טעמא דקרא/בראשית/ד

טעמא דקרא בראשית ד

א

ותהר ותלד את קין. ואצל הבל ושת לא כתיב ותהר ואצל אשת קין כתיב וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך. ונ' שיתבאר ע"פ הגמרא בסוטה (י"ב א') ותהר ותלד מקיש הורתה ללידתה מה הורתה שלא בצער אף לידתה שלא בצער מכאן לנשים צדקניות שלא היו בפתקה של חוה [ואף דבגמרא דרשו כן מחמת קושיא מ"מ י"ל דמהתם ילפי' לכל היכא דכתיב כה"ג תדע דבילקוט וירא (רמז צ"ב) בשם תנחומא דריש כן גם גבי שרה], ובאמת לא מצינו לשון ותהר ותלד רק אצל נשים צדקניות כגון אצל האמהות ואצל יוכבד וחנה והשונמית ואצל אשת יהודא ואפרים וישעי' שכל אלו י"ל שהיו נשים צדקניות. ומ"ש אצל קין ותהר ותלד היינו משום שהי' קודם הקללה של בעצב תלדי בנים כמבואר בסנהדרין (ל"ח ב') שלידת קין היתה לפני אכילת עץ הדעת, ואצל אשת קין נ' דהטעם ג"כ משום שאשת קין שהיתה תאומתו נולדה ג"כ לפני החטא כמבואר בסנהדרין שם (ע"ש בתוס') ונהי דמסתמא אכלה מעה"ד כמו כל הבהמות והחיות והיתה בכלל קללת אדם אבל קללת חוה לא חלה עלי' שהרי כבר נולדה אז [ואצל אשת הושע צריך טעם אחר]. ולפי פשוטו י"ל שהתורה הזכירה ההריון במקומות שההריון הוא חידוש כמו באמהות שהיו עקרות ועיקר הנס הי' ההריון ובחוה בלידת קין משום שהיתה הראשונה שנתעברה והיה חידוש ואצל אשת קין י"ל משום שנתקלל והיה סבור שלא יוליד והיה חידוש שנתעברה וכה"ג י"ל בכל הנ"ל.

עד לידת קין כתיב בכל הפרשה האדם בה"א (חוץ ממקום שנאמר לאדם שהה"א נבלעת) ומלידת קין ואילך נקרא בכל מקום אדם, והטעם פשוט שעד לידת קין נקרא בשם המין האדם שהרי עדיין לא היה אדם אחר, אבל אחר שקין נולד א"א לומר האדם שהרי הי' עוד אדם לכן נקרא בשם העצם אדם.

ד

וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה. ויל"ע בשלמא קין הביא מנחה (וכמ"ד ב"נ מקריב מנחות במנחות ע"ג ב' ובב"נ כשר כל דבר אפי' זרע פשתן למנחה עי' זבחים קט"ו ב' ותוס' חולין כ"ב ב' ד"ה והביא), אבל הבל לא מצינו שהביא מנחה רק בהמה דכתיב מבכורות צאנו ומחלביהן ואע"ג דלפעמים קורא הפסוק מתנה מנחה מ"מ גבי קרבנות לא מצינו זה. וי"ל דהביא עם הקרבן מנחת נסכים (וכמ"ד במנחות ע"ג ב' דב"נ מביא מנחת נסכים). אבל קשה דבכור אין בו נסכים (כדתנן במנחות צ' ב'). וי"ל דהביא גם שלמים ומחלביהן היינו שלמים (כדאמרי' בזבחים קט"ז א' למ"ד שלמים הקריבו ב"נ) ועם השלמים הביא מנחת נסכים, ומה שכתבה תורה ששעה אל קרבנו היינו משום דאילו לא ירדה האש על המנחה רק על הזבח לא הי' קין מצטער שהי' חושב שהאש יורד רק על זבח ולא על מנחה אבל עכשיו שהאש שרפה המנחה של הבל ושלו לא שרפה ע"ז חרה לו.

ט

לא ידעתי השמר אחי אנכי. משמע שאם היה שומר לא הי' טענה לא ידעתי ומכאן ראי' למ"ש בב"מ ל"ה א' כל לא ידענא פשיעותא היא.

טז

ויצא קין וגו'. בב"ר (ספכ"ב) ויצא קין מלפני ה' וכו' פגע בו אדה"ר א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדה"ר מטפח על פניו אמר כך היא כחה של תשובה ואני לא הייתי יודע מיד עמד אדה"ר ואמר מזמור שיר ליום השבת וכו', וצריך ביאור. ויש לבאר דהנה ידוע דתשובה מיראה אינה חשובה כ"כ ומבואר ביומא פ"ו דבתשובה מיראה זדונות נעשו לו כשגגות ולא נמחל לגמרי ולפ"ז הי' מקום לדון דכשעושה תשובה בשעה שכבר נידון או בשעת העונש דאין תשובה זו מתקבלת אחרי שאינו שב אלא בשעת ההכרח דתשובה גרועה היא כמבואר בש"ת לר"י (שער א'), אולם מהא דהועילה תשובת קין שהיתה בשעה שכבר שמע העונש מוכח דגם תשובה כזו מתקבל עכ"פ לעשות זדונות כשגגות [וזהו שאומר נתפשרתי כלומר נעשה פשרה דאינו נחשב כמזיד שכל מוצאו יהרגנו כדין רוצח במזיד אלא נחשב כרוצח בשוגג שחייב גלות, וישב בארץ נוד, כן שמעתי] ומזה מוכח דגם תשובה בשעת העונש מועיל לעשות מזדונות כשגגות. והנה מבואר בסנהדרין (צ"ז ב') רא"א אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין א"ל ר"י אם אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקב"ה מעמיד להם מלך שגזרותיו קשות כהמן ומחזירן למוטב, ומבואר דא"א להבטיח הגאולה העתידה בב"א שיהי' ע"י תשובה מאהבה דהא כבר מסר הקב"ה הבחירה ביד אדם אלא דעכ"פ ע"י מלך כהמן תהי' תשובה מיראה וגם זה יועיל לשנגאל בב"א, וכ"ז את"ל דתשובה בשעת העונש מועיל אבל אילולא הי' מועיל תשובה כזו לא היה אפשר להבטיח הגאולה להך מ"ד. והנה מבואר בסוף תמיד דמזמור שיר ליום השבת קאי לימות המשיח ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי עולמים, ולכן כששמע אדה"ר דתשובה בשעת העונש מהני אמר שירה על הגאולה שתהי' בב"א ואמר מזמור שיר ליום השבת. מאאמו"ר שליט"א.

כב

ואחות תובל קין נעמה. פירש"י אשתו של נח היתה. וקשה, איך לקחה נח הרי בני שת הקפידו שלא יקחו מבנות קין כמש"כ הרוקח בפ' ויהי בונה עיר ומאותה שעה שהיו לשת בנים לא נתחתנו בזרע קין כי הם רשעים עד המבול כשנתערבו ונשטפו במי המבול כולם וכ"כ רבנו אפרים בפ' ויקח לו למך וכ"כ הרא"ש בפי' על התורה בפסוק ויראו בני האלקים (ונראה שהי' להם מדרש כזה כי א"א לומר זה לבד, ואף דהשלשלת הקבלה כתב זה בשם הגוים הראשונים בודאי לא היו מביאים מהגוים). וצ"ל שע"פ הדבור נשאה שמעשיה היו נאים ונעימים כדאי' בב"ר ומן השמים הי' שישאר בעולם ג"כ מזרע קין. ונראה שגם שת נולדה תאומה עמו אע"ג דביבמות (ס"ב א') ובב"ר (פכ"ב ס"ב) לא דרשוהו אלא על קין והבל ע"כ קאי גם על שת שאל"כ ממי לקח שת אשה שהרי הקפידו שלא ליקח מבנות קין אשה והבל ושתי תאומותיו מתו עם הבל (כדאי' בחז"ל לפי זכרוני ולא אוכל לציין כעת היכן). מיהו אפשר דאדה"ר הוליד עוד בנים ובנות כדכתיב ויולד בנים ובנות ולקח מבנותיהם.

ואחות תובל קין נעמה. היא היתה אשתו של נח, כמש"כ רש"י ומקורו במד"ר כאן (פכ"ג ס"ג). ולפי"ז שם אביו של נח ושם חותנו היו שוים ששניהם היה שמם למך. והנה בצוואת ריה"ח ז"ל (סכ"ד) מזהיר ששם החתן וחמיו וכן שם הכלה וחמותה לא יהיו שוים, ואילו בגמרא סוטה (י' ב') איתא אמר שמואל סבא חמוה דרב שמואל בר אמי משמיה דרשב"י וכו', ובמנחות (כ"ט ב') רמי בר תמרי דהוא חמוה דרמי בר דיקולי [אמנם בשיטמ"ק שם גורס דהוא רמי בר דיקולי, וכ"ה בחולין ק"י א'], ובירושלמי ב"ב (ריש פרק ג"פ) איתא ר' יוסא קצירא חתניה דר' יוסי. וכמו"כ מה שמזהיר שם (בסכ"ז) דלא ינשאו ב' אחיות לאב ובנו, הנה בכתובות (נ"ב ב') רב פפא איעסק ליה לבריה בי אבא סוראה וכו', ומפרש"י, בי אבא סוראה חמיו היה והשיא רב פפא לבנו אחות אשתו וכו'. וכמו"כ במה שמזהיר (בסכ"ב) שלא ישא את בת אחותו, ובגמרא יבמות (ס"ב ב') אמרו שזו מעלה לישא את בת אחותו, וכ"כ הרמב"ם בהלכות איסו"ב (סופ"ב) דמצות חכמים שישא אדם את בת אחותו וכו', (וכמ"ש כ"ז הר"ר מרגליות ז"ל בהערותיו מקור חסד) וכן מצינו שר"א הגדול נשא בת אחותו (אדר"נ פט"ז ה"ב), ועי' בשו"ת נוב"י (מהדו"ת אהע"ז סי' ע"ט) שכבר האריך להקשות על הרבה מאזהרות ריה"ח ז"ל מדברי חז"ל בהרבה דוכתי עיי"ש. אמנם באמת לק"מ וכמו שאמר מרן החזו"א זצ"ל, דבאמת בימי חז"ל היו כל הזיווגים הללו מותרים וגם היה מצוה לשאת את בת אחותו, אבל ריה"ח ז"ל צפה ברוח הקודש שמזמנו ואילך כל הזיווגים האלו לא יצליחו, ואע"ג שעד זמנו הצליחו מ"מ ראה ברוה"ק שמזמנו ואילך לא יצליחו בזיווגים אלו ולכן הזהיר עליהם שלא לעשותם. ואמר מרן זצ"ל שכמה שעברו על הצוואה לא הצליחו. ואמר, מימי לא ראיתי מי שעבר על צוואת ריה"ח והצליח.

כג

שמען קולי נשי למך וגו'. פירש"י למך סומא הי' ותובל קין מושכו כו'. הא דסומא הי' י"ל דלמדו חז"ל מדכתיב שמען קולי נשי למך דנשי למך מיותר שאם הי' רואה אותן ומדבר אליהן למה צ"ל נשי למך וע"כ שלא הי' רואן. והא דהרג את קין י"ל דלמדו מדכתיב שבעתים יוקם ולא נזכר שנתקיים וכאן נזכר כי שבעתים יוקם קין משמע שכאן נתקיים זה, ושהי' תובל קין למדו משום שהתנצל לנשיו וילד לחבורתי משמע שהי' בנם דאל"ה מה נ"מ להן ומדכתיב גבי תובל קין לוטש כל חורש פירש"י תיבל אומנתו של קין מסתמא הוא הי' הבן הנהרג מדה כנגד מדה (ועוד משום דלא כתיב גבי תובל קין אבי כדכתיב גבי יבל ויובל משמע שלא העמיד תולדות).

כד

כי שבעתים יוקם קין וגו'. פירש"י וזהו ק"ו של שטות א"כ אין הקב"ה מקיים דברו. וקשה מה היה דעתו דלמך. וי"ל דסבר כמ"ש בברכות (ז' א') פוקד עון אבות וגו' דוקא כשאוחזין מעשה אבותיהן בידיהם אבל כשאין אוחזין לא וסבר דגם כאן היתה גזרה כן וזה טעות דזה בכללות אבל בגזרה פרטית הוא בכל גוונא.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)