נזר הקודש/מכות/ד/ב
א] גמרא. בשלמא לרבנן כדי רשעתו כתיב משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות וכו'. והנה יש לעיין, לפי מה שכתבו התוס' בבבא קמא (ד. ד"ה כראי) בשם ר"י דלא שייך בכופר דין דקים ליה בדרבה מיניה. והיינו דלא שייך קים ליה בדרבה מיניה אלא היכא שעשה שתי רשעיות אשר על זה נולד שני חיובים, ובזה אמרינן כדי רשעתו ואין בידינו לחייבו שני חיובים עבור שתי רשעיות. וזה מדויק בלשון הכתוב כדי רשעתו. ומטעם זה לא שייך בכופר קים ליה בדרבה מיניה, מפני ששני החיובים באו בשביל רשעה אחת, היינו דהמיתה והכופר הכל הוי בשביל אדם הנהרג שהמיתו. זהו סברת הר"י שם. ועי' במהר"ם במקומו.
וכנראה שזהו גם כן דעת הרמב"ם, שכתב בפרק א' מהל' מעילה (ה"ג) כל המועל בזדון לוקה ומשלם. ולכאורה תמוה מדוע לא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה וכמו שהקשו שם [עי' אור שמח ואבן האזל שם]. אמנם אם אמרינן דהרמב"ם אזיל בסברת ר"י דבאופן שהשני חיובים באו בשביל רשעה אחת לא שייך קים ליה בדרבה מיניה, מטעם דאמרינן דעונש אריכתא הוא, ושם במעילה גם כן כיון ששני החיובים בשביל רשעה אחת באו, והיינו בשביל המעילה שנהנה מן הקודש, לכן לא אמרינן קים ליה בדרבה מיניה. [ומצאתי באור שמח שם שנחית לסברא זו בביאור דברי הרמב"ם שם במעילה. ולפלא שלא כתב שבעיקר הסברא כבר נחתו לזה התוס' בשם הר"י ובביאור המהר"ם].
אמנם לפי שיטה זו יש לעיין הכא בעדים זוממין בדין המשנה דחייבו לנידון מעות, והוזמו, דיש בזה שתים, משום לא תענה ומשום כאשר זמם, ושני החיובים על רשעה אחת באו, היינו על עבירה דעדות שקר, וא"כ מה שייך בזה הדרשה דכדי רשעתו.
ב] והנה אפשר לומר דהכא בעדים זוממין אף על פי ששני החיובים מכח רשעה אחת באו, מכל מקום יש כאן שתי עבירות, היינו שהיא אחת שיש בה שתים, א: משום עבירה דעדות שקר, שהוא משום לא תענה. ב: עבירה דכאשר זמם, דע"כ דגם הא דכאשר זמם הוי רשעה מיוחדת בתור מזיק שרוצה להזיק לחבירו בממונו, והרי הוא מאבות נזיקין, ונחשב לשתי רשעיות.
ג] אמנם לפי זה קשה טובא הא דפריך הש"ס, אלא ר' מאיר מ"ט, אמר עולא גמר ממוציא שם רע, מה מוציא שם רע לוקה ומשלם אף כל לוקה ומשלם. וקשה דהנה במוציא שם רע ע"כ רשעה אחת, היינו זהו גופא עבירה דמוציא שם רע עצמו, ועל זה חייבה תורה שני חיובים מלקות וממון, ופשיטא דשני החיובים עונש אריכתא הוא. וא"כ לסברת הר"י בתוס' ב"ק שם ולפי דברי הרמב"ם שכתבנו לעיל קשה טובא היאך יליף ר"מ מהא דמוציא שם רע לימוד לעדים זוממין ולכל התורה כולה דלוקה ומשלם אף באופן שעושה שתי רשעיות, דהיינו שתי עבירות ממש, וצע"ג.
גמרא. גמר ממוציא שם רע. לכאורה קשה לשיטת הר"ן בנדרים (ד: ד"ה תיתי) דגם בלימוד דמה מצינו אמרינן אין מזהירין ואין עונשין מן הדין, א"כ היאך יליף הכא ממוציא שם רע לומר העונש דלוקה ומשלם. ונראה דכיון דעונש שמענו מגופא, רק לא ידעינן אם לענשם באחת או בשתים, להכי לא הוי יותר מגילוי מלתא דשפיר ילפינן מן הדין.
והנה הקשה הגאון בספר גבורת ארי, היאך יליף ר"מ הא דעדים זוממין מהא דמוציא שם רע דלוקה ומשלם, הא שאני התם דהוי ממון לזה ונפשות לזה, והיינו דהממון שייך לאביה והמלקות הוא משום שהוציא שם רע על אשתו, ובאופן הזה לא שייך קים ליה בדרבה מיניה. וכמו הא דסנהדרין (ט:) יעוי"ש.
ונראה דאין זה ענין להא דממון לזה ונפשות לזה, והיינו דדוקא באופן שהתחייב לשני אנשים בשביל שתי עבירות, היינו שהתחייב ממון לזה בעבור הפסד ממונו, והתחייב מלקות לשני בעבור עבירה אחרת, ובאופן זה אמרינן דלא שייך קים ליה בדרבה מיניה, כיון דשני החיובים הוי לאנשים נפרדים, ובאופן זה מיירי שם בסנהדרין, דבאופן שהביא הבעל עדים והזימום לעדי האב, עדי האב נהרגין ומשלמין, והיינו דמשלמין ממון לבעל בשביל הפסד הממון שהפסידו לו, ונפשות בשביל העדים שרצו לחייבם מיתה.
משא"כ בהתחלת הדין דמוציא שם רע, דהיינו עדי הבעל בראשונה, שעדיין אין בזה הפסד לאב בממון, וזכות האב בממון הוא מטעם דענשה תורה להבעל על הוצאת שם רע. נמצא דלא התחייב הבעל מעולם לאב מטעם היזק ממון, וע"כ שכל עיקר עונש הממון והמלקות הוא רק מטעם העבירה והוצאת שם רע לחודיה, וא"כ אין זה ענין להא דממון לזה ונפשות לזה, וכמוש"נ.
 |
ספרי נזר הקודש מונגשים לציבור באדיבות נכד המחבר המו"ל רבי נתן גינזבורג (הזכויות שמורות) |