חזקוני/שמות/יח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
וישמע יתרו פרש״י שמע קריעת ים סוף דוגמא כי שמענו את אשר הוביש ה׳ את מי ים סוף. ולפי שיתרו ועמלק סמוכין זה לזה, כדכתיב ויאמר שאול אל הקיני סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו, עכשו שמא ע״י פלטים שברחו ממלחמת עמלק שמע.
יתרו פרש״י שבעה שמות היו לו. וא״ת אמאי לא קחשיב רכב שאף כן נקרא יתרו, כדכתיב מבני רכב חותן משה, אלא יש לומר דלא חשיב כאן רש״י אלא אותם שנכתבו בתורה אבל אותם דדברי קבלה לא חשיב.
כהן מדין גדול היה מדהשוה הכתוב ליבין חבר, דהיינו יתרו כדכתיב כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני ש״מ גדול היה.
חתן משה פרש״י כאן היה יתרו מתכבד במשה כלומר כאן שנתגדל משה ונעשה שר היה יתרו מתכבד בו ולשעבר שעדיין לא נתגדל וגלה מארצו היה הוא תולה הגדולה בחמיו שהיה נשיא בעירו.
את כל אשר עשה אלהים למשה שהצילו שלא הזיקו פרעה אע״פ שהיה מחויב למלכות ושגדלו לפני פרעה ולפני עבדיו.
ב[עריכה]
אשת משה הוזכרה על שם אישה שהיה מלך.
אחר שלוחיה אלמלא מקרא זה לא היינו יודעים ששלחה משה אך היינו סבורים שהיתה עמו, דכתיב וירכיבם על החמור עכשיו בא ולמדך כאן כשנפגשו אהרן ומשה וישראל היו שרויים בצער ויתרו בריוח, שלחה.
ג[עריכה]
גר הייתי הווה אני, דוגמת נתתי כסף, הרימותי ידי, ועתה הייתי לשני מחנות ועוד הרבה.
ד[עריכה]
ושם האחד אליעזר אע״פ שהוא בן שני כתוב בו האחד. לפי ששמו נקרא על מאורע ראשון שאירע לו שעליו ברח ממצרים ונדמה לו כאילו הוא ראשון.
ויצלני מחרב פרעה שאותו פרעה שבקש להרוג את משה מת. כדכתיב באותו פרק כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך. ד״א לכך אינו קורהו ראשון שהרי הוא לא היה מעניינו של ראשון כדאמרינן לעיל בפרשת שמות לפי שהראשון לא היה ספק בידו לעשות, וכשנולד זה שהיה להקב״ה נראה לו שהוא הראשון.
ו[עריכה]
ויאמר שלוחו של יתרו למשה.
אני חתנך יתרו וגו'. וא״ת יתרו שהיה עניו גדול כמו שמצינו שאמר למשה מדוע אתה יושב לבדך, אין ד״א שישלח לגדול כמשה דברים כאלו. אלא ענני כבוד היו מקיפים את ישראל והשלוחים נכנסים תוך הענן וקשר לו האגרת בחץ וזרקו פנימה. תנחומא.
ז[עריכה]
וישתחו וישק לו פירש״י איני יודע מי השתחוה למי וכו'. וא״ת הרי גם יתרו נקרא איש דכתיב ויואל משה לשבת את האיש אלא טעמו מדכתיב והאיש משה עניו מאד ש״מ משה עניו מכל אדם.
האהלה הידוע, שהוא אהלו של משה.
ט[עריכה]
ויחד יתרו לשון שמחה כמו תחדהו בשמחה דתהלים והוא ממשקל וישב ממנו שבי, ויפת בסתר לבי. כאן פרש״י דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי וכו׳ ואסמכוה אינשי אקרא גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה'. וי״מ מישמעאל בן נתניה שהיה דור עשירי לגר מצרי ונקם הוא נקמתם מישראל.
אשר הצילו מיד מצרים שהיו ראויים להשתעבד עדיין בגזרת בין הבתרים.
י[עריכה]
אשר הציל אתכם משה ואהרן.
יא[עריכה]
כי בדבר אשר זדו עליהם לעיל קאי עתה ידעתי כי גדול ה' כלומר כשהראה את גדולתו בדבר אשר זדו מצרים עליהם בתחלה, וכן הוא אומר כי ידעת כי הזידו עליהם.
יב[עריכה]
עלה וזבחים על שמחת הטובה שעשה הקב״ה לישראל.
ויבא אהרן וכל זקני ישראל. אבל משה לא היה צריך לבא כי האהל שלו הוא ובאו שם כולם לכבוד יתרו חמיו.
לפני האלהים לפי הפשט לפני כמו מלפני כלומר ממה שהקריבו לפני הקב״ה והם השלמים.
יג[עריכה]
ויהי ממחרת לפי הפשט ממחרת יום הסעודה כי ביום הסעודה היה טרוד לכבוד חותנו ולא היה לו פנאי לישב בדין עד למחרתו. כאן פירש״י מהו ממחרת למחרת רדתו מן ההר. וא״ת היאך ישב לשפוט את העם באותו זמן שהרי לקמן פרש״י ויקהל משה למחרת יום הכפורים כשירד משה מן ההר ומיד התחילו במלאכה וגמרו בכ״ה בכסלו של אותה שנה, אלא י״ל מה שכתב וישב משה לשפט את העם לא לכל ישראל קאי אלא לאותם שלא נתעסקו במלאכה קאי. וכן תפרש בסוף פרשת תשא שפרש״י לאחר רדתו מן ההר והיה לומד תורה לאותם שלא נתעסקו במלאכה. ומה שפרש״י כאן ואין הפרשה כתובה על הסדר שלא נאמרה עד שנה שניה היינו לשנות עולם שמתחילים מתשרי כמו שפירש למעלה בפרשת בא, וכן הפי': ואין הפרשה - מויהי ממחרת - כתובה על הסדר שהרי לא נאמרה - עד ממחרת יוה״כ - שהיה בשנה השניה שהרי נאמר כאן וישלח משה את חותנו. ומצינו במסע הדגלים - שהיה בשנה שניה - שאמר לו משה נוסעים אנחנו אל נא תעזוב אותנו, ובאותו פרק שלחו כדכתיב ויאמר אליו לא אלך ואם זו קודם מתן תורה - כלומר אם פרשת ויהי ממחרת נאמרה קודם מתן תורה ובשנה שנייה במסע הדגלים חזר ואמר לו משה נוסעים אנחנו, תשובה לדבר - מששלחו והלך היכן מצינו שחזר ואמר לו משה נוסעים אנחנו. ומה שכתוב לב יודע מרת נפשו ובשמחתו לא יתערב זר, שדרשוהו רבותינו שלא רצה הקב״ה שישתתף יתרו עם ישראל בשמחת קבלת התורה לפי שלא היה עמהם בצרת השעבוד מכל מקום לא שלחו משה באותו הפרק לארצו, אלא על פי הדבור נסתלק ונתרחק מעל ישראל עד שקבלו התורה ואחר כך חזר לו אצל ישראל ללמוד תורה והיה שם עד שנה שנייה במסע דגלים ואז אמר לו משה נוסעים אנחנו וגו׳ והיינו דכתיב כאן וילך לו אל ארצו, מכלל ששלחו פעם אחרת ולא הלך לו אל ארצו.
וישב משה לשפט לשון עכבה, כמו ותשבו בקדש.
לשפט את העם יש מפרשים מן ערב רב שהיו תובעים מהם את שלל קרוביהם, אבל אינו מיושב על הסדר.
מן הבקר עד הערב יכול כל היום דן אם כן אימתי התלמידים יושבים ללמוד תורה תלמוד לומר מן הבקר ולא כל הבקר ולא כל היום ושערו חכמים עד שש שעות ברייתא דרבי אליעזר.
יד[עריכה]
אשר הוא עשה לעם שאלו טורדים את אלו ועומדים ומצפים כל היום מתי יבואו לדין לפניו.
מדוע אתה יושב לבדך לא הוכיחו על שהיה יושב והם עומדים, שהרי הדין כך הוא הדיין יושב ובעלי הדין עומדים כדכתיב ועמדו שני האנשים אשר להם הריב, גם לא היה ליתרו להוכיח איש גדול כמשה שהרי אהרן שהיה גדול ממשה שלש שנים אמר לו בי אדוני, אלא ה״ק מה דעתך לעשות שאתה יושב ודן לבדך, היה לך לחבר עמך הרבה חכמים להיות דנים עמך להקל מעליך ולא תשב בדין אתה לבדך, ומשה חשב בלבו ששאל לו יתרו למה היו עומדין עליו ועל זה השיבו כי יבא אלי העם וגו'.
מן בקר עד ערב. אעפ״י שאתה יושב בדין כל היום כולו אין אתה לבדך יכול להספיק לדון את כולם.
טז[עריכה]
את חקי האלהים ואת תורתיו שנתן לנו כבר כדכתיב שם שם לו חק ומשפט.
יז[עריכה]
לא טוב הדבר, לא טוב בעיני הדבר אשר אתה עושה .
יח[עריכה]
נבל תבל לשון ערבוב כמו ונבלה שם שפתם. בענין זה תתבלבל אתה והם, זה צועק שמעני אדוני וזה כמו כן. ואין אתה יודע למי תענה שאין אתה יודע מה הם אומרים ולא הם מה שאתה אומר.
גם אתה פרש״י לרבות אהרן וחור ושבעים זקנים. וא״ת הרי בפרשת תשא גבי ויבן מזבח לפניו פרש״י ויבן מזבוח ראה חור שהרגו אותו, והמעשה היה בי״ז בתמוז ובפרשה זו לא נאמרה אלא לאחר יוה״כ שלאחריו כמו שפרש״י כאן, אלא ה״ק נבל תבל גם אתה לרבות אהרן וחור ושבעים זקנים, כלומר אפילו אם חור קיים עמך ועם אהרן ועם שבעים זקנים לא תהיו יכולין לצאת ידיכם בענין זה. ודוגמא זו אמר ה׳ לירמיהו הנביא, אם יעמוד משה ושמואל לפני וגו׳ וכבר נפטרו, אף כאן נפטר חור אעפי״כ הזכירו אבל לקמן לא הזכירו גבי כל העם הזה שפרש״י אהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל הנלוים עתה עמך. גם העם הזה שלא יוכלו לסבול הטורח שיעמדו כל היום להמתין על דינם.
יט[עריכה]
היה אתה לעם מנה עצמך לצורך העם וע״י כך שתהיה פנוי, והזהרתה אתהם את החוקים וגו'.
כא[עריכה]
אנשי חיל שיש בהם כח וגבורה לסבול הטורח ולא יפחדו מהם.
יראי אלהים שאין להם יראה מאדם אלא מהקב״ה.
שנאי בצע פרש״י ששונאים את ממונם בדין כההיא דאמרינן כל דיינא דמפקין מיניה ממונא בדינא לאו דיינא הוא. שונאים ממונם בדין, כיצד אחד מהבעלי דינין מגזמו אם אתה מחייבני הריני שורף גדישך ושורף כרמך ואעפ״כ שונא הוא ממונו בדין ואינו מחשיבו ואינו נמנע מלחייבו ודן הדין לאמתו היינו ששונאים ממונם בדין, אבל אם חייב את הזכאי בשביל גזומו של בעל הדין, חבירו של זה הזכאי יוציא ממנו ממונו בדין נמצא דלאו דיינא הוא שהרי לא דן דין אמת לאמיתו כההוא דאמרינן כל דיינא דמפקין וכו׳ והכי תנינא דן את הדין זכה את החייב, חייב את הזכאי מה שעשה עשוי וישלם מביתו, שהרי לא דן את הדין לאמתו. שנאי בצע שונאים את ממונם בדין וכ״ש ששונאים ממון חבריהם ומואסין בו לקבלו לשוחד.
שרי אלפים פרש״י הם היו שש מאות שרים לשש מאות אלף וכו', וא״ת א״כ נמצא דייני ישראל שבעה רבוא ושמונה אלפים ושש מאות שרים, בצרי להו שיעורא, ע״כ צריך לפרש דכל הני שרים היו יתרים על הששים רבוא של ישראל ולא נמנו, וי״מ דכל הני שרים אפשר דהוו זקנים יתירים על ששים שנה דאמרינן בפרק יש נוחלין דלא נמנו פחותים מבן עשרים ויתרים מבן ששים. ד״א השרים היו מן המנין שר האלף מאלפי ישראל, המאה ממאה שלו, וכן כולם.
כב[עריכה]
ושפטו את העם בכל עת על ידי שיהיו פנויים שאין להם לדבר עם השכינה כמוך ואין שאר צרכי צבור מוטלים עליהם כמו עליך.
והקל מעליך י״מ שהוא לשון צווי והקל המשא מעליך.
כג[עריכה]
על מקומו ביתו ואהלו.
יבא בשלום שלא יצטרכו לבא עדיך כי שכניהם יהיו להם דיינים.
כה[עריכה]
ויבחר משה אנשי חיל כגון אלו היה יכול משה להכיר עשירים, אבל מדת הלב כגון יראי אלוקים אנשי אמת שונאי בצע אין בשר ודם יכול לראות רק לפי אומד הדעת, לפיכך לא הזכירם כאן וגם במשנה תורה לא הזכיר משה, רק חכמים ונבונים וידועים לפי שכ״כ יש ביד אדם להכיר בחברו אם הוא חכם אם לאו אבל ירא שמים אינו יכול להכיר.
כו[עריכה]
[יביאון, ישפוטו לשון הווה].
כז[עריכה]
וישלח משה לשון לויה, כמו ואברהם הולך עמם לשלחם. י״מ כל הפרשה מוישמע יתרו עד וילך לו אל ארצו לאחר מתן תורה, וכן הפי׳ ויבא יתרו בעשרה בתשרי שבו ירד משה מן ההר ויצא משה לקראת חותנו, באותו יום עצמו ויספר משה לחותנו וגו׳ על הסדר עד ויבא אהרן וכל זקני ישראל, באותו יום עצמו שירד מן ההר היה, ויהי ממחרת יום הסעודה שבו ירד משה מן ההר ללמד תורה לישראל כמו שפרש״י בסוף פר׳ תשא וישב משה לשפוט את העם וגו׳ על הסדר עד ויעש כל אשר אמר, היינו דכתיב בפרשת דברים לא אוכל אנכי לבדי שאת אתכם וגו׳ עד ואתן אותם ראשים עליכם שרי אלפים ושרי חמשים ושרי עשרות. י״מ יתרו עמד שם עם ישראל עד שנה שניה שאמר לו משה לכה אתנו וגו'. ואגב גררא דיציאת מצרים דעסיק בה נקטה לפרשת יתרו הכא משום דאף היא קא מתחלא ועסקא ביציאת מצרים וע״י שהיא גומרת והולכת בעניני התורה ודינין כדי לחברנה לפרשת מתן תורה הפסיק הענין של יתרו בכך, ונקיט ליה למסקנא דמילתיה דיתרו דהיינו וישלח משה לחותנו וגו', ולפי שטה זו צ״ל גרשום ואליעזר לא עמדו על הר סיני ואעפ״י שאין ראיה לדבר זכר לדבר שלא הוזכרו מכאן ואילך בשום מקום בתורה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |