תורה תמימה/במדבר/ז
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תורה תמימה 
במדבר ז
א[עריכה]
ויהי ביום כלות משה להקים. תניא, כל שבעה ימי המלואים היה משה מעמיד ומפרק את המשכן, וביום השמיני העמידו ולא פרקו, דאמר קרא ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן – ביום שכלו הקמותיו [א]. (ירושלמי יומא פ"א ה"א).
וימשחם ויקדש אותם. תניא, כל הכלים שעשה משה משיחתן מקדשתן, מכאן ואילך עבודתן מקדשתן, דאמר קרא וימשחם ויקדש אותם, אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה [ב]. (סנהדרין ט"ז ב').
וימשחם ויקדש אותם. תניא, ר׳ יאשיה אומר, מדות הלח נמשחו מבפנים ומבחוץ, מדות היבש נמשחו מבפנים ולא מבחוץ, דאמר קרא אותם – למעוטי מדת יבש מבחוץ [ג]. (מנחות נ"ז ב').
ט[עריכה]
ולבני קהת לא נתן וגו׳. דרש רבא, מפני מה נענש דוד בעוזא [ד], מפני שקרא לדברי תורה זמירות, שנאמר (תהילים קי״ט:נ״ד) זמירות היו לי חקיך, אמר לו הקב"ה, לפיכך הריני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו, דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם ואיהו אתייה לארון בעגלה [ה]. (סוטה ל"ה א׳).
בכתף ישאו. תני, המוציא בשבת בין בימינו בין בשמאלו, בתוך חיקו או על כתפיו חייב, שכן משא בני קהת, שנאמר בכתף ישאו [ו]. (שבת צ"ב א׳ ברש"י).
בכתף ישאו. ממשמע שנאמר בכתף איני יודע שישאו, מה ת"ל ישאו, אלא אין ישאו אלא לשון שירה, וכה"א (תהילים פ״א:ג׳) שאו זמרה, מכאן רמז לעיקר שירת לוים מן התורה [ז] [ערבין י"א א'].
י[עריכה]
לפני המזבח. מהו לפני המזבח, לפי שבאו ועמדו לפני המזבח ולא קיבל משה מהם עד שנאמר לו מפי הקב"ה יקריבו את קרבנם לחנוכת המזבח [ח] [ספרי].
יב[עריכה]
ביום הראשון. מה ת"ל ביום הראשון, לומר שהיה ראשון לכל ימות השבוע [ט]. (שם).
יג[עריכה]
וקרבנו קערת כסף אחת. מגיד הכתוב שמתחלה לא נעשו אלא לשם קרבנות [י]. (שם).
שניהם מלאים סולת. תניא, אמר שמואל, אע"פ שאמרו אין כלי הלח מקדשין את היבש, הני מילי מדות, אבל מזרקות מקדשין, שנאמר שניהם מלאים סולת [י"א]. (זבחים פ"ח א׳).
שניהם מלאים סולת. תניא, אין מלאים אלא שלמים, מכאן לכלי שרת שאין מקדשין אלא שלמים [י"ב]. (זבחים פ"ח א׳).
שניהם מלאים סולת. [מה ת"ל שניהם, להקיש קערה למזרק], מה מזרק בשקל הקודש אף קערה בשקל הקודש [י"ג] [ספרי].
יד[עריכה]
כף אחת. הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש [י"ד], מנה"מ, א"ר חנן, דאמר קרא כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת, הכתוב עשה לכל מה שבכף – אחת [ט"ו]. (חגיגה כ"ג ב׳).
כף אחת עשרה זהב. כיצד היתה, היא של זהב ומשקלה של כסף, או אינו אלא היא של כסף ומשקלה של זהב, ת"ל (פ׳ פ"ו) כל זהב הכפות עשרים ומאה [ט"ז] [ספרי].
מלאה קטורת. ת"ר, קטורת נשיאים [שעלתה ליחיד על מזבח החיצון] הוראת שעה היתה [י"ז]. (מנחות נ׳ א').
טו[עריכה]
פר אחד וגו׳. מה ת"ל פר אחד ואיל אחד, פר אחד – שלא היה בעדרו כמוהו, איל אחד – שלא היה בעדרו כמוהו [י"ח] [ספרי].
יח[עריכה]
הקריב נתנאל. מה ת"ל הקריב, לפי שערער ראובן וטען להקריב לתולדות, נזף בו משה ואמר לו, מפי הקודש נאמר לי להקריב למסעות, שנאמר (פ׳ י"ט) הקרב את קרבנו אין הקרב אלא זה שנאמר לו מפי המקום להקרב [י"ט] [ספרי].
נשיא יששכר. לפי שזכה נתנאל בבינה העלה עליו הכתוב כאלו הוא הקריב תחלה [כ] [שם].
עח[עריכה]
ביום שנים עשר יום. מה ת"ל יום יום. לומר לך מה יום כולו רצוף אף השנים עשר יום כולן רצופין, מכאן למשכן שדוחה שבת [כ"א]. (מו"ק ט׳ א׳).
פט[עריכה]
מדבר אליו. [מדבר לו לא נאמר, אלא מדבר אליו], מלמד שמשה שמע וכל ישראל לא שמעו [כ"ב]. (יומא ד' ב').
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ יתכן דעשה כן כדי להתרגל במלאכת המשכן וכמבואר בירושלמי שהיה גם מסדר את העבודות בכל יום, וכן מצינו שלתכלית הרגל בעבודה קצבו שבעת ימים, וכמו ביומא י"ד א' בכה"ג שמינו אותו לעבודת יוהכ"פ היו מפרישין אותו שבעת ימים וכל אותן הימים היה זורק את הדם ומקטיר את הקטורת ומטיב את הנרות וכו' כדי להתרגל בעבודה, יעו"ש. וטעם הדיוק הוא מדלא כתיב ויהי ביום הקים משה את המשכן כמו דכתיב בפ' בהעלותך וביום הקים את המשכן, ולכן דריש ביום שכלה הקמותיו שהיה עושה בשבעת הימים, כמבואר.
- ↑ אלא מכיון שנשתמשו בהם במקדש במלאכתם נתקדשו וכדכתיב בפ' במדבר ואת כל הכלים אשר ישרתו בם בקודש, בשירות הם מתקדשין, ובכ"ז אצטריך המיעוט אותם משום דזולת מיעוט זה הו"א דמדכתיב בכלי המקדש (ר"פ תרומה) וכן תעשו, ודרשינן שם וכן תעשו לדורות, והו"א דכאן הוא במשיחה לבד, ולדורות צריך משיחה ועבודה ביחד, לכן כתיב אותם למעט אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה, וע"ע מש"כ השייך לדרשה זו בדרשה הבאה.
- ↑ המדות של יבש היו עשרון וחצי עשרון למנחות [מבואר פ' צו] ומדות הלח היו במדות חלקי ההין לנסכים, ויתבאר מזה אי"ה בפ' פינחס. וטעם דרשה זו, דכאן קאי על כלי המזבח דלחים היו. ובסוגיא כאן איתא דעת חד מ"ד דמדת הלח נתקדשה מבפנים ומבחוץ ומדת היבש לא נתקדשה כלל דחול היא, וא"כ לא אצטריך המיעוט אותם לדרשה זו ואתיא בעיקר לדרשה שהבאנו בדרשה הקודמת אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה, וכתבו התוס' דלפי המעוט והדרשה אותם במשיחה ולא לדורות במשיחה, באמת צ"ל בדין המדות כמ"ד דמדת היבש חול גמור הוא ולא נתקדשו כלל, דאל"ה איך דרשינן שני מעוטים מאותם, יעו"ש. אבל לדעתי דבריהם צ"ע לדידן דקיי"ל כר' יאשיה כאן דגם מדת היבש נתקדשה, דכן דעת חכמים במשנה מנחות צ' א', וא"כ אצטריך אותם למעט קדושת מדת יבש מבחוץ, ועם זה קיי"ל דכלי השרת מתקדשות לדורות כמבואר בדרשה הקודמת, וזה ידעינן ממיעוט אותם, וא"כ איך ממעטינן שני ענינים ממיעוט אותם. ולולא דברי התוס' אפשר לפרש דשתי הדרשות לא פליגי, והוא משום דבפסוק זה יש שני מיעוטים בשני כנויים, וימשחם ויקדש אותם, ודי היה לכתוב וימשח ויקדש אותם, ולכן דרשינן מאחד משיחה לדורות ומאחד למעט מדת יבש מבחוץ, ובפרט לפי המבואר בסוגיא ולפנינו לעיל באות ב' דעיקר הענין דלדורות מתקדש בעבודה ידעינן מפסוק דפ' במדבר כלי השרת אשר ישרתו בם בקודש, הכתוב תלאן בשירות, והמיעוט דאותם אצטריך למעט דלא בעינן לדורות משיחה ועבודה ביחד, בודאי אפשר זה למעט מהכנוי וימשחם, ומ"ש בגמרא דממעטינן זה ממלת אותם י"ל דאשיגרא דלישנא הוא, אבל לפי האמת אפשר לקיים שתי הדרשות משני המיעוטין כמש"כ, ועיין ברמב"ם פ"א הי"ב מכלהמ"ק כתב לראיה על דין זה, דכלי המקדש אין מתקדשות לדורות במשיחה רק בעבודה משום דכתיב אשר ישרתו בם בקודש, בשירות הם מתקדשין, עכ"ל. וזה ראיה למש"כ, וע"ע במל"מ פ"ב ה"ט מקרבנות שכתב ג"כ בענין זה, והמעיין יבחר.
- ↑ כשהעלה דוד את הארון מקרית יערים נתנו את הארון בעגלה ויוליכוהו, ואז מת עוזא, וזה היה עונש לדוד שערבה לו שמחתו אז, וכמש"כ בענין (שמואל ב ו׳:ה׳) ודוד וכל בית ישראל משחקים לפני ה' וימת עוזא ויחר לדוד.
- ↑ כמש"כ באות הקודם. וצריך באור האיך באמת טעה דוד בזה, אחר דזה מפורש בקרא, ואפשר לומר דהוא סבר דמצוה בכתף ישאו היתה רק במדבר מפני שאז הוליכו גם המשכן והיתה לסימן להבדיל בין הקודש הוא המשכן ובין קודש הקדשים הוא הארון, שהמשכן היו מוליכים בעגלות ואת הארון היו נושאים בכתף, אבל באותה המאורע דדוד שלא היה משכן, חשב שאין קפידא להוליכו בעגלה, וע"ע מענין אגדה זו בירושלמי סנהדרין פ' חלק הלכה ב'.
- ↑ עיין מש"כ השייך לדרשה זו לעיל בפ' במדבר (ד' ט"ז).
- ↑ כבר כתבנו כ"פ בחבורנו מענין דרשות אגדיות כאלה שאין כונת חז"ל לפרש פשטות הכתוב במובן דרשה זו, יען כי באמת אין מקרא יוצא מידי פשוטו, וכמו הכא שבודאי הכונה בכתף ישאו, נשיאת הארון, אלא שחז"ל בכל דבר המקובל ומסור להם מדור דור נתנו לו רמז בתורה שיהיה להם סימן לזכרון הדבר, יען כי כן הוא מטבע סגולת הזכרון שאם יש לו על מה להסמיך נזכר, וכמ"ש חז"ל (עירובין נ"ד א') עשה ציונים לתורה, ולקמן בפ' חקת בפ' וממדבר מתנה נבאר ענין זה בארוכה, ואף הכא בענין חיוב שירה בלוים שאינו מפורש בתורה רק מקובל מסיני, סמכו חז"ל לזכרון הדבר ברמז לשון בתורה ע"פ פירוש מלה שמשמעה שירה בלוים, וכן באו בגמרא כאן כמה דרשות בענין זה, וכולן הן לתכלית הנרצה המבואר.
- ↑ טעם הדבר שלא רצה משה לקבל הוא משום שנסתפק באיזו פרטים בסדר הקרבה זו, כמו מי יוקדם ומי יתאחר, כי אם ע"פ סדר התולדה הוי ראובן קודם, ואם ע"פ סדר המסעות הוי יהודה תחלה, כפי שיתבאר, וכן נסתפק אם יקריבו כולם כאחד או כל אחד יומו, ולכן לא רצה לקבל עד שנאמר לו מפי המקום לקבלם וסדר ההקרבה.
- ↑ דדי היה לומר ויהי המקריב הראשון, דהא דכולם בימים מיוחדים הקריבו ידעינן מנשיא אחד ליום, ולכן דריש שהיה אותו היום ראשון בשבוע, וסמך על מ"ש בשבת פ"ז ב' שאותו היום דהקמת המשכן היה לו עשר מעלות, וזו אחת מהן שהיה ראשון בשבוע וראשון להקרבת הנשיאים בחנוכת המזבח, וכמבואר לפנינו ס"פ פקודי.
- ↑ כי המלה וקרבנו מיותר, ולכן דריש שגם הכלים היו מכלל הקרבן, כי נעשו מתחלה להיות כלי שרת והוקדשו מיד.
- ↑ כלי הלח הם המדות שהיו מודדין בהם יין לנסכים ושמן למנחות, וכלי היבש הם שמדדו בהם סולת למנחות וכלי הקטורת, ואם קיבל למשל יין ושמן בכלי שמודדין בה סולת וקטורת אין הכלי מחשב זה שבתוכה לקודש, וכן להיפך, ומפרש בזה דהמזרקות אע"פ שבעיקרם כלי הלח הם בכ"ז מקדשין גם את היבש, והיינו טעמא משום דחזו לזה ולזה וכמ"ש כאן שהיו ממלאין בה סולת שהוא יבש.
- ↑ נראה בטעם הדרשה ע"פ מש"כ בשם הגר"א מווילנא לפרש מ"ש בעדיות פ"א מ"ג מלא הין מים שאובים, דהמלה מלא מיותר, דאפילו אם היה אומר רק הין מים היה ג"כ במשמע מלא [עיי"ש בפי' תפ"י], ולפי"ז י"ל דגם הכא מדייק יתור המלה מלאים, דדי היה לכתוב בשניהם סולת, ולכן דריש שבא להורות שיהיו המדות שלמים עשרון שלם ולוג שלם לאפוקי אם היה בהם נקב או פגימה אז אף אם הכלי מלאה אבל אין המדה שלמה, ועיין מנחות ח' א' מביא דרשה זו ומפרש שאינו קדוש עד שיהיה עשרון שלם.
- ↑ יתבאר ע"פ המבואר אצלנו בכ"מ בס' ויקרא דכל מקום דכתיב במספר סתם מפורש שנים בא להורות על השתוותם, משום דאל"ה הוי המלה שנים מיותר, אחרי דגם בלא"ה הוי סתם רבים שנים, עיין לפנינו בפ' מצורע בפ' שתי צפרים חיות ובר"פ אחרי בפ' שני שעירי עזים.
- ↑ כגון כלי מלא פירות קודש פרודין זמ"ז, כגון צמוקין וגרוגרות, ונגעה טומאה באחת מהן נטמא כל מה שבכלי, וזה הוא רק לקודש אבל לא לתרומה, דזה אחת מן הי"א מעלות שיש לקודש על תרומה כמבואר בפ"ג דחגיגה.
- ↑ נראה דמדייק מיתור המלה אחת, דכיון דכתיב כף בלשון יחיד, ממילא משתמע דאחת היא, וכמו דדייקינן במגילה כ"ח א' על הפ' את הכבש אחד, אם נאמר כבש למה נאמר אחד, וביומא ע' ב' על הפ' ואיל אחד, וכן לפנינו בפ' הסמוך, ולכן דריש שמורה על אחדות הכף, והיינו שהכף מאחד ומתאים כל מה שבתוכה. – ועיין במס' חלה פ"ב מ"ד העושה עיסתו קבים [ר"ל פחות פחות מכשיעור] ונגעו זב"ז פטורים מן החלה, ר"א אומר, אף הרודה מן התנור ונותנן לסל הסל מצרפן לחלה, ומבואר בפסחים מ"ח ב' אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"א, ולא נתבאר מה ראה לפסוק כיחיד נגד רבים, אך ע"פ דרשה שלפנינו י"ל בטעמו משום דאשכחן ענין צירוף כלי מרומז בתורה.
- ↑ כנראה מחלק המלות עשרה זהב לנטיות מיוחדות, ומפרש כף אחת עשרה, ר"ל עשרה שקלי כסף משקלה, זהב, ר"ל היא, הכף, של זהב, וכ"מ בת"א מתקל עשר סלעין, היא דדהב.
- ↑ דשוב לא היתה באה על מזבח החיצון אלא רק על מזבח הזהב כמבואר בפ' תצוה.
- ↑ דריש יתור המלה אחד וכמש"כ למעלה אות ט"ו, וכהאי גונא דריש במגילה כ"ח א' הכבש האחד המיוחד שבעדרו, וביומא ל"ד ב' המובחר שבעדרו, יעו"ש.
- ↑ מדייק מה ת"ל הקריב, לא כמו בכל הנשיאים דכתיב בהו ביום פלוני נשיא וגו', ועיין בפירש"י בפסוק זה.
- ↑ עיין בדרשה הקודמת, וכאן דריש כפל הלשון הקרב, ומפרש מפני שזכה לבינה כמבואר בדה"י א' י"ב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, ועיין בפירש"י ובס' התוה"מ כאן.
- ↑ ר"ל העבודות שבמשכן, ומקודם לזה מביא בגמרא ראיה מפסוק דלעיל ביום עשתי עשר יום, ופריך ודלמא ימים הראויין, כלומר ימים הראויין להקרבה דהיינו ימי החול, ומשני כתיב קרא אחרינא ביום שנים עשר יום, הוא הפ' שלפנינו, ולא נתבאר לי עיקר הקושיא ודלמא ימים הראויין, והא לתכלית זה דרשינן יתור לשון יום שכולן רצופין, ואם נימא ימים הראויין א"כ ל"ל היתור מלה יום, ואפשר לומר הכונה, דאדרבה דכיון דפשטות הלשון ביום עשתי עשר מורה על רצופין לכן כתיב יום להוציא מזה ולהורות על ימים הראויין, ודו"ק.
- ↑ פירש"י שהלשון אליו משמע שהקול נמשך רק למי שמדברים אליו ולא לזולתו, ועיין מש"כ אנו בפ' שמות בפסוק ולא עשו כאשר דבר אליהן. ובריטב"א כתב בטעם הדיוק מדכתיב בפ' זה שתי פעמים אליו, מדבר אליו וידבר אליו, יעו"ש, אבל בילקוט דריש אלו השתי פעמים אליו, אחד למעט ישראל ואחד למעט אהרן, ר"ל שרק אל משה דבר ולא לישראל ואף לא לאהרן.