משאת המלך/בראשית/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רד"ק
ריב"א
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

משאת המלך TriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png ד

משאת המלך על התורה - בראשית ד

כג[עריכה]

כי איש הרגתי לפצעי וילד לחברתי (ד כג)

עיין ברד"ק שהביא המדרש כי למך היה סומא והיה צייד, והיה מנהיג אותו ילד לשדה לצוד, וכשהילד ראה חיה הוא אומר לו משוך בקשתך למקום פלוני שראיתי בו חיה והיה מושך, וקין יש מרבותינו אמרו כי האות שנתן לו שיצא לו קרן במצחו, והיה נע ונד בשדה, וכשראה אותו הילד מרחוק חשב שהוא חיה מפני הקרן שהיה לו, ואמר ללמך משוך ומשך ובא לו החץ בלבו ומת, כיון שהגיע אליו אמר לו הילד אדם זה הוא שהרגת, מפני שהקרן שהיה במצחו חשבתי שהוא חיה, אמר למך זהו קין זקני, לקח הילד וחבטו בקרקע ומת, לפיכך אמר איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי, כלומר אל תפחדו אם הרגתי, כי קין זקני הרג במזיד ונתלה לו שבעה דורות, כש"כ אני שהרגתי בשוגג שיתלה לי יותר, עכ"ל.

וצ"ע שלא דאג למך אלא למה שהרגו לקין, וקשה למה לא החשיב להריגת הילד לעון, אדרבה זה עון יותר גדול שהרי במזיד הרגו, ואיך יתלה לו שבעים ושבעה בגלל שהוא שוגג, והרי יתחייב גם על הריגה זו שהיא במזיד גמור.

ונראה דלרבא דס"ל במכות (ט.) דעכו"ם חייב בכסבור בהמה ונמצא אדם, א"כ הרי בדין הוא שמחוייבים תרוייהו מיתה, לא מיבעי למך שהרגו לקין בידים, אלא אף הילד הגם שלא הרגו בידים אלא ציוה ללמך למשוך בקשת, אבל מ"מ הרי יש לדונו ולחייבו מדין שליחות, ולהראשונים דס"ל דבב"נ יש שליח לדבר עבירה, א"כ נתחייב הילד מיתה ובדין הרגו למך ולא יענש עליו, ורק דאג להריגת קין מה"ט דקסבור בהמה ונמצא אדם, אלא דקסבר דמיהו יתלו לו שבעים ושבעה בדיני שמים.

וע"ש עוד בריטב"א אהא דדחו בגמ' לראית רבא דאומר מותר חייב, מאבימלך שהיה אומר מותר ומ"מ נתחייב מיתה על שרה, ודחו לה דמ"מ בדיני שמים חייב, וכתב הריטב"א דה"ט דחייב בדיני שמים לפי שידע הקב"ה בו שקרוב למזיד היה, עוד פי' דאף דלדידן אומר מותר פטור אף בדיני שמים מ"מ בב"נ אינו כך, ולכן נתחייב מיתה בדיני שמים ע"ש. ולפי"ז לפי' קמא הרי כל שהיה שוגג גמור ה"ז פטור, וא"כ לא היה בדין ששניהם יתחייבו מיתה על הריגת קין אפי' בדיני שמים, ורק לפי' בתרא דב"נ חייב אף באומר מותר ניחא הוא עכ"פ מה דנתחייב למך מיתה על הריגת קין.

[יל"ע במדרש הנ"ל הרי לא הותר להם בשר ואיך צד חיות, וגם אם נימא דלא צד לאכול, מ"מ בודאי אין ההריגה תלוי באם יאכל אלא לעולם אסור להם הריגת החיות, וצ"ע].

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף

ספרי משאת המלך מונגשים לציבור לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של המחבר הגאון רבי שמעון משה ב"ר יהושע זליג דיסקין זצ"ל.
הזכויות שמורות לבני הגהמ"ח יבלחט"א