש דמ"ש וכן ישנים מכובסים דר"ל לכבס ישנים דהכיבוס דידהו אין חילוק בין צמר לפשתן אפי' בישנים כיון שהכיבוס מלבנו משא"כ בהגיהוץ שעושה אותו כמו חדש אבל אינו משום ליבון וזה אין שייך בפשתן וכמ"ש ב"י בשם הר"ן די"מ כך ויש איסור כיבוס בפשתן טפי מגיהוץ וכל זה טעות בעיני דהא כבר כתב ב"י לעיל בפי' הרמב"ן דגם כיבוס דידהו להניח לית בו איסור בפשתן גם הר"ן כתב בהדיא דהרמב"ן בעל שמועה זו לית ליה האי פירושא אלא ס"ל דטעם דכלי פשתן לית בהו משום גיהוץ מפני שאין מתלבנים הילכך לית בהו משום גיהוץ לכל ולא משום כיבוס א"י גם מ"ש ראשונה לחלק בין כיבוס ליוצא מתחת המכבש ליתא דהא כתב הרא"ש במועד קטן ד' מ"א ריש ע"ב דאין איסור גיהוץ אלא עד שנותנין אותו במכבש אחר הגיהוץ וכמ"ש ג"כ הב"י בשם הרמב"ן בסמוך וגיהוץ הוא לפי פי' במים ואפר או בורית וכיבוס הוא במים בלבד וא"כ מאחר שכבר נתגהץ הוא נתלבן טפי מאילו נתכבס דאין לחלק ולומר דאם נתכבס במים תחילה לבד ואח"כ מגהצין אותו מתלבן יותר מאילו מגהצין אותו תחילה דזה הכל שטות ורעיון רוח דוודאי כשמגהצין אותו לא מגהצין אותו ונותנין אותו אח"כ במכבש כדרך שהאומנים עושין בחדש עד שנתכבס תחילה יפה יפה לכן נלע"ד דאיו פי' רבינו לדעת ב"י כאשר הבינו אותו כל אשר שמעתי מימי דהיינו לפרש מ"ש אפילו להניח אותו אחר השבת דקאי אשלפניו ולהיות הכל בבא א' אלא תרתי קתני דמתחלה כתב דברי רב נחמן בגמרא דאוסר ללבוש ואח"כ כתב דברי רב ששת דאוסר אפילו להניח ומש"ה מתחלה דאיירי מאיסור לבישה בשבוע זו קאמר דבחדשים בין לבנים בין צבועים וכן ישנים מכובסים כולם אסורים פי' ללובשו דוגמא מ"ש רבינו לעיל ז"ל וכן המכובסים מקודם לכן אסור ללובשן ולכן כתב סתם אסורין ולא כתב איסור לגהצן ואלא ודאי מלבישה איירי וקאמר דהמה בעצמם אסורין מלהשתמש בהן והיינו בחדשים משום דסתם חדשים הן כאילו הן מכובסים ומגוהצין דהא כיבוס וגיהוץ ומכבש האסור בשבוע זו אינו אלא משום דעושה אותו כחדש וכ"כ הרא"ש שם בהדיא ע"ש ואח"כ קפתח וקתני ואפילו להניח ר"ל לא לבישה לבד אסרתי לך אלא אפילו לגהץ או לכבס ולהניח נמי אסור וזהו שדקדק ב"י וכתב ז"ל וכל הני דאמרן אסורין בין דגיהוץ בין דתכבוסת אפילו לגהץ ולכבס ולהניח לאחר השבת נמי אסור עכ"ל ר"ל דהאי אפילו להניח הוא בבא בפני עצמו וקאי להוסיף אמאי דכתב לפני זה דאסור ללבוש חדשים מפני שהם מגוהצים ולא ישינים מכובסים מפני הכיבוס ובא להוסיף ולומר דהאי איסור גיהוץ וכיבוס אפילו בלהניח נמי אסור ואח"כ בא להוסיף עוד וקאמר ל"מ גיהוץ שלהם אלא אפילו גיהוץ שלנו נמי אסיר להניח אלא שכיבוס שלנו ולהניח מותר אפילו בצמר ובכלי פשתן אפילו בגיהוץ שלה' והיינו דוקא להניח אבל ללבוש אפילו כלי פשתן ואפילו ישנים אפילו נתכבסו בכיבוס שלנו ואפילו צבועים בכל ענין אסור ללובשו ומש"ה א"ש מ"ש ב"י תחילה אותן ישינים כו' דאיירי בין בצמר בין דפשתן כיון דאלבישה קאי ואע"ג דפשוט הוא דאסור דהא אוסר אח"כ אפילו בכיבוס דידן מ"מ לא מנע הרמב"ן עצמו מלכתיב כל החלוקה בדרך לא זו אף זו וגם כדי לכתוב תחילה דברי רב נחמן ואח"כ דברי רב ששת וכמ"ש לעיל והשתא א"ש כל מ"ש ב"י גם לפני זה שכתב ז"ל והשתא אתי למימר כו' עד וכלים ישנים דצמר יוצאין מתחת המכבש בין לבנים בין צבועים אסורים לכבס ולהניח דדקדק לומר דצמר ועוד דכתב לכבס וק' דבדברי הרמב"ן אבל מכבש הזכיר גיהוץ ועוד דהרמב"ם כתב תחילה ובין ישינים מכובסים אסורים ולא הזכיר בבא ראשונה מכבש אלא ודאי ה"ט משום דהב"י השמיט ברישא דבבא זו דוכן ישנים מכובסים אסורים דאיירי בלבישה וכללה במ"ש בסוף אבל ללבוש הנך נמי אסורים והא דכתב רישא הלכך בחדשים אע"ג דגם בלבישה איירי כדי לאשמעינן דאין חילוק בין צבוע ללבן וכיון דאשמעינן חדא זימנא תו לא צריך ובישנים יוצאים מתחת המכבש דכ' רמב"ם דאסורים בגיהוץ שלנו ל"ד גיהוץ דבבל אלא ה"ה כיבוס דידהו ומדוייק בדברי הרמב"ם דכ' כיבוס שלנו מותר לכבס ולהניח משמע דמכיבוס שלהם איירי נמי לפני זה דאסור אפילו להניח כמו גיהוץ שלנו וכמ"ש ב"י לעיל מינה ז"ל בני בבל הוי אמרין דגיהוץ דידהו לא חשיב אלא ככיבוס דא"י והיינו דוקא בכיבוס דידהו אסור לכבס ולהניח אבל בכיבוס דידן מותר לכבס ולהניח וכלי פשתן אפילו לגהץ תניא בישנים אבל ללבוש בכל ענין אסור ובזה נתיישב הכל אלא דמ"ש הב"י דבכיבוס לא שאני לן בין צמר לפשתן לשון זה לא נתיישב יפה ונלע"ד דנתחלף כף בלמ"ד וצ"ל דבליבוש שאני לן בין צמר לפשתן וק"ל כן נלע"ד לפרש דברי רבינו לפי מ"ש ב"י אבל לע"ד היה נראה לפרשו בע"א יותר ונאמר דלפי האי פירושו ק' דמ"ש אפילו להניח ולא קאמר ואפילו בוי"ו ש"מ דהכל בבא א' הוא ומאיסור גיהוץ קאי גם איסור לבישה פשוט הוא ונקטה סיפא גם ק' דאדקאמר בחדשים בין לבנים בין צבועים הו"ל למימר נמי בין צמר בין פשתן גם דוחק לומר דברישא בחדשים ובישינים איירי בין בצמר בין בפשתן וכתב עלה וגיהוץ שלנו נמי אסור בין בחדשים בין בישינים והא ישנים נחלק מישנים דלעיל מיניה גם מחדשים דקתני בהדיא דמתרווייהו מיירי גם בפשתן וישנים דמכבש איירי דוקא בצמר ולא בפשתן ולא הו"ל לסתום אלא לפרש לכן נלע"ד דפי' כאשר כתבתי בפרישה. כתבו הגהות אשר"י בסוף מסכת תענית והגהות מרדכי דמ"ק וכ"פ האגור בשם שבולי לקט יחיד שקיבל עליו להתענות ב"ה כל השנה וחל ערב ט' באב להיות בשני מתפלל מנחה ואוכל סעודה מפסקת טרם יבא השמש ויהיב טעמא דקי"ל כמ"ד מתענין לשעות ואומר ענינו בתפלת מנחה וכתב רמ"א שכן הדין בתענית חלום: כתבו הגהות מיימוני שא"א תחנון בעט"ב במנחה משום דאיקרי מועד וכמ"ש רבינו בסימן תקנ"ט שלא לומר צו"ץ בשחל ט' באב בשבת או במוצאי שבת. כתבו הגהות מיימוני החדשים באיכה רבתי איתא שצריך ליזהר מי"ז בתמוז עד ט' באב שלא לילך יחידי מד' שעות עד ט' שעות ואין להכות אפי' הרב לתלמידו ואפילו ברצועה שבהן קטב שולט וסכנה יש בדבר שנאמר כל רודפיה השיגוה. כתב הרמ"א המנהג שלא ללמוד בעט"ב מחצות ואילך כ"א בדברים המותרים ללמוד בט' באב ולכן אם חל בשבת א"א בו פרקי אבות וכן לא יטייל עט"ב עכ"ל אבל מ"ו כתב וחלילה לי לנהוג כוותייהו כמנהגם אלו שלא ללמוד והתיר ללמוד עד בין השמשות ונהג לעצמו בפרישות שלא ריבה בסעודה כמו שנהגו קודם מנחה אלא בשחרית קודם חצות אכל ב' תבשילין ואח"כ לא אכל עד אחר מנחה שאז אכל ביצים ופירות לסעודה מפסקת ורמ"א כתב בש"ע ז"ל ומנהג בכל גלילות אשכנז לאכול סעודה קבועה קודם מנחה ואח"כ מתפללין ואוכלין סעודה מפסקת ונוהגין להרבות קצת בסעודה הראשונה כדי שלא יזיק להם התענית שפוסקים מבע"י כמו בי"כ ויש קצת ראייה לוה ממדרש איכה רבתי ומיהו מי שיכול לסגף את עצמו ויודע שאין התענית מזיק לו קדוש יאמר לו כנ"ל עכ"ל. כתב הת"ה חתן המתענה ביום חופתו נראה שראוי להתפלל מנחה קודם שיכנס לחופה ויתפלל ענינו כדי שיהא מותר לשתות הכוס דקי"ל מתענין לשעות ומתפלל תפילת תענית בכה"ג נהגינן אבל לשתות חודם תפילת תענית נראה דלא שפיר דמי. כתב רבינו ירוחם מי שנדר ואומר אם לא אלך למקום פלוני אשב בתענית מאחר שמה שהתנה היה דבר הרשות הוי אסמכתא אבל אם אמר אם לא אעשה מצוה פלונית אשב בתענית וכן אם אמר אם יצילני הש"י מצרה או אם יצליח דרכי לא הוי אסמכתא. ליישב שיטת הרא"ש ורבינו דאין יתור ופקפוק להקשות עליהם מדברי הגמרא שהביא ב"י ע"ש וכדי ליישב מ"ש הוספה דסליחות מהוספת טל ומטר דהא אידי ואידי דציבור הוא וא"ל דסליחות אומר הש"ץ עם הקהל ביחד משא"כ בטל ומטר שאומר בל' יחיד בפני עצמו בתפילתו דא"כ הו"ל להרא"ש לחלק בקיצור ולומר דשאני טל ומטר דכל יחיד אומרו לנפשו מש"ה לא מקרי רבים לכן נ"ל דשאני טל ומטר דבאומרו ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה זה מיחשב שינוי ברכה דאינו מתפלל אשום ברכה לתתו על פני האדמה כ"א בטל ומטר משא"כ באומר ותן ברכה ע"פ האדמה שהוא בקשה כוללת אבל בשאינו משנה בברכה כלום אלא מוסיף בה בקשת צרכו או צרכי רבים אין זה מקרי שינוי וע"ז אמרו בא להוסיף מוסיף רק שיתחיל תחילה מעין הברכה ולפ"ז אם אמר ותן ברכה ע"פ האדמה בלא שינוי ואח"כ הוסיף ואמר ותן טל ומטר וגם אם אמר בהזכרה משיב הרוח ומוריד הגשם לא הוי מיקרי שינוי אלא הוספה ודוחק לחלק ולומר דשאני טל ומטר שקבעו לו חכמים עתים לומר בתפילתו ועתים שלא לאומרו לכך הקפידו עליו ומקרי שינוי ברכה כשאינו אמרו בעתו דמ"ש שהקפידו בהוספת צרכיו מבקשת צרכיו בענין אחר מיהו הב"י הביא הגהות הרא"ש ישן שמשמע מיניה שס"ל האי חילוק שז"ל וסברא הוא לקרות בתורה ולשנות מטבע של תפילה מפני פחד וסכנת נפשות כו' עד מקרי יחידים ולולי פה הקדוש הרא"ש ז"ל היה נלע"ד חילוק אחר דשאני בקשת מטר שהוא תולה במערכת שמים דאף אם יצטרך עיר כנינוה למטר מ"מ מטר זה יכול להיות שמזיק במקומות אחרים שהמטר רע להם וידוע שהמטר מתפשט והולך כמה פרסאות משא"כ שאר בקשות שמבקש להש"י על נפשו ואין להתפלל על שינוי טבע שיתן מטר על זאת העיר בלבד. ז"ל הרמב"ם כל השרוי לתענית כיון שהיה מתענה על צרתו או על חלומו בין שהיה מתענה על ציבור על צרתם ה"ז לא ינהג עידונין בעצמו ולא יקל ראשו ולא יהיה שמח וטוב לב אלא דואג ואונן כענין שנא' מה יתאונן אדם חי וגו' כתב ר"א בכתבים סי' ע"ו ובהגהות מרדכי מי שנדר להתענות סך תענית יכול לדחותה עד ימות החורף ויכול ללות יום ארוך ולשלם יום קצר דכל א' מיקרי יום וכתב רמ"א עוד כתב ר"א בכתובים סי' ס"א ששני ימים ושני לילות רצופים יש להשוותם למ' תעניות שאינם רצופים וי"א דוקא באדם חלוש בב' ימים אבל אדם בריא צריך ג' ימים רצופים:


מעבר לתחילת הדף
·
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.