הטור הארוך/ויקרא/יג

הטור הארוך ויקרא יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אל משה ואל אהרן. כתב הרמב"ן בעבור כי על פי אהרן יהיה כל ריב וכל נגע היה הדבור גם לאהרן או למשה שיאמר לאהרן על דעת רבותינו. ולא אמר כאן דבר אל בני ישראל כי הכהנים בראותם הטמאים יכריחום להסגר ולהטהר ובפרשת הטהרה אמר אל משה זאת תהי' תורת המצורע כי אין צורך להזהיר ישראל בטהרה וגם לא הכהן להקריב הקרבנות כי ברצון יעשון ובפרשת הזב אמר דברו אל בני ישראל ואמרתם אליהם בעבור שהוא דבר סתר ואין אחר מכיר בו צריך להזהירם שיודיע כל אחד חוליו לכהן:

ב

שאת או ספחת. כתב ר' אברהם שאת לשון שריפה כמו והמשאות האלה. וישאם דוד. ופי' הרמב"ן ויתכן שנקרא כן בעבור שהאש תולדתה להנשא למעלה. וספחת מגזרת ספחני נא חולי שיתחבר אל מקום אחד. בהרת מגזרת בהיר הוא בשחקים שיעשה בדמות אות וסימן ואם כן תהיה שאת שם הנגע הנעשה מן המרה הירוקה הנשרפת והבהרת מן הלחה הלבנה והספחת הנאספת משתיהן. והנה התורה רצתה בטהרת ישראל ובנקיות גופם והרחיקה החולי הזה מתחלתו כי המראות האלו אינן צרעת גמורה אבל תבאנה לידי כך ולכך אמר הכתוב בתחלתן נגע צרעת כלומר מכה של צרעת ואינה צרעת גמורה ובהיות סימני הטומאה גמורה לאחר הסגר אמר צרעת היא והכוונה לומר שיטמאנו מעכשיו כי הוא נגע שיבא בוודאי לידי צרעת וראוי להבדל מעתה מן העם וכן וטמא הכהן אותו נגע הוא פי' שהוא נגע גדול שלא יתרפא אלא יגדל כל היום והולך:

ד

ועמוק אין מראה מן העור. פירש"י לא ידעתי פירושו כי קשה לו שכבר פי' בפסוק שלפניו ומראה הנגע עמוק מעור בשרו שכל מראה לבן עמוק הוא כמראה חמה עמוקה מן הצל. והרב ר' מאיר מרוטנבורק פי' שכך פי' הפסוק ואם בהרת לבנה הוא בעור בשרו ועמוק כדרך כל דבר לבן אין מראה מן העור תחלת דבר הוא פי' שהוא עמוק מחמת הלובן ואין מראה מן העור והטעם מורה על זה הפי'. והרמב"ן פי' והנה אנחנו יכולין לתרץ קושיא זו שאין מראה הנגע עמוק מן העור אלא כשיהפוך בו שער לבן אבל כשאומר ושערה לא הפך לבן אז אין מראה הנגע עמוק שכן מראה החמה אם יהיה במקום החמה דבר שחור ומפוזר בו לא יראה המקום עמוק למסתכל בו והנה השער בתולדתו שחור ומבטל עומק הנגע וכשיהפוך לבן או צהוב יהיה הלובן כלו מזהיר ויראה כעמוק לכל מביט בו מרחוק. ועם כל זה מה שאמר הרב כל מראה לבן עמוק איני נכון שהרי אמרו אין שאת אלא גבוהה והשאת לבנה הוא כדכתיב שאת לבנה ואמרו שאת כצמר לבן והנה היא לבנה הרבה ראוייה שתהיה עמוקה וגם הפסוק אינו אומר במראה השאת שתהי' עמוקה וכן בתורת כהנים אמרו שאת מוגבהת כמראה הצל שהוא גבוה ממראה החמה ואם כל מראה לובן עמוק הוא הנה הדבר בהפך ואולי נאמר שלשון שאת מגבהת הוא כנגד הבהרת אבל כנגד העור שתיהן עמוקות ומיהו הכתוב לא אמר במראה השאת עמוק מן העור אבל כן נראה לי הענין כי כל לובן נותן טוהר ולטישות בעינים כמראה החמה שהיא עמוקה מן הצל בעבור שהעין מקבל גוון השחרות ונקבע בו וגוון הלובן מפזר כח הראות ויתרחק לו ולכן יראה כעמוק והבהרת שהוא בהיר ועז כשלג הראות יחלש ממנו כאשר יחלש במקום החמה ובלבד שלא יהיה בו שער שחור כי אז יתפשט כח הראות בשחרות וממנו יתפשט בכל הנגע ולא יברח ממנה והשאת היא לבנה אבל אין הלובן מזהיר ולא יחלש הראות ויתפשט בו ויתקרב אליו ויראנה בקרובה אצלו ומגבהת כענין הראות הכוכבים שהן נראים כמו גבוהין ברקיע. והזכיר בשחין ב' מראות שאת לבנה או בהרת פתוכה (בתוכה?) באדמימות ואמר בה מראה שפל ולא אמר עמוק כי הבהרת ההיא אע"פ שהיא לבנה עזה האדמימות שבתוכה מגרע ממנה העומק וחוזר לשפלות מעט. ועל דרך הפשט אין והנה מראה שפל מן העור קאי אלא על בהרת ולא על שאת לבנה ומה שאמר אחר כך ואם אין בה שער לבן ושפלה איננה מן העור והוא כהה חוזר על שתיהן. והזכיר במכוה לבנה אדמדמת או לבנה ואמר ומראה עמוק וקאי דוקא על לבנה וחזר ואמר והנה אין בבהרת שער לבן ושפלה איננה מן העור כי הזכיר ענין השפלות ללבנה אדמדמת ללמד כי העומק והשפלות שתיהן סימני טומאה ואין בהן סימן טוהר רק כשאין בהם שפלות כלל והוא כהה:

ה

והנה הנגע עמד בעיניו. כתב הרמב"ן רש"י פי' עמד בעיניו כמראהו וכשיעורו הראשון וכמוהו ועינו כעין הבדולח אבל בתורת כהנים שנינו אין לי אלא בעין עצמו בעין תלמיד מנין וכו' משמע שקאי על הכהן שהנגע עמד על עומדו לפי מראה עיני הכהן ובא ללמוד כי לפי מראה עיני הכהן ישפוט הנגע בפשיון ואינו צריך למדוד הנגע. אבל א"א הרא"ש יצ"ו אומר שצריך לעשות רושם סביבות לסימן לראות אם פשה כי היכי דחזינן בנגעי הראש שפי' בהן הפסוק שמגלח כל סביביו ומניח ב' שערות סמוך לו סביבו לראות אם יפשה ה"ה בשאר נגעים והיינו הסגר דקרא ודלא כרש"י שפי' שמסגירו בבית כל ז' שלא מצינו בכל מסכת נגעים שיסגירנו בבית וגם הפסוק אומר והסגיר הנגע דמשמע מקום הנגע מדלא קאמר הנגוע:

י

והיא הפכה שער לבן ומחית בשר חי בשאת. לא שיהא צריך לשניהם כי באחד מהן בלבד הוא סימן טומאה אלא פי' או מחית בשר חי בשאת:

יב

ואם פרוח תפרח הצרעת וגו'. פי' שצריך שתפרח בכל הגוף ומה שאומר את כל עור הנגע פי' כל עור הנגע וגם מראשו ועד רגליו שאם פרחה בכל הגוף ומקום הנגע לא הפך לבן או נתרפא טמא הוא. ולפי הפשט טעם טהרת הפריחה כי כשהנגע מתפשט אז אינו נכנס בעומק הבשר והוא סימן שקרוב להתרפאות אבל כשאינו מתפשט בכל הגוף אז אוכל ויורד תחתיו:

לג

והתגלח ואת הנתק לא יגלח. כתב הרמב"ן כפי פשוטו מזהיר שלא יעבור תער על מקום הנתק אע"פ שאין בו שער אם יעבור תער על המקום יתגרר העור והיא סיבה להצמיח שיער. אבל בתורת כהנים דורש סביב הנתק כמו שפירש"י. והרמב"ן האריך בפי' נתק אם הוא טמא בלא שום מראה אם לאו. יעוין בפירושו:

מה

והצרוע. דורש בתורת כהנים לרבות כ"ג אע"ג דכתיב בי' ובגדיו לא יפרום:

ועל שפם יעטה. פי' יכסה פיו שלא יריחו ריחו כי הריח שלו מזיק:

מו

בדד ישב. לפי שדרך זה החולי שכל מי שמשתדל עמו או אפי' מדבר עמו החולי נאחז בו ולכך צוהר הכתוב שיבדל מבני אדם. כתב הרמב"ן נגעי בגדים וכן נגעי בתים אינן בטבע ולא היה בעולם אבל בהיות ישראל שלמים לה' יהיה רוח השם עליהן תמיד להעמיד אותם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב וכאשר יקרה באחד מהם דבר חטא יהא נראה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו להראות כי השם סר מעליו ולכך אמר הכתוב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם כי היא מכת ה' בבית ההוא ואינו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה' כמו שנאמר כי תבואו אל ארץ כנען ולא מפני שהוא חובת קרקע אלא מפני שלא יבא הענין ההוא אלא בארץ ישראל וכן אני חושב בנגעי בגדים שאין נוהגין אלא בארץ ישראל ולא הוצרך למעט בהם חוצה לארץ כי לא יארע שם לעולם. ומפני זה אין נוהג אלא בבגדים לבנים ולא בצבועים כי אולי הצבע הוציא הכיעור ההוא בטבע ולא אצבע אלהים הוא ומפני זה חוזר הכתוב בכל פסוק ופסוק הבגד או העור השתי או הערב כי הוא דבר נס:

נב

צרעת ממארת היא. פי' מארה נשתלח בו וסופו להתפשט בכולו ולכך צוהו לשרוף כולו:

נה

פחתת הוא. פי' שפוחת והולך כי כולו נשחת ולכך צריך לשרוף כולו ולא סגי בקריעת מקום הנגע:

בקרחתו או בגבחתו. י"מ בין מקום שיש שיער בין מקום שאין שיער:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.