תולדות יצחק/בראשית/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק בראשית ד

א

והאדם ידע את חוה אשתו פרש"י כבר ידע קודם שחטא וכן ההריון והלידה שאם כתב וידע אדם נשמע שלאחר שנטרד היו לו בנים. והתשמיש נקרא דיעה לפי שהזרע בא מן המוח וגם שתאות המשגל סבתה עץ הדעת:

ד

והבל הביא גם הוא הבינו קין והבל סוד הקרבנות והמנחות ואדם הקריב פר וזה יחסום פי האומרים שהקרבנות על הכוונה השנית:

ו

למה חרה לך ולמה נפלו פניך. ראוי שמי שאינו מרוצה לש"י יהיה נכלם כאז"ל העושה דבר ומתבייש ממנו מוחלין לו כל עונותיו ולכן נאמר שחשב קין שמנחתו היתה טובה ורצויה אלא לפי שהבל הביא מנחה יותר טובה להבאישו בעיני יי' לזה אמר לו הקב"ה אינו כן למה חרה לך בחשבך שהבל הגורם שאם תיטיב אשא פניך ולא תתבייש ואם לא תיטיב וגו'. והכוונה שמה שלא שעה אל מנחתו היה בעבור שמנחתו פחותה ולכן תשוקת החטאת אליך אבל אם תרצה אתה תמשל בו אחר שהדבר תלוי בך לא בזולתך כמו שחשבת ונראה שלא האמין קין להקב"ה אלא חשב שעשאו הבל להבאישו ושלכן לא שעה למנחתו ואולי זהו מ"ש ויאמר קין אל הבל אחיו שאמר לו שכוונתו היתה להבאישו ולכן הרגו. עוד נ"ל להשיב לזה וגם לדייק מה טעם אמר שני פעמים למה שהכוונה שאם במשל ראובן יש לו חרון אף על שמעון נראה ששמעון עשה לו מעשים אשר לא יעשו ולכן חרה אפו עליו ופניו אדומות בכעס גדול שיש לו עליו ופניו למעלה כנגד העושה לו הרעה להנקם ממנו ושמעון ראוי שיהיה לו בושה ממה שעשה לראובן ושיהיו פניו כלפי מטה. ולקין היו לו שני הפכים היה לו חרון אף על הבל ומן הראוי שיהיו פניו אדומים כלפי מעלה ולא היו אלא נפולים ולזה אמר למה חרה לך כאלו הבל עשה לך הכעסה ולמה נפלו פניך כאלו אתה עשית הכעסה להבל ואתה בוש ממה שעשית לו ופניך נפולים כלפי מטה והכוונה לומר לו אחר שחרה אפך על אחיך בקנאה ואפילו הכי פניך כלפי מטה זה יורה שאתה חושב מחשבה רעה על אחיך ולכן אם פניך כלפי מטה לחשוב מחשבות רעות עליו אני מתרה בך שלא תעשה הלא אם תיטיב שאת. עוד נראה לפרש שדרך טבע כששמעון מכלים פני ראובן שראובן פניו אדומים וגם פניו לבנים בזה אחר זה וזה הרבה פעמים אדומים ולבנים אדומים ולבנים והטעם לפי שיש לראובן שתי הפכים בלבו מצד ההכלמה שעשו לו נכנס הדם לצד פנים ונשאר לבן שמצד הכלימה הלב נופל והולכים הרוחות והדם לחזקו ולכן נשאר לבו ולזה קראו חז"ל למי שמבייש פני חבירו מלבין שאמרו המלבין פני חבירו שמצד שנכנס הדם והרוח לצד פנים נשארו פניו לבנים ולזה אמרו המלבין פני חבירו ברבים כאלו שופך דמים דאזיל סומקא ואתי חיורא פי' הדם שהיה לצד חוץ שפך אותו לצד פנים ומצד שרוצה להנקם משמעון פניו אדומים לפי שהרוחות והדם יוצאים לחוץ להנקם וכמו שאמרו חכמי הטבע ואולי זהו אזיל סומקא ואתי חיורא שמתאדם ומתלבן הרבה פעמים בזה אחר זה מתאדם ומתלבן ועוד לפעמים ברגע עצמו שפניו אדומים קצת פניו לבנים כמו שנראה לעין ולכן הקורה אם היא במקום גבוה ההולך בה יפול ואם היא בארץ אף ע"פ שילכו בה הרבה פעמים לא יפול לפי שכשהיא במקום גבוה הלב נופל מצד פחד הנפילה והדם והרוחות הולכים לחזקו ונשארו חיצוני הגוף הידים והרגלים בלא כח ונופל לא מצד דמיון הנפילה כאשר חשבו קצת. ולזה אמר ויחר לקין מאד ופניו אדומים ויפלו פניו פירוש פניו לבנים או ירוקים ואמר לו הקב"ה לשני דברים למה חרה לך להנקם ופניך אדומים ולמה נפלו פניך מצד כלימה ופניך לבנים וזה הוא מה שאמרו רבותינו ז"ל פרק אי זהו נשך מנין לנושה בחבירו מנה ויודע שאין לו שאסור לעבור לפניו שנאמר לא תהיה לו כנושה. רב ביבי אמר כאלו דנו בשני דינין שנאמר הרכבת אנוש לראשינו באנו באש ובמים פירוש שהלוה כשעובר המלוה לפניו ואין לו יש לו כלימה וגם הכעסה לפי שעבר לפניו להכלימו מצד הכעסה פניו אדומות וזהו דין אש שיוצא הדם לחוץ ופניו אשיות ומצד הכלימה פניו לבנות וזהו דין מים שמי שנכנס במים קרים כולו הפך לבן שקרירות המים סבה שבורח הדם מצד חוץ לצד פנים זהו דעתי בזה המאמר ובזה הפסוק והוא פירוש נאה:

ז

הלא אם תיטיב שאת אשא עונך מעליך כמו נושא עון או יהיה לך יתר שאת:

ואם לא תיטיב לפתח גיהנם תמצא העון והעונש:

ואליך תשוקתו שהמורגל לחטוא יש לו תשוקה לחטוא ויהיה לך יותר עונש שמי שעשה עבירה ושנה בה נעשית לו כהיתר ואם תרצה אתה תמשל בו. ולאונקלוס פי' הפסוק ליום הדין חטאך שמור. או יהיה כוונת הפסוק ואם לא תיטיב אע"פ שתביא קרבן חטאת לבהמ"ק וכיוצא בו או שתשחוט בצפון וקבול דמה בכלי שרת בצפון לפתח בהמ"ק ישאר או לפתח ביתך לא יכנס לפנים וכאלו לא הקרבת קרבן. ויתכן לפרש שיאמר אם לא קבלתי מנחתך לא היה בעבור מנחת אחיך שהיתה טובה ממנחתך וחשבת שעשה הבל כן להבאישך בעיני ולהתגדל עליך אינו כן שתשוקת אחיך הבל הוא לעשות רצונך וזה הוא אליך תשוקתו ועוד שרצונו לעבוד אותך ושאתה תמשול בו כדרך הבכור שמושל על אחיו ואתה הבכור והוא מודה בבכורתך ובממשלתך עליו:

ח

ויאמר קין אל הבל אחיו ויהי בהיותם בשדה וגו'. לא פי' הפסוק מה אמר לו ותרג' ירושלמי לית דין ולית דיין ולית עלם אחרן. וע"ד הפשט ויאמר קין אל הבל כל מה שאמר לו הקב"ה למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תיטיב וגו'. ועשה כן להורגו בערמה ולא ישמר ממנו אחר שאמר לו כל דברי הקב"ה ושמודה בתשובה:

ויקם קין ויהרגהו ולז"א אחיו שעשה עצמו כאלו היה לו אהבת אחים וכוונתו בהריגה שיבנה העולם ממנו שפחד שבנין העולם יהיה מאחיו שנתקבלה מנחתו:

י

קול דמי אחיך דמו ודם התולדות שהיו עתידים לצאת ממנו בכל הדורות וכן ת"א. ד"א שעשה בו פצעים הרבה שלא ידע מהיכן נפשו יוצאה ולז"א דמי לשון רבים:

יב

נע ונד תהיה בארץ זהו גירוש כמו שאמר הן גרשת אותי היום ואם כן למה אמר נע ונד תהיה בארץ ולא ויגרש אותו:
התשובה שהגירוש הוא שגזר המלך שיגורש ממלכותו אבל כשהרג קין לאחיו לא נמצא מלכות בעולם ולא עיר א"כ הגירוש לא היה באותה שעה אלא שילך מן המקום ההוא למקום אחר ואחר שהלך למקום אחר יחזור למקומו הראשון וכיוצא בו ולכן אמר נע ונד תהיה בארץ:

יג

גדול עוני מנשוא ראוי שהמלך שגזר עונש על הרשע שלא יענש עונש אחר על הנגזר לזה אמר הן גרשת אותי היום והייתי נע ונד ויבא לי עונש יותר מגזרתך והיא ההריגה וז"ש גדול עוני שעון הכוונה בו עונש לפי שהעון סבת העונש ואמר לא אוכל לסבול עונש יותר ממה שגזרת. ולז"א לכן כל הורג קין:

יד

ומפניך אסתר י"א שאדם נתיישב בהר המוריה ושם היו תולדותיו ולזה אמר ומפניך אסתר שכל המגורש ממנה נקרא נסתר מפניו שהוא ברשות אלהים אחרים שנאמר גרשוני היום מהסתפח בנחלת יי' לאמר לך עבוד אלהים אחרים:

טו

לכן כל הורג קין שבעתים יוקם היה ראוי שיאמר כל. הורג קין יהרג למה שבעתים וכי לא יספיק שיהרג אחר שהוא הרג לאחיו לזה פירשו שמה שאמר לכן כל הורג קין אינו מחובר עם שבעתים יוקם אלא הם שני דברים נפרדים לכן כל הורג קין אני אפרע ממנו שרצוני הוא שלא יהרג עתה עד ז' דורות וזהו שבעתים יוקם גזם ולא פי' עונש ההורג לקין וג"כ הכריחם לפרש כן שאמר למך כי שבעתים יוקם קין ולמך ע"ז או הכוונה שכל הורג הוא ע"ד הקריאה ויאמר כל הורג שמעו דברי כי קין לשבעתים יוקם ממנו:

וישם יי' לקין אות וגו'. חקק לו אות משמו ובב"ר כלב מסר לו ואמרו כלב שכלב ראוי לו לפי מעשיו או לפי שהוא מוכן להישיר הסומים שקשור בחבל ביד הסומא:

טז

וישב בארץ נוד בעבור שהודה על חטאו הסיר ממנו חצי ענשו שגזר עליו נע ונד וישב בנוד לבד ולא נע ונד והיה לו קצת ישוב בקדמת עדן וזהו וישב בארץ נוד:

יז

ויהי בונה עיר היה ראוי שיאמר ויבן עיר ואמר בונה שהיה בונה מעט ואח"כ הולך נד וחוזר ובונה מעט והולך נד וכן תמיד ולכן לא קרא העיר על שמו לפי שתפול כל הבנין אלא קרא שם העיר כשם בנו חנוך. ונ"ל שלפי שהקב"ה אמר לו נע ונד תהיה בארץ בנה עיר דרך תשובה שהבונה עיר הוא נע ונד שהולך למקום אחד לבקש אבנים ואח"כ הולך למקום אחר לבקש סיד ולמקום אחר לבקש עצים לבנין ולמקום אחר לבקש מסמרים וכן הולך למקומות רבים לכל הדברים הצריכים לבנין העיר אינו יושב במקום מיוחד וכ"ש אם הוא לבדו ואין עוזר לו כמו שהיה קין ולפי שהיה הבונה הראשון לא מצא כל הדברים במקום א' כמו שימצאם עכשיו הדר במדינה ולז"א בונה עיר שנתעכב ימים רבים בבנין העיר. ונכתבו תולדות קין להודיע כי הש"י ארך אפים והאריך לו כי הוליד בנים ובני בנים והזכיר כי פוקד עון אבות על בנים ונכרת זרעו וארז"ל שחיה שנים רבות ומת במבול וראה בהכרת כל זרעו אתו:

יט

ויקח לו למך שתי נשים פרש"י לא בא לפרש כל זה אלא ללמדנו מסוף הענין שקיים הקב"ה הבטחתו שאמר שבעתים יוקם ועמד למך לאחר שהוליד בנים ועשה דור שביעי והרג את קין וז"ש כי איש הרגתי:

שתי נשים כך היה דרכו של דור המבול:

כ

הוא היה אבי יושב אהל ומקנה הוא אבי כל תופש כנור ועוגב מה שכתבה התורה כן לקיים חידוש העולם שאם העולם קדמון אין יש אומן ראשון בשום אומנות שלעולם היה כן ולא ימצא ראשון. ופרש"י הוא היה ראשון לרועי בהמו' במדברות ויושב באהלים חדש כאן וחדש כאן בשביל מרעה צאנו כשכלה המרעה במקום זה הולך ותוקע במקום אחר:

כב

לוטש כל חרש נחשת זה דבוק עם מ"ש הוא היה אבי ואמר שתובל קין היה אבי כל לוטש וחורש נחשת וכן ת"א. ואחר שפירשתי כל זה הענין דרך הפשט אקשה בענין קין והבל ב' קושיות:
הקושיא הא' מה חטא קין בהביאו מפרי האדמה שלא שעה לו ולמנחתו אם בעבור שלא הביא צאן ובקר ומריא לא היה לו ואין אדם חייב להביא לש"י אלא מהנמצא אתו וקמח מועט מן העני נרצה לו יותר מקרבן העשיר אע"פ שיביא לו שור או כשב או עז וכן ארז"ל ונפש כי תקריב לא נאמר נפש בכל הקרבנות אלא במנחה מי דרכו להביא המנחה עני אמר הקב"ה מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו ע"כ. וא"כ לא חטא קין בהביאו מפרי האדמה מנחה ליי' אחר שקין היה עובד אדמה ולמה לא שעה אל מנחתו:
הקושיא הב' אחר ששעה הקב"ה למנחת הבל למה לא הצילו מיד אחיו קין שהרגו והחכם ר' יוסף אלבו ז"ל השיב שהקב"ה אסר אכילת ב"ח לאדם הראשון ונתן לו מזונו חטה ושעורה וכל שיש בו זרע שראוי להזרע וכל פרי העץ ולשאר ב"ח נתן לאכילה ירקות שאין בהן זרע וזה להעיר על יתרון מין האדם על ב"ח וכשנולדו קין והבל וראו לאביהם עוסק בעבודת האדמה וזורע חטה ושעורה ונזון מצמחים חשב כל א' דרך לעצמו וכוונת כל א' ניכרת ממעשיו שקין לקח אומנות לעבוד האדמה שחשב שאין יתרון לאדם על ב"ח אלא בשיודע לעבוד האדמה לשיזון ממבחר הצמחים שאחר שראה האדם נזון מצמח כב"ח חשב שרוח א' לכל כמות זה כן מות זה ולזה הביא מנחה מפרי האדמה לשבח השי"ת על היתרון שנתן לו על הצמחים ולא קרבן מב"ח שחשב שאסור בהריגת ב"ח ששוה להם והבל חשב שיש לו יתרון על ב"ח אבל היתרון הוא שימשול עליהם ויכבשם לעשות מלאכתו ולא שיהיה מותר בהריגתו שלא חשב שהיה לו יתרון על ב"ח בזה וז"ש והבל הביא גם הוא פי' ככוונת קין ושאסור להרגם אלא לצורך גבוה ולקרבן להורות שיש לו יתרון על אדם ובהמה שכלם יאבדו והוא יעמוד ולזה נהרג הבל להיות זה הדעת קרוב מאד מדעת קין ויותר מוכן לשיטעו בו האנשים אבל לפי שדעת הבל שיש לו יתרון על ב"ח ויוכל להרגם לצורך גבוה וקרוב זה לשיוכר על ידו יתרון אדם על ב"ח שעהו השי"ת שהוא קרוב לשלימות מדעת קין ולא שעה לקין להיותו רחוק מהאמת ולזה קנא קין והרג להבל בכוונתו הראשונה שאין לאדם יתרון על ב"ח ואמר שאחר ששעה השם להבל נראה שמותר להרוג ב"ח וחשב שאין בהריגת הבל איסור יותר מהריגת ב"ח ולפי שאין כוונת הבל ראויה לא הושגח עד שנולד שת שהכיר היתרון שיש למין האדם על ב"ח כמו שהכירו אדם אביו ולז"א ויולד בדמותו כצלמו ששת הכיר שאדם בצלם אלהים ונפשו נשארה לעד. ואני תמה עליו שאיך עלה על הדעת שלפי שהבל לקח אומנות רועה לפיכך היה לו אמונה רעה ומצאנו האבות רועי צאן ומשה היה רועה ודוד עליו השלום היה רועה והשבטים רועי צאן ויוסף הצדיק היה רועה את אחיו בצאן וכן כל עובד אדמה לפי דבריו יש לו אמונה רעה וישראל היו מקריבים שור או כשב או עז והיו מקריבים סלת ושמן ויין לנסכים ועוד שאמונת הבל טובה כפי מה שתרגם בירושלמי שאמר לקין אית דין ואית דיין ואית עלם אחרן. ויתכן להשיב הב' ספיקות הללו באופן אחד והוא בשנקדים שקין חטא בשני דברים הא' בשלקח אומנות עבודת האדמה שהקב"ה קלל אותה בחטא אדם ואמר ארורה האדמה בעבורך חשב אני אעבוד את האדמה ותהיה מבורכת בעבודתי. החטא השני שאחר ששבע מהפירות הביא מנחה ליי' וז"ש ויהי מקץ ימים ויבא קין מפרי האדמה מנחה ליי' שהיה ראוי לו שיביא ביכורים ולא יאכל מן הפירות עד שיביא מנחה ליי' ולא עשה כן אלא מקץ ימים והבל עשה הפך קין בשני הדברים האחד שלא לקח אומנות עבודת האדמה בעבור שאררה יי' אלא אומנות רועה וגם בקרבן שהביא הביא בכורים שנאמר והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו וזהו בכורים ולז"א וישע יי' אל הבל ואל מנחתו ולא אמר וישע יי' אל מנחת הבל אלא אל הבל ואל מנחתו שהם שני דברים. אל הבל באומנות שלקח שהוא אומנות רועה ולא רצה לתקן האדמה שאררה יי' אלא שתשאר ארורה ואל מנחתו שהביא מבכורות צאנו: ואל קין ואל מנחתו לא שעה גם כן הם שני דברים כי שתים רעות עשה א' שלקח אומנות עבודת האדמה והב' שהביא מנחה אחר ששבע מן הפירות ולזה לא אמר ולמנחת קין לא שעה אלא אל קין ואל מנחתו ולפי שחטא קין בשלקח אומנות עבודת האדמה ולברך את אשר קלל יי' לכן חזר הקב"ה וקללו מן האדמה וז"ש ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך וכן כתב רש"י שכתב אצל ויהי הבל רועה צאן לפי שנתקללה האדמה פירש לו מעבודתה. וא"ת א"כ למה לא הציל להבל מיד אחיו. תשובה שלא היתה כוונת הבל להביא מנחה לש"י כלל עד שראה שהביא קין וז"ש והבל הביא גם הוא ובזה חטא שהיה כפוי טובה שלא הביא המנחה אלא מצד קנאה שקנא באחיו שהביא מנחה ולכן הביא מנחה חשובה מאחיו לומר שהוא חשוב מאחיו ולזה נהרג מצד קנאה שקנא קין להבל והרגו מדה כנגד מדה הוא חטא בקנאה ונהרג בקנאה. ונראה לי שלז"א וישע יי' אל הבל ולא אמר וירח יי' את ריח הניחוח וכיוצא בו ולא מצינו בכל הקרבנות זה הלשון אלא לומר שאע"פ שקבל הקב"ה מנחתו לא קבלה בסבר פנים יפות כל כך מלשון השע ממני ואבליגה שהוא ענין רפיון לומר שקבל מנחתו ברפיון לא בשמחה ואל קין ואל מנחתו לא קבל כלל אפילו ברפיון. אבל במדרש הזוהר השיב לאלו הב' ספיקות בשכתב שהבל היה מצד הטהרה והקדושה והוא רמז ליין המשומר בענביו מששת ימי בראשית ולפיכך הביא קרבנו מצד הטהרה מבכורות צאנו שהקב"ה כעמר נקי ולפיכך שעה אל מנחתו אבל קין היה מצד הטומאה והיה כשמרי היין ולפיכך הביא זרע פשתן שהוא מצד הטומאה וזהו סוד שעטנז ולכן לא שעה למנחתו ולזה הרגו קין וכששאל לו הקב"ה אי הבל אחיך כלומר למה הרגת אותו השיב השומר אחי אנכי והוא מלשון שמרים כלומר וכי שמרים של אחי הייתי שיהיה הוא כיין הטוב ואני כשמרי היין לזה הרגתיו. והבל ג"כ נהרג בחטאו שכששעה השם למנחתו הציץ בשכינה כאמרם ז"ל בן עזאי הציץ ונפגע ולכן ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלהים. מוסכם לזה אספק עוד ספיקות:
עוד יש שתי ספיקות בענין קין והבל:
האחת למה קרא אדם לבנו הראשון קין לאמר קניתי איש את יי' שמשמע שהכוונה לשיעבוד קין את יי' והנה אין ראוי שהבן האחד יהיה לעבוד את יי' והבן השני שלא לעבוד את יי' אלא למי יעבוד:
הספק הב' למה קרא לבן השני הבל הנה שלא קראו קין וכיוצא בו שם שירמוז לטובה אבל למה קראו שם רע והוא הבל שדרך האנשים לקרוא לבניהם השם הטוב שאיפשר:
התשובה לפי שאדם חטא לשי"ת ונתחרט אמר בלבו הבן הראשון שיהיה לי יהיה לעבוד את יי' ולז"א קניתי איש את יי' שיעבוד את יי' במקומי ודרך הוא כשיש ליהודי שני בנים האחד מלמדו תורה לשיהיה חכם ושיהיה תורתו אומנותו לשמור דרך יי' לעשות צדקה ומשפט והשני שיעסוק בעניני הבית שהם הבלי העולם ולכן קראו הבל ולזה נתן אדם סבה לבן הראשון לאמר קניתי איש את יי' שזהו כבוד לש"י ובבן השני לא נתן סבה למה קראו הבל שאינו כבוד לאדם שיוליד בן לעסוק בעניינים של הבל ובעבור שכשאדם חוטא לש"י כל מעשיו הפוכים ונעשים הפך מחשבתו לכן קין שכוונת אדם הראשון שיעבוד הש"י היה רוצח ובמקום שראוי לפי כוונת אדם שיהיה עובד יי' היה עובד אדמה וזה מוסכם עם מה שכתבתי למעלה שלקח אומנות עבודת האדמה לברך את האדמה אשר אררה יי' והיה אפיקורוס שאמר לאחיו לית דין ולית דיין ולית עלם אחרן והבל שכוונת אביו שיעסוק בענייני הבית ובעניינים של הבל היה צדיק ומאמין בשי"ת שאמר אית דין ואית דיין ואית עלם אחרן ולקח אומנות רועה שהוא אומנות נקיה שהצדיקים מתעסקין בו יעקב ומשה ודוד והשבטים לפי שמתבודדים בשדה להבין בסודות אלהיות. ובזה השבתי לשתי קושיות. או הטעם שקראוהו הבל לפי שאז"ל תאומה אחת נולדה עם קין ושתי תאומות עם הבל שנאמר את קין ובהבל אמר את אחיו את הבל שני ריבויים ולכן היה צעיר הגוף וקראוהו הבל או שידעו ברוח הקדש שיחיה מעט שאמרו ז"ל לא עשה קיימא בעולם אלא נ"ב יום:

וצלה ילדה גם היא טעם גם היא לומר שאע"פ שהשקה לה כוס של עיקרים ילדה על כרחו:

לוטש כל חרש נחשת לוטש וחורש כל נחשת וברזל כמו כל תשא עון או חוזר למ"ש אבי כל תופש ומושך אחר עמו אבי כל לוטש וכל חורש נחשת:

ואחות תובל קין נעמה דרז"ל היא אשתו של נח ונקראת כן לפי שהיו מעשיה נאים כוונתם לומר שהיה לה שם בדורות ההם שהיתה צדקת והולידה צדיקים ולכן יזכירנה הכתוב וא"כ נשאר לקין זכר מעט בעולם ואם נאמר שאינה האשה שהוליד נח ממנה שלשת בניו אין טעם להזכירה. ועל דרך הפשט בעבור שלמך היו לו בנים שהמציאו מלאכות ויובל המציא מלאכת הנגון ותובל מלאכת המלחמה שהיה לוטש וחרש כל נחשת וברזל אמר שאחות תובל המציאה מלאכת השיר בפה שהיתה משוררת ולוטשת ומבשמת הקול בשיר ונעמה מלשין נעים זמירות ולא הזכיר אלא שמה המורה על מלאכתה ולא פירש הטעם לפי שקול באשה ערוה וכן בתרגום ירושלמי ולפי זה אע"פ שאינה האשה שהוליד ממנה ג' בנים יש טעם להזכירה כמו שהזכיר באחיה יובל שהיה אבי כל תופש כנור ועוגב וזה יותר נכון משנאמר שנשאר לקין זכר בעולם. ומדרשו שהיתה יפה מאד וטעו בה בני האלהים וי"א שהיא היתה אשת אשמדון אם אשמדאי והשדים נולדו ממנה וארבעה נשים היו אמות השדים לילית ונעמה ואגרת ומחלת ויש לכל א' מהן מחנות של רוח הטומאה אין מספר ואומרים שכל אחת מושלת בתקופה אחת שבשנה ומתקבצות בהר נשכה קרוב להרי חשך וכל אחת מושלת בתקופתה משעת שקיעת החמה עד חצות לילה הן וכל מחנותיהם ועל כולם משל שלמה ע"ה וקרא אותם עבדים ושפחות שהיה משתמש בהן כרצונו וארבעה נשים אלו נשיו של שרו של עשו הן ודוגמתו נשי עשו ארבעה נשים כמפורש בתורה ואמרו שאדם הראשון כל אותן ק"ל שנה שהיה נזוף בחטא הוליד רוחין ושדין ולילין. ואמרו עוד אותן ק"ל שנה שפירש אדם מן האשה רוחות נקבות היו מתחממות מאדם ויולדות זכרים ורוחות זכרים היו מתחממין מן האשה ויולדים נקבות:

כג

נשי למך האזנה אמרתי שנשיו פורשות ממנו משקיימו פריה ורביה לפי שנגזרה גזירה לכלות זרעו של קין לאחר ז' דורות ובני למך היו שביעיים לקין ולמך נחם את נשיו ואמר וכי הרגתי אני את הבל שהיה איש בקומה וילד בשנים לשיהיה זרעי כלה באותו עון ומה קין שהרג נתלו לו ז' דורות אני שלא הרגתי לכ"ש שיתלו לי שביעיות הרבה וזהו ק"ו של שטות א"כ אין הקב"ה גובה חובו או כוונת למך שיתפלל וירחם עליו ויתנחם על הרעה. ונ"ל שלמך היה אומר לנשיו שלא יהיו בניו דור ז' אלא דור ח' שמ"ש הש"י שבעתים יוקם אין הז' דורות נמנים מקין אלא מאדם הראשון ולמך עצמו הוא השביעי והם אדם קין חנוך עירד מחויאל מתושלח למך הרי ז' ועלי נגזר הגזירה לא על בני ואם יאמרו נשיו ג"כ אין אנו רוצים לגדל בנים יתומים אמר גם אני לא יהרגני שום אדם שגזירת פוקד עון אבות על בנים היא כשאוחזין מעשי אבותיהם בידיהם ואמר למך אני לא אחזתי מעשי קין בידי וכי איש הרגתי כקין לשאהיה נפצע בעבורו או ילד הרגתי לשיעשו לי חבורה. או ירצה אני אהרוג איש אם יבוא לפצוע לי וילד אהרוג אם יבא לעשות לי חבורה אחר שלא אחזתי מעשי קין בידי. וכתב ר"א בני למך וכל זרעו מתו במבול ולא נשאר לקין שם מחמס אחיו. וי"א שלמד למך את תובל בנו ללטוש ולעשות חרבות וכלי מלחמה ופחדו נשיו שיענש שהביא רציחה בעולם ועושה מעשי אביו הרוצח ואמר להן אני לא הרגתי לפצע וחבורה כמו קין לומר כי לא בחרב לבד יוכל להרוג כי גם בפצעים וחבורות שהיא מיתה רעה יותר מחרב:

כה

וידע אדם טעם עוד לפי שאחר שנגזר עליו מיתה והוליד לקין והבל ותאומותיהן הסכים בדעתו שלא יוליד עוד כי אמר דיו לעולם אלו אבל אחר שראה שהבל מת ושקין נגזר עליו ועל זרעו להמחות מן הארץ והיה זה מפורסם עד שלזאת הסבה רצו להפרד נשי למך ממנו נתן דעתו להוליד כי לא תוהו בראה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.