משך חכמה/בראשית/טו

משך חכמה בראשית טו

א

אחר הדברים האלה היה דבר ה' במחזה כו'. כי הכנעני הלך אז לכבוש הארץ ובאותה עת הבטיח השי"ת להנחיל הארץ לאברהם ולהכרית הכנעני הלא יפלא מאוד דבר כזה אמנם אחרי הראהו כי סדום אשר כלה ונכרתה מאת השי"ת עליהם על שהמה רעים וחטאים ובכ"ז כל זמן שלא הגיע הזמן נעשה להם נסים ונפלאות שנפלטו מהחרב ויצאו מהטיט ולקחו שללם והתחילו לישב בשלוה. א"כ לא יפלא בעיניך על הכנעני והאמורי:

אל תירא אברם. יתכן כי אנשי סדום היו רעים וחטאים ואם היו גולים מארצם הטובה כאשר היה המנהג למנצחים הקדמונים להעביר את העם מארצם הלא סר חטאתם כי נצרפו בכור העוני ואין ארי נוהם מתוך קופה של תבן כו' אבל עכשיו ראה כי לא התעוררו מעצמם לפעולות הרחמים כאשר ריחם עליהם אברהם, רק הוסיפו עושק ואכזריות חמה, לכן ירא לנפשו כי הצלתו אותם היתה סבה כי ישארו ברעתם וזדון לבם לכן אמר אל תירא אברם ודו"ק:

ה

ויוצא אותו החוצה. הוציאו חוץ ממזל שלו. אברם אינו מוליד, אברהם מוליד אין מזל לישראל (נדרים ל"ב) כי ישראל בכלל אינם תחת המזל אבל בפרט מסובבים במזל. וזה הוא אב המון גוים ר"ל ענין כללי וכמאמרם ז"ל בתענית שאני משה כיון דרבים צריכים לו כרבים הוא וזה הוא אין מזל לישראל כי ישראל יאמר על הכלל כולו כידוע:

ח

במה אדע כי אירשנה. פירושו דדבר שנאמר עפ"י נביא אינו יכול לשנות אף לטובה (עיין שמונה פרקים לרמב"ם) אך דבר שנאמר שלא עפ"י נביא יכול לשנות. וא"כ בני ישמעו מאתי דבר ד' והבטחתו שהוא עפ"י נביא אבל במה אדע אני לעצמי כי אירשנה כי אנכי שמעתי מפי ד' ופן יגרום החטא והבן:

ט

עגלה משולשת. יתכן כי אדם הראשון המשילו הקב"ה על הצומח לאכלו ולכלותו לצרכו והקריב קרבן, ולנח התיר הבע"ח לכן הקריב קרבן ולאברם נתן עשר אומות לצרכו לכן צוהו להקריב שלושה קרבנות נגד חי, צומח, ומדבר, והבן:

יג

ועבדום וענו אותם וכו'. הרמב"ן האריך על דברי הרמב"ם שלא נראו דבריו בעיניו שאם עשה אחר קיום מצות השי"ת הלא הוא זריז ונשכר, ויפה אמר, אילו אמר הכתוב בלשון צווי שיעבדו בם הגוים אבל כאן אמר דרך ספור ועבדום וענו אותם ולכן נענשו שמן הדין אין רשאין ב"נ דהוזהרו על הדינים ובפרט להיות כפויי טובה שהם נתעשרו מיוסף ולמדו חכמה מאתו ולא ידעו את יוסף לכן נענשו ואשכחן דוגמתו דהאומר כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום מועיל לענין תרומה ואלו כל התורם אינו מפסיד לא מועיל לרבינו נסים בנדרים ל"ו עיי"ש דכאומר כל הזן אינו מפסיד לא מחוייב לשלם לו ולאו שליחותיה עביד יעו"ש ואכמ"ל כן הכא כיון שנאמר בלשון ספור לא בלשון צווי לא היו רשאים לעבור דיני ז' מצות ופשוט: וזה מכוון הגמ' צפרדעים שלא נצטוו על קידוש השם דכתיב ועלו בך ובתנוריך דרך ספור לא בלשון צווי:

טו

תקבר בשיבה טובה. שיעשה תשובה ישמעאל בימיו הנה מעשה אבות סימן לבנים הוא רמז שבני ישמעאל באחרית הימים יתקרבו להאמת ויאמינו בד' אחד (רמב"ן פ' בראשית) ויבדלו מהעו"ג כמוש"כ רבינו (בתשובה) וזה שביקש יצחק על עשו יוחן רשע הוא שגם הוא יתרחק מעו"ג באחרית הימים והי' התשובה בארץ נחכת כו' לכן בל יראה גאות ד' ויהי' עובד עו"ג עד ביום ההוא יהי' ד' אחד כו':

טז

ודור רביעי ישובו הנה, כי לא שלם וכו'. לפי מה שנתבאר שידיעת השי"ת הבלתי נפרדת מעצמותו לא תכריח על הבחירה, א"כ איך אמר לנביא שידיעתו נפרדת ונוספת ואיך הוא יודע כי האמורי יחטא עד שיהא ראוי לגרשו מן הארץ ולכן מוכרח דהכוונה הוא כן. שממ"נ אם יחזור האמורי למוטב ויעשה הישר בעיני ד' הלא ישמע לקול דברי הנביא אשר ידבר אליו בשם ד' לאמר תנה הארץ הזאת לבני אברהם. ואם לא ישמע להכריחו בחזקה ולגרש אותו בחרב נוקמת בל יאות עד כי ישתרש בעוונו ויוגבר חטאו ואז יהיה ראוי לגרשו בחרב ובפרט כי זה הנבואה שהארץ היא של בני שם כבר נודע לכל בני נח מנח אביהם אשר היה נביא לד' שאמר ברוך ד' אלקי שם וכמו שפירש"י שם והבן:

יז

השמש באה. הנה דע כי עד אברהם לא נקרא שמש רק המאור הגדול רק משבא אברהם בארץ ארם בחרן ולימד כי השמש מוכרח מהיוצר שתמיד עולה במזרח ושוקע במערב והוא רק שמש לשרש פני קונו קראהו בלשון ארמי שמש מלשון יש משוני' דניאל. והוא מצוי בתרגום ובמשנה שמש ואינו בלשון עברית רק שירות משרת לכן קרא להחמה שמש ופשוט:

הנה תנור עשן ולפיד אש כו'. בגיהנם או במלכיות ברר לו את המלכיות הה"ד אם לא כי צורם מכרם זה אברהם כו' מ"ר. ולפ"ז א"ש מה דאמרו פרק עושין פסין דהבא על הנכרית כו' לא מבשקר לי' אברהם ונופל לגיהנם משום דדרשו גלתה יהודה וכי כל האומות אינן גולין אלא כו' דלא אכלין מדלהון ולא נסבין מן דהון גלותן גלות לזה כיון שהוא בא על הנכרית א"כ אינו חושש להתבוללו בעמים ואין גלותו גלות לכן הוא בא לגיהנם שאינו בברירתו של אברהם אבינו וזה צור ילדך הוא אברהם תשי שנשאו נכריות ולכך אינו מצילו ודו"ק:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף