רש"י/ויקרא/א: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (←א: הטמעת קישורים) |
אוצר האוצר (שיחה | תרומות) (העלאה מחודשת של פסוק א על פי ברלינר) |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}} | ||
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude> | |||
{{ | |||
== א == | == א == | ||
'''ויקרא אל משה.''' | '''ויקרא אל משה.''' {{הערה|עיין תורת כהנים.}}לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו{{הערה|עי' ויקרא רבה כאן ובראשית רבה פ' נ"ב.}}, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ו#ג|ישעיה ו ג]]}} וקרא זה אל זה, אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה [ובלשון טומאה], שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/כג#ד|במדבר כג ד]]}} ויקר אלהים{{הערה|נקט רש"י המקרא המוקדם ולא המאוחר {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/כג#טז|שם שם טז]]}} ויקר ה' אל בלעם.}} אל בלעם{{הערה|[שדומה לו כאלו מדבר עם הטמא] {{צבע גופן|אפור|זכור לאברהם}}}}: | ||
'''ויקרא אל משה.''' | '''ויקרא אל משה.''' {{הערה|עיין תורת כהנים.}}הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין. {{הערה|תורת כהנים.}}יכול אף להפסקות [לפסקות] היתה קריאה, תלמוד לומר וידבר, לדבור היתה קריאה ולא להפסקות [לפסקות], ומה היו הפסקות משמשות, ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, קל וחומר להדיוט הלומד מן ההדיוט: | ||
'''אליו.''' | '''אליו.''' {{הערה|תורת כהנים.}}למעט את אהרן. רבי יהודה [בן בתירא] אומר י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן וכנגדן נאמרו י"ג מיעוטין, ללמדך שלא לאהרן נאמרו אלא למשה שיאמר לאהרן, ואלו הן י"ג מיעוטין: לדבר אתו, מדבר אליו, וידבר אליו {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ז|במדבר ז]]}}, ונועדתי לך {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כה#כב|שמות כה כב]]}}, כולן [כדאיתא] בתורת כהנים. {{הערה|ע"ג [[בבלי/יומא/ד/ב|יומא ד' ב']].}}יכול ישמעו את קול הקריאה{{הערה|י"ג: הדבור}} ת"ל קול לו, קול אליו{{הערה|וישמע את הקול מדבר אליו {{ממ|סוף פ' נשא}}, '''לו''' היה יכול לומר וכתב מדבר '''אליו''' ללמדך שאליו לבדו היה משך הקול מאהל מועד משהוקם המשכן ונדבר עמו מעל הכפורת לא היה הקול נשמע לישראל דהא קרא דוישמע את הקול באהל מועד כתיב רישיה דקרא ובבא משה אל אהל מועד וגו'{{צבע גופן|אפור|. זכור לאברהם}}}}, משה שומע וכל ישראל לא שמעו: | ||
'''מאהל מועד.''' | '''מאהל מועד.''' {{הערה|תורת כהנים.}}מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל. יכול מפני שהקול נמוך, ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ז#פט|במדבר ז פט]]}} את הקול, מהו הקול, הוא הקול המפרש בתהלים {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/כט#ד|כט ד-ה]]}} קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שבר ארזים, אם כן למה נאמר מאהל מועד, מלמד שהיה הקול נפסק. כיוצא בו {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/י#ה|יחזקאל י ה]]}} וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה, יכול שהקול נמוך ת"ל {{ממ|שם}} כקול אל שדי בדברו, אם כן למה נאמר עד החצר החיצונה, שכיון שמגיע שם היה נפסק: | ||
'''מאהל מועד לאמר.''' | '''מאהל מועד לאמר.''' יכול מכל הבית, ת"ל {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/ז#פט|במדבר ז פט]]}} מעל הכפרת, יכול מעל הכפרת כולה, ת"ל {{ממ|שם}} מבין שני הכרובים: | ||
'''לאמר.''' | '''לאמר.''' {{הערה|תורת כהנים}}צא ואמור להם דברי כבושין, בשבילכם הוא נדבר עמי, שכן מצינו שכל ל"ח שנה שהיו ישראל במדבר כמנודים מן המרגלים ואילך, לא נתיחד הדבור עם משה, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ב#טז|דברים ב טז-יז]]}} ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות, וידבר ה' אלי לאמר, [אלי היה הדבור]. ד"א צא ואמר להן דברי והשיבני אם יקבלום, כמה שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יט#ח|שמות יט ח]]}} וישב משה את דברי העם וגו': | ||
== ב == | == ב == | ||
'''אדם כי יקריב מכם.''' | '''אדם כי יקריב מכם.''' כשיקריב. בקרבנות נדבה דבר הענין: | ||
'''אדם.''' | '''אדם.''' למה נאמר, מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל, שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל {{ממ|ויקרא רבה}}: | ||
'''הבהמה.''' | '''הבהמה.''' יכול אף חיה בכלל, ת"ל בקר וצאן: | ||
'''מן הבהמה.''' | '''מן הבהמה.''' ולא כלה, להוציא את הרובע ואת הנרבע: | ||
'''מן הבקר.''' | '''מן הבקר.''' להוציא את הנעבד: | ||
'''מן הצאן.''' | '''מן הצאן.''' להוציא את המקצה: | ||
'''ומן הצאן.''' | '''ומן הצאן.''' להוציא את הנוגח שהמית. כשהוא אומר למטה מן הענין מן הבקר, שאין ת"ל, להוציא את הטרפה {{ממ|ספרא}}: | ||
'''תקריבו.''' | '''תקריבו.''' מלמד ששנים מתנדבים עולה בשתפות: | ||
'''קרבנכם.''' | '''קרבנכם.''' מלמד שהיא באה נדבת צבור, היא עולת קיץ המזבח, הבאה מן המותרות {{ממ|שבועות י"ב}}: | ||
== ג == | == ג == | ||
'''זכר.''' | '''זכר.''' ולא נקבה. כשהוא אומר זכר למטה, שאין ת"ל, זכר ולא טמטום ואנדרוגינוס: | ||
'''תמים.''' | '''תמים.''' בלא מום: | ||
'''אל פתח אהל מועד.''' | '''אל פתח אהל מועד.''' מטפל בהבאתו עד העזרה. מהו אומר יקריב יקריב, אפלו נתערבה עולת ראובן בעולת שמעון יקריב כל אחד לשם מי שהוא, וכן עולה בחלין, ימכרו החלין לצרכי עולות, והרי הן כלן עולות, ותקרב כל אחד לשם מי שהוא. יכול אפלו נתערבה בפסולין או בשאינו מינו, תלמוד לומר "יקריבנו" {{ממ|ספרא}}: | ||
'''יקריב אתו.''' | '''יקריב אתו.''' מלמד שכופין אותו, יכול בעל כרחו, תלמוד לומר "לרצונו", הא כיצד, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני {{ממ|שם}}: | ||
'''לפני ה' וסמך.''' | '''לפני ה' וסמך.''' אין סמיכה בבמה {{ממ|שם}}: | ||
== ד == | == ד == | ||
'''על ראש העלה.''' | '''על ראש העלה.''' להביא עולת חובה לסמיכה ולהביא עולת הצאן {{ממ|שם}}: | ||
'''העלה.''' | '''העלה.''' פרט לעולת העוף {{ממ|שם}}: | ||
'''ונרצה לו.''' | '''ונרצה לו.''' על מה הוא מרצה לו, אם תאמר על כרתות ומיתות בית דין או מיתה בידי שמים או מלקות, הרי ענשן אמור, הא אינו מרצה אלא על עשה ועל לאו שנתק לעשה {{ממ|שם}}: | ||
== ה == | == ה == | ||
'''ושחט והקריבו, הכהנים.''' | '''ושחט והקריבו, הכהנים.''' מקבלה ואילך מצות כהנה, למד על השחיטה שכשרה בזר {{ממ|שם}}: | ||
'''לפני ה'.''' | '''לפני ה'.''' בעזרה: | ||
'''והקריבו.''' | '''והקריבו.''' זו קבלה, שהיא הראשונה, ומשמעה לשון הולכה, למדנו שתיהן: | ||
'''בני אהרן.''' | '''בני אהרן.''' יכול חללים, ת"ל הכהנים: | ||
'''את הדם וזרקו את הדם.''' | '''את הדם וזרקו את הדם.''' מה ת"ל דם דם שני פעמים, להביא את שנתערב במינו או בשאינו מינו, יכול אף בפסולים או בחטאות הפנימיות או בחטאות החיצוניות, שאלו למעלה והיא למטה, ת"ל במקום אחר דמו {{ממ|זבחים פ"א}}: | ||
'''וזרקו.''' | '''וזרקו.''' עומד למטה וזורק מן הכלי לכתל המזבח למטה מחוט הסקרא כנגד הזויות, לכך נאמר סביב, שיהא הדם נתון בארבע רוחות המזבח. או יכול יקיפנו כחוט, ת"ל וזרקו ואי אפשר להקיף בזריקה, אי וזרקו יכול בזריקה אחת, ת"ל סביב, הא כיצד, נותן שתי מתנות שהן ארבע {{ממ|ספרא}}: | ||
'''אשר פתח אהל מועד.''' | '''אשר פתח אהל מועד.''' ולא בזמן שהוא מפרק {{ממ|שם}}: | ||
== ו == | == ו == | ||
'''והפשיט וגו'.''' | '''והפשיט וגו'.''' מה תלמוד לומר העולה, לרבות את כל העולות להפשט ונתוח: | ||
'''אתה לנתחיה.''' | '''אתה לנתחיה.''' ולא נתחיה לנתחים {{ממ|ספרא}}: | ||
== ז == | == ז == | ||
'''ונתנו, אש.''' | '''ונתנו, אש.''' אע"פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט {{ממ|שם}}: | ||
'''בני אהרן הכהן.''' | '''בני אהרן הכהן.''' כשהוא בכהונו, הא אם עבד בבגדי כהן הדיוט עבודתו פסולה: | ||
== ח == | == ח == | ||
'''בני אהרן הכהנים.''' | '''בני אהרן הכהנים.''' כשהם בכהונם, הא כהן הדיוט שעבד בשמונה בגדים עבודתו פסולה {{ממ|זבחים י"ח}}: | ||
'''את הנתחים את הראש.''' | '''את הנתחים את הראש.''' לפי שאין הראש בכלל הפשט, שכבר התז בשחיטה, לפיכך הצרך למנותו לעצמו {{ממ|חולין כ"ז}}: | ||
'''ואת הפדר.''' | '''ואת הפדר.''' למה נאמר, ללמדך שמעלהו עם הראש ומכסה בו את בית השחיטה, וזהו דרך כבוד של מעלה {{ממ|שם}}: | ||
'''אשר על המזבח.''' | '''אשר על המזבח.''' שלא יהיו הגזירין יוצאין חוץ למערכה {{ממ|ספרא}}: | ||
== ט == | == ט == | ||
'''עלה.''' | '''עלה.''' לשם עולה יקטירנו: | ||
'''אשה.''' | '''אשה.''' כשישחטנו יהי שוחטו לשם האש. וכל אשה לשון אש, פוש"ייר בלעז: | ||
'''ניחוח.''' | '''ניחוח.''' נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני {{ממ|שם}}: | ||
== י == | == י == | ||
'''ואם מן הצאן.''' | '''ואם מן הצאן.''' וי"ו מוסיף על ענין ראשון, ולמה הפסק, לתן רוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה {{ממ|שם}}: | ||
'''מן הצאן, מן הכשבים, מן העזים.''' | '''מן הצאן, מן הכשבים, מן העזים.''' הרי אלו ג' מעוטין, פרט לזקן ולחולה ולמזהם {{ממ|שם}}: | ||
== יא == | == יא == | ||
'''על ירך המזבח.''' | '''על ירך המזבח.''' על צד המזבח: | ||
'''צפנה לפני ה'.''' | '''צפנה לפני ה'.''' ואין צפון בבמה {{ממ|שם}}: | ||
== יד == | == יד == | ||
'''מן העוף.''' | '''מן העוף.''' ולא כל העוף. לפי שנאמר תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים, תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות, יכול אף מחסר אבר, ת"ל מן העוף {{ממ|שם}}: | ||
'''תרים.''' | '''תרים.''' גדולים ולא קטנים: | ||
'''בני יונה.''' | '''בני יונה.''' קטנים ולא גדולים: | ||
'''מן התרים או מן בני היונה.''' | '''מן התרים או מן בני היונה.''' פרט לתחלת הצהוב שבזה ושבזה שהוא פסול, שגדול הוא אצל בני יונה וקטן אצל תורים {{ממ|חולין כ"ב}}: | ||
== טו == | == טו == | ||
'''והקריבו.''' | '''והקריבו.''' אפלו פרדה אחת יביא {{ממ|ספרא}}: | ||
'''הכהן, ומלק.''' | '''הכהן, ומלק.''' אין מליקה בכלי אלא בעצמו של כהן, קוצץ בצפרנו ממול הערף וחותך מפרקתו עד שמגיע לסימנין וקוצצן {{ממ|שם}}: | ||
'''ונמצה דמו.''' | '''ונמצה דמו.''' לשון מיץ אפים {{ממ|משלי ל'}}, כי אפס המץ {{ממ|ישעיהו ט"ז}}, כובש בית השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה ויורד {{ממ|זבחים ס"ה}}: | ||
'''ומלק, והקטיר, ונמצה.''' | '''ומלק, והקטיר, ונמצה.''' א"ל כן מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה, אלא מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו, אף מליקה כן. ופשוטו של מקרא מסרס הוא, ומלק והקטיר, וקדם הקטרה ונמצה דמו כבר: | ||
== טז == | == טז == | ||
'''מראתו.''' | '''מראתו.''' מקום הרעי, זה הזפק {{ממ|ספרא}}: | ||
'''בנצתה.''' | '''בנצתה.''' עם בני מעיה, ונוצה לשון דבר המאוס, כמו כי נצו גם נעו {{ממ|איכה ד'}}, וזהו שתרגם אנקלוס באוכליה. וזהו מדרשו של אבא יוסי בן חנן שאמר נוטל את הקרקבן עמה. ורבותינו ז"ל אמרו קודר סביב הזפק בסכין כעין ארבה ונוטלו עם הנוצה שעל העור {{ממ|ספרא}}. בעולת בהמה שאינה אוכלת אלא באבוס בעליה, נאמר והקרב והכרעים ירחץ במים והקטיר, ובעוף שנזון מן הגזל, נאמר והשליך את המעים, שאכל מן הגזל {{ממ|ויקרא רבה ג'}}: | ||
'''אצל המזבח קדמה.''' | '''אצל המזבח קדמה.''' במזרחו של כבש {{ממ|ספרא}}: | ||
'''אל מקום הדשן.''' | '''אל מקום הדשן.''' מקום שנותנין שם תרומת הדשן בכל בקר ודשון מזבח הפנימי והמנורה, וכלם נבלעים שם במקומן: | ||
== יז == | == יז == | ||
'''ושסע.''' | '''ושסע.''' אין שסוע אלא ביד, וכן הוא אומר בשמשון וישסעהו כשסע הגדי וגו' {{ממ|שופטים י"ד}}: | ||
'''בכנפיו.''' | '''בכנפיו.''' עם כנפיו, אינו צריך למרט כנפי נוצתו: | ||
''' | '''בכנפיו.''' נוצה ממש. והלא אין לך הדיוט שמריח ריח כנפים נשרפים ואין נפשו קצה עליו, ולמה אמר הכתוב יקריב, כדי שיהא המזבח שבע ומהדר בקרבנו של עני {{ממ|ויק"ר ג'}}: | ||
'''לא יבדיל.''' אינו מפרקו לגמרי, לשתי חתיכות, אלא קורעו מגבו. נאמר בעוף ריח ניחוח ונאמר בבהמה ריח ניחוח, לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון את לבו לשמים {{ממ|ספרא}}: | |||
{{ | <noinclude>{{שולי הגליון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | |||
גרסה אחרונה מ־01:29, 6 במרץ 2022
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ויקרא אל משה. [1]לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים קדמה קריאה, לשון חבה, לשון שמלאכי השרת משתמשין בו[2], שנאמר (ישעיה ו ג) וקרא זה אל זה, אבל לנביאי אומות העולם נגלה עליהן בלשון עראי וטומאה [ובלשון טומאה], שנאמר (במדבר כג ד) ויקר אלהים[3] אל בלעם[4]:
ויקרא אל משה. [5]הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין. [6]יכול אף להפסקות [לפסקות] היתה קריאה, תלמוד לומר וידבר, לדבור היתה קריאה ולא להפסקות [לפסקות], ומה היו הפסקות משמשות, ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין, קל וחומר להדיוט הלומד מן ההדיוט:
אליו. [7]למעט את אהרן. רבי יהודה [בן בתירא] אומר י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן וכנגדן נאמרו י"ג מיעוטין, ללמדך שלא לאהרן נאמרו אלא למשה שיאמר לאהרן, ואלו הן י"ג מיעוטין: לדבר אתו, מדבר אליו, וידבר אליו (במדבר ז), ונועדתי לך (שמות כה כב), כולן [כדאיתא] בתורת כהנים. [8]יכול ישמעו את קול הקריאה[9] ת"ל קול לו, קול אליו[10], משה שומע וכל ישראל לא שמעו:
מאהל מועד. [11]מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל. יכול מפני שהקול נמוך, ת"ל (במדבר ז פט) את הקול, מהו הקול, הוא הקול המפרש בתהלים (כט ד-ה) קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שבר ארזים, אם כן למה נאמר מאהל מועד, מלמד שהיה הקול נפסק. כיוצא בו (יחזקאל י ה) וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה, יכול שהקול נמוך ת"ל (שם) כקול אל שדי בדברו, אם כן למה נאמר עד החצר החיצונה, שכיון שמגיע שם היה נפסק:
מאהל מועד לאמר. יכול מכל הבית, ת"ל (במדבר ז פט) מעל הכפרת, יכול מעל הכפרת כולה, ת"ל (שם) מבין שני הכרובים:
לאמר. [12]צא ואמור להם דברי כבושין, בשבילכם הוא נדבר עמי, שכן מצינו שכל ל"ח שנה שהיו ישראל במדבר כמנודים מן המרגלים ואילך, לא נתיחד הדבור עם משה, שנאמר (דברים ב טז-יז) ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות, וידבר ה' אלי לאמר, [אלי היה הדבור]. ד"א צא ואמר להן דברי והשיבני אם יקבלום, כמה שנאמר (שמות יט ח) וישב משה את דברי העם וגו':
ב[עריכה]
אדם כי יקריב מכם. כשיקריב. בקרבנות נדבה דבר הענין:
אדם. למה נאמר, מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל, שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל (ויקרא רבה):
הבהמה. יכול אף חיה בכלל, ת"ל בקר וצאן:
מן הבהמה. ולא כלה, להוציא את הרובע ואת הנרבע:
מן הבקר. להוציא את הנעבד:
מן הצאן. להוציא את המקצה:
ומן הצאן. להוציא את הנוגח שהמית. כשהוא אומר למטה מן הענין מן הבקר, שאין ת"ל, להוציא את הטרפה (ספרא):
תקריבו. מלמד ששנים מתנדבים עולה בשתפות:
קרבנכם. מלמד שהיא באה נדבת צבור, היא עולת קיץ המזבח, הבאה מן המותרות (שבועות י"ב):
ג[עריכה]
זכר. ולא נקבה. כשהוא אומר זכר למטה, שאין ת"ל, זכר ולא טמטום ואנדרוגינוס:
תמים. בלא מום:
אל פתח אהל מועד. מטפל בהבאתו עד העזרה. מהו אומר יקריב יקריב, אפלו נתערבה עולת ראובן בעולת שמעון יקריב כל אחד לשם מי שהוא, וכן עולה בחלין, ימכרו החלין לצרכי עולות, והרי הן כלן עולות, ותקרב כל אחד לשם מי שהוא. יכול אפלו נתערבה בפסולין או בשאינו מינו, תלמוד לומר "יקריבנו" (ספרא):
יקריב אתו. מלמד שכופין אותו, יכול בעל כרחו, תלמוד לומר "לרצונו", הא כיצד, כופין אותו עד שיאמר רוצה אני (שם):
לפני ה' וסמך. אין סמיכה בבמה (שם):
ד[עריכה]
על ראש העלה. להביא עולת חובה לסמיכה ולהביא עולת הצאן (שם):
העלה. פרט לעולת העוף (שם):
ונרצה לו. על מה הוא מרצה לו, אם תאמר על כרתות ומיתות בית דין או מיתה בידי שמים או מלקות, הרי ענשן אמור, הא אינו מרצה אלא על עשה ועל לאו שנתק לעשה (שם):
ה[עריכה]
ושחט והקריבו, הכהנים. מקבלה ואילך מצות כהנה, למד על השחיטה שכשרה בזר (שם):
לפני ה'. בעזרה:
והקריבו. זו קבלה, שהיא הראשונה, ומשמעה לשון הולכה, למדנו שתיהן:
בני אהרן. יכול חללים, ת"ל הכהנים:
את הדם וזרקו את הדם. מה ת"ל דם דם שני פעמים, להביא את שנתערב במינו או בשאינו מינו, יכול אף בפסולים או בחטאות הפנימיות או בחטאות החיצוניות, שאלו למעלה והיא למטה, ת"ל במקום אחר דמו (זבחים פ"א):
וזרקו. עומד למטה וזורק מן הכלי לכתל המזבח למטה מחוט הסקרא כנגד הזויות, לכך נאמר סביב, שיהא הדם נתון בארבע רוחות המזבח. או יכול יקיפנו כחוט, ת"ל וזרקו ואי אפשר להקיף בזריקה, אי וזרקו יכול בזריקה אחת, ת"ל סביב, הא כיצד, נותן שתי מתנות שהן ארבע (ספרא):
אשר פתח אהל מועד. ולא בזמן שהוא מפרק (שם):
ו[עריכה]
והפשיט וגו'. מה תלמוד לומר העולה, לרבות את כל העולות להפשט ונתוח:
אתה לנתחיה. ולא נתחיה לנתחים (ספרא):
ז[עריכה]
ונתנו, אש. אע"פי שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט (שם):
בני אהרן הכהן. כשהוא בכהונו, הא אם עבד בבגדי כהן הדיוט עבודתו פסולה:
ח[עריכה]
בני אהרן הכהנים. כשהם בכהונם, הא כהן הדיוט שעבד בשמונה בגדים עבודתו פסולה (זבחים י"ח):
את הנתחים את הראש. לפי שאין הראש בכלל הפשט, שכבר התז בשחיטה, לפיכך הצרך למנותו לעצמו (חולין כ"ז):
ואת הפדר. למה נאמר, ללמדך שמעלהו עם הראש ומכסה בו את בית השחיטה, וזהו דרך כבוד של מעלה (שם):
אשר על המזבח. שלא יהיו הגזירין יוצאין חוץ למערכה (ספרא):
ט[עריכה]
עלה. לשם עולה יקטירנו:
אשה. כשישחטנו יהי שוחטו לשם האש. וכל אשה לשון אש, פוש"ייר בלעז:
ניחוח. נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני (שם):
י[עריכה]
ואם מן הצאן. וי"ו מוסיף על ענין ראשון, ולמה הפסק, לתן רוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה (שם):
מן הצאן, מן הכשבים, מן העזים. הרי אלו ג' מעוטין, פרט לזקן ולחולה ולמזהם (שם):
יא[עריכה]
על ירך המזבח. על צד המזבח:
צפנה לפני ה'. ואין צפון בבמה (שם):
יד[עריכה]
מן העוף. ולא כל העוף. לפי שנאמר תמים זכר בבקר בכשבים ובעזים, תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות, יכול אף מחסר אבר, ת"ל מן העוף (שם):
תרים. גדולים ולא קטנים:
בני יונה. קטנים ולא גדולים:
מן התרים או מן בני היונה. פרט לתחלת הצהוב שבזה ושבזה שהוא פסול, שגדול הוא אצל בני יונה וקטן אצל תורים (חולין כ"ב):
טו[עריכה]
והקריבו. אפלו פרדה אחת יביא (ספרא):
הכהן, ומלק. אין מליקה בכלי אלא בעצמו של כהן, קוצץ בצפרנו ממול הערף וחותך מפרקתו עד שמגיע לסימנין וקוצצן (שם):
ונמצה דמו. לשון מיץ אפים (משלי ל'), כי אפס המץ (ישעיהו ט"ז), כובש בית השחיטה על קיר המזבח והדם מתמצה ויורד (זבחים ס"ה):
ומלק, והקטיר, ונמצה. א"ל כן מאחר שהוא מקטיר הוא מוצה, אלא מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו, אף מליקה כן. ופשוטו של מקרא מסרס הוא, ומלק והקטיר, וקדם הקטרה ונמצה דמו כבר:
טז[עריכה]
מראתו. מקום הרעי, זה הזפק (ספרא):
בנצתה. עם בני מעיה, ונוצה לשון דבר המאוס, כמו כי נצו גם נעו (איכה ד'), וזהו שתרגם אנקלוס באוכליה. וזהו מדרשו של אבא יוסי בן חנן שאמר נוטל את הקרקבן עמה. ורבותינו ז"ל אמרו קודר סביב הזפק בסכין כעין ארבה ונוטלו עם הנוצה שעל העור (ספרא). בעולת בהמה שאינה אוכלת אלא באבוס בעליה, נאמר והקרב והכרעים ירחץ במים והקטיר, ובעוף שנזון מן הגזל, נאמר והשליך את המעים, שאכל מן הגזל (ויקרא רבה ג'):
אצל המזבח קדמה. במזרחו של כבש (ספרא):
אל מקום הדשן. מקום שנותנין שם תרומת הדשן בכל בקר ודשון מזבח הפנימי והמנורה, וכלם נבלעים שם במקומן:
יז[עריכה]
ושסע. אין שסוע אלא ביד, וכן הוא אומר בשמשון וישסעהו כשסע הגדי וגו' (שופטים י"ד):
בכנפיו. עם כנפיו, אינו צריך למרט כנפי נוצתו:
בכנפיו. נוצה ממש. והלא אין לך הדיוט שמריח ריח כנפים נשרפים ואין נפשו קצה עליו, ולמה אמר הכתוב יקריב, כדי שיהא המזבח שבע ומהדר בקרבנו של עני (ויק"ר ג'):
לא יבדיל. אינו מפרקו לגמרי, לשתי חתיכות, אלא קורעו מגבו. נאמר בעוף ריח ניחוח ונאמר בבהמה ריח ניחוח, לומר לך אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון את לבו לשמים (ספרא):
- ↑ עיין תורת כהנים.
- ↑ עי' ויקרא רבה כאן ובראשית רבה פ' נ"ב.
- ↑ נקט רש"י המקרא המוקדם ולא המאוחר (שם שם טז) ויקר ה' אל בלעם.
- ↑ [שדומה לו כאלו מדבר עם הטמא] זכור לאברהם
- ↑ עיין תורת כהנים.
- ↑ תורת כהנים.
- ↑ תורת כהנים.
- ↑ ע"ג יומא ד' ב'.
- ↑ י"ג: הדבור
- ↑ וישמע את הקול מדבר אליו (סוף פ' נשא), לו היה יכול לומר וכתב מדבר אליו ללמדך שאליו לבדו היה משך הקול מאהל מועד משהוקם המשכן ונדבר עמו מעל הכפורת לא היה הקול נשמע לישראל דהא קרא דוישמע את הקול באהל מועד כתיב רישיה דקרא ובבא משה אל אהל מועד וגו'. זכור לאברהם
- ↑ תורת כהנים.
- ↑ תורת כהנים
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |