תולדות יצחק/ויקרא/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק ויקרא א

א

ויקרא אל משה אמר הכתוב בבלעם ויבא אלהים אל בלעם וא"כ יותר כבוד עשה הקב"ה לבלעם שבא לביתו לדבר אליו ולמשה קרא אותו לביתו. והטעם לפי שהקב"ה היה צריך לו שלא יקלל לבניו לכן החניף לו שמחניפין את הרשעים אבל רז"ל המשילו משל למלך שרצה לדבר אל השר צוה שיבא לביתו אבל אם רצה לדבר עם מצורע הולך המלך לפתח חצר המצורע כדי שלא יטנף בית המלך וכן בלעם שהיה רשע ומצורע במדותיו לא רצה הקב"ה שיבוא לביתו אבל מרע"ה שהיה טהור וקדוש קראו לביתו ולזה ארז"ל שאלף ויקרא קטנה להורות צניעותו של מרע"ה שהיה מקטין עצמו אמר לפניו רבש"ע איך תכתבני בתחלת תורת כהנים ויקרא אל משה אמר מה אעשה לך אם אכתוב ויקר לשון מגונה הוא אמר אעשה האלף קטנה ויבינו הדורות שהקטנתי את עצמי אבל אלף של אדם שת אנוש גדולה לפי שהיה גדול מכל אדם שבעולם:

ב

אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. אם עולה קרבנו מן הבקר בקרבנות יש ספקות. הספק הראשון היה ראוי שכל הקרבנות יהיו מקמח שהוא דבר טהור ונקי אבל שיהיה מבשר נראה דבר מזוהם שישחטו בבית המקדש ויפשיטו וינתחו וישרפו הבשר וישפכו הדם על קרנות המזבח וכל זה ח"ו נראה מזוהם וטמא כאלו היה בית המקדש בית המטבחים ח"ו:
הספק הב' מדוע העולה זכר ולא נקבה והחטאת נקבה ולא זכר והשלמים אם זכר אם נקבה:
הספק הג' ידוע שהעולה באה על הרהור הלב שנא' והעלה עולות מספר כולם כי אמר איוב אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם וחטאת בא על העבירות שעבר בפועל וממנה נשרפת וקצתה אוכל הכהן והשלמים היא דורון וקצתה נשרפת וקצתה אוכל הכהן והבעלים ומן הדין היה שיהיה הפך שהעולה שבא על הרהור הלב ולא חטא בפועל ראוי היה שלא יהיה כולה נשרפת ולא יהיה כל כך חמורה לישרף כולה והחטאת שהיא על החטא בפועל ראוי שתשרף כולה והשלמים שלא ישרף ממנו כלל שאינו על חטא כלל ודי הזאת דמים:
הספק הד' כל מביא קרבן צריך שיהיה בוידוי והכנעה ועצבון ויש לנו הקדמה שכל מי שעושה מצוה צריך שיהיה בשמחה שבזה נדע שיש לו שמחה בקנין אותה המצוה כמו שנתבאר במקומו וכתיב תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה שהעונש הוא בעבור שעבדו בלא שמחה. ובענין הספק הראשון מצאתי טעם אחד בכוזר ששאל הכוזר לחבר יש בתורתכם ענין קשה מאד והוא הקרבן דכתיב את קרבני לחמי היאך השם שאינו גוף אתם מיחסים לו מאכל והשיבו שם כתיב לאישי שאינו אלא לאישים השיב מהו ריח ניחוח. ועוד אומרים חכמיכם שעל ידי הקרבן שורה שכינה ביניכם ומפרשים הקרבן לשון קריבות ושאחר שבטלו הקרבנות לא ירדה שכינה זה תמה מה ענין דבר רוחני שיתקרב על ידי דבר גופני או יתרחק בסור הגופני והשיב אמת שבהיות קרבן נעשה בבית המקדש ובארץ הקדושה היתה השכינה יורדת שם אמר המלך עתה הוספת על קושייתי וכי יש מקום בעולם קדוש זה מזה אמר החבר אתה מכריחני להשיב על דבר נסתר יש מצוות שאי איפשר להשיג בשכל אלא בקבלה ואפילו מה שהשגנו הוא מעט אבל אודיעך דעתי שהוא קרוב לשכל ואיני גוזר שאין בו ענין אחר נעלם ממנו ותחלה אשיבך על מה שקשה לך בארץ הקדושה אתה יודע שיש מקומות בישוב ראויים לזריעה וצמיחה זה יותר מזה ויש מקום שיש בו מוצא זהב וכסף ומרגליות ולא במקום אחר ובמקום אחר זהב טוב ממקום אחר וכן בצמחים וכתבו חכמי הטבע שהוא מכח הכוכבים השולטים בארץ שאף שהם גדלים בארץ עיקר הדבר הוא הכוכבים וכמו שכתבו שהזהב מיוחס לשמש וכסף ללבנה ומרגליות לשאר כוכבי לכת ושאר המתכות והמחצבים לשאר הכוכבים ואף שכחות הכוכבים מתפשטות בכל המציאות כחן נראה במקום אחד יותר מאחר שכח הירח נראית במים וכח השמש ביסוד האש ולכן מחמם בקרבו אלינו ומקרר ברחקו וכח הכוכבים הנבוכים באויר והקבועים ביסוד הארץ ואם כן לא יקשה כח האלהות המתפשט בכל העולם שיראה כחו ומעלתו במקום אחד יותר מאחר ועוד שהישוב מתחלק לשבעה חלקים הנקראים איקלימים ובלשוננו נופים והנוף המשובח בשבעה איקלימי' הוא ארץ ישראל וזהו אמרו יפה נוף משוש כל הארץ ולכן אוירה מזוג ופירותיה חשובים מאד והשוכנים בה בריאים וחזקים ומקובל לנו שמשם נוצר אדם הראשון ובו נקברו האבות ובחרו בה בקבורתם ועליו נתקוטטו קין והבל והרגו וגורש משם קין ולזה אמר ויצא קין מלפני ה' וכתיב ומפניך אסתר וביונה כי מלפני ה' הוא בורח לברוח תרשישה מלפני ה' וכתיב עיני ה' אלהיך בה ולזה אמר ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו לפי שישאר המקום ליצחק וכן ענין יעקב עם עשו ומכל זה נראה שזה המקום מקודש ומובחר מכל המקומות יחול השכינה בו ולקושיית הקרבן אקרבנו לשכל אף שבו טעם נכבד ונעלם ממנו ואמשול משל למה הדבר דומה לנשמה הקדושה הטהור' בגוף האדם העפרי והעכורי שהוא קשה לשכל איך מתחברת הנשמה שהיא רוחנית עם הגוף שהוא מהיסודות והוקשה זה לחכמי היונים ואמר גדול שבהם איני יודע ענין התחברות הגוף עם הנשמה שהם שני הפכים רוחני וגשמי והיאך מתקשרים ואין ספק שביניהם שייכות ודבר המשתתפם שאל"כ לא יוכלו להתחבר אבל איני יודע הסבה ע"כ ראה כמה הפליג לדבר ואם לא קיבל תורה והוא שלדעת חכמי התורה יש בצורת אדם ובציור אבריו ענין נכבד מאד ולזה אמר בצלם אלהים עשה את האדם ואמר הוא עשך ויכוננך. וארז"ל שנמנה השם ובית דינו על כל אבר ואבר וזהו אמרם חביב אדם שנברא בצלם ולא בחנם נקרא אדם ואתם קרויים אדם וביחזקאל כמראה אדם עליו מלמעלה והוא ענין נעלה ונעלם וזהו סוד נשיאות כפים וזהו שהנשמה העליונה מתאוה לשבת בגוף בדעתה המשכן הנכבד ההוא ובהסתלקה ממנו דואבת שנאמר ונפשו עליו תאבל ובכאן תלוי סוד תחיית המתים וסוד עולם הבא שהצדיקים עומדים בגוף ונפש ונהנין מזיו השכינה ובזה מתורצת קושיית הרמב"ם איך יהיו הכלים באדם לבטלה פה ועינים ולכן פי' שהנשמות לבד תעמודנה ואלו לא היו אלו האברים אלא הפה לאכול והידים למלאכה היתה הקושיא חזקה אבל בציורם ענין נכבד לך להרמב"ם בשער הגמול ולכן מתאוה לשוב לאותן הציורים. וידוע לחכמי ישראל מעלת הנשמה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים ואף שחכמי האומות מעלים אותה מאד ואמרו שהיא אצולה מהמלאכים חכמי ישראל מעלים אותה ביותר שהיא אצולה למעלה מהם מצרור החיים ואם הנשמה הזו מתאוה לגוף ואינה מתחברת בו אלא במאכל ומשתה והגוף אוכל והיא מתקיימת ומתחברת ובהסתלק המאכל תסתלק היא אף שהיא אינה אוכלת ושותה השם היודע חיבורם יודע היאך מתקיימת ע"י מאכל ומשקה כן נוכל להבין מהקרבנות שהשכינה היא נשמתן של ישראל וישראל הם גוף וכלם ערבים זה לזה ומתחברים חיבור אחד כאיברי הגוף ולזה נקרא עם אחד וגוף אחד מחובר מפרטים ונקרא אוכלוסא ששים רבוא ברוך חכם הרזים היודע עניינם ולכן לא יצאו ממצרים עד שהיו אוכלוסא שהיו ראויים לקבל התורה שיהיו שם כל הדעות וכל הפרצופים וכמו שהנשמה מתקרבת לגוף על ידי מאכל והיא אינה אוכלת כן השכינה אינה מתקרבת לישראל אלא על ידי הקרבן עם קדושת הארץ והמזבח והכהנים ולכן קרא הכתוב לקרבן לחמי ריח ניחוחי ואמר שלמה ע"ה רעיתי ואז"ל פרנסתי כביכול כאלו הם מפרנסים אותי ואין לנו לשאול היאך ודי לנו בשנראה בעין תועלת הקרבן המשל כרופא היודע טעם כל סם וסם והיאך עושה פעולתו והחולה אינו יודע אבל רואה הפעולה שהיא טובה ואין לו למנוע מלאכול הסם ההוא עד שידע טעמו. וכמשל ן' עזרא מן הנער שאם לא יאכל לחם עד שידע היאך נזרע ונקצר ימות קודם אבל כשיגדל יחקור וידע כך אנו הזוכים ואע"פ שלא נשיג אבל מובטחין אנו בע"ה שיגיעו ימים שנדע אמיתת העניינים ולהן אנו מצפין והובטחנו בזה ע"י נביאנו כולם שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם והולכתי עורים בדרך לא ידעו והשיב המלך יצא מזה המשל שאתם עתה שאין לכם קרבן כגוף בלי נשמה אמר החבר אמת ואין אנו אפילו כגולם אלא נתחים וכעצמות היבשות שראה יחזקאל אבל אלו הנתחים היבשים טובים מהגלמים דשאר האומות עע"ז שנראים כחיים כצלמים מכסף וזהב שאין רוח בהם אלא המראה וחשיבות הזהב שאין לו קיום על דרך האמת והמשל שקרה לחכם ותלמידיו שהיו הולכים בדרך ומצאו צלם מזהב ועצם אחד יבש מאדם חכם שהכיר ערכו לקח התלמיד הצלם ולקח החכם העצם היבש ונשקו ועטפו בבגד חשוב וקברו אמר לו התלמיד היאך הנחת הזהב ולקחת עצם יבש אמר לו החכם העצם הזה ראוי לכבדו ולגנזו שהיה נכבד וחכם וזה הצלם אינו ממין שום מעלה בעולם שאינו אלא הצפוי מכסף או מזהב אבל עצמותו אין בו ממש אלא ע"ז ולא יהיה בו ממשות כלל אבל זה העצם ממין החיים וחכמה ויחזור למעלתו לפי אמונתינו בתחייה אבל בצלם מעולם לא היה בו רוח ולא יחיה כן הוא המשל בינינו ובין האומות עע"ז אנחנו עצם היבש בלי רוח מרוב הגליות והצרות ואומות עע"ז הם צלם מחופים זהב וכסף אבל אתה מודה שממנו היו האבות הקדושים והכהנים שמעבודתם יורדת אש מן השמים ואנו כעצם יבש יש לנו תקוה שנשוב לקדמותינו ולזוהר מעלה וקדושה וכמו שהבטיחנו תורה ונביאים. ונתרצה המלך בדברו ע"כ. ונראה לי שזהו מה שאמרו במסכת יומא אע"פ שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט שבהיות שם שתי אשות מעורבות יורה שיש קשור לישראל עם הקב"ה וקרובים לו הרי לך קצת טעם לקרבנות שאחר שראינו הפועל הטוב הנמשך מהם ידענו שהקרבנות דבר גדול ונעלה אע"פ שאין אנו יודעים טעם לגמרי איך נמשכה ירידת השכינה מן הקרבנות כמו שהמאכל והמשקה החומרי הם מחברים הגוף החמרי הטמא עם הנשמה הטהורה והקדושה ובסור המאכל והמשקה ממנו נפרדה הנשמה מן הגוף. הרי טעם אחד לקרבנות:
הטעם השני כתב הרמב"ם בטעם הקרבנות כי באו בתוכה כדי לעקור ע"ז מן העולם לפי שהיה מנהג הקדמונים מהאומות שהם עובדי ע"ז שהיו בונים היכלות ומקריבים קרבנות לכחות העליונים והיתה מחשבתם כי יתעלה ויתגבר מזלם בכך וימשיכו בזה כח ההצלחה ותוספת כבוד שכן מצינו המצריים והכשדים היו עובדים לצורת הצאן לפי שהיו יודעים כחו הגדול למעלה שממנו העולם מתברך במין הצאן שהוא גדול הריוח ורב התועלת בגיזה ובולדות ובחלב ולכבוד כחו ויסודו אשר למעלה שהוא מזל טלה לא היו אוכלין אותו כלל וגם לא היו משתמשין בו להיות אנשי מצרים רועי צאן כיתר האומות שנאמר כי תועבת מצרים כל רועי צאן וכן הכשדי' היו עובדים לצורת בקר לפי שהבקר סבת החרישה שהוא קיום העולם כענין שכתוב ורב תבואות בכח שור ולפי שהיו יודעים בחכמת כח הבקר ויסודו למעלה והוא מזל שור לכך היו נוהגין איסור בשחיטת הבקר ולא היו אוכלין אותו לכבוד כחו שממנו העולם מתברך במין הבקר ועוד היום אנשי הודו נזהרים שלא ישחטו בקר ועל כן תצוה התורה לשחוט המינים האלה להקב"ה וזהו שאמר מן הבקר ומן הצאן כדי שיתפרסם שהדבר שהיו הם חושבים שהוא עבירה הוא הכפרה כי בהקריבם אותם להקב"ה בו יתכפרו העונוות שהרי אמונות רעות שהן חליי הנפש לא יתרפאו כי אם בהפכן כשם שחולי הגוף אינו מתרפא כי אם בהפכו וכל כוונת התורה אינה כי אם לעקור זכר ע"ז מן העולם ולשרש אותה משרשיה ולברוח ממנהג עובדיה ושלא לעשות כמעשיהם אפילו לשמים ועל כן היו הקרבנות אשה ריח ניחוח לה' כי כאשר יסכימו הכל להקריב להקב"ה ולעבדו שכם אחד לבדו ולא לע"ז אז יתייחד בזה שם שמים כי אין יחוד במקום ע"ז ומן הטעם הזה הם רצונו יתברך ע"כ:
והקשו עליו איך איפשר שירפאו שבר גדול בעשותם שלחן ה' מגואל אם אינו רק להוציא מלבן של רשעים וטפשים והכתוב אמר כי הם לחם אשה לריח ניחוח ונח בצאתו מן התיבה עם שלשה בניו אין בעולם מצריים או כשדים הקריב קרבן וייטב בעיני ה' ואמר בו וירח ה' את ריח הניחוח וממנו אמר אל לבו לא אוסיף לקלל את האדמה בעבור האדם והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ולא היה עדיין בעולם שמץ ע"ז כלל ובלעם אמר את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח ואין דעתו עתה לשלול אמונות רעות ולא נצטוה בכך אבל עשה קרבן לקרבה אל האלהים ולשון הקרבנות את קרבני לחמי לאישי ריח ניחוחי וחלילה שלא יהיה בהם שום תועלת ורצון רק שוללות ע"ז מדעת השוטים עד כאן. ונראה לתרץ כל אלו הקושיות שאין כוונת הרמב"ם בכל דבריו לומר שאין כוונת הקרבנות אלא זה אבל כוונתו לומר שציוה הקרבנות לזה הטעם כפי הכוונה השנית אבל הוא מודה שגם יש בהם כוונה אחרת יותר עצמית ולא השיג אותה שזה מכלל החקים שלא ידענו הטעם העיקרי בהם. ונראה על סברת הרמב"ם שמה שעבדו מצריים לטלה לפי שלחם לא תחסר בה שנילוס עולה ומשקה ומה שחסר מהם היה המקנה שלא היה להם כל כך כמו לחם לזה עבדו לטלה לבקשת מקנה והכשדים חסרים משניהם ועיקר היה לחם לכן עבדו לשור שצריך לחרישה. הרי בכאן שתי טעמים לקרבנות:
הטעם השלישי שהקב"ה רוצה שהאדם שבשבילו נברא העולם יהיה שכלי כמלאך והיה כי יחטא ואשם מצד היצר הרע הנטוע בו ראוי לו שיתנחם ויכיר בפחיתות עצמו ורוממות השי"ת אשר חטא לו ומפני שכל פעולות האדם נכללות בשלשה דברים מעשה דיבור מחשבה על כן תחייב התורה להביא קרבן על חטאו ושיסמוך את ידיו עליו כנגד המעשה ויתודה בפיו כנגד הדיבור ושישרוף כלי העצה והמחשבה שהסכימו בחטא והם הקרב והכליות כדי שיתכפר בשלשה דברים אלו ויזרוק דמו על גבי המזבח במקום דם עצמו וכשיעשה כל זה יחשוב בלבו שחייב מיתה בחטאו וראוי ליענש בארבע מיתות בית דין סקילה שריפה הרג וחנק שכשהוא לוקח הבהמה ומשליכה ודוחף אותה לארץ הרי זה כסקילה וכאלו מודה שהוא חייב סקילה וכשתוקף בצוארה לשוחטה הרי זה חנק וכששוחטה הרי זה הרג וכששורפה כאלו מודה שהוא חייב שריפה ודומה לזה דרז"ל באברהם מהו ויעלהו לעולה תחת בנו מהו תחת בנו אלא על כל עבודה שהיה עושה באיל היה מתפלל יהי רצון מלפניך שתהא עבודה זו עשויה כאלו היא בבני כאלו הוא שחוט כאלו דמו זרוק כאלו הוא נשרף ונעשה דשן וכיון שהחוטא ראוי שיהיה דמו נשפך כדם הקרבן ושיהיה גופו נשרף כגוף הקרבן והקב"ה לוקח קרבנו תמורתו וכפרו זה חסד גמור שגמלהו השם כרחמיו וכרוב חסדיו לקחת נפש הבהמה תחת נפשו ושיתכפר בו:
הטעם הרביעי שישמור האדם ויזהר מן השגיאות שיראה שיענש בממונו כשחטא בשוגג שהשוגג נקרא חוטא שהאדם מועד לעולם:
הטעם החמישי בקרבנות שיתן האדם אל לבו שחומרו שהוא כחומר שאר בעלי חיים יאבד ויכלה ככלו' העולה על המזבח והוא הדבר שבו נשתתף האדם עם הבעלי חיים. ובזה יתעורר שיזבח יצרו ויכניע תאותו בחוש המשוש כי חרפה הוא לנו וישפילנו ולזה הכליות והחלב אשר עליהם יקטיר המזבחה וזה למעט תאות המשגל שבכליות כח על המשגל וכליות מגזרת נכספה וגם כלתה נפשי וגם ימעט תאותו במאכל ומשתה ולכן היותרת על הכבד יסירנה שהכבד בו תאות המאכל ומלת יותרת ירמוז לזה מצד שתוף המלה ולזה כל חלב יקטיר שהוא מותר ההזנה ובזה יתעורר האדם להניח המותרות שהחלב אמרו חכמי הרפואה שהאוכלו לא יזון ממנו לשיתהפכו לגוף הנזון לשיהיו חלק אבר:
הטעם הששי בקרבנות מצורף לאלו הטעמים שימשך תועלת מהם להחיות הכהנים מורי התורה שראוי ליקח דרך להחיותם ושיפרנסום המון העם ושיכופרו הבעלים באכילת הכהנים למען יוכלו הכהנים להניח העסקים העולמים וטרדות גשמיות בבקשת טרפם ויהיה להם פנאי להתעסק ברוחני:
הטעם השביעי בקרבנות שכל חוטא הוא מצד רוח הטומאה שהוא מתלבש בו וכאשר יראה שיתכפר לו צריך שיכלה ויבריח ממנו אותו רוח הטומאה ועם זה יהיה נטהר ומכופר מעונו בהקרבת כל אחד מהקרבנות ובפרט עז או שעיר שהם מחלק רוח הטומאה ואש המזבח תשרוף ותכלה הכל יחד שהחוטא שרף עצמו באשו של יצר הרע ותבא אש המזבח ותכלה אותו לגמרי:
הטעם השמיני נראה לי שבאו הקרבנות לשנעבוד לשם יתברך בהם ולא נעבוד לע"ז ולפי שהעבודות זרות שלשה האחד מלאכים השני כוכבים השלישי שדים וכמו שכתב הרמב"ן בפירוש לא יהיה לך אלהים אחרים. לכן נראה לי שהעולה כנגד המלאכים והשלמים כנגד המערכות והחטאת כנגד השדים. העולה כנגד המלאכים שהעולה באה על המחשבה והמלאכים פעולתם במחשבה וציור והשלמים כנגד המערכות לפי שהשמים עושים שלום בין היסודות ועושים הרכבות בתנועתם וזהו אומרו עושה שלום במרומיו והחטאת כנגד השדים לפי שהשדים הם מזיקין ומלאים עוונות וחטאות והוא שטן והוא יצר הרע וזהו שאמרו שמים אש ומים ואי איפשר שהנה השמים יסוד חמישי הוא אלא הכוונה שמשימים שלום בין היסודות שהם הפכים. ונראה שלכן יש שלשה מינים שאין קרבן אלא מהם שור או כשב או עז שור כנגד מלאך לפי שהוא הגדול שבין ג' מינים כבש כנגד הגלגל לפי שאלהי מצרים טלה שהוא התחלת הגלגל עז כנגד שדים ששמם שעירים שנאמר ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים ושעירים ירקדו שמה. ונראה שלזה גם כן תורים ובני יונה לפי שהגלגל נחלק לכוכב ולבלתי כוכב והכוכבים הגדולים הם שמש וירח אם כן כבש כנגד הגלגלים ותורים ובני יונה כנגד שמש וירח ולכן אחז"ל תורים גדולים ולא קטנים בני יונה קטנים ולא גדולים מה שאמרו תורים גדולים ולא קטנים כנגד השמש שהוא המאור הגדול בני יונה קטנים ולא גדולים כנגד הירח לפי שהירח הוא המאור הקטון ולפי שגוונה כפי הנראה למראית העין לובן כן היונה לבנה ולזה אמר במה אדע כי אירשנה ויאמר קחה לי עגלה משולשת פירוש שלשה עגלים אחד עולה ואחד חטאת ואחד שלמים וכן איל משולש וכן ועז משולש וכן פירש הרמב"ן שמה וזה לומר שאם לא יעבדו ע"ז יירשוה ובזה הותרו הספק הראשון והספק השני:
והיתר הספק השלישי למה העולה כולה כליל ולא החטאת והשלמים הטעם בזה שהוא משל לשני בני אדם שהביאו דורון למלך אחד אוהבו ואחד אויבו הדורון של אוהבו אוכל אותו כולו להורות שקבלו בסבר פנים יפות ודורון אויבו אוכל מעט ממנו להורות שאינו כל כך אויב כמו מקודם לכן והשאר נותן לעבדיו לאכול וכן מי שהרהר העבירה ולא חטא בפועל אוהבו השם יתברך לפי שחזר בו אבל בחטאת שחטא בפועל אוכל קצתו והשאר לכהנים והשלמים שהם להטיל שלום לפיכך כאוהבים שאוכלים הסעודה בחברה על שולחן אחד אוכלים ממנו כולם השי"ת והכהנים והבעלים להורות שהוא אהוב לכולם או נאמר הטעם שהעולה כולה כליל לפי שהרהורי עבירה קשים מעבירה לפי שחטא בנפש והחטאת לפי שחטא בגוף:
והיתר הספק הרביעי שמי שמביא קרבן צריך שיהיה בהכנעה ובכיה כמו שעושה השב בתשובה שהרי כל המביא קרבן צריך שיתודה חטאתו הוידוי צריך הכנעה וחרטה וישים לבו שלא ישוב עוד לכסלה שגם השוגג נקרא חוטא שלא נזהר מלחטוא והחטא שנענשו משה ואהרן עליו שוגג היה וגם נדב ואביהוא ומתו על השוגג ועוזא על השל. ויש לנו הקדמה שכל המצות צריך לעשותם בשמחה שבזה נדע שיש לו בקנין אותה המצוה כמו שנתבאר במקומו ולזה אמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ועבדת את אויביך שאין העונש בעבור שלא עבד אלא בעבור שלא עבדו בשמחה וא"כ איך איפשר שיקריב הקרבן בשמחה ובעצבון שהם הפכים:
התשובה הלוים משוררים בשעת הקרבת הקרבן לפי שהדברים הרוחניים מקבלים גודל ושמחה בניגון ושיר ולכן אמר הקב"ה החוטא יתודה כשיביא קרבנו שהשב בתשובה צריך הכנעה ולפי שכל מצוה צריך שמחה ינגנו הלוים במקום הבעלים ויהיה נחשב כאלו הבעלים שמחים:

יד

והקריב מן התורים או מן בני יונה ארז"ל תורים גדולים ולא קטנים בני יונה קטנים ולא גדולים הטעם בתורים לפי שהנקבה מהם כשיאבד בן זוגה לא תדבק באחר לעולם וכן ישראל הדבקים בה' לעולם לא ימירוהו באחר ולכן קטנים פסולים שאינם ראוים לזיווג ומן היונים פסל גדולים לפי שהם קנאים ויבאו לידי פירוד ולכן בחר בקטני' קודם היותם לזיווג ולא הכשיר הקב"ה תרנגולים לקרבן לפי שהם בעלי זימה. ועל דרך הקבלה התורים יסודם מים ולכן הוכשרו גדולים לרמוז שהחסד צורך גדול לעולם בכל הדברים והיונים יסודם אש כמו שאמר ואברותיה בירקרק חרוץ שהזהב הירוק הוא גוון האש וההכפל בירקרק לתוקף הדין לכן נפסלו הגדולים והוכשרו הקטנים כי המיעוט ממנו מספיק:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.