רמב"ן/מכות/ד/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מה למוציא שם רע שכן קנס סבר לה כר"ע. איכא דקשיא ליה א"ה היכא דלאו קנס הוא מנא ליה דלוקה ומשלם ואי אמרת לית ליה הכי אלא לגבי קנס. קשיא היאך (דכתיבי) [דכתיבנא] במתני' ובכלה תלמוד' הכי אמרינן (דלא ר"מ) [דאית ליה לר"מ] לוק' ומשל' אף בממון. וניחא לן דר"מ [למד] לעדים זוממין שלוקין ומשלמין וכיון שהוא למד כן על כרחיה מאי דכתב רחמנא כדי רשעתו רשעה אחת אתה מחייבו ולא שנים לאו בממון ומלקות מוקים לה אלא במיתה ומלקות או במיתה וממון דהא [לא] כתיב כדי רשעתו במלקות וממון הילכך מוקים לה במלקות ומיתה או במיתה וממון ועקר לה לגמרי ממלקות וממון:
גמר מעדים זוממים מה לעדים זוממים שכן אין צריכין התראה. איכא למידק ולגמר מנשבע ומימר ומקלל את חברו בשם שאעפ"י שאין בהם מעשה לוקין עליהם וכ"ש דקשיא לר' יעקב דאמר אין לוקין משום דפריך צד חמור לגמרי מנשבע ומימר ומקלל את חברו בשם וההיא גופא קשיא אמאי אמרי' כל לא תעשה שבתורה לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו והא איכא זוממין ואיכא מוציא שם רע. והא ל"ק דעיקר מלקות כי כתיב בעדים זוממין הוא דכתיב ולא אצטריך למחשביה ומוציא שם רע אפשר דסבר לה כר' יהודה עד (שיש בו) [שישכור] עדים וישא ויתן בשכירותם מ"מ קושיין קמייתא קשיא. ואיכא למימר דרבי יהודה לא ס"ל ההוא דרשה דדריש התם בדוכתיה פ"ק דתמורה לא ינקה ה' השם הוא דאינו מנקה אבל ב"ד של מטה מלקין אותו ומנקין וכן במימר ומקלל לא ס"ל ההוא מימר' גופיה בכל שאר ל"ת שבתורה לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו הם וה"נ לא ס"ל דרשה דדריש (רביה) [ביה] בהנך דלקו ומשום הכי מייתו להו במה הצד.
וא"ק לך מנ"ל בגמרין דרבי יהודה לית ליה מלקות מקרא בנשבע ומימר ומקלל את חברו בשם דילמא אית ליה ומהתם גמירי. ונ"ל משום דאי מפרש בתלתייהו מלקות הוו לי' ג' כתובין הבאין כא' ואין מלמדין והיינו נמי טעמייהו דר' יעקב (ודר' יהודה) [ודר' יוחנן] משמיה דר"י הגלילי דלא גמרי שארה מנשבע ומימר ומקלל את חברו, וזה הנכון.
אבל ל' אחר אמרו דאינהו דרשי סמוכין וסמיך ליה למלקות לא תחסום שור בדישו מה התם אית ביה מעשה אף כל דאית ביה מעשה. וא"ק לך התם נמי איפשר דחסים בקול ולאו מעשה הוא. ל"ק דר' יוחנן ס"ל דההוא קול מעשה הוא דעקימת פה ה"ל מעש' בחסימ' כדאיתא במציעא ובמס' סנהדרין ועוד דא"ה סמוכין למה לי ודאי להכי אסמכיה רחמנ' ללמד דחסמיה בדאית בה מעשה דחייב ואף כל דאית בה מעשה חייב דאי בלא מעש' נמי איחייב למאי מהני לן סמוכין מסתמ' נמי אנא ידענא בכל לא תעשה נמי לקי ולסמכיה ללאו שאין בו מעשה, אין זה מחוור:
מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור. לא איתברר לן שפיר פירושיה דצד חמור דאי פרכת צד חמור אע"ג דלא דמו חומרי אהדדי א"כ לעולם לא אתיא לן מילתא במה הצד. וכך שמעתי פירושו דהיכ' דבלמד אשכחן צד חמור דליתיה בחד מהנך דגמרי' מינייהו אעפ"י דאית בהו צד חמור לא פרכינן דבדידיה נמי איכא צד חמור ולא מצי למיפרך תאמר בזה שאין בו צד חמור. אבל היכא דלמד קל הוא ביותר שאין בו שום צד חמור שאין בו באחד מאלו שדנין מהן בהא איכא דפריך צד חמור ואיכא דלא פריך, ולא מצאתיו בכל מה שראיתי בפי' רש"י ז"ל.
אבל במס' סנהדרין (סו,א) ראיתי שכתב בהא דאמרי' התם מה להצד השוה שבהן שהן משונה זה לאמללות וזה לגדולה. וקי"ל בשחיטת חולין דכל מה הצד כל דהו פרכינן כגון שכן משונין שאינו צד חמור(פירכה) [דאי משום צד חמור פריך] לאו פירכה [היא] דאביו נמי אית ביה צד חמור דהוקש כבודו לכבוד המקום ב"ה מכאן יש ללמד שרש"י מפרש צד חמור כמו שפירשתי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |