עמר נקא/ויקרא/א

עמר נקא ויקרא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וגם עתה שומר לראשי קומה עזרתה בספר שלישי

ותופע עלי נהרה בחדושי ספר ויקרא

ויקרא לכל דברות ולכל אמירות ולכל צויים קדמה קריאה נ"ל דיליף לכל דברות מהכא דכתי' ויקרא ואח"כ וידבר וקרוי דברות הדברים שנאמרו לו למשה לאמרם לישראל כדכתי' הכא דבר אל בני ישראל ולכל אמירות יליף מדכתי' בפרשת ואלה שמות וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה וקרי אמירות דבר שאין בו צווי מצוה כי ההיא דהתם אי נמי יליף ליה מדכתיב בפרשת יתרו ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר כה תאמר לבית יעקב והתם לא הוי אלא ספור דברים בעלמא. ולכל צווים יליף ליה מדכתי' בפ' יתרו ויקרא ה' אל משה אל ראש ההר וכתו' בתריה ויאמר ה' אל משה רד העם בעם פן יהרסו וזה קרוי צווי כי הוא לפי שעה ולפי זה קרי דברות המדות שהם. נוהגות לדורות וקרי אמירות הדברי' שאינן רק ספור שאינן אלא לו לבדו כמו אל תקרב הלום וקרי צווים האזהרות שהן לפי שעה ובתורת כהנים דריש ליה ר' שמעון מדכתיב וידבר דבר לכל אמירות וצווים מהר"ר:

ויקרא אל משה הקול הולך ומגיע לאזניו אבל ישראל לא היו שומעין משמע דדריש ליה מויקרא אל משה ולקמן דריש ליה שקול לו קול אליו מדקאמ' יכול ישמעו לקול הקריאה והמעוט דלעיל הוי לעניין הדבור דכתי' בתריה וידבר אליו ת"ל ר"ל לו קול אליו דמיניה ממעטינן הדבור א"כ הוא דאמרינן לעיל ויקרא אל משה הוא למעט שלא היו שומעין קול הקריאה ומה שאמר ת"ל (עיין בשו"ת הרב ר' משה אלאשקר סי' צ"ג שהביא דעות על נשתוונא דנא) קול לו קול אליו במסכת יומא (פ"ק) מפרש הכי קאמ' דכתיב וישמע את הקול מדבר אליו והיה יכול לכתוב את הקול מדבר לו והייתי ממעט מיניה אהרן בלבד ת"ל קול מדבר אליו למעוטי מיניה שכל ישראל לא היו שומעין מהר"ר:

מאהל מועד יכול מכל הבית וכו' ת"ל מבין שני הכרובים אין להקשות אם כן לשתוק מהני קראי דאהל מועד ומעל הכפורת שהרי כתב למעלה שהיה הקול נשמע בכל האהל ובפתח היה נפסק וקרא דעל הכפורת אצטריך ללמד על ודברתי אתך מעל הכפור' כדאיתא בגמ':

לאמור צא ואמור להן דברי כיבושין נראה דדייק ליה מדכתיב וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר ואח"כ דבר אל בני ישראל א"כ לא שייך לאמר להן לישראל ולכך פי' בו צא ואמור להן דברי כבושין ואח"כ פי' ד"א צא ואמור להן וכו' ולפי שבהרבה מקומות בתורה לא שייך לפרש כאן אמור להן דברי כבושין דדווקא הכא שייך למימר הכי משום דהוי דבר שיש בו חסרון כיס שהוא התחלת דברי הקרבנות אבל במקומות אחרים לא לכך פי' ד"א צא אמור להם וכו':

ב

אדם כי יקריב כשיקריב בקרבנות נדבה דברה ענין אדם למה נאמ' מה אדם הראשון וכו' נראה שלכך פי' כי יקריב קודם שפירש אדם משום שאם הייתי יכול לפרש דמיירי בקרבנות חובה הייתי אומ' דנקט אדם לשון פחיתות שהוא נגזר מן האדמה כי מצד חומרו הוא חוטא כמו ויראו בני האלהים את בנות האדם וכמו גם בני אדם גם בני איש אבל כשאנו מפרשים שבקרבנות נדבה דבר העניין אינו יכול לפרש כן לכך פי' מה אדם הראשון לא הקריב מן הגזל וכולי:

מכם להוציא את המשומדין ולא קאמר להוציא את הגוים משום דכתי' בפרשת אמור איש איש דדרשינן מיניה לרבות את הגוים שנודרים נדרים ונדבות כישראל לכך לא מיעט אלא מן המשומדין. מהר"ר:

הבהמה יכול אף חיה בכלל וכו' מן הבהמה ולא הבהמה וכו' נראה דלכך פי' הבהמה קודם שיפרש מן משום דאי לאו דממעטינן את החיה מקרא דבקר וצאן הייתי ממעטו ממלת מן מהר"ר. וקשה על מה שאמר להוציא את הרובע והנרבע שהרי אף להדיוט אסור ומי איכא מידי להדיוט אסור ולגבוה שרי ואמאי אצטריך קרא למעוטי י"ל דמיירי קודם גמר דין דאז להדיוט שרי ולגבוה אסור:

מן הצאן להוציא את הנוגח שהמית ע"פ עד אחד וע"פ הבעלים וכו' לכך פי' רש"י ע"פ עד אחד שאם ע"פ שני עדים היה נסקל והיה אסור אפי' להדיוט כדדרשינן ממשמע שנאמרי סקול יסקל השור איני יודע שהיא נבלה ונבלה אסורה באכילה מה ת"ל ולא יאכל אלא לומר שאם שחטו משנגמר דינו אסור באכילה. אמנם צריך לישב אמאי לא נקט ע"פ שרי עדים וקודם שנגמר דינו הקדישו דלהדיוט שרי דקמ"ל דלגבוה אסור ואע"ג דתנן עד שלא נגמר דינו הקדישו מוקדש הא על כרחך לאו למימרא שיהא מותר למזבח גרע מעל פי עד אחד רק ר"ל לבדק הבית. וי"ל דע"פ שני עדים הוה נפקא לן דפסול לגבוה מק"ו דבעל מום ומה בעל מום דלעולם אינו נאסר להדיוט פסול לגבוה נוגח ע"פ עדים דכשנגמר דינו אסור להדיוט אינו דין שיהא אסור לגבוה קודם שנגמר דינו. ואם תאמר מה לבעל מום שכן מומו נכר תאמר בנוגח שאין מומו נכר שלא יהיה פסול רובע ונרבע יוכיחו שאין מומן ניכר ואפי' הכי פסילי כדשמעינן לעיל ממן הבהמה למעוטי רובע ונרבע ועל כרחך מיירי בשלא נגמר דינו דאי לאחר כך אפילו להדיוט אסור וכדכתיבנא לעיל אף אני אביא נוגח עד שלא יגמר דינו שאעפ"י שמותר להדיוט אסור לגבוה. וכי תאמר מה לרובע ונרבע שכן נעבדה בהן עברה תאמר בנוגח שלא נעבדה בהן עברה בעל מום יוכיח וחזר הדין הצד השוה שבהן באעפ"י שמותרין להדיוט אסורין לגבוה אף אני אביא נוגח עד שלא נגמר דינו שאעפ"י שמותר להדיוט אסור לגבוה. וא"כ ייתיר ליה ומן הצאן להוציא את הנוגח ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים ולכך פי' רש"י דבר זה על המגח ולא על הרובע והנרבע משום דהתם אצטריך לעל פי עדים כדאמרינן והשתא קשה מנא תיתי לן לפסול רובע ונרבע ע"פ עד אחד וע"פ הבעלים. וי"ל דילפינן ליה מק"ו דנוגח שלא נעבדה בו עברה והשתא ילפי' מהדדי. ומה שאמ' כשהוא אומר למטה מן הבקר להוציא את הטרפה קשה אמאי אצטריך הא אפי' להדיוט אסור. י"ל כדאמרינן במסכת בכורות דמוקי לה היכא דהיה לה שעת הכושר להדיוט כגון שהית' כשרה ונטרפה דסלקא דעתך אמינא נשתרי לגבוה קמ"ל דאסור. מהר"ר:

קרבנכם מלמד שהיא באה בנדבת צבור היא עולת קיץ המזבח הבא' מן המותרות. פי' שהיא באה כשאין מה להקריב על המזבח מן המותרות פי' מי שהפריש מעות לעולתו או לחטאתו או לאשמו או לשאר קרבנותיו וקנה קרבנותיו והותירו אותן המעות משליך אותן בקופות שהיו בלשכה ומאותן המעות היו קונין עולת קיץ. וי"ג תיבות היו שם כדאיתא במסכת שקלים כך פי' מהר"ר. ואחרים פרשו מן המותרות ממה שנשאר ממעות תרומת מחצית השקל של שנה שעברה שבכל ר"ח ניסן מתחילין להקריב קרבנות צבור מתרומה חדשה כדדרשינן מקרא דזאת עולת חודש בחדשו חדש והביא קרבן מתרומה חדשה ומה שנשאר אז מתרומה ישנה קונין מהן עולת לקיץ המזבח ופי' קיץ כמו הלחם והקיץ לאכול לנערים שהוא לשון פרי כי כמו שהפרי נאכל בגמר הסעודה כך זה נעשה בגמר הקרבנות כלן:

ג

יקריב מהו יקריב אפי' נתערבה עולת ראובן בעולת שמעון וכו' וכן עולה בחולין וכו'. יכול אפי' בפסולין או בשאינו מינו ת"ל יקריבנו. מקשים העולם אם לא היה כתוב לא הרבוי ולא המעוט מה היתה הסברא נוטה לומ' מכל התערובות אם יש לנו להקריבם אם לאו אם נאמ' שסברא היתה שיהיו כלם קרבים לא לכתוב הרבוי מן יקריב ומיקריבנו אלא למעט רק הפסולין או שאינו מינו דמסתברי יותר למעט וממילא אתרבו עולת ראובן וכו' ואם נאמר שהסברא נוטה לומ' שלא יקריבו כלל לא לכתוב המיעוט מיקריבנו ומן הרבוי דיקריב לא הייתי מרבה רק עולת ראובן וכו' שהוא מסתבר יותר לרבות וממילא יתמעטו האחרים. וי"ל דאי לא הוה כתיב לא הרבוי ולא המיעוט הייתי אומ' דסברא נוטה לומ' למעט כל התערובות שלא יקרבו אמנם צריך לכתוב המעוט דיקריבנו דאי לאו הייתי מרבה מיקריב רק עולת ראובן ועולת שמעון שהם כלם קדושים ועוד דחד בחד הוא אבל עולה בחולין דלא קדשי אימא לא אבל מדאצטריך יקריבנו למעוטי פסולין ש"מ הא בחולין יקריבו אי נמי להפך דאלו לא הוה כתיב לא הרבוי ולא המעוט הייתי אומ' מסברא שהכל יהי קרב אמנם צריך לכתוב הרבוי דיקריב דאי לאו הכי לא הייתי ממעט מיקריבנו רק פסולין אבל נתערב בשאינו מינו לא א"כ מדאצטריך יקריב לרבות עולת ראובן וכו' ש"מ דמין בשאינו מינו לא יקריב ומזה תוכל לדון בכל הדומה לזה הן בדברי רש"י ז"ל הן מדברי התלמוד מהר"ר:

ד

על ראש העולה להביא עולת חובה לסמיכה וכו' העולה פרט לעולת העוף קשה מה ראית לרבות עולת חובה ולמעט עולת העוף אימא איפכא י"ל דטפי יש לנו לרבות עולת חובה שהיא בשחיטה והפשט ונתוח מלרבות עולת העוף שאינה בכל אלה הדברים:

ונרצה לו על מה הוא מרצה וכו' על עשה ועל לאו הנתק לעשה פי' כגון לא תותירו ממנו עד בקר שהוא לאו ונתקו הכתוב לעשה שכתב אחריו והנותר ממנו באש תשרופו וכן לא תקח האם על הבנים שנתקו לעשה וכתב אחריו שלח תשלח את האם:

ה

והקריב זו קבלה ומשמעה לשון הולכה למדנו שתיהן פירו' בקבלת הדם משתעי קרא שהיא הראשונה שבעבודות אחר השחיטה ומדלא כתי' וקבלו אלא והקריבו משמעה לשון הולכה שיוליכוהו ויקריבוהו אצל המזבח למדנו שתיהן שהקבלה וההולכה בכהנים:

בני אהרן יכול חללים ת"ל הכהנים קשה א"כ לכתוב קרא הכהנים ולשתוק מבני אהרן. י"ל דמבעי ליה למילף מיניה ג"ש דבעינן כלי שרת כדגמרינן ג"ש זו במסכת זבחים:

את הדם וזרקו את הדם מה ת"ל דם דם להביא את שנתערב בין במינו בין שלא במינו יכול אף בפסולין ת"ל במקום אחר דמו וקשה כדמקשינן לעיל ביקריבנו יקריב ומתרצינן כדלעיל מהר"ר:

ח

את הנתחים את הראש לפי שאין הראש בכלל הפשט ונתוח שכבר הותז בשחיטה קשה מהיכא שמעינן ליה שהותז בשחיטה. י"ל דכיון שנשחטו שני הסימנים חשוב כמי שהותז כולו אי נמי דיליף ליה מעולת העוף של נדבה דהתם שמעינן שהראש בעצמו והגוף בפני עצמו מדכתיב והקטירו ב' פעמים דכתיב ומלק את ראשו והקטיר ואח"כ כתיב ושסע והקטיר אלמא שהוא מבדיל. מהר"ר:

י

ואם מן הצאן וא"ו מוסף על ענין ראשון פי' ללמד הנאמ' למעלה שלא נאמ' כאן והנאמ' כאן שלא נאמ' למעלה שהן למדין זה מזה ולכך. מוסף על ענין ראשון:

טו

ומלק והקטיר ונמצה וכו' אלא מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו אף מליקה פי' דשמעינן מהכא שמבדיל בעולת העוף והכי איתא בת"כ מה הקטרה הראש בעצמו והגוף בעצמו פירו' מדכתיב תרי זמני והקטיר אף במליקה הראש בעצמו והגוף בעצמו:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.