תוספות שאנץ/מכות/ה/א
תוספות שאנץ מכות ה א
מהו דתימא ניחוש לגמלא פרחא קמ"ל. תימא דהכא משמע דלא חיישי' לגמלא פרחא וביבמות פ' האשה שלום (קטז.) מסיק דחיישינן לגמלא פרחא. וי"ל דהתם לענין קיום שטר חיישינן אבל הכא להרוג רוצח לא חיישי' דמשוינן להני עדים זוממים לענין שלא יהרג הרוצח מיהו למקטלינהו להני עדים חיישי' לגמלא פרחא ולא מקטלי (א"ה[1] נלע"ד דהרב דקדק כן דאנהו לא מקטלי מדברי רבא שאמר חזינן וכו' לא הוו זוממים ואי לאו הוו זוממים ולא סיים בדבריו ונהרגין כמו שמצינו במתני' סיים התנא הרי אלו זוממים ונהרגין וכן רבא גופיה לקמן אמר רבא באו שנים ואמרו באחד בשבא הרג פ' את הנפש וכו' ולא עוד אלא אפי' אמרו ערב שבת הרג פ' את הנפש נהרגים דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא הוא ומדשינה כאן לשונו ואמר הרי אלו זוממים לבד ודאי דס"ל דהעדים אינם נהרגין אלא חשבי' להו כזוממים שלא להרוג הרוצח וכפ"ז צריכים אנחנו לומר לפי דבריו דגם במימרא של רבא שלפניה דנקט חזינן אי כדקיימא במערב בירא מחזא חזי למזרח בירא אין אלו זוממים ואם לאו הרי אלו זוממים ר"ל דהוו זוממים לענין שלא להרוג רוצה אבל לעולם דלדידהו לא קטלינן להו והן אמת שזה נראה דוחק לומר כן בדברי רבא):
בעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא הוא. פירש"י דאי הוה מודה הוה מיפטר. ולא נהירא דזה לא מצינו דא"כ כל חייבי מיתות ב"ד יוכלו להודות לפטור עצמן. ונר' לאו בר קטלא הוא שמא לא יבואו העדים או שמא לא יהיה עדותם מכוונת בלא הכחשה והזמה:
וכן לענין [תשלומי] קנס. אבל לענין ממון לא כשמעידין בחד בשבא גנב ובאו שנים ואמרו בחד בשבא עמנו הייתם אלא בערב שבת גנב אינם משלמים ממון דבעידנא דקא מסהדי הוי בר חיובא דלא בעינן כל כך דרישה וחקירה כמו בנפשות ואיכא למימר דודאי דיבואו עדים ויעידו ועוד דמחייב שפיר ממון על פיו משא"כ בקנס ובנפשות ובבבא קמא הארכתי:
מתני'. אסטטית היא זאת. פרש"י סרה וסטיא היא. ורב אלפסי ז"ל פי' כמו סטים וקוצה כלומר שכרוכים ואגודים כמו לחיים, כמו אדם שנתן ידו ביורה של צבע שהצבע נדבק ונאגד בו, כן הדבר הזה:
- ↑ ה"ה רבי אברהם הלוי המגיה והמלבה"ד הראשון, סם חיים, ליוורנו תקס"ו.