משך חכמה/בראשית/ד
א[עריכה]
קניתי איש את ד'. זה היה קודם החטא, והיה מחפץ הבורא שיהיו נצחים בחומר זך (כמו"ש הרמב"ן בפירושו) ואם כן אין התולדה להיות קיום נצחי במין כיון שהם קיימים באיש, לכן אמרה קניתי איש את ד' היינו שהגדלתי והוספתי במציאות ובמין וזה שאמרו רז"ל דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא, שקודם החטא היתה רק לעזר אדם מביא חטין חיטין כוסס וכו' שלקיום המין לא היינו צריכים לה אבל אחר החטא היא מקיימת המין האנושי, ולכן קרא שמה חוה כי היא היתה אם כל חי ר"ל היא הראשונה שמקיימת המין והבן:
ג[עריכה]
ויבא קין מפרי האדמה כו'. ואל קין כו'. הנה כפי המבואר בירושלמי בכורים דדבש מקרי פירות כמו תמרים, ובדבש כתוב קרבן ראשית תקריבו אותם כו' לריח ניחוח, לכן לא שעה אל מנחת קין שהביא מפרי האדמה דגם בן נח בבמה דידי' אסור בשאור ופשוט. יעוי' בירושלמי ריש עו"ג עו"ג וותרנית היא כו' וקטר מחמץ תודה והענין מושכל כי לא בחר השם בהקרבן כי אם בהשתתף מעשה האדם בזה כמו בעל חי שהאדם טורח בטפולו וגדולו, לכן אסרה תורה מחוסר זמן שכיון שנולד והוא נגמר מהטבע בלבד לא ירצה, וכן הפרי כיון שגדולו נגמר מהטבע בלבד בלא מעשה אדם לא ירצה לריח נחוח לפני השי"ת לכן לא ירצה למנחה רק סולת חטים או גרש כרמל שנשתתף מעשה האדם וכן יין ושמן שהכל בא במעשה האדם, ודובשא דתמרי ושאר פירות המשקין היוצאין לא חשיבי כדאמר פ' כיצד מברכין דמברכין עליהם שהכל ואכמ"ל לכן גם בתורת בן נח כן דפרי לא ירצה לריח נחוח ודו"ק:
ח[עריכה]
ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה. יתכן כי קין אמר אל לבו, שכוונת השי"ת בדברו ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו, שכוון אל הבל אחיו שהבל משתוקק אליו לאבדו ולהכחידו מן העולם אבל ואתה תמשל בו, היינו שקין ימשל עליו, ולא פירש דברי השם שמכוונים אל החטא וכביאור התרגום, וזה ויאמר קין אל הבל אחיו שאמר בלבו שמכוון הש"י אל הבל אחיו ולכן אמר השי"ת קול דמי אחיך צועקים אלי, ירצה שהוא בדבריו כביכול גרם לחרת אפו של קין על הבל ודו"ק.
כו[עריכה]
אז הוחל לקרוא בשם ד'. הנה בפרשה של קין לא כתיב רק ד' וכמו שאמר בן עזאי סוף מנחות שלא נאמר בקרבנות רק שם המפורש כדי שלא ליתן פ"פ למינים לאמר שמקריבים חלילה לאיזה כח נפרד וכי"ב. והנה אחרי שהבל נהרג עבור הקרבנות פסקו אנשי הדור מלהקריב קרבנות, והוחל לקרא כלם בשם ד', ר"ל מה שפרסמו עבודת השי"ת והשגחתו על ידי הקרבנות וכמו שכתוב בלך אצל אברהם ובתולדות גבי יצחק ויבן מזבח ויקרא בשם ד' ומוסב אז על שלמעלה וכיו"ב בפרשת עקב בעת הבדיל ד' א"ש הלוי יעו"ש. וזה נכון בכוונת אונקלוס ודו"ק: