רד"ק/בראשית/ד

רד"ק ‏ בראשית ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והאדם ידע את חוה אשתו, כיון שנולד לו כח התאוה ובאשתו גם כן, ידעה והרתה ואחר כן ילדה לשבעה חדשים או לתשעה, ואין ראיה מזה שהרתה וילדה ביום אחד כדברי הדרש (ב"ר כ"ב) שהרי בשרה אמר כן "ותהר ותלד שרה".

ותלד את קין, ילדה בן שקראה שמו קין. שאמרה קניתי איש את ה', ואע"פ שהם שני שרשים בענין אחד, רז"ל פירשו קניתי איש את ה', המצאתי בעולם איש שלא היתה בריאתו כאחד ממנו וקניתיו עם השם כי הוא שם בו חלקו שנפח בו נשמה, וקניתי, כענין קונה שמים וארץ (י"ד כ"ב) כלומר שהמציא את העולם, וסמכה המעשה לעצמה לפי שהיא עיקר המצאת הולד ובבטנה נוצר וגדל עד שיצא. ולא זכרה אלא שם המיוחד לבדו, ולא זכרה אלהים עמו, כי בנין העולם נשלם בהולד קין, כי אחר שהחלו היצורים לעולם להוליד והעולם מכאן ואילך הולך וגדל ורבה כמנהג העולם כמו שאמר אשר ברא אלהים לעשות, ועל בנין העולם נזכר אלהים כמו שפירשנו, ומכאן ואילך נזכר פעם השם הנכבד פעם אלהים, ובמקומות מעטים שניהם כאחד והכל יש לו טעם. והחכם רבי אברהם אבן עזרא כתב בו "ואין שם זכר מלת אלהים, כי הנה נמצא במין כאשר הוא למעלה בעצמים" ומה טוב פירושו למבין:

ב

ותוסף ללדת את אחיו את הבל, באמרו ותוסף ללדת, ולא אמר ותהר עוד ותלד בן, יש עזר לדברי רז"ל (ב"ר כ"ב) שאמרו קין והבל נולדו תאומים, שנאמר ותוסף ללדת תוספת ללידה ולא תוספת לעבור, ועוד אמרו כי כל אחד מהם נולד ותאומתו עמו. וכן אמרו רז"ל שלשה פלאים נעשו בו ביום, בו ביום נבראו, בו ביום שמשו בו ביום הוציאו תולדות. אמר רבי יהושע בן קרחה עלו למטה שנים וירדו שבעה קין ותאמתו, והבל ותרתי תאמותיו. ולא זכר למה קראה אתו הבל, כמו שלא נכתבו טעמי שמות שאר התולדות משת ועד נח, ואולי קראה אותו הבל לענין "אך הבל בני אדם כזב בני איש" (תהלים ס"ב) כי לא יעמדו על מתכונת אחת, ואם תהיה לו טובה תפסק מהרה כמו שראתה היא ובעלה בטובה בגן וגורשו משם לעמל ויגיעה, ולזכר אותו הענין קראה אותו הבל, היא ובעלה.

ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה, כשגדלו נחלקו במלאכתם לצורך חיותם זה היה רועה צאן לאכל החלב ולגז הצאן לעשות מצמרם בגדים, כי לא היו אוכלים בשר שלא נתן האל לאדם ולאשתו לאכל אלא העשב ופרי העץ או לחם אחר יגיעה רב כמו שכתבנו, וכן הורגלו בזה כל הדורות עד המבול שנתן האל לנח לאכל בשר שאמר לו כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה:

ג

ויהי מקץ ימים מעת שהחל לעבוד את האדמה, לאחר ימים הביאו מנחה לה', ולא זכר כמה ימים, ויש לפרש ימים שנה כמו "ימים תהיה גאולתו" (ויקרא כ"ה ל') כלומ' אחר שנה משעבד את האדמה הביא לו ממה שהוציאה לו האדמה מנחה במקום שקבע לו אדם לתפלה ולקרבן וכן בניו עמו, כי מן הדומה הקריב אדם קרבן לה', מפרי האדמה ומן הצאן ומן הבקר, וזה דרך ההודאה לאל. ואע"פ שהכתוב לא זכר מזה. וכן אמרו רז"ל (חולין ס') שור שהקריב אדם הראשון קרן אחת היתה לו במצחו, שנא' "מקרין מפריס" ובניו למדו ממנו והביאו כל אחד מהמלאכה שבה היה מתעסק ולהודות לאל על הטובה שנתן לו בעבודתו. ואמר מפרי, ולא זכר מאיזה פרי, וידמה כי מן הפחות היה, או אחר שאכל הוא הביא מן הנותר לפניו וכל זה הוא בדרך בזיון, לפיכך לא נרצה קרבנו, גם לא הביא מן הבכורים, כי אם הביא היה אומר כמו שאמר בהבל, לפיכך לא נתקבל קרבנו. ובמדרש (פדר"א כ"א) זרע פשתן הביא לפיכך נאסרו כלאי בגדים שלא יתערב מה שהוא ממנחת קין עם מה שהוא ממנחת הבל:

ד

והבל הביא גם הוא, לפני קין או לאחריו, ואם היה לפני, לשון גם הוא על הספור לא על המעש'.

מבכורות צאנו ומחלביהן, זה הביא דרך כבוד מהבכורות קודם שיהנה הוא מהנולדים מהחלב ומהצמר, גם הביא מהשמנים שבהם כתרגום ומשמניהן ויהיה מחלבהן תואר בפלס מלכיהן, ומחלבהן, חסר יו"ד הרבים מהמכתב. ולא זכר אם בנה מזבח אם לא, כמו שאמר בנח (ח' כ') "ויבן נח מזבח לה"' וכמדומה לי שלא שחט הקרבן אלא הניחו חי קשור באותו מקום הקבוע לו, כרי שירד עליו אש מן השמים לאכלו, כמו שהיה עושה לקרבן אביו, כי לא היו שוחטים, כי לא היה אוכלים בשר. ובב"ר (כ"ב) הבל הקריב בלא הפשט ונתוח ומכאן ואילך בהפשט ונתוח. ועוד יש מחלוקת בקרבן הבל בדרז"ל (זבחים קי"ו) יש אומרי' כי עולה הקריב ויש אומרים שלמים הקריב, וראיה לדברי האומר שלמים, מחלבהן, קרבן שהחלבים קרבים ממנו אבל העולה היתה כולה כליל, ולדבריו השאר הניח לחיה ולעופות, כי הוא לא אכלו כי לא היו אוכלים בשר, וראיה לדברי האומר עולה, דכתיב (ויקרא א') "היא העולה" דבר שבני נח היו מקריבים, ויהיה מחלבהן כתרגומו ממשמניהן.

וישע ה' אל הבל ואל מנחתו היה רצון האל אל הבל כי ראה כוונתו טובה וכן היה רצונו אל מנחתו שהיתה מכובדת וראויה להקריב:

ה

ואל קין ואל מנחתו לא שעה, לא היה רצון האל אל קין, כי לא היתה כוונתו חובה, וכן לא היה רצונו אל מנחתו כי בזויה היתה, ואיך ידע זאת? כי מנחת הבל הכלה והורד עליה אש מן השמים, ולא עלה כן למנחת קין, ומפני זה חרה לקין ונפלו פניו, חרה לו בלבו, ונפלו פניו כאדם שהוא בוש ונכלם:

ו

ויאמר ה', היה הדבור עמו כדי לייסרו ולהושיבו למוטב וללמדו דרך תשובה לו ולדורות הבאים כי החוטא יש לו כפרה אם ישוב בתשובה שלימה:

ז

הלא אם תטיב שאת, אם תטיב לבך ומעשיך יהיה לך שאת, פירוש כפרה וסליחה כמו נושא עון (שמות ל"ד) והחכם ר' אברהם בן עזרא פי' שאת ענין נשיאה לפי שאמר שנפלו פניו, אמר לו האל, אם תטיב תשא פניך תמורת מה שנפלו, או אשא פני אליך. ובב"ר (כ"ב) אם תטיב שאת, ברכה, ואם לא תטיב שאת קללה. ד"א אם תטיב שאת, אני מוחל לך על כל עוונותיך, ואם לא תטיב חטא של אותו האיש גדוש ומגודש. ר' ברכיה בשם ר' שמעון בר חמא אמר "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" (תהלים ל"ב) אשרי אדם שהוא גבוה מחטאו ומפשעו ולא פשעו גבוה ממנו.

לפתח חטאת רובץ, לפתחך יהיה חטאת רובץ שתכשל בו תמיד בצאתך ובבאך, כלומר, העון אשר עמך תכשל בו תמיד כאלו אבן נגף קבוע בפתחך שתכשל בו תמיד בצאתך ובבאך. ובאמרו חטאת לשון זכר שאמר רובץ ר"ל זה הדבר הגורם החטאת והוא יצר הרע, והוא הנחש, והוא השטן. ובב"ר (שם) רובצת אין כתיב כאן אלא רובץ, בתחלה תש כנקבה ולבסוף מתגבר כגבור.

ואליך תשוקתו, שיהיה שוקק תמיד אליך ומטעה אותך ומתאוה להכשילך,

תשוקתו ענין תאוה וחשק וכן (ג' ט"ז) ואל אישך תשוקתך. ואתה תמשל בו,

הוא ימשול בך ויכשילוך אם לא תסירנו מעליך, ואם תרצה אתה תמשול בו ותכניעו לפניך, ובזה הראה לו היכולת הנתינה בבחירה, כמו שאמר משה רבינו ע"ה (דברים ל"א ט"ו) "הנה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב את המות ואת הרע ובחרת בחיים":

ח

ויאמר קין אל הבל, ידמה כי לא עשה תשובה ולא התחרט בדעתו שחשב לעשות רעה גדולה והרג את אחיו.

ופירוש ויאמר קין, שאמר לו התוכחות שהוכיחו האל, ואמר לו אתה גרמת לי וכיוצא בדבר הזה, והוסיף כעס ורגז. ולא קם עליו בפני אביו מיראת אביו, אבל נטר לו עד שהיו שניהם יחד בשדה, זה לרעות את צאנו, וזה לעבוד אדמתו, ואז התקוטט קין עם אחיו מתוך כעס שהיה לו עליו מחמת קנאה, וקם עליו והרגו.

ואל כמו על, וכן "אל ההרים לא אכל" (יחזקאל י"ד) והדומים לו. ובב"ר (שם) ויאמר קין אל הבל אחיו, על מה היו מדיינים ? אמרו בא ונחלק את העולם, אחד נטל את הקרקעות ואחד נטל את המטלטלים, דין אמר ארעא דאת קאי עלית דידי, ודין אמר מה דאת לבוש דידי, דין אמר חלוץ ודין אמר פרח, מתוך כך ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו. יהודה בר אמי אמר על חוה הראשונה היו מדיינין. אמר ר' איבו חוה הראשונה חזרה לעפרה, ועל מה היו מדיינין ? אמר רב הונא תאומה יתירה נולדה עם הבל, זה אמר אני נוטלה שאני בכור וזה אמר אני נוטלה שנולדה עמי. וצריך להתבונן באלה הדברים. ועוד נכתוב עליהם בנסתר. ובתרגום ירושלמי, ויאמר קין להבל אחוה קום ותא וניפוק לאפי ברא, והוה כד נפקון תרויהון לאפי ברא עני קין ואמר להבל, לית דין ולית דיין ולית עלם אוחרן ולית למיתן אגר טב לצדקייא ולא לאתפרעי מן רשיעיא ולא ברחמין איתברי עלמא ולא ברחמין הוא מדכר, מן בגלל מה אתקבל קרבנך מנך ברעוא, ממני לא אתקבל ברעוא ? עני הבל ואמר לקין אית דין ואית דיין ואית עלם אוחרן ואית תמן אגר טב לצדקייא ולאיתפרע מרשיעיא וברחמין איתברי עלמא וברחמין הוא מדכר, ברם בפירי עובדין טבין הוא מדכר, ועל דהוון עובדיי תקנין מן דידך אתקבל קרבני מני ברעוא ומינך לא אתקבל ברעוא, והוו תרויהון מנצין באפי ברא וקם קין על הבל אחוי וקטל יתיה:

ט

ויאמר ה', בא אליו הדבור להודיעו, כי לא יוכל האדם להסתר ממנו, וכל עניני בני אדם גלוים לפניו, וקין חשב להסתר ממנו כמו שנסתר מאביו שהרגו בשדה במקום שלא היה אדם, וגם בא אליו הדבור להודיעו עונשו על פשעו. ומה שאמר לו אי הבל אחיך, הוא לפתיחת הדברים, כמו שאמר לאדם איכה, ואמר למשה רבינו מזה בידך והדומים להם. ומה שהושיבו קין לא ידעתי, מפני הסתפקו עדין בידיעת הבורא בעניני בני אדם, לפי שאמר לו, אי הבל אחיך, ולא אמר לו, למה הרגת הבל אחיך, חשב קין כי לא ידע, וכחש, ואמר לא ידעתי השומר אחי אנכי, הוא הולך למלאכתו ואני הולך למלאכתי, וכי שומר אני אותו בכל מקום שילך עם צאנו ? אבל אדם לא כחש, כי יודע היה כי האל יודע כל דברי בני אדם, ואע"פ שפתח לו בלשון מסופק ואמר לו איכה, ידע כי הכל גלוי לפניו יתברך, והשאלה לא היתה אלא לפתיחת הדברים, ולא התחבא אלא מפני הבושה:

י

ויאמר דמי אחיך, דמי אחיך ששפכת צועקים אלי מן האדמה, וקולם שמעתי, וזה דרך משל, מן האדמה ששפכת עליה דמי אחיך. ורבוי דמי כמוהו רבים, כמו (ויקרא כ' ט') "דמיו בו, דמיהם בם" והדומים להם; ויאמר בלשון יחיד ובלשון רבים, בלשון יחיד לפי שהוא אחד, ובלשון רבים לפי שארבע הליחות מעורבות בו. ודעת המתרגם כי אמר בלשון רבים על בניו העתידים לצאת ממנו, שתרגם "קל דם זרעין דעתידין למיפק מן אחוך" והבל לא הוליד עדיין, או לא ידע את אשתו כמו קין שלא ידע את אשתו עד אחר המעשה הזה, או ידעה ולא ילדה:

יא

ועתה ארור אתה מן האדמה, ובפסוק הבא אחריו יפרש את הקללה, כלומר מן האדמה תבוא לך הקללה שלא תוסף תת כוחה לך.

אשר פצתה את פיה, כי הדם נבלע בקרקע, וכן נאמר (איוב י"ו י"ח) "ארץ אל תכסי דמי" (יחזקאל כ"ד) אל צחיח סלע שמתהו וגו', לבלתי הכסות:

יב

לא תוסיף תת כוחה לך, אע"פ שהיתה ארורה משחטא אדם, עתה הוסיף לקללה בעבור קין, ואמר אף מה שהיתה רגילה להוציא אחר קללת אדם לא תוסיף לתת אותו הנה אלא פחות ממה שהיתה רגילה; ואפשר שהקללה הזאת היתה לקין לבדו או לקין ולזרעו אחריו ואף לזרע שת עד נח. ובדרז"ל (ב"ר כ"ב) ר' אליעזר אומר, לך אינה נותנת הא לאחרי' נותנת, ר' יוסי ב"ח אמר, לא לך ולא לאחרים. ונראה כי לו לבדו היתה הקללה, לפיכך תלה הקללה בו, ואמר ארור אתה מן האדמה, אבל באדם שהקללה לדורות תלה הקללה באדמה, ואמר ארורה האדמה בעבורך.

נע ונד תהיה בארץ, זאת קללה אחרת והיא לו לבדו. אמר לו שלא יוכל לעמוד במקום אחד, אלא שיתן האל בלבו שיחשוב בעצמו קללת האדמה בפירותיה ויאמר אלך במקום אחר ואזרע שם אולי תתן לי האדמה שם כחה, וכן ממקום למקו' כל ימי חייו. ולא המיתו כמשפט כל הורג נפש במזיד, מפני שלא ישאר העולם שומם מבני אדם, כי קין לא הוליד עדיין ואדם לא הוליד עוד עד מאה ושלשים שנה לפיכך לא המיתו, אבל גזר עליו, לבד מקללת האדמה, אחד ממשפטי הרוצח, והוא הגלות, כשאמר לו נע ונד תהיה. ונע ונד כפל ענין במלת שונות לחזק. ובדרז"ל (ב"ר כ"ב) כל הורג קין יהרג. לא כדינו של רוצחים דינו של קין, קין הרג ולא היה ממי ללמוד, מכאן ואילך כל הורג קין יהרג; ואפשר ג"כ כי שוגג היה, כי האבן או הדומה לה שהכהו בה לא חשב שימות באותה מכה, כי עדיין לא ראה איש הרוג ולא חשב שיהיה בה כדי להמית, לפיכך דנוהו דין הורג בשגגה שהוא הגלות וא"ל נע ונד תהיה, ובב"ר (שם) נע שיהיה נע מהמקום שהיה שם, ונד שלא תהיה לו ישיבה בשום מקום אלא ינענע גופו כשכור, כיון שעשה תשובה חסרו ממנו האחת כמו שאמר "וישב בארץ נד קדמת עדן" ולא אמר נע:

יג

ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשא, גדול עונשי מלסבל אותו; וכן "כי לא שלם עון האמורי עד הנה" (ט"ו י"ו) ואין הדומה מזה שעשה תשובה והתחרט על חטאו, והיה כמבקש מהאל להקל עונשו, ואונקלס תרגם סגי חובי מלמשבק, מפרש אתו דרך תימה:

יד

הן גרשת אותי היום מעל פני האדמה, זהו אדמת עדן הסמוכה לגן כי שם היו אביו ואמו, כמו שאמר לעבוד את האדמה אשר לקח משם, כמו שפירשנו.

ומפניך אסתר, שקצפת עלי והסתרת פניך והשגחתך ממני ושמתני הפקר לכל וכאשר אהיה נע ונד בארץ כל מי שימצאני יהרגני אחרי שסלקת השגחתך ממני ולא תשמרנו, וכאשר אהיה נע ונד יהרגוני החיות הטורפות. ובב"ר (כ"ב) אתמול גירשת את אבא והיום גירשת אותי שמא מפניך אסתר, אתמהא:

טו

ויאמר ה' כל הורג קין שבעתים יוקם, כן גזרתי כל מי שיהרגנו אקח נקמתו ממנו פעמים רבים, תהיה חיה רעה או אדם. וחשבון שבע נופל על רבוי הדבר, כמו (ויקרא כ"ו ט') "שבע על חטאתיכם" שבע יפול צדיק וקם (משלי כ"ז) וכשהוא כפול כמו שבעתים יהיו הרבוי כפלים, והנקמות הרבות הם חליים שונים זה אחר זה ואחר כן המיתה. ובב"ר (שם) לכן שיראת ממני אני מאריך לך עוד שבעה דורות, ואונקלס תרגום לשבעה דרין אתפרע מניה ר"ל כמו שאמרו במדרש שיתלה לו העון עד שבעה דורות, והרגו למך שהיה דור ששי לו ושבעה לאדם.

וישם ה' לקין אות, שם לו אות בלבו, כלומר חזק לבבו שלא יפחד שיכה אותו כל מוצאו, ושם מוראו בלב החיות ובני אדם הבאים אחריו שלא יכוהו, ועוד נכתוב הדרש שדרשו בזה:

טז

ויצא קין מלפני ה', מהמקום שהיה מלפני ה' והוא הגן והאדמה הקרובה לו שהיתה מקום קדוש השכינה ומקום הנבואה, כי באותו המקום היה מדבר רוח הקודש עם אדם ואשתו ועם בניהם. וישב בארץ נוד, נד ממקום למקום עד שישב לו במזרח עדן רחוק מהמקום שהיה בו אביו ואמו וגם שם לא מצא מנוח לו, כי כבר נגזר עליו שיהיה נע ונד כל ימיו, אלא שרוב ישיבתו היה באותו מקום שהיא קדמת עדן ואשתו ובניו ישבו שם תמיד והוא היה נד, וקראו אותו מקום ארץ נד מפני שנד לשם למקום אשתו ובניו ומשם הולך ושב:

יז

ויהי בנה עיר, בעת שנולד לו בן הוא היה בנה עיר לשבתו ושבת בניו והדורו' הבאים אחריו ובקדמת עדן היה זה, לפיכך קרא שם העיר כשם בנו לפי שנולד לו הבן בעת שהיה בונה העיר:

יח

ויולד וגו', הראשון מחויאל בוי"ו יו"ד והשני מחייאל בשני יודי"ן הראשונה נקודה קמץ ודגושה והשניה איננה נקראת וכן "ירמיה בן שלמיה" וכל אלה השמות על פי המאורע היו קוראים אותם, כי כן היה מנהג הדורות הראשונים, ובמקומות כתוב הטעם ובמקומות אינו כתוב. ויש דרש בשמות האלה:

יט

ויקח לו למך שתי נשים, נראה שהראשונים לא היו לוקחים שתי נשים והוא החל ולקח לו שתי נשים, לפיכך היו מתקוטטות והיו צרות זו לזו, והוצרך להוכיחן ולהפחידן להרוג אותן אם לא תשקטנה:

כ

אבי ישב אהל ומקנה, אבי ר"ל קדמון, כמו שהאב קדמון לבן, ופירש ישב אהל לרעו' מקנה, כלומר שהרחיק לנהוג מקנהו במדברות והיה יושב שם באהל, והראשוני' אשר לפניו לא היו רועים מקניהם אלא סמוך לעירם, ופירש ומקנה, רועה מקנה וכן "לץ היין" (משלי כ') שותה היין, או יהיה פירש הוי"ו עם, כלומר יושב אוהל עם מקנה, וכן (שמות א') "ויוסף היה במצרים" עם יוסף שהיה במצרים היו שבעי':

כא

אבי כל תפש כנור ועוגב, הוא היה הראשון בחכמות הנגון. ואמר בלשון תפישה לפי שהאומנת ההיא בתפישת יתרי הכנור והעוגב ביד השמאלית כפי השיעור שהורה החכמה ההיא:

כב

וצלה גם היא, גם לרבות על בני עדה שתפש כל אחד אומנת אחת לפי טבעו, והשתוקקו והתלמדו בה, אמר וצלה גם היא ילדה בן שתפש אומנת אחרת, ואולי היו להם בנים אחרים, אלא זכר אותם שחפשו כל אחד האומנות ההן בעול'. וקראה אותו בשני שמו' תובל קין, אפשר כי כשילדה אותו קראה תובל ומת קין בעת ההיא וחברה לו שמו על שמו הראשון לזכר קין.

ובאמרו לטש כל חרש נחשת וברזל, ולא אמר אבי כמו שזכר באחרים הנזכרים, אפשר אשר היו לפניו התעסקו גם באומנות הנחשת והברזל והיו עושים מהם כלים לתשמישם, אלא שלא ידעו כמוהו, והוא חידש הלטישה ויופי המלאכה ותקונה בברזל ונחשת, והלטישה כמו (שמואל י"ג) "ללטוש את מחרשתו" שהכלים היו להם, והיו הולכים אל ארץ פלשתים ללטשם לפי שלא היה נמצא חרש אצלם; וחרש שם, כמו (שמות ל"א) ובחרשת אבן אלא שזה משקל אחר, והוא בפלס שורק "ואת היותר החרמנו" (שמואל א' ט"ו) ואותם תקומו מהאורב.

ואחות תובל קין נעמה, למד שלא היה לו אח כמו ליבל, אלא אחות היתה לו ושמה נעמה. ובדרש (ב"ר כ"ג) כי אשת נח היתה וקראה נעמה שהיו מעשיה נאים ונעימים. והיה הספור הזה להורות כי האומניות והמלאכות לא היו בטבע בני אדם הנוצרים ראשונים בכלל שהיו יודעים בשכלם כל המלאכות והחכמות, אלא בטבע פרטי הנולדים בעת היצירה, כי בכל אחד טבע נבדל בעת היצירה ומוטבע בחכמה אחת ובאומנת אחת יותר מאחרת וישתוקק אליה בגדולו ובהתלמדו בה ידעה בקלות מהרה יותר מאחר, וכל אחד לפי טבעו ולפי התלמדו:

כג

ויאמר למך לנשיו, ארז"ל (שם) כי תבעם לתשמיש ולא רצו כי פחדו מהמבול שהיו אומרים שיבא, אמרו נלד למארה, מחר בא המבול ושוטף הכל, אמר להן לא יבוא עלי ועל זרעי, כי אני זך ואין בי עון ואפילו הייתי הורג איש או ילד יכפר לי ה', כל כך זכיותי רבות, שהרי קין הרג ונתלה לו עד שבעה דורות אע"פ שהיה חוטא קודם ההריגה, כמו שראינו בדבר הקרבן וכן היה חוטא בדברים אחרים, ואעפ"כ תלה לו האל עד שבעה דורות כל שכן לי שאני זכאי אם יבוא לי דבר ההריגה כמו שבא לידו שיתלה לי יותר ממה שתלה לו. וזהו שבעים ושבעה, ומהם אמרו כי למך היה סומא והיה צייד, והיה מנהיג אותו ילד לשדה לצוד, וכשהילד ראה חיה היה אומר לו משוך בקשתך למקום פלוני שראיתי בו חיה והיה מושך, וקין יש מרבותינו אמרו כי האות שנתן לו, שיצא לו קרן במצחו והיה נע ונד בשדה, וכשראה אותו הילד מרחוק חשב שהוא חיה מפני הקרן שהיה לו ואמר ללמך משוך, ומשך ובא לו החץ בלבו ומת. כיון שהגיע אליו אמר לו הילד אדם הוא שהרגת ומפני הקרן שהיה במצחו חשבתי שהוא חיה, אמר למך זהו קין זקני, לקח הילד וחבטו בקרקע ומת, לפיכך אמר איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי, כלומר אל תפחדו אם הרגתי כי קין זקני הרג במזיד ונתלה לו שבעה דורות כל שכן שהרגתי בשוגג שיתלה לי יותר ויותר. ועוד אמרו ר' יעקב בר אידי בעא קמי ר' יוחנן, אם איש למה ילד ואם ילד למה איש? אמר ליה איש לעובדין וילד לשנים. ויתכן לפרש עוד כי היו מתקוטטות שתי נשיו כי לא היה מנהג עד למך לקחת שתי נשים והיו מקנאות זו בזו כי כן מנהג שתי נשים לאיש אחד לפיכך נקראו זו לזו צרות, וכעסתה צרתה, שהיו צרות זו לזו, ואמר להן למך שראה אותן מתקוטטות, עתה אהרוג אתכן אם תתקוטטו ולא אפחד מהעונש כי אם אהרג איש או ילד יאריך לי האל, שהרי האריך לקין זקני, ושבעתים יאריך לי שאני טוב ממנו יותר ויותר, וזהו שאמר שבעתים ושבעים ושבעה, לפי שזכר בקין מספר שבעה זכרם גם כן שבעים ושבעה, ושבטים ושבעה, עשר שביעים, כלומר עשר פעמים יאריך לי עליו ויותר שבעה, ולפירושנו שפירשנו למעלה כי שבעתים יקם קין, כי הרבה נקמות יקח ממי שיהרגנו, יהיה פירושו כן, אם אמר האל על מי שיהרוג קין שיוקם שבעתים אע"ג שהרג, כ"ש לי שאני טוב ממנו, ואם אהרוג מי שיכעיסני לא יהרגני בעבור זה ומי שיהרגני יקחו ממנו נקמות שבעים ושבעה. ופצע שהיא מכה שהוציאה דם זכר לאיש שלא ימות בחבורה ברוב, וחבורה שהיא מכה שאינה מוציאה דם, ולפיכך זכר חבורה לילד שימות בחבורה פעמים. והרגתי, כמו אהרוג כמו שפירשנו, אם אהרוג ורבים כמוהו; או פירושו אם יפצעני איש הייתי הורג אותו, או ילד אם היה עושה בי חבורה, ויהיה לפי' הראשון יו"ד לפצעי ולחבורתי על הפועל ולפי' השני על הפעול, כמו (תהלים ע"ד י"ג) "ואלהים מלכי מקדם", על הפעול.

נשי למך, כמו "ואל משה אמר עלה ה"' (שמות כ"ד) ולאדם לא מצא עזר כנגדו (לעיל ב') ואת יפתח ואת שמואל (שמואל א' י"ב י"ג):

כד

כי שבעתים יקם, מפורש הוא בפסוק שלפניו. והיה הספור הזה להודיע כי מקדם היתה אמונת בני אדם מהשגחת האל בתחתונים גומל טוב לטובים ורעה לרעים, ופעמים מאריך אפו לאחד יותר מאחר:

כה

וידע אדם את אשתו, זה היה אחר מאה ושלשים שנה, כמו שכתוב למטה, ובאותם מאה ושלשים שנה לא הוליד שלא ידעה מפני העונש שגרמה לו ופירש ממנה ק"ל שנה.

כי שת לי אלהים זרע אחר, כי אמרה שת לי אלהים זרע אחר לפיכך קראה שמו שת. וכן אמר המתרגם ארי אמרת.

כי הרגו קין, ולא נשאר ממנו זרע, וה' שילם לי זה תחתיו שישאיר זרע, לפיכך אמר ולשת גם הוא יולד בן, שהשאיר זרע; ופירוש גם כמו שהיא ילדה בן כן הוליד בנה בן והיה זרע קיים. ומזרע קין לא ספר יותר מבני למך ואילך לפי שלא קיים הזרע, כי נמחו במבול, ונח משת היה, כמו שמספר והולך:

כו

ולשת גם הוא יולד בן, אמר גם הוא, כי כמו שהוליד אדם בן טוב כדמותו כצלמו, גם שת הוליד בן כדמותו כצלמו.

אז הוחל לקרא בשם ה', יש מפרשים הוחל לשון חלול, ויש מפרשים לשון תחלה. ובתרגום אונקלוס מצאנו שתי נוסחאות, יש נוסחא בכן ביומוהי שריאו בני אנשא לצלאה בשמא דה', פירש הענין אז הוחל, לשון תחלה כי בימיו החלו בני אדם לקרא בשם ה', כלומר להתפלל אליו בעת צרתם ולהספיק צרכיהם, כי עד ימי אנוש לא היתה דעתם שהתפלה מועילה להם, כי מה שנגזר נגזר ואין להשיב. ולמה שראינו בדרז"ל (ב"ר כ"ג) וכן דעת רוב בני אדם, כי בימי אנוש טעו בני אדם אחר ע"ז, יהיה הפירוש, כי אז החלו בני אדם לקרא לכוכבי' ולמזלות בשם ה' כלומר כי להם היו עובדים ומתפללים, כי היתה דעתם כי הם אמצעים בין האל ובין שאר ברואיו ולגדולתם ולעצמם הם ראוים לעבדם והם יצליחו מעשה העובד להם, כי הם מנהיגי העולם השפל, ואם הוא לשון חלול יהיה הפירוש, כי הקריאה בשם ה' הוחל אז ושתפו עמו נבראי מעלה העצומים, ומעת ההיא התפשטה האמונה ההיא גם חלקי העבודה ההיא, יש בחרו להם עבודת השמש, ויש בחרו עבודת הירח ויש כוכב פלוני ויש כוכב פלוני שהתפשטה האמונה ההיא בהמון הערים לעבוד צלמי עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון, לא יאכלון ולא יריחון. ותרגום ירושלמי ולשת לחוד הוא אתיליד בר וקרא ית שמיה אנוש ביומוהי הא שרו בני אינשא למפלח פולחנא נוכראה ולמכניא יתהון בשם מימרא דה', ובאמרו לחוד כי הוא לבדו נתקיים לו הזרע ולא לקין ולהבל, אבל תימה הוא איך עשה מן הרבוי מיעוט. (ובב"ר כ"ג) ותקרא את שמו אנוש, בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתיק? אמר להן עד כאן בצלם ובדמו' מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קינטורין:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.