בית מאיר/מכות/ד/ב
סבר לה כרבי עקיבא דאמר עדים זוממין קנסא הוא. משמע הא רבנן דפליגי עלי' דרבי מאיר סוברים עדים זוממין ממונא הוא. וכן מבואר בתוס'. וא"כ צ"ע פסק הרמב"ם עדים זוממין קנסא הוא וגם אין לוקין ומשלמין אלא כל המשלם אינו לוקה כרבנן. הן אמת למה דמדמה בספר מגילת אסתר (שורש שמיני) וכתב דמסוגיא זו דייקינן דווקא ממונא לא ילפינן מקנסא, הא קנסא מקנסא ילפינן. ובודאי לדבריו ליכא לאקשויי עליה דשמואל בהניזקין דסובר קנסא מקנסא לא ילפינן הא ר"מ סבירא ליה ילפינן ולא פליגו רבנן עלי' בזה. אלא ע"כ דשמואל ס"ל דבזה פליגו רבנן אף דסברי נמי עדים זוממין קנסא הוא קנסא מקנסא לא ילפינן. אמנם עכ"ז אינה עולה ארוכה להרמב"ם שפוסק כרב דקנסא מקנסא ילפינן. ובזה עיקר ישוב הרמב"ם הנ"ל ועיין ש"ך חושן משפט (סימן שפ"ה). אבל במה דפסק בעדים זוממין משלם ואינו לוקה עדיין צ"ע. גם עיקר דמיון בעל מגילת אסתר צ"ע ואינו נוח לי דדוקא טכסיס חיוב קנס ילפינן קנסא מקנסא, אבל לחדש חיוב קנס מקנס זה הוא פלוגתא דרב ושמואל בגיטין הנ"ל. ועיין מסכת בבא קמא דף ע"א בתוס'. ואפשר הרמב"ם סובר דוחק התוס' דהרבנן נמי ס"ל עדים זוממין קנסא. ומ"מ דורשים כדי רשעתו דכתיב בעדים זוממין לממון ומלקות נמי ומיושב פסקו. אף עיין בחדושי ה' שיטות להריטב"א אפשר ע"פ דבריו שם בשם הרמב"ן נמי מיושב. וצ"ע וכעת אין עמדי ואני כותב אך לפום ריהטא ולזכרון בעלמא. ולענ"ד מסוגיא זו דבבא קמא מוכח כפסק הרמב"ם וע"פ הדוחק דתוס' דאל"ה מאי מקשה וקי"ל דאין לוקין ומשלמין. הא קי"ל עדים זוממין קנסא הוא אלא ודאי כדוחק התוס' ודוק: