העמק דבר/ויקרא/יב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(העלאת דפים אוטומטית - גירסא ראשונית של הטקסט פורסמה תחת רשיון נחלת הכלל באתר 'ספריא' ועברה התאמה ע"י חברי האוצר)
 
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי עליון}}


== ב ==
== ב ==


'''כי תזריע וילדה זכר.''' כי תזריע מיותר. ויש דרשות כידוע. אמנם יש להוסיף ע״פ האגדה בנדה דל״א תניא היה ר״מ אומר מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה מפני שרגיל בה וקץ בה א״ת תהא טמאה שבעת ימים כדי שתהיה חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה. ולמדו זה הטעם ממקרא זה שהפסוק הקדים דמש״ה היא טמאה באשר כי תזריע והיינו מעוברת ומסולקת מדמים ומותרת לבעלה מש״ה נתן הכתוב לה שבעת ימי יולדת להיות אסורה לבעלה כמו נדה. ומש״ה אם ילדה זכר שהולד מחבבה על בעלה די בפרישה ז׳ ימים. ונקבה שאינה כן ה״ז מפרשה ממנו שבועים:
'''כי תזריע וילדה זכר.''' כי תזריע מיותר. ויש דרשות כידוע. אמנם יש להוסיף ע״פ האגדה בנדה דל״א תניא היה ר״מ אומר מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה מפני שרגיל בה וקץ בה א״ת תהא טמאה שבעת ימים כדי שתהיה חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה. ולמדו זה הטעם ממקרא זה שהפסוק הקדים דמש״ה היא טמאה באשר כי תזריע והיינו מעוברת ומסולקת מדמים ומותרת לבעלה מש״ה נתן הכתוב לה שבעת ימי יולדת להיות אסורה לבעלה כמו נדה. ומש״ה אם ילדה זכר שהולד מחבבה על בעלה די בפרישה ז׳ ימים. ונקבה שאינה כן ה״ז מפרשה ממנו שבועים:


'''כימי נדת דותה תטמא.''' אע״ג שעדיין לא נזכר דין נדה מכ״מ כבר היו נהוגים להיות מרוחקים מדבור ושאר צרכי ב״א כמש״כ הרמב״ן כאן ובפרשת ויצא :
'''כימי נדת דותה תטמא.''' אע״ג שעדיין לא נזכר דין נדה מכ״מ כבר היו נהוגים להיות מרוחקים מדבור ושאר צרכי ב״א כמש״כ הרמב״ן כאן ובפרשת ויצא :


== ה ==
== ה ==


'''תשב על דמי טהרה.''' פי׳ על דינים ואזהרות של דמי טהרה. היינו בכל קודש לא תגע וגו׳:
'''תשב על דמי טהרה.''' פי׳ על דינים ואזהרות של דמי טהרה. היינו בכל קודש לא תגע וגו׳:


== ו ==
== ו ==


'''כבש בן שנתו.''' ידוע הדרש בערכין בן שנתו שלו ולא של מנין העולם. וכבר הקשו התוס׳ שם די״ח למ״ל קרא תיפוק ליה מתמידין ומוספין של ר״ה. דאי נימא שנה של מ״ע. לא משכחת תו״מ דמי שנולד לפני ר״ה עברה שנתו. ואם נולד בר״ה ה״ז מחוסר זמן עד שמיני. ומזה העלו בד׳ ל״א דלא צריך אלא לשעות של מעל״ע. ומזה העלו דבכ״ד דתנן שהם בשנים שלהם אינם מעל״ע משעה לשעה אבל באמת לק״מ שהרי בתו״מ באמת לא כתיב רמז ע״ז דפי׳ בן שנה הוא בשנה שלו ולא של מ״ע. ורק ביולדת ובכבש העומר הוא דפירש הכתוב בן שנתו. והיינו משום דבתו״מ היינו יודעים בל״ז וכקו׳ התוס׳. ''' ואדרבה''' בזה נתיישב הא שלא חש הכתוב לפרש משמעות בן שנה אי בתוך שנה ראשונה או להיפך פי׳ בן שנה שתהי׳ דוקא עברה עליו שנה. וכבר העיר ע״ז הראב״ע כאן וכ׳ שאינו אלא קבלה דפי׳ בתוך שנה. אבל לדברינו למדנו כ״ז מדיוק המקרא דכך פירושו. דאי היה הפי׳ לאחר שעברה עליו שנה א״כ הוצרכנו לבאר גם בתמידין ומוספין שיהיו בשנה שלהם ולא של מנין עולם וכמו שפי׳ הכתוב כאן ובעומר. ולעיל ט׳ ג׳ בחנוכת המשכן דכתיב ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה ג״כ ביארנו מדיוק הלשון דבא ללמדנו שיהיו בני שנתן ולא של מ״ע וא״כ אמאי לא נזכר רמז גם בתו״מ. אלא ע״כ משמעות בני שנה הוא בתוך שנה דוקא. ומש״ה ניחא דבתו״מ לא נצרכנו ללמד דמיירי בשנה שלהם ולא של מ״ע. [והא שהעלו בתוס׳ דבכ״ד אינם מעל״ע משעה לשעה עי׳ להלן כ״ה ל׳]:
'''כבש בן שנתו.''' ידוע הדרש בערכין בן שנתו שלו ולא של מנין העולם. וכבר הקשו התוס׳ שם די״ח למ״ל קרא תיפוק ליה מתמידין ומוספין של ר״ה. דאי נימא שנה של מ״ע. לא משכחת תו״מ דמי שנולד לפני ר״ה עברה שנתו. ואם נולד בר״ה ה״ז מחוסר זמן עד שמיני. ומזה העלו בד׳ ל״א דלא צריך אלא לשעות של מעל״ע. ומזה העלו דבכ״ד דתנן שהם בשנים שלהם אינם מעל״ע משעה לשעה אבל באמת לק״מ שהרי בתו״מ באמת לא כתיב רמז ע״ז דפי׳ בן שנה הוא בשנה שלו ולא של מ״ע. ורק ביולדת ובכבש העומר הוא דפירש הכתוב בן שנתו. והיינו משום דבתו״מ היינו יודעים בל״ז וכקו׳ התוס׳. ''' ואדרבה''' בזה נתיישב הא שלא חש הכתוב לפרש משמעות בן שנה אי בתוך שנה ראשונה או להיפך פי׳ בן שנה שתהי׳ דוקא עברה עליו שנה. וכבר העיר ע״ז הראב״ע כאן וכ׳ שאינו אלא קבלה דפי׳ בתוך שנה. אבל לדברינו למדנו כ״ז מדיוק המקרא דכך פירושו. דאי היה הפי׳ לאחר שעברה עליו שנה א״כ הוצרכנו לבאר גם בתמידין ומוספין שיהיו בשנה שלהם ולא של מנין עולם וכמו שפי׳ הכתוב כאן ובעומר. ולעיל ט׳ ג׳ בחנוכת המשכן דכתיב ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה ג״כ ביארנו מדיוק הלשון דבא ללמדנו שיהיו בני שנתן ולא של מ״ע וא״כ אמאי לא נזכר רמז גם בתו״מ. אלא ע״כ משמעות בני שנה הוא בתוך שנה דוקא. ומש״ה ניחא דבתו״מ לא נצרכנו ללמד דמיירי בשנה שלהם ולא של מ״ע. [והא שהעלו בתוס׳ דבכ״ד אינם מעל״ע משעה לשעה עי׳ להלן כ״ה ל׳]:


'''ובן יונה או תור לחטאת.''' בכ״מ הקדים הכתוב תורים לב״י. משום דחשיבי יותר ורק בחטאת לחוד עדיף בן יונה שאינו מהודר כ״כ. וע״ע בסמוך מקרא ח׳. זהו פשטא דקרא. ודעת חז״ל ידוע:
'''ובן יונה או תור לחטאת.''' בכ״מ הקדים הכתוב תורים לב״י. משום דחשיבי יותר ורק בחטאת לחוד עדיף בן יונה שאינו מהודר כ״כ. וע״ע בסמוך מקרא ח׳. זהו פשטא דקרא. ודעת חז״ל ידוע:


== ז ==
== ז ==


'''וטהרה ממקור דמיה.''' תתרפא שלא תהא שופעת עוד כלל אפילו דם טוהר שהוא מחליש וחולי היא:
'''וטהרה ממקור דמיה.''' תתרפא שלא תהא שופעת עוד כלל אפילו דם טוהר שהוא מחליש וחולי היא:


'''זאת תורת היולדת.''' ידוע דרשת חז״ל מכאן בת״כ ובכריתות ד״ט דעל כל לידה שאחר מלאת צריכה קרבן בפ״ע :
'''זאת תורת היולדת.''' ידוע דרשת חז״ל מכאן בת״כ ובכריתות ד״ט דעל כל לידה שאחר מלאת צריכה קרבן בפ״ע :


== ח ==
== ח ==


'''אחד לעלה ואחד לחטאת.''' כבר אמרו ע״ז בזבחים ד״צ למקראה הקדים הכתוב ונתקשו רבותינו התוס׳ למאי נ״מ שהקדים במקרא. ובשם ר״ח כהן רצו לומר דלהקדש עולה קודם. ודחו התוס׳. ובאמת מבואר לעיל בס׳ קרבן עו״י והביא את אשמו לה׳ שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה. וזה מיירי בהקדשה דבהקרבה על המזבח כתיב שם בפ״ע והקריב את אשר לחטאת ראשונה. והכי מוכח עוד במס׳ הוריות דהקדשה דומה להקרבה ואכ״מ לבאר. ואחר שכן יש להבין מקרא זה אכן לדברינו במקרא ו׳ דבחטאת בן יונה קודם לתור. וכאן דחטאת ועולה הקדים הכתוב תורים לבני יונה. והיינו משום דאע״ג דלהקדש והקרבה חטאת קודם לעולה מכ״מ למקראה הקדים עולה לחטאת לומר דעולה קודם לזה שתורים קודמין לב״י כמו בעולה. ומש״ה רק בפ׳ זו כתיב אחד לעולה וא׳ לחטאת משום דכאן הקדים הכתוב בחטאת לחוד בן יונה. ובחטאת ועולה תורים תחלה להכי פירש הכתוב דהעיקר הוא העולה. והכי דייק הכתוב בפ׳ זבין ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה. וידוע דהאחד הוא המובחר שבזוג. הרי דעולה עיקר בזה ג״כ דהמשובח קודם לעולה. וע״ע מש״כ בס׳ במדבר ח׳ ח׳ בס״ד:
'''אחד לעלה ואחד לחטאת.''' כבר אמרו ע״ז בזבחים ד״צ למקראה הקדים הכתוב ונתקשו רבותינו התוס׳ למאי נ״מ שהקדים במקרא. ובשם ר״ח כהן רצו לומר דלהקדש עולה קודם. ודחו התוס׳. ובאמת מבואר לעיל בס׳ קרבן עו״י והביא את אשמו לה׳ שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה. וזה מיירי בהקדשה דבהקרבה על המזבח כתיב שם בפ״ע והקריב את אשר לחטאת ראשונה. והכי מוכח עוד במס׳ הוריות דהקדשה דומה להקרבה ואכ״מ לבאר. ואחר שכן יש להבין מקרא זה אכן לדברינו במקרא ו׳ דבחטאת בן יונה קודם לתור. וכאן דחטאת ועולה הקדים הכתוב תורים לבני יונה. והיינו משום דאע״ג דלהקדש והקרבה חטאת קודם לעולה מכ״מ למקראה הקדים עולה לחטאת לומר דעולה קודם לזה שתורים קודמין לב״י כמו בעולה. ומש״ה רק בפ׳ זו כתיב אחד לעולה וא׳ לחטאת משום דכאן הקדים הכתוב בחטאת לחוד בן יונה. ובחטאת ועולה תורים תחלה להכי פירש הכתוב דהעיקר הוא העולה. והכי דייק הכתוב בפ׳ זבין ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה. וידוע דהאחד הוא המובחר שבזוג. הרי דעולה עיקר בזה ג״כ דהמשובח קודם לעולה. וע״ע מש״כ בס׳ במדבר ח׳ ח׳ בס״ד:




{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

גרסה מ־14:36, 14 ביולי 2020

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רלב"ג
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אדרת אליהו
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה


מראי מקומות


פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

העמק דבר TriangleArrow-Left.png ויקרא TriangleArrow-Left.png יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב

כי תזריע וילדה זכר. כי תזריע מיותר. ויש דרשות כידוע. אמנם יש להוסיף ע״פ האגדה בנדה דל״א תניא היה ר״מ אומר מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה מפני שרגיל בה וקץ בה א״ת תהא טמאה שבעת ימים כדי שתהיה חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה. ולמדו זה הטעם ממקרא זה שהפסוק הקדים דמש״ה היא טמאה באשר כי תזריע והיינו מעוברת ומסולקת מדמים ומותרת לבעלה מש״ה נתן הכתוב לה שבעת ימי יולדת להיות אסורה לבעלה כמו נדה. ומש״ה אם ילדה זכר שהולד מחבבה על בעלה די בפרישה ז׳ ימים. ונקבה שאינה כן ה״ז מפרשה ממנו שבועים:

כימי נדת דותה תטמא. אע״ג שעדיין לא נזכר דין נדה מכ״מ כבר היו נהוגים להיות מרוחקים מדבור ושאר צרכי ב״א כמש״כ הרמב״ן כאן ובפרשת ויצא :

ה

תשב על דמי טהרה. פי׳ על דינים ואזהרות של דמי טהרה. היינו בכל קודש לא תגע וגו׳:

ו

כבש בן שנתו. ידוע הדרש בערכין בן שנתו שלו ולא של מנין העולם. וכבר הקשו התוס׳ שם די״ח למ״ל קרא תיפוק ליה מתמידין ומוספין של ר״ה. דאי נימא שנה של מ״ע. לא משכחת תו״מ דמי שנולד לפני ר״ה עברה שנתו. ואם נולד בר״ה ה״ז מחוסר זמן עד שמיני. ומזה העלו בד׳ ל״א דלא צריך אלא לשעות של מעל״ע. ומזה העלו דבכ״ד דתנן שהם בשנים שלהם אינם מעל״ע משעה לשעה אבל באמת לק״מ שהרי בתו״מ באמת לא כתיב רמז ע״ז דפי׳ בן שנה הוא בשנה שלו ולא של מ״ע. ורק ביולדת ובכבש העומר הוא דפירש הכתוב בן שנתו. והיינו משום דבתו״מ היינו יודעים בל״ז וכקו׳ התוס׳. ואדרבה בזה נתיישב הא שלא חש הכתוב לפרש משמעות בן שנה אי בתוך שנה ראשונה או להיפך פי׳ בן שנה שתהי׳ דוקא עברה עליו שנה. וכבר העיר ע״ז הראב״ע כאן וכ׳ שאינו אלא קבלה דפי׳ בתוך שנה. אבל לדברינו למדנו כ״ז מדיוק המקרא דכך פירושו. דאי היה הפי׳ לאחר שעברה עליו שנה א״כ הוצרכנו לבאר גם בתמידין ומוספין שיהיו בשנה שלהם ולא של מנין עולם וכמו שפי׳ הכתוב כאן ובעומר. ולעיל ט׳ ג׳ בחנוכת המשכן דכתיב ועגל וכבש בני שנה תמימים לעולה ג״כ ביארנו מדיוק הלשון דבא ללמדנו שיהיו בני שנתן ולא של מ״ע וא״כ אמאי לא נזכר רמז גם בתו״מ. אלא ע״כ משמעות בני שנה הוא בתוך שנה דוקא. ומש״ה ניחא דבתו״מ לא נצרכנו ללמד דמיירי בשנה שלהם ולא של מ״ע. [והא שהעלו בתוס׳ דבכ״ד אינם מעל״ע משעה לשעה עי׳ להלן כ״ה ל׳]:

ובן יונה או תור לחטאת. בכ״מ הקדים הכתוב תורים לב״י. משום דחשיבי יותר ורק בחטאת לחוד עדיף בן יונה שאינו מהודר כ״כ. וע״ע בסמוך מקרא ח׳. זהו פשטא דקרא. ודעת חז״ל ידוע:

ז

וטהרה ממקור דמיה. תתרפא שלא תהא שופעת עוד כלל אפילו דם טוהר שהוא מחליש וחולי היא:

זאת תורת היולדת. ידוע דרשת חז״ל מכאן בת״כ ובכריתות ד״ט דעל כל לידה שאחר מלאת צריכה קרבן בפ״ע :

ח

אחד לעלה ואחד לחטאת. כבר אמרו ע״ז בזבחים ד״צ למקראה הקדים הכתוב ונתקשו רבותינו התוס׳ למאי נ״מ שהקדים במקרא. ובשם ר״ח כהן רצו לומר דלהקדש עולה קודם. ודחו התוס׳. ובאמת מבואר לעיל בס׳ קרבן עו״י והביא את אשמו לה׳ שתי תורים או שני בני יונה אחד לחטאת ואחד לעולה. וזה מיירי בהקדשה דבהקרבה על המזבח כתיב שם בפ״ע והקריב את אשר לחטאת ראשונה. והכי מוכח עוד במס׳ הוריות דהקדשה דומה להקרבה ואכ״מ לבאר. ואחר שכן יש להבין מקרא זה אכן לדברינו במקרא ו׳ דבחטאת בן יונה קודם לתור. וכאן דחטאת ועולה הקדים הכתוב תורים לבני יונה. והיינו משום דאע״ג דלהקדש והקרבה חטאת קודם לעולה מכ״מ למקראה הקדים עולה לחטאת לומר דעולה קודם לזה שתורים קודמין לב״י כמו בעולה. ומש״ה רק בפ׳ זו כתיב אחד לעולה וא׳ לחטאת משום דכאן הקדים הכתוב בחטאת לחוד בן יונה. ובחטאת ועולה תורים תחלה להכי פירש הכתוב דהעיקר הוא העולה. והכי דייק הכתוב בפ׳ זבין ועשה אותם הכהן אחד חטאת והאחד עולה. וידוע דהאחד הוא המובחר שבזוג. הרי דעולה עיקר בזה ג״כ דהמשובח קודם לעולה. וע״ע מש״כ בס׳ במדבר ח׳ ח׳ בס״ד:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.