תשואת חן/מח

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תשואת חן מח

שאלה א

אי הלכה כמאן דאמר קריאת שמע דאורייתא או לא

הנה דבר זה מחלוקת שמואל ור' אלעזר בברכות דף ך"א (ע"א) בספק קרא קריאת שמע דסבירא ליה לשמואל דאינו חוזר דקריאת שמע דרבנן ור' אלעזר סבירא ליה דחוזר דקריאת שמע דאורייתא. ופסק הרי"ף (ברכות יב: מדפי הרי"ף) והרמב"ם (פ"ב מקריאת שמע הי"ג) והרא"ש (ברכות פ"ג סימן ט"ו) כר' אלעזר וכן פסקו רוב הפוסקים [זולת התוס' במנחות מ"ג (ע"ב ד"ה ואיזו) והרא"ש בתשובה כלל ד' (סימן כא) הביאו הפרי חדש (או"ח סימן סז ס"א), ור' אחאי גאון הביאו בספר תומת ישרים סימן י"ג].

וכתב הגאון בעל המחבר שאגת אריה (סימן א) שלא ביארו דבריהם אמאי לא קיימא לן כשמואל לגבי ר' אלעזר דהוי כתלמיד במקום הרב, והכסף משנה בפ"ב מהלכות קריאת שמע (הי"ג) כתב ונ"ל מדאשכחן כמה ברייתות דילפינן דיני קריאת שמע מקראי משמע דראיות גמורות נינהו ולשמואל צריך לומר דאסמכתות הם עכ"ל, ואין בדבריו טעם וכי נתחכם יותר משמואל דוודאי ידע כל הני ברייתות וגם מתני' היא דף (י"א) [י:] שנאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבין כו'.

אבל ראיות הפוסקים דהנה באותו סוגיא (כא.) מתיב ר' יוסף בשכבך ובקומך ומשני אביי האי בדברי תורה כתיב ובמסכת נדרים ד"ח (ע"א) אמר רב האומר אשנה פרק זה נדק גדול נדר לאלקי' ופריך הא מושבע ועומד מהר סיני ומשני כאן דאבעי פטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית שמע מינה דקרא לאו בדברי תורה כתיב אלא בקריאת שמע איירי, וכיון דרב פליג הלכתא כוותיה דרב לגבי שמואל באיסורי'.

אבל התוס' במנחות מ"ג פסקו כשמואל ונ"ל דהא דמשני האי בדברי תורה היינו כמו שלמאן דאמר קריאת שמע דאורייתא אין צריך לקרות רק פעם אחת בזמן שכיבה ופעם אחת בזמן קימה, הכי נמי לשמואל הקרא דבשכבך אתי שחייב לקרות איזה דבר מדברי תורה פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה רק שיהא בזמן שכיבה וקימה למאן דאמר דאורייתא צריך לקרות פרשת שמע דוקא אבל לשמואל בשאר דברי תורה נמי סגי והיו הדברים האלה כו' ודברת בם בשבתך כו' דכ' בקרא לאו אפרשת שמע קיימי אלא אדברי תורה והרי בפרשה שניה נמי כתיב לדבר בם ולא אפרשה זו קאי דהא פרשה שניה לכולי עלמא לאו דאורייתא כמש"ל והאי לדבר בם דפרשה שניה מפרש בגמרא דהכי קאמר אגמרי בנייכו תורה כהיכא דלגרסי' בהוא והכי נמי לשמואל בפרשה ראשונה אלא דתקנו חכמים פרשת שמע והיה אם שמוע. נמצא דלשמואל מצי מקיים מצות עשה של תורה כמו לר' אלעזר והוא הדין דיכול למפטר נפשיה בקריאת שאר דברי תורה בזמן קימה ושכיבה ולא נקט שם קריאת שמע אלא לבתר דתקנו רבנן יע"ש שהביא ראיות ואכתבם לקמן בס"ד.

ובזה סרה כל התמהיות שתמהו התוס' רפ"ז דסוטה דף ל"ב אהא דמשואל מפלוגתא דר' ורבנן אי ק"ש ככתבה אי בכל לשון וכן פלוגתא דהקורא שמע ולא השמיע לאזניו ויליף לה מקרא ופלוגתא דב"ש וב"ה שהבאתי למעלה וסתמא דגמרא
שגיאות פרמטריות בתבנית:ממ
שימוש בפרמטרים מיושנים [ 2 ] (בבלי/ברכות/ב/א) תנא אקרא קאי בשכבך ובקומך ופלוגתא דר"ז ור"י בריש פרק מי שהיה קורא ומתני' דפועלים שעשו מלאכה אצל בעל הבית דקורין קריאת שמע ומברכים לפניה ולאחריה ועל המזון אין מברכין ברכת הטוב ומטיב דלאו דאורייתא מכלל דקריאת שמע דאורייתא, ודוחק לומר דכל הני דמשמע דהוא מדאורייתא אסמכתות בעלמא נינהו. ועוד דקאמר לימא בכל התורה בכל לשון נאמרה ואי הוי אסמכתא לא הוי צריך למידך מיניה ע"כ לשון התוס':

ולפמ"ש אין כאן קושיא כלל דהא מודה שמואל דצריך לקרות איזה דבר מן התורה בזמן שכיבה וקימה. והכי נמי ניחא דלא פליג שמואל אהאי סוגיא דמנחות דף צ"ט אר"י משום רשב"י אפילו לא קרא אלא קריאת שמע שחרית וערבית בלבד קיים לא ימוש כו' ואסור לאמרו בפני עם הארץ רבא אמר מצוה לאמרו בפני עם הארץ ור"י ס"ל התם דאסור לקרות חכמות יונית דכתיב והגית בו יום ולילה ור"א ס"ל התם דאפילו קרא פרק א' ביום ופרק א' בלילה קיים מצות לא ימוש ואס"ד הא דאמרינן אליביה דשמואל דבשכבך ובקומך בדברי תורה כתיב דחייב אדם ללמוד יום ולילה למאי נפקא מינה שקיים מצות לא ימוש שהוא מדברי קבלה הא מכל מקום מחוייב עדיין במצוה דאורייתא בשכבך כו' וכן ר"י אמאי אמר מקרא דלא ימוש אמאי לא אמר קרא דכתב בתורה וכי אפשר דשמואל פליג אכולהו תנאי ואמוראי התם ולפמ"ש אתי שפיר דבשכבך ובקומך אתי לדברי תורה בזמן שכיבה וקימה ופ' א' יוצא ידי חובתו:

ובזה ניחא האי דתכלת וראיתם אותו ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה וזו קריאת שמע, ולשמואל נמי אתי שפיר דגם לדידיה צריך לקרות בזמן קימה דבר תורה, ותמהני על דברי התוס' שכתבו דאסמכתא בעלמא הוא שהרי שם נחלקו ר"ש ורבנן אי לילה זמן ציצית ודרש ר"ש וראיתם אותו פרט לכסות לילה ורבנן אי לילה זמן ציצית ודרש ר"ש וראיתם אותו פרט לכסות לילה ורבנן היא מבעי' וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת אלמא דדרשה גמורה הוא ולפי מש"כ אתי שפיר. והא דאמר בפרק מי שמתו דף י"ז גבי נושאי מיטה את שלאחר מיטה צורך בהם חייב בקריאת שמע ופטורים מן התפילה פירש רש"י דתפילה דרבנן ומשמע דקריאת שמע הוי דאורייתא י"ל דאיירי שעדיין לא קרא עדיין שום דבר תורה וקורין קריאת שמע כדי לצאת חובת ובשכבך כו' דאורייתא.

אחר שכ' זה מצאתי לתלמידי רבינו יונה שכתבו כן דלשמואל הא שכתוב בשכבך לא קאי על קריאת שמע דוקא אלא אדברי תורה שיקרא בכ"מ שירצה ומה שאנו קורין זה הפ' הוא מדרבנן הלך אינו חוזר וקורא וזה נוטה למה שפ' ודרך סלולה היא.

אבל אכתי קשה מה דתנן בפרק קמא דשבת מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה ומסיק הש"ס דאתאן לדברי תורה חבירים שהיו עוסקין בתורה ופירש רש"י דקריאת שמע דאווריתא דכתיב בשכבך כו' ואם כן לשמואל אמאי מפסיקין כיון שכבר עסקו בתורה שוב הוי דרבנן, ונ"ל דלשמואל היינו טעמא משום דאית ביה מלכות שמים החמירו בו יותר מתפילה. ומהא דאמרינן בדף י"ד דבעי מיניה דר' מאי להפסיק בהלל ובמגילה ואמר קריאת שמע דאורייתא פוסק כו' וכן מאי דאמר בגמ' (טו.) עד כאן לא אמר ר' יוסי דלא השמיע לאזנו לא יצא אלא בקריאת שמע דאורייתא. וכן בפרק קמא דסוכה בשבתך בביתך פרט לחתן שפטור מן הקריאת שמע וכן הא דתניא בפרק קמא דברכות דף ט"ז הקורא את שמע צריך לכוין את לבו שנאמר שמע ישראל ולהלן הוא אומר הסכת ושמע ישראל מה להלן בהסכת כו' ובירושלמי בפרק קמא דברכות קריאת שמע ד"ת ותפילה אינו ד"ת אין מכל זה ראיה דקריאת שמע דאורייתא שהרי שמואל נמי מודה דעיקר קריאת שמע דאורייתא אלא דסבירא ליה דיוצא בשאר דברי תורה. הרי ישבתי כל המקומות אשר נראה דקריאת שמע דאורייתא אליבא דשמואל דסבירא ליה מדרבנן, ומעתה יש לתמוה על רוב הפסוקים שפסקו כר' אלעזר לגבי דשמואל ואין בידי שום סעד ורמז לדבריהם אלא מהא דאמרינן בסוטה דף מ"ב ואמור אליהם שמע ישראל מ"ש שמע ישראל אר"י משום רשב"י אפילו לא קיימתי אלא קריאת שמע אי אתה נמסרין בידן שמע מינה דצריך לקרות פרשת שמע דוקא וכיון דר"י פליג אשמואל הלכה כר"י ועוד כיון דר"י ור' אלעזר בחדא שיטתא קיימי הוה ליה שמואל יחיד לגבייהו. כל זה תוכן דברי הגאון ועוד איזה ראיות מש"ס ומדברי רש"י שאכתוב לקמן בשמו:

ועתה אכתוב מה שהעלה ד' במצודתי אחר העיון בדבריו היטב הדק. מה שתמה על הכסף משנה שנתחכם יותר משמואל לא על הכסף משנה לבד תלונתו אלא גם על ספר תומת ישרים להגאון מהו' תם בן יחיא נכד לרבינו תם זלה"ה הובא במ"א בסימן ס"ז ועיין בספר תומת ישרים שאלה י"ג ואני זכיתי לראות בספר זה סימן י"ג וז"ל השאלה אשאלך מורי הרב והודיעני אי קריאת שמע דאורייתא או דרבנן ומה הוא קריאת שמע. תשובה, מצות עשה לקרות קריאת שמע בבוקר ובערב ואף על גב דשמואל סבירא ליה קריאת שמע דרבנן וקרא איירי בדברי תורה כבר פסקו כל הפוסקים כר' אלעזר וראיותיהם ממתני' דמשמע בין לב"ש ובין לב"ה דקרא בשכבך ובקומך בקריאת שמע איירי וכן דרשו בברייתא פרט לחתן ולעוסק במצוה, ודוחק לומר דכל הני אסמכתא, ועוד דכולהו מילי דקריאת שמע בקראי תלי' בין לר' דדרש והיו ובין לרבנן דאמרי שמע בכל לשון, ועוד ראיה מהך דאבעיא בהלל ובמגילה מאי שיפסיק קריאת שמע דאורייתא פוסק ועוד דבהדיא גרסינן בדף ך"א אלא קריאת שמע וברכת המזון דאורייתא וזו הגירסא נכונה כמ"ש התוס' וע"כ דאף ר"י לא פליג אר' אלעזר אלא בתפילה. ועוד מוכח ממתני' דמפסיקי' לקריאת שמע ופירש רש"י משום דהוי דאורייתא אף שיש לפרש לשמואל הטעם משום קבלות עול מלכות שמים מכל מקום דוחק הוא ומכל הנך ראיות משמע כר' אלעזר, אף על גב דתלמיד הוא לגבי שמואל, ולא מצאתי חולק על זה אלא ר"א הגאון יע"ש הרי דהגאון הסכים לדברי הכסף משנה דלשמואל צריך לומר דכל הני קראי אסמכתא נינהו ולא ניחא לומר דשמואל מודה דצריך לקרא' ד"ת בזמן שכיבה וקימה ולא פליג שמואל אלא משמע כמו שסובר הרב ואדרבה הביא שם יש מי שרצה לומר למאן דאמר קריאת שמע דאורייתא היינו דין התורה אין אנו מחוייבים לקרוא אלא פרשה אחת בבוקר ופרשה אחת בערב מאיזה פרשה ועמדו חכמים ומהם כמה נביאים וקבעו ג' פרשות ותקנו ג' פרשות ואכתוב מזה בשאלה ב' אבל למאן דאמר דרבנן הוי לגמרי דרבנן כמש"ל בס"ד טעמם ונימוקם:

ומ"ש דראיות הפסוקים דרב פליג אשמואל בנדרים וס"ל דמצי למפטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית שמע מינה דקרא לאו בדברי תורה כתיב וכיון דרב פליג הלכתא כוותיה תמהני הא לא קיימא לן כרב בזה דהא טעמא דרב דסובר כר"י בשם רשב"י דאפילו לא קיים רק קריאת שמע שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש והרמב"ם בפ"א מהל' תלמוד תורה דין ח' פסק דלא כוותי' רק דצורך ללמוד בזמן קבוע מלבד קריאת שמע דשחרית וערבית. ועיין בלחם משנה שם וכן נמשך הבית יוסף אחריו בשולחן ערוך סי' רמ"ו, זולת רמ"א כתב בשם הג"מ דבשעת הדחק יש לסמוך אקריאת שמע וכיון דמלתא דרב לא קיימא במסקנא אין להביא ראיה דלא הלכתא כשמואל.

ובעיקר סברתו שכתב לתרץ כל הקושיות דיש לומר דרב כל הני מתני' וברייתא לא פליג אדשמואל דשמואל סבירא ליה דבשכבך ובקומך קאי על דברי תורה שמחוייב לקרות בזמן שכיבה וקימה ובפרשה א' יצא ידי חובתו, תמהני מאוד דלפי דבריו הוי תלמוד תורה מצות עשה שהזמן גרמא כמו מצות קריאת שמע לדידן מבואר בגמרא דהוי מצות עשה שהזמן גרמא מטעם דאינו חייב רק בזמן שכיבה ובזמן קימה בלבד ואם נאמר דלשמואל הך קראי בתלמוד תורה כתיב ואינו חייב מן התורה אלא בזמן שכיבה וקימה בלבד אם כן הוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא, ובאמת מבואר בקדושין דף ל"ה בסוגיא דמצות עשה שהזמן גרמא דתלמוד תורה הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא ומניה ילפינן דכל מצות עשה שלא הזמן גרמא נשים חייבות דהוי תלמוד תורה ופריה ורביה ופדיון הבן שלשה כתובים הבאים כאחד יעויין שם בסוגיא ובתוס' שם:

ועוד דאם כן קשיא דר"י א"ש אדר"י א"ש דהנה שם דף למ"ד קאמר שעד כמה אדם מחוייב ללמוד את בנו תורה אמ ר"י אמר שמואל כגון זבולן בן דן שלמדו אביו מקרא כו' ופריך הש"ס ואבי אביו מי מחייב והתניא ולמדת אותם את בניכם ולא בני בניכם ומשני הוא דאמר כהאי תנא אין לי אלא בניכם בי בניכם מניין ת"ל והודעתם לבניך ולבני בניך ומה תלמוד לומר בניכם בניכם ולא בנותיכם ע"כ הרי מבואר דשמואל דרש בניכם ולא בנותיכם ואם נאמר דסבירא ליה לשמואל דתלמוד תורה הוי מצות עשה שהזמן גרמא כמו קריאת שמע לדידן אם כן קשה למה לי בניכם למעט נשים מתלמוד תורה תיפוק ליה דהוה לה מצות עשה שהזמן גרמא אלא וודאי לשמואל לא הוי תלמוד תורה מצות עשה שהזמן גרמא מטעם שאכתוב לקמן בס"ד מיהו קושיא זו אפשר לדחות על פי מה שכתבו התוס' שם דף ל"ד ע"א ד"ה גברי בעי חיי אף על גב דהאי קרא דלמען ירבו גבי תלמוד תורה כתיב כדאמרינן בשבת דף ל"ג כו' ועוד יש לומר דאין הכי נמי דהך קראי קאי גם כן אתלמוד תורה מיהו אין סברא דלחייבו נשים בתלמוד תורה משום סברא זו כיון דאשכחן מיעוטא בהדיא בניכם ולא בנותיכם כו' יעויין שם ולפי זה יש לומר דלעולם דשמואל סבירא ליה בשכבך ובקומך בדברי תורה איירי דוקא בזמן שכיבה וקימה כמ"ש הרב ואי קשיא דאם כן הוה ליה מצות עשה שהזמן גרמא ולמה לי קרא למעט נשים מתלמוד תורה זה אינו דאי לאו מיעוטא הוי מרבינן מן קרא דלמען ירבו דאטו גברי בעי חיי כו' וק"ל אמנם אף אם נאמר דסבירא ליה לשמואל דתלמוד תורה הוי מצות עשה שהזמן גרמא וודאי לא קיימא לן כוותי' בזה כדמוכח הסוגיא דף ל"ה דתלמוד תורה הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא ואם כן מזה גופיה ראיה גדולה וברורה להפוסקים דלא כשמואל כדמוכח פשטא דסוגיא וא"ל דאם כן קשיא לר"י ולר"א דיוצא בתלמוד תורה בפרק אחד בשחרית ובפרק אחד בערבית לר' אמי במנחות ולר"י בשם רשב"י יוצא אף בקריאת שמע של שחרית וערבית אם כן קשה דהוי תלמוד תורה מצות עשה שהזמן גרמא אינו קושיא כלל דאף דיוצא בפרק אחד לר"א היינו שזמנו כל היום אימת שירצה וכן כל הלילה אימת שירצה ותו לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא כמו שכתב המגן אברהם באו"ח סימן נ"ח ס"ק ז' וז"ל שם דאם נאמר דמדאורייתא קריאת שמע זמנה כל היום וכל הלילה הו"ל מצות עשה שלא הזמן גרמא ובגמרא משמע דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ובאמת שהגאון ח"ע בסי' י"ב יעו"ש מיהו מזה ראיה גדולה לדעת המגן אברהם ולקמן אכתוב מזה ואין כאן מקומו, וכן לר"י דיוצא אף בקריאת שמע של שחרית וערבית היינו דלימוד תורה זמנו כל היום וכל הלילה וכל אימת שירצה הוא מקיים העשה דלא ימוש ופשוט דיוצא בקריאת שמע שקרא בזמנו לשם חיוב קריאת שמע דהא גם בזמן שכיבה וקימה גם כן זמנו ודוק אבל אם נאמר כמו שכתב הרב דתלמוד תורה נמי דוקא בזמן שכיבה וקימה אם כן הוי מצות עשה שהזמן גרמא כמו קריאת שמע וזה וודאי ליתא כמו שכתב' וזה ברור לענ"ד:

וא"ל דכוונת הרב דנהי בשכבך קאי אדברי תורה שמחוייב לקרות בשעת שכיבה וקימה מיהו עדיין מחוייב לעסוק בתורה כל היום מקבלה דוהגית יום ולילה ולכך הו"ל מצות עשה שלא הזמן גרמא זה אינו דאם כן הדרא קושית הגמרא לדוכתיה לרב הא מושבע ועומד הוא ולא שייך תירוץ הגמרא דיכול ליפטור עצמו בקריאת שמע אלא וודאי על כרחך צריך לומר דניפטר לגמרי בדברי תורה זהו כל היום וכן מבואר להמעיין היטב בדבריו. וגם כן אין לומר דמכל מקום לא דמי לקריאת שמע דקריאת שמע הוי מצוה עשה שהזמן גרמא דלאחר שעבר זמן קריאת שמע שוב הוי מעוות אשר לא יוכל לתקן מה שאין כן דברי תורה נהי דלא קרא בזמן שכיבה מכל מקום יכול לקיים אחר זה ג"כ ותו לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא זה אינו כיון דקרא דבשכבך ובקומך איירי בדברי תורה שיעסוק בזמן שכיבה וקימה מנא לן דתו מתקן במאי דקרא לאחר זמן שכיבה וקימה ואי משום דכתיב והגית בו יום ולילה הא אמרינן דדי בערבית ושחרית לדידן הוא הדין בדברי תורה לשמואל:

ועוד הא הדבר ידוע שכל המצות הם בתורה ולא בנביאים דהא קיימא לן דאין נביא יכול לחדש דבר מעתה אלא לפרש דברי תורה כמבואר בריש מגילה, ואם כן כיון דעיקר חיוב למוד תורה בזמן שכיבה וקימה לשמואל מנא לן דתו מחייב יותר אלא וודאי לשמואל דסבירא ליה דקראי אדברי תורה היינו דבשכבך ובקומך לאו זמן שכיבה אלא תחילת שכיבה וקימה תחילה קימה רק כל זמן שכיבה וכל זמן קימה ולכך לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא מיהו בפ"א ביום ופ"א בלילה דיו והא דאמר במנחות דפ"א יוצא משום לא ימוש ולא אשמעינן דיוצא מדברי תורה דכתיב בשכבך לעניות דעתי אין זה קושי דרבותא אשמעינן דל"ת כיון דכתיב לא ימוש מפיך משמע כל היום וכל הלילה ואפילו הכי יוצא מה שאין כן בהך דכתוב בתורה אין רבותא כל כך כיון דאיכא לפרושי בפשיטות בפ"א כמו דמפרשינן לענין קריאת שמע:

והנה הרב הנ"ל מצא לו עזר בתלמידי רבינו יונה שמפרש כן בדברי שמואל אם כן לכאורה גם על תלמידי רבינו יונה קשה קושיא הנ"ל ואומר אני הצעיר דעל תלמידי רבינו יונה יש לתרץ קושיא הל"ז אבל על הרב לא שייך תירוץ זה כמו שאבאר, דהנה במגן אברהם סימן תנ"ח כתב בשם הכסף משנה יש שואלין מאי שנא דדרשינן כל זמן שבני אדם שוכבין גבי קריאת שמע של לילה, גבי קריאת שמע של שחרית נמי נידרוש ובקומך כל זמן שבני אדם קמים דהיינו כל היום, ויש לומר דאין הכי נמי והא דאמרינן כל זמן שבני אדם קמים אסמכתא בעלמא הוא. והמגן אברהם השיג עליו דאם כן קריאת שמע זמנה כל היום וכל הלילה אם כן הוה לה מצות עשה שלא הזמן גרמא ובגמרא איתא בהדיא דקריאת שמע הוי מצות עשה שהזמן גרמא, והקושיא מעקרא ליתא דלא מיקרי קימה אלא כשעומד ממיטתו אבל אחר כך לא מיקרי קימה רק עמידה או ישיבה או הילוך, וכן כתב בספר החינוך ע"כ לשון המגן אברהם. והנה ראיתי בספר תומת ישראים להגאון כמוה' תם בן יחיא שהסכים לומר דזמן קריאת שמע הוי מדרבנן ומביא גם כן סברא זו שכתב המגן אברהם בשם הגדולים וסיים וז"ל ושיטה זו אף על גב דכמה רברבי' מסהדו עלה תמוה בעיני דמנא לן דבקומך פי' קימה ולא עמידה דהא אשכחן קרא טובא דקימה כמו עמידה יעויין שם שהאריך. ותמהני על המגן אברהם שלא הביא תשובה זו ובסימן ס"ג כתב המגן אברהם בעצמו ועיין בספר תומת ישרים שאלה י"ג דפ' וכו' וסברא זו הוא גם כן באותו תשובה סימן י"ג. ומה שהקשה המגן אברהם דאם כן הוה לה קריאת שמע מצות עשה שלא הזמן גרמא ובגמרא משמע דהוי מצות עשה שהזמן גרמא, נראה כוונתו דפריך הש"ס אמתני' דנשים פטורים מקריאת שמע פשיטה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא והוצרך לשנוי' דסד"א כיון דהוי קבלות עמ"ש יע"ש, ולכאורה לדבריו נמי קשה מאי מקשה הש"ס פשיטא הא גם המגן אברהם מודה דקריאת שמע של ערבית זמנה כל הלילה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא ואם כן איצטרך התנא לאשמעינן דנשים פטורים אף מקריאת שמע של לילה ועיין בהרמב"ן במנין המצות הובא בספר פרשת דרכים להגאון בעל משנה למלך בדרך מצותיך דקריאת שמע שחרית וערבית הוי שני מצוות עשה הואיל ואינו מעכבין זה את זה, ואף דמקשינן שכיבה לקימה כיון דפטור מן קימה פטר נמי משכיבה, זה אינו דלמא איפכא דמקשינן קימה לשכיבה דמה שכיבה חייבין דהוי מצות עשה שלא הזמן גרמא אף קימה חייבין דהא לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן, אמנם אחר העיון לא קשה מידי דשפיר קאמר המגן אברהם דכיון דאשה פטורה מקריאת שמע של יום ואם כן פטורה אף מקריאת שמע של לילה דהוי מצות עשה שהזמן גרמא דאינו נוהגת אלא בלילה:

והנה יש לומר דגם תלמידי רבינו יונה נמי סבירא להו כשיטת הכסף משנה ותי' דזמן קריאת שמע הוי מדרבנן לכולי עלמא דבשכבך ובקומך כל זמן שכיבה וקימה משמע ואם כן אתי שפיר לשמואל דסבירא ליה דקרא בדברי תורה מיירי ולא הוי מצות עשה שהזמן גרמא כיון דבאמת מדאורייתא לאו זמן מיוחד ובזה יש לתרץ קושיית המגן אברהם דהא המתני' איירי בקריאת שמע שהוא לאחר שתיקנו חכמים דהא מתלמוד תורה וודאי אשה פטורה כמבואר בקדושין במתני' דהא דפריך הש"ס פשיטא היינו למאן דאמר קריאת שמע דרבנן פריך דהא כתבו התוס' שם דבמצוה דרבנן שייך מצות עשה שהזמן גרמא דהא הלל דרבנן ואפילו הכי פטורין מטעם מצוה שהזמן גרמא והשתא פריך הש"ס שפיר דהא קריאת שמע מדרבנן ורבנן תקנו זמן לקריאת שמע ואם כן פשיטא דנשים פטורים דהא הם עצמם תיקנו קריאת שמע והם אמרו זמן לקריאת שמע ופשיטא דלא תקנו לנשים:

וכ"ז י"ל לשיטת תלמידי רבינו יונה אבל הרב בעל שאגת אריה מיאן בסברת הכסף משנה וסבירא ליה דזמן קריאת שמע דאורייתא כמו שכתב בסימן י"ב וגם סבירא ליה שם דאף אם נימא דזמנה כל היום מכל מקום הוי מצות עשה שהזמן גרמא לא שייך תירוץ זה מיהו בלאו הכי דברים שם צע"ג דאם כן הוי תלמוד תורה מצות עשה שהזמן גרמא ושם אבאר ואין כאן מקום להאריך בזה:

ועתה באתי להביא ראיה ברורה לשיטת הפוסקים דקריאת שמע דאורייתא מהך מתני' דמפסיק' לקריאת שמע ואין מפסיק' לתפילה ואם כן מוכח אף לדעת הרב ותלמידי רבינו יונה דסבירא ליה קריאות דברי תורה מדאורייתא מכל מקום קשה אמאי מפסיקי' הא כבר יצא במה שעסק בתורה ומ"ש הרב דלשמואל ה"ט משום דאית ביה מלכות שמים החמירו ביותר וכן כתב בספר תומת ישרים אלא שסיים שהוא דוחק. תמהני מאוד על שני מאורים גדולים, שהרי מבואר בירושלמי דברכות פ"א (ה"ב) דף ה' ע"ב וז"ל תמן תנינא מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה אמר ר' אחא קריאת שמע דבר תורה ותפילה אינו דבר תורה הרי מבואר בירושלמי הטעם דמפסיקין משום דהוא דבר תורה ולא כמו שכתבו הם.

ובאמת ראיתי שם עוד שני תירוצים אמר ר' בא קריאת שמע זמנו קבוע תפילה אינו זמנה קבוע, ור' יוסי אמר קריאת שמע אינה צריכה כוונה ותפילה צריכה כוונה, ומקשה שם בירושלמי אפילו תימר קריאת שמע אין צריכה כוונה ג' פסוקים הראשונים צריכה כוונה, ומשני מן גוי דהוי צבחר מכוין, פירש שם המפרש (פני משה ד"ה מן) מן גוי' מתוך שהם מועטי' מכוין ואם כן יש לידחות דדלמא קריאת שמע דרבנן וטעמא דמתני' כדאידך תרי טעמי' מכל מקום יש לתמוה עליהם למה המציאו טעם חדש מה שאינו מוזכר בירושלמי משום קבלת עול מלכות שמים, אמאי לא כתבו הני טעמים. וגם הני תרי טעמים מה שאמר ר' בא ור' יוסי אינו מוכח דפליגאי אר' אחא דקריאת שמע דאורייתא אלא יש לומר דאינון סברי דאף תפילה דאורייתא וכן פסוק הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תפילה (ה"א) וז"ל מצות עשה להתפלל בכל יום שנאמר ועבדתם את ד' מפי השמועה למדו איזו עבודה שבלב זו תפילה, וסיים שם הרמב"ם ואין לתפילה זמן קבוע מן התורה ובאמת הרמב"ן ז"ל השיג עליו ובכסף משנה תירץ דברי רמב"ם. ובאמת ראיתי להגאון שאגת אריה שהאריך להקשות על הרמב"ם מהך מתני' דאין מפסיקין לתפילה עיין שם בדיני תפילה סימן י"ד ולפי דברי הירושלמי לא קשה מידי דתפילה אף אם הוא דאורייתא אין מפסיקין לתפילה כיון שאין זמנו קבוע מדאורייתא או מפני הכוונה ולקמן בהל' תפילה אכתוב עוד ראיה לדברי הרמב"ם מן הירושלמי וכאן אין מקומו.

וביותר אני תמה על הגאון שהרי בסוף הסימן הביא דברי ירושלמי אלו וז"ל ובירושלמי פ"ק דברכות אמרינן תפילה אינו דבר תורה וקריאת שמע דבר תורה, מכל מקום אין מזה ראיה דקריאת שמע דאורייתא שהרי שמואל נמי מודה דעיקר קריאה היא דאורייתא אלא שסבירא ליה דיוצא ידי חובתו באיזה מדברי תורה שקורין בזמנים הללו יעויין שם. נראה דכוונתו דאינו ראיה מדברי הירושלמי דיש לומר דהירושלמי איירי בלא קרא שום דברי תורה דהשתא הוי דאורייתא, והוא תמוה מאוד דהא הירושלמי קאי על מתני' דמפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה ועל זה קאמר ר' אחא הטעם דקריאת שמע דאורייתא אם כן מוכח דלא כשמואל כמו שכתב הוא עצמו קודם דאם נאמר הטעם דמפסיקין לקריאת שמע משום דקריאת שמע דבר תורה מוכח דלא כשמואל רק שדחי' עצמו לומר טעם דמתני' משום קבלת עול מלכות שמים וכיון דהירושלמי קאמר הטעם משום דהוי דאורייתא מוכח דלא כשמואל ותמהני עליו שהעתיק דברי הירושלמי בסופן ולא תחילתן:

ועוד ראיה ברורה מן דברי הירושלמי ריש מסכת ברכות הובא בחידושי הרשב"א ואני זכיתי לראי' בדברי הירושלמי גופיה תניא הקורא קודם לכן לא יצא ר' זעירא בשם ר' ירמיה ספק בירך בירכת מזוני צריך לברך שנאמר ואכלת כו' ספק התפלל ספק לא התפלל אל יתפלל ודלא כרבי יוחנן דאמר הלואי יתפלל אדם כל היום כולו כו' ספק קרא קריאת שמע ספק לא קרא נשמ' מן הדא הקורא קודם לכן לא יצא וקודם לכן לאו ספק הוא ואת אמרת צריך לקרות הדא אמרה ספק צריך לחזור ולקרות, פירש הרשב"א הא קודם לכן הוא בין השמשות ספק יום וספק לילה ואפילו הכי צריך לחזור ולקרות. הרי מבואר מן הברייתא וסתמא דהירושלמי דלא כשמואל. וא"ל דהאיך הבין שמואל הברייתא ואם כן קשה קושית הרב וכי נתחכם יותר משמואל, ובאמת ראיתי שהמפרש על הירושלמי הקשה קושיא זו תימא לשמואל תיקשי לי הברייתא, ותירץ דשמואל מוקי לה כר' מאיר דבין השמשות כהרף עין ודחק קצת לאוקמי' ברייתא דלא כהלכתא דהא קיימא לן דבין השמשות הוי שיעור ג' ר' מיל והוא כמו רבעית שעה קודם צאת הכוכבים כמבואר באורח חיים סימן רס"א והב"ח כתב שם בשם ר' ירוחם שיש להחמיר דמתחילת השקיעה הוי לילה וג"ר מיל קודם לזה הוי בין השמשות.

והנראה לעניות דעתי לתרץ כל זה תבנית:לפיענות זה דוודאי שמואל יש לו תנא דמסייע דסבירא ליה כן דקריאת שמע דרבנן, דהנה במתניתין דשבת במתני' דמפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה ואמר שם ר"י לא שנא אלא רשב"י וחביריו דתורתן אומנתן אבל כגון אנו אף לתפילה מפסיקין, הרי מבואר דמתני' דקתני מפסיקים לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפילה איירי ברשב"י וחביריו דתורתן אומנתן ואפילו הכי מפסיקין לקריאת שמע. והנה בירושלמי דברכות דף ה' ע"ב איתא שם אמר רבי יוחנן בשם רשב"י כגון אנו שעוסקין בתלמוד תורה אפילו לקריאת שמע אין אנו מפסיקין, הרי מבואר דר"ש פליג אמתני' ופריך שם וכי לית לר"ש שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב, ומתרץ שם טעמיה דרשב"י זה שינון [וזה שינון] ואין מבטל שינון מפני שינון. והנה רבנן פליגא על ר"ש כמבואר שם וכן מבואר במתני', והנה יש לומר דבזה פליגא דרבנן סברי עיקר קריאת שמע לאו שינון הוא רק מצוה לקבל עול מלכות שמים והוי כשאר מצות סוכה ולולב ודחי לשנוי' דד"ת ורשב"י כשמואל סבירא ליה דקרא לאו בקבלת עול מלכות שמים הוא רק בדברי תורה היינו דמצוה לקריאת דברי תורה בשכבך ובקומך רק דחכמים תקנו שיהא קורין פרשת אלו לקבל עול מלכות שמים והיינו למי שאינו עוסק בתורה יום ולילה אבל מי שעוסק בתורה אין צריך להפסיק דאי משום קבלות מלכות שמים הוא מדרבנן והוי כמו תפילה שהוא מדרבנן ואין מפסיקין לתפילה ואי משום שינון אין שינון מבטל שינון, ואם כן כיון דשמואל כר"ש סבירא ליה אין שום קושיא על שמואל משום ברייתא או מתני' משום דאמר לך הא מני רבנן ואנא דאמרי כר"ש וזה סברא נכונה וברורה בס"ד והשתא אתי שפיר שיטת הרי"ף והרא"ש ורוב הפסוקים דפסקו דלא כשמואל כיון דקיימא לן הלכה כסתם מתני' דקתני מפסיקים לקריאת שמע אלמא קריאת שמע דאורייתא ודוק שהוא נכון מאוד בס"ד:

---

---

שולי הגליון

---

---

· הבא >מעבר לתחילת הדף