תוספות שאנץ/מכות/ד/ב

תוספות שאנץ מכות ד ב

גמ'. בשלמא לרבנן כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות. ובפרק אלו נערות מפרש אמאי משלם ואינו לוקה דבפירוש רבתה תורה עדים זוממים לתשלומין גמר ממוציא ש"ר וקרא דכדי רשעתו מוקי ליה למיתה ולמלקות. וא"ת והאי דקאמר ר"מ מ"ט נימא דמוקי כדי רשעתו למיתה ולמלקות י"ל דאי לאו דגמר ממש"ר ע"כ מוקמי' לקרא לממון ולמלקות:

סבר לה כר"ע דאמר עדים זוממים קנסא. וא"ת והרי חוסם פי פרה ודש בה דממונא הוא וקאמר בפ' השוכר את הפועלים דלוקה ומשלם וי"ל דכיון דילפי' ממש"ר דעדים זוממים לוקין ומשלמין ע"כ כדי רשעתו לאו לממון ולמלקות אתא אלא למיתה ומלקות וא"כ מהיכא ממעטינן דאינו לוקה ומשלם אפי' דאינו קנס:

הא ל"ק ר"י לא סבר לה כר"ע. משמע הא ר"ע דאמר עדים זוממים קנסא הוא לא ס"ל דלוקין על לאו שאין בו מעשה דאיכא למפרך מה להצד השוה שבהן שכן קנס. ותימה דבפ"ק דשבועות רוצה תלמודא לומר דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו דקאמר לאו אמרת רבי' דלמלקות ר"ע נמי למלקות ומהיכא גמר לה וי"ל דגמר לה ממש"ר ומקלל חבירו בשם והכא נמי מצי ר"י למגמר מינייהו אלא דניחא ליה למגמר ממש"ר ועדים זוממים משום דלר"י אית לי' פרכא ושמא ממש"ר ומקלל חבירו בשם לר"ע ליכא למגמר מינה דאיכא שום פרכא:

מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור. זה שא"צ התראה וזה שכן לוקין ומשלמין. ולא נהירא דא"כ לעולם לא תוכל לעשות הצד השוה שבהן דפרכי' לעולם הכי לכל אחד פרכא דמעיקרא. ואומר ר"י דה"פ מה להצד השוה שבהן שכן משונין בחומרא משאר חומרות בעלמא ופרכא כזאת מצינו במקום אחר. ועי"ל שכן יש בהן צד חמור כלומר מצינו צד חומרא שוה בשניהם שכן לוקין ומשלמין. א"נ י"ל שכן יש בהן צד חמור שכן לוקים על דבורם שלא עיוו אלא בהוצאת פיהם וה"נ פריך בירוש' לעיל גבי הא דאמרי' דר"מ יליף ממש"ר ורבנן פרכי מה למש"ר שכן דבור הוא. ור"י צד חמור לא פריך. דעדים זוממים בדבורא מתעביד מעשה כדאמרי' בשלהי פ' ד' מיתות בית דין:

ורבנן האי לא תענה מאי עבדי ליה. וא"ת האי לא תענה לאו שאב"מ הוא. וי"ל דגבי עדים זוממים גלי קרא מוהצדיקו דאע"ג דלאו שאב"מ הוא דלוקין עליו:

ההוא מיבעי ליה לאזהרה לעדים זוממים. אין לפרש כדמשמע לפום ריהטא ההוא מבעי ליה לאזהרה לעדים זוממים והו"ל לאו הניתק לאזהרת מיתת ב"ד דכיון דהכא ליכא מיתת ב"ד לוקין שפיר על הזמתן דגלי לן קרא מוהצדיקו את הצדיק דלוקין כדאיתא לעיל בפרקין אלא ה"פ ההוא מבע"ל לאזהרה דמלקות דועשיתם לו כאשר זמם לעשות דאין עונש מלקות בלא אזהרה ולא דמי לעונש תשלום ממון דלא בעי אזהרה לתשלום ממון ובהכי ניחא הא דאמרי' לעיל בשלמא לרבנן כדי רשעתו וכו' למה לי משום כדי רשעה תיפוק לי דלא תענה הוי אזהרה לעדים זוממין והוי לאו הניתק לאזהרת מיתת ב"ד אבל לפי האי דפרישנא ניחא דלעיל איירי בתשלומי ממון דלא בעי אזהרה. וא"ת לפי האי דפרישנא דוהצדיקו מגלה לן גבי זוממים דאע"ג דלא תענה הוי אזהרת מיתת ב"ד לקי א"כ מאי פריך לעיל בריש פרקין ותפוק לי משום לא תענה פי' ולמה לי והצדיקו והא בלאו והצדיקו הו"א דלא תענה הוי לאו [הניתק] לאזהרת מיתת ב"ד. וי"ל דלר"מ קא פריך דמפיק בשמעתין אזהרה לעדים זוממים מוהנשארים ישמעו ויראו ובב"ק פרק מרובה הארכתי בו:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף