מהר"צ חיות/מכות/ה/א
מהר"צ חיות מכות ה א
תוס' ד"ה דבעידנא. דזה ל"מ דא"כ כל חייבי מיתות יכול להודות ולפטור עצמו. נ"ב הרמב"ם ספי"ח מהל' סנהדרין כתב ג"כ בזה"ל גזרת הכתוב שאין ממיתין לאדם ע"פ עצמו אולם שמה מיירי דליכא עדים אבל בבאו עדים אח"כ זה לא שמענו. ועוד דגם במודה בקנס ואח"כ באו עדים דקי"ל דפטור דוקא בחייב עצמו בקרן אבל בחייב עצמו ולא כלום חייב (ב"ק עה ע"א) וכאן אם הודה פטור לגמרי וצ"ל דגם לשיטת רש"י עכ"פ היכי דהודה ובאו עדים אח"כ מכניסין אותו לכיפה כמו בהורג בעדות מיוחדת (סנהדרין פא ע"ב) וחייב עצמו בעונש זה ובעיקר קו' התוס' הנה בודאי דין תורה משכחת בלא הודה והרי ע"כ אין חייב מיתה רק בהתרו בו וקבל התראה ואומר ע"מ כן אני עושה כדי שיתחייב מיתה (שם מ ע"ב) ובהרכין ראשו לבד לא יספוק לחיוב מיתה ואם איש כזה חופש אחר אופנים לפטור עצמו לא היה אומר ע"מ כן אני עושה דג"כ היה פטור. ובל"ז אמרו לקמן דאלו היה בסנהדרין לא היה הורגין אדם מעולם. ומ"מ דין התורה מתקיים בפנים רחוקים כגון שהיה קרום של ראש מגולה (בחולין יא ע"ב) דדין של מכה אביו ואמו מתקיים באביו ואמו חבושים בבית האסורים. וכן כל עניני מלקות אשר נאמרו בנדרים ונזירות ושבועות והקדשות ג"כ משכחת דיפטור עצמו ע"י מה דישאול על נדרו והקדשו וכתב הרשב"ם (ב"ב קל ע"א) דשחט קדשים בחוץ ואח"כ נשאל על הקדשו נפטר מכרת למפרע ועי' טו"ז יו"ד סי' שכ"ג ס"ק ב' ועיין תוס' (גיטין לג ע"א) ד"ה ואפקעינהו דא"כ יחפה על בת אחותו וכ' דאם יעשה כן כדין יחפה ע"ש וכן בכאן באמת אם הודה נפטר מן המיתה ודין תורה משכחת בלא הודה וע"ז אמרו בגמרא ה"פ שבקי' לקרא דדחיק ומוקים אנפשיה וז"ב: