שער המלך/קרבן פסח/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ קרבן פסח ב

ד

עד

כמה נמנין כו' עד שיהא בו בכזית כו'. משנה פרק האשה כמ"ש מרן ופסק כת"ק דדריש ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל לאשמועינן דשלוחו של אדם כמותו ודלא כרבי נתן דדריש דאתא לאשמועינן דכל ישראל יוצאין בפסח אחד ואע"פ שאין בו כזית לכל אחד כדאיתא פרק הא"מ דמ"ב ע"א וראיתי לעמוד על מ"ש התוס' ד"ה ודילמא שאני התם כו' פי' אבל לשויה שליח היכא דליכא שותפות מנ"ל כו' ונראה שכונתם ז"ל לאפוקי מפי' הרשב"א ז"ל בחי' שכתב וז"ל ק"ל דהא אנן גבי מתניתין דחבורה שאבד פסחה כו' אתינן למידק עלה מנ"ל ששליחותן כמותן והא שפיר נפקא מדרבי נתן דהוא נמי אית ליה שותפות בגויה ושמא נאמר דהא דאמרינן הניחא לריב"ק אהא דמסקינן לעיל דכולהו שלוחין מגרושין וקדשים אתיין ותרומה אצטריך למעוטי ב"ב קיימינן לומר דהניחא לריב"ק שפיר אתיין שלוחין דעלמא מביניה אבל לרבי נתן דמוקי לה לכל ישראל יוצאין בפסח אחד ומאן דשחיט לית ליה שותפות בגויה היכי אתיין שלוחין דעלמא מביניה ושלוחכם בני ברית מנ"ל עכ"ל אמנם התוס' לא ניחא להו בהך פירושא משום דק"ט לפי זה דאי מאי דפריך בגמ' לר"נ הוא דמנ"ל למעוטי שלוחכם ב"ב כיון דלדידיה איצטריך קרא דגם אתם לאתויי שליחות בתרומה א"כ תיקשי לן עוד היום לר"ש דס"ל דקרא דגם אתם לא איצטריך אלא לאתויי דין שליח ולא למעוטי ב"ב כיון דליתיה בתרומה דנפשייהו א"כ מנ"ל הא דקי"ל בכל התורה דאין שליחות לגוי וכמו שהקשו התוס' בפ"ב דגיטין דכ"ב ד"ה מה אתם ב"ב אלא ע"כ לומר כמו שתירצו התוס' דמ"מ כיון דדרשינן שליחות מתרומה מגם אתם ומינה ילפינן בעלמא מסתמא דלא מרבינן אלא דומיא דאתם יע"ש וא"כ ה"נ איכא למימר לר"נ דס"ל כר"ש והא ודאי צ"ע לפי' הרשב"א מיהא במ"ש ואין לומר דאה"נ כו' דהא תנן בפרק האשה הרי שאמר לו רבו כו' ק' דההיא מתני' בעבד כנעני מיירי מדפריך התם תלמודא גבי שלי יהא והא מה שקנה עבד קנה רבו אמר אביי הולך אצל חנוני הרגיל רבו אצלו כו' ואי בעבד עברי הא מציאתו שלו כדתנן בפ"ק דמציעא וכיון שכן מאי ראי' מייתי מהאי מתני' התם שאני משום דיד עבד כיד רבו ולעולם דבעלמא אין שלוחו כמותו והכי אמרינן בהדיא פרק השואל לענין שאלה בבעלים דאפילו למאן דאמר אין שלוחו כמותו מודה הוא באומר לעבדו צא והשאל עם פרתי משום דיד עבד כיד רבו ע"ש וכן מוכח נמי מההיא דפ"ב דגיטין דהוה ס"ל לר"א דעבד פסול לשליחות אפי' בתרומה דאיתי' בתרומה דנפשיה משום דדריש מה אתם ישראל כו' וק' דא"כ תיקשי ליה מתני' דפרק האשה דמוכח בהדיא דעבד כשר לשליחו' אלא ע"כ דס"ל לר"א דשאני התם משום דיד עבד כיד רבו ואפשר לומר דס"ל להתו' דמתני' דהתם דאומר לעבדו סתמא קתני דמשמע בין בעבד עברי בין בעבד כנעני ומשום הכי פריך התם מה שקנה עבד כו' ומינה שמעי' דין שליחות מדקא מכשר עבד עברי נמי ובהכי ניחא לי מה שהקשה הרא"ה ז"ל דא"כ אמאי לא מייתי לעיל הך מתני' דפרק האשה שהיא מוקדמת ומפורש אפי' לית ביה שותפות בגויה ומייתי ההיא דפרק מי שהיה ואינו מפורש בה אלא בדאית ביה שותפות וכן הק' הרב בעל החידושין שם אכן כפי מה שכתבתי ניחא דלעיל דאכתי לא אסיק אדעתיה הך סברא דאית ליה שותפות בגויה טפי אלימא ליה לאקשויי ממתני' דחבורה שאבד פסחה שמפורש בה דין שליחות בהדיא ולא ממתני' דמי שהיה טמא דאיכא לדחויי ולומר דמתני' מיירי בעבד כנעני ומשום דיד עבד כיד רבו אמנם לבתר דמסיק הך סברא דאית ליה שותפות בגויה לא ניחא ליה לתלמודא למימר הכי לפי האמת משום דעבדו סתמא קתני ומשמע אפי' עבד עברי כנ"ל ודוק ובמה שהקשה התוס' דאמאי לא דחי לעיל נמי לריב"ק דההיא מיירי בדאית ליה שותפות בגויה איכא למידק דמאי קו' דלריב"ק ודאי דלא ק"ל תלמודא דילמא שאני התם דאית ליה שותפות בגויה משום דאם כן למאי איצטריך קרא ושחטו אותו לאשמועינן דין שליחות הא מויקחו להם איש נפקא ואפי' נימא דההיא מבעי ליה לדר"י דאיש זוכה ואין קטן זוכה מ"מ ממילא נפקא דין שליחות שהרי אחד זוכה לכולם וא"כ ע"כ קרא דושחטו אותו אצטריך לאשמועינן אפי' היכא דלית לי' שותפות בגויה אמנם לר"י דס"ל דקרא דושחטו אותו איצטריך לאשמועינן דכל ישראל יוצאין בפסח אחד ולא אתא לאשמועינן דין שליחות קשי' להו שפיר דדילמא שאני התם דאית ליה שותפות בגויה וקרא דויקחו להם איש איצטריך לכדר"י ואע"ג דממילא משתמע דין שליחות מ"מ אימא דקרא מיירי בדאית ליה שותפות בגויה וזהו שכתב רש"י ולעולם בדאית לי' שותפות כו' ועיין בהרב בעל עצמות יוסף דהשתא ליכא למימר דא"כ למה לי קרא דושחטו שהרי לר"י קרא דושחטו לא אתא לאשמועינן דין שליחות ומעיקרא כי פריך ודלמא שאני התם דאית ליה שותפות בגויה דאעיקר פרכא דההוא מבעי ליה לכדר"י קא סמיך אלא שהתרצן לא הבין קו' וכ"נ דעת רש"י ז"ל שכתב בפ"ג דגיטין דכ"ג ע"א ד"ה והא לאו בני דעת וז"ל וגבי שליחות איש בעינן ולא קטן דשליחות נפ"ל מויקחו להם איש שה לבית אבות כו' ע"ש וק"ט דאיך שנה משנתו דלא כהלכתא שהרי לרבינו דס"ל דכל ישראל יוצאין בפסח א' ואכילת פסחים לא מעכבא הוא דנפ"ל שליחות מקרא דויקחו אמנם לריב"ק דהלכתא כותיה דאכילת פסחים מעכבא וכמו שפסק רבינו ז"ל שליחות נפ"ל מקרא דושחטו גם הרי"ף והרא"ש ז"ל הביאו דרשת ריב"ק משמע דהלכתא כותיה ורש"י ז"ל עצמו בפי' החומש סדר בא הביא דרשת ריב"ק וא"כ איך פי' דשליחות נפ"ל מויקחו להם אלא הוא הדבר אשר דברתי דרש"י ז"ל ס"ל דלריב"ק נמי נפ"ל שליחות מקרא דויקחו באם אינו ענין וכמ"ש וע"פ האמור צדקו מאד דברי הגאון הרא"ם ז"ל שכתב על דברי רש"י ז"ל שהביא דרשת ריב"ק וז"ל וא"ת אמאי לא יליף כו' וי"ל דנפ"ל מהני תרי קראי באם אינו ענין כו' כדאיתא בפרק הא"מ ע"ש ותמה עליו הרב חד"ה ז"ל דנעל' ממנו דברי התוס' ז"ל שכתבו דלריב"ק לא תקשי ליה דילמא בדאית ליה שותפות והיינו דלא פריך ליה לעיל לריב"ק אלא הכא לר"י ע"ש אכן כפי מ"ש הנה נכון דהרב ז"ל בשיטתיה דרש"י קאי וברוחב בינתו ועוצם חכמתו בזה ראה וקדש שדעת רש"י ז"ל דלריב"ק נמי נפ"ל מהני תרי קראי כדמוכח בהדיא ממ"ש בגיטין וקו' התוס' ל"ק ליה וכמ"ש כנ"ל ולדברי התוס' יש ליישב דס"ל ז"ל בשמעתין כאיכא מ"ד שכתב הר"ן דזכיה לאחר עדיפא משליחות וזכין לקטן ע"י אחר ד"ת ומש"ה ק"ל ז"ל דאמאי לא דחי לעיל לריב"ק שאני התם דאית ליה שותפות בגויה ומקרא דויקחו להם איש לא נפ"ל דהתם מדין זכיה הוא דעדיפא משליחות כנ"ל ודוק:

י

עד

כמה נמנין כו' עד שיהא בו בכזית כו'. משנה פרק האשה כמ"ש מרן ופסק כת"ק דדריש ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל לאשמועינן דשלוחו של אדם כמותו ודלא כרבי נתן דדריש דאתא לאשמועינן דכל ישראל יוצאין בפסח אחד ואע"פ שאין בו כזית לכל אחד כדאיתא פרק הא"מ דמ"ב ע"א וראיתי לעמוד על מ"ש התוס' ד"ה ודילמא שאני התם כו' פי' אבל לשויה שליח היכא דליכא שותפות מנ"ל כו' ונראה שכונתם ז"ל לאפוקי מפי' הרשב"א ז"ל בחי' שכתב וז"ל ק"ל דהא אנן גבי מתניתין דחבורה שאבד פסחה כו' אתינן למידק עלה מנ"ל ששליחותן כמותן והא שפיר נפקא מדרבי נתן דהוא נמי אית ליה שותפות בגויה ושמא נאמר דהא דאמרינן הניחא לריב"ק אהא דמסקינן לעיל דכולהו שלוחין מגרושין וקדשים אתיין ותרומה אצטריך למעוטי ב"ב קיימינן לומר דהניחא לריב"ק שפיר אתיין שלוחין דעלמא מביניה אבל לרבי נתן דמוקי לה לכל ישראל יוצאין בפסח אחד ומאן דשחיט לית ליה שותפות בגויה היכי אתיין שלוחין דעלמא מביניה ושלוחכם בני ברית מנ"ל עכ"ל אמנם התוס' לא ניחא להו בהך פירושא משום דק"ט לפי זה דאי מאי דפריך בגמ' לר"נ הוא דמנ"ל למעוטי שלוחכם ב"ב כיון דלדידיה איצטריך קרא דגם אתם לאתויי שליחות בתרומה א"כ תיקשי לן עוד היום לר"ש דס"ל דקרא דגם אתם לא איצטריך אלא לאתויי דין שליח ולא למעוטי ב"ב כיון דליתיה בתרומה דנפשייהו א"כ מנ"ל הא דקי"ל בכל התורה דאין שליחות לגוי וכמו שהקשו התוס' בפ"ב דגיטין דכ"ב ד"ה מה אתם ב"ב אלא ע"כ לומר כמו שתירצו התוס' דמ"מ כיון דדרשינן שליחות מתרומה מגם אתם ומינה ילפינן בעלמא מסתמא דלא מרבינן אלא דומיא דאתם יע"ש וא"כ ה"נ איכא למימר לר"נ דס"ל כר"ש והא ודאי צ"ע לפי' הרשב"א מיהא במ"ש ואין לומר דאה"נ כו' דהא תנן בפרק האשה הרי שאמר לו רבו כו' ק' דההיא מתני' בעבד כנעני מיירי מדפריך התם תלמודא גבי שלי יהא והא מה שקנה עבד קנה רבו אמר אביי הולך אצל חנוני הרגיל רבו אצלו כו' ואי בעבד עברי הא מציאתו שלו כדתנן בפ"ק דמציעא וכיון שכן מאי ראי' מייתי מהאי מתני' התם שאני משום דיד עבד כיד רבו ולעולם דבעלמא אין שלוחו כמותו והכי אמרינן בהדיא פרק השואל לענין שאלה בבעלים דאפילו למאן דאמר אין שלוחו כמותו מודה הוא באומר לעבדו צא והשאל עם פרתי משום דיד עבד כיד רבו ע"ש וכן מוכח נמי מההיא דפ"ב דגיטין דהוה ס"ל לר"א דעבד פסול לשליחות אפי' בתרומה דאיתי' בתרומה דנפשיה משום דדריש מה אתם ישראל כו' וק' דא"כ תיקשי ליה מתני' דפרק האשה דמוכח בהדיא דעבד כשר לשליחו' אלא ע"כ דס"ל לר"א דשאני התם משום דיד עבד כיד רבו ואפשר לומר דס"ל להתו' דמתני' דהתם דאומר לעבדו סתמא קתני דמשמע בין בעבד עברי בין בעבד כנעני ומשום הכי פריך התם מה שקנה עבד כו' ומינה שמעי' דין שליחות מדקא מכשר עבד עברי נמי ובהכי ניחא לי מה שהקשה הרא"ה ז"ל דא"כ אמאי לא מייתי לעיל הך מתני' דפרק האשה שהיא מוקדמת ומפורש אפי' לית ביה שותפות בגויה ומייתי ההיא דפרק מי שהיה ואינו מפורש בה אלא בדאית ביה שותפות וכן הק' הרב בעל החידושין שם אכן כפי מה שכתבתי ניחא דלעיל דאכתי לא אסיק אדעתיה הך סברא דאית ליה שותפות בגויה טפי אלימא ליה לאקשויי ממתני' דחבורה שאבד פסחה שמפורש בה דין שליחות בהדיא ולא ממתני' דמי שהיה טמא דאיכא לדחויי ולומר דמתני' מיירי בעבד כנעני ומשום דיד עבד כיד רבו אמנם לבתר דמסיק הך סברא דאית ליה שותפות בגויה לא ניחא ליה לתלמודא למימר הכי לפי האמת משום דעבדו סתמא קתני ומשמע אפי' עבד עברי כנ"ל ודוק ובמה שהקשה התוס' דאמאי לא דחי לעיל נמי לריב"ק דההיא מיירי בדאית ליה שותפות בגויה איכא למידק דמאי קו' דלריב"ק ודאי דלא ק"ל תלמודא דילמא שאני התם דאית ליה שותפות בגויה משום דאם כן למאי איצטריך קרא ושחטו אותו לאשמועינן דין שליחות הא מויקחו להם איש נפקא ואפי' נימא דההיא מבעי ליה לדר"י דאיש זוכה ואין קטן זוכה מ"מ ממילא נפקא דין שליחות שהרי אחד זוכה לכולם וא"כ ע"כ קרא דושחטו אותו אצטריך לאשמועינן אפי' היכא דלית לי' שותפות בגויה אמנם לר"י דס"ל דקרא דושחטו אותו איצטריך לאשמועינן דכל ישראל יוצאין בפסח אחד ולא אתא לאשמועינן דין שליחות קשי' להו שפיר דדילמא שאני התם דאית ליה שותפות בגויה וקרא דויקחו להם איש איצטריך לכדר"י ואע"ג דממילא משתמע דין שליחות מ"מ אימא דקרא מיירי בדאית ליה שותפות בגויה וזהו שכתב רש"י ולעולם בדאית לי' שותפות כו' ועיין בהרב בעל עצמות יוסף דהשתא ליכא למימר דא"כ למה לי קרא דושחטו שהרי לר"י קרא דושחטו לא אתא לאשמועינן דין שליחות ומעיקרא כי פריך ודלמא שאני התם דאית ליה שותפות בגויה דאעיקר פרכא דההוא מבעי ליה לכדר"י קא סמיך אלא שהתרצן לא הבין קו' וכ"נ דעת רש"י ז"ל שכתב בפ"ג דגיטין דכ"ג ע"א ד"ה והא לאו בני דעת וז"ל וגבי שליחות איש בעינן ולא קטן דשליחות נפ"ל מויקחו להם איש שה לבית אבות כו' ע"ש וק"ט דאיך שנה משנתו דלא כהלכתא שהרי לרבינו דס"ל דכל ישראל יוצאין בפסח א' ואכילת פסחים לא מעכבא הוא דנפ"ל שליחות מקרא דויקחו אמנם לריב"ק דהלכתא כותיה דאכילת פסחים מעכבא וכמו שפסק רבינו ז"ל שליחות נפ"ל מקרא דושחטו גם הרי"ף והרא"ש ז"ל הביאו דרשת ריב"ק משמע דהלכתא כותיה ורש"י ז"ל עצמו בפי' החומש סדר בא הביא דרשת ריב"ק וא"כ איך פי' דשליחות נפ"ל מויקחו להם אלא הוא הדבר אשר דברתי דרש"י ז"ל ס"ל דלריב"ק נמי נפ"ל שליחות מקרא דויקחו באם אינו ענין וכמ"ש וע"פ האמור צדקו מאד דברי הגאון הרא"ם ז"ל שכתב על דברי רש"י ז"ל שהביא דרשת ריב"ק וז"ל וא"ת אמאי לא יליף כו' וי"ל דנפ"ל מהני תרי קראי באם אינו ענין כו' כדאיתא בפרק הא"מ ע"ש ותמה עליו הרב חד"ה ז"ל דנעל' ממנו דברי התוס' ז"ל שכתבו דלריב"ק לא תקשי ליה דילמא בדאית ליה שותפות והיינו דלא פריך ליה לעיל לריב"ק אלא הכא לר"י ע"ש אכן כפי מ"ש הנה נכון דהרב ז"ל בשיטתיה דרש"י קאי וברוחב בינתו ועוצם חכמתו בזה ראה וקדש שדעת רש"י ז"ל דלריב"ק נמי נפ"ל מהני תרי קראי כדמוכח בהדיא ממ"ש בגיטין וקו' התוס' ל"ק ליה וכמ"ש כנ"ל ולדברי התוס' יש ליישב דס"ל ז"ל בשמעתין כאיכא מ"ד שכתב הר"ן דזכיה לאחר עדיפא משליחות וזכין לקטן ע"י אחר ד"ת ומש"ה ק"ל ז"ל דאמאי לא דחי לעיל לריב"ק שאני התם דאית ליה שותפות בגויה ומקרא דויקחו להם איש לא נפ"ל דהתם מדין זכיה הוא דעדיפא משליחות כנ"ל ודוק:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.