רש"י/ויקרא/ה: הבדלים בין גרסאות בדף
(נסיון נוסף להעלאת דפים בצורה אוטומטית - הטקסט פורסם ברשיון נחלת הכלל באתר 'ספריא') |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (תיקון עיצוב, והסרת ניקוד (מכמה סיבות, אולי בעתיד נעלה [[רש"י מנוקד/{{כאן}}]] לצד הרש"י הרגיל) |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
== א == | == א == | ||
'''ושמעה קול אלה.''' | '''ושמעה קול אלה.''' בדבר שהוא עד בו, שהשביעוהו שבועה, שאם יודע לו בעדות, שיעיד לו {{ממ|ספרא}}: | ||
== ב == | == ב == | ||
'''או נפש אשר תגע וגו'.''' | '''או נפש אשר תגע וגו'.''' ולאחר הטמאה הזו יאכל קדשים או יכנס למקדש, שהוא דבר שזדונו כרת. במסכת שבועות {{ממ|דף י"ד}} נדרש כן: | ||
'''ונעלם ממנו.''' | '''ונעלם ממנו.''' הטמאה: | ||
'''ואשם.''' | '''ואשם.''' באכילת קדש או בביאת מקדש: | ||
== ג == | == ג == | ||
'''בטמאת אדם.''' | '''בטמאת אדם.''' זו טמאת מת: | ||
'''לכל טמאתו.''' | '''לכל טמאתו.''' לרבות טמאת מגע זבין וזבות: | ||
'''אשר יטמא.''' | '''אשר יטמא.''' לרבות הנוגע בבועל נדה: | ||
'''בה.''' | '''בה.''' לרבות בולע נבלת עוף טהור {{ממ|ספרא}}: | ||
'''ונעלם.''' | '''ונעלם.''' ולא ידע ששכח הטמאה, | ||
'''ואשם.''' | '''ואשם.''' באכילת קדש או בביאת מקדש: | ||
== ד == | == ד == | ||
'''בשפתים.''' | '''בשפתים.''' ולא בלב {{ממ|שם}}: | ||
'''להרע.''' | '''להרע.''' לעצמו: | ||
'''או להיטיב.''' | '''או להיטיב.''' לעצמו, כגון אכל ולא אכל, אישן ולא אישן {{ממ|שבועות כ"ז}}: | ||
'''לכל אשר יבטא.''' | '''לכל אשר יבטא.''' לרבות לשעבר: | ||
'''ונעלם ממנו.''' | '''ונעלם ממנו.''' ועבר על שבועתו, כל אלה בקרבן עולה ויורד, כמפרש כאן, אבל שבועה שיש בה כפירת ממון אינה בקרבן זו אלא באשם: | ||
== ח == | == ח == | ||
'''והקריב את אשר לחטאת ראשונה.''' | '''והקריב את אשר לחטאת ראשונה.''' חטאת קודמת לעולה {{ממ|ספרא}}. למה הדבר דומה, לפרקליט שנכנס לרצות, רצה פרקליט, נכנס דורון אחריו {{ממ|זבחים ז'}}: | ||
'''ולא יבדיל.''' | '''ולא יבדיל.''' אינו מולק אלא סימן אחד {{ממ|חולין כ"א}}: | ||
'''ערף.''' | '''ערף.''' הוא גבה הראש המשפיע לצד הצואר: | ||
'''ממול ערפו.''' | '''ממול ערפו.''' מול הרואה את הערף, והוא ארך כל אחורי הצואר {{ממ|שם י"ט}}: | ||
== ט == | == ט == | ||
'''והזה מדם החטאת.''' | '''והזה מדם החטאת.''' בעולה לא הטעין אלא מצוי, ובחטאת הזאה ומצוי, אוחז בערף ומתיז, והדם נתז והולך למזבח: | ||
'''חטאת הוא.''' | '''חטאת הוא.''' לשמה כשרה, שלא לשמה פסולה {{ממ|ספרא}}: | ||
== י == | == י == | ||
'''כמשפט.''' | '''כמשפט.''' כדת האמור בעולת העוף של נדבה בראש הפרשה: | ||
== יא == | == יא == | ||
'''כי חטאת הוא.''' | '''כי חטאת הוא.''' ואין בדין שיהא קרבנו מהדר {{ממ|מנחות ו'}}: | ||
== יב == | == יב == | ||
'''חטאת הוא.''' | '''חטאת הוא.''' נקמצה ונקטרה לשמה כשרה, שלא לשמה פסולה: | ||
== יג == | == יג == | ||
'''על חטאתו אשר חטא.''' | '''על חטאתו אשר חטא.''' כאן שנה הכתוב, שהרי בעשירות ובדלות נאמר מחטאתו, וכאן בדלי דלות נאמר על חטאתו, דקדקו רבותינו מכאן, שאם חטא כשהוא עשיר והפריש מעות לכשבה או שעירה והעני, יביא ממקצתן שתי תורים, הפריש מעות לשתי תורים והעני, יביא ממקצתן עשירית האפה, הפריש מעות לעשירית האפה והעשיר, יוסיף עליהן ויביא קרבן עשיר, לכך נאמר כאן על חטאתו: | ||
'''מאחת מאלה.''' | '''מאחת מאלה.''' מאחת משלוש כפרות האמורות בענין, או בעשירות או בדלות או בדלי דלות. ומה תלמוד לומר, שיכול החמורים שבהם יהיו בכשבה או שעירה, והקלין יהיו בעוף, והקלין שבקלין יהיו בעשירית האפה, תלמוד לומר מאחת מאלה, להשוות קלין לחמורין לכשבה ושעירה אם השיגה ידו, ואת החמורין לקלין לעשירית האפה בדלי דלות {{ממ|ספרא}}: | ||
'''והיתה לכהן כמנחה.''' | '''והיתה לכהן כמנחה.''' ללמד על מנחת חוטא שיהיו שיריה נאכלין, זהו לפי פשוטו. ורבותינו דרשו: "והיתה לכהן", ואם חוטא זה כהן הוא, תהא כשאר מנחת נדבת כהן, שהיא בכליל תהיה לא תאכל {{ממ|ספרא}}: | ||
== טו == | == טו == | ||
'''כי תמעל מעל.''' | '''כי תמעל מעל.''' אין מעילה בכל מקום אלא שנוי, וכן הוא אומר וימעלו באלהי אבתיהם ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ {{ממ|דהי"א ה'}}, וכן הוא אומר בסוטה ומעלה בו מעל {{ממ|במדבר ה'}}: | ||
'''וחטאה בשגגה מקדשי ה'.''' | '''וחטאה בשגגה מקדשי ה'.''' שנהנה מן ההקדש. והיכן הזהר, נאמר כאן חטא, ונאמר להלן חטא בתרומה, ולא ישאו עליו חטא {{ממ|ויקרא כ"ב}}, מה להלן הזהיר, אף כאן הזהיר. אי מה להלן לא הזהיר אלא על האוכל, אף כאן לא הזהיר אלא על האוכל, ת"ל תמעל מעל, רבה {{ממ|ספרא}}: | ||
'''מקדשי ה'.''' | '''מקדשי ה'.''' המיחדים לשם, יצאו קדשים קלים {{ממ|שם}}: | ||
'''איל.''' | '''איל.''' לשון קשה, כמו ואת אילי הארץ לקח {{ממ|יחזקאל י"ז}}, אף כאן קשה, בן שתי שנים {{ממ|ספרא}}: | ||
'''בערכך כסף שקלים.''' | '''בערכך כסף שקלים.''' שיהא שוה שתי סלעים: | ||
== טז == | == טז == | ||
'''ואת אשר חטא מן הקדש ישלם.''' | '''ואת אשר חטא מן הקדש ישלם.''' קרן וחמש להקדש: | ||
== יז == | == יז == | ||
'''ולא ידע ואשם, והביא.''' | '''ולא ידע ואשם, והביא.''' הענין הזה מדבר במי שבא ספק כרת לידו ולא ידע אם עבר עליו אם לאו, כגון חלב ושמן לפניו, וכסבור שתיהן התר ואכל את האחד, אמרו לו אחת של חלב היתה, ולא ידע אם זו של חלב אכל, הרי זה מביא אשם תלוי, ומגן עליו כל זמן שלא נודע לו שודאי חטא, ואם נודע לו לאחר זמן, יביא חטאת {{ממ|כריתות כ"ב}}: | ||
'''ולא ידע ואשם ונשא עונו.''' | '''ולא ידע ואשם ונשא עונו.''' רבי יוסי הגלילי אומר, הרי הכתוב ענש את מי שלא ידע, על אחת כמה וכמה שיעניש את מי שידע, רבי יוסי אומר, אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים, צא ולמד מאדם הראשון שלא נצטוה אלא על מצות לא תעשה ועבר עליה, ראה כמה מיתות נקנסו עליו ולדורותיו. וכי איזו מדה מרבה של טובה או של פרענות, הוי אומר מדה טובה, אם מדת פרענות מעוטה, ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו, מדה טובה המרבה היושב לו מן הפגולין והנותרות והמתענה ביום הכפורים, עאכ"ו שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. רבי עקיבא אומר, הרי הוא אומר על פי שנים עדים או שלשה וגו' {{ממ|דברים י"ז}}, אם מתקימת העדות בשנים, למה פרט לך הכתוב ג', אלא להביא שלישי להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו לענין ענש בהזמה. אם כך ענש הכתוב לנטפל לעוברי עברה כעוברי עברה, על אחת כמה וכמה שישלם שכר טוב לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה {{ממ|סנהדרין ט'}}. רבי אלעזר בן עזריה אומר, כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה הרי הוא אומר למען יברכך וגו' {{ממ|דברים כ"ד}}, קבע הכתוב ברכה למי שבאת על ידו מצוה בלא ידע, אמר מעתה, היתה סלע צרורה בכנפיו ונפלה הימנו ומצאה העני ונתפרנס בה, הרי הקב"ה קובע לו ברכה {{ממ|ספרא}}: | ||
== יח == | == יח == | ||
'''בערכך לאשם.''' | '''בערכך לאשם.''' בערך האמור למעלה: | ||
'''אשר שגג והוא לא ידע.''' | '''אשר שגג והוא לא ידע.''' הא אם ידע לאחר זמן, לא נתכפר לו באשם זה עד שיביא חטאת, הא למה זה דומה, לעגלה ערופה שנתערפה ואחר כך נמצא ההורג, הרי זה יהרג {{ממ|שם}}: | ||
== יט == | == יט == | ||
'''אשם הוא אשם אשם.''' | '''אשם הוא אשם אשם.''' הראשון כלו קמוץ, שהוא שם דבר, והאחרון חציו קמץ וחציו פתח שהוא לשון פעל. ואם תאמר מקרא שלא לצרך הוא, כבר דרוש הוא בתורת כהנים, ''' אשם אשם''' , להביא אשם שפחה חרופה שיהא איל בן שתי סלעים, יכול שאני מרבה אשם נזיר ואשם מצרע, תלמוד לומר הוא {{ממ|שם}}: | ||
== כא == | == כא == | ||
'''נפש כי תחטא.''' | '''נפש כי תחטא.''' אמר רבי עקיבא, מה ת"ל ומעלה מעל בה', לפי שכל המלוה והלוה והנושא והנותן אינו עושה אלא בעדים ובשטר, לפיכך בזמן שהוא מכחש, מכחש בעדים ובשטר, אבל המפקיד אצל חברו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם, לפיכך כשהוא מכחש מכחש בשלישי שביניהם {{ממ|שם}}: | ||
'''בתשומת יד.''' | '''בתשומת יד.''' ששם בידו ממון להתעסק או במלוה: | ||
'''או בגזל.''' | '''או בגזל.''' שגזל מידו כלום: | ||
'''או עשק.''' | '''או עשק.''' הוא שכר שכיר {{ממ|שם}}: | ||
== כב == | == כב == | ||
'''וכחש בה.''' | '''וכחש בה.''' שכפר ''' על אחת מכל''' אלה ''' אשר יעשה האדם לחטא''' ולהשבע על שקר לכפירת ממון: | ||
== כג == | == כג == | ||
'''כי יחטא ואשם.''' | '''כי יחטא ואשם.''' כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה, ובדעתו להתודות כי חטא ואשם: | ||
== כד == | == כד == | ||
'''בראשו.''' | '''בראשו.''' הוא הקרן, ראש הממון: | ||
'''וחמשתיו.''' | '''וחמשתיו.''' רבתה התורה חמישיות הרבה לקרן אחת, שאם כפר בחמש ונשבע והודה, חוזר ומביא חמש על אותו חמש, וכן מוסיף והולך עד שיתמעט הקרן הנשבע לו פחות משוה פרוטה {{ממ|בבא קמא ק"ג}}: | ||
'''לאשר הוא לו.''' | '''לאשר הוא לו.''' למי שהממון שלו {{ממ|שם}}: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
גרסה מ־22:00, 13 באפריל 2020
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א
ושמעה קול אלה. בדבר שהוא עד בו, שהשביעוהו שבועה, שאם יודע לו בעדות, שיעיד לו (ספרא):
ב
או נפש אשר תגע וגו'. ולאחר הטמאה הזו יאכל קדשים או יכנס למקדש, שהוא דבר שזדונו כרת. במסכת שבועות (דף י"ד) נדרש כן:
ונעלם ממנו. הטמאה:
ואשם. באכילת קדש או בביאת מקדש:
ג
בטמאת אדם. זו טמאת מת:
לכל טמאתו. לרבות טמאת מגע זבין וזבות:
אשר יטמא. לרבות הנוגע בבועל נדה:
בה. לרבות בולע נבלת עוף טהור (ספרא):
ונעלם. ולא ידע ששכח הטמאה,
ואשם. באכילת קדש או בביאת מקדש:
ד
בשפתים. ולא בלב (שם):
להרע. לעצמו:
או להיטיב. לעצמו, כגון אכל ולא אכל, אישן ולא אישן (שבועות כ"ז):
לכל אשר יבטא. לרבות לשעבר:
ונעלם ממנו. ועבר על שבועתו, כל אלה בקרבן עולה ויורד, כמפרש כאן, אבל שבועה שיש בה כפירת ממון אינה בקרבן זו אלא באשם:
ח
והקריב את אשר לחטאת ראשונה. חטאת קודמת לעולה (ספרא). למה הדבר דומה, לפרקליט שנכנס לרצות, רצה פרקליט, נכנס דורון אחריו (זבחים ז'):
ולא יבדיל. אינו מולק אלא סימן אחד (חולין כ"א):
ערף. הוא גבה הראש המשפיע לצד הצואר:
ממול ערפו. מול הרואה את הערף, והוא ארך כל אחורי הצואר (שם י"ט):
ט
והזה מדם החטאת. בעולה לא הטעין אלא מצוי, ובחטאת הזאה ומצוי, אוחז בערף ומתיז, והדם נתז והולך למזבח:
חטאת הוא. לשמה כשרה, שלא לשמה פסולה (ספרא):
י
כמשפט. כדת האמור בעולת העוף של נדבה בראש הפרשה:
יא
כי חטאת הוא. ואין בדין שיהא קרבנו מהדר (מנחות ו'):
יב
חטאת הוא. נקמצה ונקטרה לשמה כשרה, שלא לשמה פסולה:
יג
על חטאתו אשר חטא. כאן שנה הכתוב, שהרי בעשירות ובדלות נאמר מחטאתו, וכאן בדלי דלות נאמר על חטאתו, דקדקו רבותינו מכאן, שאם חטא כשהוא עשיר והפריש מעות לכשבה או שעירה והעני, יביא ממקצתן שתי תורים, הפריש מעות לשתי תורים והעני, יביא ממקצתן עשירית האפה, הפריש מעות לעשירית האפה והעשיר, יוסיף עליהן ויביא קרבן עשיר, לכך נאמר כאן על חטאתו:
מאחת מאלה. מאחת משלוש כפרות האמורות בענין, או בעשירות או בדלות או בדלי דלות. ומה תלמוד לומר, שיכול החמורים שבהם יהיו בכשבה או שעירה, והקלין יהיו בעוף, והקלין שבקלין יהיו בעשירית האפה, תלמוד לומר מאחת מאלה, להשוות קלין לחמורין לכשבה ושעירה אם השיגה ידו, ואת החמורין לקלין לעשירית האפה בדלי דלות (ספרא):
והיתה לכהן כמנחה. ללמד על מנחת חוטא שיהיו שיריה נאכלין, זהו לפי פשוטו. ורבותינו דרשו: "והיתה לכהן", ואם חוטא זה כהן הוא, תהא כשאר מנחת נדבת כהן, שהיא בכליל תהיה לא תאכל (ספרא):
טו
כי תמעל מעל. אין מעילה בכל מקום אלא שנוי, וכן הוא אומר וימעלו באלהי אבתיהם ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ (דהי"א ה'), וכן הוא אומר בסוטה ומעלה בו מעל (במדבר ה'):
וחטאה בשגגה מקדשי ה'. שנהנה מן ההקדש. והיכן הזהר, נאמר כאן חטא, ונאמר להלן חטא בתרומה, ולא ישאו עליו חטא (ויקרא כ"ב), מה להלן הזהיר, אף כאן הזהיר. אי מה להלן לא הזהיר אלא על האוכל, אף כאן לא הזהיר אלא על האוכל, ת"ל תמעל מעל, רבה (ספרא):
מקדשי ה'. המיחדים לשם, יצאו קדשים קלים (שם):
איל. לשון קשה, כמו ואת אילי הארץ לקח (יחזקאל י"ז), אף כאן קשה, בן שתי שנים (ספרא):
בערכך כסף שקלים. שיהא שוה שתי סלעים:
טז
ואת אשר חטא מן הקדש ישלם. קרן וחמש להקדש:
יז
ולא ידע ואשם, והביא. הענין הזה מדבר במי שבא ספק כרת לידו ולא ידע אם עבר עליו אם לאו, כגון חלב ושמן לפניו, וכסבור שתיהן התר ואכל את האחד, אמרו לו אחת של חלב היתה, ולא ידע אם זו של חלב אכל, הרי זה מביא אשם תלוי, ומגן עליו כל זמן שלא נודע לו שודאי חטא, ואם נודע לו לאחר זמן, יביא חטאת (כריתות כ"ב):
ולא ידע ואשם ונשא עונו. רבי יוסי הגלילי אומר, הרי הכתוב ענש את מי שלא ידע, על אחת כמה וכמה שיעניש את מי שידע, רבי יוסי אומר, אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים, צא ולמד מאדם הראשון שלא נצטוה אלא על מצות לא תעשה ועבר עליה, ראה כמה מיתות נקנסו עליו ולדורותיו. וכי איזו מדה מרבה של טובה או של פרענות, הוי אומר מדה טובה, אם מדת פרענות מעוטה, ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו, מדה טובה המרבה היושב לו מן הפגולין והנותרות והמתענה ביום הכפורים, עאכ"ו שיזכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות. רבי עקיבא אומר, הרי הוא אומר על פי שנים עדים או שלשה וגו' (דברים י"ז), אם מתקימת העדות בשנים, למה פרט לך הכתוב ג', אלא להביא שלישי להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו לענין ענש בהזמה. אם כך ענש הכתוב לנטפל לעוברי עברה כעוברי עברה, על אחת כמה וכמה שישלם שכר טוב לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה (סנהדרין ט'). רבי אלעזר בן עזריה אומר, כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה הרי הוא אומר למען יברכך וגו' (דברים כ"ד), קבע הכתוב ברכה למי שבאת על ידו מצוה בלא ידע, אמר מעתה, היתה סלע צרורה בכנפיו ונפלה הימנו ומצאה העני ונתפרנס בה, הרי הקב"ה קובע לו ברכה (ספרא):
יח
בערכך לאשם. בערך האמור למעלה:
אשר שגג והוא לא ידע. הא אם ידע לאחר זמן, לא נתכפר לו באשם זה עד שיביא חטאת, הא למה זה דומה, לעגלה ערופה שנתערפה ואחר כך נמצא ההורג, הרי זה יהרג (שם):
יט
אשם הוא אשם אשם. הראשון כלו קמוץ, שהוא שם דבר, והאחרון חציו קמץ וחציו פתח שהוא לשון פעל. ואם תאמר מקרא שלא לצרך הוא, כבר דרוש הוא בתורת כהנים, אשם אשם , להביא אשם שפחה חרופה שיהא איל בן שתי סלעים, יכול שאני מרבה אשם נזיר ואשם מצרע, תלמוד לומר הוא (שם):
כא
נפש כי תחטא. אמר רבי עקיבא, מה ת"ל ומעלה מעל בה', לפי שכל המלוה והלוה והנושא והנותן אינו עושה אלא בעדים ובשטר, לפיכך בזמן שהוא מכחש, מכחש בעדים ובשטר, אבל המפקיד אצל חברו אינו רוצה שתדע בו נשמה אלא שלישי שביניהם, לפיכך כשהוא מכחש מכחש בשלישי שביניהם (שם):
בתשומת יד. ששם בידו ממון להתעסק או במלוה:
או בגזל. שגזל מידו כלום:
או עשק. הוא שכר שכיר (שם):
כב
וכחש בה. שכפר על אחת מכל אלה אשר יעשה האדם לחטא ולהשבע על שקר לכפירת ממון:
כג
כי יחטא ואשם. כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה, ובדעתו להתודות כי חטא ואשם:
כד
בראשו. הוא הקרן, ראש הממון:
וחמשתיו. רבתה התורה חמישיות הרבה לקרן אחת, שאם כפר בחמש ונשבע והודה, חוזר ומביא חמש על אותו חמש, וכן מוסיף והולך עד שיתמעט הקרן הנשבע לו פחות משוה פרוטה (בבא קמא ק"ג):
לאשר הוא לו. למי שהממון שלו (שם):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |