העמק דבר/בראשית/ז: הבדלים בין גרסאות בדף
(הרחב דבר) |
(המשך) |
||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
== א == | == א == | ||
''' ויאמר | ''' ויאמר ה'.''' בכל הענין לפני המבול ולאחריו כתיב אלהים. לבד בזה המאמר כתיב הוי'. וכבר עמד ע"ז הרמב"ן וכ' שרמז כאן ענין קרבנות שאינו אלא לשם המיוחד והנני להוסיף על דבריו שבא גם על מקרא זה: | ||
'''בא אתה וכל ביתך.''' והנה המפרשים הבינו שכוון | '''בא אתה וכל ביתך.''' והנה המפרשים הבינו שכוון ה' לבניו ונשותיהם. וא"כ אין בזה חדשות. וגם סיום דבר ה'. | ||
'''כי אתך ראיתי צדיק | '''כי אתך ראיתי צדיק וגו'.''' אינו מובן למה נתן עתה טעם ולא בדבור הקודם. אלא נראה במשמעות וכל ביתך עבדים ובהמותיו שהי' לצרכי ביתו ותשמישו ולא לקיום העולם. והי' מגיע טובה גדולה מזה לנח להקל עבודתו בתיבה וע"ז בא דבר ה'. דבכ"מ שמדבר בקיום העולם כתיב אלהים ולא רק משום ששם הזה הוא שופט העולם אלא גם משום שהוא ברא העולם כמ"ש ריש פ' בראשית. אבל כאן מדבר ברחמי שמים על נח והשגחתו הפרטית לטובת הצדיק ע"כ כתיב ויאמר ה' ופירש לו הטעם שחומל ומרחם עליו יותר מצורך קיום העולם כי אתך וגו'. ועי' להלן ח' ז'. ועתה חוזר ומדבר בכל הברואים: | ||
== ב == | == ב == | ||
''' הטהורה.''' | ''' הטהורה.''' פרש"י העתידה להיות טהורה{{תוספת|א|פירש"י הוא עפ"י סוגית הגמ' בזבחים קט"ז א' דמפרש התם הא דתניא בברייתא דב"נ מקריבים בבמות זו"נ תמימין ובע"מ טהורים אבל לא טמאים שהוא. מדכתיב ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור. דא"א לפרש תמימין ולא בע"מ דא"מ תמות וזכרות בבהמה ואין תו"ז בעופות. ואיתקיש בהמה לעוף תמימין ובע"מ. פי' שהיה אפשר לפרש הבהמה הטהורה תמימה ולא בע"מ שנקרא טמאה כדכתיב בפ' בחקתי ואם כל בהמה טמאה. ובבע"מ הכ"מ. מש"ה מפרש דכאן אאל"כ דאיתקיש בהמה לעוף דבע"מ כשר. וע"כ פי' טהורה לאכילה קאמר (והפלא על רש"י בזבחים שם שמחק כ"ז) ולפי"ז צריך לומר דהא דכתיב בצווי גם מעוף השמים שבעה וגו' דוקא טהורים ולא טמאים והכי אי' באגדה דפ' חלק (סנהדרין ק"ח ב)' בתשובת העורב. אבל אינו כן משמעות הכתובים דכאן דמשמע שצוי בין בהמה לעופות מדלא אמר במקרא אחד כמו דכתיב בהקרבה מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור. אלא נראה דבכלל טהורה ולא טהורה נכלל גם תמימין ולא בע"מ. ואע"ג דב"נ כשר להקריב בע"מ מהקישא דלהלן הוא דרך דרש לדורות וכונה שני' אבל זה אינו אלא בכל קרבנות גוים שאינן לרצון כדאי' בזבחים מ"ה ב'. וגם אין ריח ניחוח בבמה. כדתנן בפ"ב דזבחים. משא"כ בנח שהי' לריח ניחוח ולרצון מש"ה הוזהר שיהיו תמימים דוקא. ומש"ה חילק ה' בצווי בין בהמה לעוף דאין בע"מ בעופות ולא הוצרך למעט מחוסר אבר דפסול בעופות. שהרי בל"ז אסור להביא אל התבה מחוסר אבר מדכתיב ומכל החי. אבל במעשה הקרבה כתיב ומכל העוף הטהור למעט מחוסר אבר אם נעשה מצאתו מן התבה עד הקרבה. זהו הפי' אצל נח {ולא עוד אלא שבפרקי דר"א פרק כ"ב איתא דנח לא הקריב אלא בקר וצאן תורים ובני יונה. והיינו כמש"כ אע"פ שבן נח מותר בכל מיני טהורים מכ"מ כאן שהיה לרצון היה לו דין ישראל. {{צבע גופן|אפור|מכת"י}}} ומכ"מ דרשו כונה שניה גם לדורות כדרך חז"ל. וכיב"ז הראינו לדעת להלן ל"א י"א ע"ש. אמנם גם זה אמת שאפי' בנח הי' נכלל במשמעות טהרה ואינה טהרה כל המשמעות שבתורה. היינו שיהא ראוי לאכילה ולא הכניס נח עופות טמאים כ"א זוג א' וכאגדה דחלק הנ"ל. {ואולי מדכתיב ומכל העוף הטהור על שני מינים לא חל לשון כל. והרי עופות אין לנו בני הקרבה אלא תורים ובני יונה, אלא כל עוף טהור לאכילה. {{צבע גופן|אפור|מכת"י}}} ויש נוסחא בזבחים שם דטמאים היינו שנעבדה בהם עבירה. וזה ג"כ בכלל טהורה וטמאה. ויש לדקדק הכי מהא דכתיב בבהמה איש ואשתו ובעופות זכר ונקבה. היינו משום דבכלל נעבד בו עבירה שהוא רובע. ובעוף אין רובע מש"ה בבהמה כתיב איש ואשתו ששמר אשתו ולא רבע. משא"כ בעוף. אך עיקר משמעות טהרה ואינה טהרה בנח. הוא תמימין ובע"מ כמש"כ. מדלא פי' בעופות כמו בבהמה:}} לאכילה ולפי פשוטו הוא טהורה בלי מום. כלשון המקרא בפ' בחקתי ואם כל בהמה טמאה בבעלי מומין הכתוב מדבר ועי' בהר"ד: | ||
== ג == | == ג == | ||
''' גם | ''' גם וגו' לחיות זרע וגו'.''' בגמ' עבודת כוכבים ו' מפרשי דבא ללמד דטריפות שאינה חיה פסול לקרבן. ולכאורה הי' אפשר דכך הי' הרצון שיהא בקיום המין בעופות יותר מבהמה כמו שהי' ברכה בעופות רבי' יותר מבהמה אבל אאל"כ דאי פי' לחיות זרע היינו לקיום המין האיך לקח נח מהם לקרבן אלא ודאי גם בעופות הי' אך בשביל קרבן והראוים לחיות זרע קאמר: | ||
== ד == | == ד == | ||
''' ארבעים יום.''' | ''' ארבעים יום.''' אע"ג שהגשם הי' מאה וחמשים יום כדמוכח להלן ח' ב'. מ"מ לתכלית מחית היקום נדרש ארבעים יום. וע' להלן י"ב: | ||
== ה == | == ה == | ||
''' ככל אשר צוהו | ''' ככל אשר צוהו ה'.''' דברי קבלה הבא למעשה. כמ"ש בכ"מ משמעות צוה {וגם כאן כתוב ככל, משום שהי הרבה תורה שבע"פ לדעת מהו טהורה ומהו לא טהורה: {{צבע גופן|אפור|מכת"י}}} | ||
{'''ככל אשר צוה[ו] ה'''' ולעיל כתיב צוה אותו. טעם השנוי דאותו קרוב לתיבת אתו דמשמעו יחד. וה"נ כמו שהקב"ה למדהו פ' למינהו. ה"נ היה נח עמל ויגע | |||
בלמודו זה כענין תורה שבע"פ שהשקידה מוסיף ידיעה. אבל כ"ז היה בפרשה דלעיל דלמוד של למינהו היה נוגע לנח לעולם לענין הרכבה מין בשאינו מינו דאסור בב"נ. משא"כ פרשה זו ידיעת טהורה וטמאה באמת אינו נוגע לנח אחר המבול רק בזו השעה. אבל אח"כ היה לו דין ב"נ העוסק בתורה ורק צוהו ה', מה שנוגע לענין הכניסה בתיבה שיהא הוא יודע איך לעשות באותה שעה. שוב לא היה נח עמל בדינים אלו מש"ה כתוב צוהו. וכיב"ז כתבנו להלן [[העמק דבר/בראשית/לג#ד|ל"ג ד']] לענין נשיקה יש נ"מ בין וישקהו לוישק אותו או וישק לו: {{צבע גופן|אפור|מכת"י}}} | |||
== ו == | == ו == | ||
''' והמבול היה | ''' והמבול היה וגו'.''' פי' כאשר הי' המבול. הי' אז נח בן וגו' אבל עדין לא סיפר הכתוב מהויות המבול עד מקרא י': | ||
== ז == | == ז == | ||
''' אל התבה.''' סמוך לתבה והכי פירוש | ''' אל התבה.''' סמוך לתבה והכי פירוש הראב"ע וסיים ''' מפני מי המבול.''' דהאנשים המתקרבים לתבה ידעו מפני מה הם מתקרבים מפני מי המבול שאמר הקב"ה שיהי' אבל מן הבהמה וגו' באו אל נח בלי ידיעה כ"א רוחו הוא קבצן: | ||
== ט == | == ט == | ||
''' שנים שנים.''' זוגות באו לנח. אשר המה ''' זכר ונקבה.''' ומן הטהורים באו שבעה זוגות ומן הטמאים זוג | ''' שנים שנים.''' זוגות באו לנח. אשר המה ''' זכר ונקבה.''' ומן הטהורים באו שבעה זוגות ומן הטמאים זוג א'. זהו פי' אחרים שהביא הרמב"ן ומ"ש הרמב"ן כי מה שלצורך קרבן הביא נח ולא בא מעצמן אינו ברור ומחלוקת הוא בגמ' זבחים [[בבלי/זבחים/קטז/א|קטז.]] מנא הוי ידע ומפרש רב חסדא דסימן בקליטת התבה. ר' אבהו אמר והבאים מאיליהן הרי ר"א דלא כהרמב"ן: | ||
== יא == | == יא == | ||
''' נבקעו כל מעינות | ''' נבקעו כל מעינות וגו'.''' דבגשם ארבעים יום לא הי' נעשים שנוי באדמה. עד אשר נבקעו. ובזה נעשה שמות בארץ כאשר יבואר: | ||
== יב == | == יב == | ||
''' ויהי הגשם.''' דבשטף מים לא היו נימוחים אבל | ''' ויהי הגשם.''' דבשטף מים לא היו נימוחים אבל ע"י הגשם הטורד על הגופים נמחו הבשר והי' למים. והנה להלן י"ז כתיב ויהי המבול ארבעים יום וכאן אינו מדבר אלא בהתחלות הענין דביום שבעה עשר נעשה הבקיעות שגרמו שמות בארץ. והחל הגשם של ארבעים יום שגרם מחיית הגופות: | ||
== יג == | == יג == | ||
| שורה 53: | שורה 56: | ||
== יד == | == יד == | ||
''' וכל החיה למינה.''' במקרא | ''' וכל החיה למינה.''' במקרא ח' לא נזכר אלא בהמה. וחיה בכלל בהמה. וכאן פי' הכתוב חיה בפ"ע היינו משום שנתקבצו סמוך לתבה וזה דלא כטבע החיות שלא להיות בייתי ומתקרב לאדם מש"ה כייל חיה בכלל בהמה שהשיגו אז טבע בהמה. משא"כ כאן שכבר בא השטף. ובעת שטף מים גם טבע החיה להיות נוח ושקט כבהמה וא"כ לא נשתנה טבע החיה. מש"ה כתיב חיה בפ"ע. והכי מתפרש להלן פ' ח' ע"ש: | ||
'''כל צפור כל כנף.''' | '''כל צפור כל כנף.''' במס' חולין קל"ט מפרש צפור משמע טהורה דוקא כל כנף אלו טמאים. ולפי הפשט צפור משמע דרור שהוא פורח ועף הרבה אבל עופות בייתיות אינם יכולים לעוף הרבה ומש"ה אינם אלא בעלי כנף: | ||
== טו == | == טו == | ||
''' שנים שנים.''' זוגות זוגות: אם זוג | ''' שנים שנים.''' זוגות זוגות: אם זוג א' או שבעה זוגות: | ||
== טז == | == טז == | ||
''' והבאים זכר ונקבה.''' אותם הזוגות היו כולם | ''' והבאים זכר ונקבה.''' אותם הזוגות היו כולם זו"נ: | ||
== יז == | == יז == | ||
| שורה 71: | שורה 74: | ||
== יח == | == יח == | ||
''' ויגברו המים.''' יפה | ''' ויגברו המים.''' יפה פי' הרמב"ן שהיו באים בשטף ועוקרים אילנות [אמנם מה שכלל בזה לשון גבורות גשמים. אינו נראה דשם הפי' גבורות ה' שמראה בגשמים וכאן הפי' המים עשה גבורות]: | ||
== יט == | == יט == | ||
''' והמים גברו מאד מאד על הארץ.''' הוסיפו לעקור ארץ רבה ונעשה | ''' והמים גברו מאד מאד על הארץ.''' הוסיפו לעקור ארץ רבה ונעשה ע"י זה הרים וגבעות מה שלא הי' לפני המבול. תדע שהרי לפי הנראה מפרשה זו היו הרי אררט גבוהים מכל הרים שבעולם ובאמת אינו כן אלא אותם ההרים נעשו בימי המבול. וגם שינו בעולם במעינות וכדאיתא ברבה דאע"ג שנסכרו אח"כ כל מעינות מ"מ נשתיירו כמה מעינות ששוטפים עד היום: | ||
'''כל ההרים הגבהים.''' אם נפרש ההרים הגבוהים ביותר כהיום. קשה | {'''גברו המים''' כאן דלא כתיב על הארץ, משמעות גברו, נתרבו המים: {{צבע גופן|אפור|מכת"י}}} | ||
'''כל ההרים הגבהים.''' אם נפרש ההרים הגבוהים ביותר כהיום. קשה שא"כ לא נתפרש גובה המים כלל. כיון שלא נתפרש גובה ההרים. אלא מיירי בהרי אררט. שמדבר באותה פרשה. והמה היו אז הגבוהים שבעולם. וכמ"ש כי ההרים הגבוהים עתה בארץ מהרי אררט נעשו בימי המבול: | |||
== כא == | == כא == | ||
''' ויגוע כל בשר.''' כאן משמעות גויעה שמתו בגויעה שלא בחולי אלא שנחנקו במים. ומונה את הברואים בסדר שמתו תחלה לפי טבעם. העוף מת תחלה במים. | ''' ויגוע כל בשר.''' כאן משמעות גויעה שמתו בגויעה שלא בחולי אלא שנחנקו במים. ומונה את הברואים בסדר שמתו תחלה לפי טבעם. העוף מת תחלה במים. ואח"כ הבהמה והחיה וכולם מתו קודם האדם: | ||
== כג == | == כג == | ||
''' וימח את כל היקום.''' נמחו הגופות ודייק הכתוב ''' אשר על פני האדמה''' דוקא אלו שהיו מונחים על פני האדמה. אבל נשתיירו כמה גופות שנפל עליהם עפר הרבה | ''' וימח את כל היקום.''' נמחו הגופות ודייק הכתוב ''' אשר על פני האדמה''' דוקא אלו שהיו מונחים על פני האדמה. אבל נשתיירו כמה גופות שנפל עליהם עפר הרבה ע"י שטף המים ונשארו הגופות קיימין. והן הנה עצמות שמוצאין חופרי ארץ ומוצאין עצמות מבריות שלא נמצא עתה בעולם. ומזה שפטו הרבה שהי' לפני בריאה זו עולם אחר ואז היו בריות אחרות. ובאמת יש בב"ר כ"פ על המקרא והנה טוב מאד מלמד שברא הקב"ה עולמות ומחריבן ואמר דין הניין לו ודין לא הניין לו. וכ"ה בזוה"ק ויקרא עה"כ ואם זבח שלמים קרבנו מ"מ קשה לדעתי לומר כן שהרי מבואר בשמ"ר פ' ל' אלה תולדות השמים והארץ מה פסל שהי' בורא עולמות והי' מסתכל בהן ולא היו ערבים עליו ומחזירן לתהו ובהו. וא"כ לא נשתיירו מהם שריד ופליט. אלא נראה שהעצמות האלה המה מלפני ימי המבול. ואע"ג שנמצאים באקלים שאינם חיים שם זה נעשה ע"פ ששינו את דרכם על הארץ לפני המבול והלכו למקום אחר. ומה שמוצאין בריות משונות הוא ממה שהרכיבו שני מינים שונים ונולד ע"י זה בריות משונות כמו הפרד היוצא מהרכבת סוס וגמל. והי' ההשגחה שישתיירו עצמות אלו כדי שיבא דור אחרון ויכיר סתרי הטבע וזהו כבודו ית' כמ"ש בשירת האזינו בפסוק כי אשא אל שמים ידי. אך באותו עת היה הרצון שיהיו נימוחים מן הארץ כדי שלא יהיו נראים כלל. וישתדלו להרכיב עוד ולהעמיד בריות כאלו שנית. מש"ה כתיב עוד הפעם וימחו מן הארץ. הי' ההשגחה שלא ימצאון באותו הדור וכמה דורות מאוחרין העצמות המשונים כדי שלא ישתדלו לחדשן לכן נמח זכרם מן הארץ. והנה כתיב ''' מאדם עד בהמה עד רמש.''' שהמחיה הי' לפי טבע הבשר שנוח להמחות תחלה. ובשר האדם נמחה תחלה ומש"ה נכלל כאן חיה בכלל בהמה משום שטבע בשרם שוה בזה: | ||
== כד == | |||
{'''ויגברו המים''' היו עוקרים ופועלים על הארץ: {{צבע גופן|אפור|מכת"י}}} | |||
{{הרחב דבר}} | {{הרחב דבר}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
גרסה אחרונה מ־21:31, 23 במרץ 2023
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ויאמר ה'. בכל הענין לפני המבול ולאחריו כתיב אלהים. לבד בזה המאמר כתיב הוי'. וכבר עמד ע"ז הרמב"ן וכ' שרמז כאן ענין קרבנות שאינו אלא לשם המיוחד והנני להוסיף על דבריו שבא גם על מקרא זה:
בא אתה וכל ביתך. והנה המפרשים הבינו שכוון ה' לבניו ונשותיהם. וא"כ אין בזה חדשות. וגם סיום דבר ה'.
כי אתך ראיתי צדיק וגו'. אינו מובן למה נתן עתה טעם ולא בדבור הקודם. אלא נראה במשמעות וכל ביתך עבדים ובהמותיו שהי' לצרכי ביתו ותשמישו ולא לקיום העולם. והי' מגיע טובה גדולה מזה לנח להקל עבודתו בתיבה וע"ז בא דבר ה'. דבכ"מ שמדבר בקיום העולם כתיב אלהים ולא רק משום ששם הזה הוא שופט העולם אלא גם משום שהוא ברא העולם כמ"ש ריש פ' בראשית. אבל כאן מדבר ברחמי שמים על נח והשגחתו הפרטית לטובת הצדיק ע"כ כתיב ויאמר ה' ופירש לו הטעם שחומל ומרחם עליו יותר מצורך קיום העולם כי אתך וגו'. ועי' להלן ח' ז'. ועתה חוזר ומדבר בכל הברואים:
ב[עריכה]
הטהורה. פרש"י העתידה להיות טהורה[א] לאכילה ולפי פשוטו הוא טהורה בלי מום. כלשון המקרא בפ' בחקתי ואם כל בהמה טמאה בבעלי מומין הכתוב מדבר ועי' בהר"ד:
ג[עריכה]
גם וגו' לחיות זרע וגו'. בגמ' עבודת כוכבים ו' מפרשי דבא ללמד דטריפות שאינה חיה פסול לקרבן. ולכאורה הי' אפשר דכך הי' הרצון שיהא בקיום המין בעופות יותר מבהמה כמו שהי' ברכה בעופות רבי' יותר מבהמה אבל אאל"כ דאי פי' לחיות זרע היינו לקיום המין האיך לקח נח מהם לקרבן אלא ודאי גם בעופות הי' אך בשביל קרבן והראוים לחיות זרע קאמר:
ד[עריכה]
ארבעים יום. אע"ג שהגשם הי' מאה וחמשים יום כדמוכח להלן ח' ב'. מ"מ לתכלית מחית היקום נדרש ארבעים יום. וע' להלן י"ב:
ה[עריכה]
ככל אשר צוהו ה'. דברי קבלה הבא למעשה. כמ"ש בכ"מ משמעות צוה {וגם כאן כתוב ככל, משום שהי הרבה תורה שבע"פ לדעת מהו טהורה ומהו לא טהורה: מכת"י}
{ככל אשר צוה[ו] ה' ולעיל כתיב צוה אותו. טעם השנוי דאותו קרוב לתיבת אתו דמשמעו יחד. וה"נ כמו שהקב"ה למדהו פ' למינהו. ה"נ היה נח עמל ויגע בלמודו זה כענין תורה שבע"פ שהשקידה מוסיף ידיעה. אבל כ"ז היה בפרשה דלעיל דלמוד של למינהו היה נוגע לנח לעולם לענין הרכבה מין בשאינו מינו דאסור בב"נ. משא"כ פרשה זו ידיעת טהורה וטמאה באמת אינו נוגע לנח אחר המבול רק בזו השעה. אבל אח"כ היה לו דין ב"נ העוסק בתורה ורק צוהו ה', מה שנוגע לענין הכניסה בתיבה שיהא הוא יודע איך לעשות באותה שעה. שוב לא היה נח עמל בדינים אלו מש"ה כתוב צוהו. וכיב"ז כתבנו להלן ל"ג ד' לענין נשיקה יש נ"מ בין וישקהו לוישק אותו או וישק לו: מכת"י}
ו[עריכה]
והמבול היה וגו'. פי' כאשר הי' המבול. הי' אז נח בן וגו' אבל עדין לא סיפר הכתוב מהויות המבול עד מקרא י':
ז[עריכה]
אל התבה. סמוך לתבה והכי פירוש הראב"ע וסיים מפני מי המבול. דהאנשים המתקרבים לתבה ידעו מפני מה הם מתקרבים מפני מי המבול שאמר הקב"ה שיהי' אבל מן הבהמה וגו' באו אל נח בלי ידיעה כ"א רוחו הוא קבצן:
ט[עריכה]
שנים שנים. זוגות באו לנח. אשר המה זכר ונקבה. ומן הטהורים באו שבעה זוגות ומן הטמאים זוג א'. זהו פי' אחרים שהביא הרמב"ן ומ"ש הרמב"ן כי מה שלצורך קרבן הביא נח ולא בא מעצמן אינו ברור ומחלוקת הוא בגמ' זבחים קטז. מנא הוי ידע ומפרש רב חסדא דסימן בקליטת התבה. ר' אבהו אמר והבאים מאיליהן הרי ר"א דלא כהרמב"ן:
יא[עריכה]
נבקעו כל מעינות וגו'. דבגשם ארבעים יום לא הי' נעשים שנוי באדמה. עד אשר נבקעו. ובזה נעשה שמות בארץ כאשר יבואר:
יב[עריכה]
ויהי הגשם. דבשטף מים לא היו נימוחים אבל ע"י הגשם הטורד על הגופים נמחו הבשר והי' למים. והנה להלן י"ז כתיב ויהי המבול ארבעים יום וכאן אינו מדבר אלא בהתחלות הענין דביום שבעה עשר נעשה הבקיעות שגרמו שמות בארץ. והחל הגשם של ארבעים יום שגרם מחיית הגופות:
יג[עריכה]
אל התבה. היינו בתבה ממש:
יד[עריכה]
וכל החיה למינה. במקרא ח' לא נזכר אלא בהמה. וחיה בכלל בהמה. וכאן פי' הכתוב חיה בפ"ע היינו משום שנתקבצו סמוך לתבה וזה דלא כטבע החיות שלא להיות בייתי ומתקרב לאדם מש"ה כייל חיה בכלל בהמה שהשיגו אז טבע בהמה. משא"כ כאן שכבר בא השטף. ובעת שטף מים גם טבע החיה להיות נוח ושקט כבהמה וא"כ לא נשתנה טבע החיה. מש"ה כתיב חיה בפ"ע. והכי מתפרש להלן פ' ח' ע"ש:
כל צפור כל כנף. במס' חולין קל"ט מפרש צפור משמע טהורה דוקא כל כנף אלו טמאים. ולפי הפשט צפור משמע דרור שהוא פורח ועף הרבה אבל עופות בייתיות אינם יכולים לעוף הרבה ומש"ה אינם אלא בעלי כנף:
טו[עריכה]
שנים שנים. זוגות זוגות: אם זוג א' או שבעה זוגות:
טז[עריכה]
והבאים זכר ונקבה. אותם הזוגות היו כולם זו"נ:
יז[עריכה]
ארבעים יום. הזכיר הכתוב בפרט ארבעים יום הללו באשר שבהם נגמר תכלית המבול בדבר הברואים שימחו ולא נצרך יותר אלא כדי לעשות שמות בארץ ובאדמה:
יח[עריכה]
ויגברו המים. יפה פי' הרמב"ן שהיו באים בשטף ועוקרים אילנות [אמנם מה שכלל בזה לשון גבורות גשמים. אינו נראה דשם הפי' גבורות ה' שמראה בגשמים וכאן הפי' המים עשה גבורות]:
יט[עריכה]
והמים גברו מאד מאד על הארץ. הוסיפו לעקור ארץ רבה ונעשה ע"י זה הרים וגבעות מה שלא הי' לפני המבול. תדע שהרי לפי הנראה מפרשה זו היו הרי אררט גבוהים מכל הרים שבעולם ובאמת אינו כן אלא אותם ההרים נעשו בימי המבול. וגם שינו בעולם במעינות וכדאיתא ברבה דאע"ג שנסכרו אח"כ כל מעינות מ"מ נשתיירו כמה מעינות ששוטפים עד היום:
{גברו המים כאן דלא כתיב על הארץ, משמעות גברו, נתרבו המים: מכת"י}
כל ההרים הגבהים. אם נפרש ההרים הגבוהים ביותר כהיום. קשה שא"כ לא נתפרש גובה המים כלל. כיון שלא נתפרש גובה ההרים. אלא מיירי בהרי אררט. שמדבר באותה פרשה. והמה היו אז הגבוהים שבעולם. וכמ"ש כי ההרים הגבוהים עתה בארץ מהרי אררט נעשו בימי המבול:
כא[עריכה]
ויגוע כל בשר. כאן משמעות גויעה שמתו בגויעה שלא בחולי אלא שנחנקו במים. ומונה את הברואים בסדר שמתו תחלה לפי טבעם. העוף מת תחלה במים. ואח"כ הבהמה והחיה וכולם מתו קודם האדם:
כג[עריכה]
וימח את כל היקום. נמחו הגופות ודייק הכתוב אשר על פני האדמה דוקא אלו שהיו מונחים על פני האדמה. אבל נשתיירו כמה גופות שנפל עליהם עפר הרבה ע"י שטף המים ונשארו הגופות קיימין. והן הנה עצמות שמוצאין חופרי ארץ ומוצאין עצמות מבריות שלא נמצא עתה בעולם. ומזה שפטו הרבה שהי' לפני בריאה זו עולם אחר ואז היו בריות אחרות. ובאמת יש בב"ר כ"פ על המקרא והנה טוב מאד מלמד שברא הקב"ה עולמות ומחריבן ואמר דין הניין לו ודין לא הניין לו. וכ"ה בזוה"ק ויקרא עה"כ ואם זבח שלמים קרבנו מ"מ קשה לדעתי לומר כן שהרי מבואר בשמ"ר פ' ל' אלה תולדות השמים והארץ מה פסל שהי' בורא עולמות והי' מסתכל בהן ולא היו ערבים עליו ומחזירן לתהו ובהו. וא"כ לא נשתיירו מהם שריד ופליט. אלא נראה שהעצמות האלה המה מלפני ימי המבול. ואע"ג שנמצאים באקלים שאינם חיים שם זה נעשה ע"פ ששינו את דרכם על הארץ לפני המבול והלכו למקום אחר. ומה שמוצאין בריות משונות הוא ממה שהרכיבו שני מינים שונים ונולד ע"י זה בריות משונות כמו הפרד היוצא מהרכבת סוס וגמל. והי' ההשגחה שישתיירו עצמות אלו כדי שיבא דור אחרון ויכיר סתרי הטבע וזהו כבודו ית' כמ"ש בשירת האזינו בפסוק כי אשא אל שמים ידי. אך באותו עת היה הרצון שיהיו נימוחים מן הארץ כדי שלא יהיו נראים כלל. וישתדלו להרכיב עוד ולהעמיד בריות כאלו שנית. מש"ה כתיב עוד הפעם וימחו מן הארץ. הי' ההשגחה שלא ימצאון באותו הדור וכמה דורות מאוחרין העצמות המשונים כדי שלא ישתדלו לחדשן לכן נמח זכרם מן הארץ. והנה כתיב מאדם עד בהמה עד רמש. שהמחיה הי' לפי טבע הבשר שנוח להמחות תחלה. ובשר האדם נמחה תחלה ומש"ה נכלל כאן חיה בכלל בהמה משום שטבע בשרם שוה בזה:
כד[עריכה]
{ויגברו המים היו עוקרים ופועלים על הארץ: מכת"י}
- ↑ פירש"י הוא עפ"י סוגית הגמ' בזבחים קט"ז א' דמפרש התם הא דתניא בברייתא דב"נ מקריבים בבמות זו"נ תמימין ובע"מ טהורים אבל לא טמאים שהוא. מדכתיב ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור. דא"א לפרש תמימין ולא בע"מ דא"מ תמות וזכרות בבהמה ואין תו"ז בעופות. ואיתקיש בהמה לעוף תמימין ובע"מ. פי' שהיה אפשר לפרש הבהמה הטהורה תמימה ולא בע"מ שנקרא טמאה כדכתיב בפ' בחקתי ואם כל בהמה טמאה. ובבע"מ הכ"מ. מש"ה מפרש דכאן אאל"כ דאיתקיש בהמה לעוף דבע"מ כשר. וע"כ פי' טהורה לאכילה קאמר (והפלא על רש"י בזבחים שם שמחק כ"ז) ולפי"ז צריך לומר דהא דכתיב בצווי גם מעוף השמים שבעה וגו' דוקא טהורים ולא טמאים והכי אי' באגדה דפ' חלק (סנהדרין ק"ח ב)' בתשובת העורב. אבל אינו כן משמעות הכתובים דכאן דמשמע שצוי בין בהמה לעופות מדלא אמר במקרא אחד כמו דכתיב בהקרבה מכל הבהמה הטהרה ומכל העוף הטהור. אלא נראה דבכלל טהורה ולא טהורה נכלל גם תמימין ולא בע"מ. ואע"ג דב"נ כשר להקריב בע"מ מהקישא דלהלן הוא דרך דרש לדורות וכונה שני' אבל זה אינו אלא בכל קרבנות גוים שאינן לרצון כדאי' בזבחים מ"ה ב'. וגם אין ריח ניחוח בבמה. כדתנן בפ"ב דזבחים. משא"כ בנח שהי' לריח ניחוח ולרצון מש"ה הוזהר שיהיו תמימים דוקא. ומש"ה חילק ה' בצווי בין בהמה לעוף דאין בע"מ בעופות ולא הוצרך למעט מחוסר אבר דפסול בעופות. שהרי בל"ז אסור להביא אל התבה מחוסר אבר מדכתיב ומכל החי. אבל במעשה הקרבה כתיב ומכל העוף הטהור למעט מחוסר אבר אם נעשה מצאתו מן התבה עד הקרבה. זהו הפי' אצל נח {ולא עוד אלא שבפרקי דר"א פרק כ"ב איתא דנח לא הקריב אלא בקר וצאן תורים ובני יונה. והיינו כמש"כ אע"פ שבן נח מותר בכל מיני טהורים מכ"מ כאן שהיה לרצון היה לו דין ישראל. מכת"י} ומכ"מ דרשו כונה שניה גם לדורות כדרך חז"ל. וכיב"ז הראינו לדעת להלן ל"א י"א ע"ש. אמנם גם זה אמת שאפי' בנח הי' נכלל במשמעות טהרה ואינה טהרה כל המשמעות שבתורה. היינו שיהא ראוי לאכילה ולא הכניס נח עופות טמאים כ"א זוג א' וכאגדה דחלק הנ"ל. {ואולי מדכתיב ומכל העוף הטהור על שני מינים לא חל לשון כל. והרי עופות אין לנו בני הקרבה אלא תורים ובני יונה, אלא כל עוף טהור לאכילה. מכת"י} ויש נוסחא בזבחים שם דטמאים היינו שנעבדה בהם עבירה. וזה ג"כ בכלל טהורה וטמאה. ויש לדקדק הכי מהא דכתיב בבהמה איש ואשתו ובעופות זכר ונקבה. היינו משום דבכלל נעבד בו עבירה שהוא רובע. ובעוף אין רובע מש"ה בבהמה כתיב איש ואשתו ששמר אשתו ולא רבע. משא"כ בעוף. אך עיקר משמעות טהרה ואינה טהרה בנח. הוא תמימין ובע"מ כמש"כ. מדלא פי' בעופות כמו בבהמה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |