שדה יצחק/מכות/ה/א
משנה. משלשין בממון ואין משלשין במכות. הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כתב וז"ל ואמרה תורה במחוייבי מיתה אשר הוא רשע למות ונאמר במחוייבי מלקות אם בן הכות הרשע הנה כי כמו שיהרג כל אחד מהן כמו כן לוקה המלקות השלם עכ"ל. וקשה דזוהי סברת אביי אבל רבא פליג וסבר מדבעינן כאשר זמם לעשות לאחיו וליכא והוה ליה לרבינו לפרש כרבא וכן פירש ר"ע מברטנורה ז"ל וז"ל כל אחד לוקה ארבעים דבעינן כאשר זמם עכ"ל. ואפשר דהרמב"ם ז"ל סבירא ליה דרבא לא פליג אאביי אלא ר"ל דלענין זה לא צריכא ג"ש דהא נוכל למילף שפיר מכאשר זמם אבל לפי האמת כיון דג"ש גמורה היא וילפינן מינה מילי אחריני ה"ה נמי דנילף מינה נמי גם לענין מלקות ואפשר דגם הר"ן ז"ל סבירא ליה הכי שכתב וז"ל ואין משלשין במכות שאם ילקה זה חצי מלקות וזה חצי לא מקיים כאשר זמם וכו'. אי נמי דילפינן מלקות ממיתה שאם הוזמו שניהם נהרגים אף במלקות שניהם לוקין עכ"ל ודו"ק.
גמרא. אמר אביי נאמר רשע בחייבי מלקיות וכו'. התוספות במנחות וביבמות הקשו לפי האי תירוצא לרבי עקיבא דסבר אין דנין אפשר משאי אפשר מנלן דאין משלשין במכות. והניחו בצ"ע. וז"ל הריטב"א ז"ל יש שתירץ דגבי מלקות נמי פעמים שא"א כגון שהם שני עדים או יותר משלשה. והנכון יותר דאביי סבר שלא אמרו אין דנין אפשר משאי אפשר מג"ש אלא במה מצינו. ועיין תוס' יבמות .
והנה עד שקר העד שקר ענה. פירוש מדכתיב לעיל לא יקום עד חמס באיש לענות בו סרה די לו לכתוב ודרשו השופטים היטב והנה שקר ענה באחיו וכתב עד שקר העד לדרשא עד שתהא עדות שקר בעד גופיה.
ליחוש לגמלא פרחא קמ"ל. התוס' ביבמות דף קט"ו כתבו דאם איתא דאזלו בגמלא פרחא היה להם לטעון כן ומדלא אמרו הכי ש"מ דשקר הם מעידים עכ"ל. משמע אבל אם הם טענו כן אף על פי שדבר דלא שכיח הוא נאמנים דכתיב והצילו העדה ומהדרינן אזכותא.
ברש"י בד"ה לענות בו סרה. בפרשת עדים זוממין כתיב סרה וכו' עכ"ל. פירוש מדהוה ליה למיכתב לענות בו שקר וכתב סרה לדרוש עדות המוסרת שהוסרו משם והריטב"א ז"ל כתב דדריש ממלת בו דלא בעי למיכתב בו דהא כתיב כי יקום עד אחד באיש אלא ודאי הכי קאמר לענות בעצמו של עד סרה עכ"ל.
תוספות בד"ה דבעידנא דאסהידי וכו' פ"ה משום דאי הוה מודה מיפטר ולא נראה דזה לא מצינו וכו'. עכ"ל. כשנדקדק בפרש"י ז"ל ובלשונו הטהור נראה שלא כתב משום דאי הוה מודה מיפטר כמו שהעתיקו התוספות ז"ל אבל כתב אכתי גברא לאו בר קטלא משום שלא הועד עליו בב"ד ושמא לא יבואו העדים ואילו הוה אתי לב"ד ומודה שהרגו הוה מיפטר כלומר אינו חייב מיתה בהודאתו נמצא שהם היו מחייבין מיתה את מי שאינו ראוי למות.