תוספות שאנץ/מכות/ד/א
תוספות שאנץ 
מכות ד א
דבעי ר"פ וכו' ורב דאמר כדברי הכל. צ"ע אי לא תני חסר קורטוב ברישא, האי ברייתא דרבי חייא דהורידו את המקוה כמאן תרמייה, וי"ל דר"פ לא שמיע ליה ברייתא דרבי חייא ומש"ה מיבעיא ליה ורבא דפשיטא ליה משום דשמיע ליה ברייתא דרבי חייא לא רצה להעמיד ברייתא דרבי חייא דלא כשום תנא:
חבית מלאה מים שאובין. ה"ג רש"י ז"ל. ולא נהירא לר"י ז"ל דהתנן בכמה משניות מקוה שיש בו מ' סאה ממלא בכתף ונותן בו דמקוה שלם אינו נפסל אפי' ירדו בו מים שאובים לכך נר' לרבי' [ד]גריס יין ולכך לא עלתה לו טבילה דבים הגדול מקוו וקיימי ושמא היין עדיין הוא צבור ועומד במקומו ואינו ניכר ונמצא שטבל ביין וביין לבן מיירי שאינו ניכר במים דאי ביין אדום נחזי אנן אם הוא ניכר או לא ומסתמא לאלתר שנפל מיירי דאי כששהא פשיטא דמתערב:
רש"י לא גריס אי אפשר לג' לוגין. דהא ודאי אפשר אלא דחיישי' לשמא זו סופא דמילתא מוכחא דמשום שמא הוא דאמר לקמן טעמא משום דמוקמינן גברא אחזקתיה:
תנ"ה חבית מלאה יין. ה"ג רש"י ולא גריס מים ומשמע דאי גרסי' מים לא מצי למתני וכן ככר של תרומה שנפלה שם טמאה ואי הוה אותו חבית מים אמאי טמאה הרי נטהרה המים בהשקה והכי תנן בביצה מטבילין כלי על גבי מימיו לטהרו:
מתני', לוקין ומשלמין שלא השם המביאו לידי מכות מביאו לידי תשלומין. מלקות משום לא תענה ו[ממון] משום כאשר זמם לעשות. וקשה דמ"ש[מע] דאי ליכא אלא חד קרא דאינו לוקה ומשלם ובפ' השוכר את הפועלים אמרי' החוסם פי פרה ודש בה לוקה ומשלם ד' קבין לפרה וג' קבין לחמור והתם ליכא אלא חד לאו דלא תחסום וי"מ דה"ק שלא השם המביאו לידי מכות דהיינו לא תענה מביאו לידי תשלומין כלומר לא כתיב בהדי כאשר זמם ולא הוי ל"ת הניתק לעשה. והר' חיים מבונגיא"ה מפרש דה"ק שלא השם המביאו לידי מכות צריך להביאו לידי תשלומין כלומר דתשלומי ממון לא בעי אזהרה וא"כ לא תענה אינו צריך להזהיר על תשלום הממון כדאמרי' לאו הניתק לאזהרת מיתת ב"ד אין לוקין עליו משום דלא ענש הכתוב אא"כ הזהיר ובהכי ניחא ההיא דלא תחסום דע"כ לא כתיב אזהרה דלא תחסום אלא למלקות וממון ממילא מיחייב דכיון דאינו רשאי לחסום דין הוא שישלם מה שהיתה ראויה לאכול באותה שעה אם לא חסמה דאין לומר דאזהרה אתיא לממון ולא למלקות דא"כ לכתוב קרא בלישנא דעשה האכל שור בדישו ומינה שמעי' דאם חסמה חייב ממון אלא ע"כ אזהרה למלקות אתא: