רש"י/ויקרא/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ ויקרא ב

א

ונפש כי תקריב. לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה, עני. אמר הקב"ה, מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו (מנחות ק"ד):

סלת יהיה קרבנו. האומר הרי עלי מנחה סתם, מביא מנחת סלת, שהיא הראשונה שבמנחות ונקמצת כשהיא סלת, כמו שמפרש בענין. לפי שנאמרו כאן חמשה מיני מנחות, וכלן באות אפויות קדם קמיצה חוץ מזו, לכך קרויה מנחת סלת:

סלת. אין סלת אלא מן החטין, שנאמר סלת חטים (שמות כט), ואין מנחה פחותה מעשרון, שנאמר ועשרון סלת, למנחה (ויקרא יד), עשרון לכל מנחה:

ויצק עליה שמן. על כלה:

ונתן עליה לבנה. על מקצתה, מניח קמץ לבונה עליה לצד אחד. ומה ראית לומר כן, שאין רבוי אחר רבוי בתורה אלא למעט. ד"א: שמן על כלה, מפני שהוא נבלל עמה ונקמץ עמה, כמו שנאמר מסלתה ומשמנה, ולבונה על מקצתה, שאינה נבללת עמה ולא נקמצת עמה, שנאמר על כל לבנתה, שלאחר שקמץ מלקט את הלבונה כלה מעליה ומקטירה (ספרא):

ויצק, ונתן, והביאה. מלמד שיציקה ובלילה כשרים בזר (שם):

ב

הכהנים וקמץ. מקמיצה ואילך מצות כהנה (שם):

וקמץ משם. ממקום שרגלי הזר עומדות. ללמדך שהקמיצה כשרה בכל מקום בעזרה, אף בי"א אמה של מקום דריסת רגלי ישראל (יומא ט"ז):

מלא קמצו. יכול מברץ, מבצבץ ויוצא לכל צד, ת"ל במקום אחר והרים ממנו בקמצו (ויקרא ו), לא יהא כשר אלא מה שבתוך הקמץ, אי בקמצו יכול חסר, ת"ל מלא, הא כיצד, חופה שלוש אצבעותיו על פס ידו, וזהו קמץ במשמע לשון העברית (מנחות י"א):

על כל לבנתה. לבד כל הלבונה יהא הקמץ מלא:

לבנתה והקטיר. אף הלבונה בהקטרה:

מלא קמצו מסלתה ומשמנה. הא אם קמץ ועלה בידו גרגר מלח או קרט לבונה פסולה (שם ו'):

אזכרתה. הקמץ העולה לגבוה הוא זכרון המנחה, שבו נזכר בעליה לטובה ולנחת רוח:

ג

לאהרן ולבניו. כהן גדול נוטל חלק בראש שלא במחלקת וההדיוט במחלקת (ספרא):

קדש קדשים. היא להם:

מאשי ה'. אין להם חלק בה אלא לאחר מתנות האשים (שם):

ד

וכי תקריב וגו'. שאמר הרי עלי מנחת מאפה תנור. ולמד הכתוב שיביא או חלות או רקיקין, החלות בלולות והרקיקין משוחין. ונחלקו רבותינו במשיחתן, יש אומרים מושחן וחוזר ומושחן עד שכלה כל השמן שבלג, שכל המנחות טעונות לג שמן, ויש אומרים מושחן כמין "כי" ושאר השמן נאכל בפני עצמו לכהנים (מנחות ע"ה). מה ת"ל בשמן בשמן שני פעמים, להכשיר שמן שני ושלישי היוצא מן הזיתים, ואין צריך שמן ראשון אלא למנורה שנאמר בו זך (שמות כז), ושנינו במנחות כל המנחות האפויות לפני קמיצתן ונקמצות על ידי פתיתה, כלן באות עשר עשר חלות, והאמור בה רקיקין באה עשרה רקיקין (מנחות ע"ו):

ה

ואם מנחה על המחבת. שאמר הרי עלי מנחת מחבת. וכלי הוא שהיה במקדש, שאופין בו מנחה זו על האור בשמן, והכלי אינו עמק אלא צף, ומעשי המנחה שבתוכו קשין, שמתוך שהיא צפה, האור שורף את השמן. וכלן טעונות שלוש מתנות שמן, יציקה ובלילה ומתן שמן בכלי קדם לעשיתן (שם ע"ד):

סלת בלולה בשמן. מלמד שבוללן בעודן סלת (מנחות ע"ד):

ו

פתות אתה פתים. לרבות כל המנחות הנאפות קדם קמיצה לפתיתה (שם ע"ה):

ויצקת עליה שמן מנחה הוא. לרבות כל המנחות ליציקה. יכול אף מנחה מאפה תנור כן, ת"ל עליה. אוציא את החלות ולא אוציא את הרקיקין, ת"ל הוא (שם):

ז

מרחשת. כלי הוא שהיה במקדש, עמק, ומתוך שהיא עמקה, שמנה צבור ואין האור שורפו, לפיכך מעשי מנחה העשויין לתוכה רוחשין. כל דבר רך על ידי משקה נראה כרוחש ומנענע (ספרא):

ח

אשר יעשה מאלה. מאחד מן המינים הללו:

והקריבה. בעליה אל הכהן :

והגישה. הכהן:

והגישה אל המזבח. מגישה לקרן דרומית מערבית של מזבח (זבחים ס"ג):

ט

את אזכרתה. היא הקמץ:

יא

וכל דבש. כל מתיקת פרי קרויה דבש:

יב

קרבן ראשית תקריבו אתם. מה יש לך להביא מן השאור ומן הדבש, קרבן ראשית, שתי הלחם של עצרת הבאים מן השאור, שנאמר חמץ תאפינה (ויקרא כג), ובכורים מן הדבש, כמו בכורי תאנים ותמרים (מנחות נ"ח):

יג

מלח ברית. שהברית כרותה למלח מששת ימי בראשית, שהבטחו המים התחתונים לקרב במזבח במלח ונסוך המים בחג:

על כל קרבנך. על עולת בהמה ועוף ואמורי כל הקדשים כלן (מנחות כ'):

יד

ואם תקריב. הרי אם משמש בלשון כי, שהרי אין זה רשות, שהרי במנחת העמר הכתוב מדבר שהיא חובה, וכן ואם יהיה היבל וגו' (במדבר ל"ו):

מנחת בכורים. במנחת העמר הכתוב מדבר שהיא באה אביב, בשעת בשול התבואה, ומן השעורים היא באה, נאמר כאן אביב ונאמר להלן (שמות ט), השערה אביב:

קלוי באש. שמיבשין אותה על האור באבוב של קלאים, שאלולי כן אינה נטחנת ברחים, לפי שהיא לחה:

גרש כרמל. גרוסה בעודה לחה:

גרש. גרש לשון שבירה וטחינה, גורסה ברחים של גרוסות, כמו ויגרס בחצץ (איכה ג'), וכן גרסה נפשי (תהילים קי"ט):

כרמל. בעוד הכר מלא, שהתבואה לחה ומלאה בקשין שלה, ועל כן נקראים המלילות כרמל, וכן כרמל בצקלונו (מלכים ב ד'):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.