רש"י/בראשית/ד: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(הערת הרמב"ן)
(שולי הגליון)
שורה 136: שורה 136:
'''אז הוחל.'''  לשון חלין, לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן ע"ז ולקרותן אלהות:
'''אז הוחל.'''  לשון חלין, לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן ע"ז ולקרותן אלהות:


 
{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

גרסה מ־00:33, 2 בנובמבר 2020

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רד"ק
ריב"א
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

רש"יTriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png ד

א

והאדם ידע. כבר קדם הענין של מעלה, קדם שחטא ונטרד מגן עדן, וכן ההריון והלדה, שאם כתב וידע אדם, נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים:

קין. על שם קניתי:

את ה'. כמו עם ה', כשברא אותי ואת אישי, הוא לבדו בראנו אבל בזה שתפים אנו עמו (נדה ל"א):

את קין את אחיו את הבל. ג' אתים רבויים הם, מלמד, שתאומה נולדה עם קין, ועם הבל נולדו שתים, לכך נאמר ותסף (בראשית רבה):

ב

רעה צאן. לפי שנתקללה האדמה פרש לו מעבודתה:

ג

מפרי האדמה. מן הגרוע, ויש אגדה שאומרת זרע פשתן היה:

ד

וישע. ויפן, וכן ואל מנחתו לא שעה, לא פנה, וכן ולא ישעה (ישעיהו י"ז), לא יפנה, וכן שעה מעליו (איוב י"ד) פנה מעליו:

וישע. ירדה אש ולחכה מנחתו:

ז

הלא אם תיטיב. כתרגומו פרושו:

לפתח חטאת רובץ. לפתח קברך חטאך שמור:

ואליך תשוקתו. של חטאת הוא יצר הרע, תמיד שוקק ומתאוה להכשילך:

ואתה תמשל בו. אם תרצה תתגבר עליו:

ח

ויאמר קין אל הבל. נכנס עמו בדברי ריב ומצה להתעולל עליו להרגו. ויש בזה מדרשי אגדה, אך זה ישובו של מקרא:

ט

אי הבל אחיך. לכנס עמו בדברי נחת, אולי ישוב ויאמר: אני הרגתיו וחטאתי לך:

לא ידעתי. נעשה כגונב דעת העליונה:

השומר אחי. לשון תמה הוא, וכן כל ה"א הנקודה בחטף פתח:

י

דמי אחיך. דמו ודם זרעיותיו. דבר אחר, שעשה בו פצעים הרבה, שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה (סנהדרין ל"ז):

יא

ארור אתה מן האדמה. יותר ממה שנתקללה היא כבר בעונה, וגם בזו הוסיפה לחטא,

אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך וגו'. והנני מוסיף לה קללה אצלך, לא תסף תת כחה:

יב

נע ונד. אין לך רשות לדור במקום אחד:

יג

עוני מנשוא. בתמיה, אתה טוען עליונים ותחתונים, ועוני אי אפשר לטען, (בראשית רבה)

טו

לכן כל הורג קין. זה אחד מן המקראות שקצרו דבריהם ורמזו ולא פרשו, לכן כל הרג קין לשון גערה, כה יעשה לו, כך וכך ענשו ולא פרש ענשו:

שבעתים יקם. איני רוצה להנקם מקין עכשו, לסוף שבעה דורות אני נוקם נקמתי ממנו, שיעמד למך מבני בניו ויהרגהו, וסוף המקרא שאמר שבעתים יקם, והיא נקמת הבל מקין, למדנו שתחלת מקרא לשון גערה היא, שלא תהא בריה מזיקתו, וכיוצא בו ויאמר דוד כל מכה יבסי ויגע בצנור (שמואל ב ה'), ולא פרש מה יעשה לו, אבל דבר הכתוב ברמז כל מכה יבסי ויגע בצנור ויקרב אל השער ויכבשנו ואת העורים וגו', וגם אותם יכה על אשר אמרו העור והפסח לא יבא דוד אל תוך הבית, המכה את אלו אני אעשנו ראש ושר, כאן קצר דבריו, ובדברי הימים פרש יהיה לראש ולשר:

וישם ה' לקין אות. חקק לו אות משמו במצחו. ס"א דבר אחר, כל מוצאי יהרגני, הבהמות והחיות, אבל בני אדם עדין לא היו שיירא מהם, רק אביו ואמו, ומהם לא היה ירא שיהרגוהו, אלא אמר עד עכשו היה פחדתי על כל החיות כמ"ש ומוראכם וגו', ועכשו בשביל עון זה לא ייראו ממני החיות ויהרגוני, מיד וישם ה' לקין אות, החזיר את מוראו על החיות:

טז

ויצא קין. יצא בהכנעה כגונב דעת העליונה:

בארץ נוד. בארץ שכל הגולים נדים שם:

קדמת עדן. שם גלה אביו כשגרש מגן עדן, שנאמר וישכן מקדם לגן עדן את שמירת דרך מבוא הגן, שיש ללמד שהיה אדם שם, ומצינו רוח מזרחית קולטת בכל מקום את הרוצחים שנאמר אז יבדיל משה וגומר, מזרחה שמש (דברים ד), דבר אחר בארץ נוד, כל מקום שהולך היתה הארץ מזדעזעה תחתיו, והבריות אומרים סורו מעליו, זהו שהרג את אחיו:

יז

ויהי קין בונה עיר ויקרא שם העיר לזכר בנו חנוך:

יח

ועירד ילד. יש מקום שהוא אומר בזכר הוליד ויש מקום שהוא אומר ילד, שהלדה משמשת שתי לשונות, לדת האשה ניש"טרא בלעז וזריעת תולדות האיש אינזי"ראר בלעז. כשהוא אומר הוליד בלשון הפעיל, מדבר בלדת האשה, פלוני הוליד את אשתו בן או בת, כשהוא אומר ילד, מדבר בזריעת האיש:

יט

ויקח לו למך. לא היה לו לפרש כל זה, אלא ללמדנו מסוף הענין, שקים הקב"ה הבטחתו שאמר שבעתים יקם קין, עמד למך לאחר שהוליד בנים ועשה דור שביעי והרג את קין, זהו שאמר כי איש הרגתי לפצעי וגומר:

שתי נשים. כך היה דרכן של דור המבול אחת לפריה ורביה ואחת לתשמיש, זו שהיא לתשמיש משקה כוס של עקרין כדי שתעקר ומקשטת ככלה ומאכילה מעדנים, וחברתה נזופה ואבלה כאלמנה, וזהו שפרש איוב רעה עקרה לא תלד ואלמנה לא ייטיב (איוב כ"ד), כמו שמפרש באגדת חלק (ובב"ר):

עדה. היא של פריה ורביה על שם שמגנה עליו ומוסרת מאצלו, עדה תרגום של סורה:

צלה. היא של תשמיש, על שם שיושבת תמיד בצלו, דברי אגדה הם בב"ר:

כ

אבי ישב אהל ומקנה. הוא היה הראשון לרועי בהמות במדברות, יושב אהלים חדש כאן וחדש כאן בשביל מרעה צאנו, וכשכלה המרעה במקום זה הולך ותוקע אהלו במקום אחר. ומדרש אגדה בונה בתים לע"ז, כמה דאת אמר סמל הקנאה המקנה (יחזקאל ח'), וכן אחיו תופש כנור ועוגב לזמר לע"ז:

כב

תובל קין. תובל אמנתו של קין, תובל לשון תבלין, תבל והתקין אמנותו של קין לעשות כלי זין לרוצחים:

לטש כל חרש נחשת וברזל. מחדד אמנות נחשת וברזל כמו ילטש עיניו לי (איוב ט"ז). חורש אינו לשון פעל אלא לשון פועל, שהרי נקוד קמץ קטן וטעמו למטה, כלומר, מחדד ומצחצח כל כלי אמנות נחשת וברזל:

נעמה. היא אשתו של נח:

כג

שמען קולי. שהיו פורשות ממנו מתשמיש, לפי שהרג את קין ואת תובל קין בנו, שהיה למך סומא ותובל קין מושכו, וראה את קין ונדמה לו כחיה ואמר לאביו למשך בקשת והרגו, וכיון שידע שהוא קין זקנו הכה כף אל כף וספק את בנו ביניהם והרגו, והיו נשיו פורשות ממנו והוא מפיסן:

שמען קולי. להשמע לי לתשמיש, וכי איש אשר הרגתי לפצעי הוא נהרג, וכי אני פצעתיו מזיד שיהא הפצע קרוי על שמי, וילד אשר הרגתי, לחברתי נהרג, כלומר, על ידי חברתי, בתמיה, והלא שוגג אני ולא מזיד, לא זהו פצעי ולא זהו חברתי:

פצע. מכת חרב או חץ מקא"דורה בלעז:

כד

כי שבעתים יקם קין. קין שהרג מזיד נתלה לו עד שבעה דורות, אני שהרגתי שוגג לא כל שכן שיתלה לי שביעיות הרבה:

שבעים ושבעה. לשון רבוי שביעיות אחז לו, כך דרש רבי תנחומא. ומדרש בראשית רבה לא הרג למך כלום, ונשיו פורשות ממנו משקימו פריה ורביה, לפי שנגזרה גזרה לכלות זרעו של קין לאחר שבעה דורות[1], אמרו מה אנו יולדות לבהלה, למחר המבול בא ושוטף את הכל והוא אומר להן וכי איש הרגתי לפצעי, וכי אני הרגתי את הבל, שהיה איש בקומה וילד בשנים, שיהא זרעי כלה באותו עון, ומה קין שהרג נתלה לו שבעה דורות, אני שלא הרגתי, לא כ"ש שיתלו לי שביעיות הרבה, וזהו קל וחמר של שטות, אם כן אין הקב"ה גובה את חובו ומקים את דברו:

כה

וידע אדם וגו'. בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו, אמר להם: וכי עליכם לדקדק על גזרתו של מקום, אתם עשו מצותכם והוא יעשה את שלו. אמרו לו: קשט עצמך תחלה, והלא פרשת מאשתך זה מאה ושלשים שנה משנקנסה מיתה על ידך: מיד וידע אדם וגומר. ומהו עוד, ללמד שנתוספה לו תאוה על תאותו (בראשית רבה):

כו

אז הוחל. לשון חלין, לקרא את שמות האדם ואת שמות העצבים בשמו של הקב"ה לעשותן ע"ז ולקרותן אלהות:



שולי הגליון


  1. עיין רמב"ן (פסוק כב) שהעיר לדברי המדרש שהזכיר רש"י שאחות תובל קין נעמה היתה אשתו של נח, אם כן נשאר לקין זכר מעט בעולם. ואם נאמר שאינה האשה שהוליד נח ממנה שלשת בניו, אם כן אין בזה טעם להזכירה.
< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.