הטור הארוך/ויקרא/יד

הטור הארוך ויקרא יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

זאת תהיה תורת המצורע וגו' והובא אל הכהן. כתב הרמב"ן תחלה אומר שזאת היא תורת טהרתו שיובא אל הכהן שאין לו טהרה לעולם אלא על פיו ואחרי כן פי' שהכהן יצא אליו חוץ למחנה והוא לא יבא אליו אע"פ שנתרפא. ובת"כ דורש והובא אל הכהן שלא ישהה פי' שמיד כשיתרפא יובא על כרחו אל הכהן:

ג

ויצא הכהן אל מחוץ למחנה. דורש בת"כ דוקא כהן שהוא לפנים מן החומה יוצא חוץ למחנה לטהרו ואין כהן מצורע שהוא חוץ למחנה מטהר מצורע אחר:

ד

שתי צפרים. על שם כצפור נודדת מקנה כן איש נודד ממקומו דכתיב בי' בדד ישב מחוץ למחנה. כתב הרמב"ן בעלי הפשט אומרים כי כל עוף נקרא צפור כדכתיב צפור שמים ודגי הים. כל צפור כל כנף וכן כתיב ואת הצפור לא בתר על תורים ובני יונה. והנכון ששם צפור כולל לעופות הקטנים המשכימים בבוקר לצפצף ולשורר מלשון ארמי ציפורא וכן ישוב ויצפור פי' ישכים בבוקר. ואמר עליהם צפור שמים כי הם לרובם יגביהו לעוף בשמים וכל צפור כל כנף שני מינים כל הקטנים וכל הגדולים וכן יקרא קן צפור לפניך הם הקטנים לומר שאפי' בקטניהם יחוס. והנראה מדברי רבותינו שכל עופות טהורים נקראים צפרים אבל מצותו של מצורע בצפור דרור ואינו אלא למצוה אבל בדיעבד כולן כשרים ולכך הוצרך למעט טמאות בתורת כהנים לפוסלן אפי' בדיעבד. ומיהו מדתנן במסכתא נגעים מביא שתי צפרים דרור ותניא עוד שתי צפרים מצותן שיהו שוה במראה ובקומה וכו' עד אע"פ שאינו שווין כשרים ולא קתני עוף דרור אע"פ שאינם דרור כשרים ש"מ שאפי' בדיעבד פסולים והוצרך למעט טמאות מפני שיש אף בטמאות מינים שהם דרור. א"נ פי' למעט טמאות לך פי' אסורות כגון טריפה.

ועץ ארז ושני תולעת ואזוב. כתב ר' אברהם הנה המצורע ותורת הבית המנוגע וטהרת המת קרובים והנה הם כדמות פסח מצרים:

ה

אל כלי חרס. לומר שישפיל עצמו כחרס הנשבר:

על מים חיים. שכן היתה טהרת נעמן בירדן שהוא מים חיים:

ז

על פני השדה. מקום שמשם לא ישוב סימן שלא תדבק בו עוד הצרעת:

י

יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת. כתב הרמב"ן לא פי' הפסוק מה יעשה בשני כבשים ובכבשה אלא שאמר בכבש אחד שיקריב אותו לאשם ואמר שיעשה החטאת ואחר ישחט את העולה וסמך על מה שפי' בפרשת ויקרא שכל חטאת תהיה נקבה ועולה זכר א"כ בידוע שהכבש השני יעשה עולה והכבשה תהיה חטאת ולכך לא האריך בכאן:

יח

יתן על ראש המטהר וכפר עליו הכהן לפני ה'. הכפרה הזאת היא בדם האשם ובשמן והנה אמר הכתוב באשם וכפר וחזר ואמר בחטאת וכפר על המטהר מטומאתו ואמר עוד בעולה ובמנחה וכפר עליה הכהן וטהר לא ידענו מה ענין הכפרות הללו ואולי האשם יכפר על מעלו אשר מעל קודם נגעו והחטאת על חטאו אשר חטא בימי הנגע אולי בצערו נתן תפלה לאלקים לכך כתיב בה וכפר על המטהר מטומאתו והעולה והמנחה יהיה לו כופר נפשו שיזכה ליטהר ולשוב אל אהלו ולכן אמר וכפר עליו הכהן וטהר. ויתכן עוד כי וכפר עליו הכהן וטהר חוזר לכל הנעשה בו כי גם הצפרים באים לכפרה ולטהרה שגם בנגעי הבית כתיב וכפר על הבית וטהר:

לד

ונתתי נגע צרעת וגו'. פירש"י בשורה טובה היתה להם בשביל המטמוניות וכו'. וי"מ דלכך ראה נגע בבתים ובבגדים לפי שצוה לבער ע"ז ומשמשיה והיו שם בתים ובגדים שהיו משמשי ע"ז ויש שאינם יודעים שהיו משמשי ע"ז נתן הקב"ה בהם נגע כדי שינתצו וישרפו:

ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם. כתב הרמב"ן הכתוב מדבר כנגד כל ישראל והיה ראוי לומר דברו אל כל עדת בני ישראל אלא שהכתוב מקצר. אי נמי מדבר עמהם במקום כל ישראל. והטעם שאין כוונת הפרשה עתה רק ללמד להם כל דיני הצרעת ושילמדו אותם לכהנים ומשה לא הזהיר בהם עתה את ישראל אלא בבואם לארץ הזהירם בהם השמר בנגע הצרעת לשמור מאוד ולעשות ככל אשר יורו אתכם כאשר צויתים כי להם צוה תחלה במשפטים האלה:

מג

ואם ישוב הנגע ופרח בבית. כתב הרמב"ן הנגע הזה שבא באבנים אחרות ובעפר אחר אינו הנגע הראשון ואינו דומה לפריחה האמורה באדם ולפשיון שהוא שב למקומו הראשון בטבעו כי פעמים רבים תסתתר הליחה תחת העור ותשוב אל פנימי הגוף ואחרי כן תשוב ותמשך אל העור ואל חיצוני אבל הענין הזה שאינו טבע אלא נגע ומכת אלקים שתהיה רוב רעה באה במקום ההוא ולכך לא אמר הכתוב ואם ישוב הנגע ופרח באבנים ההם אלא אפי' נולד במקום אחר מן הבית ואפי' ממראה אחר שאינו ממראה הראשון נדון כחוזר ופורח ואינו נדון כנגע חדש שנולד בתחלה וזה פי' בבית כי כל הבית יהיה דינו כן והטעם כי הרוח הרעה לא תסור מן הבית ההוא אלא תמיד תהיה בו באחת מהמקומות להבעית את בעליו. עוד יישב פי' המקראות לפי המדרש בענין שאין צריך להקדים פסוקים המאוחרים ועיין בפירושיו:

נג

וכפר על הבית וטהר. כתב הרמב"ן הכפרה הזו בצפור המשתלחת שתשא הצפור את כל עונותיו אל מחוץ לעיר אל פני השדה כענין הכפרה בשעיר המשתלח שאין עונש הנגע הנראה בביתו של אדם כעונש הנגע שבגופו להצריכו חטאת ואשם כי די לו כפרה הראשונה שיביא המצורע לטהרתו שהן הצפרים ועץ הארז והאזוב. וי"מ דכל כפרה דכתיבה במצורע בין באדם בין בבית וכן גבי יולדת וזב אינו לשון כפרת עון אלא לשון נקיון כמו לכפורי ידיה בהאי גברא דכפרה ממש לא שייך בהו אע"ג דנגעים באים על החטא מניגעיה איכפר ליה וכן יולדת אע"ג שהיא חוטאת מ"מ לפי הפשט אין קרבנה באה על חטא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.