רלב"ג - ביאור המילות/ויקרא/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רלב"ג - ביאור המילותTriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

אדם כי יקריב מכם קרבן ליי'. ראוי שתדע כי אדם להיותו שם המין כולל האיש והאשה. והרצון בזה הקרבן שהוא בא בנדר ונדבה וביאר תחלה עניין העולה ואחר כך באר ענין שאר הקרבנות האחרים הבאים בנדר ונדבה כמו המנחה והשלמים ומה שהתנה ואמר מכם אין ראוי שיובן שלא נקבל קרבן מן הגוים כי כבר התבאר בפרשת אמור אל הכהנים שכבר נקבל הקרבנות מן הגוים דרך נדר ונדבה אלא שלא נקבל מהם בעלי מומין שנאמר ומיד בן נכר לא תקריבו את לחם אלהיכם מכל אלה כי משחתם בהם מום בם לא ירצו לכם ועוד שאלו היתה כוונת התורה להוציא הגוים לא היה צריך לומר מכם שהרי עם בני ישראל היו הדברים שנא' דבר אל בני ישראל ולזה יהיה הרצון באמרו מכם כמי שהוא מבני ישראל במדרגתם באמונה בשם יתע' והוציא כזאת המלה המשומד שהוא בבני ישראל ואיננו ממנו באמונה והסבה כשנקח זה מן הגוים לא מן המשומד כי הגוים לא היו קרובים לשם יתעלה ונתרחקו ואמנם הם רחוקים ממנו ואם ישתדלו להתקרב אליו ראוי שיקובל מהם ואולם המשומד שידע האמונה האמתית ועזב אותה מצד רוע תכונתו ופחיתותו הנה אין ראוי שיקובל ממנו זה כי אין כונתו להתקרב לשם יתעלה שאם היה הענין כן לא המיר כבודו. ועוד שכבר יראה שמי שנתחייב חטאת ועולה לא תקובל ממנו העולה אלא אחר החטאת כדי שיהיה נקי מחטאו קודם שיתקרב לשם בזה האופן כי לא יקבל האדון דורון מהשנוא לו ואע"פ שיהיה החטא בשגגה ובהיות הענין כן הנה קל וחומר שלא תקובל העולה מהמשומד שעבר במזיד:

ואמר קרבן ליי' כי הוא ראוי שתהיה הכונה בקרבן לשם יתע' ואמר שאם היה זה הקרבן מן בהמה לא יהיה כי אם מהבקר או מן הצאן והרצון בצאן מן הכבשים או מן העזים כמו שאמר אחר זה ואם מן הצאן קרבנו מן הכבשים או מן העזים. וידמה שכמו שיאמר שה על הכבשים או על העזים כן יאמר צאן על הכבשים והעזים. ואולם ממיני החיה לא יהיה קרבן ואע"פ שיש בהם מינים טהורים ואחשוב שנבחרו שני אלו המינים לשתי סבות האחת מפני היותם יותר נבחרים והשני להיותם יותר נמצאים בקלות ולא רצה השם להעמיס עלינו להביא קרבן מה שיקשה מציאותו ולזה בחר מין ממיני העוף תורים ובני יונה לשתי אלו הסבות גם כן זכר תמים באמרו זכר מיעט נקבה וטומטום ואנדרוגינוס ובאמרו תמים הוציא הבעלי מומים וכבר יתבארו במה שיבא המומין הפוסלים בקרבן:

ג[עריכה]

אל פתח אהל מועד יקריב אותו. למדנו מזה שמטפל בו להביאו אל פתח אהל מועד ובאמרו יקריב אותו למדנו שהוא מחוייב להקריב אותו ושכופין אותו על זה ר"ל מי שיש לו כח על זאת הכפיפה והוא ב"ד ובהיות הענין כן הנה מה שאמר אחר זה לרצונו לא כוון בו שאם לא רצה יהיה פטור אבל יכריחוהו עד שיתרצה בזה וכבר נשער שהוא יתרצה בזה כשיאמר רוצה אני אע"פ שהכריחוהו בזה וזה כי האדם ראוי שימשך אחר המצות התוריות. וכאשר יביאהו יצרו הרע להתרחק מהם ויסרנוהו על זה עד שאמר שהוא רוצה בהם הנה ראוי שנשפט שכבר קבל מוסרנו ואמרו לפני יי' ירצה בו שיהיה ראש הבעל חי לצד המערב ששם קדש הקדשים:

ד[עריכה]

וסמך ידו על ראש העולה. מפני שזאת הסמיכה היא כלי מה לכפר עליו כמו מה שדרך העולה לכפר הנה יתודה בעת סמיכתו אותן העונות והנה למדנו זה ממה שנאמר בפרשת אחרי מות וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וגו'. ולזאת הסבה היתה הסמיכה להורות שהוא כאלו סלק מעליו אותן העונות והעתיק אותן על ראש הבעל חי ההוא כדי שיתישב בלבו שכבר נתכפרו לו אותם החטאים ולזה תועלת מבואר שאם לא יחשוב שיתכפרו לו עונותיו בשובו אל השם יתע' הנה מי שחטא חטאים עצומים יחשוב כי כאשר אבד אבד ויוסיף לחטא תמיד לחשבו שאין לו תועלת בשובו לשם יתע' אלא יאבד בסבת העונות שחטא בהם וזהו התועלת הכולל בענין הקרבנות הבאים על החטאים והם לא יכפרו בזולת התשובה. ויתבאר מזה גם כן שהסמיכה לא תנהג בלבד בעולת נדבה אבל תנהג גם כן בעולת חובה כי היא יותר ראויה בזה להיותה באה על חטא מה. ובכלל הנה מצאנו הסמיכה נוהגת בקרבנות הבאים על החטא כמו שיתבאר במה שיבא וזאת הסמיכה היתה לצד המערב ר"ל שפני הסומך היה לצד המערב שהרי מצאנו במקום אחר בזאת הפרשה מבובא זה בענין הסמיכה אמר בפר העלם דבר של צבור וסמכו זקני העדה את ידיהם על ראש הפר לפני יי'. ולמדנו גם כן מזה המקום שהסמיכה היא בשתי ידים ועל ראש הב"ח ההוא לא על אבר זולתו כאלו בכל כוחו העתיק ממנו אלו העונות ושמם על ראש הב"ח ההוא ולפי שהכונה בסמיכה זאת הכונה למדנו שבעל הקרבן בעצמו יחוייב שיסמוך ידיו על ראש קרבנו לא בנו ולא אשתו ולא שלוחו. וכבר בארנו זה עוד ממה שנזכר בפרשת ואתה תצוה וסמך אהר' ובניו את ידיה' על ראש הפר כמו שבארנו שם:

ה[עריכה]

ושחט את בן הבקר לפני יי'. הנה השחיטה או הזביחה יורו לפי הוראת הנדר על חתיכה בצואר דרך הולכה והובאה לא בדרך הובאה כמו שיכו בגרון או במה שידמה לו ולא בדרך דרסה כי זה גם כן לא יכנס בגדר השחיטה אך ישים הסכין על הצואר ויחתוך לא שינקב ויכניס הסכין בצואר ויחתוך כי גם זה לא יקרא שחיטה וזה כלו מבואר מצד היראת הנדר. והוא בכלי שאין בו פגימה שאם היה בו פגימה כמו העניין במגרה לא יקרא זה שחיטה אבל נקב. וראוי שתהיה זאת החתיכה באופן שיתכן שתמות הבהמה בהזמן קצר אחר החתיכה והוא מה שמבואר לפי מה שהתבאר מן החוש ישלם בחתיכתו שני אלו הסימנין או רובם. ר"ל הקנה והוושט. ואולם בעוף ישלם זה לפי מה שהתבאר מן החוש בחתיכה סימן אחר או רובו. והיה זה כן מפני היותו חלוש ההיות ביחס אל הב"ח ההולך על ארבע כמו שבארנו בפרשת בראשית ולזה תמצא בדגים שהם יותר חלושים בחיות שבזולת שחיטה הותרו באכילה כי הם ימותו בזולת זה במעט זמן כשיוציאם מן המי'. וצריך שלא ישהא השוחט באמצע השחיטה כדי שלא תהיה נבלה קודם היותה שחוטה וראוי שלא יזבח לשם ע"ז כי הנזבח יאסר בזה וזה שורש כולל בכל שחיטה היתה לקדשים או לחולין ואולם בקדשים יחוייב עם זה שיהיו פני השוחט וראש הבהמה לפני יי' בשיהיו פניהם לצד המערב ששם קדש הקדשים שנאמר ושחט את בן הבקר לפני יי' הנה מפני שאמר ושחט ולא התנה שיהיה השוחט כהן כמו שהתנה אחר זה בהקרבת הדם ובזריקתו שיהיה נעשה על יד בני אהרן הכהנים הנה למדנו מזה שהשחיטה כשרה בזרים ומה שאמר בזאת השחיטה שתהיה לפני יי' כבר נתבאר אחר זה שהוא על ירך המזבח צפונה לפני יי' ר"ל בצפון העזרה אשר בה המזבח ולא יתכן שנאמר שכאשר היתה העולה מן הצאן תהיה השחיטה בצפון לא כאשר היתה מן הבקר שהרי כבר נאמר בפרשת צו במקום אשר תשחט את העולה תשחט החטאת למדנו מזה ששחיטת העולה בכללה היא במקום אחר בעזרה:

ואמרו לפני יי' ירצה בו שתהיה השחיטה לצד המערב ששם קדש הקדשים וזה יהיה כשיהיה ראש הבהמה ופני השוחט לצד המערב:

והקריבו בני אהרן הכהנים אל הדם. ר"ל בעת שהם כהנים וראוים לשרת וזה יהיה כשאינם חללים ובעלי מומין ושאר מה שידמה לזה ממה שפוס לאותם מהשירו' ושיהיו לבושים בגדי כהונה והיו עושים זה בכלי שרת כי כל זה מתנאי הכהן המשרת כמו שהתבאר במה שקדם ויתבאר במה שיבא והנה זאת ההקרבה היא הגשת הדם אל המזבח והיא כוללת עם זה קבלת הדם בכלי שרת כי לא מצאנו שיהיה כשר בזר זולת השחיטה ולזה לא נתר קבלת הדם כי אם בכהן וכבר ימצא מבואר בדברי הימים ויקבלו הכהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב. מצאנו בחטאת על קרנות המזבח וזה הלשון נכלל בכל המקומות שנזכר שם מעשה החטאת בבהמה. ובמעשה העולה כתוב בכל המקומות על המזבח סביב וכבר ידענו כי הקרנות היו בחלק העליון מהמזבח ולזה למדנו שזריקת דם העולה הוא בחצי התחתון מהמזבח וזריקת דם החטאת בחצי העליון כי גובה המזבח היה נחלק לשני חלקים כמו שכתוב בפרשת ויקחו לי תרומה והיתה הרשת עד חצי המזבח. ולפי שאמר סביב הנה הוא מבואר שזה ישלם בשתי זריקות בשתי צדי האלכסון ברוחב בדמיון חוט יחגור המזבח כי כל זריקה תכלול שני צדדין ואלו הזריקות היו בקרן צפונית מזרחית מערבית דרומית. לפי שבצפון היתה השחיטה ומשם ההתחלה ומפני זה היו שירי הדם נשפכין ביסוד דרומית כי שם היה כלה עניין הזריקה ולפי שהיה אז שם והיה המקום ההו' ראוי לשפוך שירי הדם הנה היה ראוי שלא יעתקו מהמקום ההוא לשפוך שירי הדם אל מקום אחר כמו שהתבאר בשרשים הכוללים וכבר ביארנו גם כן במה שקדם כי יסוד דרומית מערבית הוא היותר נבחר ובחרתהו התורה בהגשת המנחה וחטאת העוף ועולת העוף. ולפי שאמר את הדם למדנו שיהי הדבר הנזרק הוא הדם לא תמצית הדם ולא שיריו. ובאמרו אשר פתח אהל מועד למדנו שזאת הזריקה תהיה במזב העולה לא במזב הקטרת. והנה זאת הזריקה היה בכלי אשר בו הדם:

ו[עריכה]

והפשיט את העולה וגומ'. לפי שלא התנה בכאן שיהיה זה נעשה על יד כהן למדנו מזה שההפשט והנתוח כשרים בזר. ובאמרו ונתח אותה לנתחי' הנתחי' וכבר יתבאר מצד הוראת הגדר מה הם נתחיה הראשונים והנה היה הראש נתח אחד ואף על פי שיש בו אברים רבים כמו שאמר אחר זה את הנתחים את הראש ואת הפדר כי הכונה היתה לנתח אותה לנתחיה הראשונים כמו שזכרנו וכבר נשלים הסבה בזה במה שיבא לפי מה שאפשר לנו:

ז[עריכה]

ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח. למדנו שנתינת האש על המזבח לא יהיה כי אם בכהן בעת שהוא בכהנו. וזאת ההצתה ר"ל הצתת האש היתה בבקר על המזבח כמו שיתבאר בפרשת צו:

וערכו עצים על האש. אין הרצון בזה מערכת העצים אשר היו עושים שם בהדליקם האש אבל אלו העצים היו נותנים שם בשומם הנתחים על המזבח כדרך שיהיו הנתחים על העצים אשר הם באש כמו שזכר בפסוק הבא אחר זה שאם היתה הכונה בזה במערכת העצים הנעשית בבקר להדליק האש הנה אפשר שלא יהיה עצים בעת הנתחים על המזבח להיות האש בוער בהם קודם זה ולזה אמרו רז"ל שהוא היה מצוה לשני גזירי עצים שהיו משימים שם שני כהנים בעת עריכת נתחי העולה על המזבח לפי שאי אפשר קיום מה שאמר וערכו עצים על האש בפחות משני כהנים וזה אמנם יהיה כתמיד של בין הערבים ואולם בתמיד של שחר יספיק בכהן אחד שישים שני גזירי עצים שנאמר בפרשת צו וביער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים למדנו משם שכהן אחד די בתמיד של שחר ולזה יהיה זה המאמר שהקפיד שיהיה נעשה בשני כהנים כתמיד של בין הערבים:

ח[עריכה]

וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים את הראש ואת הפדר. לפי שאין הפדר נתח מהנתחים וזה מבואר מענינו למדנו מזה שחבור הפדר לראש היה לכסות בית השחיטה שהוא מלוכלך לכבוד השם והנה היה הראש קודם לשאר נתחים למעלתו עליהם מצד רבוי האברים הנכבדים אשר בו והנה זאת הערכה לא תכשר כי אם בכהנים רבים בעת היותם בכהונתם וזה שיקח אחד מהם הנתחי' אשר מדרכם שישאו מהם שני ולזה אמר בפרשה הבאה אחר זה וערך הכהן אותם להורות שיש לכהן אחד לשאת שני נתחים והנה זכר זה בצאן להיות זה יותר נמצא בו. ואמנם הנתח אשר היה מדרכו שישאהו אחד היה נושאו אחד ואשר היה מדרכו שישאוהו שנים היו שנים נושאים אותו וכן על זה האופן וזה כולו אמנם הוא בקרבנות צבור כמו התמידין כמו שנתבאר בפרשת צו באמרו זאת תורת העולה שהמאמר היה בתמידים ולזה לא ינהג דין שני גזירי עצים ורבוי הכהנים בעריכת האיברים כי אם בעולת צבור ואמנם בעולת יחיד לא נקפיד בזה אם היה נעשה על יד כהנים רבים או על יד אחד. ואין שם דין נתינת שני גזירי עצים ולפי שצוה לתת הנתחים על העצים אשר על האש אשר על המזבח למדנו שהוא ראוי שישי' הנתחי' כמו שהם על האש אר על המזבח לא שיצלם תחלה באש אחר שאינו על המזבח ואחר ישימם שם צלויים:

ט[עריכה]

וקרבו וכרעיו ירחץ במים. להסיר לכלוכם לכבוד השם יתעלה ולזה ראוי שתהיה זאת הרחיצה באון שיוסר הלכלוך בשלמות:

והקטיר הכהן את הכל המזבח. ר"ל כל מה שזכר והם הנתחים והקרב והכרעים וכשנעשה על זה האופן אז היא נקראת עולה והוא הקרבן שהוא ריח ניחוח ליי' להניח לו מהחטאי' אשר מדרך העולה לכפר אותם ואם מן הצאן קרבנו וגו' זה כולו מבואר במה שקדם ואולם אמרו וערך אותם הכהן מלמד שכהן אחד אפשר שישא שני נתחים כמו שזכרנו למעלה:

יד[עריכה]

ואם מן העוף וגו' מן התורים או מן בני היונה. הקפידה התורה שנקח התורים בהיותם גדולים לא בהיותם קטנים ובני יונה בהיותם קטנים לא בהיותם גדולים וידמה שהם יותר נבחרים אז או היה זה להיותם אז יותר קלי המציאה כי ברב היונים גדלים בבית ויקל לתפשם בקטנותם והתורים אינם גדלים בבית ואפשר שנתקבצו בזה שתי אלו הסבות ולא הקפידה התורה בהם בהיותם תמימים או זכרים כמו העניין בעולם בהמה מפני החסרון שיש בזה הקרבן כי מדרג' המעופף היא שפלה מאד ממדרגת הב"ח ההולך כמו שהתב' בספר ב"ח כ"ש שהי' שפלה ממדרגת הטהורים בב"ח ההולך. ועוד כי רבי' מהמומי' הנמצאים ב"ח ההול הם בלתי נמצאים במעופף ולזה לא השגיחה התורה בזה כי התור' לא תביט בדבר זה. וזה מבואר מאד מן החוש והוא אפשר שלהכנת הנקבה הזרע אשר ממנו יהיה האפרוח בזה רושם לשמור ההויה ההיא משבושי החומר ומזה המקום יתבאר שאם היה העוף חסר אבר כמו שיבש גפו או יהיה שנסמית עינו ומה שידמה לזה שהוא פסול כי בזה המום לא ימצא הבדל בטבע בין העוף ובין הבהמה וכבר יורה שזה הוא רצון התורה שכבר הקפידה התורה בלקיחת אלו המינים בזמן היותם יותר נבחרים ועוד שכבר תמצא שכאשר זכרה התורה המומין הפוסלין בבהמה לא זכרה אלא לרוב העניין הגלות בהם וכשהקל בעוף בעניין המומין הנה ראוי שנדון שכבר הקל במה שזכר בבהמה וזה מבואר אחר עיון מהשרשים הכוללים והקריבו הכהן אל המזבח למדנו שהגשתו למזבח למקלו הוא בכהן בכהונו לא בזר וכבר זכרנו עם זה ג"כ שכבר יתכן שיביא האדם תור אחד או בן יונה אחד ולא יצטרך להביא שנים וראוי שתדע שזאת ההקרבה היא לקרן דרומית מערבית מהמזבח לפי ששם היה הכבש ומשם יעלה להקטיר ועוד כי ההקרבה אל המזבח ראוי שתהיה לפני י' אל פני המזבח כמו שביאר התור במנחה בפרשת צו שנאמר בה גם כן והגישה אל המזבח כמו שאמרה בכאן והקריבו הכהן אל המזבח וההגשה היא תהיה בהכרח לצד קרן דרומית מערבית כמו שנבאר אחר זה:

טו[עריכה]

ומלק את ראשו והקטיר המזבח. הנה ענין המליקה היא לפי מה שיורה עליו הגדר חתיכת הסימנים מאחורי העורף בצפורן הכהן לא בסכין ולא בכלי אחר וזה אמנם יהיה כשיחתוך בציפורנו שדר' ומפרקת בלא רוב בשר כדי שלא תהיה מתה קודם שימלוק כי המליקה לא תהיה כי אם בחי כמו שהזביחה לא תהיה כי אם בחי. וראוי שתדע כי אין הרצון נאמרו והקטיר המזבחה שיקטירוהו המזבח וזה כי ההקטרה לא תהיה קודם זריקת דמים כמו שהתבאר בפרשיות הקודמות וכבר נזכרה אחר זה בזה הפסוק זריקת הדם ולזה יחוייב שלא יהיה הרצו' בזה שיקטיר הוא המזבח ועוד שכבר נזכר אחר זה הקטרה באמרו והקטיר אותו הכהן המזבח. ואי אפשר שנאמר שזאת ההקטרה היתה לראש וההקטרה הנזכרת בסוף לשארית העוף כי הקטרה היתה יחד לא פעמים פעמי' וזה מבואר ממה שקדם ולזה יהיה הרצון באמרו והקטיר המזבחה בזה המקום שתהיה זאת המליקה במקום שיוכל להקטיר ממנו העוף המזבחה והוא בחצי העליון מהמזבח ולמדנו עם זה שהוא ראוי שתהיה זאת המליקה באופן שיוכל להקטיר הראש בפני עצמו ולזה יחוייב שיחתוך שני הסימנין ויחתוך כל הראש באופן שיוכל להקטירו בפני עצמו ונמצה דמו על קיר המזבח לפי שכבר קדם שזאת המליקה היא בכבש בחצי העליון מהמזבח למדנו שמצוי הדם היה בחי העליון מהמזבח בהפך העניין בעולת בהמה וכבר נאמר זה גם כן מתאר זאת הזאה שהיא דומה להזאה אשר לחטאת וזה שהזאת החטא' היא מלמעלה למטה לא ברוחב קירות המזבח כמו שיתבאר והזאת העולה היא ברוחב קירות המזבח כי היא סביב וזאת ההזאה היא באורך כמו העניין בהזאת החטאת שנאמר ונמצה דמו על קיר המזבח והדם הנמצא שותת מלמעלה למטה וההזאות שהם בזה התואר היו בחצי העליון מהמזבח והסיר את מראתו בנוצתה הוא הופק עם העור והנוצה שעליו ובני מעים היוצאים עמו כי זה כולו בכלל במלת מראתו ר"ל מקום הראי:

טז[עריכה]

והשליך אותה אצל המזבח קדמה אל מקום הדשן. למדנו מזה שמקום הדשן הוא אצל המזבח מלמטה. וכבר היה למזרח לפי ששם זריחת השמש ולפי שלא יחשוב חושב שהעבודה היא לשמש היו הדברי' הנכבדי' במקדש לפאת מערב והפחותים לפאת מזרח ושם היה מקום מוראת העוף. ולפי שהמזבח היה מוכן לעבודת השם היה מקום הדשן למזרח הכבש שהוא אצל המזבח לא למזרח המזבח בעצמו:

יז[עריכה]

שסע אותו בכנפיו לא יבדיל. לפי שכבר אמר בעולת בהמה ונתח אותה לנתחיה היה מקום לחשוב שיהיה העניין כן בעוף הנה מפני זה אמר לא יבדיל ר"ל שלא יצטרך להבדיל ולזה לא יהיה אמו לא יבדיל מצות לא תעשה וזה מבואר מאד:

והקטיר אותו הכהן המזבח על העצים אשר על האש. אין הרצון בזה שיהיו שם שני גזירי עצים שאין כתוב כאן עריכה לעצים אבל הרצון אצלי שהוא ראוי שיקטירהו על היוקד מהעצים לא על מה שנשלמה כבר שריפתו והוא הדשן והנה יקראם עצים מפני מה שבהם עדין לישרף:


· הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.