פורת יוסף/מכות/ד/ב
גמרא. סבר לה כרע"ק דאמר עדים זוממין קנסא. פירוש וילפינן ממוציא שם רע דהוה ג"כ קנסא. וצ"ע למאן דס"ל (גיטין דף נג.) גבי מטמא ומדמע דקנסא מקנסא לא ילפינן א"כ מאי תירוץ הוא.
וי"ל דהתם דוקא דהוה קנסות דרבנן לא ילפינן אבל גבי קנסות דאורייתא דכו"ע ס"ל דילפינן מהדדי.
עוד י"ל דהתם בעינן למימר דנילף כולי דינא מהדדי דהיינו כמו דקנסינן במטמא כמו כן נקנוס במדמע וזה לא ילפינן משא"כ הכא דעיקר דינא כתיב אלא דילפינן כמו התם לוקה ומשלם כן הכא לגבי זה ילפינן קנסא מקנסא:
גמרא. מה לעדים זוממין שאין צריכין התראה. צ"ע אמאי לא משני דסבר לה כר' יוסי בר"י (לקמן דף ו:) דס"ל חבר אין צריך התראה לפי שלא נתנה התראה אלא להבחין בין שוגג ומזיד והכא גבי עדים זוממין הא לכאורה לא שייך לומר שהם שוגגין דהא מאיימין עליהם בין בדיני נפשות בין בדיני ממונות וע"כ הא לא שייך לומר שהם שוגגין: